שנת בציר 2005 נחשבת בעיני רבים, כאחת השנים המוצלחות של ייצור יין בישראל. במסגרת סדרת טעימות רוחב שמארגן אלי רבן לכל שנה בנפרד, לאחר ששנת 2006 נבדקה על ידי המשתתפים בטעימות אלה, הגיע הזמן לבדוק את בציר 2005 – האם באמת הייתה זו שנה גדולה? הטעימה, כמו כל הטעימות מסוג זה, הייתה עיוורת, שמה שידענו היה קצר ומועט: צבע היין (אדום, לבן או רוזה), שנת הבציר (2005).

היינו 13 חובבי יין מובהקים, הרגילים בטעימות מסוג זה, ונראה כי ההצלחה הייתה בכך שכל היינות עברו את מבחן הזמן, כולם יינות הניתנים לשתייה, וחלקם טובים ומוצלחים.

הטעימה, התחומה בזמן, נפגעה מכך שראוי ורצוי היה לתת לחלק מהיינות זמן ארוך יותר לפני ההחלטה ומתן הציון. היו יינות שעל מנת ליהנות מהם, היה צריך לפתוח את הבקבוק זמן רב לפני מזיגת היין, ולתת לו לשהות עוד זמן מה בכוס. כדרך מרבית המפגשים בהם השתתפתי, גם במפגש זה חלק מהיינות שטעמנו נראו יותר מוצלחים לאחר שהטעימה הסתיימה. 

את האחריות למתן הציונים הפקדתי בידיו האמונות של חברי, חובב היין המוכר לכולנו, נהג המונית ואיש היין המוכר בכינוי צוקר או taxi net בפייסבוק, הלא הוא משה צוקר. 

התחלנו ביין לבן לא שייך פורמלית לאירוע, יקב יתיר, ויונייה 2007. לטעמי היין היה מעבר לשיא, אבל בהחלט ניתן לשתייה.
צוקר: אכן היין בשיאו, כאשר נשארו מעט סימנים בודדים של פירותיות, וריח העץ עדין מבצבץ – 86 נקודות בנדיבות.

 

יקב סוסון ים, לנון 2005
בלנד שעיקרו זינפנדל. היו חילוקי דעות לגבי עמידתו בזמן, אבל זה יין שלא נועד לחיות מעבר ל- 7-8 שנים (לפי דניאל רוגוב: עד 2011). לכן היין עמד בקריטריון.
צוקר: יין מאוזן מאוד. גוף רחב מאוד עם חמיצות טובה מאוד. היין יהיה טוב גם בעוד 3 שנים. לכן 89++ ומתקרב ל-90.

יקב ססלוב, אדום, שיראז קברנה סוביניון 2005
60% שיראז, 40% קברנה סוביניון. לדעתי האישית, היין היה בהחלט סביר, אם כי בירידה.
צוקר: פירות היער מבצבצים בכל חלק; גם בריחות ואפילו בטעם. היין חי, ועוד יתאים לשתייה בעוד 3 שנים. 88+.

פלטר קברנה סוביניון שיראז
היין הפתיע לטובה. נראה עדיין במצב מצוין.
צוקר: היין כבר בשיאו, בכיוון למטה. לשתייה עכשיו – 88.


יקב זאוברמן, מרלו 2005
צוקר: צבעים חזקים מאוד. הרבה עץ עם ליקריץ מודגש. החמיצות מאוד מורגשת – 88+, אבל מאחר ואני יודע את תג המחיר, יש לשכנע את היינן למכור ב-120 שקל (הערת המערכת: נו, באמת, לשכנע את זאוברמן…).

יקב רמת הגולן, ירדן, מרלו כרם קלע 2005
אחד היינות היותר נחשבים של יקב רמת הגולן. יתכן שסדרת ירדן הרגילה אינהפחות מוצלחת מבחינת יכולת התיישנות, לעומת סדרת הכרם היחיד.
צוקר: חמיצותו של היין נעלמת מהר, כך גם הפירותיות. תמיד יש טעם של מתיקות ברקע, על-אף היות היין יבש. זו דרכו של היינן. אפטר טייסט קצר. 89 בנדיבות.

יקב כרמל, לימיטד אדישן 2005
בלנד בסגנון בורדו: 65% קברנה סוביניון והשאר פטי וורדו, מרלו וקברנה פרנק. לטעמי היין אכן החזיק מעמד, אבל לא יותר מכך.
צוקר: צבעי הבורדו שולטים. מרשים מאוד. גוף רחב עם אפטר טייסט טוב. ייןלהמשיך ולשמור לעוד 3-4 שנים. הניקוד 90 בכיף.

יקב יתיר, יער יתיר 2005
בלנד של 77% קברנה סוביניון, והשאר פטי וורדו ומרלו. נראה שזה היין שעבר את מחסום 10 השנים באופן המוצלח ביותר מכל היינות שטעמנו,
צוקר: אין… אי אפשר שלא להגיד אלא רק דברים חיוביים על היין הזה. איך זה שאחרי 10 שנים הוא "חי" ואפילו קצת "בועט". צבעים חזקים בשקיפות צבע נהדרת. מאוזן להפליא, ומרחיב ונגיש לכל חלקי הפה. לחיים. 92 נקודות.




זאב דוניה מיקב סוסון ים, שלנון 2005 שלו היה מיינות הטעימה, הגיב לכתבה:

!Be courageous and get to the point

הנקודה הכי חשובה, לדעתי, בטעימות הללו, הולכת לאיבוד. על מה אני מדבר? קבוצה של אנשים רציניים, טועמים יינות ישראלים בני 10, והתגובה הכללית היא: היינות טובים, היינות עמדו במבחן, כולל מבחן הזמן.
אז?
המשמעות של טעימות אלו, בעיני, היא ברורה. אז למה לא אומרים/כותבים אותה. למה אף אחד לא מעיז לכתוב את השורה התחתונה, שהיא בעצם הכותרת. אני צריך לומר אותה? אני מנוע מלומר אותה, כי אני "בעל עניין"…
Fuck it, I'll say it anyway
טובי היינות הישראלים יכולים "לעמוד" זקופי קומה, ליד או מול טובי היינות באותה קטגוריה, מכל העולם.
ואני רק יכול לתהות, למה אף אחד לא אומר זאת, בגלוי, ובקול רם….