השבוע בענף היין 195: מימי ואלון מסיירים וטועמים. שוב שוד מחירי היין במסעדות ויקב צ'ילאג בן 20

 1: מסע של שני דורות – פה ושם ביקבי ישראל

חמש וחצי בבוקר, ברדיו אהובה עוזרי שרה 'אימי אימי פיתחי הדלת, על כתפי משא כבד'. אני העגלון  של הקברניט מיכאל (מימי) בן-יוסף שיושב לצידי. אפשר להמריא? אני שואל בשקט, בוא נצא לדרך, הוא אומר.

עונת בציר 2019 בעיצומה. באוויר תחושה של כבדות מסוימת. אין ממש חגיגות, אין ממש אנשים שמחים בחמש וחצי בבוקר, בעיקר אלה שצריכים לעבור בין שורות הענבים ולבצור מאות קילוגרמים בכמה שעות קרירות, עד שהשמש תצא ותתחיל לחמם ולשרוף את כולם – כי הרי זה תפקידה; כדור אש גדול שאנחנו מסתובבים סביבו. הבוצרים לא מביטים לאחור, מדלגים משורה לעוד שורה, בכבדות בענווה. ענני הבוקר מתחלפים בשמיים נקיים. הבוצרים מזיעים. בחצי עין אנחנו מזהים שתי בוצרות שנוסעות אחרי שסיימו לילה של הלוך חזור. הקידמה והטכנולוגיה מגחכות על הרומנטיות הציורית, בה נשים, ילדים וגברים עם כובעי טמבל וסלי קש בידיהם, היו עוברים בין השורות ושרים שירי ארץ ישראל או לפחות את יודל יודל. הערביות שבוצרות את הענבים לא שרות אום כולתום או פאריד אל אטראש, הן רק רוצות לסיים את היום ולמתוח את עמוד השידרה. הענבים מועמסים למשאית, ונוסעים במהירות לקירור ולסחיטה וליישון ולביקבוק, ואז יגיעו לחנות היין או לסופרמרקט. רובם יהיו יינות שולחנים בינוניים, מעטים מהם יהיו יינות גדולים ומשובחים.

הטבע לא עוצר, מחכה לשנה הבאה, לא מביט לאחור. השמש גם היא מחכה לצרוב את פניהם של הבוצרים, בידיעה שבכל שנה יהיו פחות ופחות, ובסוף היא לא תפגוש בהם כי הבוצרות – המכונות, לא הנשים, יעלו על כל חלקה טובה בזמן שהשמש מחליפה את הירח. הקברניט מביט בי, לא אומר מילה. עגלון מקודקוד, סע למכלאות. נסענו הביתה. הבקבוקים חיכו על השולחן, המזגן עובד, הגבינות והלחם והרומנטיקה חזרה לה לכמה שעות בתל אביב שלנו, רק שלנו.

ביקורת יין בשורה אחת – היינות במסע שלנו (לא לפי סדר הסיור בחלקיו השונים) שהעלו לנו חיוך על הפנים, או כאלה שלא היינו צריכים לנתח יותר מדי.

יקב מאיה מארה פינק 2018 – יינן דוד בר אילן. רוזה משובח, מרשים. קפיצת מדרגה משמעותית ליינות היקב. 79 ₪

יקב אסף זינפנדל סמוק 2018 – מורכב מאוד, בשרי, חסון. יופי של יין. 86 ₪

יקב ברבדו רוזה מענבי מרלו 2018 – עשייה מדויקת, נקיה, איזון מרשים. 80 ₪

יקב קסטל רוזה 2018 – בלנד של ענבי מרלו, מלבק וקברנה פרנק. עוצמת פרי מרשימה, איזון מקסימלי, בתחילת דרכו. 109 ₪

בלאן דה קסטל 2018 – מענבי שרדונה. חמאתי, עשיר, מרתק. ינוקא שצפויות לו גדולות. 144 ₪

יקב רמת הגולן גמלא סוביניון בלאן 2018 – אחד הסוביניונים המשובחים שאפשר למצוא היום. עושר טעמים מרשים, מיצוי הפרי עד תום. 50 ₪

יקב רמת הגולן שרדונה 2017 – מרקם מרשים, חמאתי, עץ שמעניק טעמים נפלאים. משובח. 69 ₪

יקב רמת הגולן ירדן כרם בראון 2015 – בלנד של קברנה סוביניון, סירה ופטי וורדו. ליין הזה פיללנו. גאונות לשמה. 250 ₪

יקב שילה שרדונה 2018 – נקי, קליל, המון פרי קיצי. יין שעשוי נכון בלי משחקים. 87 ₪

יקב פלם קמליה 2018 – בלנד של שרדונה וסוביניון בלאן (10%), 7 חודשים בחביות. יין שנוצר לאם המשפחה קמי, שחגגה גיל עגול. אכן יין עגול, מרשים, עובד כל הזמן. שאפו. 149 ₪

יקב צרעה שורש 2017 – סירה, קברנה סוביניון ופטי וורדו. הפה מוכה בלא רחמים בטעמים נפלאים ונקיים. צעיר דינמי. ליגה אחרת של יין. 149 ₪

יקב יצחק רם קברנה סוביניון 2013 – הפתעת הטעימה. יין טוב, מורכב, עושר טעמים, מרשים. נטעם בטייסטינג רום החדש. שאפו. 145 ₪

יקב אליגוטה קברנה פרנק 2016 – מיצוי של זן בצורה הכי טובה שאפשר. יין לעיס, נפלא. 120 ₪

יקב ויתקין קריניאן 2016 – כאשר יש כאלה שמתהדרים בנוצות של נסיך, קריניאן 16 פשוט מגחך. וישחקו הנערים לפניו. מדהים. 100 ₪

על טעימת יינות יקב צ'ילאג קראו בסוף המדור.

מצלמים בציר

2: מתחם התחנה בתל אביב יפו – ככה לא מקדמים יין ישראלי

כבר חשבתי שראיתי הכל בכל מה שקשור למחירי יין במסעדות. המחירים המופקעים, חוסר המקצועיות של הצוות, בחירת סוגי היין והתאמתו לאוכל, שמירת יין בתנאים לא תנאים ועוד. שתי מסעדות שביקרתי בהן השבוע במתחם התחנה, עברו את השיא. מדובר במלכודת לתיירים, במלכודת ליקבים שמוכרים להם יין, ובעצם בסוג של חזירות שאין לי מילה אחרת לתאר בה את תפריט היינות שמגישים לאורחים.

איטלקיה בתחנה

המסעדה הוותיקה כאן ממוקמת ממש בכניסה למתחם. לא מזמן פתחו בצמוד למסעדה גם בר יין קטן. כנראה שיקב ברקן סגל נתן שם חסות והרבה כסף, כי אחרת אי אפשר להבין את השילוט הגדול והתמונות של פרא סגל לא מסונן שמככב שם. פרא? שודדים שם.

מחירים: שרדונה רזרב ברקן 186 ₪, ביתא מראווי ברקן 180 ₪, קולומבר ביתא ברקן 180 ₪, פינו גרי יקב אסף 265 ₪, קברנה סוביניון ספיישל רזרב ברקן 186 ₪, אסטייט קברנה יקב דלתון 375 מ"ל 85 ₪, ברקן אסמבלאז' (איתן, ריחן, צפית) 220 ₪, ארבע עונות של יקב אסף 265 ₪, מרלו פרי ראן יקב סגל 180 ₪, PU קברנה לא מסונן יקב סגל, 340 ₪, קברנה סוביניון שאטו גולן (לא מצוינת השנה) 395 ₪, קברנה ירדן רמת הגולן (לא מצוינת השנה) 370 ₪, גרנד ווין קסטל (לא מצוינת השנה) 650 ₪, קצרין אדום יקב רמת הגולן ( לא מצוינת שנת הבציר) 1,200 ₪, רוזה גשם ורוד שאטו גולן (תחזיקו חזק) 385 ₪. תפריט כוסות: מרלו Free Run סגל 40 ₪, שרדונה Free Run סגל 38 ₪, בטא קולומבר ברקן 45 ₪, בטא ריזלינג ברקן 44 ₪, רוזה ברקן 46 ₪.

 ויקי כריסטינה

מוגדרת כטאפס בר יין. ירדן גוורצטרמינר 2017 149 ₪, ברבדו שרדונה 2017 175 ₪, בת שלמה רוזה 2018 185 ₪, קסטל רוזה 190 ₪, בת שלמה סוביניון בלאן 220 ₪, קסטל שרדונה 2017 250 ₪, קלו דה גת שרדונה 2013 330 ₪. בלאן דה בלאן ירדן 2010 275 ₪, רקנאטי מרלו רזרב 2014 500 מ"ל 128 ₪, דלתון עלמה קרימזון 2016 186 ₪, צרעה שורש 2016 240 ₪, ברבדו מרלו 2016 188 ₪, צרעה מיסטי הילס 2015 430 ₪, בת שלמה קברנה סוביניון 2014 310 ₪, ירדן קצרין 2008 1,300 ₪. מאחר והמקום מוגדר כבר יין, אז תפריט הכוסות הישראלי המוצע הוא: ירדן גוורצטרמינר 2017 39 ₪, צרעה הרי יהודה 48 ₪, ירדן סירה 49 ₪, דלתון סוביניון בלאן פומה 36 ₪, דלתון רוזה 37 ₪.

לסיכום: כבר נכתב רבות על מחירי יינות במסעדות. כן, יש הרבה תירוצים למה המחיר הוא כפי שהוא. הפעם מדובר לא במחיר גבוה או מופקע, אלא מדובר בחזירות לשמה, בעיקר במקום שרוב המבקרים בו הם תיירים שנעשקים במחירי היין. ככה לא מקדמים יין ישראלי.

הבעיה הם לא בעלי המסעדות, שזכותם לשים תג מחיר ככל שיעלה ברוחם. הבעיה אלו היקבים שמסכימים ככה לפגוע במותג היין הישראלי. רק בגלל המחירים האלה תצרוכת היין לעולם לא תעלה בישראל. צר לי לומר את זה, אבל אתם – בעלי ומנהלי היקבים, אחראים באופן ישיר למצב העגום שהתעשייה נמצאת בו. אל תמכרו למקומות שעושקים אנשים, אל תמכרו יין למקומות שפוגעים בתעשייה. עדיף לא להיות שם מאשר להיראות מגוחכים כשרואים שרוזה ישראלי עולה 385 שקלים, או יין שעולה 50 שקלים בחנות יין נמכר ב- 240 שקלים. יקב שמוכן שיתמחרו את היין שלו במחיר הזה, פשוט לא לקנות אותו גם בחנויות היין.

ואנחנו הצרכנים, הגיע הזמן לא לקנות יינות במסעדות. פשוט לא לקנות יינות שמתומחרים בחזירות. להביא יין מהבית ולשלם דמי חליצה, ומסעדה שלא מוכנה לעשות זאת – לוותר עליה.

תמונת השבוע: ככה יודעים שהחופש הגדול מסתיים

מצלמים בציר

20 שנה ליקב צ'ילאג – למה אורנה לא תייצר יין השנה?

רני רוגל מדווח: ביום שישי 6.9.19 בין השעות 10:30-14:30, יתקיים ביקב צ'ילאג השוכן ברחוב שבזי 12 ביהוד, אירוע טעימות ומכירה של יינות היקב לרגל יום הולדת 20 של היקב. בהזמנה כתבה אורנה צ'ילאג, בעלת היקב והייננית: "לקח לי 20 שנה כייננית ליצור את היין המושלם והטוב יותר מבין יינות היקב. מתרגשת להציג אותו בפניכם: פרימו סירה 2015". ניצלתי את ההזדמנות לשיחה עם אורנה, ושמעתי כמה דברים שכנראה יעניינו גם אתכם.

מה הביא אותך לעשיית יין?

בליל הרצח של רבין ב-1995 הבנתי שהמציאות משתנה, ובעקבות כך החלטתי לשנות דפוסי חשיבה. חשבתי מה לעשות והחלטתי ללמוד לעשות יין, כי יין משנה דפוסי מחשבה של אנשים. רציתי להכניס את העובדה שאנחנו חיים באגן הים התיכון בו אנחנו באמצע, וקיוויתי שזה ישנה את תפיסת העולם שלנו באזור הים התיכון. סיבה שנייה – אז הייתה ייננית אחת בארץ – טלי סנדובסקי ביקב רמת הגולן, ומעט מאוד היו בעולם. חשבתי שזה סוג של קידום האישה שתלוי ביין, תחום בו חוסר השוויון בין נשים לגברים בולט מאוד.

למדת באיטליה – מה זה תרם לגישה שלך?

חלק מהעניין קשור למאיפה אני באה ולאן אני הולכת. איטליה היא חלק מאגן הים התיכון. טרואר היין שלנו דומה לאלה של יוון, ספרד, איטליה – לא לדרום אפריקה ולא ארה"ב, וגם רציתי זנים מקומיים, שאת זה עושים היום באוניברסיטת אריאל.

איך התחלת עם סיום הלימודים?

הבציר הראשון שלי היה ב- 1999 כשחזרתי מאיטליה. הגעתי ליקב נחשון, והצעתי ללמד אותם טריקים של יקב אנטינורי (שם עבדה בעת הלימודים) אם יתנו לי לעשות יין – עשיתי חבית אחת של מרלו, כ- 275 בקבוקים. רוגוב טעם היין ונתן לו ציון 89, ואמרתי: אני עושה יין טוב ואמשיך. טעות! טעות! רוגוב אשם בזה שאני עושה יין.
יש לי מנטליות של לחנך, אז פניתי לחנות בגדי הנשים 'קום איל פו', ואמרתי שאני רוצה לחנך נשים ליין ולמכור את היין שם. אבל  נשים לא רצו לטעם יין. זה עיצבן אותי, והגברים שחיכו בחוץ קנו ארגזים של יין. הרעיון היה יין של נשים לנשים על ידי נשים, וחיבור  לאדמה המצוינת של האזור הזה. לא עבד.

מה קרה לך וליקב במהלך השנים?

לא קרה הרבה. אני מתעקשת לא לקבל כשרות, כדי לגעת ביין, וכמעט כל היקבים שהתחילו אחרי הפכו לכשרים. גדלתי ל- 15-20 אלף בקבוקים בשנה, בהתאם לשנה ולכרם. חשבתי שצריכת היין תעלה בארץ, אבל אני רואה זאת ככישלון – לא שותים הרבה, ואנחנו גם לא חלק מהאדמה במובן של מוקירים ומכבדים אותה.

מה עם הענבים? שמעתי שיש לך כרם במצפה רמון

לא, הכרם והענבים שם היו של הכורם ערן רז מכרם ננה. אני חסידה של אזור מצפה. היין האחרון שעשיתי מענבים משם הוא מ- 2016. את רוב הענבים אני קונה מכרם בן זמרה והגליל העליון – מכורמים קבועים במשך שנים רבות. באזור הזה, ככל שעולים לגובה צריך להוסיף פחות כימיקלים. כל הרכיבים משתפרים בגובה.

 מה קרה לענף בארץ בשנים אלה?

לדעתי משהו מאוד מוזר. נראה לי שנתוני הלמ"ס והמציאות לא חופפים. יש מאות יקבים שעושים יין, אז לא ברור לאן הולך היין, כי כמות השתייה לא עולה מעבר ל- 6 ליטרים כולל תירוש. לאן נעלמים מיליוני הבקבוקים? גם היצוא לא ממש גדול. מה שקורה במדינה קורה ביין – הכל כשר.

יש היום יותר שותות וחובבות יין?

לא מדויק שאין עלייה בשותות יין. יש יותר צעירות ששותות בלו נאן – גוורץ חצי יבש, אבל אם מדובר על לקנות יין טוב ולהשתתף בטעימות – כמות הנשים לא גדלה. רוב קבוצות חובבי היין, גם אלה שמגיעות אלי, הן של גברים.

איך התחום כולו השתנה – לטובה או לרעה?

לפני שנכנסתי לתחום היין עשיתי תכנית עסקית, לפיה יקב מתחיל להרוויח באמת תוך 10 שנים. היום לדעתי צריך לכך 30 שנה – לא משתלם לעשות יקב. הייתה תקווה שיישתו יותר. איכות היין מאוד עלתה, אבל זה לא בא לביטוי בשאר הפרמטרים. בממוצע, מול יינות אמריקאים ואירופאים, אנחנו עושים יינות מאוד טובים גם יחסית למקומות אחרים.

איך את רואה את הענף לשנים הבאות?

יש טרנדים בכל דבר וגם ביין – פעם אדום כבד, היום עם פחות אלכוהול – למרות שזה בעייתי בארץ חמה כמו שלנו. אני מאמינה ביין ואוכל שצמודים למקום ועשויים slow.
לגבי העתיד, בגדול אין לנו סיכוי גדול, כי לא פיתחנו זן ישראלי מקומי שלנו. גם ענבי המאכל הפלשתינאים אינם עתיד. אני מאמינה שעתיד היין קשור בעתיד הפוליטי.  צריך למצוא דברים מיוחדים לנו. יקבים מוכרים באירופה  קברנה סוביניון ישראלי ב- 3 יורו לעומת מחיר של 1 יורו ליין מקומי שמקבל שם סבסוד, אז אין לנו הרבה כוח מיוחד. כנ"ל לגבי יין כשר שכולם עושים בעולם.

השנה את לא עושה יין. זה כי נשארו לך הרבה בקבוקים?

לא נכון. נשארו, אבל לא הרבה, ואני מוכרת טוב יין – אנשים חושבים שהיין שלי טוב. הייתי עסוקה. במשך שנה אקדמית הייתי באיטליה, סטודנטית בפדובה, ולמדתי ארכיאולוגיה של התקופה הנאוליתית, אז אני לא עושה השנה יין.

טעימת יינות צ'ילאג במסגרת המסע של מימי ואלון

יקב צ'ילאג נביולו 2015 – זן שבארץ ממותג כחולני. אורנה עשתה לו הנשמה מפה לפה, והעניקה לו את הכבוד הראוי לו. 80 ₪

יקב צ'ילאג WILD פרימו 2014 קברנה סוביניון – יין שלא מתחברים אליו בלגימה הראשונה והשנייה. אחרי כמה ימים שהבקבוק פתוח, זו אורגזמה. 170 ₪

יקב צ'ילאג גרנאש מצפה רמון 2016 – רענן, קופצני, מנטה, דובדבן חמוץ. יין לא רגוע, והדפוק הזה עשה לנו טוב. 90 ₪