יולו בפופינה

מועדון יולו – YOLO (ראו בסוף הכתבה), יצא לרגע משגרת המפגשים הקבועים (94 מפגשים עד כה), ונענה להזמנתו של אמיר תורג'מן להתארח במסעדתו פופינה בנווה צדק.
ההזמנה נולדה לרגל השקתו הקרובה של בר היין "The Wine Room" השוכן בקרבת מקום. בר היין החדש יציע מבחר רחב ומשתנה של יינות בכוס, וביניהם גם יינות יקרים וידועים מאוד, שמסעדות וברים לא נוהגים למזוג לכוס. הבר פונה לקהל של חובבי יין אמיתיים, וחברי מועדון יולו הוזמנו כקבוצת ייחוס, לצורך קבלת משוב על הקונספט המעניין.

יחד עם ההזדמנות הנדירה ליטול חלק בתהליכי החשיבה הנלווים לפתיחתו של בר יין, זכינו להכיר את מסעדת פופינה, ולטעום לצד מספר בקבוקי יין מעניינים, מגוון מרהיב של מנות מהמטבח היצירתי.
בשונה מהרגלנו במפגשי יולו, לא נעזרנו הפעם בטופסי הערכה ולא הענקנו ליינות ציונים. הסתפקנו בהתייחסות מילולית לכל יין, והרשמים הללו יובאו כאן.

פתחנו את הערב בשני יינות אלזסיים מיקב Domaine Paul Kubler, שרק לאחרונה החל להיראות בישראל:

Domaine Paul Kubler, Alsace Riesling “K” 2011
היין התחבב מאוד על החברים: צבעו בהיר ביותר, כמעט חסר צבע. בעל אף נדיב של הדרים, פלפל ירוק ודשא קצוץ, מרענן וקליל למדי, עם טעמי פרי הדר ומינרליות עדינה. החמיצות טובה ומאוזנת. לא יין גדול, אבל נעים מאוד לשתייה, במיוחד בקיץ, וגם כמשקה בפני עצמו, שלא לצד אוכל.

Domaine Paul Kubler, Alsace Sylvaner “Z” 2010
זן הסילוונר לא נראה הרבה במחוזותינו, אך נפוץ מאוד בגרמניה ובאלזס. נהנינו ממנו פחות מאחיו הקודם. החמיצות משתלטת על היין. הוא כהה יותר מהריזלינג, נוטה לצבע קש, האף מתקתק ומזכיר פירות טרופיים. בפה החוויה היא בעיקר של פירותיות וחמיצות. חסרה מינרליות, והוא איננו מאוזן דיו.

לשני היינות הללו וליין הלבן הנוסף המתואר בהמשך, נלוו מגוון טעימות מהמטבח של פופינה; בין השאר, טרטר סלמון עם ווסאבי ומלון, סשימי סלמון, טרטר בקר עדין מאוד, ומיני "המבורגר" שרימפס. כל המנות, כולל טרטר הבקר, שעל פניו לא אמור היה לחבור ליינות הלבנים, התאפיינו באלגנטיות מעודנת שהשתלבה היטב עם היין.

Domaine de Mouscaillo, Limoux AC, 2010
יין מאזור פחות מוכר, המהווה חלק מחבל Languedoc-Roussillon הזוכה לעדנה בעשור האחרון, על רקע עליית המחירים המואצת באזורים הקלאסיים של בורדו ובורגון.
כשהמחירים הרקיעו שחקים, אוהבי היין חיפשו חלופות, והפוטנציאל החבוי בחבל ארץ זה יצא לאור. בישראל מוצאים בעיקר את היינות האדומים של לאנגדוק רוסיון, אך ביקב לימו מתמחים ביינות לבנים, ובעיקר מבעבעים, המכונים Cremant de Limoux.
היין ששתינו בערב זה נעשה מענבי שרדונה. זהו יין בצבע קש, בעל אף פרחוני ונעים. בפה היין די עוצמתי, ונראה שהוא מתאמץ להיות שרדונה קלאסי,ף אך לא לגמרי מצליח. מורגשת חוויה של יין "חם". אמנם היין לא היה אלגנטי במיוחד, אך כן הצליח לגרות את סקרנותנו.

Quinola, Toro 2009
יין ספרדי מאזור טורו המוכר בישראל בעיקר בזכות יינות יקב נומאנטיה, החביבים במיוחד על רוברט פארקר. הקינולה דומה בסגנונו לנומאנטיה: עשוי מ-100% ענבי טינטה דה טורו, גרסה מקומית לטמפרניו הנפוץ יותר. זהו יין אלכוהולי מאוד (15%), בעל אף "גאריג" המזכיר גבעות טרשים, שיחים ועשבי תיבול ים תיכוניים. צבע עמוק מאוד ויפה, גוף מלא ועוצמתי, טאנינים אדירים וסיומת מייבשת.
היין צעיר מאוד ואולי יתרכך ויתאזן עם השנים, אך בשלב זה החבורה לא אהבה אותו במיוחד. זהו יין בסגנון עולם חדש, מהסוג האהוב במיוחד על פארקר, ועשוי להתחבב על הקהל הישראלי, אך הוא צריך את הזמן שלו.

Yannick Amirault, la Coudraie 2012, Bourgueil
יין מאזור בורגיי שבמרכז עמק הלואר. האזור הסמוך – Chinon – מוכר יותר. שני האזורים מתבססים על הקברנה פרנק, ובכך ייחודם בצרפת. מבקר היינות הבריטי ג'ונסון מתייחס אל היקב בהערכה מתונה. המועדון היה פחות נלהב, לפחות על פי בקבוק זה: ליין אף עשיר, תחושה רכה ונעימה בפה, אך חסרה לו מורכבות. הגוף קל וטעמו לוקה במרירות יתר. יין פשוט, לשתייה יומיומית.

Clos Saint Jean, Chateaunuef-du-Pape, 2010
יינות שאטונף מוכרים היטב לחובב היין הישראלי, ובעולם כולו. יקב זה הוא מהוותיקים באזור, אך היה אלמוני יחסית עד לפריצת הדרך שעשה בעשור האחרון, כאשר עבר לסגנון מודרני והחל לייצר יינות נגישים ומרגשים יותר. היין זכה לאהדה גורפת בקרב מחברי מועדון יולו: אף נדיב ועשיר, גוף בינוני ומשיי, טעמים מורכבים והרמוניים של פירות יער ועשבי תיבול. הסיומת ארוכה ונעימה מאוד. היין צעיר עדיין, אך בהחלט נגיש לשתייה כעת. מהנה מאוד. פארקר מעניק לו 93 נקודות.

תוך כדי לגימת היינות האדומים הגיעו אל השולחן מנות נוספות, שכללו בין השאר כבד אווז על מצע של רביולי במילוי דלעת ערמונים ברוטב כמהין (מנה מהממת), ומנה טעימה מאוד של לחי עגל בבישול אטי.

Chateau de Briat, 1990, Baron Pichon Longueville, Armagnac
השאטונף של סן ז'אן היה יכול להוות סיום מספק לערב מהנה, ובכל זאת קינחנו בטעימת ארמנייק מתיישן מיקב בוטיק המייצר כ- 1000 בקבוקים בלבד. זהו ארמנייק מורכב ואלגנטי. כולנו אהבנו מאוד.
רבים מכירים את יקב ברון פישון לונגוויל, מהגדולים של בורדו, ואין כאן טעות: הבעלות משותפת, על אף שארמנייק מיוצר באזור ייחודי משלו, וכלל איננו יין אלא תזקיק.
סיום ראוי לערב שונה ומהנה.

מה זה יולו?
יולו – Yolo, הוא מועדון חברים חובבי יין אותו הקמנו בשנת 2004 . כולנו חובבי יין ותיקים, אשר החלטנו ליהנות יחדיו מהתחביב המשותף. אנו מתכנסים לערב יין ואוכל מדי יום ה' האחרון בחודש בביתו של חבר מועדון ולפי תוכנית שנתית קבועה מראש, ב-10 מפגשים שנתיים.
 המארח קובע את תוכנית הערב ורוכש את היינות. נוהגים לטעום כ-7-8 יינות שונים בערב לכתוב ההתרשמות מהיין בטבלאות מוכנות, ולתת ציון על בסיס סולם של 20 נקודות. כל יין נטעם, והחברים מציגים בעל פה כל אחד בתורו את דעתם ואת הציון. ממוצע הציונים נרשם ומתועד. המטרות אותן קבענו לעצמנו – ליהנות, להכיר יינות שונים מהארץ ומהעולם, ברמותיהם השונות, ללמוד ולהעמיק בתחום היין ולגלות בו גילויים חדשים, וכאמור ליהנות מהערב המשותף. לכן אנו גם נוהגים לעיתים לגוון ע"י שילובו של בעל מקצוע מתחום היין, ובביקורים משותפים ביקבים ובטעימות.
אנו מחווים דעתנו על היינות בפרמטרים המוכרים ובהתייחסות רצינית, אבל מייחסים חשיבות קודם כל לאווירה המיוחדת שיצרנו, ולחוויה הכוללת של שתיית יין בחברותא ובלוויית אוכל מתאים, שגם הוא זוכה לתשומת לב מדי מפגש.

אתר מסעדת פופינה