אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים
תמונת השבוע
יקב אביבים זכה פרס אשכול הזהב 2024 למפעל חיים
פרס אשכול הזהב 2024 למפעל חיים הוענק בתחילת השבוע ליקב אביבים ולמשפחת ביטון על התקווה והתקומה – לאחר שהיקב במושב אביבים על גבול לבנון נפגע ארבע פעמים מטילי החיזבאללה, ובפעם הרביעית נשרף כליל. הפרס הוענק למאיר ביטון – בעלים מנהל ויינן היקב, ולאביב חיים ביטון שייסד את יקב אביבים, על ידי אורן לביא – מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, וצחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן יין.
היקב שייצר כ-35,000 בקבוקי יין בשנה התחיל לפעול לפני 30 שנה. "עד לפני המלחמה הגענו מאפס עד יקב ששטחו 3,000 מ"ר, המצויד בכול הרישיונות והבירוקרטיה, עם מרכז מבקרים בוטיקי ודברים מיוחדים בעולם היין", אמר מאיר ביטון בדברי התודה שלו. הוא ציין את העזרה שקיבל מייננים חברים מהאזור, כמו יהודה כמיסה מיקב כמיסה ואיציק כהן מיקב רמות נפתלי – שניהם מישובים החשופים לחיזבאללה.
מאיר ביטון ריגש את אנשי הענף הרבים שהשתתפו באירוע אשכול הזהב בארגון אבי בן עמי וצוותו, כשאמר שהוא כבר עם תוכניות קדימה להקמת היקב מחדש. "אנחנו לא מתייאשים – האדמה יודעת להכיל, היין יודע להתיישן, ואנחנו נדע להקים דברים חדשים". הוא אמר.
יקב ברקן-סגל – בתקווה שטובים השלושה
אלון גונן: בזמן ש"שמענו בין הגפנים" היה בחופשת שבועות, פרסם יקב ברקן הודעה רשמית כי עידו לוינסון סיים את תפקידו ביקב. והרכש החדש הפתיע את כל תעשיית היין הישראלית – גם בגלל השמות, וגם בגלל הכוונה שבבחירת שני תותחי על אלו: איתי להט ואבי פלדשטיין שמונו למנהלים המקצועיים של היקב, לצד היינן הראשי אוליביה פרתי.
ניר גל, מנכ"ל יקב ברקן, קיבל פה החלטה מאוד משמעותית, לא פשוטה, והייתי אף מקצין ולוקח את הדימוי למשהו יותר מובן: אם היה לו קוץ בתחת, עד לפני שבוע אז עכשיו יש לו שניים. צריך להיות עם ראייה ארוכת טווח ולהבין שההחלטה יכולה לשנות את פני היקב לחלוטין לטוב ולרע. שיתוף הפעולה בין שלושת האייקונים האלה יכול להוביל את ברקן לשלוט ללא עוררין בתעשיית היין הישראלית, גם מבחינת יינות בקטגורית הברקוד וגם בקטגוריה הבוטיקית שעידו לוינסון לא הצליח לחדור אליה במסגרת ברקן. מצד שני, מלחמות ביניהם עלולות להפוך את היקב לבדיחה.
אם מנתחים את האופי של איתי להט ואבי פלדשטיין, אז השנים הרבות בתעשייה הרגיעו את שניהם, פלדשטיין שהיה לוחמני, קריזיונר ובועט במוסכמות או בכל מי שהיה קרוב אליו, התבגר נפלא והפך לרגוע יותר, שליו יותר, הרבה יותר רך וקשוב. איתי להט, שמלווה עשרות יקבי בוטיק ביעוץ כבר שנים רבות עם קו מאוד אופייני שזלג ליקבים שהוא ייעץ להם, גם כן השתנה בשנים האחרונות, ואפשר לייננים שייעץ להם לתת דרור למחשבתם ופחות הקפיד על ספר מתכונים. היינות של איתי להט גם כן תפסו כיוון יותר רך, רגוע, חמאתיים, מאוד מרתקים.
'ניהול מקצועי' זה מושג חדש שברקן המציאו לענף היין הישראלי. הוא קיים בארגונים גדולים, ותפקידו של מנהל מקצועי בקונצרנים חיוני לתפעול מוצלח ולצמיחה של הארגון, עם תכנון אסטרטגי לטווח ארוך להשגת החזון והייעוד של הארגון, יצירת יעדים לטווח קצר ותוכניות פעולה לעמידה ביעדים אסטרטגיים, לרבות תקצוב והקצאת משאבים.
התפקיד כולל גם השראה והנעה של עובדים, טיפוח סביבת עבודה חיובית, קבלת החלטות מושכלות ובזמן – כדי להנחות את הארגון לעבר מטרותיו, טיפול ופתרון קונפליקטים בתוך הצוות, בחירה והכנסת מועמדים מקצועיים, חדשנות בענף היין, טיפול בכרמים ובשיטות גידול, חיפוש אחר זנים עמידים, פיתוח מחלקת מחקר, טיפול בשווקי חו"ל, ייצוג הארגון בפני בעלי עניין, לרבות לקוחות, ספקים, משקיעים והקהילה. עידוד חדשנות ויכולת הסתגלות כדי לעמוד ברגולציה בחוקים, תקנות ותקנים בתעשייה. מקווה שזכרתי הכול.
להט ופלדשטיין שניהם יהיו אחראים לתכנון, ארגון, הובלה ובקרה באמצעות חזון אסטרטגי שהם יצטרכו לבנות (וחזון זה לא להתחרות בכרמל או להיות הכי גדולים). חלוקת התפקידים ביניהם תהיה מעניינת. נראה על פניו כי להט יתמקד יותר בכרמים ופלדשטיין יותר בלקוחות ובפן המקצועי. מה שעוד מעניין זה שהיקב לא טרח לשלוח לעיתונאים תמונה משותפת של שני המנהלים המקצועיים יחד, או אפילו תמונה משולשת עם אוליביה פרתי. האם זה מרמז משהו?
ראוי לציין כי שלושת הייננים הם גם בעלי מותגי יין פרטיים שלהם, ויהיה גם מעניין לראות איך זה נכנס לפורטפוליו של היקב. אין לי ספק כי המהלך הזה ישפיע על התעשיה כולה. מה שבטוח זה שפלדשטיין ולהט עברו כבר את הגיל של תחרות מול אחרים, הם לא שם,. מה שבטוח הוא שהם מכירים ומעריכים את אוליביה פרתי שנים רבות, והם יאפשרו לו ראש שקט לייצר יינות טובים.
כל יקב בסדר גודל הזה יכול רק לקנא בכזה צוות ובכזה מנכ"ל, שיש לו אומץ להוביל מהלך כל כך שונה, שכאמור יכול לשנות את התעשייה בצורה פנומנלית.
יונתן לבני במפגש פסגה שנתי של יקבי ישראל המייצרים ריזלינג
זו השנה השנייה בה יקב ספרה של היינן דורון רב הון ואשתו מנהלת היקב, סימה רב הון, אירחו ביקב בגבעת ישעיהו, שמייצר רק יינות איכות לבנים, את המפגש השנתי של יקבי ישראל שמייצרים יינות ריזלינג. המקום המה מבקרים בשני מפגשים שנערכו בזה אחר זה.
ריזלינג הוא אחד הזנים הלבנים האציליים והנחשבים ליינות האלגנטיים, המעודנים והרב גוניים בעולם היין. הוא נחשב כזן המשקף ביותר גם את הטרואר וגם את מזג האויר בו הוא גדל. תנאי האקלים והטרואר של אזור המוזל והריינגאו בגרמניה, נחשבים למקומות אידיאלים ומפורסמים בעולם לגידול הזן הנפוץ בהם כל כך. גם אזור אלזס בצרפת, מוכר בעולם כמייצר ריזלינגים נהדרים. דרום אפריקה, אוסטרליה ומספר ארצות נוספות עושות אף הן מהזן יינות טובים.
יינות ריזלינג, הם יינות ארומטיים, המגלים ניחוחות פרחוניים, מינרליות מרשימה ומאוד בולטת, ומרחב טעמים רחב – החל מיינות יבשים לחלוטין דרך יינות חצי יבשים, חצי מתוקים, מתוקים ויינות דזרט-קינוח מתוקים ביותר. ריזלינגים נעשים בעיקר במיכלי נירוסטה או בחביות עץ ישנות, ולפעמים תוך ערוב של שניהם.
לא אחת סברתי, וגם כתבתי, כי ישראל אינה מקום נכון לגידול הזן, שכן מזג האויר והטרואר הישראלי, אמורים היו לדעתי לגרום לכול הריזלינגים הישראלים להיות חד גוניים וללא מרקם רב-גוני. לאחרונה גיליתי שטעיתי, ואני מודה בכך. מודה ועוזב – ירוחם. כנראה שאכן גם כאן יש מספר ייננים שעושים ריזלינגים טובים ואפילו טובים מאוד, אם כי רובם יבשים ומעט מאוד מהם עשויים כמו המגוון הרחב בארצות כגרמניה וצרפת.
אין ספק שמזג האויר החם המאפיין כל כך את ישראל, ובשנים האחרונות ברוב העולם, תורם לכך שיינות לבנים נעשו פופולריים יותר ויותר. כך גם הריזלינג הישראלי תופס מקום נכבד ביינות הלבנים הנמכרים בארץ, והיקבים הגיעו – הציגו והטעימו את יינותיהם באירוע.
יקב ויתקין – ריזלינג 2021: אסף פז, היינן המוכשר והרב-גוני של יקב ויתקין, הוא הראשון שהחל לייצר ריזלינג בארץ לפני 21 שנה, עם ריזלינג יבש איכותי ראשון מבציר 2023. לדברי אסף באירוע הריזלינגים שלו קיבלו השראה מגרמניה, כשהוא שואף לעשות בישראל יינות ריזלינג עם מינרליות המאפיינת את הריזלינגים הגרמניים. אסף הציג באירוע שני ריזלינגים חדשים – את ה-2021 שנמכר בימים אלה, ואת ה-2022 שטרם בוקבק. כמו כן נתן לי לטעום את היינות הישנים יותר, כמו זה משנת 2014. דווקא אהבתי יותר את הריזלינגים החדשים של היקב. 125 ₪.
יקב מרגלית – ריזלינג 2022: ליקב מרגלית יש חיבה לזן הריזלינג. יאיר ואסף מרגלית נטעו את גפני הריזלינג שלהם בכרם זיכרון יעקב, שסברתי כי לכאורה אינו אזור המתאים לזן, וכך גם כתבתי בעבר. כששתיתי את הריזלינג של מרגלית הפעם, הרגשתי כאמור כי אני חייב לחזור בי מדעתי על ריזלינג ישראלי. ליין של מרגלית יש מתיקות נעימה מעל הטעם היבש, עם טעמי וריחות פרי הדר וריח מעט פרחוני. יין נעים ביותר. 135 ₪.
יקב גיתו – ריזלינג 2022: אחת מהפתעות הטעימה. הריזלינג של גיתו, אותו יצר היינן מלכיאל הדרי ז"ל שהלך לעולמו לאחרונה, מגיע מכרם בגליל העליון באזור בן זמרה. יש לו חמיצות טעימה ובולטת, עם בוקה ברור של שמרים. גם טעם פרחוני ומינרליות שמתקבלת כנראה כתוצאה מבציר מוקדם, שמאפיין יקבים רבים בארץ העושים ריזלינג. ייננות מדויקת מאוד של מלכיאל הדרי ז"ל. ריזלינג נהדר. 130 ₪.
יקב שירן – ריזלינג 2023 ו-2021: יקב שירן הציג שני יינות. הענבים עבורם מגיעים מכרם קטן הצמוד למושב כרם בן זמרה והצופה פני חיזבאללה. הכורם איל מילס מקפיד לטפל במסירות, גם בימים אלה ולמרות כל הסכנות, בכרם הנטוע באדמת גיר בגובה של כ-800 מטר ואיננו מושקה. ליינות מאפיינים שונים עקב השונות בתנאי מזג האוויר בשנות הבציר. השונות. בשני המקרים היין נעשה עם שני סוגי שמרים ללא חבית, ושהה על שמריו מספר חודשים. בסוף התהליך נעשה הבלנד הסופי, כאשר יתרת היין עברה ליין אחר. בציר 2023 התאפיין בגל חום מתמשך ונבצר מוקדם מחשש שהכרם לא יחזיק. למרות זאת התקבל יין בעל חומציות גבוהה המתאפיין בפרחוניות ופירותיות נעימה, 11.5% אלכוהול. היין טרם פיתח את הפטרוליות הטיפוסית לזן, ולדברי אלי זו מתפתחת עם השנים ולא מופיעה ביינות צעירים כל כך. היין מ-2021 התבגר, והפטרוליות החלה להופיע בו. 12.5% אלכוהול (נבצר מאוחר יותר). יש לו מאפיינים שונים מאלו של אחיו הצעיר, למרות שניתן לראות כי מדובר באותו כרם. אהבתי יותר את ריזלינג שירן 2023, ולטעמי זה יין מעולה. 110 ₪ כל אחד מהשניים.
יקב ברקן – Beta ריזלינג TDN בציר 2019: הענבים ליין הגיעו מכרם יחיד בבר גיורא שבהרי יהודה. בטעימה של יינות בטא שנערכה לאחרונה, הסביר לי היינן עידו לוינסון, כי בחלוף מספר שנים מתפתחת בריזלינג ארומה בשם TDN – הניחוח והטעם של פטרוליום, שאני אוהב ביינות ריזלינג. לדברי לוינסון, בקבוקי הריזלינג המתינו שנים עד שהופיעה בהם הארומה החמקמקה. אכן נכון שבטעימה היה מעט טעם עדין של פטרוליום, אבל לצערי שאר הטעמים ממש לא הזכירו ריזלינג, ואני מודה שבטעימה עיוורת לא הייתי מזהה את היין ככזה. לצערי אינו ריזלינג טוב, למעט מחירו – 80 ₪.
יקב רמת הגולן – גמלא ריזלינג 2023: לא אחת אלון גונן ואנוכי, כתבנו כי יקב רמת הגולן החליט לשהות מתחת לרדאר. גמלא אינה הסדרה הראשונה של היקב. אף על פי כן היין הפתיע בטעימה, עם ריחות נעימים של פרחי יסמין וגויאבה שמאפיינים ריזלינגים ישראלים איכותיים. יין עם מינרליות נעימה, מעט מתיקות בסיומת שאינה קצרה. 65 ₪ – מחיר מעולה ליין איכותי.
יקב כרמל – ריזלינג קיומי 2017: עוד אחת מהפתעות הטעימה. ריזלינג מאוד פטרולי. טעם מעט דובשני, רענן ומעט בועט. ללא ספק ריזלינג איכותי ונעים לשתייה. 100 ₪ – מחיר מצוין לאיכות. בעמדת היקב באירוע טעמתי גם ריזלינג 2022 – עשוי מענבים מהר אביטל, חלקו שהה 6 חודשים בחבית עץ אלון וחלקו תקופה זאת במיכלי נירוסטה. דווקא את החדש אהבתי פחות. הוא צריך כנראה המתנה של לפחות שנה לפני שיגיע לשיאו.
יקב טפרברג – ריזלינג בציר מאוחר אימפרשן 2022: עוד הפתעה באירוע הטעימה. יין קינוח מענבי ריזלינג שאופייני לאזור המוזל, מראה כמה טעמים שונים ניתן להפיק מענבי ריזלינג. הענבים נבצרו מאוחר ביותר, כשהיו כבר כמעט צימוקים. אחוז אלכוהול נמוך – 10.4%. הענבים שהו 6 חודשים בחבית עץ אמריקאית, שהוסיפה טעמי וניל ליין המקסים. אבי וייס, היינן החדש של היקב, מבטיח להכניס שינויים משמעותיים בייננות. 45 ₪ – ממש מציאה.
יקב פלטר – ריזלינג 2021: הריזלינג של פלטר מאפיין את הייננות יוצאת הדופן של טל וניר פלטר ברמת הגולן. יין ארומטי, טרופי בטעמיו, מבציר ידני באזור היקב. בשונה מרוב היינות, היין התיישן שנתיים בבקבוק ולא היה בחביות עץ. יין נחמד, ללא ריח פטרולי, אבל עדין מאוד בטעמו. בהחלט יין מיוחד. 120 ₪
יקב UnderDog – ריזלינג 2022: דרור אנגלשטיין, יינן צעיר ומאוד מיוחד ששתי ידיו מקועקעות בציורי יין וענבים, בונה לעצמו יקב ליד יקב ספרה בגבעת ישעיהו. נתקלתי ביינותיו בשנתיים האחרונות, שכן בנוסף ליינות שלו עצמו, הוא היה יינן ויועץ ביקבים שונים כמו יקב צוובנר ויקב אולו. במפגש טעמנו שניים מיינות הריזלינג שלו, את היין מבציר 2021 ואת זה מ-2022. הריזלינג מ-2021 עשוי מענבי כרם זיכרון יעקב של יקב מרגלית, והיין מ-2022 נעשה מענבי ריזלינג מכרם בן זמרה. התיישנות 80% בנירוסטה והשאר בחביות עץ משומשות על השמרים. יינות מאוד יבשים בלי שמץ מתיקות, עם ארומה נעימה ומינרלית מיוחדת ומהנה. לא להחמיץ. 120 ₪.
יקב תל שיפון – ריזלינג 2023: הריזלינג הראשון שהיקב מייצר, מענבים מאזור קיומי בגליל העליון. יינן היקב, יוסי סיגן, עסק בענבים כל הקיץ והכין אותם לבציר. מתחילת המלחמה הם שוהים בבקבוקים, כי סיגן מנוע מלהגיע ליקב. יין ממש מיוחד גם בהתחשב בקושי הייצור. יבש, ריזלינגי ביותר, מעט טרופי ומזכיר סוביניון בלאן ניו זילנדי. שווה לנסותו – 115 ₪.
יקב הר אודם – ריזלינג וולקני 2021: אדם אלפסי יינן היקב הציג במפגש שלושה בצירי ריזלינג: 2021,2020 ו-2022. ענבים מצפון רמת הגולן, ששהו 3 חודשים בחבית עץ אלון לא חדשה. טעמתי את שלושתם ואהבתי את ה-2022 יותר מאת הקודמים לו. יין צעיר ורענן, בצבע כמעט לבן ולא צהבהב, עם בוקה נעים. יין יבש ועדין. טעמתי גם את זה של שנת 2023 שטרם בוקבק, ואני חש שהיקב אכן מייצר ריזלינגים טעימים ומיוחדים. יינות רעננים, יבשים, אם כי עדיין לא מספיק מינרליים. 90 ₪ – מחיר טוב ליין איכותי.
יקב מיקה – ריזלינג 2023: הכורמת-ייננית מיקה רן מנדל – שבגלל המצב לא הגיעה למפגש הריזלינגים, הקימה את ביתה במושב נטור ברמת הגולן בשנת 2006, ולמדה ייננות באוניברסיטה העברית. ייננית מוכשרת העושה לטעמי יינות מצוינים. הענבים לרוב היינות מגיעים מכרם בתל פארס בגולן. הריזלינג דווקא מופק מענבים שנבצרו ידנית בגליל העליון. טעמתי אותו בהזדמנות קודמת: יין עדין בעל מינרליות עדינה. קצת טעמי אפרסק שלא תמיד מאפיינים ריזלינגים. אלגנטי, שונה מרוב הריזלינגים שטעמתי. 120 ₪.
יקב תל – ריזלינג 2023: יין מהיקב זוכה השבחים של ליטל עובדיה במושב שעל שברמת הגולן. ענביו הגיעו מגפנים למרגלות תל חרמונית בצפון רמת הגולן. יין צעיר שבוקבק לאחרונה, וקשה עדיין להבין להיכן הוא צועד. יש לו כבר ריח עדין ופרחוני וחמיצות נעימה, אבל עדיין אינו אופייני לזן. ייקח לו כנראה עוד זמן. 130 ₪ – יקר.
יקב בר-מאור- ריזלינג גמל 2021, ריזלינג חמור 2021 ו-2020: רמי בר-מאור הגיע מהיקב בבנימינה, בשכנות ליקב מרגלית, עם שלושה ריזלינגים שלו מענבים מכרם קאיומי ליד ספסופה בגליל העליון, נעשו בשיתוף עם 'נחום בר יין' בסגנונות עשייה שונים והתבגרו בנירוסטה. שני יינות בסגנון חמור המוגדר על ידו כיין למרחקים ארוכים, עקשן ולא נגיש, שמר פחות ארומטי, יין שיתפתח בבקבוק, מינרלי וירוק. היין בסגנון גמל מכוון לנגישות גבוהה – נגיש פרחוני וארומטי, יין לשתייה מיידית. ריזלינג חמור 2021 – "חד ויבש, רענן ופרחוני, הדריות ומינרליות שוחות במינרליות". 125 ₪; ריזלינג גמל 2021 – "חד ויבש, עשיר בארומות של תפוח ירוק, ליים אפרסק ופריחה לבנה – 125 ₪; ריזלינג חמור 2020 הוא יין חד שמצויד בפקק הברגה. כאן "תפוח ירוק, ליים ואפרסק שוחים במינרליות" – 140 ₪, יקר אבל כנראה הגיל מחייב.
יקב ספרה – ריזלינג 2023: אני מסיים עם היקב המארח. יש משהו מיוחד ומאוד מכבד ביקב שביום חם נותן מקום ליקבים בתוך היקב המקורר, והוא עצמו מציג את היין בחוץ. מקור ענבי הריזלינג של ספרה בגבעת ישעיהו, מכרם בן 20 שנה ומכרם צעיר ביותר, שענביהם עורבבו יחד לשם יצירת הריזלינג הנוכחי. היין שהה 7 חודשים במיכלי נירוסטה על משקעיו. ליקב ספרה יש קשר של יקב תאום עם יקב גוט הרמנסברג מאזור נאהה בגרמניה, ליד נהר הריין, אחד מאזורי הריזלינג הטובים בגרמניה. הריזלינג של ספרה הינו יין נעים, שופע טעמים, עם מינרליות מכבדת שהתפתחה מאז שתיתי אותו לראשונה לפני מספר חודשים. יש גם מעט מתיקות עדינה ומאופקת בסיומת. שאפו. 125 ₪.
יין ישראלי בעולם לאחר 7.10 – התרסקות או הזדמנות? תלוי את מי שואלים
רני רוגל: הפאנל המרכזי באירוע 'אשכול הזהב 24' שנשא כותרת מאתגרת זאת, התקיים בשיתוף מכון היצוא. הנחה אותו ד"ר (לבלשנות) מור דניאל, מנהל ענף היין במכון היצוא, כוח חדש ומבטיח (רק שלא יאכזב) עם ותק וניסיון בשטח בתחומי מסעדנות ויין, שקרא בראשית הפאנל לאיחוד כוחות ואמר כי הוא כבר מחכה לתערוכת יין עולמית עם דוכן תחת המותג יין ישראלי – "להיות אחידים כלפי חוץ", הוא הגדיר זאת. מור – חובת ההוכחה עליך.
בפאנל השתתפו יעל גיא – מנהלת שיווק עולמי (כבר 17 שנים) מלבד ארה"ב של היקבים רמת הגולן והרי גליל; אתי אדרי – מנהלת יצוא (כבר 6 שנים) של היקבים כרמל ויתיר, דורית בן סימון – ותיקה בשיווק בינלאומי (היקבים רמת הגולן, כרמל, ברקן), ועכשיו מנהלת שיווק בינלאומי ביקב רקנאטי (תפקיד חדש ביקב); ואמיר דבוש – מנכ"ל טרגט לעסקים עם התמחות בשיווק לקהילה האוונגליסטית בארה"ב, שהשליך למשתתפות הפאנל ובכלל ליקבים הישראלים חכה של 60 מיליון לקוחות פוטנציאליים.
אחרי הסבב השיווקי המתבקש של הצגת הפאנליסטיות והפאנליסט, הכניס המנחה מור דניאל אותן ואותו לעניינים, ועבר סבב שלם עד לבומבה של המלחמה והשלכותיה על יצוא היין הישראלי. הנה כמה משפטים:
דורית בן סימון: "כישראלים יש לנו ביטחון עצמי אך חסרה לנו קצת חשיפה והיכרות בענף בעולם, עם תדמית של ארץ גמלים ומלחמות, לא ארץ יין. הרבה פעמים מוותרים על שווקים חדשים ופונים לשווקים הקשורים ליהדות ולישראל".
יעל גיא: "מציאת שגרירים ושותפים לקידום יין ישראלי בשווקים, זו עבודה איטית ולא קלה. אנחנו פחות תחרותיים מול יינות איכות מהעולם. אין לנו הרבה תקציבים והרבה תמיכה לסיפור שצריך לקדם. זה דורש השקעה גדולה של היקב והשותפים הבינלאומיים, כי אנחנו פונים לשווקים הכלליים ולאו דווקא לכשרים".
אתי אדרי: "כשישראל נמצאת בחנויות הגדולות, אנחנו ממותגים כמדינת כשר ולא כמדינת ישראל. המשימה היא להחליף שילוטי 'כשר' ב'ישראל'. פריצה מעבר לשוק הכשר היא אתגר גדול. צריך תקציבים וגוף כמו מכון היצוא, ועכשיו עם מור דניאל יש תקווה גדולה".
אמיר דבוש: "כבר 30 שנה אני יזם שיווקי עם הקהילה היהודית ואוונגליסטים בארה"ב. הם תומכים בישראל, וצורכים כל דבר פי שניים מהיהודים. אכן צריך לעודד מודעות כי יינות ישראליים לא נופלים מאחרים, ומקווה שנוכל לעשות משהו גדול".
מור דניאל: "אנחנו רוצים להראות שיש עוד שווקים בהם אפשר לקדם את היין הישראלי. צריכים לשמור על מוניטין המותג ולחזק אותו".
ועכשיו עברנו למלחמה
דורית בן סימון: "המלחמה נוספה לכל האתגרים. אנחנו מזהים קושי. אין ירידה במכירות (של רקנאטי) אבל יש תמהיל שונה של יבואנים. מסעדה בארה"ב פשוט הוציאה אותנו מהתפריט. הבעלים אמרו שהם חוששים להביע דעה על ישראל והוציאו מהתפריט. מקרה שני: הקפאת עסקה עליה עבדתי מספר חודשים. חוששים להציג יינות ישראל בחנויות שלהם. האסטרטגיה שלנו: קידום מול תומכי ישראל".
אתי אדרי: "מכיוון שהרבה מאוד מהפעילות שלנו בשוק הכשר, ראינו תמיכה והזדהות גדולה עם ישראל – גם מלקוחות לא כשרים. כנגד כל הסיכויים הצלחנו להשיק בארה"ב בתקופה זאת את סדרת סיגנצ'ר הגבוהה של כרמל. היה לא קל רגשית, אבל הבנו שחייבים להמשיך את העשייה בכול הכוח".
יעל גיא: "בתחילת המלחמה קיבלנו הרבה חיבוקים וטלפונים מהעולם, משותפים גדולים וקטנים. זה היה בחודש הראשון ואז זה די התהפך, פחות בקהילות יהודיות חזקות. השותפים נזהרים מהבעת עמדה ותמיכה, כי האגרסיביות הפרו-פלשתינאית מאוד חזקה באסיה, אמריקה הלטינית, הונג קונג ויפן. מעבר לזה כל נושא השילוח בעייתי, פרקי זמן ארוכים של הובלות שמעלים עלויות באופן משמעותי. נושא אחר: בכניסה לנמלים נפילה לבדיקות ומדגמים בעלויות משוגעות. דוגמה מאוד כואבת בשווקים מונופוליסטים – בפינלנד, שם אחרי 20 שנה הורידו בסוף דצמבר את היינות הישראלי מהמדפים. פתחו מכרז ליינות כשרים, ואף יקב ישראלי לא נבחר. בנורבגיה הורידו יינות מאזורים כבושים, כולל כרמים, ועוד בקנה דרישות בעייתיות למסמכים ואישורים".
אמיר דבוש: "אני מרגיש בריחה בארה"ב מתפיסת צד. יש שם 90 מיליון אוונגליסטים, מהם 60 מיליון פרו ישראלים, שצריך להביא אותם לקנות יינות ישראלים, בגלל הקשר לישראל. זו סיטואציה מורכבת שצריך לדעת לנצל עם פעילויות שיווק אקטיביות, כולל מיתוג ישראל האפשרי למרות המצב".
על שאלה מהקהל של אילנית צמח, על אחוז הפגיעה במכירות, השיבה יעל גיא מיקבי רמת הגולן והרי גליל: "את המספרים האמיתיים נדע עוד חצי שנה עד שנה, כי חלק מהיבואנים הבינלאומיים ממשיכים לשלוח הזמנות. השאלה היא אם יגדילו מכירות, וכמו כן אם ניכנס לשווקים חדשים. כרגע הרווחות שלהם נפגעה, והתחרותיות שלנו מול העולם עוד יותר קשה".
דורית בן סימון: "יש לנו טיפת מזל, כי המלחמה פרצה אחרי שנת שמיטה, והשווקים הכשרים צמאים ליין וזה הגדיל מכירות. לכן השנה המכירות טובות, אבל יש פגיעה בעסקאות חדשות בשווקים לא כשרים".
אתי אדרי: "דווקא בתקופה זאת חווינו צמיחה גדולה בשוק הכשר, שכיסתה על המצב בשווקים חדשים. המיקוד הוא להמשיך להגדיל את השוק הכשר שלנו".
זנים חדשים – האם יש להם סיכוי?
אלון גונן: כשכול החקלאות נשרפת מסביב והמשבר בענף החקלאות על סף קטסטרופה, חוקרי מו"פ צפון וד"ר מיכאל שטרים הציגו לטעימה מספר יינות שיוצרו מזנים חדשים שהובאו לארץ לפני שלוש שנים,
ד"ר שטרים הוא חסיד גדול של גפנים חדשים (חברת שטרימינטיקה טכנולוגיות גפן). כאשר מחלת הליפרול 3 או הפילוקסרה איימה להשמיד כרמים רבים בארץ, באין פתרון תרופתי חיפשו פתרונות יצירתיים, כאשר מועצת גפן היין הובילה מהלך לעקירת גפנים נגועות והבאת חומרי ריבוי נקיים מווירוסים (זנים מוכרים כמו קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה ועוד, וראוי לציין שעדיין לא ברור אם אכן הצליחו להתמודד עם הווירוסים), עמלו במו"פ צפון על פתרונות אחרים ארוכי טווח, והביאו לארץ זנים לא מוכרים אבל כאלה שידועים בעמידותם למחלות והתמודדות עם מזג אוויר קיצוני.
אני מניח שמעט מאוד שמעו על זני ענבים עם שמות כמו ברונר, קברנה קרבון, פריור ארומלה, סאן-לורן (לא בית האופנה) ועוד. כל זן ופרופיל הארומות והטעמים שלו. לדוגמה: ארומלה (Aromella) הוא ענב יין לבן שמדורג גבוה בעמידות החורף ובפרודוקטיביות. מומלץ להיות כיין זני או להיכנס לבלנד. לזן זה ארומה של מוסקט ותווים של אננס, יערה וקליפת הדרים. ארנדל (Arandell) הוא זן ענב אדום עמיד. תמצאו בו רמז לטעם אוכמניות. העמידות הגבוהה של ארנדל לטחב הופכת אותו לאטרקטיבי עבור מגדלים ברי קיימא ואורגניים, שכן הדרך המסורתית לטפל בטחב היא בריסוסים. זן זה לא צריך ריסוס, והוא יודע לשמור על עצמו. נוארה (Noiret) הוא ענב יין אדום שמתאים לייצור יינות זניים. היין בעל צבע עשיר עם תווים של פלפל ירוק ושחור יחד עם ניחוחות פטל, פטל שחור ומנטה. מאפיין עיקרי של הזן הזה הוא מבנה הטאנין העדין שהוא מייצר. הגפן עמידה במידה בינונית לטחב אבקתי ולריקבון.
מחקרים ופיתוחים שונים כבודם במקומם מונח, וכאמור אף אחד לא ייתן לכם תעודת ביטוח להצלחה. מחקרים שנעשים בתנאי מעבדה לא תמיד מתורגמים נכון לשטח האמיתי. הכול דינמי כל הזמן, וגם המחלות לא מחכות או לא נכנעות, והן כל הזמן מתפתחות ומייצרות בעיות חדשות. מבחינת הכורם, הכדאיות כלכלית היא הגורם המשמעותי באימוץ זנים חדשים.
אבל הבעיה המרכזית במציאת גפנים עמידות למחלות, ואולי זולות יותר לכורמים, בכלל לא קשורה לטיב המוצר הסופי או למחירו. לעשות יין זו אומנות – למכור יין זה מקצוע. האם בכלל יהיה אפשר למכור את היינות האלה, עם שמות שאף אחד לא מכיר ולא שמע אותם או עליהם. מאות שנים מדברים על מסורת יין, ומסורת קשה מאוד – אם בכלל אפשר, לשנות או להשריש. צריך הרבה מאוד יחסי ציבור וחינוך, מה שאומר הרבה מאוד אנרגיה והרבה מאוד כסף. יכול להיות שיהיה קצת יין נישתי מזנים אלה, פה חבית שם מיכל, אבל האם אלו זנים שיחליפו קברנה סוביניון או שרדונה, או את זני הבורדו הפופולריים?
כנראה שאין סיכוי שזה יקרה. חברות שמשווקות זנים שונים רוצות לעשות כסף מהמוצר שלהן, ולא להסתפק באיזה יקב בוטיק שיעשה 1000 בקבוקי יין. האם יקבים כמו כרמל או ברקן יחליטו על נטיעות אלפי דונמים של זנים אלה? כנראה שזה לא יקרה, רק בשנים האחרונות נטעו אלפי דונמים במקום אלה הנגועים באותם זנים שהובאו מדרום אפריקה בהשקעות אדירות. אבל מאידך, בישראל כמו בישראל, אם הזנים האלה יהיו מספיק זולים ואכן עמידים, אז אף אחד לא באמת יגיד לנו שזה מה שאנחנו שותים, המיץ ייכנס לבלנד, ואם הוא מזכיר מוסקט אז הוא יהיה מוסקט, ואם הוא מזכיר קברנה בפרופיל שלו אז הוא יהיה קברנה.
הרי רק לפני מספר שבועות חשפנו פה את אחת הדרישות שיכולות באמת להרוס את ענף היין הישראלי ואת חקלאות היין, כאשר מספר בעלי יקבים רוצים לייבא לארץ מחו"ל יין מוכן ומיץ ענבים בקונטיינרים, ולקרוא לזה Made in Israel. אז מסורת השקר הישראלית, או הישראבלוף, יוכלו לעבוד גם פה. בשמונה החודשים האחרונים החקלאות הישראלית מושמדת יחד עם שאר הציונות. שר החקלאות מסורס ולא קיים, חסר עמוד שדרה לחלוטין. לא ירחק היום ויהיה פה רק יבוא של יין, ואני עוד אופטימי – כי לא בטוח שיהיו מי שיישתו את היין בכלל.
ד"ר ישי נצר: זמירה בתחילת פברואר מעודדת את הלבלוב והצימוח המהירים ביותר
ד"ר ישי נצר הוא חוקר במו"פ אזורי מזרח באריאל ואוניברסיטת אריאל
במסגרת מחקר שעוסק בשאלה מה המשמעויות של מועד הזמירה, נראתה השפעה מעניינת הקשורה לתחום הגנת הצומח. זמירה היא פעולה המיועדת לווסת את כמות האשכולות שהגפן נושאת, על מנת לאפשר הבשלה טובה ויין איכותי. בפעולת הזמירה מפחיתים באופן דרמטי את כמות הניצנים שעל הגפן. פעולה זו מתבצעת בחורף עת הגפן נמצאת בתרדמה.
כורמים רבים מעוניינים להתחיל כמה שיותר מוקדם (אמצע דצמבר), ולסיים כמה שיותר מאוחר (מרץ) – כדי להתמודד עם מחסורים בכוח אדם ועם קשיים לוגיסטיים (קשה להיכנס ולעבוד אחרי אירועי גשם משמעותיים). יחד עם זאת, הכורמים רואים שמועד הזמירה משפיע על מועד הלבלוב, כי הסרת הניצנים והפציעה של הגפן משנות את הפיזיולוגיה של הגפן.
במסגרת מחקר שאנו עורכים באזור השפלה, אנו בוחנים ארבעה מועדי זמירה הפרוסים על כל מחציתו השנייה של החורף, ובודקים את ההשלכות של הטיפולים השונים על התרדמה, הפיזיולוגיה והיבול של שבעה זנים בולטים: שרדונה, קריניאן, טמפרניו, מרלו, קברנה, פטי ורדו ושיראז.
התופעה הבולטת ביותר היא, שזמירה בתחילת פברואר (המועד השלישי) מעודדת את הלבלוב והצימוח המהירים ביותר. מכיוון שמועד הזמירה משפיע על הקצב של הצימוח, מושפעת גם הפנולוגיה של הגרגר (בעברית עממית: קצב השינויים בפרי).
אנשי הגנת הצומח, שאחראים על מתן הריסוסים בזמן ובכמות המינימלית, מקפידים על שני ריסוסים פנולוגיים נגד פטרייה הנקראת קימחון, שפוגעת במרקם הפרי ועלולה להביא לפגיעה מהותית ביבול ובאיכותו. הריסוסים ניתנים כאשר 30 אחוז מהפרחים פורחים וכשמונה ימים לאחר מכן. ישנם זנים, כדוגמת הקריניאן, שמאוד רגישים לפטרייה זו. בניסוי בזן קריאן ראינו גפן צמודה לגפן, האחת נזמרה בזמן ולכן גם רוססה בזמן והיא נקייה לחלוטין מקימחון, ולידה גפן שנזמרה מאחור – פיגרה בהתפתחות ולכן קיבלה את הריסוס מוקדם מדי וחטפה נגיעות חזקה וטוטאלית בקימחון.
ממצא זה הדגיש את חשיבות המיפוי הפנולוגי של פקחי המזיקים, על מנת לתזמן במדויק את הריסוסים לטובת הפחתה של כמות החומר שהפרי נחשף אליו, ושחרור של יין בריא יותר לטובת הצרכנים.
בא לשכונה בחור חדש – מי היינן שיוציא לשוק הישראלי יין שחור ראשון?
אלון גונן: זה היה רק עניין של זמן עד שתעשיית יחסי הציבור תחפש עוד גימיק או עוד סוג של טרנד, בדיוק כמו היינות הכתומים שזלגו בשלוש ארבע שנים האחרונות למחוזותינו. האם "היין השחור" עומד בעצם להיות נושא השיחה הבא לשנים הקרובות, והוא זה שעומד להחליף את הטרנד הקודם? אז בתקופה האחרונה יותר ויותר מדברים על יינות שחורים שמנסים לכבוש את התודעה.
"יין שחור" מתייחס בדרך כלל ליין אדום בעל צבע עמוק, שנראה כמעט שחור בגלל הפיגמנטציה העזה שלו. חובבי היינות הצרפתים יצביעו על יינות Cahors (קאהור) מאזור Cahors בדרום מערב צרפת, כשהעינב העיקרי המשמש ביינות אלה הוא מלבק, שלעתים קרובות מעורבב עם מרלו וטנאט.
כאמור, היין מוכר בעיקר בגלל צבעו הכהה מאוד, כמעט שחור; סוג של דיו שמקורו בריכוז גבוה של אנתוציאנינים בענבי המלבק. יש לו פרופיל טעמים בדרך כלל מאוד חזקים ובעלי גוף כבד, עם טעמים של פירות כהים כמו פטל שחור, שזיפים ודובדבנים שחורים, יחד עם תווים של טבק, אדמה, ולפעמים רמז של תבלינים או שוקולד. הטאנינים חזקים, מה שמעניק ליין פוטנציאל התיישנות ארוך. סיפורים על היין השחור אפשר למצוא עוד מהתקופה הרומית, ובכתובים הוא כונה "היין השחור של אזור לוט" (גם ענבי אליקנט, פטיט סירה ועוד מצטרפים לחגיגה).
ליינות השחורים, במיוחד לאלו מאזור קאהור בצרפת, יש היסטוריה ארוכה. את הייצור הראשון של יינות שחורים ניתן לייחס לרומאים הקדמונים, שהיו בין הראשונים שטיפחו גפנים באזור קאהור. הם העריכו את האקלים והאדמה הנוחים של האזור לגידול ענבים, והיינות שהופקו צוינו בזכות צבעם הכהה וטעמם החזק. בתקופת ימי הביניים זכה יין קאהור לפופולריות משמעותית, כאשר היה מועדף על אנשי דת ומלוכה. האפיפיור יוחנן ה-22, שנולד בקאהור, היה תומך בולט ביין, מה שדחף להגביר את המוניטין שלו. במהלך תקופה זו יוצא היין הזה לאנגליה ולרוסיה בגלל עמידתו בהפלגות הארוכות. הפילוקסרה שפקדה אזורי יין רבים באירופה בסוף המאה ה-19, השמידה כרמים רבים והיה חשש אמיתי לקריסה טוטאלית של ענף היין, אבל בסופו של דבר מצאו פתרון על ידי שתילה מחדש של גפנים שהושתלו על כנה אמריקאי עמידה. גפני המלבק הוכיחו עמידות וחוזק יותר מזנים, אחרים ולכן כורמים רבים העדיפו לשתול מחדש את הזן הזה.
בשנת 1971 קיבלה Cahors את מעמד ה-Appellation d'Origine Contrôlée (AOC) , אשר סייע בפורמליזציה והגנת האיכות והמוניטין של יינות האזור. מעמד זה הדגיש את השימוש בענבי מלבק, התורמים לצבע הכהה האופייני ליין, וזה הביא כמה ייננים בכירים להחיות ולקדם יינות שחורים. היינן ז'ורז' ויגורו, דמות מפתח בהחייאת ענב המלבק בקאהור, הצליח לייצר כמה יינות שחורים שדורגו גבוה מאוד. גם ז'אן-לוק באלדס היה תומך בולט ביינותCahors , והקפיד על ייצור היין שלו בשיטות מסורתיות וטכניקות מודרניות להגברת העומק והמורכבות של היין.
אסור להתבלבל עם המלבק של ארגנטינה שאינו יין שחור כשלעצמו, אבל ההצלחה של המלבק הארגנטינאי משכה תשומת לב בינלאומית לזן הענבים המשמש בקאהור. עניין עולמי זה הועיל בעקיפין לקאהור על ידי הדגשת הפוטנציאל של מלבק לייצור יינות עמוקים וטעימים, כשאת הכול עוטפים סיפורי מסורת עם שורשים עתיקים, דמויות היסטוריות וייננים מודרניים משפיעים.
ליינות שחורים יש פוטנציאל לבסס את עצמם כקטגוריה מכובדת בעולם היין, בדומה לאופן שבו יינות כתומים מצאו את הנישה שלהם. הצלחתם תהיה תלויה ביכולתם של יצרנים ומשווקים להדגיש את המאפיינים הייחודיים, והמשמעות ההיסטורית והרב-גוניות שלהם בשילוב עם מזון. כמו בכל יין, בסופו של דבר חייבים להסתמך על איכות, עקביות ויכולת לפנות הן לחובבים והן לקהל רחב יותר לאורך זמן. ליינות שחורים יש כל הסיבות בעולם להתברג ולהשתרש לטווח הארוך, בעיקר בגלל פרופיל הטעמים הייחודי שהם מציעים; טעם חזק ועז שיכול לפנות לחובבי יין שמחפשים משהו אחר. טעמי הפירות הכהים והעשירים והטאנינים המורכבים שלהם, גורמים להם להתבלט. מה גם שהטאנינים החזקים והמבנה של יינות שחורים, מעניקים להם פוטנציאל התיישנות מצוין. זה יכול לעניין אספנים ואניני טעם שמעריכים יינות שמתפתחים ומשתפרים עם הזמן.
יינות שחורים משתלבים מצוין עם מאכלים דשנים, בשרים על האש, תבשילים וגבינות מיושנות. הרבגוניות הזו יכולה להפוך אותם למועדפים עבור מסעדות רבות, אבל מאידך יש חסרונות בשוק של נישה. הטעמים הנועזים והטאנינים החזקים של היינות האלה עלולים שלא למשוך את הקהל הצעיר, וסביר יותר שהם ימשכו שוק נישה ולא את ציבור שותי היין הכללי.
יינות שחורים עדיין זקוקים למאמצי שיווק חזקים כדי להעלות את המודעות ולחנך את הצרכנים לגבי האיכויות הייחודיות שלהם, בשוק יין עמוס בזנים וסגנונות רבים. יינות שחורים צריכים לגזור זהות ברורה כדי להתחרות ביעילות מול יינות פופולריים אחרים, הם ממוקמים בנקודת מחיר גבוהה, והם עשויים להיות פחות נגישים לרוב שותי היין. טרנדים בענף היין באים והולכים. ונשאלת השאלה האם יינות שחורים נתפסים כטרנד חולף בלבד, או שהם עשויים להיאבק לשמור על פופולריות ארוכת טווח.
אז האם היין השחור הוא הכתום החדש? סביר להניח שיהפוך לבחירה אופנתית, ויש מצב טוב שיתפוס את מקומם של היינות הכתומים שצברו פופולריות בשנים האחרונות, בעיקר בגלל שוני סגנון זה של יין שהתברר כטרנדי בקרב חובבי יין בשל טעמו הייחודי ושיטות הייצור, ובעיקר המכונה המשומנת של יחסי הציבור, כאשר כל מי שניסה לכתוב או לומר כי היינות האלה מזכירים לו ביוב, נתקל בחומה של סומליירים ו"מביני יין" שתקפו והגנו בחירוף נפש על הטרנד. כל שנותר לנו בישראל זה לחכות ליינן הראשון שיוציא יין שחור, והשאר כבר יבואו אחריו. בדיוק כמו טרנד היינות העתיקים – דבוקי וחמדני, היינות הכתומים ושאר ירקות.
יונתן לבני באירוע טעימות יין של העמותה למאבק באנטישמיות
ההזמנה הייתה טובה ומבטיחה – אירוע טעימות יין של מיזם דיפלומטיית היין Israel wine collection, שארגנה תנועת CAM למלחמה באנטישמיות בשיתוף איגוד לשכות המסחר, והתקיים השבוע בגלריה דובנוב בתל אביב. היו אמורים להשתתף בו עשרות יקבים, אנשי עסקים מובילים ועמיתים מהקהילה הדיפלומטית, שמאמינים בענף היין הישראלי ויודעים שיבואו ימים טובים. אכן, כוונה טובה. בפועל, לפי המארגנים השתתפו היקבים הבאים – שחלקם עדיין לא הגיעו כשהייתי במקום: רזיאל, טוליפ, אנדרדוג, פינטו, עגור, רקנאטי, ויתקין, שדרות, יעקב אוריה, גבעות, פלטר, אמפורה, לטם, נבו, כישור, נטופה, עבייה.
בין אנשי העסקים שהגיעו בלט בנוכחותו שף אסף גרניט, בעלים ושותף בקבוצת מסעדות מחניודה בירושלים ומסעדת 'שבור' בפריז, בעלת כוכב מישלן. הדיפלומטים שנכחו כשהייתי שם, שעם חלקם שוחחתי בשפתם, לא היו מהמובילים בנציגי השגרירויות בישראל. בכול מקרה היה כאן הרבה רצון טוב, ואירוע שבעקבותיו יגיעו נוספים.
השותפים במיזם הם אשת היין שירה גרנות, סשה רויטמן מנכ"ל ארגון CAM – מומחה לדיפלומטיה שמקדם קשרי מסחר עם ישראל בעולם, ואילנית צמח – מומחית בליווי אסטרטגי ליקבים. שירה גרנות שארגנה את האירוע אומרת: "משלחות רבות מגיעות ארצה מחו"ל ועוברות דרך יקבים ישראלים. מאז אוקטובר 2023 מעט אורחים זרים מגיעים אלינו וליקבים. יין מקרב בין רחוקים, ואני וסשה רויטמן המנכ"ל, סבורים שזו הזדמנות לקרב בין האנשים באמצעות שתיית יינות ישראליים ולתת להם good time. הכרת עולם היין תגרע מהאנטישמיות". אז שתיתי מספר יינות:
יקב עבייה – היקב של היינן יוסי יודפת מנסה לשלב בין יינות לסביבה, בין היתר על ידי ייצור יינות טבעיים. שתיתי יין ששמו Proletar – "יין עממי" (יין מעמד הפועלים), היין הבסיסי של היקב. עשוי מענבי קריניאן ומעט פטיט סירה מבקעת הנדיב, רובו נעשה ללא חבית. היין אמור להגיע לשיאו לאחר ארבע שנים ממועד הבציר. 85 ₪. טעמים מוזרים, לא אהבתי.
יקב אוריאל – יקב קטן ליד שדרות הסמוכה לעוטף עזה, הסובל מהמלחמה בדרום. טעמתי את יין 2021 של הבעלים-יינן אורי אקיאן, בלנד של ענבי מרסלן, קברנה סוביניון ופטי ורדו, ששהו 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. יין בולט בטעמים עדינים ונעימים שמוכן כבר היום, אבל יתיישן ויהיה טוב עוד יותר. 140 ₪ – יקר אך טעים מאוד.
יקב נטופה – יקב במצפה נטופה, שהיינן שלו פייר מיודובניק שמייצר את יינותיו ביקב כמיסה באזור תעשייה דלתון שבגליל העליון. טעמתי את היין שנקרא מצפן-טורסיר, עשוי מ-70% ענבי טוריגה נסיונל – זן ענבים נהדר אופייני לפורטוגל המשמש שם גם ליינות פורטו. מספר יקבים בארץ עושים ממנו יין, כמו יקב רמת הגולן ואחרים. ליין נוספו 30% ענבי סירה. יין טעים מאוד, עם טעמים חדשים וישנים באותה כוס. 169 ₪ – יקר מאוד.
יקב נבו – שוכן בלב הרי יהודה במושב מטע, לא הרחק מירושלים. שתיתי את הפטי ורדו 2020, שעשוי מענבים ששהו 23 חודשים בחבית עץ אלון. יין טעים ביותר, מלא בטעמים אבל לא כבד. מקורר היטב הוא יהיה טעים גם כיין אדום המלווה ארוחה. 170 ₪ – יקר מאוד.
יקב טוליפ – טעמתי את הנט סוביניון בלאן 2023 של היקב מכפר תקווה ליד קריית טבעון, שמעסיק בוגרים עם צרכים מיוחדים. הענבים מהפלטו של דלתון בגליל העליון. רשתות צל כיסו את הכרמים על מנת להגיע לבשלות אופטימלית באזור אקלים חם ביותר. זהו סוביניון בלאן מקסים וממש טעים לאוהבי הזן. יין לבן מיוחד עם טעמי אשכולית ואספרגוס לבן ורענן, המזכיר לי את הטובים שביינות סוביניון בלאן אוסטרלי. כיף אמיתי. 109 ₪.
יקב פלטר – יקב פלטר בצפון רמת הגולן מייצר יינות איכותיים. רק בגולן יכול להיות יקב לא כשר, שעל ידו יש לו יקב כשר בשם 'מטר'. טעמתי באירוע את הבלאן דה בלאן בן 6 שנים. היין נעשהעל ידי היינן טל פלטר בשיטה מסורתית של יינות מבעבעים, מענבי שרדונה מכרמים בגליל ובגולן, שנבצרו בתחילת עונת הבציר כאשר רמת הסוכר נמוכה והחומציות גבוהה. 6 שנים שהה היין בבקבוקים, שבמהלכן השמרים הפכו את הסוכר לאלכוהול. יין בעל טעמים וארומות מורכבים ומרשימים, שכמותו לא שתיתי בארץ בשנים האחרונות. אכן יין מדהים. 169 ₪ – מחיר מציאה ליין כזה.
יקב פינטו – את יינות האיכות של יקב פינטו בירוחם שבנגב, עושה היינן יעקב אוריה, איש יין מעולה שיש לו גם יקב שלו. טעמתי את ה'חולות אדום' משנת 2021 – יין בורדולזי מאזור הנגב החם שלנו, עשוי מענבי מלבק, מרלו ופטי ורדו. אכן יין בורדולזי אמיתי, ועם זאת שונה בטעמו מהבורדולזי המקורי בכך שהוא זקוק להתיישנות ואז יהיה עוד יותר מיוחד בטעמו. 130 ₪ – יין נהדר.
עולֵלות בקצרה
(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)
משה וייזמן מהסטארט-אפ WINEing בפודקאסט הבינלאומי Read Between the Wines
פודקאסט היין Read Between the Wines, המופק בטורונטו-קנדה בהנחיית פייר פרלנד, עוסק בזויות שונות של תעשיית היין מנקודת מבט האישית של יצרנים, מבקרים, עיתונאים ויזמים בתחום. מאז השקתו ב-2019 צבר הפודקאסט יותר מ-27,000 מאזינים בממוצע לפרק ב-34 מדינות, וזה גם הפודקאסט היחיד שזמין במערכות הבידור של חברות תעופה בינלאומיות כמו אייר קנדה ובריטיש איירוויס.
במרכז הפרק שפורסם שבוע שעבר, עמד משה וייזמן, מייסד שותף ומנכ"ל הסטארט אפ הישראלי WINEing, שפיתח זירה דיגיטלית המאפשרת לסוחרים להשתמש בפונקציונליות של רכישה קבוצתית לקהל הלקוחות הפיזי והדיגיטלי שלהם.
בפרק שוחחו השניים על ההיסטוריה המקצועית של וייזמן, מה הביא אותו ואת שותפו ההולנדי לפתח את הפתרון, וכיצד הזירה שלהם מגבירה ספציפית עבור יקבים את המכירות ישירות לצרכן(DtC), וגם שמה לעצמה למטרה לעזור לתעשייה להתמודד עם אחד האתגרים הגדולים ביותר שלה – הקהל הצעיר.
הסטארט אפ של וייזמן ביצע כבר יותר מ-30 פיילוטים בישראל, איטליה וצרפת, ועתה נמצא בסבב השקעות שני, אחרי השקעה ראשונית של שלושה משקיעים פרטיים. השיחה נגעה גם באתגרים של גיוס כסף לסטארט-אפים בעולמות היין בימים אלה, ועד כמה השוק המסורתי הזה בכלל נתון להפיכתו לדיגיטלי יותר.
וייזמן מספר שהפרק זכה ליותר מ-15,000 האזנות עד כה, מאז עלה לאוויר בסוף השבוע שעבר.
הזמרת דולי פרטון – עכשיו גם השרדונה
'Dolly Wines' – 'יינות דולי' יגיעו לשווקים בחודש יולי 24. מדובר בסדרת יינות ראשונה שהיוצרת-זמרת הקאנטרי דולי פרטון מייצרת עם Parton Family Cellars ואחת מחברות היין הגדולות בעולם שבסיסה באוסטרליה, Accolade Wines. היין הראשון שיוצע למכירה הוא שרדונה 2023. לפי הדיווחים מדובר בשרדונה פריך עם טעמי אפרסק לבן, שמנת מתוקה, וחבית מעושנת – הכול למען מתיקות מאוזנת. יינות נוספים בסדרה הם רוזה ופרוסקו – יושקו בסתיו 24 בבריטניה, כשיין רביעי: מבעבע, יושק באוסטרליה בספטמבר השנה.
הפרסומים אומרים: "דולי ידועה ביכולתה לחבר אנשים יחד, וכול בקבוק מזמין אוהבי יין ומוזיקה לעולמה של דולי, שהייתה מעורבת בכול שלבי תהליך ייצור היין כשהיא תרמה את התובנות שלה על טעם, מראה ותחושת היין כדי להבטיח שכול בקבוק ייצג באופן מושלם את הקסם שדולי מביאה לעולם".
27.6.24: פופאפ בר יין מוקדש ליינות Carmel Signature
ביום חמישי 27 ביוני החל מ-18:30, יגיע יקב כרמל לתל אביב. בשיתוף פעולה עם פופ אפ בר יין מבית "חדרפרטי", יוקם לערב אחד בר יין לקהל הרחב, שיוקדש כל כולו ליינות כרמל סיגנצ'ר, הסדרה העליונה של היקב. כל אורח.ת שיגיעו יקבלו כוס יין עם השם, אליה יימזגו טעימות של יינות הסדרה, ואחריהן יוכלו המבקרים לקנות בבר בקבוק יין לבחירתם, ומנות לבחירה המוצעות בתפריט מהן ניתן ליהנות בלופט המעוצב ובמרפסת הגדולה.
בין היינות באירוע: יינות מסדרת ויניארדס המופקים מחלקות כרמים איכותיים המאופיינים בטרואר דומה וממקומים באותו אזור גידול, ומסדרת סינגל ויניארדס – יינות כרם יחידני המופקים מכרמים המניבים באופן עקבי ענבים באיכות גבוהה במיוחד ומבטאים את האופי הייחודי המזוהה עם טרואר הכרם. היינות שימזגו באירוע: ויניארדס רוזה, ויניארדס שרדונה, ויניארדס קברנה פטי ורדו, ויניארדס וולקני לבן, סינגל ויניארדס ריזלינג כרם הר אביטל, וקריניאן גפנים בוגרות כרם ואדי מילק.
הכניסה בהרשמה מראש, התשלום במקום בהתאם ליינות ולמנות אשר יוזמנו, המכירה בבקבוקים בלבד (מינימום 100 ₪ לאדם).
פופ אפ בר יין מבית "חדר פרטי" – דרך בן צבי 84 תל אביב. פרטים נוספים והזמנת מקומות באתר אונטופו
28.6.24: יריד היין חוזר לקיסריה ומפרגן ליקבי קו העימות
יריד היין בהפקת 'רזי הכרם' ו'הבוטיק של נתי' חוזר לקיסריה בפעם השישית, במתחם מקורה וממוזג וגן פתוח מוצלל עם פינות ישיבה. ישתתפו יותר מ-85 יקבים – תוך פירגון בגדול ליקבי קו העימות, יבואנים, מזקקות ומבשלות, שמזגו טעימות ללא הגבלה.
מה מבטיחים המארגנים? מתחם יינות מתיישנים, כוס יין מקריסטל במתנה, סדנאות ופעילויות מעולם היין, פעילות ספורטיבית בשילוב יין, אוכל בתשלום נוסף, מוזיקה, וחשיפה ליקבים מאוסטריה ואיטליה שהגיעו לאחרונה לארץ.
רשימה חלקית של משתתפים: יקב איל, יקב תל שיפון, יקב קודש, יקב מחקרי אריאל, יקב אסף, יקב הר זמר, יקב דראנה, יקב פרידה, יקב אלבר, יקב מראה מקום, יקב בין הפרחים, יקב מידבר, יקב פנחיסיאן, יקב הר אודם, יקב סשה, יקב ספר, יקב אוריאל, יקב בן עטר, יקב כמיסה, יקב מישאל, אקרמן, יקב עתלית, יקב אכזיב, יקב טפרברג, יקב גבעות, יקב עמק האלה, יקב אדרא, הבוטיק של נתי, יקב בית אל, יקב הר ברכה, ערק דוד המלך, נתיב היין, מזקקת באסל, יקב טפירו, יינות צרפת, יקב אביתר, ערק אפרתה, יקב פסגות, יקב נטופה, יקב בן נון, יקב שילה, שושנס, משק אחיה, יקב גסקון, מזקקת ירושלמי, מזקקת גולני, יקב רמות מנשה, ויקבים ויינות רבים מחו"ל.
יריד היין בקיסריה – שישי 28.6.24 15:00-11:00, מתחם האירועים יונו, חלמיש 18 פארק העסקים החכם קיסריה. חניה חופשית. מחיר כרטיס כניסה 135 ₪. רכישת כרטיסים כאן
תגובות
0