תערוכת היין בבית ציוני אמריקה – הפתעה בגדול

האמת: הופתעתי ובגדול. יש אין ספור תערוכות יין בשנה, רובן הגדול מופקות בחוסר מקצועיות משווע, ולמרבית היקבים כבר נמאס להגיע לתערוכות שההשתתפות בהן עולה הרבה כסף, ולא בטוח שיש בהן תועלת.
היקב צריך להחליט באיזו תערוכה להשתתף, ואחד הפרמטרים הוא כמובן מי מפיק את האירוע, מה רמת המקצועות שלו בהפקת אירועים (ולאו דווקא הבנתו ביין), בחירת המקום, וסוג האנשים שצפויים להגיע לאירוע. אלו הפרמטרים שצריכים לעניין את היקב על מנת שיידע איזה יין צריך להטעים. 

קבוצת דגן, בית ציוני אמריקה ושגיא אפשטיין מחברת E&M הפקות, היו אמונים על הפקת האירוע שהתקיים השבוע בבית ציוני אמריקה בתל אביב – מקום הממותג בשנים האחרונות כ- ZOA (ראשי התיבות באנגלית של 'ארגון ציוני אמריקה').
עצם בחירת המקום העידה על סוג האנשים אליהם מכוונים המארגנים, ואכן, מאות אנשים שאיננו רואים בדרך כלל בתערוכות יין הגיעו לאירוע; גברים ונשים שהגיעו לאירוע תרבות, וככה התייחסו אליו. מטופחים ולבושים בהתאם לאירוע תרבות, שקטים ועדינים, עברו בין הדוכנים ובאו לחוות סוג של היכרות עם עולם יין מרתק, בשיחות אישיות שקטות בין מטעימים ללוגמים. לא הייתה התנפלות והייתה הרבה סבלנות, כשאנשים עמדו וחיכו שיתפנו אליהם.

פשוט עמדתי בצד ורותקתי מעוצמת האירוע. ראיתי גם את ההלם שהיה על פני המטעימים והייננים שהיו באירוע מכמות האנשים ומהתעניינות האמת שלהם.
המארגנים כיוונו גבוה והעניקו במה מכובדת ביותר ליקבים שהגיעו לאירוע הזה. נכון שהיו הרבה יקבי בוטיק לא מוכרים, שלא בדיוק ידעו איך לאכול את האירוע, ונכון שחלק מהיקבים הביאו יין שלא כל כך מתאים, אבל בסך הכול אלו היו יומיים של תרבות יין פאר אקסלנס. בתערוכות הבאות צריכים היקבים, ובעיקר הטובים, לדאוג לקבל דוכן ולהיות שם.
נראה לי שמה שמנחה את שגיא ושותפיו למיזם התערוכה, מעבר למקצועיות בהפקת אירועים כי בזה הוא מתמחה, היא גם אהבתו ליין כחובב, וזהו שילוב מנצח.
שאפו שגיא.

ונעבור לינות שטעמתי:
יקב בנימינה: קברנה רזרב 2008
היין הושק במארס 2011, ויצא לשוק כשלא היה מוכן לשתייה אבל עם פוטנציאל גדול. היום, כעבור שנתיים בדיוק, מתגלה היין הזה בגדולתו.
צבע שחור מבריק וסמיך, ריחות עמוקים של פטל בשל, אספרסו מרוכז, ובקצוות נענע טרייה. בפה היין מאוד סמיך ומעניק אין ספור טעמי פרי בשל נקי ומדויק.
18 חודשי חבית העניקו יופי של טעמי משנה מפתיעים של עשבי תיבול טריים וטעם של לחם קלוי עדין וחמאה מומסת באפטר טייסט.
זה היין הטוב ביותר שטעמתי באירוע.יופי של יין מוכן לשתייה, ואפילו מרתק לשתייה.
המחיר 90 ₪

יקב כרמלי סינגל ויניארד שיראז 2008
15 חודש חבית, 14.5% אלכוהול.
גם השקתו של יין זה הייתה לפני שנתיים, ובטעימה דאז רק יכולנו לשער אם יש ליין הנ"ל יכולת התיישנות ופוטנציאל השתבחות. היום, לאחר שנתיים נוספות בבקבוק, אפשר לקבוע.
אם לפני שנתיים החבית לא הייתה דומיננטית, הרי בטעימה הפעם יש השתלטות מאסיבית של טעמי עץ על הנוזל, עד כדי כך שטעמים וארומות אופייניים פשוטים של ענבי שיראז, כמו פלפל שחור, פטל ואוכמניות בשלות – לא באים לידי ביטוי. במקום זה, בפה ובאף יש המון טעמי עץ, שיחד עם האלכוהול פשוט מעלימים כל זכר לענבי שיראז.
המחיר 100 ₪

יקב שילה: LEGEND 2009
בלנד של שיראז, פטיט סירה, פטי ורדו, מרלו. 8 חודשי חבית לכול זן בנפרד, ו- 8 חודשי חבית יחד כבלנד. 14.3% אלכוהול.
יין מאוזן ובעל חמיצות משובחת. פרי בשל וטוב, המון עשבי תיבול טריים לצד שוקולד מריר.
יין שזועק לאוכל לידו ומתאים מאוד לאוכל. יופי של יין.
המחיר 99 ₪

יקב רד פואטרי: קברנה סוביניון רזרב 2008
18 חודש חבית, 14% אלכוהול.
יין מאוד מדויק ומאוד חד. הטעמים האופייניים של הקברנה, באים לידי ביטוי בטעמי שזיף בשל, פלפל ירוק, שוקולד, ואספרסו טוב. החבית העניקה אכסניה טובה.
יופי של יין.
המחיר 90 ₪

יקב שדה בוקר: מלבק 2009
13% אלכוהול, 18 חודש חבית.
צבע אדום דלוח. היין מאוד מימי וחסר גוף לחלוטין. מעט טעמי פרי, בעיקר מרירים, שנובעים מהשתלטות החבית.
המחיר 89 ₪

יקב שדה בוקר: קברנה מרלו 2007
13.7% אלכוהול.
יין מאוזן עם פרי בשל וחמיצות טובה. גם כאן חסרו לי צבע ליין, ומעט יותר ארומות שהחבית מעלימה.
המחיר 95 ₪

יקב רעים: מרלו 2010 וקברנה סוביניון 2010
היין יושב בעיר שדרות. הענבים מגיעים מבית שמאי הצפונית.
אני מאגד בביקורת את שני סוגי היין הללו שהיקב מייצר, כי אין הרבה מה לכתוב על היינות הללו.
לא מספיק לקנות ענבים, לסחוט, לשים בחבית את המיץ ולבקבק. צריך גם ללמוד לעשות יין, או לפחות לקחת יועץ טוב. זו המלצתי.
המחיר 100 ₪ לבקבוק

יקב יפו: מרלו סירה 2009
שילוב מעניין ומאוד פראי של 50% סירה ו- 50% מרלו. 13% אלכוהול, 15 חודשי חבית.
יין מאוד פרחוני עם המון טעמים של עשבי תיבול טריים ואדמה רטובה.
שילוב מרתק.
המחיר 90 ₪

יקב זכות: מרלו 2010
18 חודשי חבית, 14% אלכוהול.
ענבים מראש פינה. מרלו מאוד מעניין עם בשלות פרי טובה, שמצליח לשחרר יופי של ארומות וטעמי פרי מרלו עדינים ומתקתקים.
היין צריך כמה ערבולים או דקנטר כדי להעלים את אדי האלכוהול שקצת משתלטים.
המחיר 90 ₪

יקב אליגוטה: סנג'ובזה 2009
6 חודשי חבית, 13% אלכוהול.
זן איטלקי קלאסי האופייני לאזור טוסקנה. הענבים של צביקה פנטי מטופלים כיאה לענבי סנג'ובזה המעט בעייתיים בארץ.
היין מאוד מתובל, וטעמי הפטל החמצמץ בוקעים ממנו. ליין צבע סגול בוהק, וטעמי פרי מאוזנים ורעננים.
יין שזועק לאוכל לידו. יופי של יין.
המחיר 80 ₪

יקב רמי בר מאור: ירח אדום 2011
בלנד של 80% מרלו ו- 20% קברנה פרנק, 13.7% אלכוהול. 12 חודש בחבית.
יין מפתיע. מצד אחד יש בו המון פרי שחור בשל, ומאידך היין קר וחד בפה. המון עשבי תיבול וירקרקות מרעננת. טאנינים עדינים מורגשים באפטר טייסט העלו חיוך על פני.
יין שיכול להשתבח עם השנים, אבל אני מניח שלא יישאר ממנו הרבה אחרי שאנשים יטעמו.
המחיר 95 ₪

יקב יתיר: ויונייה 2010
13.5% אלכוהול. 6 חודשים במיכל נירוסטה.
אני זוכר את ויונייה יתיר 2009, שהיה בשל מאוד ועשיר בטעמי פרי של אפרסק לבן ואגס בשל, מעט גויאבה בקצוות, ומעט ליקריץ מעניין. זה היה יופי של יין.
כשטעמתי את הוויונייה 2010, האכזבה הייתה קשה. ריחות הפרי המתבקש נשלטו על ידי אלכוהול, בפה התגלו טעמים מרירים שיכול להיות שצרכים להיות קיימים באופן מינורי אם מחפשים טעמי שקדים מרים שמדי פעם יוצאים בוויונייה, אבל כאן המרירות הייתה אגרסיבית מדי.
קצת ארומות של בית מרקחת העלו בי את החשש שמדובר בברט, אבל גם בלי הארומות הללו היין לא ממשיך את מסורת 2009 הנפלאה, וחבל.
המחיר 55 ₪

יקב טפרברג: ויונייה 2011
צבע נקי ויפה. ין מאוד ארומטי. מעט משמשים, אפרסקים, ומעט וניל שלא מאופיין לזן, אבל היה שם והעניק טאצ' מיוחד.
יין מאוד מרענן שממלא את הפה בטעמי פרי טובים של אגס ומעט פרי הדר.
היין מאוד חמאתי ונעים לשתייה.
המחיר 55 ₪