הענבים פלסטינאים היין ישראלי – מראווי וביתוני חדשים מיקב רקנאטי

יקב רקנאטי השיק שני יינות חדשים מסדרת זנים מקומיים המבוססים על המחקר של הפרופסורים דרורי ועמר
ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל, אוסף יחד עם פרופ' זוהר עמר מאוניברסיטת בר אילן זני בר של ענבים מקומיים, על מנת להתחקות אחר זנים עתיקים שהיו כאן פעם ונכחדו עם השנים

לפני מספר שנים הוזמנתי על ידי מיליונר בבוסטון, מאוהדי ישראל, להרצות על יין ישראלי לפני עשרות שפים, מסעדנים וסומליירים של מסעדות, קייטריניג, וגם כל "המי ומי" בתעשיית האוכל המקומית. לאירוע הוטסו מהארץ העידית שביינות ישראל, וגם כאלה שלא מיוצאים לחו"ל בגלל מחירם הגבוה או מסיבות אחרות. האירוע והשתייה שהתנהלו במשך  שעות עברו בהצלחה, והייתי מאושר. אז ניגש אלי עיתונאי שהציג עצמו כעורך מדור היין של "בוסטון גלוב", העיתון הידוע ביותר בעיר. "נהדר", הוא אמר, "עכשיו אני יודע שגם בישראל יודעים לעשות קברנה סוביניון, מרלו וסירה – אבל לעולם לא תעשו קברנה טוב יותר מזה של קליפורניה ובורדו. לעולם לא תעשו מרלו טוב יותר מאשר בצרפת וסירה טוב יותר מאשר באוסטרליה. אז מה הסיפור הייחודי שלכם בישראל?".  קשה היה לי להשיב.

את אותה השאלה אכן שואלים עצמם לא מעטים. מי שמנסה להשיב עליה בצורה מדעית מדויקת הוא ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל, שיחד עם פרופ' זוהר עמר מאוניברסיטת בר אילן אוספים זני בר של ענבים מקומיים, על מנת להתחקות אחר זנים עתיקים שהיו כאן פעם ונכחדו עם השנים, בין היתר בכיבוש המוסלמי שלא התיר עשיית יין עקב האיסור הדתי על שתיית יין למוסלמים. בינתיים הם גילו כ- 20 זנים של ענבים המתאימים לייצור יין.

הייננים גיל שצברג וקובי ארביב
הייננים גיל שצברג וקובי ארביב. צילום אלי פרכטר

מי שלקח את המיזם המרתק של דרורי ועמר צעד קדימה הוא יקב רקנאטי, שהשיק שני יינות חדשים מסדרת זנים מקומיים המבוססים על המחקר. את הזן הלבן הציג בפנינו קובי ארביב, שיחד עם גיל שצברג מהווים את הצוות היינני המוביל את יקב רקנאטי. כבר בשנה שעברה יצא לי לטעום  את המראווי 2015, והפעם טעמנו זה ליד זה בטעימה השוואתית את המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016.

מראווי הוא זן ענב יין לבן, שמגיע מכרם קטן של כורם פלסטינאי ליד חברון. זהו אולי שיתוף פעולה  ישראלי-פלסטינאי בעולם היין שהשתיקה יפה לו מטעמים רבים: מוסלמי ויין ושיתוף פעולה עם ערבי מחברון? אבל התוצאה מרתקת.

אני חסיד של יינות לבנים בארצנו בה חם עשרה חודשים בשנה, ובחודשיים הנותרים חם קצת פחות. הוסף לכך את החומציות הגבוהה, המינרליות הבולטת ואחוז האלכוהול הנמוך, ויש לנו יצירת פאר. החלקה המדוברת, שלדברי אנשי רקנאטי הם מנועים מלבקר בה (שטח A או? B), היא חלקה קטנה שמניבה רק כ- 4 טון ענבים, אשר גדלים בשיטת הדליה של סוכה, שאינה אופיינית ליינות בארץ.

זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016
זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016. צילום אלי פרכטר

המראווי של 2014 – הראשון שיוצר, היה פחות מעניין ולאחר שיאו. את המראווי של 2015, ועוד יותר את זה של 2016, לגמנו בהנאה מרבית. יין מקסים, עם מעט מליחות והרבה מינרליות מרעננת, שנבצר מעט מוקדם על מנת להדגיש את מה שהזן יודע לתת. בעת הסחיטה לא הופרדו השדרות מהענבים, מה שהוסיף מרירות מעטה ומעט מליחות שתורמות לטעמו המיוחד של היין. היין ממוקד, מינרלי, פירותי, ומזכיר לי מאוד ריזלינג גרמני יבש, עם אף מאד גירי כיאה לאדמה הגירית בה הוא גדל. אנשי היקב נטעו גפנים מאותו זן בחלקה בגליל, וכך נזכה ב- 2019 למראווי ישראלי ללא שיוך פלסטינאי. רק כ- 5,000 בקבוקים יוצרו ממנו, ומחירו 99 ₪.

יין ביתוני אדום החדש של יקב רקנאטי זכאי לתואר מדהים
יין ביתוני אדום החדש של יקב רקנאטי זכאי לתואר מדהים. צילום ישראל פרקר

איני נוהג להשתמש במילה "מדהים". היא הפכה זולה מדי; הכל אצלנו "מדהים". אך יין הביתוני האדום החדש אותו הציג והטעים היקב בהשקה, אכן זכאי לתואר זה. הענבים מגיעים גם הם מ"אי שם" ליד חברון, ונקראים "ביתוני" – יתכן שעל שם הכפר ביתוניה פלסטינאי ליד רמאללה, שם כנראה הוא התגלה.

זו הפעם הראשונה אי פעם בה יוצר יין מענבי ביתוני – זן מקומי של ענבי מאכל. בטעמיו מזכיר היין משהו בין פינו נואר לגרנאש, חגיגה עדינה לחך. יש בו מעט טאנינים, הוא קליל וטעים בצורה מדהימה באמת. צבעו אדום בהיר, ולדעתי אין מתאים ממנו למזג האוויר החם של ישראל. בטעמו יש פרחוניות בולטת ומעודנת. רק 2,300 בקבוקים יוצרו מהיין. גם כאן הענבים על שדרותיהם, התיישנו כשנה בחביות עץ אלון מבורגון, שנתנו ליין רובד של מינרליות ואיפוק, עם שיעור אלכוהול נמוך של כ- 12%. גם הוא, כמו המראווי, נמכר ב- 99 ₪. יש לי הרגשה שהוא יעלם במהירות מהמדפים.

שאפו לרקנאטי על יינות חדשים מעולים!

 

תגובה אחת

  1. הכתבה מפרגנת בצדק לרקנאטי – אבל ה"חגיגה" על זנים ישראליים-ערביים ממש אינה במקומה ובטח שהם לא יהוו שום משקל בסוגייה של "יין מקומי". זה בסדר גמור ומאד נאה וחשוב מחקרית – אבל חברים, בכל מדינה יש הזנים המקומיים שלה, מה נשתנה? אם יש משהו שאישית אני ממש מסתייג ממנו זה להכניס/לשנות "בכח".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר