כשאומרים שמפיין מיד עולים בזיכרון דום-פריניון, ג'יימס בונד, ואולי גם הקתדרלה של ריימס, אבל בחבל הארץ הצפוני של צרפת יש עוד הרבה יותר מה לעשות ולראות. נסענו לבדוק.

אחרי נחיתה והתארגנות בשדה התעופה שארל-דה-גול, אליו עוד נחזור בהמשך (דה-גול, לא השדה), שמנו פעמינו לחבל שמפיין שמוכר בעיקר במשקה האצילי הקרוי על שם המחוז – השמפניה. המקום הראשון שזימן לנו המקרה או מערכת ההזמנות של אתר בוקינג, היה צימר ביתי הסמוך לבית השמפניה CHAMPAGNE DRAPPIER שנמצא בחלקו הדרומי של חבל שמפיין.

בטיול זה הצטרף אלי ידידי מיכאל בן-יוסף, שגם מכיר ומוקיר את עולם היין של האזור בו טיילנו, וגם הנעים את זמני בסיפורים ומידע, תוך כדי הנסיעות מאתר אחד למשנהו, או באתנחתות שלקחנו בבית קפה או בר מקומי מעת לעת.

בהגיענו לבית הכפרי La Maison du Jardinier (טל. 33-658512109 rahmani.lyndapro@gmail.com), קיבל את פנינו זוג צעיר ולבבי, שמיד פתח לכבודנו בקבוק שמפניה מקומי פשוט ונעים, והציג לנו את חדרנו שהוא קאפלה שהייתה חלק מבית נזירות בו נמצא הבית.
הקאפלה עברה הסבה ושיפוץ, והפכה להיות חדר אירוח נעים וגדול דיו ליותר מזוג.

 

המארחים הציעו לנו להצטרף אליהם לארוחת ערב קלה, שלא יכולנו לסרב לה אחרי יום ארוך ומתיש של טיסה ונסיעה ארוכה. כמובן שלארוחת הערב התלוו סיפורים שלנו ושל הזוג הצעיר, כאשר לכל מתלווה יין מקומי צעיר ומרענן.

 

בבוקרו של יום המחרת, לאחר ארוחת בוקר של קרואסן ובאגט טריים שניקנו לפני שהואלנו לקום מהמיטה, עם ריבות ביתיות וביצים מהתרנגולות החופשיות שחיות בחצר הבית, נפרדנו ויצאנו בדרך כפרית, בין כרמי ענבים ובתי שמפניות, לבית השמפניה של דרפייה. שם ערכנו סיור במתקני הייצור, מרתפי האחסון וההשתבחות, וכמובן גם פגשנו את שני הדורות למשפחת דרפייה, שמחזיקה בבית השמפניה כבר שבעה דורות, כאשר הדור השמיני הצעיר כבר עושה צעדיו על מנת להיכנס לעסק.

 

פגשנו את אנדרה דרפייה האב הגאה בבית השמפניה המשפחתי, ולמרות גילו, 85, הוא מגיע כל יום לכמה שעות לבית השמפניה. דרפייה
בנו, מישל דרפייה, עוסק בניהול השוטף של בית השמפניה, כולל מעורבות בטעימות בניית הבלנד, כשהיינו עדים להכנות לסבב טעימות נוסף.
מרתפי היקב קיימים כבר מהמאה ה-12, כאשר באותה עת היה מנזר של נשים כ-10 ק"מ ממקום בית השמפניה של היום, והמרתפים היו שייכים למנזר.
בית השמפניה דרפייה נוסד בשנת 1808 ומאז מוחזק ומנוהל ע"י בני המשפחה. היקב מייצר כ-1.5 מיליון בקבוקים בשנה, ומחזיק מלאי בקבוקים מסוגים וגדלים שונים בכמות של 5-6 מיליון בקבוקים.

דרפייה מחזיקים בבעלותם 540 דונם של כרמים, וכן עוד 500 דונם אותם הם מנהלים. בנוסף הם קונים ענבים על מנת לספק את הצורך של היקב. דרפייה מייצרים גם שמפניה כשרה שמשווקת לרחבי העולם היהודי, ורק כ-3,000 בקבוקים כשרים מגיעים לישראל מבית שמפניה זה.

בדרפייה מתגאים בתהליך הייצור שלהם בו אין שאיבה, והכל נעשה בזרימה טבעית מחדר קבלת הענבים ועד שלוש קומות מטה, שם מאוחסן היין בחביות ובקבוקים. דרפייה הוא אחד מבתי השמפניה היחידים שעושים גם שמפניה ללא שימוש בסולפיט.

לאחר מספר טעימות שמפניה בחברת בני משפחת דרפייה, יצאנו לדרכנו עם סיפורה של קווה שארל דה-גול (הבטחתי דה-גול?).
רעייתו של אנדרה דרפייה הייתה חברה של הגב' דה-גול שגרה לא רחוק מהיקב. השמפניה האהובה על שארל דה-גול הייתה של דרפייה, והגב' דה-גול דאגה לאספקה שוטפת מחברתה, בעלת בית השמפניה.
לאחר מותו של שארל דה-גול החליטו בדרפייה לייחד סדרה קבועה של שמפניה מיוחדת על שמו, ממנה מיוצרים רק 20,000 בקבוקים בשנה. לטעמי, זו שמפניה עדינה ונעימה עם ארומה מאד פרחונית, ואפילו מעט לימונית בארומה ובטעם.

נסענו לריימס (Reims) – העיר המרכזית בחבל שמפיין, שמפורסמת תודות לקתדרלת נוטרדאם המדהימה השולטת על מרכז העיר. הקתדרלה של ריימס גדולה יותר מהנוטרדאם המפורסמת של פריז (אורכה 139 מ' לעומת 134 מ' לנוטרדאם של פריז), גבוהה יותר (81 מ' לעומת 69 מ' בפריז), ואפילו קוטר הרוזטה הגדולה בחזית המערבית גדול יותר מזו שבחזית נוטרדארם של פריז (13.1 מ', לעומת 9.6 מ' בלבד בפריז).

 

בקתדרלה נוטרדאם של ריימס נהגו למשוח ולהכתיר את מלכי צרפת מימיו של קלוביס שמלך בסוף המאה החמישית, ועד לאחרון המלכים בצרפת במאה ה-19. לכאן גם הגיעה ז'אן ד'ארק כדי למשוח בשמן את המלך שארל השביעי בשנת 1429. הקתדרלה היא אחת הדוגמאות החשובות לאדריכלות הגותית בשיאה, והוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הקשר היהודי בה הם הויטראז'ים המרהיבים, פרי יצירתו של מארק שגאל, שצייר גם את הויטראז'ים בבית הכנסת בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים.

ריימס היא עיר תוססת, שהשתדרגה לאחרונה לאחר שנים רבות של שיפוצים ובניית רכבת קלה חדשה ומוצלחת. מדרום לריימס נמצאת אפרני – בירת השמפניה העולמית עם שדרת השמפניה (Av. de Champagne) שלאורכה ממוקמים מרכזי המבקרים והנהלות טובי בתי השמפניה בעולם, כמו Moët et Chandon שהוא גם בית השמפניה של דום פריניון הנחשב לאבי השמפניה (למרות שעשו שמפניה גם לפני שהוא נולד), Mercier, או גם בית השמפניה De Castellane.

 

בכל בית שמפניה יקבלו אורחים לסיור וטעימה תמורת תשלום, ובעונת התיירות גם נדרשים תיאום והזמנת ביקור מראש.
ביקור נוצץ בבית השמפניה Moët et Chandon עולה כ- 20 יורו ונמשך כשעה ורבע עם טעימת שמפניה אחת. יש הצעות רבות בשד' שמפיין, גם במחירים יותר זולים וגם עם טעימה עממית יותר. כמו כן, בכל רחבי האזור, בכל כפר ועיירה, מצויים בתי שמפניה בינוניים וקטנים בחצרות הבתים, ושם ניתן לבקר לשמוע ולרכוש גם שמפניה במחירים זולים יותר וללא הפאר הנוצץ של מותג יוקרתי ואיכותי.

אחד מאותם כפרים הוא איי. זהו כפר שירד מחשיבותו במהלך ההיסטוריה, לאחר שנחשב ללב הפועם של ייצור השמפניה. בכפר AY (איי) מצוי בית השמפניה CHAMPAGNE BOLLINGER – המותג המועדף על ג'יימס בונד.

בסיור שערכנו במרחבי בית השמפניה, עברנו דרך חלקת הכרם ההיסטורית ששרדה את מגפת הפילוקסרה שפקדה את איי בשנת 1890. מחלקות כרם אלה שרדו הזנים המקוריים של היקב, ולא היה צורך להשתמש בזנים חדשים שהובאו מארה"ב לשאר הכרמים בחבל שמפיין.

 

לאחר מכן ירדנו למרכז הכפר ושם אל מתחת לאדמה, ועברנו את סיפורו של בית השמפניה, מאז 1828 ועד ימינו, במרחבי 5 ק"מ של מנהרות בהן מצויים מיליוני בקבוקי שמפניה, שמתוכם רק 3 מיליון מגיעים לשוק כל שנה.
כיום מנהלים את בולינג'ר בני משפחה שאינם נושאים את שם המשפחה, עקב קשרי נישואים ללא בנים למשפחת בולינג'ר. בית השמפניה בולינג'ר מעבד 1650 דונם של כרמים ברמת גראן קרו ופרימיום, וקונים עוד כשליש מהצריכה שלהם מכורמים אחרים באזור האיכותי שסביב הכפר איי.
שאלון אנ-שמפיין (Châlons-en-Champagne) היא בירת חבל שמפיין, ונושאת בקרבה גם שכיות חמדה, גנים והיסטוריה, אולם היא קטנה הרבה יותר וצנועה הרבה יותר משתי שכנותיה, ריימס ואפרני.

לאחר יום במשולש השמפניה וההיסטוריה, פנינו מזרחה לפרק היסטורי שמציין השנה 100 שנה למלחמה הגדולה, הלא היא מלחמת העולם הראשונה.
וורדן (Verdun) היא בירה היסטורית ומבצר עוד מימי הרומאים, אבל שמה נודע בעיקר עקב מלחמת התעלות שהתחוללה סביבה במלחמת העולם הראשונה, עת בצד אחד היו מחופרים חיילי צרפת ולמולם חיילי גרמניה, שגם הם סבלו בשוחות החפורות.
בוורדון יש מבצרן, מדרחוב ידידותי לאורך נהר המוז (Le Meuse), וכן הסיטאדל – מבצר אימתני ממש במרכז העיר.
 
במרחק קצר מעל וורדן, בלב אזור התעלות החפורות שניתן עדיין למצוא שרידים להן, נמצאים שני ביצורים אימתניים, יד זיכרון למאות אלפי ההרוגים שקיפדו את חייהם במלחמה בין הגרמנים והצרפתים, וכן גם במלחמה בקור, ברעב ובמחלות שהיו מנת חלקם. פורט דומונט בנוי מכמה קומות של ביצורים, ובהחלט שווה לבקר בו.

במתחם המיוער, שהפך לעדות אילמת וזיכרון לאותה מלחמה איומה, בה גם נעשה לראשונה שימוש בחומרים כימיים וגז כנגד בני אדם, יש מוזיאון שנמצא כעת בשיפוצים נרחבים לקראת אירועי 100 שנה למלחמה, אתר הנצחה וקבורה עם עשרות אלפי קברים, ובצד המתחם גם אתר הנצחה לחללים היהודיים (בצורת ספר תורה), ובצד השני אתר הנצחה לחללים המוסלמים (בצורת מסגד).

בביקורנו הזדמן לנו לצפות באירוע שנתי של חברי עמותה המנציחה את זיכרון המלחמה ואת הכפרים שהושמדו וננטשו במלחמה (אחד מהם הוא דומונט). חברי העמותה, צרפתים וגרמנים, עורכים צעדה בלבוש חיילי מלחמת העולם הראשונה, מהכפר הנטוש דומונט, מרחק 5 ק"מ למבצר דומונט, ושם עורכים מסדר זיכרון מרשים וצנוע.

בפרק הבא נטייל בדיז'ון ובאזור היורה (Jura) הצרפתי. ניתן לבקר באתרים אלה עצמאית או בטיול מאורגן בהדרכתי.
http://www.tourdefrance.co.il/basic/it/itemtemplate.aspx?ItemID=50201110&ClassID=50658840