משרד החקלאות מפרסם נתוני צריכה של מזון בישראל, לקראת תקופת החגים המתקרבת:
דגים
לפי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר וארגון מגדלי דגים, בחודש ממוצע צורך הישראלי כ- 800 גרם דגים (10 ק"ג לשנה), ואילו בחודש תשרי נוסקת הצריכה ליותר מפי שניים ומגיעה ל- 1,700 גרם לנפש.
בחודש תשרי נצרכים 1,000 טון קרפיונים לעומת 350 טון בשאר חודשי השנה, 800 טון אמנון בחודש תשרי לעומת 500 טון בשאר חודשי השנה ו- 350 טון בורי בחודש תשרי, לעומת 200 טון בשאר חודשי השנה.
הצריכה המקומית לנפש נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות אחרות: מדינות הים התיכון צורכות לשנה 20 – 40 ק"ג לנפש, ביפן צורכים 60 ק"ג לנפש והאמריקאים צורכים 6 – 7 ק"ג לנפש לשנה.
השנה צפויים להימכר בתקופת חגי תשרי דגים בהיקף כספי של כ- 100 מיליון ₪ (במונחי מחירי צרכן). חדשות טובות לצרכנים: המחירים צפויים להיות זהים למחירים בשנה שעברה: קרפיון 20 – 23 ₪ לק"ג, אמנון 28 – 30 ₪, ובורי 35 – 40 ₪ לק"ג. צפויה אספקה סדירה של דגים.
בשנת 2007 צרכנו כ- 75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון מייצור מקומי ו- 50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף ( 25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 אלף טון, דייג כ- 4,000 טון וחקלאות ימית כ- 2,000 טון.
דגי אמנון נצרכו בשנת 2007 בכמות של כ- 7,900 טון, הנמוכה בכ- 4% מהכמות של השנה הקודמת. הסיבה לכך היא אירוע הקרה שארע בינואר 2007 ופגע קשות בדגה. במקום השני נצרכו בשנת 2007 דגי הקרפיון בכמות של כ- 6,800 טון לשנה, אחריהם דניס ובורי (קיפון) כ- 2,000 טון כל אחד, כסיף כ- 1,000 טון, פורל כ- 500 טון ובאס כ- 150 טון.
רימונים
בישראל כ- 6,500 דונם מטעי רימונים נושאי פרי, ובתקופת החגים צורכים הישראלים כ- 4,500 טון רימונים. הייבול בשנת 2007 עמד על כ- 17,000 טון, ובשנת 2008 צפוי הייבול להגיע לכ- 22,000 טון. העלייה בייבול נובעת בעיקר מנטיעות חדשות שבוצעו בשנים האחרונות ומתוכננות להימשך, וכן מכניסה של זנים חדשים: שני ועכו. בשנים הקרובות צפוי המשך נטיעות שיביא בשנים 2012 – 2013 לייבול של כ- 50,000 טון.
בעונת היצוא 2007-2008 (יולי עד ספטמבר ודצמבר עד פברואר) כ- 4,000 טון יועדו לייצוא. בעונת היצוא הנוכחית צפוי היצוא להגיע לכ- 7,000 טון.
דבש
40% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל נצרכת סביב חגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. המדובר ב- 1,500 טון הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של 40 מיליון ₪ במונחי מחיר לצרכן. ישראלי ממוצע צורך בחודש תשרי כ- 300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי).
ההערכה היא כי הקנייה נעשית על פי שיקולי מחיר בלבד, ורוב הציבור מעדיף את הדבש "הרגיל" העשוי ממספר מקורות צוף של פרחים שונים, הקרוי דבש פרחי בר. ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, אשר נתברכה בשפע מקורות צוף ותנאי סביבה מיוחדים המאפשרים לדבוראים לייצר דבשים מיוחדים.
למרות החורף השחון ותנובת הדבש הנמוכה במכוורות, תהיה הספקה תקינה של דבש לכל הרשתות והחנויות.
סוגי הדבש מראים שונות גדולה בטעם ובארומה. העובדה שהדבורים אוספות צוף מפרחים שונים גורמת לשינויים בהרכב הדבש מלבד השינויים הבולטים של טעם, ריח וצבע. איכות הדבש הישראלי גבוהה, ביחס לדבש האירופאי או האמריקאי הודות למגוון גדול של צמחיה ותנאי סביבה. דבש מסווג לפי מינים על פי הפרח ממנו נאסף הצוף ועל פי העונה והמיקום בהם נאסף הצוף.
תפוחים
בישראל כ- 40,000 דונם מטעי תפוחים נושאי פרי. הייבול הממוצע השנתי עומד על 110,000 טון, אך השנה הייבול הגיע לכדי 115,000 טון. העלייה בייבול נובעת מתהליכי ההתמקצעות המתקיימים במשך שנים בענף, השמים דגש גם על חיסכון במים. הייצור השנתי העולמי של תפוחים נע סביב 50 – 60 מיליון טון. המדינות העיקריות המגדלות תפוחים: סין (25 – 30 מיליון טון לשנה), אירופה (9 מיליון טון לשנה) וארה"ב (5 מיליון טון לשנה).
תפוחים אוהבים קור, לכן ישראל נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידול תפוחים. הרוב המכריע של התפוחים בישראל מגודל באזור הצפון, בהרי הגליל והגולן בגבהים של לפחות 600 מטר.
ישראל אינה מייצאת תפוחים, למעט יצוא תפוחים מיישובי הדרוזים בגולן לסוריה שנעשה בשנים 2005 – 2007. מדובר בכ- 500 טון תפוחים שנשמרו בקירור, הודות לפיתוח תשתיות קירור ואריזה מתקדמות בישראל שאינן קיימות בסוריה, דבר שמאפשר אספקת תפוחים לאורך כל השנה.
ייבוא התפוחים לישראל הוא מינימלי – כ- 2,000 טון מארה"ב ואירופה.
הזנים העיקריים הינם: זהוב (ירוק-צהוב), סטארקינג (אדום), גרניסמית (ירוק), גאלה (אדום-צהוב), פינקליידי (אדום-צהוב), יהונתן (אדום) ואנה (אדום-ירוק).
אנה הוא זן מקומי, אשר פותח על ידי אבא שטיין מעין שמר, והוא הזן היחיד שיכול לגדול בתנאי חום, ולכן הוא מגודל בישראל באזור הדרום.
