יקב פסגות מרלו 2010
יינן יעקב ברג. 13 חודשים בחבית, 14.4% אלכוהול.
צבע היין אדום דליל מימי משהו, ריחות אלכוהול משתלטים על הפרי שקיים רק מעט בקצוות.
בטעימה, היין לא סוחב ולא מצליח לשחרר את טעמי המרלו המתבקשים, גם בגלל האלכוהול וגם בגלל שהחבית כמעט ולא מורגשת.
לא ברור לי מדוע אין עוצמת חבית, אין גוף ליין, ואין איזון. המחשבה היחידה היא שהחבית הייתה ישנה, וכנראה לא העניקה אכסניה ראויה לפרי .
יקב פסגות שחרר בשנים האחרונות לשוק יינות מצוינים שראויים להתפעלות. לצערי, מרלו 2010 שלו אינו כזה, אפילו שמחירו לצרכן 70 שקלים. חבל. חבל מאוד.

ירדן קצרין 2004
יינן ויקטור שונפלד. קברנה סוביניון עם תוספת של 6% מרלו. 15% אלכוהול. 18 חודשי חבית.
היקב סיפר על היין בהשקתו בשנת 2009, כי "היין יישמר במצב מצוין 15 עד 20 שנה", תמחר אותו אז ב- 330 שקלים, וכמובן העניק המלצה להגישו עם מנה ראויה: "שילוב מרתק יהיה כתף טלה מושרה במרינדה, ממולא בפטריות בר ועשוי בצליה איטית על גחלי עץ" (כזה קשקוש לא שמעתי מזמן, והגיע הזמן שילדות ממשרדי יחסי ציבור יפסיקו להתאים יין לאוכל).
בטעימה הנוכחית עלו על השולחן יינות מהשנים 2000-2004, על מנת להתרשם מאופי ההתיישנות של היינות. הטעימה הייתה עיוורת. כשהוסר הכיסוי מעל קצרין 2004, קריאות האכזבה סביב השולחן היו רבות. לצערי, המלך התגלה במערומיו.
צבע היין אדום ארגמן בוהק ויפה. ניחוחות של פירות יער בשלים מעט ריבתיים, ובקצוות פרי הדר בוסרי ועשבי תיבול.
אחרי כמה ערבולים היין משחרר מעט ריחות אדמה רטובים וטבק, אבל ממש ממש עושה לנו טובה. בפה קיבלתי טעמי פרי בשל טובים, עפיצות קלילה וטעמי חבית שהיו מינורים.
היין בטעימה היה חביב, וכשהתבקשתי לתת לו ציון בין 1-5, הציון שלי היה 3.5. בנוסף לציון התבקשנו לתמחר את היין – כמה מוכנים לשלם עבורו בחנות יין טובה. המחיר בו נקבתי היה 135 שקלים, וזאת כאמור טרם שהיין נחשף.
לאחר חשיפת היין, האכזבה הייתה עצומה. נכון, היין טוב ונחמד, אבל מקצרין כולנו מצפים להיות יין מושלם.
היין בסך הכול בינוני וחביב. לא יותר. משנה גדולה כמו 2004 הייתי מצפה לקבל יין ענק.

צילום פסגות איל קרן