כן כן, מסעדת המזללה של שף מאיר אדוני בת שנה; הבן הראשון והצעיר של מסעדת כתית.
אין הרבה שפים כמו השף הזה בארץ, בעל ראייה לטווח ארוך, בעל תרבות אוכל מגוונת שמצריכה ממנו כל הזמן להתחדש וללמוד, לייצר וליצור ריגושים חדשים; כמעט חולניים הייתי אומר.
אני רק יכול לדמיין את האנרגיה שיש בהשקעה על מנה חדשה, על תסכולים כשאי אפשר להשיג חומרי גלם נכונים או מובנים לסועד הממוצע, שלא מבין למה זה יקר כל כך, ולא תמיד מעריך את ההשקעה במנה.
ומפני שזה מאיר אדוני, הוא ורק הוא יכול להרשות לעצמו מדי פעם לפתוח את הפה ולהגיד את אשר על לבו. רק לו שמורה הזכות. בגלל התעוזה, בגלל מה שהוא עושה כאן בשביל תרבות האוכל, ובגלל שהוא בן אדם.
לא תשמעו אותו אומר 'לא' לאירועים בהתנדבות, לא תשמעו אותו אומר 'לא' כשקולגה צריך עזרה ותמיכה בענייני מסעדה. הוא תמיד שם עם החיוך והיכולת לפרגן (קשה קשה בעולמנו 
לפרגן).
המזללה נפתחה על מנת לאפשר לקהל חובבי האוכל הייחודי של מאיר, להגיע ולחוות מנות קטנות ושונות על בסיס שבועי במחירים הוגנים.
היצירתיות והפרודוקטים המובחרים שיש במסעדת כתית, הועברו במידה מסוימת למטבח המזללה, והותאמו בצורה מושלמת על מנת להעניק חוויה של אוכל טוב ויין משובח.
המסעדה נמצאת ברח' נחלת בנימין 57 בתל אביב, רחוב עם לא מעט מסעדות שמושך המון בליינים. החלל הגדול מרשים ומעניק תחושה לא מעיקה. צוות יפה וקשוב נותן תחושה של מסעדה יוקרתית, אבל תמיד עם קריצה ללקוחות של "היי לא להיבהל, תירגעו".
המזללה זוכה גם בסומלייה כמעט צמוד, דניאל אביטל, שאמון על תפריט היין בשתי המסעדות. 
אם בכתית היין צריך להתאים לאופי האנשים, אז במזללה היין מתאים למצב הרוח היותר עליז והיותר משוחרר של הלקוחות, וכמובן לאופי המנות המתובלות והמשתנות כל הזמן.
לא מזמן היה שיתוף פעולה בין דניאל לבין יקב טוליפ, על מנת למצוא יין ייחודי שיעניק תשובה הן מבחינת מחיר והן מבחינת האוכל במזללה. היין שנבחר, "אצטרובל", נותן מענה ראוי: יין שבטעימה אפשר למצוא בו פרי בשל, ירקרקות מרומזת ונעימה, טאנינים מלטפים, מעט עשבי תיבול יבשים: זעתר ומעט אורגנו, פלפל שחור, קפה וקצת קרמל באפטר טייסט.
זה יין שמתחבר למנות שמאיר מגיש, וגם כאן רואים שיתוף פעולה מתבקש בין שף לבין סומלייה שיודע לאתר יינות יחודיים למטבח השף שלו, שבין המנות בו אפשר למצוא טרטר פילה "פלשתיני" – עם טחינה, יוגורט, צנוברים ושמן זית; שווארמת טלה – עם פיתה בגריל, עגבנייה צלויה, פטרוזיליה ועמבה; סביצ'ה בורי – עם איטריות זכוכית, אצות וואקמה, בוטנים ורוטב דגים.
יש כאן גם סנדוויץ' חזיר קונפי בלחמניית שום – עם איולי שום ודבש, סלסה חריפה ובצלים חרוכים; מח טלה ברוטב עגבניות חריף, או הגרסה בה המח מוגש בתוך קרואסן חמאה על המון לימון כבוש (גאוני).
אז מה נותר לאחל לשף הזה? שיהיו עוד שנים רבות. שתלמד לשתות יין, ושתעשה כבר ילד שני – והפעם מגיע לנו בר יין כמו שצריך. יש לך את האנשים המתאימים סביבך.
שתהיה זו שנה של המון אוכל טוב ויין משובח.
תגובות
0