אחד על אחד עם דוד בר אילן יינן יקב אמפורה

בחודש יוני התחלפו הבעלים של יקב אמפורה, והוא נרכש ע"י בעליו של יקב "קשת" שנולד באזור התעשייה הישן במגדל העמק, על יסודותיו של מפעל "פרי העמק" שנסגר.

ימים ספורים קודם לכן, ומבלי שהיה לי כל מושג או יכולת לנבא את המהפך שהולך להתחולל ביקב, עשיתי את דרכי מהצפון לכיוון תל-אביב, כשאני מגיע לכיוון הרמזורים של צומת פורדיס.

מבט אחד בשעון ומבט ימינה, עוררו אצלי חשק לתת גיחה קצרה לכרם מהר"ל, לראות אם אפשר לומר שלום ולהכיר לראשונה את רועי בן בסט, יינן יקב אמפורה, מחליפו של גיל שצברג – יינן ויקב שהתחבבו עלי על שום היות יינות היקב מהראשונים אותם אהבתי כשחיידק היין דבק בי, ומאז מקונן בכל פינה אצלי בגוף.

כשהגעתי ליקב ללא תיאום מוקדם או הזמנה, היה באותה שעה רועי היינן עסוק במקצת, אבל לאחר שהצגתי את עצמי והתנצלתי על "החוצפה" שבהתפרצות ככה לסדר יומו, הוא נאות להקדיש לי מזמנו לראיון אישי של "אחד לאחד".
לא הייתה שאלה שלא שאלתי ולא היה נושא שלא נגעתי בו. השיחה קלחה, הביקור בחדר החביות היה מרשים, וטעימת היין תיזכר לטוב.
וכך, כשאנחנו מחליפים כרטיסי ביקור נפרדתי לשלום ועשיתי את דרכי בחזרה לתל-אביב.

בערבו של אותו היום ישבתי וכתבתי על המפגש כתבה ארוכה, מלווה בתמונות וברשמים מהביקור וטעימת היינות, ושלחתי אותה למערכת.
למחרת היום, ממש מוקדם, משהו כמו בשעה שבע וחצי בבוקר, אני מקבל טלפון מרועי בן בסט. הפתעתי הייתה רבה, והדברים שנאמרו אחר כך היו מפתיעים לא פחות, ובגדר סקופ עיתונאי עם זכות בכורה ראשונית.

בטון קצת הססני סיפר לי רועי על כך שהוא כבר אינו יינן אמפורה, החזון שרקם להוציא יינות עם טביעת האצבע הייננית שלו באסכולה שונה משל קודמו שצברג לא יצא לפועל, וכי היקב נמכר למשקיע הבעלים של יקב קשת והיינן הבא של אמפורה יהיה יינן יקב קשת – דוד בר אילן.

האמת היא שהצטערתי על רועי, ואיחלתי לו הצלחה בכל אשר יפנה. את האמת לא פחות הצטערתי על הזמן שהשקעתי בכתיבת הכתבה שלי והתמונות שערכתי, ולפיכך הכתבה נגנזה. לימים פגשתי את רועי בן בסט בהשקת קצרין 2004 של יקבי רמת הגולן. הוא ישב לצדי בטעימה, ושמחתי עד מאוד לשמוע שהוא מאושר להיות חלק מיינני יקבי רמת הגולן. בהחלט, אם תרצו, קפיצת מדרגה או קידום מקצועי ברמה האישית; ומכאן שלוחה לו ברכת פרגון והמשך עשייה מוצלחת.

כל הקדמה זו הנה הפתיח לראיון "אחד על אחד" שעשיתי בסוף השבוע האחרון בבית "איש הענבים" ביפו עם דוד בר-אילן, היינן של יקב אמפורה, ומבחינתי ההקדמה בהחלט מתבקשת כסיפור רקע.

מה החזון של יקב אמפורה מאז כניסתך לתפקיד יינן היקב?
לעשות את היין שהכי טוב שאפשר בארץ, וגם להיות היקב הכי מתקדם טכנולוגית בארץ.

מהם המאפיינים הייחודיים ביקב?
קודם כל חלקות מאוד מובחרות שנטענו לבד באזורים מאוד ספציפיים בארץ. אם זה "פסגות" בגובה 950 מטר, אם זה "שעל" בגובה 850 מטר – נטיעה חדשה לגמרי בגודל 35 דונם של כרמים ב- 2007, ממש לפני שנת השמיטה במיוחד ליינות שלנו.
מדובר בהרבה זנים מאוד מעניינים; מענבי ברברה עד לסנג'ובזה, שזו נטיעה חדשה. גם פטיט וורדו וזנים קטנים שעדיין אין בארץ.
מאפיין נוסף הוא עשיית הרבה ניסיונות ושימוש בחביות מיוחדות. אני עובד עם חביות של 500 ליטר, ולדעתי זה משהו מאוד לא סטנדרטי, ואמפורה הנו היקב הראשון בארץ שעובד עם חביות בסדר גודל שכזה בתור סטנדרט. כל החביות שלי הן בנות 300 ליטר או 500 ליטר, ונועדו ליישון ארוך.

אתה היית היינן של יקב קשת יקב שיינותיו עדיין לא הצליחו להיות מוכרים לצרכן היין בישראל. בד בבד רכש הבעלים של יקב קשת את יקב אמפורה. בכך למעשה ויתר על המותג יקב קשת, והעדיף לחזק ולמתג את יקב אמפורה. מה תאמר על כך?
אני חושב שהמהלך טבעי לחלוטין. כבר מ- 2006, כשהכרתי את הבעלים, הייתה השפה הטכנולוגית בינינו מאוד ברורה.

יקב אמפורה היה בעבר מזוהה יותר מכול עם האסכולה הייננית מבית היוצר של גיל שצברג. רועי שבא אחריו תכנן קו יינני שונה, שתי ועכשווי יותר. עם פחות זמן חבית. מה הקו היינני שלך כיינן של יקב אמפורה?
גם אני מכבד מאוד את גיל. מבחינתי ולמשך תקופה ראיתי בו מורה ומנטור. למרות שלא עבדתי עדיין ביקב אמפורה הוא מאוד עזר לי בכל הדרך. הוא היה דמות שמאוד אהבתי, ואני עדיין רואה בו חבר טוב ומאוד אוהב אותו.
היינות שלי יהיו אחרים. הם יהיו יותר מאוזנים, יותר נכונים ברמת הפרי, יותר פירותיים, יותר לכיוון הירוק, יותר מרוכזים, ואפילו עם תקופות יישון יותר ארוכות מאשר היינות של גיל; יינות עם פוטנציאל לזמן יותר ארוך. אבל תמיד חשוב להזכיר שטכנולוגיה של יין היא טכנולוגיה של יין.

מתי נראה את היינות של אמפורה שהנגיעה הייננית בהם היא נטו דוד בר אילן?
החל מבציר 2008. בה בעת, יינות של יקב קשת אותם עשיתי מבציר 2006 נכנסים לבקבוקים עוד השבוע. הם ישאו את תוויות יקב אמפורה.
לראשון שבהם אני קורא בלנד ישראלי קלאסי של שיראז, מרלו וקברנה.
בשבוע שעבר נכנס לבקבוקים יין מאוד מיוחד, ואני חושב שבמושגים ישראלים חדשני. זהו בלנד של מרלו עם ברברה, שניהם אחרי תקופת יישון של כ- 24 חודש בחביות.
בשבוע הבא ייכנס לבקבוקים סינגל ויניארד קברנה סוביניון מפסגות מבציר 2006.
כל שלושת היינות יבלו בבקבוקים לפחות עוד כשנה, כך שיש עדיין למה לצפות בטרם ייצאו לשוק. הם ללא תווית עדיין, וטרם החלטנו כיצד לכנותם. חשוב לי להדגיש שהם אחרים מיינות אמפורה שהכרתם עד היום.

במשך שנים יקב אמפורה נחשב למותג בארץ. באיזה שהוא מקום, חילופי הייננים והבעלים העמידו בצל את המותג. מה אתה עושה או מה היקב עושה בכדי להחזיר את מותג יקב אמפורה למקום הראוי לו?
קודם כל אנחנו מחזירים את עצמנו לשוק. אתה רואה אותי עכשיו כאן באיש הענבים. אני מגיע לחנויות היין. האנשים שלנו העוסקים בשיווק ובמכירות מתחילים להשיב את המותג שלנו לחנויות. לקח לנו כשנה בכדי להיכנס לעובי פעילות היקב, להכיר וללמוד מקרוב את מערכות השיווק והייננות, לטעום חביות, לעבור בציר, לתכנן שיפוץ מחוץ למבנה.
אין ספק שהחזרה לשוק תלויה בהחדרה שיווקית. היינות שלנו חייבים להיות היינות ברמה הגבוהה ביותר. המעבר או התחלופה של הייננים אינם מצביעים בהכרח על שינוי באיכויות. כן מדובר בשינוי הסגנון.

מהי ההכשרה הייננית שלך?
הכשרתי אינה פורמלית כמעט. התחלתי ביקב שורק ב- 2001, עד 2006 למדתי ועבדתי בבית היין שבקיבוץ מעברות וגם אצל "אבי בן"; שם טעמתי, למדתי, הכרתי כל יין ישראלי שאתה יכול לעלות על דעתך. יכולתי לציין אז ברמת תאריך כל יין ישראלי שיצא לשוק.
אחרי זה, ב- 2004 הלכתי ללמוד במחזור הראשון במכללת תל חי. ב- 2003 עשיתי יין משלי, כ- 2,000 בקבוקים, כדי לראות שאני באמת יודע מה אני עושה. אחרי זה טסתי לאוסטרליה, שם עבדתי בשני יקבים; אחד קטן של 250 טון, והאחר גדול של 2,000 טון. עבדתי אצלם במקביל כחודשיים וחצי, ואז שבתי ארצה.

היכן לדעתך ממוצב היום יקב אמפורה בשוק יקבי הבוטיק בארץ ?
בין עשרה הראשונים.

מה אתה הכי אוהב בעבודתך?
לגעת בענבים.

מה אתה רוצה לומר לסיום?
תמשיכו לשתות יין טוב. איכות היין בארץ נמצאת ושואפת כל העת להיות טובה יותר. צרכן היין הישראלי אוהב יין, ויודע להעריך איכות. אני מאחל לכולם שימשיכו ליהנות מיינות טובים, וכמובן חג פסח שמח לכל בית ישראל.

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה