יין לבן. מי אמר שאין בשוק יין לבן?

לפני מספר שבועות קפצתי לטעימת יינות ב'איש הענבים, וככה בין טעימה לנגיסה אני יושב מול האיש חיים גן, ובשיחה רצינית אנו מדברים על עולם היין הישראלי.

המקום הזה, איש הענבים ביפו, הוא חמ"ל המודיעין של תעשיית היין. במקום הזה, אם אתה לא נמצא אתה לא קיים.
הפעם דיברנו קצת על יינות לבנים, והטענה העיקרית הייתה שאין יינות לבנים בארץ. לא מייצרים מספיק, והרי איך זה יכול להיות במדינה חמה כמו שלנו. למה אין מספיק נטיעות של זנים לבנים, ומדוע אין התמקצעות ביינות לבנים ששונים בעשייתם מיינות אדומים.

את החלל הזה של מחסור ביין לבן, תופסים כמובן יינות יבוא, בעיקר זולים, וכל מיני יקבים שעל הדרך עושים לנו טובה ומוציאים לשוק כמה עשרות אלפי בקבוקים שנעלמים מהר מאוד.

היקבים הגדולים חייבים להבין שבמדינה חמה כמו שלנו, היינות הלבנים יהוו בסופו של דבר את פלח השוק הגדול, ולא היינות האדומים.
ההתמקצעות ביינות הלבנים חייבת להיות מושלמת, ואין מקום לחובבנות. אסור שבגלל חוסר ביין, ייצרו יינות גרועים.
החך הישראלי מתחיל להבין ולהתרגל ליין לבן ישראלי, ואסור לגרום לחובב היין לא לאהוב את היין הלבן.
בפעם האלף: אין מקום לחובבנות, ואין מקום ליחסי ציבור שיגידו לנו כמה שהיינות טובים, כשבעצם מתקבלים או יינות טרופיים מתוקים להחריד, או יינות חומציים ברמות של רוטב לסלט.
תנו לנו יין לבן מאוזן, עם עץ, בלי עץ – העיקר שיהיה מאוזן וברמת אלכוהול סבירה. זה כל מה שצריך. הדוגמה הטובה ביותר מבחינתי היא היין של ערן פיק מיקב צרעה.

יקב כרם שבו – סוביניון בלאן 2010
יין יבש, 14% אלכוהול. היינן גבי סדן.
צבע זהוב צלול יפה, ריחות מאוד פרחוניים וטרופיים. בפה מקבלים סלט פירות עם דומיננטיות של מלון כתום ואגסים בשלים. החומציות שקיימת ברמה כזו של מתיקות ובאחוז אלכוהול כה גבוה, לא באה לידי ביטוי, והיא חסרה על מנת לאזן את המתיקות והחבית שמורגשת יתר על המידה.
המחיר 72 ₪

יקב דלתון – די, שרדונה 2011
יין יבש. ל-86% שרדונה הוסיפה הייננית נעמה סורקין 14% סוביניון בלאן. 12.6% אלכוהול.
צבע בהיר צלול עם שוליים מעט ירקרקים. ריחות של אפרסק ירוק, תפוחי עץ גרנד סמית והמון אשכולית עסיסית. בפה היין מאוד מאוזן, עם מתיקות מרומזת – בעיקר של אפרסק.
היין מאוד קריספי ומעניק בפה תחושה נפלאה, בעיקר עם העקצוץ הקל שמגיע מהסוביניון בלאן. אפטר טייסט חמאתי. יופי של יין.
המחיר 52 ₪

יקב דלתון – רזרב, סוביניון בלאן 2011
יין יבש, 12.4% אלכוהול. צבע בהיר מאוד שקוף עם גווני ירוק. עשיר בריחות ובטעמים של פירות הדר, מלון, מעט אננס בקצוות.
היין מאוד מורכב ומשחרר עוד ועוד טעמי פרי טוב עם איזון מצוין. פה ושם מקבלים את העקצוץ האופייני לסוביניון בלאן, שמזכיר לנו במה מדובר. אפטר טייסט מאוד מענג ואפשר לחוש את טעם הבזלת. נפלא.
המחיר 56 ₪

יקב צ'ילאג – סוביניון בלאן 2011
יין יבש. ל- 90% סוביניון בלאן הוסיפה הייננית אורנה צ'ילאג 10% ויונייה. 11.2% אלכוהול.
צבע היין קש בהיר. פה ושם יש בוהק ירוק. ריחות טרופיים ומעט תפוח ירוק.
תוספת הויונייה קצת בלבלה אותי. אומנם נוספו רק 10%, אבל יש השתלטות של מתיקות וקצת קשה ליין להיות מאוזן. תיקון חומצה התבקש לדעתי ביין הזה, אבל אורנה היא ייננית עקשנית.
היין בסך הכל משחרר את כל מה שצריך להיות בסוביניון בלאן על פי הספר . הוא אלגנטי ועגול ובלה בלה, אבל לצערי התחושה היא אורנה לא נתנה לו את מלוא תשומת הלב שלה.
המחיר 85 ₪

יקב תשבי – ויניארדס, ויונייה לבן 2011
יין יבש. 50% ויונייה, 50% ריזלינג. 12% אלכוהול.
בליל של ריחות טרופיים בפה, ובאף מתיקות של מלון, תפוח עץ וקרמבולה.
היין לא מאוזן בעליל. פשוט נוזל מתוק. מעצבן אותי אפילו להסתכל על הבקבוק אחרי שטעמתי אותו. כמה אפשר להתעלל בנו. רות סוף.

יקב צרעה – נווה אילן לבן 2011
יין יבש. עשוי מענבי שרדונה. שילוב של בלנד מותסס על שמריו גם בחבית עץ וגם בנירוסטה.
היין פריך מאוד ומינרלי מאוד. מתיקות מאוד נעימה, עם טעמי פרי טרופי קל שלא מקלקלים את עוצמת הפרי. טעמי החבית מעניקים גוף טוב. היין לעיס ואלגנטי עם קריצת שרדונה של חו"ל.

קצת קשה להתעלם מכל יינות יקב צרעה כשטועמים את השרדונה הזה, שמבחינתי נותן לי את כיוון היינות של היינן ערן פיק.

המגמה בשנתיים-שלוש האחרונות היא הכנסה לשוק הישראלי של יינות יותר חומציים שיותר מתאימים לאוכל ים תיכוני עם טאנינים רכים יחסית, שאמורים לעטוף את הפרי אבל לא להשתלט עליו. היינות פחות בומבסטים ופחות מעיקים מבחינת מתיקות ואלכוהול גבוה (גם אם הוא קיים, הוא יודע להסתתר באיזון איכות הפרי לעץ המשובח). הריחות תמיד ראשונים, מעניקים לטועם חוויה של פרי צעיר בועט ואנרגטי, והיין קריספי וחד.

ערן פיק הוא היינן הראשון שהעז לשחרר יינות כאלה לשוק, והראשון שהוביל את המהפכה של יינות "מתאימים". לא עוד פרי בשל עם בציר מאוחר על מנת לקבל רמות סוכר והבשלה פנולית מקסימלית. אפשר לבצור מוקדם ולנצל את החמיצות בחוכמה.
אחרי ערן הגיעו שאר היקבים שהבינו את הפוטנציאל ואת החך הישראלי, שרוצה יין עכשיו; יין שאפשר לשתות.

החוכמה כמובן היא להביא את היינות האלה להיות מסוגלים גם להתיישן. טרואר טוב, דילול בזמן, בציר מוקפד, חביות צרפתיות משובחות אבל עדינות, קצת תיקוני חומצה הכרחיים, וזהו. זו כל התורה.