הבינה המלאכותית משתלטת

אלון גונן: המאמר הזה יהיה קשה ומסובך, אבל הוא צופה את העתיד שבעצם כבר כאן. סיכמתי פה עשרות מאמרים וחומרים שקיבלתי במהלך החודש האחרון ממחלקת העיתונות של תערוכת פרוויין 2023 בגרמניה, וכולם מספרים על אף מלאכותי שיככב בתערוכה, וצופים שהביתן בו יוצגו מעללי האף הזה, יהיה כנראה האטרקציה של התצוגות. הצילומים שובצו באופן אקראי

נראה שכבר אי אפשר להתעלם מכניסת הבינה המלאכותית לענף היין הבינלאומי. זהו עניין שצובר תאוצה, למרות שבשלב זה רק יקבים מאוד גדולים מתחילים להבין שמדובר בכלי עזר רב עוצמה. מדובר בכלים שיכולים לבצע ביעילות רבה משימות שנעשות כעת באופן אנושי וידני – להתחבר ללקוחות, לזהות דפוסים, ולפתור בעיות בכרם וביקב.

נתחיל קודם בהסבר קצר על מהי בעצם בינה מלאכותית (AI) . במונחים הפשוטים ביותר, המושג בינה מלאכותית מתייחס למערכות או מכונות המחקות אינטליגנציה אנושית, ומבצעות משימות שונות כאשר הן מסוגלות ללמוד עם הזמן, ולהשתפר באופן איטרטיבי (חזרורי), על סמך המידע שהן אוספות מאלפי גורמים שונים במהלך פעולתן. בענף היין הבינה המלאכותית הפופולרית כרגע נקראת "אף אלקטרוני" (e-nose) , אשר מוגדר כמכשיר הכולל מערך של חיישנים כימיים אלקטרוניים, עם ספציפיות חלקית ומערכת זיהוי תבניות, ומסוגל לזהות ריחות פשוטים ואפילו מורכבים.

איכות יין מוערכת בדרך כלל על ידי פאנל חושי המורכב ממומחים מיומנים אשר בוחנים את צבע היין, הארומות והטעמים שלו. הערכות כאלה מתבצעות לאורך כל תהליך ייצור היין; משלב העיבוד, דרך ניתוח הענבים ועד להערכת המוצר הסופי. מטרת האף האלקטרוני, היא לנתח פרופילי ארומה הקיימים בכל סוגי היינות האפשריים, על ידי רישום אותות המופקים מתערובת הגזים ביין, בדיוק כפי שעושה האף האנושי שלנו. אלא שיש הבדל גדול אחד –  בשל הרגישות הגבוהה שלו, האף אלקטרוני מצליח לסנן ולהתעלם מריחות וטעמים של מים ואתנול, ומנתח רק ארומות ספציפיות.

המערכת האחרונה שפותחה כבר נכנסה לעבודה ומספקת מידע גלובלי על היין, כאשר בו זמנית היא מציעה עזרה באיתור פנולים וסוכרים ובאיתור מיני חיזור. נכון להיום רוב היקבים מבססים איכות על אנליזות הנקבעות לפי המראה החיצוני של הכרם והענבים, וניתוח תכולת הסוכר הפנולי בענבים באמצעות מכשיר מאוד בסיסי או באמצעות חוש הטעם. החיישנים הביולוגים בעצם מסוגלים להבחין ברמת הסוכר ותכולת הפנולים של הענבים הבוגרים. לאחר כתישת הענבים, משאירים את התירוש והקליפות במגע למשך תקופה על מנת להעלות את ריכוז הפנולים ביין, ובנוסף מבצעים הערכה של פרמטרים כימיים. כשמדובר בתסיסות, הוכח שניתן להתקין אפים אלקטרוניים במיכלי התסיסה על מנת לנטר באופן מקוון את השינויים המתרחשים במיכלים, באמצעות בדיקת החומרים הנדיפים שיוצאים מהם.

אמצעי זה (ספקטרוסקופיה אינפרא-אדום), בעצם יחליף את החיישנים הכימיים שיוצרים בעיות ומדידות לקויות, מכיוון שהתסיסה היא תהליך סוער שיוצר שינויי טמפרטורה המשפיעים על ביצועי החיישנים. באמצעות האף האלקטרוני ניתן לחזות את סך הפוליפנולים, תכולת הסוכר, החומציות הכוללת והנדיפה, וגם בחדר החביות נעשה בו שימוש נרחב. במהלך תהליך ההתיישנות בחביות משתחררים חומרים נדיפים ממשקעי החבית, ובנוסף חודרות ליין כמויות מסוימות דרך נקבוביות העץ. התאמת סוג העץ לכל זן ענבים היא קריטית, כמו גם בחירת המיקום הגיאוגרפי ממנו הגיע העץ, וכמובן דרגת הקלייה. האף האלקטרוני מאפשר מעקב אחרי תהליך היישון והחמצן שמשפיעים על יכולת ההתיישנות, על ידי מדידת השינויים בהרכבים הנדיפים, ואפילו הצליח להבחין בין יינות אדומים שהתיישנו בחביות עץ אלון ממדינות שונות (צרפתית, הונגרית או אמריקאית) עם רמות קליה שונות, וזיהה פרמטרים שהצביעו על השינויים שעברו יינות לאחר 3 ו-6 חודשים של יישון.

כאשר יקב משתמש בפיסות עץ או שבבים במקום בחביות, האף האלקטרוני מאוד שימושי כי הוא מצליח להבחין עוד לפני הביקבוק, בהשפעת הגודל וסוג פיסות העץ על הריח והטעם של היין, כך שהיינן מקבל בזמן אמת אינדיקציה על מועד ביקבוק היין. האמת היא שבכל נושא הבקבוק, האף האלקטרוני מעניק פתרון טוב יותר מאשר האדם.

פקקי השעם הטבעיים משמשים באופן מסורתי ביינות באיכות גבוהה, שכן בשל התכונות הטבעיות של השעם, הפקק  מאפשר לכמויות מזעריות של חמצן לחדור ליין. מצד שני, ניתן לתכנן ולייצר פקקים פולימריים כך שיהיו בהם נקבוביות מסוימת המסוגלת לספק כמויות מבוקרות של חמצן לבקבוקים. השפעתו של החמצן הזה נותחה בהצלחה באמצעות מערכת משולבת של אף אלקטרוני שהורכב מחיישני MOX , ולשון אלקטרונית שהורכבה מחיישנים וולטומטריים. הוכח כי השילוב של שתי טכנולוגיות אלה מאפשר זיהוי לא רק של תכולת החמצן, אלא גם של הרמה הפוליפנולית המעידה על מצב חמצון היינות.

אפים ולשונות אלקטרוניות, עוזרים בזיהוי הונאות שמנסות להטעות את הצרכן, כמו מתן מידע שגוי על סוג הענב שמצוין על הבקבוק, תאריך בציר, המקור הגיאוגרפי, שימוש בחבית ולאיזו תקופה, שימוש בשבבים וכולי. בעצם, טכנולוגיות אלה יכולות לספק מידע מדויק על זן הענבים בבקבוק, שימוש בשמרים, זיהוי של קלקול וריחות, שימוש בחומרים משמרים וגופרית, כמות אלכוהול מדויקת, הוספת צבעי מאכל וחומרי טעם, הוספת סוכר ועוד. מדובר בכלים שבמהלך השנים הקרובות יוכלו להיות זמינים לכל חובב יין, ואז יגמרו המשחקים, ואני מניח שבתי המשפט יהיו מאוד עסוקים.

ככל שהתעמקתי באין ספור מאמרים ובניסיון להבין את המערכות האלה, כך הבנתי שהמידע הוא רב ולא תמיד מובן למוח האנושי הסביר (אני לא רוצה להתרברב יתר על המידה). האף האלקטרוני והלשון האלקטרונית מספקים תגובות אובייקטיביות, ללא תלות במצבים פיזיולוגיים או העדפות אישיות, ואינם מראים עייפות (כפי שעושים חושים אנושיים). הם הוכחו ככלי רב ערך לשימוש בשילוב עם טכניקות אנליטיות קלאסיות, לקבלת החלטות מפתח לגבי בציר, ריסוק, תסיסה או יישון, ויכולים לספק פרמטרים אנולוגיים שמאפשרים שליטה באיכות היינות.

שעות של שיחות עם קצין בכיר שהוא גם חובב יין רציני, קצת סידרו לי את הראש. דווקא איש המדע הזה (שלא הבנתי תשעים אחוזים מהדברים שסיפר לי על בינה מלאכותית), סיכם לי את הנושא יפה: ניסיון לחזות תכונות של יין באמצעות חושים אלקטרוניים הוא קשה ומסובך במיוחד, מכיוון שיינות הם תערובות מורכבות ביותר, ומכיוון שפאנלים של מומחים מחשיבים גם את הפרמטר הכי חשוב ביין – "הנעימות"; והנאה ומדע אינם קשורים זו לזה בשום פנים ואופן.

יקב בר-מאור: מה שעושים לפני ביקבוק

רמי בר-מאור מיקב בר-מאור כתב וצילם: "הצילום הוא של השלב האחרון בסדרת פעולות שהחלה שלושה שבועות קודם לכן, לקראת ביקבוק היינות הלבנים של היקב מבציר 2022. בסך הכול עברו 22,000 בקבוקים של יינות לבנים ייצוב בקור במינוס 2 מעלות. את השפיה ליינות אנחנו מבצעים בעזרת מכשיר סינון פלטות 40/40.

השלב הבא היה מרתון ביקבוקים של שבעה יינות לבנים. התחלנו אותו לפני חודש כשביקבקנו 4,000 בקבוקי יינות לבנים בגלל מחסור במסעדות. השבוע ביקבקנו 22,000 בקבוקי יינות לבנים נוספים, מתוך כלל 44,000 הבקבוקים שאנחנו מייצרים בשנה. היינות הם הנדיב בלאן 2022, שרדונה רנדזינה 2022, קולומברד רנדזינה 2022, סוביניון בלאן רנדזינה 2022, שרדונה גלו גלו וקולומברד גלו גלו".

יהודה ושומרון הם הטוסקנה המקומית? נו באמת

אלון גונן: לגן עדן כבר לא אגיע, והיות שאני מניח שגם מרבית חבריי לא יגיעו לשם, אז ממש לא אכפת לי. אני דואלי בכל הקשור ליקבים וליינות ביהודה ושומרון. מצד אחד אני מתייחס לאזור כאל שטח כבוש וקורא לו הגדה המערבית או השטחים. מצד שני, ממשלות ישראל מהשמאל וגם מהימין לא עשו דבר כדי לפתור באמת את הבעיה.

עכשיו, בזכות הסכמים קואליציוניים והצורך לחלק תפקידים, קיבל השר חיים כץ את תיק התיירות. בהתבטאות ראשונה שלו כשר התיירות של מדינת ישראל, סיפק לנו את האמירה המגוחכת לפיה  יהודה ושומרון הם "הטוסקנה המקומית". ברור שהוא חייב לפרוע את ההמחאה שהובטחה לתושבי אזור זה, והאמירה שלו מוכיחה עד כמה האיש שאמון כבר שתי דקות על התיירות בארץ, אינו מחובר לדבר הנעשה בתחום. הוא זה שישלוט על תקציבי התיירות, וכנראה יזרים מיליוני שקלים ליהודה ושומרון.
אני לא טוען שלא צריך לפתח את האזור, ואני יודע שמדובר באזור יפה ומרשים, אבל במה בעצם מדובר? בכמה עשרות יקבים שמייצרים לא יותר ממיליון וחצי בקבוקים בשנה, כלומר כפרומיל מתעשיית היין הישראלית. זהו פלח קטן בתעשייה, שמכלכל כמה מאות אנשים. זו תעשיית יין שהעולם לא מכיר בה ומגנה אותה, ולא מדובר בתעשייה שמכניסה מיליוני דולרים לקופת המדינה.

ההשוואה של יהודה ושומרון לטוסקנה מזכירה לי את השר פולישוק מתוכנית הסאטירה בשם זה. דרך אגב, השר כץ, הנה כמה פרטים על "הטוסקנה" שלך: באזור יהודה ושומרון יש כ- 30 יקבים פחות או יותר, כולם יחד מייצרים בסביבות 1.3 מיליון בקבוקים, כשהגדול הוא יקב פסגות שמייצר בסביבות 750,000 בקבוקים בשנה, אחריו יקב טורא שמייצר 120,000 בקבוקים בקירוב, והשאר מתחלק בין היקבים גבעות, שילה, בן עמי, גת שומרון, דרימיה, הר אדר, הר ברכה, כביר, לה פורה בלאנש, ליבני, גוש עציון, שירן, רמת חברון, בקוש, אבנר, תניא, בית אל (ועמכם הסליחה אם שכחתי מישהו ), לא הכנסתי לרשימה את היקבים באזור תעשייה מעלה אדומים, כמו ארזה שמייצר כ- 4 מיליון בקבוקי יין, ציון, 1848 ויקב שור (כאמור אזור תעשייה לא ממש טוסקנה).

אכן היקבים ביהודה ושומרון מהווים טרואר מאוד יחודי, והיינות של היקבים שילה, פסגות ודרימיה זוכים לציונים ומדליות ברחבי העולם משום שהם משובחים, ואין על כך עוררין. האם המדינה צריכה להשקיע מיליוני שקלים ב"מפעלים" שהוקמו על ידי אנשים פרטיים (שדרך אגב כבר זוכים למענקים ולהלוואות מדיה בגלל מיקומם)?  מה בכלל המשמעות של אזור תיירותי דמוי טוסקנה עליו מדבר השר כץ? האם ההשקעה עליה מדבר כץ תתבצע רק משיקולים מקצועיים? ובמרכז עומדת השאלה האם מדובר בתמורה הטובה ביותר למיליוני השקלים בשנה שילקחו מכספי המיסים של אזרחי ישראל?

העברנו לשר כץ את השאלות הבאות באמצעות דוברות משרד התיירות: בעניין התקציב, על איזה סכום כסף מדובר? איך יחולק התקציב? על פי אילו פרמטרים (מועצות מקומיות או משקיעים פרטיים)? האם יש תוכנית אופרטיבית קיימת שאפשר לקבל? בהנחה שתקציב משרד התיירות לא יגדל בגין האמירה של השר, על חשבון מה יילקחו התקציבים הנ"ל? תגובת דוברת שר התיירות: "אנו נמצאים בעיצומם של דיוני תקציב ובניית תוכנית עבודה למשרד ל- 2023. בכלל זה תוכניות לקידום התיירות בכל רחבי ישראל לרבות יו"ש בנימין ועוד".

לסיכום: שקיפות וקבלת החלטות מקצועיות, זה שם המשחק שצריך להוביל כל שר במשרד ממשלתי שמשתמש בכספי המיסים. לצערי, השרים לדורותיהם מצפצפים על החוק, עושים בכסף שלנו כבשלהם, מחלקים למקורבים ולמצביעים פוטנציאלים, וחושבים איך ינציחו את עצמם בעודם בינינו. המטרות כשרות גם בסיפוח טוסקנה ליו"ש, אבל הריח אוי הריח. מה הרצל האב המייסד היה אומר? בטוסקנה ייסדתי את מדינת ההזויים. אמר והתהפך בקברו.

אלון גונן ביקורות יין: דלתון, בן נון, טוליפ, טפרברג

יקב דלתון – שרדונה  אסטייט 2022

עם סיום שנת בציר 2022 (שנת השמיטה), שאלנו מספר גדול מאוד של ייננים איך הייתה מבחינתם שנת הבציר, ואיך הם צופים שהיינות יהיו. כמעט ללא יוצא מן הכלל הם הסכימו כי זו הייתה שנה טובה ונוחה, וצופים שהיא תניב יינות מאוד טובים. אוטוטו הלבנים יתחילו לצאת, יינות הרוזה יגיעו בעוד מספר חודשים, והאדומים הלא מתיישנים גם כן יתחילו לצוץ על המדפים.

השבוע קיבלתי את הלבן הראשון מיקב דלתון שבוקבק לפני מספר שבועות, שרדונה 2022 מסדרת אסטייט (גליל) של היינן גיא אשל. ניחוחות של פרחים לבנים, אבני צור ותפוח ירוק, מובילים לפה מינרלי, מעודן. מעט שמרים בפה, חמיצות נפלאה שמתמזגת היטב עם פירותיות קלילה. הכי קרוב לשאבלי, אבל במקרה זה של האסטייט הגלילי, זו מחמאה לשאבלי. מחירו 65 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מצוינת. גם ב- 80 ₪ התמורה הייתה ראויה.

יקב בן נון – רוזה 2021

עשוי מענבי מרלו, סנג׳ובזה וקברנה סוביניון. אחד המאפיינים שלי לבחינת עשייה ייננית טובה של יקב, אלו יינות הרוזה שלו. אם עד לפני מספר שנים מרבית היקבים חיפפו והתייחסו אל יינות הרוזה כאל משהו שולי, אז לא עוד. יותר ויותר אנחנו רואים הקפדה והתייחסות בוגרת ליינות הסמוקים הכול כך מתאימים לאקלים הישראלי.

בשנים האחרונות הוציא יקב בן נון למדפים יינות רוזה בסגנונות שונים ומזני ענבים שונים, ולא קיבע את עשיית היין למובן מאליו. את רוזה 2021 שלהם טעמתי עוד כשהיה במיכלים כשכל זן הותסס בנפרד. המיזוג ביניהם לאחר מספר חודשים, הוליד לדעתי את אחד מיינות הרוזה המעניינים שטעמתי. ניחוחות סוערים של תותים טריים ושמנת. בפה טעמי אפרסק, תפוח אדום, אשכולית מתוקה, ובאפטר טייסט מליחות נעימה לצד פסיפלורה שנותנת טאץ' שמעלה חיוך על הפנים. שאפו על היין הזה. מחירו 89 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – עד 80 ₪.

יקב טוליפ – לבן 2021

עשוי מענבי גוורצטרמינר וסוביניון בלאן, שני זנים קיצוניים –  האחד מתקתק ופירותי, השני עשבוני וחמצמץ. דוד בר אילן היינן הצליח לחבר ביניהם, ורקח לנו מוצר מוגמר בו הפרי הטרופי מהגוורץ נמצא בקדמת הפה והאף, ובפה החמיצות, הרעננות והעשבוניות של הסוביניון בלאן מתמזגים נפלא. שילוב שמעלה חיוך גדול על הפנים.  מחירו 69 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין. טוליפ לבן 2022 יוצא בימים אלו למדפים, נחכה לו בתערוכת סומלייה.

חדש ולוהט אחרי הפרסום – דוד בר אילן פורש מטוליפ

בהזדמנות זו אנו מאחלים לדוד בר אילן היינן הצלחה בדרכו החדשה. אחרי 11 שנים ביקב טוליפ (2012 הבציר הראשון של דוד בטוליפ), הוא החליט לקחת חופשה ולצאת למסע עם משפחתו ברחבי העולם.

דוד בר אילן החל את דרכו בענף היין בשנת 2001, ומילא בעבר תפקידים שונים בתחום. ביניהם היה עוזר יינן ראשי ביקב Rosevears בטסמניה אוסטרליה, ויינן ביקב אמפורה. דוד חתום על 11 שנות בציר ביקב טוליפ, והיה חלק מהצוות שהוביל את היקב לעשייה של יינות מזרח תיכון המתאימים לאקלים הישראלי. מהפכה זו עשתה את טוליפ לאחד היקבים המובילים בתחום; אומנם בשקט ובלי יחסי ציבור ורעש וצלצולים, בענווה הראויה רק לייננים שמשתייכים לליגה הראשונה.

דוד בר אילן ימשיך ויסיים את יינות בציר 2022, ומשם הכול פתוח כפי שאני מניח, גם עם המותג הפרטי 'יהושע' והכרמים הפרטיים שלו. המון בהצלחה יקירי.

יקב טפרברג – Impression פרנץ' קולומבר 2021

יין מאוד עשיר. פרחוני, אקזוטי, רעננות מקסימלית, יין שלא רוצים שהכוס תיגמר. מחירו 45 ₪. ציון 89. תמורה למחיר -מצוינת.

כרם צבאים של יקב אדם ברמת צבאים ממעוף הרחפן

אמנם תמונה זו צולמה ביולי 22, אבל נעים לראות את כרם צבאים של יקב אדם (כורמת וייננית אורנה לב) ברמת צבאים ממעוף הרחפן. בכרם חמישה דונם גפנים משבעה זנים: סירה, קריניאן, גרנאש, מלבק, רוסאן, ויונייה וקברנה פרנק.

הכרם נטוע במפנה צפוני למרגלות גבעת המורה, שבעבר הרחוק הייתה הר געש. לכן האדמה ספוגה בבזלת ונחש לבה חוצה את החלקה.

יונתן לבני מבקר בהשקת ברבן ישראלי בערבון מוגבל

ברבן הוא ויסקי המיוצר בארצות הברית, ונקרא על שם מחוז ברבן שבמדינת קנטקי. הברבן עשוי  בעיקר מתירס. לפי החוק בארה"ב הוא חייב להיעשות לפחות מ-51% תירס, ואסור שאחוז האלכוהול בו בתום תהליך הזיקוק הסופי, יעלה על 80 אחוז – בזה יש 47.3% אלכוהול. הייצור שלו מתבצע בתוך חביות עץ אלון חדשות שעברו שריפת פחם פנימית, ובכך מזורז תהליך היישון ומתווסף למשקה טעם מעושן.  זמני היישון אינם קבועים, ויכולים להימשך מדקות ספורות עד שנים. הטענה היא כי בעולם נמכר יותר ברבן מאשר ויסקי סקוטי, שמאפיין כל כך את סקוטלנד ונמכר בכל העולם.

לאחרונה הוזמנתי על ידי חברת 'הכרם' להשקה של "הברבן הישראלי" הראשון במזקקה הירושלמית Thinkers. שמו של ברבן זה הוא Dew of B’Dolah; "טלא דבדולחא" – מושג קבלי שמתאר בארמית "טל של בדולח" שמחייה אנשים. השם  רומז על כך שהבעלים של המזקקה הוא יהודי חרדי. בבניין "השוקניון" ברחוב אגריפס במחנה יהודה; בניין שמעולם לא הצליח להשתלב בשוק המצליח או להחליפו כפי שהייתה הכוונה בזמנו, הוקמה מזקקת Thinkers – "חושבים" על ידי בנט קפלן – יהודי אמריקאי חרדי, שאמנם עלה ארצה לפני שנים רבות אך העברית עדיין אינה שגורה בפיו והוא שליווה את ההשקה והסביר באנגלית יחד עם אנשי מכירות של חברת 'הכרם' על "הברבן הישראלי הראשון".

המזקקה הוקמה ב- 2018 ומזקקים בה שני סוגי ג'ין – 'ג'רוזלם דריי ג'ין' ו'יזראלי סאנסט ג'ין', וכן וודקה הנקראת 'סטאר קי' כרמז לכשרותה. משקאות אלה אכן מיוצרים במזקקה היפהפיה בירושלים. באשר להשקת הברבן, תמהתי קצת כיצד ניתן לייצר ברבן בישראל אז הנה ההסבר: ברבן מופק מתערובת של דגנים שונים, כולל חיטה, שעורה וגרעיני תירס. מסתבר כי הברבן "הישראלי" שחגגנו את השקתו, מופק מערוב של גרעינים כשרים באוהיו שבארה"ב. שם הוא גם יושן במשך ארבעה חודשים, אחר כך הועבר אל ספינה ששטה במשך שישה חודשים דרך האוקיינוס האטלנטי והים התיכון עד הגעתה לנמל חיפה.

קפלן טוען, כי תנועתה של האונייה כתוצאה מהגלים, תרמה למגע עם החביות ולאיכות הטובה של המשקה. בחיפה הושארו החביות למשך שלוש שנים וחצי נוספות באוויר הפתוח ליד הים. הברבן שנוצר הוא בקטגוריה של 47.3% אלכוהול מחבית יחידנית. עם סיום התהליך בוקבק הברבן בבקבוקים יפים ומיוחדים, שעליהם מוטבעים שני אריות המחזיקים מנורת שבעה קנים, וענף כנראה של תירס. הכיתוב על הבקבוק באנגלית הינו כדלקמן: Israel Finish Bourbon Whisky, כלומר: הסיום בלבד הוא ישראלי. הכיתוב בעברית אינו מציין זאת.

המשקה  עצמו טעים לאוהבי ברבון, עם טעמי קרמל ווניל,  אם כי חסרה לי הרכות  והתחושה החלקה של ויסקי סינגל מאלט מסקוטלנד:, אך זה ענין של טעם אישי בלבד. קפלן מציע להוסיף לכוס קוביות קרח, על מנת לצננו ולהמיס מעט את הטעם החזק של הברבן.

מחיר בקבוק הוא 350 ₪, לא מעט בהשוואה לברבנים המיוצרים בארה"ב ונמכרים בארץ. אגב, מרכז המבקרים של המזקקה מציע סיורים קבוצתיים, בהם ניתן ללמוד על היסטוריית האלכוהול וכיצד מייצרים במזקקה את המשקאות החריפים שלהם . הסיור כולל טעימה מודרכת של המוצרים. רוב הברבן של Thinkers מיוצא לארה"ב, ובארץ מפיצה אותו חברת הכרם לחנויות יין מובחרות. לסיכום: ברבן מעניין וטעים, שהקשרו הישראלי מועט.

'קרפור' מפקידה את מחלקת היין בסופרמרקטים שלה בידי 'יין בעיר'

רני רוגל: לפני מספר שבועות פרסמנו על מכירת יינות בוטיק ברשת הסופרים 'אושר עד', ובשבוע האחרון קיבלנו הודעה לעיתונות שאמרה כך: "במסגרת שיתוף פעולה בין 'קרפור ישראל' ורשת חנויות היין והאלכוהול 'יין בעיר', יוקמו בסניפים נבחרים מחלקות יין מקצועיות עם מגוון רחב של יינות מהארץ והעולם, בהם גם יקבי בוטיק ומותגים יוקרתיים. רשת יין בעיר תהיה אחראית על פיתוח תחום היין בפן המקצועי, הסחר והרחבת המגוון, והתפעול השוטף של המחלקה".

לא התעצלנו והגענו לסניף החדש של רשת 'קרפור' (הנציגות בישראל בידי 'קבוצת אלקו') שבמרכז שוסטר ברמת אביב ג'. בינתיים, עד להסבת הסופרים של רשתות 'יינות ביתן' ו'מגה בעיר' למותג הצרפתי, החנויות נקראות Super. גם כאן כמו ב'אושר עד' מדפי היין בשלב זה צפופים, לא ממש מעוררים רצון לקנות יין ב- 260 ₪ וגם לא ב- 100 ₪, אבל לכו תדעו מה קרפור ו'יין בעיר' יצליחו לעשות בתחום היין – אנחנו מקווים שהרבה.

שי בן אבי, סמנכ"ל סחר של קרפור ישראל, אומר: "היקף שוק היין בישראל מוערך בכמיליארד ₪, בחלוקה משוערת של 350 מיליון ₪ השוק המבורקד (סופרמרקטים לדוגמא), 350 מיליון ₪ חנויות מתמחות, ו- 300 מיליון ₪ מסעדות וברים. כיום פעילות היין ברשת קרפור המקומית מהווה כ- 30 מיליון ₪ בשנה. שיתוף הפעולה עם רשת יין בעיר יגדיל משמעותית את מגוון ואיכות היינות בסניפים, ובכך פעילות היין ברשת צפויה לגדול לעומת מה שהיה, וכמובן לעומת רשתות השיווק הקיימות בישראל".

סיקרן אותי לדעת למה קרפור מכניסה לפעילות זו אצלה גורם חיצוני. בן אבי: "יין בעיר הינם הרשת המקצועית והמובילה בישראל בתחום היין והאלכוהול, שללא ספק תדע להוביל את הפעילות בצורה הטובה ביותר, ותעניק ערך וחווית קנייה חדשנית ללקוחותינו". עמית סלובטיק, מנכ"ל רשת 'יין בעיר', אומר כי מתוך היכרות עם אורי קילשטיין, מנכ"ל קרפור ישראל, הוא הבין את הכיוון של הרשת, ו"נראה לי נכון לעשות את המהלך הזה איתם. הם מביאים משהו חדש ואני מאוד מאמין במהלך ובאנשים. המטרה המשותפת שלנו היא ליצור מחלקות מאוד מקצועיות, כדי שלרשות הלקוחות יהיה מגוון גדול ואיכותי, והצגה נכונה של היינות לא כמו בסופרמרקטים. לשם כך אנחנו מחפשים ונכשיר אנשים שמבינים ביין, ויידעו להפעיל את המחלקה שתי רמות מעל הקיים בסופרים. בסניפים הבאים תשתפר הנראות והמתחם ייראה כמו חנות יין".

מה שברור זה שהמהות והנראות של מחלקת היין בסניפי קרפור בארץ, לא תהיה דומה למה שראיתי עכשיו בסניף רמת אביב. שי בן אבי אומר: "בסניפי קרפור ברחבי אירופה ובצרפת בפרט, ישנו מודל לפיו קיימים על גבי המדפים יינות פרמיום איכותיים, ואנו הולכים לאמץ את המודל הזה. בפתיחת סניפי קרפור בישראל יקבלו המחלקות נראות מיוחדת ומגוון יינות רחב, המותאמים לסטנדרט העולמי של הרשת".

שאלתי מה יהיה תמהיל היינות – ישראלי מול חו"ל, והאם יין בעיר תעסוק גם ביבוא. תשובתו של בן אבי: "קרפור ישראל הינה רשת כשרה, ועל כן היצע היינות מחו"ל מוגבל יותר. אנו נציע מגוון פתרונות לצרכן, ועיקר הפעילות תתבסס על יקבי בוטיק ישראליים". לגבי השאלה האם יינות היבוא יגיעו ממותג הרשת של קרפור או ממותגים חיצוניים, תשובתו הלקונית של סמנכ"ל הסחר: "אנו בוחנים בימים אלו את כלל האפשרויות". עמית סלובטיק מציין: "כרגע חסרים לנו יינות, ותוך מספר חודשים המגוון יגדל". בנושא הכשרות הוא אומר: "ביינות מחו"ל יש מגבלה של כשרות, אבל אנחנו עובדים על מוצרים איכותיים מכמה כשרים, ובזכות היבוא של אספיריט והכוח והפרישה של קרפור, נוכל להכשיר הרבה מותגים בינלאומיים כמעט בלי הפרש בעלות. כשמייצרים כמויות התוספת בטלה בשישים".

האם המחירים כדאיים?

בביקור בסניף קרפור Super- ברמת אביב רשמנו מחירים מדגמיים של יינות (נכונים ל- 27.1.23): עלמה דלתון – 70 ₪ – טווח מחירים באתרים 70-80 ₪; רמת הגולן גמלא – 68.70 ₪ – טווח מחירים באתרים כמעט זהה; פטיט קסטל  – 120 ₪ (במקום 136 ₪) – טווח מחירים באתרים 115-130 ₪; קסטל לה וי אדום – 80 ₪ – טווח מחירים באתרים 79-85 ₪; טפרברג אימפרשן – 2 ב- 85 ₪; ויתקין מסע ישראלי – 69 ₪ (במקום 80 ₪) – טווח מחירים באתרים 63-80 ₪; ויתקין קברנה פרנק – 109 ₪ (במקום 129 ₪) – טווח מחירים באתרים 109-130 ₪; בנימינה מערה 2018 – 259 ₪ (במקום 299 ₪) – טווח מחירים באתרים 269-300 ₪. ברוב המקרים לא זיהינו פערי מחירים משמעותיים לטובת שת"פ 'קרפור-יין בעיר'.

שאלתי את שי בן אבי, האם הכנסת גורם נוסף לשרשרת משפיעה על המחירים. תשובתו החד-משמעית שתיבחן בשטח: "המחירים לצרכן לא יעלו כתוצאה מהמהלך, אלא ההיפך הוא הנכון – הצרכנים יקבלו שלל הצעות אטרקטיביות". ימים יגידו. עמית סלובטיק אומר על כך: "קרפור החליטו להביא משהו חדש ומחירים חדשים, בדגש על תמחור הוגן וטוב. זהו דגש של הרשת בארץ ובעולם, ואנחנו רוצים ליצור משהו מיוחד בגלל הגודל והאיכות, וגם יקבים מקומיים יהיו שותפים למהלך".