תערוכת ProWine CHINA 2015 המתקיימת בשנגחאי, היא המקבילה של ProWein דיסלדורף; אומנם יותר קטנה, ולכן יותר אינטימית.
אין אלפי יקבים שמציגים את היינות; יש בסביבות 1000 כאלה ועוד כמה עשרות חברות שיווק, אשר מציגים בפני קניינים סינים בעיקר, ושאר המדינות האסיאתיות בסביבה, את היינות מרחבי העולם.

קשה מאוד, וכמעט שאי אפשר, לנתח את השוק הסיני בהקשר של יין. לכאורה יש כל הסיבות בעולם להאמין כי השוק הסיני הוא כוח קנייה חזק וגדול, וכשמסתובבים בחנויות הסופר הענקיות, רואים מדפים מלאים ביין.
לאחרונה נפתחו עשרות ברי יין, בעיקר בשנחאי שהיא עיר יותר בעלת אופי אירופאי מאשר בייג'ין למשל, אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה שכאשר יושבים במסעדות סיניות יקרות, או כאלה שמציגות תפריטי יין, לא רואים בקבוקי יין על השולחנות, ורוב הסינים מעדיפים בירה עם האוכל שלהם.
כאשר מזהים פגישה עסקית בשולחן במסעדה, אז סביר להניח שיהיה איזה בורדו משובח ויקר על השולחן שיפתח וירימו איתו לחיים, או המילה היותר מדליקה בסינית: גאמבאי. זהו, יותר לא יגעו ביין, ויזמינו עוד שישיית בירה לשולחן.

יין לשם הרושם

נראה כי יין נועד רק לשם הרושם, ולא יותר; אולי משהו שמזכיר אותנו לפני עשרים שנה. אבל אז אי אפשר שלא לשאול את השאלה: מה הסינים עושים עם כל מיליוני הבקבוקים שהם קונים בשנה?
ואכן, לפי משרד היבוא הסיני, מדובר בעשרות מיליוני בקבוקים, בעיקר מאירופה. צרפת שולטת, ואחריה ספרד, גרמניה ואוסטריה, ויינות קליפורניה.
בשנתיים האחרונות רואים גם כניסה של יינות יוונים ואפילו רומנים לשוק הסיני. היינות בסין הם בעיקר או מאוד מאוד יקרים, או ברמה של מספר יורו לבקבוק. קשה מאוד למצוא את סדרות הביניים.
במסעדות, דרך אגב, היינות מאוד יקרים, ולא נורמלי להזמין בקבוק יין ב- 100-250 דולר, כאשר מחיר ארוחה בסביבות 50-70 דולר לזוג. התמחור הסיני מאוד בעייתי מבחינה זו, ולכן אלו יינות של רושם בלבד.

מי שותה את היין?

אז עם היבוא של מיליוני בקבוקים, בעיקר פרימיומים, מי שותה את כולם? נשאלה השאלה בכל מסיבת עיתונאים אפשרית כאן.
התשובה הרווחת היא, שאכן הסינים עדיין לא שותים יין והם רק בחיתולים בעניין הזה, אבל הסינים מאוד אוהבים לתת מתנות, ויין נהיה מאוד פופולרי.
רק כדי לסבר את האוזן, בנק גדול בסין שיש לו 20,000 עובדים חילק בקבוק ין לכל אחד מהעובדים לרגל חג 11.11 שהוא יום הרווקים הסיני. כל עובדי הבנק קיבלו – גם אלה שאינם רווקים, וככה עושות מדי יום עשרות חברות ענק; פשוט מעניקים בקבוק יין מתנה פעמיים שלוש בשנה לעובדים או לקניינים או לספקים שלהם, וכך התעשייה פשוט משגשגת.

מה שקורה בנוסף, הוא שמתפתחת תעשייה משנית, שמאחוריה תעשייה אינטרנטית שלמה, בה בעלי חנויות וסוחרים מציעים למקבלי המתנות הללו, למכור את היינות שלהם במחירים זולים הרבה יותר מכפי שהם באמת שווים, ואז הבקבוקים היקרים נמכרים שוב ושוב. מי אמר שהסינים לא חכמים, אה?
בזמנו כתבתי מספר מאמרים על השוק הסיני, ותמיד הייתה ההתלבטות האם לקרוא לו שוק מזויף, שבעצם הוא מאוד טרנדי, ואין הרבה סיכוי לישראל להתברג לעולם הזה, ואולי להצליח למכור מאות אלפי בקבוקים.

איך להצליח בשוק הסיני

אני עדיין בדעה שאין הרבה סיכוי לישראלים לעשות עסקים בקנה מידה גדול ומתמשך עם הסינים, אבל לא בגלל הסינים, אלא מפני שבעלי היקבים הגדולים לא באמת למדו את הסינים ואת תרבות הצריכה שלהם. הם לא השקיעו ולא מוכנים להשקיע אורך נשימה ושינוי תפיסה, על כך שזה שוק מטורף, שכדי לחדור אליו צריך קודם כל לכבד ולהבין תרבות אחרת, ולא לכפות עליהם את ההתנשאות הכל כך אופיינית לנו. 

הסינים הם עם עדין, ממושמע, צמא לידע, אבל בד בבד הם סוחרים מאוד ממולחים, יודעים מה הם רוצים, ובעיקר כמה לשלם. 

הצלחה בשוק הסיני היא השקעה לטווח ארוך. צריך קודם כל להשקיע בללמוד אותו ואז לפתח אסטרטגיה שיווקית, ואולי בכוחות משותפים, חרף ודווקא בגלל הרמת הידיים המאוד מהירה של מכון היצוא בכל נושא שיווק יין ישראלי לסין, והדבקות שלו במהלך הכי קל של שיווק יין ישראלי לארצות הברית, ובעיקר לשוק הכשר.

נהפוך הוא

בינינו, תמיד במקום בו המדינה מחליטה, משהו צריך להחליט ההפך – ואז ההצלחה מובטחת. מכון היצוא החליט משהו שלא באמת מתבסס על מחקר או חקר שוק או סטטיסטיקה; פשוט החליט והוריד את ההחלטה שלו למטה, ואף אחד מבעלי היקבים הגדולים לא ניסה לתהות ולשאול למה זו ההחלטה.

עם כל מה שקורה עכשיו באירופה, כשמחרימים מוצרים מישראל ולא רק מהשטחים, זה יגיע גם לארצות הברית וקנדה (תראו מה קורה בקנדה עם החלפת השלטון), ובסופו של דבר גם היהודים לא יקנו את היין הישראלי הכשר, או בגלל פחד שיראו אותם קונים, או מפני שהם מוצאים יינות כשרים שמיוצרים בצרפת, ספרד, גרמניה, וכמובן בארצות הברית. היינות הישראלים כבר לא יהיו מצרך שהם גאים לשתות אותו.

אני לא אומר שהקטסטרופה בפתח עדיין, אבל לתכנן את העתיד תמיד צריך. סין זו כמובן אופציה, אבל קודם כל ולפני הכל, חובה לעשות משהו עם הצריכה הישראלית.