עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. אתם מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים ל- editor@foodis.co.il. 


1: יקב כרמל: מנכ"ל חדש
השבוע התבשרנו מפי גלעד הלוי, יו"ר כרמל, על מינוי ארז פז (בתמונה) כמנכ"ל קבוע ליקב, שיחליף את המנכ"ל 

הזמני רן דוד, שהיה בשנים האחרונות סמנכ"ל התפעול של כרמל.

שפז מגיע לכרמל מחברת שטראוס – בדיוק כמו המנכל"ית הקודמת, דליה זוננפלד-מנדלמן. הוא יצטרך להוביל את המעבר ליקב החדש באלון תבור, וכמובן להתמודד עם שוק רווי יינות ומחסנים מלאים.
כשאני עובר על הכתבה הראשונה שלי, לאחר מינויה של זוננפלד-מנדלמן, אני לא צריך לכתוב הרבה, אלא פשוט לכתוב אותם דברים, ורק להחליף את שמות המנכ"לים .
אני יכול לכתוב שורות רבות על המנכ"ל החדש, ולספר מהיכן הגיע ולאן הוא אמור ללכת. קיבלנו המון חומר כתוב עליו, אבל אני דווקא רוצה לכתוב על רן דוד, סמנכ"ל התפעול, מי ששימש בפועל כמנכ"ל היקב מאז צאתה של זוננפלד-מנדלמן מהתמונה.
רן דוד קיבל יקב בקשיים כלכליים, עם מאות עובדים שמקבלים משכורות רק בגלל הסכמי עבר, עם מכירת נכסים היסטוריים כדי לממן את פעילות היקב, ועם החלטה אחת חשובה: להעביר את היקב לגליל על מנת לפתור את רוב הבעיות הללו, בעיקר בעיית כוח האדם הגדולה שיש בכרמל. היקב תוכנן להיות יקב מכני וממוחשב ברובו ועל נדל"ן זול.
תקציב הקמת היקב היה גדול מאוד, ובישראל הרי אף פעם לא בונים פרויקט גדול כשלא שוברים את מסגרת התקציב שנקבעה, ותמיד יש חריגות עתק מהתקציב; מה שעלול לגרום לאחר מכן לבעיות נזילות, ובעצם לסוג של פשיטת רגל, כפי שקורה בהרבה עסקים שלא מסוגלים לעמוד בתקציב, ולא משאירים רזרבות.
רן דוד, בשקט האופייני לו, הצליח פשוט להקים את היקב עם עודף מהתקציב, עמד בלוח הזמנים, ובעצם בזכותו יקב כרמל התעשת ועומד על רגליו (והיו כבר כאלה בתעשייה ובתוך כרמל שהספידו את היקב).
נשאלת השאלה: מדוע לא מונה רן דוד למנכ"ל הקבוע? ואני מניח שאם הייתי שואל, הייתי מקבל תשובה ארוכה ומנומקת של משרד יחסי הציבור, שמן הסתם הייתי מותש רק מקראתה. אבל בכרמל כמו בכרמל, החלטות הרות גורל לא תמיד מתקבלות שם בהיגיון, והם מעדיפים להביא שוב מישהו משטראוס.
צוות אכול ושאטו מאחל כמובן למנכ"ל החדש המון הצלחה.

2: יקב רקאנטי: טעימת המראווי החדש
לפני כחודש בערך, התבשרנו דרך עיתון הארץ על הולדתו של יין חדש מבית היוצר של יינני רקנאטי: מראווי שמו.
היין מיועד למסעדות בלבד, ומיוצר מזן קדום של ענבי מאכל. הכתבה הראשונה שלי בנושא, באה בעצם לנסות להסביר על הזנים הקדומים שהיו בארץ ישראל, בעיקר בשטחי יהודה ושומרון, והאם הם ראויים גם להיסחט לטובת יינות, ולא רק למאכל.
הבטחתי אז לחזור אחרי שאטעם את היין. עכשיו הצלחתי להשיג בקבוק, ויחד עם כמה קולגות טעמנו אותו בטעימה עיוורת, כשרק אני יודע מה יש בבקבוק (תודה לשגיא קופר, יאיר קורן וארקדי פפיקיאן).
להלן רשמיי: באף יש ארומה נפלאה, מתוקה, פרחונית ומקסימה, ופשוט שאפו על כך. אולם בפה היין מאוד מאכזב, ואין המשכיות או דמיון לחוויה המדהימה שחוויתי באף. היין די מיימי ושטוח.
לסיכום: יקב רקאנטי פתח דלת למשהו חדש. יכול להיות שהסנונית הראשונה הזו תוביל את היקב לקחת את המוצר הראשוני ולשפר אותו, ולהמשיך להשקיע בהבנת זן זה, על מנת שעוצמת הארומות המדהימות תגיע גם לטעם.
זה פרויקט מרתק ובתולי שנעשה ביקב רקנאטי, ועל כך שאפו.
צילום איל גוטמן

3: ענת ורפאלה הג'יאקונדות
הג'יאקונדות ענת ורפאלה, שאחראיות על לא מעט יינות יבוא משובחים שיש על המדפים, גייסו את יעל סנדלר הייננית והסומליירית, ואירחו אותה ביום שישי 27.11 בחנות היין שלהן ברחוב פרישמן 73 בתל אביב. יעל מזגה 23 בורגונים, שכולם היו פתוחים לכוסות. זה היה המקום להיות בו.

4: איש הענבים: טעימות יינות זהב
עוד מקום להיות בו בסופ"ש זה, היה בית איש הענבים ביפו, בו נמזגו עשרות בקבוקי יין שזכו במדליות בתחרות טרהוינו העשירית.
בטעימה מקדימה בה השתתפתי, ההפתעה הייתה רבה. ללא ספק זו הזדמנות להבין את פני התעשייה בכל נושא אופי היין שנעשה בארץ, ואולי אולי אפשר להתחיל לומר בקול לאותם ייננים, שהגיע הזמן קצת להירגע עם העץ, האלכוהול והריבה שהם מזריקים לנו בייתר שאת.
חיים גן ניסה בנאומו בגמר טרהוינו, לרמוז בדרכו המעודנת כי הגיע הזמן להבין את הקהל הישראלי שחי במדינה חמה.

5: חדשות מוילה וילהלמה
רני רוגל מדווח: הבעלים מוטי גולדמן ועמרם סורסקי סיימו את השותפות ביניהם. סורסקי ימשיך עוד שנתיים ביקב כיינן, אך לא כשותף.
בינתיים מוטי גולדמן משלים בבני עטרות במרץ רב את שיפוץ ושיקום האסם הטמפלרי מ- 1901 (בתמונה), שיהיה מרכז אירועים מרשים ביותר, וישלים את אפשרויות האירוח מסביר הפנים והטעים במקום. מרתף היין משנת 1929 עובר שיפוץ ושימור כדי להפוך למרכז יין של היקב, ובקרוב יושקו בו יינות "חדשים" של היקב, שהפילוסופיה שלו יישון ממושך בחביות ובבקבוקים. הכל מיועד למימוש האסטרטגיה שמרבית מכירות היין יהיו ביקב עצמו, וכהשלמה מספר מצומצם של מסעדות וחנויות יין.
השרדונה והפלוראל (בלנד חצי יבש) שטעמתי, הםיינות לבנים עשויים היטב ורעננים – כל אחד בכיוונו, והתאימו היטב לבראנץ' שישי של וילה וילהלמה.
באדומים טעמתי 633 Timeless משנת 2005, שכשמו הנו חסר זמן ומפגין סממנים של יין צעיר ולא יין בן עשר. בקרוב יחנוך מוטי יינות אדומים חדשים מבצירי 2006 ,2007, 2008.
ליקב הזה יש זמן וסבלנות. איחולי הצלחה למוטי.