fbpx

ביקור וביקורת ביקב שירן – "יין זה לא רק עניין של טרואר"

בתחילת דרכו ייצר שירן רק יינות אדומים. היום הוא טוען כי הגיע למסקנה כי בארץ חמה כמו זו שלנו צריך לשתות בעיקר יינות לבנים, ואכן הוא מייצר בעיקר יינות לבנים
אלי שירן הוא אוטודידקט של יין. בשנת 2011 כשכבר היה עורך דין ולאחר קריירה בעולם שיווק המזון, הוא החל ללמוד בקורס לייצור יין במסגרת מט"י. שנתיים לאחר מכן הוא כבר היה במרכז עשיית היין עם השקפת עולם ייחודית לו כנראה
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

קשה שלא להילכד ברשתו של אלי שירן – בעלים, יינן, מפיץ, מטעים ואיש יחסי הציבור של היקב השוכן באזור המסחרי של קריית ארבע. פגשתי את שירן בביתו שבאפרת, שם החל את עשיית היין שלו, במרפסת הבית בו הוא מתגורר. אלי הוא אוטודידקט של יין. בשנת 2011, כשכבר היה עורך דין ולאחר קריירה בעולם שיווק המזון, הוא החל ללמוד בקורס לייצור יין במסגרת מט"י. לדבריו זה היה בעיקר קורס תיאורטי. הוא לא המתין לסוף הקורס, ורכש ציוד מתקדם לייצור יין, אותו הציב בביתו. שנתיים לאחר מכן הוא כבר היה במרכז עשיית היין, עם השקפת עולם ייחודית לו כנראה: "אני עושה מה שבראש שלי, ולא מה שכתוב בספרים. אני לא איש של טרואר. המאפיין את היינות שלי, זה המכנה המשותף של הטעם שלי".

בתחילת דרכו ייצר שירן רק יינות אדומים. היום הוא טוען כי הגיע למסקנה כי בארץ חמה כמו זו שלנו, צריך לשתות בעיקר יינות לבנים, ואכן הוא מייצר בעיקר יינות לבנים. גם את היינות האדומים מבית מדרשו, תרתי משמע, שכן שירן הוא גם איש ספרא, הוא שינה לסוגים קלילים יותר. "לא עוד קברנה סוביניון, מרלו ודומיהם", הוא מסביר. "אני רוצה יינות קלילים. חוץ מזה, יקב בוטיק צריך שתהייה לו אמירה מיוחדת, לא הזנים שהיקבים הגדולים כולם עושים טוב יותר ממני".

בכרם ירוחם (בשותפות עם יקב פינטו) עם הכורם דן גולד

אלי שירן גם לא מתרכז בטרוארים או אזורים מיוחדים. "למרות שאני גר בגוש עציון, לא הצלחתי לרכוש גפנים במקום. אני קונה ענבים מכל אזורי הארץ ומערבב ביניהם. הכול  זה ענין של טעם ולא רק של טרואר", הוא מסכם. עוד הוא מספר כי אביו בן ה-90 ויותר, היה איש מוזיקה וחזנות, וכך היינות האדומים נושאים שמות מוזיקליים המקשרים אותו עם אביו.

טריאדה 2019 – בלנד לבן של סמיון מצפון רמת הגולן, ויונייה ממצפה רמון, ושרדונה מהגליל. אף אחד מהזנים לא משתלט על טעמי היין. צבע צהוב חזק. יין מינרלי רך, עם חומציות קלה ביותר. מרירות קלה ונעימה בסיום. כמו כל היינות הלבנים, הטריאדה לא שהה בחבית אלא רק במכלי נירוסטה. טעמתי גם את ה- 2019 מאותו הרכב. הבגרות עשתה את שלה, והוא היה עוד יותר טעים אבל אזל. יין מצוין. המחיר 95 ₪.

עם חברים טובים – קובי ארביב (במרכז) – יקב מיה לוצ'ה ורקנאטי, ומלכיאל הדרי – יקב גיתו

סמיון 2020 – ריח לא אופייני לזן. יין רך עם טעמי אגסים, ואולי מעט אשכולית. פערים בין הבוקה לבין הטעם.Not my cup of tea, או נכון יותר: Not my glass of wine.

שרדונה 2020 – שני סוגי שרדונה ירדו לעולם: חמאתיים שנעשים בדרך כלל בחביות ישנות או חדשות, או קריספיים עשויים במכלי נירוסטה. השרדונה הוא זן נהדר, שבכול ארץ ובכול טרואר משנה ריחות וטעמים. השרדונה של שירן עשוי כמובן בנירוסטה, לכן הוא לא חמאתי אלא חד וטרופי, עם טעמי פומלה ואננס לא מתוק. יין מאוד מאוזן, עם חומציות גבוהה. טעים מאד. המחיר 110 ₪.

ויונייה 2020 – הענבים מאזור מצפה רמו; אזור מדברי כמובן, שמשמעותו הבשלה מוקדמת ולכן פחות חומציות. גם היין הזה לא שהה בחביות עץ, אלא רק בנירוסטה. יין עשבוני עם סיומת קצרה מדי לטעמי. לדברי שירן הוא ילווה נהדר קיץ תל אביבי וחמין בשבת בבוקר, אפילו בחורף הנוכחי. מי אמר שעם חמין שותים רק יין אדום? המחיר 110 ₪.

ריזלינג 2020 – אחת ההפתעות של הטעימה. אני מחסידי ריזלינגים גרמניים ואלזסיים יבשים כדבעי. הריזלינג של שירן נעשה מענבים מכרם בן זמרה בגליל. ריח מאופק, אם כי ללא ספק יש בו בוקה פטרולי שמאפיין את הזן. זאת למרות שבטעם טרם מורגשת הפטרוליות. הענבים הותססו חלקם בטמפרטורה נמוכה וחלקם בגבוהה, והתוצאה נהדרת. אהבתי מאוד. המחיר 110 ₪.

עם הרעיה סימון באירוע פרסי טרה וינו 2022. צילום איל גוטמן

 הסופרן 2019 – כאמור, משמעות השמות המוזיקליים היא שעברנו ליינות אדומים. הסופרן מורכב מענבי גרנאש ומעט פטיט סירה; בלנד לא מקובל. כבר הסברתי שזה לא מפריע ליינן שירן. כשיועציו אמרו לו כי לא עושים  בלנד כזה ביין, תשובתו הייתה: "אני כן". צבע סגול כהה, טעמי שזיפים ופלפל, טאנינים לא חזקים. שהה במשך שנה בחביות 500 ליטר, חלקן חדשות וחלקן ישנות. העץ לא בולט, והיין טעים ומאוזן כדבעי בין חומציות, רעננות וטעמי תבלינים. המחיר 130 ₪.

הטריו 2018 – זה אינו היין היחידי בארץ שנקרא 'טריו', אבל זו בוודאי אינה סיבה מספקת כדי ששירן לא יקרא לו כך. בעצם היה צריך לקרוא לו קווטרו, שכן הוא מורכב בחציו מקריניאן גפנים בוגרות מנווה ירק, סירה מצבעון שבגליל, ופטיט סירה מכרם בן זמרה. בסירה יש אשכולות שלמים. שירן מספר כי הוסיף ליין מעט גרנאש, "כיוון שהיין היה רציני מדי, ואני חפצתי להקלילו". היין עדיין מעט נוקשה, אבל מתפתח יפה בכוס. שאפו. המחיר 130 ₪.

המנצח 2017 – פטיט סירה ו-ורדו. היה מי שכינה את היין, "ערסי". יין עמוק בטעמיו, שמזכיר שזיפים בשלים ופירות כהים. מאוזן מאוד, עם טעמי טבק ואספרסו. מאתגר כי הוא שונה מכל אדום שאתם מכירים. "זהו מגרש המשחקים שלי בעולם היין", מסביר לי אלי שירן. לא להחמיצו. המחיר 150 ₪.

צילום אלי שירן

שירת הציפורים 2019 – כנון-קונפורמיסט מתאים לאלי שירן לבחור שם זה ליין שלו. כך נכתב בוויקיפדיה: "שירת הציפורים הוא מזמור חג מולד ושיר ערש קטלאני מסורתי. השיר מתאר את שמחת הציפורים השונות, מהעיט ועד הזמיר, על לידתו של ישו באורווה בבית לחם, ואת השבחים שהן מרעיפות עליו ועל אימו מרים". בכל מקרה, יין זה הוא הומאז' ליינות פריוראט, אזור היין הספרדי האהוב עלי ביותר. הוא עשוי מענבי קריניאן, גרנאש או גרנצ'ה בספרדית, ארץ מכורתו של הזן, וענבי סירה מדלתון. למרות  השם שניתן ליין, הוא מאוד ישראלי בטעמיו, חרף מוצאו הספרדי כאמור. יין מאתגר ששהה שנה בחביות, לא מתוק בכלל. שיר הלל אולי לישו במקור, אך לטעמי שיר הלל ליכולותיו של יינן בלתי שגרתי. המחיר 130 ₪.

לחיים אלי ובהצלחה ביקב

 

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה