אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

יום האישה הבינלאומי – נשות יין מרימות כוסית לגיבורות העוטף

אלון גונן: היום, שישי 8.3, הינו יום האישה הבינלאומי, והשנה תאריך זה לא יהיה יום שמח, בכלל לא. מדובר בשנה ששוב הראתה לנו כמה מצבן של הנשים בארצנו עגום; כמה לא מתייחסים אליהן, כמה מזלזלים בהן, וכמה דוחקים אותן לעמדה של כמעט כלום.

יום האישה 2024 מציף את זעקות התצפיתניות על גבול רצועת עזה, שהתריעו וצעקו עד השמיים, ואף מאצ'ו גברי לא התייחס אליהן ולדבריהן, ואף הסתכל בבוז על אותן נשים. יום האישה 2024 מציין את חילול גופן של מאות נשים, שנאנסו ונרצחו וגופן הושחת רק בגלל שהן נשים, בידי  מחבלים שפלים בעלי תאוות רצח.

יום האישה הבינלאומי 2024 מציין את הנשים החזקות, אלה שנהגו בטנקים, הפעילו מערכות נשק מתקדמות, רצו אחרי מחבלים וחיסלו אותם, טיפלו בשטח במאות פצועים תוך כדי קרב. מאות רופאות, חובשות, פרמדיקיות ואחיות, שראו זוועות בשטח, הצילו חיים והמשיכו לטפל בפצועים בבתי החולים. אלפי נשים שפתאום נשארו לבד לטפל במשפחה ובעסק.

2024 היא שנת הנשים החזקות שהצילו את המדינה הזו, ואפשרו לנו להיות אופטימיים אחרי ההשפלה שעברנו. מדור היין השבוע לא מוקדש לנשות היין החזקות בתעשייה אלא לנשים חזקות אחרות, ולהן מרימות נשות התעשייה כוס יין לחייהן. 

יפה אדר בת 85 מקיבוץ עין השלושה שנחטפה על ידי חמאס, הפכה לסמל של אומץ ועמידה איתנה. אי אפשר לשכוח את תמונתה יושבת זקופה ורגועה על קולנועית בדרך לעזה. ניצולת שואה שלא תארה לעצמה שתחווה פחד נוסף, שרדה 49 ימים בשבי, וגם ביום השחרור יצאה זקופת קומה. לוחמת אמיתית. כשהשתחררה אמרה את המשפט "החלטתי שאני לא אתן להם לשבור אותי".

דורית בן-סימון – מנהלת היצוא של יקב רקנאטי, מרימה לחייה של יפה אדר כוס יין מרסלן  של יקב רקנאטי. "יין חזק ועוצמתי עם המון נוכחות. אחרי כמה דקות היין מתעדן, מתרכך ומשרה אווירה של נינוחות ושלווה".

רחל אדרי המכונה "רחל מאופקים" – גיבורת ישראל שהפכה סיוט אימה לתושייה וניצחון, שאת סיפורה שמע כל העולם. מחבלים חמושים נכנסו לביתה של רחל, אם לשלושה, בעיר אופקים. בקור רוח מעורר השראה מול סכנת מוות ממשית, ניהלה רחל משא ומתן עם המחבלים, הגישה להם אוכל ושתייה, ולבסוף הצליחה לחלץ את עצמה ואת בעלה ללא פגע. סיפור הגבורה של אדרי עורר הערצה בארץ ובעולם, והיא זכתה להיפגש עם נשיא ארה"ב ביידן. רחל נושאת את שמה של רחל אימנו, ואכן רחל אדרי ראויה להערצה כאחת האימהות.

אתי אדרי – מנהלת היצוא של יקבי כרמל ויתיר, מרימה לחייה של רחל כוס יין אדום 'בצל העלווה" של יתיר. "יין בשל ואיכותי, מורכב אבל מופנם, קשה שלא להתאהב מהלגימה הראשונה". 

סא״ל אור ליבני-בן יהודה – מפקדת גדוד קרקל, הובילה קרב הדיפה קשה. תחת אש כבדה נלחמו בן יהודה ולוחמותיה באומץ רב ובנחישות בקרב קשה שנמשך 14 שעות, והרגו מאה מחבלים שפשטו על מוצב 'סופה'. הקרב לא הסתיים עד החיילות והמפקדות טיהרו את המוצב. אור היא מפקדת נחושה ואמיצה, שהצילה עשרות חיילים לכודים ומנעה אסון גדול.

שרונה פז – בעלים ומנכ"לית יקב ויתקין, מרימה כוס לחייה של סא"ל ליבני-בן יהודה: "מסע ישראלי ורוד של ויתקין, המסע של בן יהודה שמסמל ומוביל לתקווה".

ענבל ליברמן  – הרבש"צית של קיבוץ ניר עם, פשוט הצילה את הקיבוץ. כאשר נשמעו אזעקות הצבע האדום ב-7 באוקטובר, נכנסו תושבי ניר למרחבים המוגנים. ענבל ליברמן הרבש"צית לא היססה. היא הכינה תוכנית להגנה, חילקה נשקים לאנשי כיתת הכוננות, והציבה אותם במקומות מפתח אליהם חשבה שמחבלים עלולים להיכנס, וכך טמנה להם מארבים. ליברמן וחברי הקיבוץ בכיתת הכוננות, פעלו באומץ לב מטורף, בקור רוח וביעילות, כדי לעצור את המחבלים ולחסלם טרם יגיעו לבית התושבים. ענבל ליברמן הבינה ראשונה שהישועה לא תגיע מצה"ל, ונכנסה למוד של מפקדת-על. בזכות אומץ ליבה ופעולותיה הנחושות, היא הצליחה להגן על קיבוצה ולהצילו תרתי משמע מהשמדה – אפס נפגעים.

אילנית צמח – יועצת ומלווה עסקית בולטת בענף, מרימה כוס לחייה של ענבל: פינו נואר של יקב ויתקין, הענבים מעמק האלה. "יין שמציג עדינות ועוצמה, בעל טעמים טהורים ואלגנטיים"

לקנות כחול לבן זה צו השעה

אלון גונן: עם ישראל מתאחד תמיד בזמן משברים. כולם מנסים בדרכם לתרום. כמובן שכול סוגיית תוצרת כחול לבן תופסת תאוצה, וצרכנים קונים תוצרת מקומית גם כאשר היא יקרה יותר מהיבוא. כך זה עובד לפחות אצל הצרכן הפרטי שצריך לבחור ברשתות השיווק בין יין ישראלי ליין מיובא, ובין עגבנייה מתורכיה לעגבנייה ישראלית. אלא שהכסף הגדול אינו טמון בקילו עגבניות או בבקבוק יין, ואלה לא יצילו חקלאים שנמצאים באזורי העימות, יקבים סגורים בגלל שפונו, או כאלה שעובדיהם משרתים במילואים.

אלה רואים איך העסק שבנו עלול להיעלם, בזמן שהחברות הגדולות בשוק – חברות הביטוח והאשראי, הבנקים, והמפעלים הגדולים כמו אסם, שטראוס עלית, התעשייה האווירית, חברת חשמל ואחרים, מעסיקים עשרות אלפי עובדים, ובונים בימים אלה את ערכת המתנה לחג לעובדים. מדובר במיליוני שקלים שנמצאים בקופות החברות האלה, ויכולים להגיע למי שבאמת זקוקים להם, אבל במקרים רבים מגיעים ליבואנים ולספקים שמציעים תוצרת חוץ.

בתקופה זאת הדעת לא יכולה לסבול, שבנק גדול מציע לבחירה כמתנה גריל חשמלי מיובא מתורכיה, או חברת ביטוח שמציעה ערכת כלי עבודה שמגיעה מסין, מקרר יין שמגיע גם כן מתורכיה, או סט מצעים יוקרתי מצרפת. לא יכול להיות שהחלטות כאלה מתקבלות בלי להתחשב קודם כל בטובת מי שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה; לא יכול להיות שמנכ"לים וראשי ארגוני העובדים, יעדיפו תוצרת סין, תורכיה, קוריאה ועוד מדינות, על פני ספקים ישראלים, תוצרת ישראלית של מפעלים ישראלים, ובמקרה שלנו יקבים ישראלים.

זה פשוט חייב להשתנות, ומקבלי ההחלטות חייבים להבין שחלק מהמאמץ המלחמתי הוא לחבק דווקא עכשיו עשרות מפעלים שעלולים להיסגר ולשלוח אלפי עובדים הביתה.

למען האמת, לא חשבתי שזה נושא שאני צריך להתריע עליו, כי לא העליתי על דעתי שדווקא עכשיו מקומות עבודה יעדיפו מוצרים מיובאים, אבל אז קיבלתי טלפון מאורי נעים מקיבוץ יפתח. אורי הוא הבעלים של חברת 'נעים בגליל', ומי שמקדם את ענף היין הגלילי כבר שנים רבות. בין היתר, טביעת האצבע שלו נמצאת בפסטיבל היין בראש פינה, שהפך את היקבים המשתתפים לאטרקציה תיירותית וקידם את יקבי הגליל.

אורי פשוט זעק בטלפון את זעקתם של היקבים שנמצאים במצב של פשיטת רגל, שלא לדבר על מצב הרוח שלהם. לדבריו, לא יכול להיות שהשנה החברות הגדולות במשק, לא יצילו את היקבים עם המתנות לעובדים שלהן. נעים סיפר לי שפנה למספר גופים גדולים בשוק, ונדהם כשאף אחד מהם לא חשב לעזור ולתמוך באותם יקבים, ולכן החליט לעשות מעשה, ללקט את הסיפורים האישיים של בעלי היקבים, ולשלוח אותם לחברות הגדולות. יש אין ספור סיפורים, ולא כולם מוכנים לדבר ומעדיפים לנשוך שפתיים מרוב כאב ובושה על כך שהמדינה מפקירה אותם. אבל הוא הצליח לרכז כמה סיפורים שחייבים להגיע למנכ"לי הבנקים הגדולים, חברות הביטוח הגדולות וחברות כרטיסי האשראי, וגם לבעלי החברות ששולטות בתחום המתנות לחגים ומרכיבות את היצע המתנות עבור המעסיקים. אסור לאפשר להם לחמוק מאחריות לאומית.

הנה חלק מהסיפורים

"אני עופר גידסי, הבעלים של יקב כרם הר זמר הממוקם במושב דישון על גבול הצפון. המושב פונה בגל הראשון, אני מאז תחילת המלחמה נמצא בצו 8. בימים כתיקונם אנחנו מארחים ביקב זוגות וקבוצות קטנות, כשהביקור כולל סיור בכרם, גת יין עתיקה, תצפית על כל אזור הכרמים והצפון עד החרמון, ומסיימים ביקב בטעימות יין. אנו מייצרים מגוון יינות אדומים ברובם בלנדים בהרכבים שונים, רוזה ולבן. עד המלחמה קיימתי סדנאות יין הכוללות הסברים על תהליך ייצור היין עד לביקבוק במתכונת חווייתית, תמונות, וסרטונים קצרצרים בליווי יינות היקב. נכון לעכשיו אין נפש חיה שמגיעה ליקב, אין הזמנות ואין בעצם שום פעילות".

"יקב כרם עדוי נמצא במושב דישון בהרי נפתלי הנושקים ללבנון. משק חקלאי שמגדל מטעים, אגס, אפרסק, נקטרינה, משמש וענבים ליין. מתחילת המלחמה אנחנו מפונים, ומתקשים מאוד לטפל במטעים ובכרמים. הטיפול הוא חלקי, מינימלי ועם סיכונים רבים, אבל הכרחיים לשמירה על הקיים. מאמין שאחרי הכול יגיעו ימים טובים".

"אני מאיר ביטון, הבעלים של יקב אביבים השוכן 150 מטר מגבול הלבנון.  דור שלישי בישוב שידע בעבר פיגוע של ילדי אביבים, אחד עשר ילדים שנרצחו על ידי ארגון פת״ח שהיה בלבנון. היקב הוקם על ידי סבי ואבי, ואני המשכתי ובניתי יקב לתפארת כולל כל האישורים. 7 באוקטובר אוקטובר המקולל תפס אותנו במהלך בציר של ענבי השיראז, קברנה סוביניון ומרלו. בשעות הבוקר של 8 באוקטובר למחרת, קיבלנו הוראה לצאת מהכרם דחוף. כמו כן, במהלך השעות והימים כל הפרי נשר מהעצים, וכול העבודה הקשה של שנה אחורה ירדה לטמיון. הבית הפרטי שלי ושל הוריי ניתן ליחידת כפיר לשהות בו עד לימים האחרונים (הכול מתועד). היקב, כולל מרכז המבקרים, נפגע פגיעות של הדף ורסיסים. בימים אלו אנחנו מתאכסנים זה שבוע שביעי בבית מלון בטבריה. הילדים עברו טלטלה של לגור בחדר, בלי שיגרת יום, בלי מסגרת ובאי ודאות. העסק לא עשה שום פעילות מאז אותו יום ארור. כמו כן אני וחבריי ובני משפחתי מרכינים ראש למשפחות החטופים והחללים. אנחנו מוכנים לוותר על כל החיים שלנו, בלבד שהממשלה הזאת תעשה מה שצריך כדי שלא יחזור המצב בצפון ובדרום למה שהיה".

יש עוד עשרות יקבים שהסיפור שלהם דומה – יקב רמות נפתלי, יקב נעמן, יקב דלתון, יקב גלילאו, יקב אדיר, זמר, יקב לוריא, יקב בן זמרה, יקב אבוהב, יקב אור הגנוז, יקב חוות מיסטר, יקב מירון, יקב הרי גליל, ואפילו יקב רקנאטי – כל אלה יקבים סגורים שפעילותם נפגעה, שמרכזי המבקרים שלהם משותקים, והם עושים מעט מאוד משלוחים.

חשוב לציין שהדבר נכון גם לגבי היקבים בדרום, שנפגעו בחודשי המלחמה הקשה אצלם ומנסים להתאושש.

זה הזמן לחבק ולעטוף את היקבים האלה, בעיקר על ידי החברות הגדולות שמובילות את השוק. הסיסמא "קונים רק כחול לבן" צריכה להיות מיושמת, ולא להוות סתם מס שפתיים. המעסיקים הגדולים צריכים להזמין מהיקבים האלה ערכות יין, ולתת שוברים לקניית יין ולביקורי יין עתידיים בימים טובים יותר שיבואו.

יש עוד דברים רבים שאפשר לעשות, ורק צריך להבין שמדובר בהצלת מאות עובדים ועשרות יקבים שהמדינה מפקירה. זה הזמן לוותר על גריל חשמלי מתורכיה, ערכת כלי עבודה מסין וסט מצעים מצרפת, ולהציל את תעשיית היין הישראלית היפה, שחיבקה והצילה מאות אלפי אנשים בתקופת הקורונה, וידעה לארח את עם ישראל במרכזי המבקרים כשכולם היו על סף התמוטטות.

חיבוק תעשיית היין הישראלית הוא צו השעה, ואסור לוותר עליה.

MUNDUS VINI  – לֹא כָּל הַנּוֹצֵץ זָהָב הוּא

Mundus Vini היא תחרות יין בינלאומית שמתקיימת בגרמניה מאז שנת 2001 – השנה הייתה הפעם ה-34 שלה, ומאורגנת על ידי הוצאת Meininger Verlag. התחרות שמה לה למטרה להעריך יינות מכל העולם בטעימה עיוורת, ולהעניק מדליות ליינות שמקבלים ציונים גבוהים. היא נחשבת למשמעותית בתעשיית היין, ויינות הזוכים במדליות מקבלים תהודה בינלאומית.

השופטים בתחרות Mundus Vini, הנחשבים למנוסים מאוד, מגיעים מכל העולם וביניהם סומליירים וייננים, לצד מבקרי יינות שטועמים ומעריכים יינות על פי הקריטריונים המקובלים כמו ארומה, טעם, מבנה ואיכות כללית. השנה הטעימה שהתקיימה בבית התאטרון – סאלבאו שבנוישטאדט, נמשכה שישה ימים. נכללו בה 7,430 יינות שנשלחו מ-45 מדינות, ונבחנו על ידי 268 שופטים, ביניהם שניים מישראל: יאיר קורן – עיתונאי ואיש רדיו בכיר וותיק, שופט בתחרויות יין בינלאומיות ומבקר יינות,  ודורית בן-סימון שזו הייתה הפעם השמינית בה שפטה בתחרות Mundus Vini – מנהלת יצוא מנוסה של יין ישראלי, שממש לאחרונה התמנתה למנהלת היצוא של יקב רקנאטי. בשנים קודמות שפט גם אסף פז – יינן יקב ויתקין, שהשנה לא נמנה על חבר השופטים.

בין הזוכים שהפתיעו ועוררו עניין רב בקרב העיתונאים, היו יינות מקזחסטן שקטפו מדליית כסף, יין פולני שמקבל מדליית זהב בפעם השנייה, ויינות מקולומביה ומרוקו. גם יינות ממדינות מזרח אירופה הפתיעו השנה, ובמיוחד יינות ממולדובה שקטפו 3 מדליות גראנד זהב, 56 מדליות זהב ו-37 מדליות כסף; יינות גיאורגיה זכו ב-83 מדליות, יינות רומניה – 71 מדליות, ויינות מצפון מקדוניה – 42 מדליות.  התחממות גלובלית או לא, צעירי האסלם בועטים במוסכמות ומעניין יהיה לעקוב אחריהם.

ב"עולם הישן", יינות איטליה זכו ב-12 מדליות גראנד זהב, 370 מדליות זהב ו-257 מדליות כסף. למקום השני הגיעה ספרד עם 7 מדליות גראנד זהב, 302 מדליות זהב ו-226 מדליות כסף, ואחריה ניצבות פורטוגל עם 352 מדליות, צרפת -296 מדליות, גרמניה – 193 מדליות, וכן אוסטריה עם 105 מדליות. מספר המדליות שהוענקו  למדינות "עולם חדש" כמו דרום אפריקה (95 מדליות), צ'ילה (55 מדליות) ואוסטרליה (50 מדליות), מסתכם ב-288.

כמו כל שנה, ישראל יוצגה בעיקר על ידי היקבים הגדולים – יקב ברקן, יקב רקנאטי – 2 מדליות זהב, והיקבים רמת הגולן והרי גליל- 3 מדליות זהב לכל אחד מהם. היקבים הגדולים משקיעים הרבה כסף בתחרות זו, ושולחים עשרות בקבוקי יין לטעימה, כאשר ברור שהם משלמים עבור כל בקבוק שמשתתף בטעימה, לכן כמעט אין סיכוי שיקב לא יקבל מדליות. זהו אופי התחרות שאינה שונה מכול תחרות אחרת, וגם היא בעצם עסק שמתפרנס ממכירת מדליות, וצריך לשמור על היקבים שמשלמים אלפי יורו כל שנה. כאמור, הטעימה היא עיוורת, ויקב שמקבל ציון שנושק ל-90 מקבל מדליית זהב.

כבר כתבתי רבות על כך שיקבים נמנעים מלשלוח יינות לתחרויות בישראל, ומעדיפים לשלוח אותם לתחרויות בינלאומיות. במה שונה מדליה של תחרות בישראל מזו של תחרות בגרמניה? אמנם המדבקה אכן עוזרת למכור את היין בעולם, אבל כמה יין היקבים הישראלים מוכרים בחו"ל? הרי לא מדובר בנתח שוק כל כך גדול, והוא מורכב בעיקר מקהל יהודי שבוי. נכון שפה ושם תמצאו יינות ישראלים במסעדות באירופה ובארצות הברית, אבל מדובר במספרים שוליים, ובמחיר שמבקשים עבורם אין כל סיבה לקנות או להזמין יין ישראלי בחו"ל. כמובן שכול יקב מחליט בעצמו לאיזו תחרות לשלוח את היין, ואיך למקסם את יחסי הציבור של התחרות עד תום.

כאשר עוברים על רשימת היינות הישראלים שקיבלו מדליית זהב, אין אלא להרים גבה ולנסות להבין על מה ולמה ניתנו המדליות. אלה אומנם יינות טובים, אבל לא יינות של מדליות זהב. למשל, יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל שלחו לתחרות נבחרת גדולה, ובין היינות שלהם שקיבלו מדליית זהב אפשר למצוא את הר חרמון אדום 2022 ואת גמלא סירה 2021 – לא יינות של מדליית זהב, ולא של ציון מעל 90.

בחירה קצת תמוהה, בעיקר לאור העובדה שהיינות לא מתמודדים לפי קטגוריית מחיר אלא עומדים בפני עצמם. מה שגורם לגבה להתרומם גבוה גבוה, הן מדליות הכסף שקיבלו יין ירדן קברנה סוביניון 2020, ושני היינות של יקב רקנאטי – פטיט סירה ופטיט סירה רזרב מסדרת גליל שזכו במדליות זהב. שוב, אלה יינות טובים, אבל לא יינות של מדליות כסף וזהב. לצערי, כמו בכל תחרות שהיא בעצם עסק, לא מפרסמים מי לא זכה במדליות ופרסים, אלו יינות שלחו היקבים, או איזה יין נפסל.

למרות שמדובר בתחרות נחשבת ואיכותית, השאלה היא עד כמה יעזרו מדליות אלה ליקבים ישראלים למכור את היין שלהם בחו"ל, במיוחד בתקופה בה רבים שונאים אותנו. אני מניח שהם יגלו זאת במהלך השנים הקרובות, ויודו על השוק הכשר ועל התמיכה של יהדות העולם, שלא ברור כמה זמן עוד תימשך.

בל נשכח את עשרות היקבים ברחבי העולם שמייצרים יינות כשרים למהדרין עבור חברת רויאל, ומספרם רק הולך וגדל. השוק הישראלי ששותה כ-80% מהתוצרת המקומית הוא השוק החשוב, הוא השוק שאפשר לסמוך עליו, ובעתות משבר רק השוק הישראלי יציל ויתמוך ביקבים. תחרויות בחו"ל הן חשובות, אבל חייבים גם לתמוך בתחרויות המקומיות.

 לסיכום: מאחר והתחרות נערכה בגרמניה, אני מרשה לעצמי לצטט את הפילוסופית-פובליציסטית והוגת הדעות  היהודייה ילידת גרמניה חנה ארנדט, שכתבה: "הזהב הוא חומר הגלם המיותר ביותר על פני האדמה. לזהב יש אך בקושי מקום ביצירה האנושית, והוא חסר כל חשיבות בהשוואה לברזל, לפחם, לנפט ולגומי. לעומת זאת, הוא הסמל העתיק ביותר של עושר גרידא. בחוסר השימושיות שלו לייצור התעשייתי הוא נושא תו דמיון אירוני לכסף העודף שמימן את כריית הזהב, ולאנשים המיותרים שעבדו במכרות אלו".

על השופטים הישראלים בתחרות

רני רוגל: דורית בן סימון, שזו הייתה הפעם השמינית ב- Mundus Vini ולראשונה הייתה ראש צוות בתחרות, מציינת את העובדה שהוזמנו שלושה שופטים ישראלים לתחרות (כאמור אסף פז לא הגיע הפעם), בעוד מיפן היה שופט אחד בלבד וכך גם מהודו. היא מציינת כי היחס לשופטים הישראלים שהשנה היה מאוד מיוחד. "בקבלת הפנים שקיימה Meininger Verlag מארגנת התחרות, פגש אותי פרופסור מנינגר הבעלים, וקיבל אותי בחום. הוא מאוד פרו-ישראלי ובפתיחת התחרות בירך את "ידידינו מישראל שהגיעו בזמנים קשים". בסיומה הוא הודה לנו שוב ואמר "אנחנו אתכם". מאוד התרגשתי. לא מובן מאליו ומחמם את הלב. כך עשו גם שופטים רבים מארצות שונות".

יאיר קורן שקיבל אות הוקרה מיוחד כמי ששופט כבר 20 שנים ב- Mundus Vini, אומר: "אני שופט בתחרויות יין בינלאומיות כבר יותר משני עשורים, ונקשרתי במיוחד לתחרות זו בחבל פפלץ שבגרמניה, אליה אני מגיע מ-2004 ברציפות, בשנים האחרונות פעמיים בשנה. לנוכח הכמות ההולכת וגדלה של היינות, כ-11,000, יש מועד קיץ ומועד אביב כמו זה שננעל בימים אלה. השיפוט ב- Mundus Vini מצטיין בשקיפות מלאה וברמה הגבוהה של השופטים, רובם ככולם אנשי אקדמיה, עיתונאי יין בכירים מרחבי העולם, יצרנים ובעלי תפקידים מובילים בתעשייה. השנה זכינו, דורית בן סימון – שופטת אהודה ב"משפחת Mundus Vini" ואני, לקבלת פנים יוצאת דופן של מחיאות כפיים וחיבוקים מצד המארגנים ועמיתינו השופטים. ההזדהות עם ישראל אמיתית לחלוטין וריגשה אותנו מאוד. באשר לאות ההוקרה שהוענק לי, הוא שימח אותי בעיקר לנוכח המודעות הגוברת לאיכות היינות מישראל. הדגל הכחול לבן המוצב כבר עשרים שנה בעמדת הטעימה שלי, הוא מקור לגאווה".

טעימת יינות חדשים של היינניות אורנה לב ('יקב אדם') ושירי רוזנטל קוּבָּה ('בלנדים')

יונתן לבני: על 'יקב אדם' של הייננית אורנה לב כתבתי לא אחת. אני אוהב את רוב היינות שאורנה מייצרת – לא אצלה בבית אלא ביקב שורק, שם ייננים רבים מייצרים את יינותיהם תוך שימוש במתקני וציוד היקב. בייחוס המשפחתי, אורנה לב היא בתו של האלוף יקותיאל אדם ז"ל – קותי, לנו, שנפל במלחמת לבנון הראשונה, ואחותו של האלוף (מיל.) אודי אדם.

לפני מספר ימים התקשרה אלי אורנה, והזמינה אותי לטעום את יינותיה החדשים ולהכיר את הייננית שירי רוזנטל קוּבָּה, שהחלה לייצר יינות בעצמה אחרי שהייתה ייננית ביקב רמת הגולן וביקב ברקן. היום גם היא מייצרת את שני יינותיה הראשונים ביקב שורק, וקוראת למותג שלה 'בלנדים'. היא הסבירה לי כי מיתגה את יינותיה כך, "מפני שאני אוהבת את המשחק בין זנים שונים ושילוב של שיטות שונות של עשייה". שירי למדה ביוטכנולוגיה כתואר ראשון ובהמשך למדה ייננות באוסטרליה. כשהצטרפתי לטעימה הסתבר לי כי אני משתתף באירוע השמיני שקבוצת היין "יין ישמח" בראשות אורית גלעד, עורכת אצל אורנה לב.

יקב אדם בלאן דה נואר  2023 – יין לבן יבש המיוצר מענבים אדומים. הענבים ששימשו את אורנה הם 100% ענבי גרנאש שנבצרו בבציר ידני סלקטיבי, מהכרם המשפחתי שלה ברמת צבאים, לא רחוק מעפולה וגבעת המורה. הענבים הוסרו מהשזרות ונכנסו לסחיטה קלה והיפרדות מהירה מהקליפות. נוזל היין שהה 6 חודשים  במיכלי נירוסטה גדולים. יין נעים לשתייה, קליל ונהדר ליום קיץ חם שבוודאי עוד יגיע, עם טעמי פירות רעננים. מומלץ ביותר, גם כי הוא ערוב של טעמי יין לבן ורוזה כאחד. 120 ₪.

שירי רוזנטל קוּבָּה 'בלנדים' שרדונה לבן 2023 – השקה ראשונה של היין שבוקבק לפני שלושה שבועות. הענבים מכרם בית נקופה שבהרי יהודה. זהו בלנד המורכב משרדונה שתסס ונשמר במיכלי נירוסטה, לצד שרדונה שתסס בחבית עץ צעירה וישב על שמרים במשך 3 חודשים, מתוכם חצי מהזמן בחבית 500 ליטר בת שנתיים – יותר זמן מכפי שהייננית התכוונה להשאירו, בגלל המלחמה שלא אפשרה לטפל ביין בזמן. בסוף התהליך שהה היין בבקבוק מספר חודשים. התוצאה: יין פרחוני עם טעמים טרופיים ועם אף פרחוני, גם כן נעים מאוד. בקיצור שרדונה במיטבו.  110 ₪.

יקב אדם רוסאן 2023 – זו הפעם הראשונה שאורנה מייצרת רוסאן. יין לבן מענבים המגיעים כמו כל הענבים ליינותיה של אורנה, מהכרם שלה ברמת צבאים. ביין גם מעט ענבי ויונייה, שעיגלו את היין ותרמו לעדינותו.   כמו כל היינות שאורנה מייצרת בימים אלה, היין תסס עם שמרים טבעיים מהכרם, ללא כל תוספת של שמרים אחרים. יין זה התיישן בביצת חרס גדולה בנפח 300 ליטר – סוג חדש של חביות שהופכות פופולריות בעולם הייננות. הענבים עברו מעיכה קלה, והמיץ הוכנס לביצת החרס חודש וחצי לאחר התסיסה הטבעית, ושהה בה 6 חודשים עד לביקבוקו. מינרלי עם מעט מדי חומציות לטעמי, קצת מתיקות בסיומת. עם זאת היין נעים לשתייה. 130 ₪.

שירי רוזנטל קוּבָּה 'בלנדים' רוזה 2023 – רוזה יבש ביותר, עם 11% אלכוהול וחומציות נעימה. עשוי מענבי מלבק ופטי ורדו מכרם בהרי יהודה. הענבים היו בעלי קליפה דקה, והפטי ורדו הוא זה שחיזק ליין את צבעו הוורדרד. טעמים נעימים, או כמו שייננים אוהבים לומר: "טעם פרשי" (טרי), כנראה כתוצאה מהשריה של הענבים במשך שעה בלבד ואז סחיטה קלה ותסיסה איטית במשך כ-10 ימים. היין נשמר במיכל נירוסטה 3 חודשים, עד להעברת היין לבקבוקים בדצמבר האחרון. 700 בקבוקים יוצרו מהיין שכאמור נעים לשתייה. 90 ₪.

יקב אדם קריניאן 2022 – הקריניאן הראשון שאורנה מייצרת. ענבי הקריניאן מהכרם המשפחתי תססו בתסיסה קרה, גם בו ללא תוספת שמרים אלא רק שמרים טבעיים.  הוכנסו ליין גם מעט ענבי מלבק, ששהה בבקבוק מאז נובמבר 2022. יין מאוזן ביותר, בהיר בצבעו, עם סיומת נעימה מעט מתקתקה ולא יבשה. יין מהנה. 120 ₪.

יקב אדם קברנה פרנק 2022 – כפי שציינתי לא אחת, אני מאוד אוהב את זן הקברנה פרנק שמאפיין את אזור עמק הרון והלואר בצרפת. אתחיל ואומר: קברנה פרנק זה הוא הטוב ששתיתי בארץ בשנה האחרונה. יין המורכב מ-87% קברנה פרנק ו-9% סירה. גם הוא תסס בתסיסה ספונטנית, ושהה כ-13 חודש בחביות עץ אלון צרפתי לא חדשות ובוקבק בנובמבר האחרון. טעמים מעט ירקרקים של יין במיטבו. לא להחמיץ. 120 ₪.

פייסבוק יקב אדם, פייסבוק שירי רוזנטל קוּבָּה

יקב כרמל זקוק לאנרגיה 

אלון גונן: 'כרמל קורפ' הנסחרת בבורסה, שבבעלות קרן קדמה בעלת יקב כרמל, מנהלת משא ומתן  לרכישת יבואנית משקה האנרגיה  BLU ('בלו') בסכום שבין 200 ל-300 מיליון שקל, כך פרסם גולן חזני ב'כלכליסט'. מדובר בחברה ששייכת לענאן שמשום, איש עסקים ויבואן משקה האנרגיה, שנעצר ב-2018 בחשד לעבירות הלבנת הון, זיוף ומרמה, ולפני מספר חודשים נעצר שוב – הפעם בפרשה של מחזור בקבוקים.

על פי החשד, שמשום ושותפיו הכניסו לארץ פסולת פלסטיק מזוהם ומכלי משקה מחו"ל, כדי לייצר מצג שווא של איסוף מכלים, וגם העבירו דיווחי כזב על מכירתם לרשות הפלסטינית, כדי להתחמק מחובת האיסוף. כרמל קורפ מזהה כי אפשר לרכוש את מותג בלו שהיקף מכירותיו מוערך בכ־200 מיליון שקל בשנה, ולאמץ אותו למשאיות שמובילות ופורקות יין ברשתות וחנויות. זאת כחלק מהאסטרטגיה של התרחבות, שהיין הוא רק חלק ממנה. מותגי בירה כמו קורונה, סטלה ארטואה, לף, הוגרדן ונוספים כבר על המשאיות, וחברת טמפו (משווקת משקה האנרגיה XL) והחברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה) הן המתחרות האמיתיות שכרמל רוצה לנגוס בהן.

 לפי הכתבה בכלכליסט, כרמל קורפ נסחרת בבורסה התל אביבית לפי שווי של 376 מיליון שקלים, ועל פי הנתונים שפורסמו נותרו בקופת כרמל רק 16 מיליון שקלים זמינים. לחברה יש מסגרות אשראי בנקאיות בהיקף 335 מיליון שקל, אך מתוכם כבר ניצלה 270 מיליון שקל. כלומר, היא יכולה לעשות שימוש רק ב־65 מיליון שקל. רכישת משקה האנרגיה בלו תצריך מהחברה לגייס עוד מיליוני שקלים.

לפני יותר משנה הגישה קרן קדמה הצעה לרכישת מחלבות רמת הגולן – עסקה שלא יצאה אל הפועל. גם הפעם יהיה מעניין לראות אם כרמל-קרן קדמה-כרמל קורפ יצליחו לשים את היד על מי הסוכר של BLU, או יסתפקו בסוכר הענבים בלבד.

בינתיים נהנה מהנעימה Love is Blue בביצוע פול מוריה ותזמורתו

ביקור בית אצל אהרון ג'לח ביקב אפק

רני רוגל: באירוע הענקת המדליות לזוכים בתחרות טרה וינו 2024 (TerraVino) בבית איש הענבים ביפו, פגשתי את אהרון ג'לח מיקב אפק בראש העין. אחרי החיבוק והחיוכים סיכמנו שאגיע אליו לביקור ביקב, ממש לא הראשון, וזה מה שעשיתי בשבוע שעבר יחד עם שני חברים טובים, יגאל ברנע – כותב קבוע באתר על טעימות קבוצת YOLO, ויצחק (יצ'קו) שדר – חבר באותה קבוצה.

ליקב אפק – יקב ביתי במלוא מובן המילה, יש מספר מאפיינים, שבולת בהם קודם כל חלי רעייתו של אהרון – יד ימינו ושותפתו, ולא פחות חשוב: אם ששת ילדיהם בטווח גילאי 20-30, חלקם נשואים.

מאפיין מזוהה נוסף שנחשף ללא הרף ברשתות החברתיות: מרתף הבית עם השולחן הארוך, שסביבו יכולים לשבת עד 18 א.נשים לאירוח הכולל כיבוד חלבי עשיר ויינות היקב, עם הסברים של אהרון היינן, ודפי מידע על כל היינות שנמזגים. אירועים כאלה מתקיימים אצלם פעמיים-שלוש בשבוע.

אלמנט נוסף: הקירות שמכוסים בתעודות שגם הן מככבות ברשתות החברתיות, המעידות על הזכיות של יקב אפק במדליות רבות בתחרויות טרה וינו – כולל ארבע מדליות זהב בתחרות 2024, מתוכן אחת זהב כפול (double gold), והזכייה זו הפעם השלישית בתואר 'יקב הבוטיק הטוב ביותר עד 10,000 בקבוקים'.

ואכן, ביקב אפק מייצרים 9,000-10,000 בקבוקים בשנה, בהתאם לכמויות הענבים שהוא קונה כבר שנים מאותם כורמים בגוש עציון, רמת הגולן, גליל עליון, בנימינה והרי יהודה, במינונים משתנים.

כתבתי שמדובר ביקב ביתי, וכדרכם של יקבים רבים כאלה גם יקב חוץ-ביתי, בו כל תהליכי העשייה מתבצעים בחצר הבית הגדולה ובה גם המיכלים, שחלק נכבד ממנה יהפוך בחודשים הקרובים לחצר טעימות שתפעל בימי שישי ותתווסף למרחב האירוח שבמרתף הבית.

אחד האורחים שהגיעו לכאן היה ראש עיריית מיאמי שבמדינת פלורידה בארה"ב, שהגיע עם שומרי הראש שלו וחיפש איפה היקב. אם תחשבו שהאופרציה הזעירה  של אהרון וחלי הרתיעה אותו, אז טעות בידכם: ביקור ראש עיריית מיאמי תוכנן להימשך שעתיים, והוא נשאר ארבע שעות.

איך התחיל הקשר בין אהרון ג'לח ויין? זה התחיל כילד בבית אביו שעשה יין לקידוש. "דרכנו ענבים ברגליים, וזרקנו ענבים אחד על השני", הוא מספר. את היין עשה אביו לפי שיטת התימנים רק מענבים, בלי להוסיף ובלי לפסטר. כשאהרון בגר הוא עשה יין בדמיג'אן, ומסלול חייו לא בדיוק הראה את הכיוון ליין. הוא הספיק לצאת בשאלה, לחזור בתשובה, ובמשך 25 שנים הייתה לו יחד עם שותף מכבסה תעשייתית גדולה בה עבדו 30 פועלים בשלוש משמרות. מה היה גורל המכבסה? "הסינים לקחו את כל הפרנסה, והמכבסה נסגרה מעט לאחר שפרשתי".

כשאהרון עזב את המכבסה הוא הלך ללמוד ייננות – "אחרי 25 שנים במכבסה החלטתי ללמוד לנפש". תחילה למד אצל ניר שחם ביקב שורק, ובהמשך אצל עידו לוינסון באוניברסיטת אריאל – "שם נכנסתי לעומק, אך עדיין לא חשבתי שאעסוק ביין". את הכניסה לעשיית יין התחיל עם שתי חביות – "התקדמתי לאט וקיבלתי תגובות טובות. כשזכיתי במדליית כסף ליין ביתי, לא ישנתי בלילה מהתרגשות". 2008 הייתה שנה ראשונה בה ייצר יין, ואז עדיין לא שמר בקבוקים כארכיון. מ-2009 הוא שומר במחסן, תחילה את היינות הנחשבים יותר כמו 'ארומה' ו'ולירון', ובהמשך השתדל ומשתדל לשמור בקבוקים של כל היינות, כולל מגנומים.

היום אפשר להכריז רשמית שיין הינו העיסוק והפרנסה של אהרון וחלי ג'לח, עם מכירה לחנויות, מסעדות ובתי מלון – הכול ישירות ולא דרך סוכן, משלוחים, ערבי יין במרתף הבית, ויצוא ישיר של מאות בקבוקים בשנה ליעדים בארה"ב כמו ברוקלין ופלורידה.

אהרון מסתייע בשגיא קופר שבנה לו את אתר האינטרנט ומייעץ לו מעת לעת, ויש לו גם קבוצת טעימה שחבריה מגיעים כדי לחוות את דעתם על בלנדים בתהליך.

יגאל ברנע טעם את יינות יקב אפק

פרנץ' קולומבר 2022 טעימת חבית – פתיחה מפתיעה ונעימה מאוד. פעם ראשונה שאהרון מייצר יין זה, שהיה 8 חודשים בחביות בנות 3-4 שנים. למה חבית לפרנץ' קולומבר? "כדי להיות שונה מאחרים". התוצאה: יין עם חמיצות טובה, מעט מתיקות נעימה לחך, קטיפתי. המחיר יהיה בטווח 100-120 ₪.

שרדונה 2023 טעימת חבית – הענבים מגוש עציון. 8 חודשים בחביות בנות שנתיים-שלוש. אף מלא פרי הדר. חמיצות טובה, עשבוניות, עטוף במעט ירקרקות. פרחוני. מאוד עדין ואלגנטי. המחיר יהיה 120 ₪.

שרדונה 2022 – הענבים מתל מחפי ברמת הגולן, כרם של יואב לוי מיקב בזלת הגולן. עבר התססה במיכל עם 10% בחבית. בוקבק לפני 7 חודשים וייצא למכירה עוד 6 חודשים. יין בעל גוף ואופי. קריספי, טעמי שקד ופירות יבשים. השולט הוא פרי הדר. חמיצות מצוינת. פחות פרחוני מהשרדונה הצעיר שטעמנו לפניו. יין עגול וארוך מאוד בפה. המחיר יהיה 120 ₪ (היום נמכר שרדונה 2021).

שרדונה רזרב 2022 – יין זה הותסס במלואו והתבגר בחביות בנות שנתיים-שלוש.  יותר חלק מקודמו, אין בו גרם תוקפנות. יותר מתיקות מקודמו, מלווה במרירות עדינה ונעימה. יופי של שרדונה. המחיר יהיה 120 ₪ (היום נמכר שרדונה רזרב 2020).

ולירון 2018 –עברנו לאדומים. היין עושה כבוד לזני עמק הרון בצרפת, ומכאן שמו. עשוי מ-90% ענבי סירה ו-10% פטיט סירה לחיזוק הגוף. תסס 3 שבועות ב-22 מעלות, והתבגר 16 חודשים בחביות עץ אלון חדשות ומשומשות. יין פירותי, חלק, מפגין חמיצות עדינה. המחיר 180 ₪.

ולירון 2020 – אותו הרכב זנים, הענבים מהרי יהודה והגליל העליון. יין נפלא. חמיצות טובה, פרי מאוד עדין, עגלגל. יחזיק להערכתי עוד שנים רבות וימשיך ויתפתח. המחיר 140 ₪.

ארומה 2018 – בלנד בו הפטיט סירה שולט עם 40%, והיתרה קברנה סוביניון ומרלו. 22 חודשי התבגרות בחביות עץ אלון חדשות ומשומשות. יין פירותי – הרבה תות. גוון מעושן. מאוד מעניין ונעים בחך. נהנינו. אם אתם מחפשים את היין שזכה בזהב כפול בתחרות טרה וינו השנה – זה היין. המחיר 180 ₪.

קריניאן 2020 –100% זני, הענבים מכרם בן יותר מ-40 שנה בבנימינה.אהרון ג'לח הצליח לייצר קריניאן חלק ועדין – פחות אגרסיבי בהשוואה למהדורת 2018 שלו. יין פירותי עם חמיצות טובה. תענוג. המחיר 140 ₪.

לסיכום: טעימה עמוסה וגם דחוסה בזמן קצר יחסית (אנחנו מיהרנו), אבל אפשרה להתרשם מההקפדה ומהאיכות, ובעיקר יצרה אצלי רושם של יינות מעודנים כמאפיין מרכזי. ותודה מיוחדת לחלי ואהרון על הזמן שהקדישו לנו כאשר הם התכוננו לאירוע אירוח אצלם בערב

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

יקב עגור בדיווח מחודשי המלחמה

יקב עגור שלח השבוע לחבריו את המסר הזה: "הרבה עובר על כולנו בחמשת החודשים האחרונים. המילים מתקשות לבטא את סערת הרגשות. כיקב, ארגון, בית, אנחנו מוצאים יומיום יחד את הכוחות ושמחת החיים – להמשיך לנטוע, לזמור, לבצור, לארח,, ליצור.

מלחמת אוקטובר 23 שינתה את המציאות באבחה חדה גם ביקב, עם גיוסם למילואים של אלעד (המנכ"ל), ליאל (מנהלת המשרד) וחנן (המשגיח), שחוזר רק בימים אלו מגבול הצפון. הבציר אמנם הסתיים בחמישי לאוקטובר, אך אייל היינן נותר כמעט לבדו ביקב (עם משגיח נוסף) לטפל ביינות התוססים.

עוד לצערנו, התבשרנו שחברנו היקר, דרור אור, הגבן של מחלבת בארי – נחטף. את הגבינות של דרור ודגן אנחנו מגישים ביקב בגאווה כבר שנים. דרור ודגן שותפו, אף הכינו לנו בשנתיים האחרונות גבינה מיוחדת עם משקעי יין קריניאן שלנו. בחודש האחרון המחלבה חזרה לפעילות. אנחנו נאחזים איתם בתקווה ובייחולים לחזרתם של כל החטופים, ולשובם בשלום ובניצחון של כל חיילינו.

וקצת אופטימיות בימים קשים: כרם עתרי שנטענו לפני ארבע שנים עם הכורם ערן לוסטיגמן (זליג), ייבצר השנה לראשונה. יש לנו ציפיות גדולות מהחלקות שיניבו – סירה, רוסאן, שנין בלאן, וחלקת גביע של גרנאש וקריניאן – אשר מיועדים ליינות מסדרת לַיָּם".