יין ועסקים: האם מיזם 'ארץ הגליל' יעלה את מחירי היינות המתיישנים?

אלון גונן: מיזם חדש שקורם עור וגידים בשבועות האחרונים, מעורר עניין ואף מרים כמה גבות, ונשאלת השאלה למה לא חשבו על זה קודם. השחקן הראשי הוא איש העסקים החרדי הרב רונן גנון, מי שהיה יו"ר ש"ס בצפת, ובין יתר עסקיו החובקים הוא פתח לאחרונה מרכז קניות חדש ומפואר במעלות. מדובר בבעל חברת נדל"ן ומבעלי רשת נטו חיסכון ורשת הומס.

בימים האחרונים יוצא לאור מיזם חדש של הרב גנון, והפעם הוא נכנס לעולם היין הישראלי. הכוונה לפתוח מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) שניתן לו השם 'בית היין ארץ הגליל', בו הכוונה ליישן יינות מהמותגים המובילים ולהציע אותם למכירה לאחר מכן במחירים אטרקטיביים. לפי המניפסט שפרסם הרב, ישראל הופכת למעצמת יין ומדובר בתעשייה שמגלגלת כמיליארד שקלים לשנה. המטרה היא לפתוח מיזם חברתי לקידום תרבות היין בישראל, שבצידו פוטנציאל כלכלי יוצא דופן. הכוונה לגייס 32 משקיעים חובבי יין, שיהיו מוכנים להשקיע 100,000 שקל כל אחד, ולהפוך לשותפים במיזם.

השותפים שמשקיעים במיזם ייהנו מחלוקת רווחים החל מתום 3 שנים להשקעתם, וגם 100 בקבוקי יין לבחירתם במחיר עלות בתוספת 15% מדי שנה. השותפים יחזיקו ב- 50% מהמניות, כאשר שאר המניות יישארו  בבעלות הרב וסביבתו.

הכוונה היא לרכוש מיקבים מלאי גדול של יינות בעלי פוטנציאל התיישנות, ולשמור אותם עד שמחיריהם יגיעו למקסימום ואז להציע אותם למכירה. החלום הוא ש"בית היין ארץ הגליל יהפוך לבחירה הראשונה של כל ישראלי בכל חיפוש והזמנה של יין יוקרתי". בהמשך מתוכנן להקים חנות בוטיק מסוגננת לצד המרכז הלוגיסטי, כמובן אתר סחר אלקטרוני לממכר מבחר יינות פרמיום והרבה יותר, עם ייחודיות ורפרטואר יינות בלעדי, שפע מוצרים נלווים – כל אלה במגוון מחירים וכשרויות כמובן. המיזם גם יציע בעתיד ערבי חברים אווירתיים, עם עדכונים על ההשקעה ויינות בשפע.

לפי יעקב פרץ מנכ"ל המיזם,  נכון להיום יש כבר 28 משקיעים שהצטרפו, כשכאמור כל אחד השקיע 100,000 שקלים. ההבטחה היא להתחיל לקבל רווחים בעוד שלוש שנים מרכישת כמויות סיטונאיות ישירות מהיצרנים ומהיבואנים, מתוך הנחה שהמכירה תישא רווחים גבוהים במיוחד, שאף יזנקו פי כמה כשמדובר ביין מיושן ויגיעו עד מאות אחוזים.

בחירת היינות תעשה על ידי פנל של ארבעה טועמים בראשות הרב, והיקבים יקבלו את התשלום מראש על כל המלאי שנרכש מהם. נכון להיום כבר נקנו כ- 12,000 בקבוקי יין המיועדים ליישון, והם מאוחסנים ביקב כמיסה (עד לאחרונה דלתא) של היינן יהודה כמיסה, עד שייבנה המרלו"ג המדובר.

נראה שמיזם זה יוכל לשנות את כללי המשחק בשוק היינות המתיישנים, ו"המיזם החברתי" עלול להתגלות בסופו של דבר ככזה שיאגור אצלו עשרות אלפי בקבוקי יין, ויגרום בכוונה למחסור כך שמחירי הבקבוקים ירקיעו שחקים. אין זה סוד שיקב רמת הגולן המככב אצל הקהל החרדי, מוכר מדי שנה תוך חודשים ספורים את רוב מלאי היינות בעלי פוטנציאל יישון – בעיקר סדרת ירדן. היינות שנשארים ביקב משוחררים לשווקים במשורה, ולכן מחירם מרקיע שחקים.

השחקן החדש בשוק היין הוא איש עסקים ממולח מאוד, שמקורב לפוליטיקאים ומחזיק במניות ושותפויות במרכזי קניות גדולים בצפון. המיזם גם עלול להשפיע על כל נושא הכשרויות של היקבים, ואני מניח שקרבתו של הרב למפלגת ש"ס תעשה את שלה. בל נטעה, לא מדובר במיזם חברתי פילנטרופי. מדובר בהחלטות עסקיות ארוכות טווח של אנשי עסקים עם הרבה כסף וכוח, שמזהים אפשרות לרווחיות עצומה. לא ירחק היום ונראה כמה השפעה תהיה למרלו"ג החדש, ששמו כאמור 'ארץ הגליל'.

יין למבינים בלבד: אתר ל"שמנה וסלתה" של חובבי היין

אלון גונן: כתבה של אלה לוי וינריב במוסף G  של גלובס מ- 17.6.22, מוציאה לאור את  איש הפרסום אודי פרידן –  חובב יין השותף באתר יין אליטיסטי. האתר מיועד כביכול לשמנה וסלתה של חובבי היין, בו ימכרו רק יינות שמקבלים ציונים מעל 90, ורק של מבקרים נחשבים מחו"ל.

מאחר שאני מכיר את הנפשות הפועלות שהקימו את האתר ולא את הפרסומאי עצמו, לא יכולתי כל כך להאמין שלשם זה הם הקימו אתר יין. ואכן, מהר מאוד העובדות היו שונות לחלוטין מהכתבה בגלובס, בה מציינת הכתבת כי אודי פרידן כתב ספר בנושא יין, ששמו "איך תוכל לדבר על יינות עולם גם אם אינך מומחה". אני בכל אופן לא מצאתי סימן לקיומו של ספר זה, ואולי לא נכתב מעולם. הכתבה עוסקת בעיקר באיש אחד שיודע למשוך אש בגלל מעורבותו בתעשייה הפוליטית בארץ, ולצערי הכתבת התעלמה מהדבר המרכזי שלשמו היא ראיינה אותו, וזה יין.

אז מי אתם באמת חבורת weWine , או כפי שהם כותבים באתר "מועדון ה-90" אתר למכירת רק יינות שמקבלים דירוגים גבוהים מאוד, כלומר 90 נקודות ומעלה? בכניסה לאתר תיתקלו במשפט של גראוצ'ו מארקס’ שאמר כי אינו רוצה להיות חבר במועדון שמקבל אנשים כמוהו… אך הם מוסיפים: "אנחנו דווקא רוצים אותך במועדון כזה. מועדון של אנשים כמוך, אוהבי יין. כל הקונים באתר יהיו חברים במועדון. כולם ייהנו מכל מה שנוכל להציע בעתיד. לחייך!".

איש הפרסום אודי פרידן הוא כנראה חובב יין, שמבחינתו יין זה סוג של אמנות. הוא אוסף יינות מכל העולם ושותה אותם בדיוק בחלון הזמן כשהם בשיאם, ומעדיף יינות שמקבלים דירוגים גבוהים ממבקרי יין בעלי שם עולמי. לאחרונה החליט הפרסומאי להפוך את התחביב לעבודה ולעסק ולפתוח אתר למכירת יינות מאוד ממוקדים. האתר מבטיח למכור את היינות האלה במחירים ללא תחרות, על מנת להנגיש אותם לציבור חובבי היין, שמדי פעם כן רוצים לשתות יינות פרמיום שמחיריהם מרקיעי שחקים. אחת הדוגמאות שפרידן נותן: "שאטו מארגו 2018 בדירוג 100 נקודות עולה אצלנו 3,900 שקל ואצל המתחרים 8,000-6,000 שקל".  באתר המכירות נתקלים בהמון שמות ומותגי יין, כאשר המבקרים הנחשבים בעיניו, רוברט פרקר האמריקאי וג'יימס קלווין הבריטי, וכמובן חבורת Wine Spectator , הם מבחינתו התנ"ך של עולם היין ועל פיהם יישק דבר.

לפי פרידן האתר הוא מקום מפגש של חברים חובבי יין, שמאסו במחירים לא שפויים של יינות ישראלים, מאסו ביבואנים שעושים עסקים עם יקבים ומקבלים הנחות ענק אך לא מגלגלים זאת ללקוח הסופי. בכלל, הקשר הזה בין יבואנים שהם גם בעלי יקבים או בעלי אינטרסים בשיווק להפצה עם יקבים, מנוגד לחלוטין ל"שוק חופשי", ולצערו הם אלה ששולטים במחירי השוק, ולכן המחירים של היינות בארץ גבוהים כל כך. הוא לא רוצה להילחם בהם, אבל הוא כן יכול לאפשר לעצמו להוריד מחירים בצורה משמעותית מאוד. ואכן, כשרואים את המחירים באתר אי אפשר להתווכח איתו כשמשווים לאותם יינות באתרים אחרים.

גם אני הרמתי גבה ולא יכולתי להתעלם משיטת ה-Name-dropping  – הצורך להיצמד לשמות מבקרי היין מהגולה המעניקים ליינות שבאתר את הציונים הגרנדיוזיים האלה, ולא לראות אפילו מבקר יין ישראלי אחד שחי את התעשייה בארץ וכן עוקב אחרי התפתחות היינות הישראלים. האתר מתעלם לצערי מיינות ומיקבי בוטיק, שאיך נגיד זאת בלשון עדינה, לא מחוברים ממש ליחסי הציבור הנכונים. לעומתם, יקבים כמו קסטל, רזיאל, צרעה, שאטו גולן, רקנאטי עם ביתוני וכמובן יתיר, המככבים באתר, הם לדעתי הבעיה של פרידן ושותפיו עמית ברזילי, יניב קנטור, שי יוחנן טאוב, אורי ויטנברג ועדי רובינשטיין. הם מקבעים את מה שמזמן כבר היה צריך להיבעט מהמעגל האליטיסטי של הבועה התל אביבית.

נו באמת, הרי אתם יודעים בדיוק שהמבקרים שהעניקו ציונים ליקבים הללו אורחו בצורה מופתית על ידיהם. אין ארוחות חינם גם לא למבקרי יין נחשבים. כאן אתם חוטאים, ופה הכתבת הנכבדת לא שאלה את השאלות הנכונות. איפה שאר היקבים כגון גבעות, סוסון ים, שילה, ויתקין, דרימיה, אדיר, אפק, בן חיים, ועוד כמה כאלה שמייצרים יינות נועזים ואמיצים. מאסתי במי שעושים יין על מנת לרגש את החך של המבקרים המוזכרים כאן, מאסתי ביינות שמנסים להיות קליפורניים וצרפתיים. מאסתי ביינות ישראלים שמתומחרים באופן מופרע, שאפשר למצוא בכל חנות יין ובכל מסעדה עם סומלייה שרוצה "ללקק" לאותו יקב או יינן נחשב. נראה לי שבחירת היינות הישראלים באתר מראה שאתם תקועים בדיוק באותה פרדיגמה אומללה, שמשום מה קשה לכם לא לתת לה יד, או במקרה שלכם משבצת מכירה באתר.

בקיצור, כתבת נכבדה, הציונים או הצורך במבקרי יין שינחו את ציבור חובבי היין, אכן חשוב, קיים ורלוונטי בכל העולם. באתר אפשר למצוא יינות בינלאומיים גם בפחות מ- 100 שקלים שמקבלים ציונים מעולים – אבל לא ישראלים במחיר כזה. בסופו של דבר רק הטעם ידבר ולא הציון. ודרך אגב, במידה וכן יחליט מר פרידן לכתוב ספר בנושא יין, אני מבטיח לעשות את מה שגראוצ'ו מרקס אמר: "ברגע שלקחתי לידי את ספרך פרצתי בצחוק גדול. יום אחד אולי אקרא אותו."

יונתן לבני מבקר: דרור אנגלשטין – כורם, יינן ויצרן

את דרור אנגלשטין פגשתי דרך פרסום בפייסבוק. אז נזכרתי גם שנתקלנו זה בזה ביקב סוסון ים, יקב שורק, ואולי גם במקומות אחרים. עכשיו נפגשנו לשיחה ולטעימה בביתו שבמושב מטע בהרי יהודה.

דרור החל את מסעו בעולם היין בהיותו מלצר יין – "לא עברתי בחינות של סומלייה" הוא מספר. "אחר כך  הקמתי בר יין עם איש היין גיא הרן, ברחוב הלל 18 במרכז ירושלים". לאחר לימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית הוא המשיך באוניברסיטה במילנו שבאיטליה, שם למד בתוכנית משולבת של מדעי הכרם, והתמחה באחד היקבים המפורסמים Masi -, יצרני האמרונה המפורסמים באיטליה. ב- 2016 הוא שב ארצה מלימודיו, והחל לעבוד כעוזר יינן בסוסון ים. משם עבר כעבור שנה לעבוד כינן ביקב עמק האלה, ואז במשך שנתיים וחצי מילא תפקידים  שונים ביקב שורק. הוא יועץ ליקב צוובנר בגוש עציון ולאחרים, ובשנה האחרונה עבד ככורם ויינן ביקב כרם ברק.

עכשיו דרור מייצר את יינותיו לביתו ולמכירה לאחרים. ב-2021 הוא ייצר כ- 5,000 בקבוקים, ובימים אלה הוא נמצא בתהליך של הקמת יקב עצמאי משלו. דרור גם לקראת נטיעות  גפנים במהלך השנה הקרובה בחלקות קרקע שונות בגבעת ישעיהו, במטע ובמקומות אחרים, אותן יחכור מאנשי כפרים ומושבים שכבר אינם עוסקים בחקלאות.

בתוכניתו לפתוח יקב משלו בשנה הבאה – בקיצור: איש יין, ואם מותר לי להשתמש במילה שאינני מרבה להשתמש בה כמקובל – יינן מרתק. ליינות אותם הוא מייצר הוא קורא Wines by Dror. לדברי איש המיתוג שלו "היינות לא נמצאים מאחורי הקלעים, ואנשים שותים את היין שלך כי זה אתה כיצרן ולא כיקב".

סנונית לבן 2020 – 100% שנין בלאן, אחד הזנים האהובים עלי, שלא אחת כתבתי כי זהו זן שטוב לו בארץ וניתן לעשות ממנו יינות נהדרים וטעימים. מקור השנין בלאן של דרור בגבעת ישעיהו. שהייה של 24 שעות על הקליפות, ו- 8 חודשים על המשקעים ללא תסיסה מלולאקטית, שני שליש בחביות ישנות ושליש בנירוסטה. במקום בטונאז' הוא משתמש בעגלה על גלגלים המזיזה את החבית, וכך לא נכנס חמצן לחבית בזמן החדרת כלי הערוב. מיינות השנין הטובים והמוקפדים ביותר ששתיתי בארץ. עשיר בטעמים ברורים של שנין פירותי, עם סיומת שאינה נגמרת. חוויה של שנין ישראלי שמעטים משתווים לו.

ריזלינג 2021 – עוד יין מאלה שאני מעריץ, גם את הזן וגם את היצרנים. הענבים מיקב בזיכרון יעקב ששייך ליקב מרגלית. 24 שעות על הקליפות כדי להוציא יותר מאפיינים של הזן. יין עם מרקם ונוכחות, שגם הוא שהה בחלקו בחביות עץ משומשות  – לא סורלי וללא בטונאז'. התבגרות במשך 6 חודשים. יין "פרשי" יבש, חומצי ואופייני לזן. חסרה לו הפטרוליות שאני אוהב כל כך בריזלינג. לדברי דרור, הזמן יעשה גם את זה. "בבגרות יראו את אופיו האמיתי", הוא מסביר. עם זאת כבר עכשיו יין מאוד מיוחד ומומלץ.

סמיון 2021 – סמיון הוא זן מושמץ בארץ ,שכן הוא שימש למיץ מתוק של יקבים רבים, ולא היא. ענבי הסמיון מהגפנים של יוסי צוובנר משדה בועז שבגוש עציון. נסחט ועבר לחביות משומשות על שמריו. יין שגורם להבין בעת שתייתו כמה טעינו. לטעמי זה הסמיון הטוב ביותר ששתיתי בארץ. טעם וריח פרחוניים, יין חד ולא מתוק בכלל – עם חמיצות ומינרליות מורכבת וחדה ובלי שום מליחות. לאוהבי יין לבן, גם אותו לא להחמיץ.

סנונית אדום 2019 – ההוכחה שאינה דרושה עוד, שיינן טוב מבין גם לבן וגם אדום. 60% סירה, והיתר מורבדר עם מעט גרנאש. המורבדר והגרנאש מצוובנר, הסירה, איך לא? מכרם בן זמרה. כולם תססו בנפרד במשך 14 חודש בחביות ישנות. הבלנד נעשה חודש לפני הבקבוק. יין מאופק, מורכב ואלגנטי ,שמתאים כמו כפפה למזג אויר חם גם ביום קיץ. יין כיפי.

גרנאש נואר 2021 – אחת מהפתעה הטעימה. חתונה של יין וטעם מרתק. ענבים של מרגלית מכרם בזיכרון. אדום קליל עם צבע אדמדם בהיר – כמעט רוזה. יין בעל 13.5% אלכוהול, שישב על קליפותיו במשך 10 ימים, ובהמשך שהה בחביות 500 ליטר משומשות במשך 6 חודשים. בוקבק חודש לפני הטעימה. יין של קיץ, או "פנטזיה קיצית" בלשונו של דרור, "מה שדמיינתי, ככה יצא לי". יין קליל שמתאים לגבינות ולאוכל חם באותה מידה. לא להחמיץ.

סנונית אדום 2020 – עוד הפתעה אמיתית של אירוע השתייה. 62% גרנאש , 20% סירה ו-10% אוזלטה, זן איטלקי עליו עשה דרור את עבודת הגמר הכתובה במילאנו; זן ענבים איטלקי שנעקר וכמעט נעלם באיטליה עקב יבולים נמוכים של 500 ק"ג לדונם, שהפכו אותו לבלתי כלכלי. לאחרונה, באמצעות יקב Masey  בוולפוליצ'לה שבאיטליה, הוא ניטע מחדש והייתה לו שוב עדנה. בכרם של ערן פיק בצרעה מגדלים אותו מאז 2015. הענב מוסיף ליין הרבה טאנינים וחומציות מרשימה. האלכוהול מפלצתי – כ- 16%. בטעימה של ארוחה בשרית כבדה, הוא כמו נועד לה. יין מיוחד שונה ומעניין. שאפו למורכבות, לעשייה וליינן.

מחיר כל אחד מהיינות 110 ₪ – VFM, דוגמא לאיכות במחיר הוגן. ניתן להזמין באמצעות האינטרנט או במייל. דרור אנגלשטיין – 054-7801982

ביקור בית ביקב דלתון: אלכס הרוני – לא התחבר לעיסוק באבני חן ויהלומים; גיא אשל – אמן ולא איש מדע

רני רוגל: תחילת הקיץ בגליל העליון ירוקה ויפה. הדובדבנים מבהיקים באדום, המשמשים עונים להם בכתום, ואנחנו שלושה מגיעים לביקור אצל גיא אשל – יינן יקב דלתון, אותו אשלים בפגישה מאוחרת יותר בתל אביב עם אלכס הרוני – בעלים ומנכ"ל היקב, ורעייתו בילי – מנהלת השיווק של דלתון. ברשותכם נתחיל עם אלכס הרוני, נעבור אל גיא אשל, ונדלג בין שניהם בהמשך.

אלכס הרוני הגיע ליין וליקב כי העסק העיקרי של המשפחה באנגליה היה בזמנו אבני חן ויהלומים, והוא לא התחבר לתחום זה. אלכס עלה לישראל ב- 1991 וההורים עלו ב- 1993. אביו מתי האמין בגליל, ואמר שצריך לפתח אותו ולהביא אליו אנשים. "מתוך מטרות ציוניות התחלנו לחפש פעילות מבוססת על אגרי-טוריזם (תיירות חקלאית) – נגיעה בקרקע, הבאת אנשים ובניית עסק", אומר אלכס. "לשם כך לקחנו מתווך מטעם הסוכנות היהודית כדי לפגוש אנשים באזור. הכרנו את ארמונד ממן, ועלה הרעיון לפתוח יקב – אדמה בבקבוק, שגריר האזור. בציר ראשון 20,000 בקבוקים, ועל כל בקבוק הודבקה מפה כי לא הכירו את האזור. זה היה רחוק מאוד ממה שיש כאן היום".

היום אלכס הרוני מגדיר את דלתון כ"יקב גלילי ארטיזנלי עם שליטה על חומרי הגלם – 80% מהענבים בגידול עצמאי. יקב שפונה לכל ספקטרום שותי היין – לכל כיס ולכל דעה. התחלנו כיקב מסחרי בכיוון של אחרים, וככל שהזמן עובר אני רואה שיש מקום לנישות בתוך עשיית היקב".

נחזור אל אלכס בהמשך, ונעבור אל גיא אשל היינן, שבחוכמתו וחביבותו פתח את המפגש עם מזיגת דלתון ברוט גליל עליון NV לכוסותינו – עשוי בשיטה מסורתית מענבי פינו גרי אותם טיפח במשך מספר שנים, בציר 2017 וקצת 2016, 4 שנים על השמרים.

אחרי פתיחה זאת השיחה זרמה וקלחה, ואיתה ההיכרות עם גיא, אותו פגשתי בעבר אך לא לשיחה כזאת. הוא נולד ב- 1982, עד גיל 3 ברמת אביב ואז מעבר לארה"ב לרגל שליחות האב בדרום קליפורניה עד גיל 10. כשחזרו לארץ גרו  בהרצליה, קיסריה ותל אביב. "בבית שלנו אהבו יין טוב והעריכו אוכל טוב", אומר גיא. אביו היה הבשלן, אימו עסקה באמנות, והסבא באדריכלות נוף וחקלאות, מה שהביא להמון ביקורים בשדות, כרמים ומטעים בשרון.

הכניסה לעולם היין

כשגיא סיים שירות צבאי בתותחנים, הוא עבד בחנות יין בה נפתח לו עולם היין. הספר הראשון שקרא היה 'מבוא לעולם היין' של ברי ססלוב שעשה לו סדר, ואז הספר של יאיר מרגלית שבעקבותיו החליט להתנסות בבציר. חבר משפחה בעל 'יקב הגפן' בנאפה ואלי, הזמין את גיא לעבוד בבציר, ואחרי כמה חודשים הוא טס לשם. "הכול התחיל בנאפה, עם עוצמה שלא רואים בישראל – כרמים אינסופיים שלא נגמרים". תוך כדי העבודה בכרמים ובמרכז המבקרים של היקב, גיא החליט לדחות את החזרה לישראל, ונרשם לקורסים לעשיית יין במכללה בנאפה, ואז נפגש עם היועץ האקדמי כדי לבחון מה עליו לעשות כדי להתקבל למקדש לימודי היין דייויס.

נדרשו לו ארבע שנים להשלמת כל הנדרש כדי להתקבל לדייויס, כשבמהלך אותן שנים עבד ביקבים וצבר ניסיון בבצירים. לאחר שנתיים של לימודים קיבל תואר בייננות וכורמות. "למדתי את כל החומר העיוני לעשיית יין. פרקטיקה נלמדת מניסיון, ולכן צריך בצירים. הגעתי גם לצרפת בזכות מלגה שקיבלתי, ועבדתי ביקב בצפון עמק הרון – תמיד עניינו אותי זנים ים תיכוניים כדי לחזור לישראל ולעשות יין כאן. הקסים אותי ביין השילוב של כל המקצועות – מדע, ביולוגיה, חיבור עם אוכל, תרבות, מקומות שונים בעולם, ובסוף אני אומר – אני אמן, לא איש מדע, וראיתי שיש מקום לבחירת המקצוע והתפתחות בארץ."

ההצטרפות לדלתון

"אהבתי מאוד את היין הישראלי, וגם בביקורים בארץ לקחתי איתי יינות לארה"ב. כשחזרתי לארץ אחרי צרפת, אוסטרליה ושוב ארה"ב בסוף 2014, קבעתי את מי אני רוצה לפגוש ולהכיר, וקיוויתי להשתלב באחד היקבים. נפגשתי עם בוגרי דייויס: ערן פיק וגיל שצברג, ביקרתי ביקב בנימינה אצל  אסף פז וביקב קסטל. יום אחד התקשר אלי גיל שצברג, ואחריו ערן פיק ועידו לוינסון – שנעמה (אז מועלם והיום סורקין) ייננית יקב דלתון עוזבת, וכדאי לי להתקשר אל אלכס הרוני הבעלים ולפגוש אותו. אחרי סוף השבוע אלכס התקשר וביקש להיפגש – השאר היסטוריה".

"היה לי חיבור מאוד קל עם אלכס הרוני – אנגלי, תרבות שאני מכיר, שפה משותפת (אנגלית), והתרשמתי מהמפעל המשפחתי. אלכס שאל מה אני רוצה לטעום, מיד אמרתי: שיראז כרם אלקוש. שיראז אלקוש 2012 זה יין מדהים – לא מפוצץ בעץ, לא אלכוהולי מדי, מאוד אירופאי. דיברנו על היין ומאז אני ביקב. הצטרפתי ב- 1 בינואר 2015 לפני שבעה בצירים, ועכשיו יתחיל הבציר השמיני שלי בדלתון".

מה גילה גיא כשהצטרף ליקב

"כשהגעתי מצאתי יקב עם צוות מדהים ותיק ומנוסה; עובדים מהיום הראשון שרוצים להמשיך גם בפנסיה. יקב בניהול משפחתי והתנהלו  משפחתית – הכול בגובה העיניים. מתייחסים לעובדים כשותפים בעשייה, מה שגרם לי תחושת שייכות, עם מערך חקלאי מהטובים בארץ – בזכות החזון של הבעלים, ונעמה סורקין ונחום נווה מנהל המחלקה החקלאית.

את היקב התחילו הבעלים משפחת הרוני עם פעילות חוזית מול כורמים, מה שאמר תלות בהם, והיום הכרמים בניהול עצמי עם חוזים ארוכי טווח. אנחנו נוטעים כרם חדש של 80 דונם בשת"פ שלי עם נחום והמחלקה החקלאית, ובכלל חושבים על צרכי השוק – מה יוצא מהשוק, ופיתוח מוצרים חדשים שיתווספו לפורטפוליו.

יש לנו יינן יועץ שמלווה את היקב מהיום הראשון – ג'ון וורנשטאק, יועץ בינלאומי שעוזר מאוד ומסתכל בעיניים מקצועיות ובוחנות, ומסייע עם רעיונות לשיטות חדשות ויינות חדשים. אנחנו עובדים בצורה מסודרת. יש לנו צפי מכירות ותוכנית, אנחנו רואים פעילות שנתית, ומתאימים לשיווק כמויות וסוגי יין".

איך הוא רואה את יקב דלתון היום

"היקב נמצא במקום טוב מאוד. ב- 2015 היו הכנה ותשתית מעולה ופורטפוליו מרשים, אבל אחר כך היו טלטלות עם החלפת מפיץ ('הכרם' החליפו את 'הסקוטית'), ייננית והנהלה. תחילה היה צריך לייצב את המערכת ולהבין איפה נהיה עוד 10-20 שנים. לדוגמא, היה אז רוזה אחד מתוק עם 15 גרם סוכר שיורי, חצי יבש, לא טעים מספיק לטרנד העולמי של רוזה. דבר ראשון טיפלתי בו להתאמה בינלאומית. היום יש לנו שני מוצרים שונים, שניהם מבציר ידני ייעודי לרוזה. אחד במחיר עממי מענבי פינו גרי, ושני גבוה יותר (עלמה) עם 50% גרנאש – רוזה יבש קולינרי שקפץ תוך 3 שנים מ- 1,000 ל- 10,000 בקבוקים.

צעד חשוב שקרה אז היה מיתוג היקב מחדש – תהליך שאלכס התחיל קודם וכל הזמן ממשיכים ומקדמים אותו. בעיצוב התוויות שומרים על קו דומה אבל עיצובים צעירים ורעננים. אלכס ואני שופטים בתחרויות בינלאומיות וזה פותח אופקים, ואנחנו גם בודקים מה שותים צעירים ובמסעדות וברוב העולם. כך פיתחנו ביקב את סדרת יינות 'אסופה' המיועדים – לדור הצעיר שנכנס ליין ולמסעדות וברי יין – הצעירים מבינים המון ביין".

היקף הייצור

אלכס: "1.2-1.3 מיליון בקבוקים לפי היבול, כשאנחנו בנויים להגיע ל- 2 מיליון. אני רואה הזדמנויות בכל מיני קטעי שוק, מה שייקח אותו ל- 1.5 מיליון בשנים הקרובות".

גיא: "נמשיך לייצר בהיקפים דומים. אני מקווה שנצליח להתבסס ולהעמיק קשר עם לקוחות בישראל ולחדש עם זנים חדשים אצלנו בפורטפוליו, לשמור על איכות גבוהה, ולגלות סקרנות לדור החדש.  אמנם מייצרים  1.2 מיליון בקבוקים בשנה, אבל הראש שלנו עדיין עובד כמו היקב הקטן של 30,000 בקבוקים בכרם בן זמרה".

מוצרים חדשים

אלכס: "כביכול אני יכול לעשות מה שבא לי וכשבא לי – לוקסוס כבעלים ומנכ"ל. בפועל גיא ואני יושבים, ותוך שנה יש יין בקונספט חדש – תמיד להיות בראש המחנה, לא להיגרר. למה? כי אני יכול, ומאמין שהיקב תמיד צריך להתקדם – כי אחרת נופל לאחור. תמיד להוביל".

גיא: "יינות 'אסופה' ימשיכו להתפתח – השנה שני יינות מתסיסה בכדי חרס, יין מענבי זן צורימן (בלדי) מצפון רמת הגולן, ויין סוביניון בלאן מאוד מעניין. 'אסופה' זו סדרה שלי שאני יכול לבחון מה אני מוסיף ומה עושה – מאוד מעריך שמקבל את הזכות לעשות זאת" (אלכס: "יינות אסופה, הסדרה של גיא, אלה היינות הכי גיקיים בעולם לאנשי יין").

יהיו לנו גם תזקיקים שיתווספו – מארט דה גליל, ג'ין, ברנדי ותזקיקים ממזקקת גליל דלתון שתוקם, עשויים מחומרי גלם שונים ואולי גם פירות. רכשנו  את המזקקה עצמה, והיא תיבנה בחודשים הקרובים ותושלם תוך שנה".

הקשר לגליל

גיא: "אני שואף להיות אותנטי לחומר גלם ולמקור הגליל – כפי שאנחנו מדגישים על הבקבוקים, כיקב הראשון ברמה מסחרית כאן. יש לנו כרם בגולן וחלקה בקדרון ליד גדרה – אבל 95% מהעשייה שלנו בגליל – רובה בגליל העליון וקצת בתחתון".

הקו היינני

גיא: "היין שלנו מבטא את הפרי, בלי הרבה מניפולציות, עם שיטות ייצור פשוטות יחסית. לא הרבה עץ אלון, לא מתוקים מדי. אני מרגיש שיינות דלתון – גם העוצמתיים ביותר, די מאופקים. לא מתוקים, עפיצים, אלכוהוליים, סמיכים, עם בומבה של טאנינים ועץ. אלה יינות שצריכים זמן להתפתח בכוס. סגנון יותר נאמן למה שאני אוהב – וגם סגנון שהיה כאן לפני".

 החופש ליינן

גיא: "מידת החופש שיש לי גבוהה מאוד. אלכס מסתכל על המכלול, עסקית, רווחיות וכדאיות שיווקית של כל מוצר, אבל אני השותף היצירתי שלו לעשייה, כולל בחינת מה עבד ומה לא עבד".

פריסת כרמי היקב

גיא: "רוב הכרמים שלנו בלי כורמים חיצוניים. מתוך 1,000 דונם, 800 באחריות ישירה שלנו, ואנחנו מפתחים עוד שניים ל- 2023: הסכם לאחד נחתם כבר בדלתון  קברנה סוביניון, מרלו, וקברנה פרנק, והשני בגובה 800 מ' מזרחה מהר מירון. בספסופה יש לנו כרם ותיק מנטיעת 2000 בניהול שלנו, אורגני עדיין ללא הסמכה – 60 דונם של שיראז, זינפנדל וסוביניון בלאן. בכפר שמאי כרם קברנה סוביניון מהמם, בבן זמרה כרם של סוביניון בלאן מ- 1982, וקברנה סוביניון  ומרלו מ- 1995, שנת הקמת היקב. מערבית למירון יש באלקוש 200 דונם שלנו מ- 2009: קברנה סוביניון,  שיראז, סמיון וסוביניון בלאן. לאורך גבול לבנון – 120 דונם מפוזרים, 200 דונם ברמת הגולן – תל פארס, חלקה שלנו. בגליל התחתון – חוזים לכרמי קריניאן, שרדונה, קולומבר, שיראז וגרנאש. בקדרון 40 דונם פטיט סירה ו- 25 דונם מוסקט".

גיא על סדרות יינות דלתון

כנען – מוצאים כמעט בכל מקום, תמורה מעולה למחיר. היקב דוגל במכירת יינות במחיר נגיש – שם זה מתחיל. יינות פשוטים וטעימים.

אסטייט – ביטוי ליינות זניים לצריכה צעירה במחיר נגיש. ביטי גלילי ללא הרבה עץ.

עלמה – בלנדים יותר מורכבים, יין למבינים שרוצים לשתות טוב כל יום. לכן האמנות משתלבת עם הטעמים. עלמה אדום – סירה גרנאש ומעט קריניאן, בלי הרבה עץ. עלמה לבן – פעם שרדונה, סמיון וסוביניון בלאן. משנת 2020: רוסאן, ויונייה גרנאש בלאן – קצת יותר דרום צרפת. זה הכיוון ואנחנו רוצים להשקיע עוד בזנים אלה. לכן באדומים גם סינסו וגרנאש. דלתון של היום זה משהו אחר.

אסופה – סדרת בוטיק בתוך היקב, בכמויות קטנות. מה שבא לי. להשיג ביקב ובמסעדות ולחנויות נבחרות ש'הכרם' מפיצים אליהן. אחד היינות הוא מג'סטיק קריניאן אסופה מכרם בן 40 שנה בכפר תבור, תוצאה של מסע חיפושים של גיא אחרי קריניאן ופיתוח שלו. הבייבי שלו ביקב דלתון שלא ייצר קריניאן, אבל גיא כאמור מחפש את הים תיכוני.

יינות מיוחדים – מחלקות מצטיינות בכרמים המובחרים, התיישנו בחביות אלון, עם יכולת התיישנות גם ל- 10 שנים, כמו מתתיה – ספיישל רזרב, יין הדגל של דלתון שמיוצר בכמויות קטנות; נדב – על שם נדב הרוני בנם של בילי ואלכס הרוני – שילוב קברנה סוביניון עם פטי ורדו. גלילו 2018 –  בלנד של שיראז וגרנאש מהחלקות המובחרות בגליל העליון, כשכל שנה מבטאת את הבציר שלה. ורמוט של דלתון – לקט צמחים ארומטיים וצמחי תבלין שגדלים ליד הכרמים, עם יין מחוזק על בסיס סמיון.

היצוא של דלתון – השוק היהודי

אלכס: "מתחילת היקב הובלתי את היצוא, ויש לי קשרים ואנשים שלי בכל העולם. היקף היצוא שלנו בין 25-30% בשנה, בעיקר לשוק הכשר. כמה שהמשווקים מנסים, והם מנסים, עדיין השוק היחידי הוא השוק היהודי – גם מסורתי, לא בהכרח דתי, אם כי גם דתיים שעובדים ומתפרנסים אמנם לא מבלים, אבל אוהבים לצאת לאכול במסעדות להתגאות ביינות ששתו. יין באוכל הפך לחלק אינטגרלי מהשיח גם בעולם החרדי. ככל שמנסים, מאוד קשה להגיע לשוק הלא יהודי מסיבות גאו-פוליטיות. על ישראל יש יותר מדי סטיגמות לעומת יינות מארצות אחרות באזור".

התמחור בחו"ל

אלכס: "אני לא מסתכל על מודל אירופאי מסובסד וכרמים מסובסדים. חייבים להסתכל על המודל הקליפורני-אמריקאי: עלות עבודה, אדמה, גידול, מים – הכול יותר יקר. בארץ המדינה שותפה בכל מה שהיקב עושה, והעבודה ביקב ובכרמים עולה הרבה כסף. אם אני שווה לקליפורניה, אנחנו נותנים יינות טובים באיכות גבוהה ללא השוואה מאשר לפני 30 שנה: כנען  בארץ– 39 שקל – בארה"ב 13 דולר, אנגליה 9 פאונד. רזרב בארץ – 110 שקל, ארה"ב 35-38, אנגליה כ- 28 פאונד. יש בברוקלין כאלה שלא קונים יין בפחות מ- 70 או 100 דולר, והיבואנים והמשווקים מבקשים מאיתנו לייצר להם".

נקודת מבט על הענף

אלכס: "המדינה שותפה בהרבה דברים, אבל יש מענקים וצריך לחפש איפה הם, הענף מבטיח, ויש הרבה סיבה לאופטימיות. זהו ענף שגדל, עם אוכלוסייה מאוד פטריוטית – לא מובן מאליו שהלקוח הביתי רוצה מוצר ביתי ישראלי. זה מביא לי הרבה גאווה. 70% מהצריכה בארץ של יינות ישראלי, לא מובנת אליה מול ארצות אחרות. שותים יותר ויותר והביקוש הביתי גדל – סימן לגאווה. גם גיל הצריכה ירד. הקורונה מאוד הנגישה את היין – אנשים ישבו בבית פתחו יין בצהריים ולא הפסיקו. זה עשה טוב לענף, והחשיפה ליינות גדלה. יקבי בוטיק מביאים הרבה מאוד צבע והתעניינות, אך עדיין 80% מהייצור על ידי 20 יקבים. יקבים אלה מביאים הרבה שיח לענף היין, הם מה שנותן את התסיסה והדיבורים בענף. יש מספיק יין מעניין וטוב מיקבי בוטיק".

 היקב הוירטואלי של גיא אשל

גיא מייצר ביקב כמותג פרטי שלו 1,500 בקבוקים בשנה, שני יינות: לבן ואדום – לחלוטין ללא תוספות וללא סינון, במטרה לחבר דרכו ליקב דלתון. היינות נמכרים במספר חנויות וברי יין – "אין לי הרבה למכור", הוא אומר. מבחינתו זהו "יקב וירטואלי" בתוך יקב דלתון, שעוזר לשמור על קשר עם אנשים. "מפני שיש חברת הפצה אין לנו קשר ישיר עם לקוחות, וזה שאני יכול לתרגם את המעגל השלם של יצרן ומוכר, נותן עוד כלים להתקרב לתעשייה. מדהים ומוערך שהיקב מאפשר לי".

תחרות בארץ והצרכן הישראלי

אלכס: "יש מתחרים, אני לא לבד בשוק. בארץ ובעולם אנחנו מציעים תמחור מאוד הוגן".

גיא: "אני רואה את עצמנו כהוגנים במחירים, עם תמורה הרבה יותר גבוהה מאשר לפני 10 שנים".

השפעת הקורונה

אלכס ובילי: "הקורונה הביאה הרבה אנשים כאשר לא היו סגרים. ביטלנו סיורים וביקורים והתמקדנו ביין טוב באווירה ובאוויר הפתוח. החנות הייתה פתוחה – לשתייה בחוץ. הצענו מארז של בקבוק וסדרת קולינריה עם ממרחים וקונפיטורות, כולל אחת עם מרלו שלנו. המבקרים לקחו זה ולחם כפרי או קרקרים וגבינות, ישבו בגינה ונהנו. ברמת מדינה טיפלו אצלנו בקורונה טוב יותר יחסית לחו"ל, והתאוששנו הרבה יותר מהר".

בא לשכונה בחור חדש – השפעת יקב רקנאטי שיגיע בקרוב

אלכס: "יש לנו כאן אזור תעשייה עם 5-6 יקבים, אנשים יגיעו וכל יקב ייתן את החוויה שלו. נערכים לרקנאטי שמגיע וגם לוריא, וכל אחד עם הייחודיות שלו – אנחנו בונים על החום והקירבה ללקוחות. זה ייתן טוב ותנועה לכולם. עובדה שכבר היום יש הרבה יקבים ואנשים מסתובבים, ויותר אנשים יגיעו".

אלון גונן – ביקורות יין

יקב תל שיפון – רוזה 2021

46% קברנה סוביניון 44% סירה, 10% קברנה פרנק. ריחות של משמש בשל ואפרסק. בערסול צצות ארומות של מי זהר או מי ורדים, שמזכירים את הסירופ המלבי האדום ולא ברור על מה ולמה (כנראה שימוש בשמר לא מתאים לזנים). הפה חומצי במידה טובה, אבל גם כאן טעמי חבית שקצת מאפילים על רצון הפרי לצאת. מחירו 95 ₪. ציון 87. תמורה לכסף (VFM) – 55 ₪ גג.

יקב ויתקין – גוורצטרמינר 2021

גוורץ יבש. ריחות מינורים, מעט מאוד דבשיים והשאר אם קיים מיאן לצאת. פה מינרלי, וגם כאן שום פרי שנוכחותו הייתה מתבקשת. אולי היין צעיר מדי, ואולי גוורצטרמינר זה זן שלא צריך לעשות בארץ, אלא אם כן מחליטים לעשות אותו חצי יבש, טרופי ומבחיל – כמו הבלו נאן למשל. מחירו 110 ₪. ציון 86. תמורה לכסף – לא.

יקב תבור –  סוביניון בלאן אדמה 2021

חד כתער, פרחוני, מתיקות טובה עם חמיצות מושלמת ומאוזנת. יופי של יין. מחירו 56 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – מעולה.

יקב ברקן – שרדונה ספיישל רזרב 2019

חמאתי, מורכב, מפתיע בעוצמתו. יופי של שרדונה. מחירו 65 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – לחלוטין . שרדונה מהליגה של הגדולים בחצי מחיר.

יקב דלתון – פינו גרי אסטייט 2021

אף מעט מלוח, אפרסקי. פה עשיר מאוד, חמיצות נפלאה. מחירו 69 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מעולה.

יקב שירן – סמיון 2020

האמת הופתעתי. אני לא חובב את הזן הזה במיוחד, ואני תמיד שמח למצוא בו שילוב של מעט סוביניון בלאן שיעניק לו טאצ'. בטעימת הסמיון של שירן לא יכולתי להתעלם מעקצוץ הבוטריטיס שצץ לו, ועשה לי שמות מעונגות בפה. איזה כורמות נכונה ומדויקת של אלי שירן. מחירו 110 ₪. ציון 91. תמורה לכסף – לחלוטין.

יקב דלתון – עלמה לבן 2021

בלנד מעניין שהתגבש יחד ליין רענן מאוד וארומטי, פה מינרלי. זן הויונייה שולט, והחבית יוצאת לה באפטר טייסט באופן מושלם. מחירו 70 ₪. ציון 90. תמורה לכסף – 60 ₪.

יקב ירושלים – פרמיום רוזה 2021

עשוי מענבי פינו נואר, שבחוכמה רבה הפכו לרוזה ולא לעוד אדום דלוח. עשיר בטעמים של פטל ודובדבן חמוץ.  אפטר טייסט הדרי מקסים. מחירו 60 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – כן.

מסע כרמים ויין בגאורגיה והקשר לזנים הישראלים

ד"ר שיבי דרורי יינן יקב גבעות: גאורגיה היא ארץ מלאה בכרמים ויין, עם מסורת עשיית יין בת אלפי שנים. במסגרת שיתוף פעולה שמתרקם בין המכון לחקר הגפן והיין באוניברסיטת אריאל, למכון המקביל בטביליסי, הגענו ד"ר אילנה שטיין ואני (ד"ר ישי נצר שהיה אמור גם כן להשתתף, חלה ונשאר בבית), לכנס שהתקיים באוניברסיטה הטכנולוגית הגאורגית, בה לומדים מעל 400 סטודנטים לתואר ראשון ביין, ולצידה מתקיים מכון מחקר לגפן ויין.

במסגרת האירוח הנפלא של המארחת שלנו Nino Chkhartishvili, ביקרנו באזור היין הידוע קחטי, והכרנו מקרוב את השיטה המסורתית לייצור יין במכלי חרס טמונים – Quarry. ממה שהבנתי מהשיחות עם הייננים, שיטת התסיסה של יין לבן בחרס טמון באדמה, שונה מאוד מהתסיסות המודרניות של תעשיית היין בעולם החדש. בשיטה המסורתית, הענבים הבשלים (כולל בדיקת בשלות השזרה) עוברים דריכה בגת עשויה מעץ דמוי סירת קאנו, ומכלול הרסק (כולל מיץ, קליפות, שזרות וחרצנים) מועבר למיכל החרס הטמון באדמה, ורק הפתח שלו חשוף בגובה פני הקרקע. ביקבים מודרניים, ההפרדה והמעיכה נעשות בדסטמר קראשר, ומוסיפים למיכל רק חלק מהקליות והשזרות.

התסיסה נעשית במיכלי חרס טמונים בנפחים הקרובים ל- 2,000 ליטר, עד לסיום התסיסה הכוהלית והמלולאקטית. עם הסיום ממולא המיכל עד ראשו בלי להוציא את הגפת, ונחתם בזכוכית מכוסה בחול, או בחרס למשך 5-6 חודשים. זמן שהייה ארוך זה גורם למיצוי עמוק של הטעמים מהקליפות והשזרות, ולהעמקת הצבע לענבר בגוונים משתנים. לאחר מכן מרוקנים בעדינות (שלא להפריע למשקע הקליפות והחרצנים) את היין שכבר די הצטלל למיכל אחר, באמצעות מצקת מיוחדת.

לגבי תרומת החרס לא קיבלתי תשובה ברורה מהמומחים. מכיוון שהוא עבה וגם טמון, ומכוסה בשכבת איטום, סביר מאוד שאין תוספת מיוחדת של מיקרו אוקסידציה (כניסת חמצן במינון נמוך), שידועה כמאיצה תהליכי יישון. יתכן ויש אינטראקציה מסוימת עם מרכיבים בחרס עצמו, ויתכן שיש חשיבות ליכולת הבידוד של החרס בייצוב הטמפרטורה. וסביר ביותר שזו פשוט מסורת עתיקה שלא רוצים להחליף. הקושי כמובן הוא בניקוי מיכלים טמונים אלה באופן מספק, ומגבלת הגודל.

ביקרנו ביקב הידוע Shumi Winery, בו נפגשנו עם כלל צוות היקב לטעימה מרתק של יינות מזנים מקומיים, מייצור מודרני ומסורתי. ליקב זה אוסף עצום של זנים מקומיים, מגודלים באופן מופתי בכרם יפהפה, והמון ידע.

בעוד אני טועם, הגיע לשולחן יין 'כתום', שדי הפיל אותי מהרגליים – חיחווי 2019 – עבר תסיסה בחרס, 6 חודשי תסיסה עם קליפות, צבע ענבר בהיר מאוד, ארומה של דבש, פרחים ואגוזים, הפה פשוט מעולה, פה מאוד מרוכז, עגול ומלא, ארוך ומורכב, טאנין בינוני מלטף. יין מעולה. קיבל אצלי ברשימה 94, ובעוד אני מתלהב מהיין ולא מפסיק להתרשם, הם מספרים שהוא קיבל מדליית פלטינה בתחרות אירופאית חשובה ממש לפני ביקורנו – יין נפלא. בירכתי את היינן על ההצלחה והצטלמנו יחד למזכרת. קשה להאמין, תמיד התנגדתי ליינות "כתומים"', ונראה לי שאני מתחיל לחשוב על העניין מחדש – אולי בזנים מקומיים ישראליים?

היין עצמו שונה מאוד מיינות לבנים "רגילים", כמובן כתלות בזן ואיכות האזור. עד היום, רבים מהיינות מסגנון עשייה זה פחות מצאו חן בעיני, והיו פנוליים/מחומצנים/חסרי חומצה/בעלי אלכוהול בולט ולא מאוזן, בדומה ליינות כתומים למיניהם שטעמתי בארץ ובחו"ל. אך כשנתקלים בטובים יותר כמו מהזן חיחווי 2019 של יקב שומי, זו חוויה מיוחדת. כפי הנראה מהשיחות שקיימתי יש חשיבות עצומה לרמת הבשלות של השזרות ורמת הפרי בכלל, במטרה לקבל תוצאה טובה – ולא פנולית ועפיצה, ויתכן וזה המפתח שקשה להשגה בארצנו בה ההבשלה הסוכרית מהירה.

אותי מעניין מאוד האם אבותינו ייצרו יינות לבנים בשיטות דומות של השריה ארוכה על הקליפות? האם ניתן ליצור יינות בעלי אופי ייחודי מזנים מקומיים לבנים בשיטה זו? בהחלט מסקרן. יש לנו בהחלט המון ללמוד מהתהליך שתעשיית היין הגאורגית מובילה ביחס לשימוש בזנים מקומיים ליצירת יינות ייחודיים ומרתקים, ליצירת עניין ועידוד תיירות, ושיטות הגידול המותאמות לזנים בעלי צימוח חזק, בדומה לזנים הישראלים באוסף שלנו, שחלקם נכנסים כבר לשימוש בתעשיית היין המקומית.

הזנים המקומיים הראשונים שניקינו מוירוסים וקיבלו אישור הגנת הצומח הם 'יעל'- זן ענבים בעל צבע כהה מאוד, אשכול קטן יחסית וגרגר קטן מעט אליפטי. מקור הזן מחולות אזור הישוב ניצן על החוף הדרומי. הזן השני, בעל שני קלונים'- 'ביתוני' ו'בלוטי'. שני אלו זנים מסורתיים, שעדיין מצויים בגידול אצל האוכלוסייה הערבית בהר המרכזי. הביתוני כבר משמש בכמה יקבים ליצור יין, בעל צבע בהיר בגוון יפהפה, וארומות פירותיות ופרחוניות. הבלוטי בעל גרגר מעט גדול יותר ופורה יותר, ונראה שמתאים פחות לייצור יין.

בשנה הבאה נכניס את הזן 'באר' – זן לבן בעל אשכול בינוני-קטן וגרגר קטן, היוצר יינות מורכבים ומיוחדים, שיתכן וניתן ליישן אותם בחבית. כמו כן אנו עובדים על ניקוי זנים נוספים בפרויקט ממומן על ידי המועצה לגפן יין – 'ג'נדאלי' ו'מראווי' הלבנים, היוצרים יחד בלנד מקסים, 'מראוואני' השחור בעל צבע וטאנינים מוצקים,  ועוד הפתעות לבנות ושחורות מעניינות. ימים יגידו איזה מזנים אלה אכן יוצרים יינות בעלי כושר תחרותיות בשוק המודרני, אבל אין ספק שמדובר במסע מרתק, שלטעמי ישנה את פני התעשיה המקומית בשנים הבאות.

13-14.7: פסטיבל היין התל אביבי של אמריקן אקספרס – הטועמים ישלמו וגם היקבים

אלון גונן: בהמשך החודש, ימים רביעי-חמישי 13-14.7.22, יתקיים בפעם החמישית Vinum TLV by American express, אירוע היין בחסות אמריקן אקספרס. השנה, בשל הכמות הגדולה של האורחים שצפויים להגיע, הוא יהיה במתחם גבעון ולא בקניון TLV  מולו, והמארגנים מבטיחים שמדובר באירוע חווייתי יחיד מסוגו, שמשלב מסורות של פסטיבלים נחשבים באיטליה, וגם משלב בין יינות, טעמים, והופעות חיות כחוויה אורבנית מושלמת – לפחות נשמע מבטיח.

הכניסה לפסטיבל חופשית, ויהיו בו למעלה מ-20 דוכני יין שונים – יקבים גדולים לצד יקבי בוטיק, ביניהם: מדבר, ברקן, היוצר, ירושלים, כרמל, תבור, ibbls  (קוקה קולה), יפו, Pasek, Vina, Memorias הולנדר, צילינסקי, טפרברג, פאר ובן עמי. לצידם יוצגו שיכרים מפירות, עראק ומוחיטו.  הכניסה לרחבת הפסטיבל חופשית, אבל כדי לטעום יינות יש לקנות כרטיסייה שכוללת גם כוס זכוכית איתה יעברו האורחים יעברו בין הדוכנים. מחירי כרטיסיות טעימת היין: כרטיסיית 4 טעימות יין – 89 ₪; כרטיסיית 4 טעימות יין יחד עם צלחת גבינות או צלחת פסטה (פעילות של יצרנית הפסטה ברילה) – 99 ₪.

עד כאן הכול נשמע מעניין ומרתק, ואני מניח שאלפי אנשים יציפו את הפסטיבל שהכניסה אליו חינם. אלא שאת מחיר החינם הזה משלמים שוב היקבים, שכל אחד מהם משלם עבור הדוכן 1,500 ₪ (שני פסטיבלים שהתקיימו לאחרונה בהם היקבים לא שילמו: פסטיבל היין של נתי נעים בקיסריה, פסטיבל גני תקווה). כמוהן שצריך לקחת בחשבון את עלות היינות לטעימה ואת עלות הצוות שמטעים את היינות. העיקר שחברת אמריקן אקספרס מעניקה ללקוחותיה אירוע חינמי כפי שהם טורחים לציין. גם כשהם מוכרים כרטיסיות ב- 89 שקלים עבור 4 טעימות,  הם לא מזכים את היקבים עבור היין שנמכר. נשאלת השאלה, מדוע שוב ושוב ממשיכים היקבים להיות פראיירים? איזה ערך מוסף יש לאירוע כזה שיוצף באנשים שרובם הגדול באים ליהנות ממוזיקה ולברוח מהחום הדביק התל אביבי,  והיין יעניין אותו כקליפת השום? זה לא אירוע שיקדם אף יקב מבחינת יחסי ציבור או יצרף קהל חדש למאגר הלקוחות של היקב.

אומנם לקוחות יכולים לקנות יין במקום ישירות מהיקב, אבל בסקר קצר שערכתי בין מספר יקבים, נאמר לי שלפי ניסיון של שנים קודמות, המכירות הן מינוריות לחלוטין, אם בכלל. לשאלתי כמה בקבוקי יין מתכוונים לפתוח ביומיים הללו, היקבים הקטנים דיברו על 100 בקבוקים, והגדולים דיברו על קרוב ל- 300 בקבוקי יין. בהנחה גסה שמכל בקבוק ימזגו 10 טעימות יין (אם המוזג יהיה מקצועי והקהל לא אגרסיבי), אז 300 בקבוקי יין מכילים 3,000 טעימות. לדעתי החישוב של היקבים בעייתי, והם ימצאו עצמם מוזגים מספר כפול של בקבוקים מהכמות שתכננו. הקהל הלא מקצועי שיפקוד את התערוכה באלפיו יעשה בהם שמות. לא ברור לי איזה אינטרס יש ליקבים קטנים להיות שם. מילא הגדולים שרוצים לפנות את המחסנים לקראת הבציר, ואני מניח שהם יביאו יינות שהם תקועים איתם או כאלה שהתוויות שלהם פגומות וכולי. זו גם שיטה להיפטר מיין. מה אני אגיד לכם? פראיירים לעולם לא ימותו, והלוואי שהיה לי מסר חיובי לסיום אבל אין לי.

רביעי-חמישי 13-14.22, 18:00 עד 23:00, כיכר גבעון תל אביב, כאמור כניסה חופשית

כדאי לקרוא גם את זה

צעירי הברולו בטעימת מועדון יולו

יגאל ברנע כותב כי מארח המפגש ה- 170 של מועדון יולו (YOLO)  בחר להתמקד במגוון יינות ברולו (Barolo) צעירים. ככלל יינות ברולו דורשים המתנה מרובת שנים כדי לתת תמורה מרבית מבחינת האיכות, אבל במקרה הנוכחי פתיחת הבקבוקים שעות רבות טרם הטעימה אפשרה להם בכל זאת להיפתח ולהיות נגישים. קראו כאן

טיול אוכל ויין בלוגאנו שבשוויץ

בלוגאנו היפה, בקנטון האיטלקי של שווייץ, מתמזגים טעם איטלקי, דיוק שוויצרי ומזג ים-תיכוני עם טאץ' אלפיני. כל אלה יוצרים יעד מענג במיוחד לחובבי אוכל, הרבה יין וטיולי נוף מושלמים. רוני ערן – כתבת תיירות ועורכת תוכן, ביקרה כתבה וצילמה. קראו כאן