שמענו בין הגפנים 6.5.22: עצמאות 74 – היין של נועם והבלנד של שרון, שגריר יין או סחריר? גלגולו של יקב ויין של עקורים

לבלוב בכרם שרדונה נטיעת 1997 של יקב קסטל בקיבוץ צובה. עד היום מפיקים ממנו את השרדונה C של היקב. צילום אלי בן זקן
האם משרד החוץ מינה שגריר ליין הישראלי? ספוילר: לא, שני יינות לנופלים בקרב ובתפקיד, יונתן לבני מבקר ביקב העקורים אשקר, גלגולו של יקב מאורטל לתל שיפון, איך לשפר את הפוטוסינתזה של הגפן, וביקור חוזר ביקב תל אפק
הקבר של נועם מוכן לאזכרה השנתית. צילום אלון גונן

היין של נועם גולדמן ז"ל – חבית פטיט סירה מיקב גינתון

נועם גולדמן נהרג לפני 16 שנים בקרב בדרום לבנון, מפגיעת טיל נ"ט בטנק עליו הוא פיקד, באזור הבקעא הלבנונית. הטנק נפגע כשסביבו עשרות גפני יין, שמרובן עושים יין ליקב המפורסם ביותר בלבנון Château Musar -. נועם היה בן 27 כשהדבר האחרון שהוא שמע והרגיש זו השריקה החרישית של טיל הסאגר ואז הלחץ העצום בתוך הטנק, לחץ שלא משאיר שום סיכוי. המוות שלו היה מידי, אמר לנו הפתולוג הצבאי, הוא לא סבל.

נועם גולדמן. צילום מהמשפחה

את הבשורה קיבלנו בערב ט"ו באב בעת שחגגנו את חג האהבה במסעדת אל בריו, כשלהקת קומפס רוקדת פלמנקו והאווירה שמחה כאילו אין מלחמת לבנון 2 בצפון. יזהר גולדמן, שהיה חבר בלהקה והאח הגדול והיחיד של נועם, רקד באותו ערב. על פניו לא נראו סימני דאגה, גם בהפסקה כשקיבל טלפון שעליו לשוב הבייתה כי קרה משהו בדירה שמחייב את נוכחותו. הוא לא חשד במאומה, ורק כשהגיע הבייתה וראה את הקצינים מחכים לו, הבין שאין לו יותר אח קט. אחרי שעה הוא כתב לי SMS קצר "נועם מת". למחרת בבוקר יזהר ביקש בקבוק יין טוב ושתי כוסות, ונסע לזהות את נועם לפני שיסגרו אותו בארון, הוא ביקש מהפתולוג לשבת קצת ליד נועם ולשתות איתו כוס יין אחרונה. נועם היה רק בתחילת דרכו בהבנת עולם היין, יזהר כבר שחה, והדביק בחיידק הזה את נועם.

היין של נועם. צילום אלון גונן

אחרי השבעה יזהר נסע לחדר של נועם בבית הוריהם,  והחליט לחדש את הקירות בצבע לבן. לתוך עיסת הצבע הסמיכה הוא הוסיף את שארית היין ששתה איתו בפעם האחרונה לפני שנועם נטמן. היה לנו ברור שצריך לעשות יין עם תמונתו של נועם, שכל חבר יקבל וישמור אותו כבקבוק שמתיישן אבל נשאר נצחי.

ביקב גינתון נבחרה החבית שעליה נרשם בגיר לבן 'החבית של נועם', ואותה בקבקנו. הזן היה פטיט סירה –  זן שלא היה מקובל לעשות איתו יין זני, אבל הצבע הסגול, הרעננות, ההבנה שהוא רוצה לפרוץ החוצה בכל הדרו, ועם השנים כן יהפוך לזן שכולם חפצים בו, נתנו לנו את ההרגשה שזה מה שאנחנו מחפשים.

אריאלה גולדמן. צילום זהר גולדמן

לפני מספר שבועות פתח יזהר בקבוק. הוא התקשר ואמר לי "שמע זה חי, זה חי". בכל שנה בט"ו באב נפגשים כולם ליד הקבר בכפר סבא. יום לפני אני מגיע תמיד להיות עם נועם קצת לבד, ופותח בקבוק יין ומוזג לו; משאיר את כוס היין שלו על המצבה ואת הבקבוק למרגלות ראשו. למחרת הייתה אמא של נועם, אריאלה גולדמן, מסתכלת עלי ואומרת לי בלחש "אני אוהבת אותך". אריאלה השתנתה מקצה לקצה ביום שקיבלה את ההודעה. היא הפכה לאישה שרק חיפשה את האקסטרים, כאילו לעשות דברים שנועם לא הספיק – טיול ג'יפים, טיול בסהרה, כתיבה פילוסופית. בעיקר חיפשה את האנשים שנמצאים בצל על מנת לרומם אותם. לא היה יום שלא כתבה או הזכירה את נועם. גם כשחייכה וגם כשחיבקה את נכדיה, הילדים של יזהר, משהו בה היה כבוי, עצוב. באיזה בוקר אחד לפני שנה, ליבה הפסיק לפעום והיא לא התעוררה. לפני כמה שנים היא הקריאה על קברו של נועם בט"ו באב, מכתב שנועם כתב ונמצא רק אחרי מותו:

"מה אם כל אחד היה דואג רק לעצמו? בעצם, אין שום בעיה. שידאג. אבל לפחות אחרי שהוא דאג, שיסתכל ימינה ושמאלה ויראה אולי הוא יכול לעזור למישהו אחר בדאגה שלו. זה לא צריך להיות זר, זה יכול להיות גם חבר. וכשהוא יסיים לעזור לחבר, הוא יוכל לעזור גם לחבר של החבר. ואז הוא יכול לנוח טיפה. אחרי הכול, אם כבר הוגעת את עצמך, לא תיהנה קצת מהפירות של זה? ואז, כשתסיים לנוח, שוב תסתכל ימינה ושמאלה, למעלה, למטה, כי שם נמצאים רוב האנשים שצריכים אותך. תושיט איזו יד, הרי תמיד יש אנשים שם למטה שצריכים עזרה..."

היין של נועם. אני אמשיך לפקוד את קברו יום לפני ט"ו באב, לשתות יחד איתו כוס יין, להשאיר לו את הבקבוק, ולהצטער כל כך על שהוא כבר לא פה איתי, נהנה מהדברים הקטנים של החיים.

אל"מ שרון אסמן ז"ל. צילום דובר צה"ל

 הבלנד של אסמן – יין וסרט לזכרו של אלוף-משנה שרון אסמן ז"ל

ב-1 ביולי 2021, שלושה ימים לאחר מינויו למפקד חטיבת הנח"ל, נפטר אלוף-משנה שרון אסמן מדום לב לאחר שהתמוטט בעת אימון ספורט בבסיס. זה היה סופה המוקדם מדי של קריירה צבאית שכללה תפקידי קצין אג"ם של פיקוד הצפון, מפקד חטיבת בנימין, מפקד חטיבת עציון, קצין אג"ם של אוגדת עזה, ומפקד גדוד 931. בכולם זכה להערכה ואף הערצה, ולכול הדעות היה צפוי לו עתיד מזהיר בהמשך.

האלמנה, גם היא שרון, ששמרה על שם נעוריה – שלמון, כי כפי שאמרה: "שרון אסמן יש רק אחד", אמרה בדברי ההספד שלה מול הקבר הפתוח: "אני אתגעגע לשיחות הטלפון כשאתה בדרך הביתה, במקרה הטוב ביום חמישי בערב. "my love, מה את רוצה לאכול? תבדקי אם יש פסטה'. כי כמובן האחריות על המטבח היא שלך, וכוללת ארוחה טובה ובקבוק יין איכותי. סליחה שעשינו קצת בלגן במטבח שלך".

הבלנד של שרון נחל 20. צילום ליבנת דורון

בערב יום הזיכרון השבוע שודר בערוץ 13 ובאתר Ynet סרטו המיוחד של הכתב הצבאי הוותיק אלון בן דוד. השם המסקרן 'הבלנד של אסמן' דיבר ומדבר בעד עצמו, ואכן יונתן קורן, יינן יקב 'היוגב 8' וחבר ותיק של אסמן למעלה 20 שנה, הפיק בשלב זה 60 בקבוקים של נחל קריניאן וסירה 2020. בשלב זה, כי בעקבות החשיפה יש ביקוש גדול ליין. בסרט משתתף גם יורם כהן, איש יקב תניא (שבסרט שיבשו את שם היקב שלו), שמספר על הידידות ביניהם, מן הסתם כאשר שרון אסמן היה מח"ט בנימין והסתובב באזור.

השיר של שרון שהולחן ומלווה את הסרט. צילום ליבנת דורון

יונתן מספר: "משפחת אסמן, כולל ההורים של שרון, עשתה אצלי כל פעם חבית לצריכה עצמית. ביין הספציפי הזה שרון היה מעורב בהרכבת הבלנד, לו נתן את השם נחל. דיברנו על עשיית חבית, אבל עכשיו בקבקתי כמות קטנה לחלוקה למשפחה וחברים כמתנה ממני. יתכן שנבקבק כמות נוספת. את היין ייצרנו ביקב סלוקיה של חגי שלום, שנתן לנו את המקום. זהו בלנד של 70% סירה ו- 30% קריניאן שנבצרו באותו יום ומאז היו יחד, עברו תסיסה משותפת והתיישנו ארבעה חודשים בחבית עץ אלון פורטוגלית. כך נוצרה  הרמוניה שהולידה יין כייפי קליל מאופיין בטעמי פירות אדומים: תות, פטל ואוכמניות".

קראו את הכתבה ב- Ynet וצפו בסרט כאן

בפרסום לאירוע מוצג טל סנדרלנד-כהן חד וחלק כשגריר היין הישראלי

טל סנדרלנד-גל-כהן – שגריר או סחריר?

השבוע פורסם במדיה חברתית כלשהי, שסיימון לבייב "נוכל הטינדר" מבקש להיכנס לעולם היין, ומחפש יקב לרכישה. אין לי עניין אפילו לבדוק את הנושא, ואני מתחלחל רק מהמחשבה שהאיש הזה ייקח חלק בענף היין הישראלי, אבל ימים יגידו. התחקיר עליו היה אמיץ ביותר. החשיפות, הכספים שהושקעו במעקבים, בתחקירים ובאימותים, מוכיחים בעצם כמה עיתונות חוקרת חשובה על מנת לשמור על הציבור מפני אנשים כאלה. מי יודע כמה מאות ואלפי אנשים ניצלו מציפורני אותו נוכל?

בענף שלנו עדיין לא הגענו לתחקירים חובקי עולם שנכנסו למהדורות החדשות, הגיעו לפריים טיים של רשת שידור עולמית, או שעשו עליהם סרט דוקומנטרי בנטפליקס. אצלנו הכול קורה בקטן – קצת תככים, קצת מריבות כספיות בבתי משפט, קצת גזענות, קצת ערבוב של סוכר ומים ביין. בקיצור, ענף פיקנטי, כמו שאומרים. יש על מה לכתוב כל שבוע, ועדיין אפשר ללחוץ את היד של יינן או מנכ"ל שכתבנו עליו. אבל כשמדובר בטל סנדרלנד-כהן (שינה את שמו מטל גל-כהן), העסק כבר מזמן הפך לבדיחה עצובה. ההתעקשות שלו לקרוא לעצמו "שגריר היין הישראלי" או "שגריר היין של ישראל" – לפעמים עם מירכאות כפולות  ולפעמים בלי, כבר עוברת גבולות, ובשנה האחרונה אף קיבלה תאוצה ותהודה, ומיד נסביר למה.

במשרד החוץ לא קיים תפקיד רשמי בשם שגריר יין. צילום זאב זמיר פיקיויקי ישראל

אתחיל מהסוף, מהתגובה הרשמית של דובר משרד החוץ ליאור חייט, שהועברה אלי השבוע: "לא קיים תפקיד רשמי בשם שגריר יין", והוא לא מכיר אף אחד במשרד החוץ שהעניק את התואר הזה באופן רשמי או שאינו רשמי. אין פה תשובה של תחום אפור, הכול ברור.

הגדרת תפקיד "שגריר" היא של עובד ציבור או עובד מדינה שמועסק במוסדות הממשל. התחזות לכזה היא עבירה פלילית האסורה על פי החוק – אדם שמתחזה לעובד ציבור או לבעל משרה מסוימת, ולא קיבל תעודת מינוי רשמית מהמדינה (כגון: שוטר, פקח עירייה, פקיד ממשלה וכדומה), ומתיימר לבצע פעולות שונות בשמו או מכוח תפקידו של אותו עובד ציבור, מבצע עבירה פלילית של התחזות לעובד ציבור. העונש הצפוי בגין עבירה זו הוא עד שלוש שנות מאסר בפועל. אולם כדי להרשיע אדם בעבירה של התחזות, יש צורך להוכיח כי החשוד היה מודע להצגה השקרית, ושעשה זאת במטרה להונות אחרים או כדי לקבל טובות הנאה כלשהן.

בשנה האחרונה קיבלתי מכתבי יין עמיתים שלי עדויות רבות על כך שטל סנדרלנד-כהן מפרסם שוב ושוב את היותו "שגריר היין הישראלי". באחד הפוסטים הוא אף ציין כי קיבל את התואר מ"סמנכ"ל המשרד" והתייחס למשרד החוץ (כאמור, לפי תגובת דובר משרד החוץ אין אדם כזה, ואם נקבל שם או מכתב רשמי נפרסם אותם).

התזמון של עבודת ההכנה המאסיבית של סנדרלנד-כהן נעוץ כנראה בכך שהוא מעמיד את עצמו לבחירה להנהלה של ארגון  Circle of Wine Writers המכובד והמשפיע באנגליה, והוא עושה זאת, כך נדמה, לא כתושב או אזרח ישראלי אלא כמועמד אנגלי. בין החברות והחברים במועדון זה כותבות וכותבים כמו Jancis Robinson , Olly Smith, Jane Anson ונוספים. להצגת מועמדות יש תנאי סף, והראשון בהם דורש פרסום רצוף של כתבות וביקורות בנושא יין ואלכוהול, הדרכות וכדומה. סנדרלנד-כהן אכן מעביר הדרכות והרצאות, והוא אף רשום במכללת אוהלו כמרצה  בנושא מיתוג ושיווק בקורס יין. אשר לכתיבה, בשנת 2005 הוא החל לכתוב בעיתון גלובס, וכתב בעיתון עד 2007. מבקר היין שי שגב מסר לנו כי החליף אותו ב-2007, וכתבתו האחרונה של סנדרלנד-גל-כהן התפרסמה ב-20.12.17, כך שההוא מציין כי היה כתב היין של גלובס במשך 7 שנים, אינם נכונים.

יאיר קורן ואדם מונטיפיורי הם הנציגים הישראלים היחידים בארגון Circle of Wine Writers  האנגלי, מאחר ששניהם כותבים כבר שנים באתרים ובעיתונים רשמיים, אדם מונטיפיורי למשל כותב כבר 12 שנים ברציפות בג'רוזלם פוסט. לשניהם לא ברור איך מעמיד טל את מועמדותו להנהלת ארגון זה, מאחר שאין לו כל  טור שבועי קבוע בנושא יין, כפי שעל פניו הוצג למועדון. הדבר החמור הוא שהכול מתבסס על התואר" שגריר היין הישראלי", וזה מה שקנה לכאורה את האנגלים שלא בודקים בציציות. הם אמורים לדעת שהצגתו כשגריר היין של ישראל אינה נכונה בעליל והיא המצאה בלבד, אבל מי שניסה להסביר לי את המהלכים הבינלאומיים הוא העיתונאי וכתב היין הבכיר חבר הארגון, יאיר קורן: "כדי להיות חבר בארגון צריך שני חברים שתומכים בצירופו. הגוף הזה מקבל חברים. טל פנה והתקבל, איני יודע מי הממליצים. לדעתי רק אם הרשויות כאן, משרד החוץ למשל, יודיעו רשמית שהוא מתחזה לשגריר, יהיה אפשר לפעול נגדו באנגליה".

הבעיה יותר חמורה, מביכה ואפילו לא הגיונית. האם הוא יכול להציג את עצמו כ"שגריר יין ישראלי" ולבקש על סמך זה להיות נציג בריטי? את מי הוא בדיוק מייצג? השאלה מובלטת כאשר בפרסום לאירוע שהתקיים איתו בחודש מרץ 22 בטוקהאוס תל אביב (ראו בראש הכתבה), בו מתוארים הרקע המקצועי שלו ונושאי הערב, הוא מוצג כ"אושיית יין" במירכאות כפולות, אבל הטקסט מסתיים ב: היום משמש כשגריר היין של ישראל. ככה בלי מירכאות; פשוט שגריר.

הצגת המועמדות לחוג כתבי היין הבריטי

בהתייעצות של תא עיתונאי היין בארגון העיתונאים, הוחלט כי מי שגם משמש כיועץ המשפטי של התא, עורך דין יונתן לבני, יגיש מכתב רשמי למשרד החוץ, בדרישה שהמשרד יפתח בחקירה על שימוש בתואר שגריר על ידי טל סנדרלנד-כהן, ובמידה ונעשה שימוש אסור בתואר, יש לשקול הגשת תלונה פלילית בגין התחזות. כתב היין רן בירון סיכם זאת יפה ובתמציתיות: "מאחר והמסר הזה מטופטף כבר שנים לציבור חובבי היין, אף אחד כבר לא מטיל ספק באמינותו, למעט אנחנו שמכירים אותו. אז גם הוא מאמין לכזבים של עצמו, וזה הפייק האמיתי".

טל סנדרלנד-כהן ביקש לא להגיב, אולם ביקש מאיתנו לא לפרסם את הכתבה. במידה שנקבל ממנו תשובות והסברים, כמובן נפרסם אותם. כאמור הוא ביקש להישאר עם "אין תגובה".

הכנסיה באיקרית – משאת נפש לחזור. צילום מויקיפדיה

יונתן לבני מבקר ביקב אשקר – אל נא תעקור נטוע

תמיד סברתי שאילו המוסלמים היו שותים יין, היינו כבר מגיעים להסכם שלום בין העמים, מכיוון ש"יין מקרב בין רחוקים" ומוריד את החומות בין בני אדם. לכן, בין היתר, יין של גויים אסור עלינו בשתייה, שמא נתיידד וחס וחלילה נישא את נשותיהם.

אחת המנות של אמירה המאסטר שפית. צילום אלון קאפל

בין מאות היקבים בארצנו, מעטים הם היקבים בבעלות של ערבים. לכן כשקבוצת היין של אורית גלעד 'יין ישמח' הזמינה אותי לביקור ביקב אשקר בכפר יאסיף שבגליל המערבי, הצטרפתי לאירוע ברצון. בנוסף לביקור שלווה בטעימת יינות, זכינו גם לארוחת צהרים נהדרת שלא תישכח, אותה הכינה אמירה – אשתו של הכורם ובעל היקב נמי אשקר, שהשתתפה בעבר ב'מאסטר שף'.

חיים בכפר יאסיף וצופים ומצפים לאיקרית. צילום אלון קאפל

בנוסף לביקור אצל יינן ממשפחה ערבית נוצרית, הביקור ביקב הוא גם התרפקות על ההיסטוריה של הכפר הערבי איקרית, שתושביו גורשו על ידי הצבא יחד עם תושבי הכפר בירעם בשנת 1948, תוך הבטחה בכתב כי יושבו אליו לאחר שבועיים. 74 שנים מאוחר יותר, ולמרות כמה בג"צים שאשררו את זכותם לחזור לכפרם שבגליל העליון על גבול לבנון, הם עדיין מפוזרים בכפרים שונים בגליל. הם לא שוכחים את ביתם הקודם, וכל יין שנמי מייצר וכל שיחה על יינותיו, מלווים בעיקר בסיפורים על הכפר שאליו תושביו לשעבר מתגעגעים, ואליו הם מתכוונים לחזור באחד הימים, אם רק ינתן להם.

נמי אשקר – השפעת עמק נאפה. צילום קובי דימנט

בשנת 2000 החליטו נמי, שהיה שנים רבות איש הייטק בארצות הברית ואחיו, לעשות יין כתחביב. נמי למד לעשות יין כששהה לרגל עבודתו בעמק נאפה בארה"ב, סמוך לעמק הסיליקון. היקב הפך לרציני ומקצועי בשנת 2010. היום הוא מייצר כ- 20,000 בקבוקים בשנה, ומתעתד להקים בסביבה יקב גדול ומכובד, ולהפסיק להשתמש במרתפי ביתו כמקום האכסון של חביות היין, הבקבוקים, וכל שאר המתקנים המודרניים המשמשים אותו כיום. את היין מוכרים בכמה מסעדות בגליל, בחיפה ואפילו במסעדת הבסטה בשוק הכרמל בת"א. כמו כן נמי מייצא הרבה מיינותיו לארה"ב דווקא באמצעות משווק יהודי חרדי, המייבא בדרך כלל רק יינות כשרים מישראל, אך דווקא הוא בחר ביינותיו של יקב אשקר בגלל הטיב והמיוחדות של היקב.

צילום קובי דימנט

הענבים להכנת היין מגיעים מכרמים בכפר שמאי, קיבוץ תובל וכרם בן זמרה, ומגפנים הגדלות בכרם נטוע באזור כפר איקרית – כרם בעל שאינו מושקה, מאחר שלא מתירים לתושבי הכפר לשעבר להשקות את הכרמים או את העצים, בעיקר עצי הזית, הגדלים באדמות הכפר. אם יש אנדרטה לאיקרית, היא נמצאת בסיפוריו והסבריו של נמי, שהם מעט סיפורים על יין ובעיקר סיפורים על אי הצדק שנעשה לתושבי הכפר. לנו כיהודים שחיכו שנים כה רבות לחזור לארצנו, צריכה להיות מובנית השאיפה לחזור לכור מחצבתם. על תווית כל בקבוק שהוא מייצר יש אזכור של איקרית ושל חלקות קרקע הנמצאות בכפר שאסור לתושביו לחזור אליו – כאמור חרף כמה פסקי בג"צ והבטחות של פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, כולל מהימין. וליינות:

צילום יונתן לבני

La Trinite’ Blanche 2021 – השילוש הלבן: שרדונה, סוביניון בלאן ומוסקט. בלנד עשוי מענבים מהגליל העליון, שהמוסקט עושה לו טוב. מוסקט יוצר בדרך כלל יין מתוק, אך כאן הוא נותן ליין עיגול טעמים. למרות זאת לא התרשמתי שהיין הוא מהטובים שביקב. המחיר  75 ₪.

שרדונה 2021 – הבוקה הוא שרדונה וכך גם הטעם, אבל הסיומת מרירה מדי לטעמי. שתיתי את היין לראשונה בארוחה במסעדת 'וניה' המצוינת של השף מיכאל גרטופסקי בעיר התחתית בחיפה, שם הוא מוצג בגאווה. לא כוס היין שלי. המחיר 75 ₪.

רוזה 2021 – רוזה עשוי ענבי מקברנה סוביניון ומרלו, ששהו במשך שעה עם הקליפות כדי לקבל את המיצוי של היין לשם הכנת הרוזה. רוזה הוא אחד היינות הפופולריים ביותר היום ולעשות רוזה מענבים אדומים הוא תהליך לא פשוט. היקב מכר כבר את כל הרוזה שייצר. לאוהבי הזן הוא יין מענין.

סירה 2020 – סירה אורגני מכרם בן זמרה. היין שהה בחבית חדשה במשך שנה. על הבקבוק מופיע בנוסף לשם הכפר איקרית גם חלקה בשם 'שאפיה' הנטועה באיקרית. לפי נמי היין היה להיט בארה"ב. אני סבור שהיין צריך עוד לשהות מספר שנים בבקבוק לפני שיהיה  במיטבו. אם לא תשמרו עליו לעתיד, מציע לפתוח אותו ולתת לו לשהות בדיקנטר כדי שייפתח. המחיר 100 ₪.

שיראז 2018 – יין טעים מאוד, ואופייני לזן הסירה או השיראז, עם מרירות מעטה ואופיינית בסיומת. ענבים מקיבוץ תובל שמספק ענבי שיראז גם ליקב של ג'וני שטרן הממוקם בתובל. היין שהה בחביות עץ אלון אמריקאי במשך קצת למעלה משנה. המחיר 90 ₪.

צילום יונתן לבני

מרלו 2020 – מרלו זני מכרם בעל ללא השקיה באיקרית, שהה במשך שנה בחביות ישנות. טעמים ירוקים שמזכירים קברנה פרנק. יין טאני, מאוזן, עם צבע בהיר מעט שאינו אופייני לזן. נעים לשתייה. המחיר 90 ₪.

קברנה סוביניון 2018 – 100% ענבי קברנה סוביניון מאיקרית. ריח מצוין עם מעט טעמים וריחות של פלפל שחור. טעמי פרי ברורים וחדים וטאנינים קשים. סיומת מעט בינונית אבל אלגנטית. המחיר 90 ₪.

קברנה סוביניון ושיראז ספיישל אדישן 2020 – על הבקבוק תמונה של הכנסייה ששוחזרה מחדש באיקרית, כמו גם בבקבוקים אחרים. גם מופיע הכיתוב 'שאפיה' – החלקה שעל פי ההסבר מניבה את הענבים הטובים ביותר בכרם באיקרית. יין עשיר טעמים, מאוזן ונעים. המחיר 100 ₪.

Doér La Trinité Rouge 2016 – השילוש האדום: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. יין מעט סגור למרות שצעיר. בוקה של פרחים ופירות אדומים, טאנינים חזקים. פוטנציאל מצוין ליין טעים אם נמתין עוד כמה שנים. מציע לפתוח ולהשאיר בדיקנטר לפני השתיה. טעמנו גם את היין הזה משנים קודמות, וללא ספק הוא יין הדגל של היקב. המחיר 110 ₪

אילן זעפרני - לשעבר יינן יקב אורטל. התפטר כי זעף על ההסכם עם ישרקו
אילן זעפרני – לשעבר יינן יקב אורטל. התפטר כי זעף על הסכם הפצה עם ישרקו. צילום דוד סילברמן dpsimages

גלגולו של יקב – מאורטל לתל שיפון

מדי פעם אני נוהג לחזור לכתבות שהעלינו לפני מספר שנים, ולבדוק האם הערכות שכתבתי אכן התגשמו. הפעם החלטתי לחזור למספר כתבות על 'יקב אורטל', שהיום שמו בישראל 'יקב תל שיפון'.

כרם של יקב אורטל

יקב אורטל הוקם בשנת 2009 על ידי חבר הקיבוץ אילן זעפרני, שראה מה קורה ביקב רמת הגולן והבין את הפוטנציאל העצום שיש באדמה הסובבת את הקיבוץ. חלומו היה לפתוח יקב בוטיק לא כשר, על מנת להנגיש את היקב לציבור הרחב, ולייצר יינות שרק הוא מכין ללא התערבות משגיח או הגבלת כשרות כזו או אחרת.

שרון איפלח עם אלון גונן. צילום מדף הפייסבוק

יחד עם שרון איפלח, אשת השיווק האגדית (היום מטפלת במגע), הם התחילו לייצר ביקב יינות שמהר מאוד כבשו את אנשי המסעדות ברחבי הארץ. לא היה סומלייה אחד שלא הכיר והכניס את יינות היקב לתפריט המסעדות הכי נחשקות בתל אביב. השילוב של יין מעולה, שונה, עם טביעת אצבע מאוד ייחודית של אילן, ועבודת השיווק החייכנית והמקצועית של שרון עשו את העבודה.

בשנים הראשונות קראתי ליקב "כוכב עולה", אבל עם השנים היה ברור לכולם כי מדובר ביקב עם אורך נשימה, ששותל זנים שונים וייחודיים. יקב ויינן שחוקרים כל הזמן, מנסים בלנדים ייחודיים, ובעיקר מדברים עם הציבור הרחב בגובה העיניים, כשהחותם היינני הברור עשה את רב העבודה.

מיתוג חדש ליקב אורטל עדיין בלי תל שיפון. לקחו את הזמן. צילום מדף הפייסבוק

בשנת 2017 התבשרנו כי אילן ביקש לעזוב את היקב. התברר כי חילוקי דעות עם הנהלת קיבוץ אורטל, לא איפשרו לו להמשיך להפעיל את היקב. יותר מאוחר התברר כי חברי קיבוץ מסוימים היו מסוכסכים עם אילן באופן אישי, ונראה כי החליטו "לנקום". מי שהחליפה את אילן בתפקיד הייתה הייננית נעמה סורסקי, שעבדה קודם לכן ביקב דלתון. מהר מאוד התברר כי היקב משנה את פניו. היינות השתנו עם השנים, היקב איבד את רוב הלקוחות שאהבו את היינות של אילן, במסעדות כמעט לא נראו היינות של נעמה בתפריטי היין. מיקב לבבי, מכניס אורחים, עם "יינות שמחים", הפך ליקב שניסה להיות אליטיסטי. נעמה סורסקי כייננית לא הצליחה להנגיש את היינות שלה לציבור כפי שעשה קודמה. היקב לא השתתף בתחרויות יין, הוא נצפה במעט מאוד תערוכות, והלך ונעלם מהתודעה הציבורית – בעיקר בגלל יינות בינוניים שהתיימרו להיות משהו אחר אבל לא הצליחו.

יקב תל שיפון. צילום יוסי סידון

לפני שנתיים שוב החליטו על שינוי, והקיבוץ מכר את היקב לבעלי עניין עסקי, ששינו את שם היקב לתל שיפון, והפכו אותו לכשר. יינות היקב קיבלו תווית חדשה, ונכון להיום היינות שומרים על הקו הבינוני.

יקב תל שיפון – מושכים מבקרים. צילום מדף הפייסבוק

כמו אצל מרבית היקבים, תקופת הקורונה עשתה ועושה טוב ליקב תל שיפון. יש מבקרים רבים שאיכות היין לא ממש חשובה להם, והם מחפשים מקום פיקניק מפנק ולא הרבה יותר מכך.

כשטועמים את הינות של אילן זעפרני משנים קודמות, מבינים כי האיש היה הראשון שהמילה "אזוריות" יצאה מפיו. יינן ישראלי, בוגר לימודים בתל חי, ראה מה קורה בעמק הרון ובורדו וניסה להביא את המודלים הללו לאזור רמת הגולן. בטעימה של אורטל ויונייה  2014

תופעה משמחת של השנתיים האחרונות – יותר נשים חובבות יין. צילום מדף הפייסבוק של יקב תל שיפון

היום, מבינים את גדולתו של אילן. ענב זניח, שאצל אילן תסס בחביות עץ והתיישן בהן תשעה חודשים. עדיין הטרופיות והתיבול המתוק שמאפיין את הזן בוקעים במלוא עוצמתם, הפה מפגין חמיצות נפלאה, והמרקם החמאתי שלו נשמר. לדעתי זה היה אחד מהויונייה הראשונים, שאמרנו בזמנו כי יש לזן זה פוטנציאל אפילו להתמודד אל מול השרדונה הנצחי. לצערי בארץ ייננים פחות מצליחים איתו. הויונייה של יקב אורטל דאז הוא לדעתי מודל לחיקוי שחייבים לאמץ, ולנסות שוב להנגיש את הזן הזה לציבור. גם בגעש 2014 – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק וסירה, אפשר לטעום את טביעת האצבע, החותם הכל כך מדויק שלכאורה שולי, אבל בתוספת של  10% סירה מתגלה הגאונות. צריך לטעום כדי להבין.

לסיכום: יקב קטן עם פוטנציאל, שעם עזיבת היינן איבד את הנשמה והחיות. גם כאן, בדיוק כפי שקורה ביקב רמת הגולן במהלך שנותיו, החלטות של חברי קיבוץ שלא קשורות לכלום, מכניסות מקלות בגלגלים של יהלום שחוזר להיות פחם. היהלום עדיין חולם על יקב, ואני מקווה כי באחד הימים נופתע ונראה את חתימתו של אילן זעפרני על בקבוקי יין.

הגפנים בטיפול הזמירה המאוחרת רגע לפני זמירה. צילום ישי נצר

איך לשפר את הפוטוסינתזה של הגפן ומהן ההשלכות על איכות היין? 

כך כתב ד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל בפוסט פייסבוק: "כמה אתם מוכנים לשלם כדי להיות צעירים בשנה? שנתיים? עשר שנים ? חיי נצח כנראה לא אוכל להבטיח לכם (ולעצמי), אבל בצמחים זה קל יותר. יום בהיר אחד הופיע אצלי גיל הררי, אגרונום ביקב כרמל, והוא יש לו רעיון: במקום שהענבים יבשילו בחום המעיק של אוגוסט, שיבשילו בקרירות הנעימה של ספטמבר. איך משכנעים את הגפן ללבלב בחודש איחור? פשוט לא זומרים, ואז באיחור אופנתי של חודש אחרי הליבלוב זומרים – והנה זה פלא, ניצני המטרה גדלים באיחור של חודש. אמממה, זה לא בדיוק עובד – הגפן שמתחילה את המרוץ משלימה את החסר די מהר. אבל, וכאן האבל הגדול, פעולה זו יוצרת דילול פרי שחוסך הרבה כסף; מייצרת גפן עם עלווה צעירה שעושה יותר פוטוסינתזה (הבטחתי הצערה וקיימתי), משפרת את מדדי ההבשלה ומשפרת את איכות היין באופן די דרמטי. אזהרת יישום חקלאית: הטיפול מתאים לחלק מהזנים, ומצריך בדיקה בקנה מידה קטן לפני יישום רחב. החיפזון מהשטן. מאמר שכתבנו על כך התקבל לפרסום בינלאומי, ופורסם ממש בימים אלה על ידי MDPI – גוף בינלאומי לפרסום מחקרים ומאמרים בגישה חופשית, בעיתון Agriculture".

צוות המחקר במדידות פוטוסינתזה. צילום ישי נצר

ביקשנו מד"ר ישי נצר הרחבה בנושא וקיבלנו: המחקר החדש שמרחיב את הידע הקיים על הפיזיולוגיה של הגפן, הינו מחקר משותף של ד"ר ישי נצר  ושל גיל הררי מיקב כרמל, שבחנו את נושא זמירת השריגים האביבית.

את המחקר שהחל כיוזמה של אורן שלייף, גיל ניר, דרור דותן וד"ר שראל מוניץ מיקב כרמל, ערכו הסטודנטים דניאל מינץ, ידידיה סוויד  ומתניה הראל (בהדרכה משותפת עם פרופ' גרינצוויג), יחד עם ד"ר נעה אוחנה לוי. במסגרתו נבחנו שלושה מועדי זמירה אביבית (לאחר הלבלוב) אל מול ביקורת רגילה וביקורת מדוללת פרי בזן מלבק ובזן סירה, של אבנר יונצ'ה מאגודת הפלחה. במשך ארבע עונות נבחנו הפנולוגיה של הגפן, קצב הפוטוסינתזה, כלל מרכיבי היבול, וכן הוכנו 160 יינות מחקריים על ידי ניר חן וד"ר שיבי דרורי מהיקב האקדמי באריאל.

אחד הבצירים המחקריים. צילום ישי נצר

התוצאות הדרמטיות התקבלו בזן המלבק עתיר היבול. מתוצאות המחקר עולה כי זמירה מאוחרת מעכבת את לבלוב ניצני המטרה במספר שבועות, אולם ההבשלה מתקדמת בקצב מואץ. ההצערה בגיל העלווה משפרת את הפוטוסינתזה ואת יחסי הסוכר והחומצה בעינב. הפעולה חוסכת את דילול הפרי, וככל שהיא מתבצעת מאוחר יותר דילול הפרי הוא משמעותי יותר.

בטעימות עיוורות התקבל הבדל סטטיסטי די דרמטי באיכות היין של טיפולי הזמירה האביבית לעומת שני טיפולי הביקורת. מחקר הרחבה של רכיבי היין מתבצע על ידי פרופ' אהרון פייט.

טעימת יין מחקרית על פי פרוטוקול ה- OIV. צילום ישי נצר

ד"ר ישי נצר מחדד כי הפעולה מתאימה לזנים עתירי יבול המאופיינים במופע אשכול מרווח. בכל מקרה, לפני ביצוע נרחב יש לבחון את הטיפול בקנה מידה קטן על מנת למנוע פחיתות יבולים דרמטיות. שם המאמר, Forever young?, מתכתב עם השיר של להקת אלפאוויל. התשובה לשאלת השיר שלילית, אבל בהחלט אפשר לשפר את הביצועים של הגפנים.

ומסיים ד"ר נצר בנימה אישית: "הפתיע אותי מאוד עד כמה לפעולה אגרוטכנית פשוטה לביצוע וקלה להסבר, יש אימפקט על הכול – גם על היבטים פיזיולוגיים בסיסיים וגם על ההבשלה. לא חשבתי שיהיה אפקט כל כך דרמטי. ליינות הפשוטים שיוצרו במהלך המחקר היו בהערכה גסה ציונים של 81-82, כאלה שאפשר למכור 4 ב- 100, ןהיינות הטובים היו ראויים לציון של 89 – יינות של 80-90 שקל. אז זה משהו קטן, פעולה אחת שיוצרת דרמה מאוד מאוד גדולה".

יינות יקב תל אפק החדשים. צילום שלומי צור

חזרנו לביקור: יקב תל אפק – סוכן תרבות יין

רני רוגל מדווח: את רשמי ביקור הבית המקיף שלנו ביקב הבוטיק המשפחתי תל אפק השוכן בראש העין, פרסמנו בתחילת אוקטובר 2021. עכשיו הגענו לביקור חוזר אצל שלומי ולירון צור, לשמוע מה קורה, ולטעום את היינות החדשים שמוצעים בימים אלה למכירה.

שלומי צור שייצר 2,800 בקבוקים ב- 2021, ייצר השנה 3,200 ולא מתכוון לעלות מעבר ל- 3,500. "לא רוצה לעבור לאזור תעשייה כדי לגדול. אני חושב שכך אפספס את הקשר האישי. אני רואה את עצמי כסוכן תרבות יין – אוהב לפגוש את הלקוחות שנהנים ולדבר על יין. אם כבר אני רוצה לשחק יותר במגרש המשחקים של זנים, ורוצה יותר זנים לבנים".

ואיך הייתה תקופת הקורונה מאז פגישתנו הקודמת? "אהבתי את האנשים שהגיעו לחצר הבית-היקב שלנו, טעמו, התעניינו, והיו סקרנים לדעת עוד על זני הענבים והיינות. הקשר הישיר איתם הוא המשמעות של להיות סוכן תרבות יין".

שלומי צור יקב תל אפק. צילום יונתן לבני

יינות יקב תל אפק החדשים:

בלנד לבן שובל 2021 (לשלומי התאים ששמות היינות יופיעו על התוויות באנגלית): 39% ויונייה, 33% גוורצטרמינר, 28% פרנץ' קולומבר  – מכפר קיש בגליל התחתון. החבר שבא איתי – לא מבקר יין, רק אוהב לשתות, הגדיר אותו כ"יין רך". המחיר 100 ₪.

בלאן דה פינו נואר אשכולות שלמים 2021 – 100% ענבי פינו נואר מהר ברכה בשומרון. החבר: "יין עם יותר אופי, חמיצות טובה, יותר משמעותי". המחיר 90 ₪.

קברנה פרנק נעמי 2021: 97% קברנה פרנק ממצפה רמון, 3% פטי ורדו מעמק האלה. כאן החבר ממש אהב: "יין טוב, עגול, לא ארוך אבל מאוד טעים בפה". המחיר 100 ₪.

מרלו נדירה 2020: 975 מרלו מהגליל התחתון, 3% גאמיי נואר מצפון רמת הגולן (משפחת אלפסי בעלי הכרם לא מקצים כמות גדולה יותר, ומייצרים בעצמם גאמיי נואר זני). החבר לא התרשם מהמרלו והגדיר אותו "לא מטביע חותם". אני הייתי שמח ליותר גאמיי נואר. המחיר 90 ₪.

פטי ורדו תומר 2020: 100% ענבי פטי ורדו מעמק האלה. זן שלרוב מתבל בעולם יינות עם שילובו באחוזים ספורים, מופיע בארצנו ככוכב במספר גדל של יקבים. היין עשוי כהלכה אך הסכמתי להגדרת החבר: "יין קשוח. אני מרגיש שאני מכניס קוביות לבטן". המחיר 90 ₪.

סירה לירון 2020 ספיישל אדישן: כאן ניתן לשלומי להציג את היין: "סירה מיוחדת משנה מיוחדת וזן מיוחד. 97% סירה מעמק האלה, 1.5% פינו נואר אדום, 1.5% פינו נואר רוזה שהוכן במיוחד לבלנד (הענבים מהשומרון). אני מייצר את היין רק בשנים מיוחדות. כאלה היו 2004, 2010 ועכשיו 2020". כאן גם החבר הסכים שמדובר ביין איכותי שעונה להגדרה כ- Special Edition". המחיר 120 ₪.

מאושרת בבציר: לירון צור. צילום שלומי צור

 

תגובה אחת

  1. טל ״סנדרלנד״ גל כהן הוא שרלטן ורמאי עם תעודות, וגם אגואיסט נפוח וחסר יושרה. הכרתיו לצערי שנים רבות וכשהסתברה לי רמת שקרנותו ואווילותו ניתקתי כל קשר איתו. התוספת ה״אנגלית״ שההוסיף לשמו (סנדרלנד) היא בדיחה גרועה ותוארי ה״שגרירות״ שהוא מעניק לעצמו מעוררים קבס. הגיע הזמן שיועמד לדין על מרמה והונאה כמו גם על הטעיית הציבור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר