פסטיבל של גפן ויין ביקב לוריא

אין כמו טיול עם חברים טובים בצפון הארץ, וזאת למרות שרשרת הפקקים בכבישים, שאפילו שיפור תשתיות הכבישים באזור זה עדיין לא פתר אותה.
אז נסענו, כמה חברים ממועדון היין יולו (YOLO) עם בנות זוגם, לבקר ביקב לוריא לרגל פסטיבל בין הכרמים בגליל, וספציפית להשקת יין הדגל החדש של היקב: גראן ויטל 2008.

התמקמנו לנו במלון דירות מקסים בצפת (פלח הרימון), ומשם דילגנו לטיולינו בצפת, ראש פינה ויקבים באזור.
הציר המרכזי מבחינתנו היה הפסטיבל של יקב לוריא – בציר של ענבי גוורצטרמינר והשקת הגראן ויטל 2008.

כבר כתבתי בעבר על יקב זה, ההולך ומתפתח לאורך השנים האחרונות הן בהיבט ההשקעה וההתקדמות באיכות היין, והן בתשתיות ובמיתוג. מסדרת יינות שנקראו רוג' וגראן וין, היינות זכו לשמחתי לשמות מייחדים יותר – רוסו (במחיר העממי יותר) וגראן ויטל – היוקרתי יותר, גם אם עדיין במחיר סביר מאוד.

אבל בואו נתאר קודם כל מה תכננו עבורנו ועבור כול הקהל שבחר להיענות להזמנת היקב ולהשתתף באירועים, ואיך בילינו את היום:
התחלנו השכם בבוקר עם קבלת פנים לבבית על כוס קפה וארוחת בוקר נדיבה, והתחלנו לעבוד. קיבלנו מזמרות ויצאנו לבציר ראשון של ענבי גוורצטרמינר. אמנם בציר סמלי, כי רוב הענבים טרם הבשילו והבציר העיקרי עוד לפנינו, אולם גם כך היה נחמד מאוד לטעום טעמו של בציר תרתי משמע – גם לבצור וגם לטעום על הדרך ענבים ישירות מהאשכול הנקטף.

אנחנו כמובן ניצלנו ההזדמנות ללכת לצידו של הכורם יוסף סיידא, כורם ברמ"ח אבריו, ונהנינו לא רק לבצור לפי הנחיותיו, אלא לקבל שוב את ההסברים המפורטים והמעניינים על מאפייניה המיוחדים של הקרקע המקומית (גיר, טרה רוסה וציפוי בזלתי), ולהעמיק בהבנת תפיסותיו המקצועיות בנושא גידול הכרם, זמירה, נטיעות חדשות, יזמות ברעיונות, ונכונות מתמדת ללמוד ולשפר. אצל משפחת סיידא יש סינרגיה משפחתית בהחלטות, אבל הבחנה מקצועית ברורה בין הקובע לגבי הכרם והקובע לגבי היין. גידי, בנו של יוסף, הוא היינן.

כאשר שאלנו את האבא איך הוא מסתדר עם קבלת ההחלטות היינניות ע"י גידי, הוא ענה כלהלן: "יש לי הרבה פעמים דעות שונות משל גידי, אבל בסופו של דבר למדתי שגידי מקבל החלטות נכונות, ולראייה שביעות רצוני מאיכות היין והתקדמות היקב, ולכן דעתו היא הקובעת בתחום זה".
יפה ולא מובן מאליו למי שקצת התנסה בניהול.

לאחר הבציר סחטנו את הענבים, והקהל נהנה לטעום מהתירוש שהופק מהם בעמל כפיו. היה מעניין מאד לטעום מהתירוש ולחוש בו את טעם התפוח המרענן,החמיצות והמתיקות המשולבות, כמו גם הטעמים הסובטרופיים שעומדים להתפתח בו בהמשך הדרך עד להבשלתו לכדי יין גוורצטרמינר איכותי. מניסיון העבר עם יין גוורצטרמינר של לוריא – עוד נהנה מהבציר הזה.

ולהשקת היין: כאמור, היקב קיים את האירוע בין היתר במטרה להשיק את יין גראן ויטל 2008. אני אישית כבר טעמתי ממנו לפני מספר חודשים. אז התלבט גידי אם להשיקו כבר באותה עת, ודעתי הייתה שהוא יעשה נכון אם ידחה את ההשקה במספר חודשים. זו אכן הייתה החלטתו ושמחתי לתרום לה, והיין אכן כבר מוכן כיום לשתייה.

זהו בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. 20 חודש בחביות עץ אלון צרפתי ועוד תקופה נכבדה בבקבוק. קשה מאד להתרשם ממאפייניו המורכבים של היין במסגרת אירוע טעימה בשדה בקיץ חם, ואחרי שערב לפני כן התמלאנו ביין טוב וקינחנו בבקבוק גראפה מדהים מבית היוצר של GAJA מאיטליה. אבל אני יכול להגיד שכבר בטעימה הקודמת לפני חודשים נוכחנו באיזון מצוין, מגוון טעמי פרי ותבלין, ויין עוצמתי.

ניתן כבר עתה לשתות וליהנות ממנו, אבל גם אפשר לשמור אותו במקרר היין למשך תקופה ארוכה ולהגביר את ההנאה. אם להתבסס על ניסיון העבר – לאחרונה פתחתי בקבוק גראן וין 2006, שהוא "אחיו המבוגר", ונהניתי ממנו הנאה צרופה.
ובאשר למחירו, אני בדעה שהוא אטרקטיבי ביחס לאיכותו: סביב 160- 170 ₪, ולראייה, אני כבר אחסנתי אצלי בקבוקים רבים ממנו.

גם היין השני של היקב, רוסו 2008 – בלנד של סנג'יובזה, ברברה וקברנה סוביניון הוא יין מצוין, ובוודאי ביחס למחירו: סביב 85 ₪ על המדף.
בקיצור: שווה.