למה אהבתי את סרט הקולנוע "מסע של מאה צעדים" המבוסס על הספר בשם זה?
הסיפור חמוד, יש בו רומנטיקה מתרקמת בין טבח הודי צעיר בשם חסן קאדם ("אני טבח, לא שף, הוא אומר") למרגריט, מי שמכניסה אותו לרזי המטבח הצרפתי ובסוף הסרט היא שותפתו וגם אהבתו הגדולה.

 

על הסרט, סיפורו, העניין שבו ומגרעותיו, תקראו כאן – לא לי לעסוק בהיבטים הסינמטוגרפיים ובבמאי שלו לאסה הלסטרום, שבעבר ביים את הסרט "שוקולד".
אני דווקא התעניינתי בהיבטים המסעדתיים שבו: קרב הסגנונות בין מסעדה צרפתית קלאסית ("הערבה הבוכייה" – Le Saule Pleureur) למסעדה הודית ("מומבאיי" – עם אות אחת מרצדת תמידית בשלט המואר), אותה מקימה משפחת קאדם לה הייתה מסעדה בהודו, עלתה על דרך הנדודים, ומאנגליה הגשומה הגיעה לצרפת ונעצרה עם מכונית הטרנטה שלה שנתקעה בעיירה קטנה באלפים הצרפתיים, בה פועלת מזה 30 שנה מסעדה בעלת כוכב מישלן , שנאבקת על קבלת הכוכב השני שלה.
מי שיעזור לכך הוא חסן קאדם, אותו טבח הודי שהפך לשף המסעדה, בה עובדת כמובן כסו-שף הבחורה המקסימה שחילצה את המשפחה התקועה עם מכונית שאיבדה את הבלמים.

לכוכבי מישלן יש השפעה מגית על סועדים, אך בעיקר על מסעדנים, הנמצאים בלחץ להשיג אותם ולא פחות לשמר אותם – ידוע המקרה של שף ברנרד (ברנאר) לואזו, שנוכח השמועה שהגיעה אליו כי איבד את כוכב מישלן השלישי שלו, שם קץ לחייו.

ב"מסע של מאה צעדים" עושה מדאם מאלורי (השחקנית הלן מירן) הכל כדי לקבל את הכוכב השני שלה, ושנה אחרי שנה היא בלחץ ביום ההודעות על מקבלי הכוכבים, וצמודה לטלפון בדיוק בשעה אחת בצהרים – שעת ה-כן/לא לכוכב שהתווסף או נגרע בעקבות חוות דעת של מבקרים המגיעים באופן אנונימי למסעדות ודוגמים אותן (אחד מהם נראה בסרט בפעולה, כשהוא כותב את רשמיו על דף המונח על ברכיו בעת הארוחה).

 

חסן קאדם למד בישול צרפתי קלאסי מספרים אותם נתנה לו מרגריט, הפיק בשלמות את ארבעה הרטבים הבסיסיים המהווים את אבני היסוד של המטבח הצרפתי (בשאמל – על בסיס חלב. אספניול – עשוי מציר בקר. ולוטה – עשוי מציר עגל, דגים או עופות ומוסמך ברביכה. אלמנד – רוטב ולוטה מציר עגל בתוספת תערובת של שמנת מתוקה וחלמונים), ועבר בהצלחה את מבחן האומלט – ראיון הקבלה הייחודי של בעלת המסעדה מדאם מאלורי לטבחים חדשים. לכל אלה הוא הוסיף את המטבח ההודי ואת השימוש בתבלינים ההודיים, וזיכה את המסעדה בכוכב מישלן השני שלה.

 

כצפוי, השף הצעיר נחטף למסעדת שני כוכבי מישלן אופנתית ומולקולרית בפריז, ושם הוסיף את הנדבך האישי שלו שתוך שנה הביא את המסעדה לזכייה בטוחה בכוכב מישלן השלישי שלה. הלחץ בעבודה, לצד הסטטוס והפרסום הרב במדיה, עשה את שלו, כולל הרבה אלכוהול.

 

נקודת השבר והתפנית הגיעה ממש לפני הכוכב השלישי, כשחסן שנשאר בלילה במסעדה מצא שם טבח הודי שאכל ארוחה אותה הכינה לו אשתו. הטעמים והתבלינים, אותם זיהה השף, הביאו אותו לעזוב את המסעדה ואת פריז, לעלות לרכבת אל העיירה ואל המסעדה של מדאם מאלורי, לא לענות לטלפון הזכייה באחת הצהרים, ולהגיע להאפי אנד – קבלת ניהול "הערבה הבוכייה" יחד עם מרגריט, בדרך לכוכב מישלן השלישי.

לטעמי: סרט כייפי ומהנה לחובבי אוכל בכלל, אוהבי אוכל הודי, אוכל צרפתי קלאסי, מסעדות מישלן, וגם סיפור אנושי מסביב.