גאורגיה – תרבות יין במיטבה

גאורגיה – גרוזיה; לא משנה איך תקראו לה – אני מאמץ את השם 'מעצמת יין'.
לפני שבוע חזרתי מגאורגיה כחלק ממשלחת עיתונאים שהוזמנה על ידי משרד התיירות והחקלאות הגאורגי (במרכז התמונה: שר התיירות הגאורגי עם חברים בקבוצה הישראלית), על מנת לסקר את היינות שנעשים בשיטה מסורתית בכדי חרס הטמונים באדמה.

את ההכנה לסיור הזה קיבלנו כאן בארץ, מהמארגנים מחברת WineHome בראשות יצחק שלו (זאזה) ועמיתו גדי קרפל (במרכז ומשמאל בתמונה), שמתמחים בטיולי יין ואוכל לגאורגיה. 

כבר בתחילת דבריו "הזהיר" שלו, כי היין שאנחנו עומדים להכיר הוא יין שונה, שקשה למדוד אותו על פי פרמטרים מערביים. זני הענבים המקומיים בגאורגיה לא מוכרים לנו, ולא תשמעו את המילה קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, או כל זן אחר מוכר לנו.

שיטת העשייה של היין הגאורגי, היא "שגר ושכח" – סחיטה של הענבים עם השדרות, מכניסים לכדי חרס ענקיים שטמונים באדמה, אוטמים אותם ולא נוגעים.
כן, עכשיו אפשר להרים גבה ולשאול את כל השאלות המדעיות שכולם מכירים: תסיסה, שפיות, שמרים, וכולי וכולי. אז כפי שכתבתי: שיטת עשייה שונה לחלוטין.
יש בגאורגיה מאות זני ענבים שאינם מוכרים לנו. הזן השולט ביינות האדומים הוא סָפֶּרָבִי – זן גרוזיני מקורי של ענבים אדומים, המתאפיין בצבע אדום כהה מאוד, חמיצות גבוהה ועפיצות גבוהה. הגוף חסון, והוא מאוד דומיננטי בארומות שלו.
הזן הלבן השולט הוא רְקָצִיטֶלִי – לזן זה של ענבים אופיינית תקופת הבשלה בינונית, והם מגיעים לבשלות מלאה החל מאמצע ספטמבר. גם כאן רמת החומציות גבוהה מאוד, ורוב היינות שנעשים מהרְקָצִיטֶלִי בשיטה הגרוזינית, הם יינות כתומים – על כל המאפיינים שיש בטעמים של יינות כתומים.: מתיקות ויין מחוזר קלות.
משרד התיירות והחקלאות הגאורגי, עושה בשנים האחרונות מאמצים גדולים לקדם את היינות הללו באירופה כיינות נישה ייחודיים – אולי בדומה ליינות הכשרים שלנו.

תרבות היין בגאורגיה מתחילה כנראה בגיל מאוד צעיר. אחרי מה שראיתיב רחובות, אני לא בטוח שהתינוקות לא יונקים יין. בכל בית בעיר אפשר לראות גפנים; נטועים באדמה, בתוך עציצים, מטפסים על מרפסות, ובעצם טביליסי – העיר הבירה של גאורגיה, מרושתת בגפנים של ענבי יין כמובן.

האנשים שמגדלים את הגפנים עושים לביתם, כפי שנהוג לומר.
מבוגר גרוזיני צורך בין 110 ל- 130 ליטר בשנה, ורק למען ההשוואה: בצרפת הכמות היא 70 ליטר. בישראל עברנו רק במעט את 10 הליטרים (תלוי את מי שואלים: רבים אומרים כ- 7 ליטרים, כולל יין קידוש ותירוש). אם זו לא תרבות יין, אז אין לי מושג מה זה. הכל סובב סביב היין: ברי יין בכל פינה, מאות חנויות יין יש בטביליסי. בכל מקום שהולכים, אפשר לחשוב שיין עוקב אחריך.

70% מהיינות הם יינות לבנים פשוטים יחסית, שנקנים במכלים של 2-4 ליטר ומובאים למסעדה. מאוד מקובל לבוא עם יין מהבית. דמי חליצה לא גובים שם. היין נחשב ליותר זול ממים מינרלים.
הכמויות שהגאורגים שותים בארוחת ערב היא עצומה, ואפשר רק לקנא בהם. אלו יינות מתקתקים ומאוד נוחים לשתייה, ולא יינות כבדים ושופעים באלכוהול.

היינות האדומים הם כבר סיפור אחר. כאמור, זן הספרבי הנפוץ הוא זן קשה לשתייה, והעשייה המסורתית מעניקה ליין עפיצות וחומציות מאוד מאוד קשות לחך שלא מורגל ליינות כאלה.

היה מאוד קשה להתרגל ליין האדום שעשוי בצורה זו, אבל ללא ספק יש כאן משהו שונה, מרגש אפילו, ולחך שרגיל ליין אירופאי, יש כאן משהו מאוד בתולי.
חובב היין שכבר שתה הכל, יגלה עולם שונה ומרתק בכל מה שקשור ליין הגאורגי.

כבר בתחילת המסע, החלטתי שאי אפשר לבקר את היינות הללו על פי אמות מידה של פגמים ביין שנעשה בדרך של העולם החדש או העולם הישן. היינות הגאורגים הם עולם בפני עצמו.
אט אט החדירה לשוק האירופאי והאמריקאי תופסת תאוצה, ואפשר למצוא יינות אלו במסעדות מאוד מכובדות בעולם, כאמור לאנשים שרוצים משהו שונה.

משרד החקלאות והתיירות הגאורגי משקיע משאבים עצומים על מנת לקדם את התעשייה הזו. בכל מקום בגאורגיה אפשר למצוא שילוט באנגלית המכוון ליקבים האזוריים. השפה האנגלית שגורה כמעט אצל כולם. קבלת הפנים הגאורגית היא מהשמחות שיש. היין נשפך כמו מים, והאוכל שמתלווה ליינות מתאים להם כמו כפפה ליד: גבינות מלוחות, בצקים במילויים שונים, ותבשילי בקר, עוף וטלאים. רמת חומציות היין מחייבת הגשת אוכל עתיר טעמים.

לצד התעשייה המסורתית אנו פוגשים ביקבים גדולים, שמייצרים מיליוני בקבוקי יין בצורה אירופאית. עשרות ייננים שמובאים מאירופה, מנסים לקחת את הזנים המקומיים ולתת להם אופי צרפתי. אלו יינות יותר עדינים ויותר "נקיים" בעשייה שלהם. אבל לא לשכוח – אלו עדיין יינות מזנים שונים. שווה להתחיל איתם את ההיכרות עם הזנים הגאורגים, ואז לעבור לדבר האמיתי: יינות שמיוצרים בכדי חרס טמונים באדמה.

על מנת להגיע ולטעום את כל הטוב הזה, רצוי להתחבר לחברה שחיה יין ונושמת יין. יש אין ספור יקבים בגאורגיה. לא כולם טובים, ואם נוסעים לכמה ימים רצוי להגיע למקומות הטובים והנכונים, עם
מדריך גאורגי שילווה אתכם וידאג שתטעמו טעימות אורך מזנים שונים, ולא רק תחוו זנים שהיקב רוצה להטעים.
ביקור ביקבים ביתיים שעושים רק כמה אלפי בקבוקים, זו חוויה בפני עצמה שמדריך מקומי יכול לארגן לכם. בדרך כלל מגיעים לכפר נידח וציורי, בו רואים איך היינן שואב יין מכד החרס, ואיך תוך שניות מסתדרת לה על השולחן ארוחת צהרים שבישלו נשות הכפר, ואתם מתאהבים בין רגע. אני התאהבתי.

לסיכום: במשרד התיירות והחקלאות דואגים ויודעים לקדם את האוצר שיש להם במדינה. יינות מסורתיים שונים ומרתקים. אוכל מדהים. אנשים מחייכים, שמחים, רוקדים, שרים. פשוט מאושרים. כולי קינאה.
גילוי נאות: הייתי אורח של משרד החקלאות הגאורגי בסיור זה.

(בתמונה התחתונה, מימין לשמאל: רן בירון, אלון גונן, מימי בן יוסף)

לפרטים על יין גאורגי וטיולי יין:
Paliashvili street #9
Tbilisi, Georgia
טל. 157676 322 995+
[email protected]
טל. בארץ: 077-4200154
לאתר האינטרנט