לכבוד שבוע הספר העברי, שהתפרס לו והפך לחודש הספר העברי לכל אורך חודש יוני, חזרתי לספרו רב הערך של פרופסור עמוס הדס. זהו נכס שכל חובב יין, יינן ובעל יקב חייב לעיין בו, וימצא בו את שורשי תחביבו או עיסוקו.

ספרו של פרופ' עמוס הדס, הגפן והיין בארכיאולוגיה של ארץ ישראל, אמנם יצא לאור לפני מספר שנים, אולם לצערי, רבים וטובים מאתנו לא מכירים או כבר שכחו אותו. לטעמי, לא נס לחו, ואולי אף יותר מכך, כמו יין איכותי הוא משתבח עם הזמן.

הדס פורש בפנינו יריעה רחבה של נושאים המקשרים בין העבר להווה בכל התחומים הקשורים ליין: רקע היסטורי, ביות גפן הבר, הופעת היין ותפוצתו בעולם העתיק, הטרואר הארץ-ישראלי, הכרם, התפתחות גתות היין בא"י, היקב, מנהגי שתיית יין, המסחר ביין, יין ורפואה ועוד.

הספר נפתח בקשר שלנו עם היין והגפן: "לכל תרבות אנושית יש משקה אלכוהולי מסורתי האופייני לה. חלק ממשקאות אלו הובאו מארץ אחרת וחלקם משקאות מסורתיים, אשר מקורם לוט בערפל הדורות. מבין כל המשקאות המיוצרים מפירות המכילים סוכר, הפך יין הענבים במרוצת הדורות למשקה האלכוהולי המולך בכיפה, שמסורות רבות התפתחו סביבו ואודותיו".
 
דוגמא אחרת לעומק ורוחב היריעה שפורש בפנינו פרופ' עמוס הדס, היא המילה הכל כך שגורה בפינו, חובבי היין : גפן.
המילה גפן היא גלגול של המונח "גופנו" באכדית שמקורו "קפן", והוא מציין כיפוף או פיתול המאפיינים את מראם של גזע הגפן והכנות.
הגפן ומוצריה (ענבי מאכל, צימוקים, דבש-ענבים ויין) היו בעבר, אף יותר מימינו, מרכיב חשוב במזונם ובמסחרם של הקדמונים באגן הים התיכון. מאז האלף השלישי לפנה"ס היה היין מוצר סחיר, שעל חשיבותו מעידים מעמדו בפולחן הדתי הנזכר במקורות והממצאים הארכיאולוגיים, בעיקר הגתות, שהתגלו בארץ ובסביבותיה. מספר הגתות רב מאוד וזמנן נקבע מראשית תקופת הברונזה הקדומה (האלף השלישי לפנה"ס) עד תום השלטון הביזנטי בארץ, במאה השביעית לספירה, עת הגיעו לשיא התפתחותן. ממדי הגתות, אופן בנייתן, מידת מורכבותן ושיטות הפעלתן השתנו מתקופה לתקופה, וכן גם מיקומן ביחס לכרמים ומרחקן ממרכזי הערים והנמלים.

בביקורי ביקבים חדשים ברחבי המדינה, לא אחת שמעתי על הימצאות גת בתחומי המושב או הקיבוץ בו הוקם היקב החדש, אבל רבים מהיקבים לא מודעים להיסטוריה של הגפן והיין בסביבתנו הקרובה – ארץ ישראל. לא רק עולם חדש/עולם ישן (וכבודם במקומם) חשובים לעשיית יין טוב. אפשר ורצוי גם שורשים מקומיים, וספרו של פרופ' עמוס הדס הוא בהחלט האורים והתומים שכדאי ורצוי לפנות אליו  לבדיקה ובחינה.

פרק מעניין ומיוחד, המלווה באיורים רבים, הוא "התפתחות הגתות במהלך הדורות", הפורש בפנינו את האבולוציה של הגת – החל מגת בסיסית, דרך גת מורכבת, גת משוכללת, ועד לבתי גתות אותם ניתן לפגוש באתרים היסטוריים רבים בארץ.

כותב הסםר המקיף, החשוב והמעניין, פרופ' עמוס הדס, קיבל תואר מוסמך למדעי פרופ' עמוס הדס, צילום wines-israelהחקלאות (פיסיקה של קרקע והורטיקולטורה) ותואר דוקטור במדעי הקרקע מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא פרסם והשתתף בפרסומם של מעל ל- 130 מאמרים ודו"חות מדעיים, ערך והשתתף בעריכת שלושה ספרים במדעי הקרקע.
פרופ' הדס רכש מעמד בין-לאומי במדעי הקרקע והסביבה, הרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות בחו"ל ושימש כעורך וסגן עורך בכתבי-עת מדעיים מקומיים ובינלאומיים.

עיקר עיסוקו המדעי היום הוא מחקר והדמיה של מערכות חקלאיות עתיקות לייצור יין ושמן זית, בחינה וחקר יכולות הייצור ושיטות הגידול בהן. הוא חוקר גם את הקשר בין יכולות הייצור לגודל האוכלוסייה בעת העתיקה, וכן את הקשר בין הקרקע, האקלים ושיטות הגידול לבין איכות התוצר החקלאי במטעי פרי ובמיוחד בכרמים של ענבי יין.

לפני שנרוץ לרכוש עותק מהספר, יש להבין מה לא נמצא בו. הספר שלפנינו אינו ספר לימוד או הדרכה בתורת עשיית היין, או ספר היסטוריה וארכיאולוגיה., וכן אינו ספר הדרכה לגידול גפנים וייצור יין.
הספר כן מביא לנו מסע במקורות ההיסטוריים ובממצאים הארכיאולוגיים, תוך ניסיון להבין את השיטות בהן הופעלו הגתות השונות שנחשפו ברחבי ארץ-ישראל.

"הגפן והיין בארכיאולוגיה של ארץ ישראל: יצא לאור ע"י קרוננברג הוצאה לאור
טל. 03-6316923, 052-2740723