עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. אתם מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים ל- editor@foodis.co.il. ממשיכים עם סיפורי בציר ועוד.
בשבוע האחרון התחיל הגשם, והיורה קצת תקע את בציר הענבים. בצפון נצפתה בוצרת ששקעה, אבל בסוף הסתדר העסק. הענבים האדומים בגליל העליון וברמת הגולן מתחילים להיאסף, והתוצאות לא רעות בכלל.

1. יקב צרעה : גם לענבים יש גלי חום 
ענבי הרי יהודה כבר נבצרו, וערן פיק מיקב צרעה מסכם את הבציר:"לדעתי, האירוע המשמעותי ב- 2015, הם גלי החום המתמשכים באוגוסט וספטמבר. הלבנים שלנו נבצרו לפני גלי החום, ואיכותם מצוינת. טעמים נפלאים וחומציות גבוהה. התחלנו לבצור את הזנים האדומים באמצע אוגוסט. הבציר היה דחוס מאוד ונמשך כשלושה שבועות. בצרנו בבריקס נמוך מהממוצע, עם הבשלה פנולית טובה. שנה לספרים".

2. יקב תבור: בציר מאתגר ואינטנסיבי
דיוויד מונטיפיורי מיקב תבור, מסכם את בציר הענבים שלהם: "בציר מאתגר ואינטנסיבי מבחינת החום. שחררנו בצירים חדשים של קשת ולהבה, עם הרכבי זנים מעט שונים (קשת – מרסלן ומורבדר, להבה – טמפרניו, מרלו), ולבן אחד חדש שנקרא זהר. לא עשינו מזה יותר מדי עניין, אבל הם טעימים…"
טעמתי את הזהר השבוע, ואלה רשמי:
זהר 2014 הוא בלנד של סוביניון בלאן, שרדונה, רוסאן וקולומברד. יין מאוד מעניין. מה שמייחד אותו הוא פיצוץ הארומות המאוד פירותיות שיש בו; אין ספור ריחות מתובלים לצד טרופיות נעימה. האף חד, והאלכוהול מגיע רק בקצוות, מה שאכן מאפשר לריחות לצאת בכל עוזם. לעומת זאת, הפה רגוע, והטעמים של הסוביניון בלאן שולטים. 79 ₪. יופי של יין.

3. יקב הנס שטרנבך: השקה שנתית
ההשקה השנתית התקיימה ביום חמישי האחרון, בו התקבצו להם מאות מחובבי היקב כדי לטעום ולרכוש במכירה עתידית את הבצירים שנכנסו לבקבוקים ויחכו להם עוד שנה או שנתיים.
גבעת ישעיה נמצאת בגבעות הרי יהודה, והטרואר שלה שונה מזה של יקבי הרי יהודה. כמות הקור שנלכדת בגאיות משנה את האקלים, ונותנת מנות קור שמגיעות לפעמים לפי המדידות של היקב, למינוס 9 – 11 מעלות.
בטעימה של היינות העתידיים קשה לחוות דעה איך יתפתח הנוזל בבקבוק, אולם היינות המוכנים של הנס שטרנבך שנמצאים למכירה ביקב – ורק ביקב, הם מאוזנים, מיוחדים, וללא ספק הצליח היקב לאגור חוג לקוחות מרשים שאוהב את יינותיו.

4. יקב הרי גליל: צעיר ונמרץ בפויקה
האח הקטן של יקב רמת הגולן, הופך אט אט בחודשים האחרונים להיות ממותג כיקב משפחתי, צעיר ונמרץ. תקופת החגים הארוכה נוצלה היטב כדי להזמין משפחות ליקב למגוון של אירועי חג, שכללו תחרויות אוכל בהן לקחו חלק שפים מוכרים כשופטים :חיים טיבי (טיבי'ס), זוזו חנא (מגדלנה ותנורין), ומנה שטרום (קמפנלו). 

המשתתפים התבקשו לבשל מתכון ייחודי בקדירת פויקה, ולשלב ולבחור יין מיינות היקב שהוצגו בפניהם.
ענת לוי, מנכ"לית שני היקבים – רמת הגולן והרי גליל, שהגיעה עם קבוצת חברים, בישלה דג בפויקה, ואייל פרנקו, מנהל השיווק של היקב, אומר כי התחרות תהפוך למסורת.
בקשר למנה של ענת: פויקה עם דג? אני איש של בשר בעיקר, ובחיים לא טעמתי פויקה עם דג – אבל לכו תדעו, ענת אולי יודעת גם לבשל.
בכל אופן אני הייתי בוחר למנה הזו את הרוזה של הרי גליל, שעשוי מבלנד של סנג'ובזה, ברברה, פינו נואר וגרנאש. יין עם ארומות של פירות הדר בוסריים, חמיצות טובה, ואפילו מרגישים מליחות מופלאה ביין.
יין מאוד מרענן, שלדעתי יחזיק טוב גם פויקה בשרית, אבל ענת עשתה דג, אז אני איתה. הפעם.

5. מימי בן יוסף: יומולדת 84 לצעיר נצחי
מיכאל (מימי) בן יוסף מבקר היין של המגזין סיגאר וזוכה פרס מפעל חיים ויקיר ענף היין 2015 מטעם מארגני תחרות טרה וינו, חגג השבוע 84 שנים, שמתוכן הוא היה באוויר כמעט 50 – גם כטייס בחיל האוויר שהוביל את חילוץ בני הערובה מאנטבה בשנת 1976 כטייס ראשי, וקברניט ראשי של אל על עד פרישתו לגמלאות.
מימי טעם באין ספור מדינות אלפי יינות במסגרות כאלו ואחרות. הספרים ומאות מאמרים שלו בנושא יין, הפכו את מימי לאחד הכותבים והמבקרים המרתקים שיש היום בישראל, עם יכולת ניתוח מבריקה ואוצר מילים משובח. תמיד אלגנטי, תמיד מקשיב ומרותק גם לסיפורים של ייננים בתחילת דרכם.
זו חוויה וכבוד גדול להיות במחיצתו כאשר מימי מדבר על יין, ותמיד הוא מסכם את דבריו על היין שטעם, בעיקר אם זה יין ישראלי, במשפט: "איזה יופי שהייננים שלנו משתפרים כל הזמן".
אז מימי, ממערכת אכול ושאטו וממני המון מזל טוב – ואל תשכח למסור ד"ש לאביבה שאיתך.
הייתה זו חיויה מדהימה עבורי לטעום עם מימי את יין השרדונה החדש של יקב עמק האלה – Vineyard's Choice 2012.
זה יין שנעשה רק בשנים 2005 ו- 2010, וביקב זיהו כי גם 2012 מתאימה לייצר בה שרדונה מיוחד.
בטעימה: ריחות עדינים של אגוזים קלויים ותאנים בוסריות. בפה מורגש פרי בשל ועוצמתי, מאוד שמנוני ומאוזן במדויק עם חומציות ורעננות מדהימה. 13.5% אלכוהול בשילוב ריח עץ עדין ונקי.
מדובר בשרדונה אחר, שלא תמצאו כמוהו על המדפים.
אין כאן ניסיון להעניק שרדונה שיהיה חביב הקהל, או אחד כזה שיש בו הכול רק כדי לרצות את הקונה. זה שרדונה מצוין, עשוי מבריק. שאפו. מחירו 250 ₪, ואפשר למצוא אותו רק ביקב.
לפני שמרימים גבה על מחירו, אפשר לחזור למשפט בו כתבתי שזה לא שרדונה שרוצה לרצות את הקהל. רק למי שמורגל בשרדונה ורוצה לטעום משהו שונה ומרתק – זה היין. VFM (תמורה לכסף) כן, ללא ספק. 

(בתמונה מימי בן יוסף עם אלון גונן. צילם אייל גוטמן

קראו כתבה מעניינת של מיכאל בן יוסף על עליית קרנו של היין הלבן בישראל

6. חיים גן זוכר את פרדי שטילר
בשישי האחרון התקיימה בבית איש הענבים טעימה של יינות צרפתיים, חלקם בהחלט טובים מאוד. אבל אנחנו ביקשנו לשמוע מחיים גן, מי הייננים והיקבים שעושים יינות "צרפתיים" טובים בישראל.
תשובתו החד משמעית: היחיד שעשה את היין הכי טוב בישראל בסגנון צרפתי, כלומר בעלי גוף בינוני-קל, בעוד הקהל מעדיף יינות שחורים בומבסטיים, היה פרדי שטילר (1930-2010), היינן הראשי של כרמל מזרחי (1973-1995), עם הקברנה סוביניון ספיישל רזרב  1976, 12.5% אלכוהול. יין בסגנון צרפת הקלאסית, המכונה "היין של המאה"..
חיים גן אומר כי הפלא כאן היה מפני שלרשות שטילר עמדו כחומר גלם ענבים שהיו "50 גוונים של אפור" (בגלל מצאי הענבים באותן שנים), אם כי האגדה אומרת שהוא מצא חלקה עוד מימי הברון, והשתמש לראשונה בארץ בתסיסה מלולקטית. כמו למימי בן יוסף, גם לשטילר העניק חיים גן פרס מפעל חיים בתחרות טרה וינו 2009 (בתמונה).
לדעת גן, עוד יינות ישראליים בעל אופי צרפתי, או בכיוון: רקנאטי – קריניאן פרא, כרמל – מדיטרניאן ולימיטד אדישן. בלבנים, הכי קרוב ליין פריך וחומצי: להט לבן. אבל היין הישראלי הכי צרפתי, אומר חיים גן, הוא הבלאן דה בלאן של רמת גולן, שבטעימות עוורות מזוהה כשמפניה. (תרם: רני רוגל)