כתבה שנייה בנושא תערוכת היין הכי נחשבת באירופה בעשור האחרון. 4500 יקבים מכל העולם מציגים יינות של עשרות מדינות. השקעות אדירות בעיצוב ביתנים, מיתוג, יחסי ציבור, מסיבות עיתונאים, ארוחות שף שמתאימות ליין, ובעצם כולם עושים כל דבר על מנת לקדם את תעשיית היין של ארצם. המדינות משתתפות במימון, בארגון, בעזרה לוגיסטית, ובכל מה שנדרש על מנת שהביתן יצליח במשימה.

השנה הצליח מכון היצוא, בראשות דפנה שטרנפלד (סמנכ"ל ומנהלת חטיבת מוצרי צריכה), האחראי בעצם על כל נושא קידום היין בחו"ל, לארגן שמונה יקבים כדי שייצגו את ישראל ויראו לעולם כי תעשיית היין הישראלית פורחת ומרשימה, והביתן מעניק הזדמנות נאותה להראות לציבור הרחב את ישראל היפה.

תפקיד מכון היצוא הוא לארגן את היקבים, לעזור בשינוע היין, להקים ולעצב את הביתן הישראלי, לארגן מסיבות עיתונאים, לתאם פגישות אם צריך, ולהפעיל את כל כוחו הבירוקרטי של המשרד בתיאום משרד החוץ, משרד הכלכלה שבתוכו משרד התעשייה והמסחר.
תערוכת יין עולה הרבה כסף ליקבים המשתתפים – רק לסבר את האוזן, כל יקב השקיע בין 10,000 ל- 20,000 אלף יורו (דוכן, עיצוב, טיסות, מלונות, מטעימים, ביטוחים וכו').
למכון היצוא יש תקציב תערוכות ממנו משלמים את הוצאות מתאמת התערוכה, שבמקרה הזה הייתה יערה שמעוני, מנהלת תחום יין במשרד.


מכון היצוא מתהדר בכך, שהוא מנסה בכל כוחו לקדם את תעשיית היין כל 

השנה בכל מיני תערוכות. עפר זקס, מנכ"ל מכון היצוא, התהדר בנאום הכניסה שלו לתפקיד: "היצוא הישראלי הוא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק. המציאות הכלכלית הגלובלית מציבה אתגרים רבים בפני היצואנים הישראלים, הקטנים והגדולים כאחד. אפעל להביא להישגים משמעותיים של מכון היצוא למען קהיליית היצואנים בישראל".

וכאן מתחילים סאגת מכון היצוא והביזיון הכל-כך חלמאי, שרק מקריאת התגובה הלקונית שלהם, מבינים שאת המשרד לא מעניין כלום מלבד לסמן בדו"ח השנתי שלהם כי היו יקבים ישראלים בדיסלדורף.
כל כך מביש מה שהם גרמו לביתן הישראלי בתערוכה, שבמדינה מתוקנת הם היו חייבים לפצות את היקבים על הביזיון. את הפסד הכסף שלהם, את הארגון הלקוי, את הפקרת ביטחונם של המציגים בתערוכה, ועל כך שבמחי יד, יומיים לפני התערוכה, שלח מנכ"ל המכון מכתב לבעלי היקבים, בו הוא מודיע להם כי החליט לא לשלוח לגרמניה את יערה שמעוני, שעמלה על התערוכה כל השנה האחרונה. זאת בגלל השביתה של משרד החוץ ואי יכולת לתאם אבטחה בדוכן, ומאחר ויערה עובדת מדינה, היא צריכה אבטחת שב"כ במדינות אליהן היא יוצאת מטעם המשרד. עוד צוין במכתב, כי על בעלי היקבים והמציגים לשקול צעדיהם בהתאם להחלטה זו.

שימו לב: יומיים לפני התערוכה מבקש מנכ"ל מכון היצוא מבעלי היקבים שהשקיעו זמן וכסף לשקול צעדיהם. מה הכוונה? למה התכוון המשורר? מה רצית שהם יעשו? האם רק ביטחונה של עובדת משרדך חשוב ולא נציגי היקבים הישראלים? האם לא ידעת מבעוד מועד שיש שביתה במשרד החוץ וצריך להתארגן בהתאם?

מדוע שגריר ישראל בגרמניה כן יכול היה לבוא לתערוכה, והוא עשה זאת עם אבטחה. אתה שואל איך ומרים גבה? אז אני אגיד לך. השגרירות פשוט שכרה אבטחה מקומית. מעבירים את האבטחה לחברה מקומית או לשוטרים מקומיים.
אם זה טוב לשגריר ישראל, זה טוב ליערה, אני בטוח. אבל הרבה יותר קל לבטל את הנסיעה שלה, הרבה יותר קל וזול לא לנסוע.

בעצם, מה אכפת לך מתעשיית היין? מה עשית על מנת להפוך את העולם במשרד החוץ, במשרד הכלכלה, במשרד ראש הממשלה? הרי ליברמן חובב גדול של יין, אם הוא היה מעודכן, אולי הוא היה פועל. אני בטוח שהוא היה פועל.
אבל המשרד ממלא הוראות של פקידים בירוקרטים שמודיעים לך שיש שביתה ולכן אין תאום אבטחה. אז תתאם אבטחה ותדאג לייצג את המדינה.

אתה שואל מה קרה בפועל? כי אני מניח שאתה חושב שהכל היה בסדר; אז היה מביש ומבזה והדוכן היה ריק רב הזמן, ולא היו מסיבות עיתונאים, ולא היה כל עניין בביתן. בעלי היקבים והמציגים עשו ככל יכולתם, אבל התברר שלא תואם דבר, לא נשכר משרד יחסי ציבור מקומי על מנת להביא אורחים וקניינים ועיתונאים וצלמים. פשוט לא היה כלום.
היקבים הגדולים רמת הגולן (ואיתו יקב הרי גליל), ברקן ורקנאטי נעזרו בחברות השיווק שלהם בגרמניה על מנת לקדם את עניינם, אבל היקבים שזו להם תערוכה ראשונה ואין להם חברות שיווק באירופה, כמו בזלת הגולן, יקב ירושלים, יקב צרעה, יקב רימון, נשארו רוב הזמן מיותמים.
ביום הראשון עוד חייכו בדוכן, ביום השלישי החיוך הפך לפנים מאוד עצבניות. מאוד אפילו, ואני מבין אותם.

מה המסקנות המתבקשות:
ראשית, יפסיקו היקבים להיות אימפוטנטים, ותתחילו לקחת את העניינים שלכם בידיים. תפסיקו לסמוך על מכון היצוא, תפסיקו לסמוך על מועצת הגפן, תפסיקו לסמוך על חנויות היין, תפסיקו לסמוך על כל מי שמנהל אתכם ולכם אין שום דעה בנושא ושום מעמד כזה או אחר. כולם מקבלים החלטות בשבילכם וחושבים שאלו ההחלטות הטובות ביותר. הבעיה היא שלרובם אין מושג בנושא היין, צל של מושג.

מה היה עושה מכון היצוא אם הייתם מחליטים לא לנסוע לתערוכה? איך הייתה מצטיירת מדינת ישראל בעולם וכולם היו כותבים על זה? מה היה עושה שגריר ישראל בגרמניה אם היה יודע שהדוכן ריק והאורחים שלו היו צריכים להתבזות? מה היה קורה אם מנכ"ל מכון היצוא ידע שהייתם תובעים את המכון בתביעה ייצוגית לקבלת כל הכסף שהשקעתם בחזרה? מה היה קורה אם הם היו יודעים שיש לכם כוח, ויש לכם, ולא רק מול המשרד הבירוקרטי הזה אלא מול כל מי שמנהל ומרוויח מכם כסף ומתנהג כאילו הוא הבוס שלכם? כולם מתפרנסים על הגב שלכם, כולם עובדים עבורכם אבל מתנהגים כאילו אתם לא קיימים.

יקומו היקבים הגדולים, יקומו היקבים שמייצרים מעל חמישים אלף בקבוקים בשנה, ויגידו: די, לא עוד. אנחנו אחראים על תעשיית היין בישראל ולא כל מיני מזדנבים. 

חוק היין עבר לכם תחת הרדאר, חנויות היין והמסעדות מוכרות במאות אחוזי רווח ואתם לא אומרים מילה. יש כל מיני תערוכות יין בעולם שאתם לא מחליטים אם שם אתם רוצים להציג. למה דיסלדורף? למה לא תערוכה אחרת? למה לא השוק הסיני או היפני או הירח?
למה לא אתם קובעים? למה מכון היצוא קובע בשבילכם לאן לנסוע? מה זה הדבר הזה? עפר זקס מחליט? דפנה מחליטה? יערה מחליטה? מי, מה למה. למה לא אתם?
מכון היצוא הוא רק דוגמא לזילות שמפגינים כלפיכם: מכון היין שנסגר ולכם לא היה מה להגיד, מועצת גפן יין שבתקציב הזעום שלה לא יכולה לעשות הרבה. אין לכם לובי בכנסת שיכול להזיז עניינים, ובעצם אין לכם כלום.
ולכן, רק התאגדות של היקבים וביסוס מעמד וכתיבת תקנון וקביעת מדיניות, תאפשר לכם לקחת אחריות על תעשיית היין הישראלית. לא יוכלו להתעלם מכם, תהיה כתובת לכל מיני גופים על מנת לקבל מכם דעה ורעיונות, ואף אחד לא יוכל לקבל החלטה בשבילכם,
מכון הייצוא מביא עשרות עיתונאים ובלוגרים לארץ כל שנה. מי בוחר לאיזה יקב ייקחו אותם? רק תחשבו על הדוגמה הפשוטה הזו, שאפילו בזה לא מתייעצים אתכם.
לא עוד. קחו את ההובלה של יין ישראלי, ורק ככה אולי, אולי יש עוד עתיד ליין הישראלי בארץ ובעולם.

שאפו ענקי לאנשים שכן עשו, וקצת הצילו את הכבוד שלנו שם בגרמניה: יעל גיא וראובן רובין מיקב רמת הגולן, אורי טירולר מיקב הרי גליל, יואב ואסף לוי מיקב בזלת הגולן, אורי רן מיקב צרעה, וכמובן לשגריר ישראל בגרמניה, יעקב הדס.

תגובת מכון היצוא:
"הנהלת מכון היצוא מצרה על היעדרות נציגה מהביתן, היעדרות אשר נכפתה עלינו לאור שביתת עובדי משרד החוץ והנחיית גורמי האבטחה הרשמיים.
ענף היין במכון נערך לתערוכה זו מבעוד מועד, ארגן את החברות, החומרים השיווקיים ופעל לתיאום פגישות עסקיות בביתן.
המצב הקיים פוגע לא רק בפעילות המכון בחו"ל, אלא גם בפעילותנו בארץ, ובפעילות החברות באשר הן.
אנו מקווים כי שביתת עובדי משרד החוץ תגיע בהקדם לסיומה והמכון ישוב לשגרת העבודה כך שנוכל לשוב ולתת את השירות אותו אנו רגילים להעניק לקהילת היצואנים".

 

 

תגובתו של יניב ענבר, מנהל הייצוא של יקבי רקנאטי, אשר היה בתערוכה:

אלון היקר שלום,
כמה תיקונים והבהרות לגבי הכתבה המתייחסת לתערוכת היין בדיסלדורף:
 1. מכון הייצוא נוהג להציג בפני היקבים את תוכנית העבודה השנתית שלו ולפעמים אף רב שנתית. כמו כן המכון מבקש מהיקבים את התייחסותם, דעתם, והפניות לגבי יעדים מועדפים ותערוכת ספציפיות. היקבים עצמם (או אלו שבחרו להשתתף), הם אשר בחרו בתערוכת PROWEIN כיעד ראשי. הסיבה העיקרית לעבודה תחת כנפי מכון הייצוא היא כמובן כספית – המכון משמש כזרוע ממשלתית להעברת תמיכה לגופים המסחריים.
2. תערוכה זו מהווה פלטפורמה ייחודית ודי בודדת (לצערנו!) לשיתוף פעולה בין היקבים בארץ, וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שיקב רקנאטי בוחר להשתתף בתערוכה זו כגורם מרכזי, יוזם ומוביל זו השנה השישית (החל מ- 2008, ללא 2013 – שבה התערוכה התקיימה בחג הפסח, ולכן לא הוקם דלפק ישראלי "רשמי" במועד זה). חשוב מאוד לדעתנו להמשיך ולתמוך תקשורתית בקיום פעילות משותפת מסוג זה, שלצערנו בשל ניגודי עניינים כאלו ואחרים, מספר יקבים גדולים (מאוד…), עשו בעבר כמיטב יכולתם על מנת להכשילה, וגם היום עוד לא הביאו את עצמם לכדי השתתפות בה.
3. הסיבות לכשלי פעולות הקד"מ בתערוכה זו הן בייחוד הרשמה מאוחרת מאוד של דלפק המכון, שגררה עימה איחורים בהעברת חומרים וחוסר תיאום מול התערוכה ומול המציגים. הסיבות להרשמה המאוחרת היו קושי באיתור מקום ראוי (גם בשל אי ההשתתפות בתערוכת 2013), וכן קושי משמעותי באיתור מספר מספק של מציגים בדלפק!
4. הביתן לא הצליח כפי שהיה ניתן לצפות, אך בהחלט לא כשל או התבזה – וחבל להציג זאת כך (הדברים מבוססים על בדיקה עם מרבית הנציגים בביתן). ביום השלישי אכן הייתה הרבה פחות עבודה, אך בוודאי שמת לב שזה המצב במרבית חלקי התערוכה.
5. אכן, כאשר מציגים תחת כנפי מכון הייצוא, ישנה מגבלה מהותית ביכולת היקבים להשפיע על מי ישתתף ומי לא (סוג המוצר, איכות). אנו מקווים שתימצא הדרך לשפר נושא זה בהמשך.
6. לקראת התערוכה הושקעו ע"י המציגים משאבים רבים (כסף, מחשבה, זמן) בניסיון להפיק ביתן ופעילות מכובדים וראויים. הפעילות שהתקיימה בביתן בפועל תאמה את התכנון – אך לצערנו אכן סבלה ממספר משתתפים נמוך (ראה סעיף 3 להלן).

 

 

תגובת הקורא ארי מנדל:

הייתי שם, כל מה שכתוב כאן נכון אבל אני חושב שאלון המעיט קצת, כי התסכולארי מנדלהיה הרבה יותר גדול ממה שכתוב. אפילו כבר עשו, גם לא עשו כמו שצריך, אלון שכח לציין באיזה חור דחפו את הביתן, היו צריכים לחפש בשביל למצוא את זה.כיבואן של יינות ישראל לבלגיה כבר זכיתי לטעום את ההרגשה הזאת, מדינת ישראל בקושי משקיעה בתחום הכי פורה שלה בתחום האוכל, ואם היעד שלך לא קוראים לו פריז או לונדון וכדומה, שכח מאיזה שהיא תמיכה מינימלית, לא יקרה אף פעם כלום… אין מה לעשות. ובאמת שאפו למי שכן היה והצליח לאסוף את עצמו ולעבוד בכל זאת.