הסקוטית לא התקמצנה בבית פתוח מסביב לעולם

“בית פתוח” אצל חיים גן, איש הענבים, ביפו, כבר הפך למוסד: תערוכת יין בעלת נושא משתנה, הנערכת בימי שישי בבית “איש הענבים” ביפו. חברי המועדון ואוהבי היין מוזמנים לבקר, להריח, לטעום, לבדוק ולנסות, יינות מישראל ומכל העולם. במהלך שעות הפעילות מחולק חלל בית “איש הענבים” למספר עמדות טעימה של יינות לפי נושא משותף מוגדר מראש, ויש גם פינת כיבוד קל ופינות ישיבה נעימות.

כל אורח מקבל כוס שאיתה הוא יכול לטעום יינות מכל נקודות הטעימה.
האורחים יכולים להתרשם מטעמים שונים של יינות, לרכוש מההיצע הקיים, לדרג בציונים את מה שטועמים, ואף ליהנות מקנייה משלימה בחנות היין במקום. הכניסה ל”בית הפתוח” הינה בתשלום, ויש הנחה לחברי המועדון בהתאם לסוגי החברות.

היה צריך להיות משוגע, או בעצם משוגע על יין, בכדי לעשות ביום שישי האחרון את הדרך למשכנו של חיים גן איש הענבים ביפו, לאירוע היין הנוכחי “בית פתוח מסביב לעולם – החברה הסקוטית”, שכן בחוץ איימו סערת הגשמים האימתנית, ירידת הטמפרטורות, הכבישים הרטובים, שלוליות הענק והשמיים השחורים, לבטל או לשבש כל תוכנית סבירה.

מאידך, כשהברירה הניצבת בפני חובב היין באשר הוא, היא לשבת ולהתחמם בבית ליד התנור או לבוא ל”איש הענבים”; הבחירה האחרונה היא המתבקשת, ובעצם זו שממש מובנת מאליה.
ומכאן, שבכלל לא הופתעתי למצוא את ויקי מבאר שבע, חובבת יין אמיתית, עם בן זוגה, שלא היססו ועשו את כל הדרך לכאן; או את הזוג החמוד והממש מקצועי – יוליה בר און וליאוניד בלקינד. לאוניד הוא זוכה פרס ירדן 2006 בקטגורית חובבי יין, ואילו יוליה זכתה במקום השני בתחרות בשנת 2009, והם הגיעו יחד עם גרעין כמעט קבוע של אותם אנשים, שאת דמותם לחוד או עם בת או בן זוג אתה פוגש בכל אירוע יין באשר הוא.

נכון, שפה ושם אפשר לראות איזו “התחדשות” במעטפת של הגרעין, בדמותם של בני זוג, בעיקר צעירים, שעיניהם נוצצות וידיהם חובקות וממששות כל הזמן את בן או בת זוגם, אשר הצליחו בדרך זו או אחרת למשוך או להדביק את בן או בת הזוג במחלה הזו שקוראים לה “אהבה ליין”.

ב”איש הענבים” ביפו מדייקים,  ובשתיים עשרה ודקה כבר הבחנתי בחובב יין שממלאים לו את כוסו בעמדת הטעימה, בעוד בעמדת הקבלה נערכו הבנות לקלוט את זרם האורחים שקיבלו לידיהם דף מפורט שכותרתו “מסביב לעולם – החברה הסקוטית”, ובהמשכו חלוקה לעמדות הטעמה לפי הקןמות של המקום.
בקומת הכניסה פוגשים תחילה יינות לבנים ומבעבעים, ובחדר הפנימי יינות צרפתיים, ארגנטינאים, דרום אפריקאים.
בקומה העליונה עמדה הנקראת חדר אבירים, ובה בעיקר יינות מאיטליה, ומספר אוסטרלים.

“הסקוטית” שלחה את נציגתה החביבה גליה גולן, מנהלת מחלקת היין, עם כרסה בין שיניה, על מנת לוודא שהכול מתקתק כמו שצריך; ואצל חיים גן התקתוק והדיוק הם בגדר מלאכת מחשבת. גליה ביקשה ממני שאטעם את כל 40 היינות ולא אוותר על כלום, והבטיחה שאני עוד אבחן על כך בהמשך.

כוסות הטעימה היו איכותיות מתוצרת חברת “שפיגלאו” מיבוא החברה הסקוטית. בעמדת הכיבוד מצאתי שלל רב ועמוס לעייפה של גבינות איכות, לבנות קשות, צהובות, וגם גבינה חריפה וריחנית דמוית “גורגונזולה” לצד שמן זית טעים, פיסות לחם טרי, גזרים קצוצים דק דק, מלפפונים ירוקים ופלפלים אדומים חתוכים לרצועות; והכול בנדיבות צבעוניות ובשפע רב לצד בקבוקי מים מינרלים צוננים.

אודה ואתוודה כי בהשוואה לאירועי טעימה רבים וטובים בהם לקחתי חלק במתחם “איש הענבים”, דווקא האירוע הנוכחי “שיחק אותה” בהיבט מזג האוויר. שכן, בעוד באירועים אחדים היה חם מדי או נשמעו תלונות מצד זה או אחר “שמיזוג האוויר אינו מספק”, או “שהיין מוגש ומוטעם בטמפרטורה גבוהה מדי”; הפעם עשה מזג האוויר את הכול ולטובה בעבור אלה שטרחו להגיע לטעימה, ולא העדיפו להישאר בבית.

מעל 40 תוויות שונות מלמעלה מ- 20 יקבים ואחוזות יין שונות מכל קצוות הגלובוס הוטעמו באירוע זה; מיקבים מוכרים ונחשבים כמו סרטורי, טראפיצ’ה, וולף בלאס, פטוריה די ברבי, ליאון באייר, פקניניו ועוד.
כמו כן, במהלך האירוע נפתחו בנוסף לרשימה, יינות פרמיום מהאוסף הפרטי של ה”סקוטית”, מבית מונרשה, בלאק לייבל ועוד, בכמות מוגבלת.

יינות לבנים, מבעבעים, רוזה
דיסטילרי בוטגה, פרוסקו DOC, איל וינו די פואטי – חביב על רבים מהטועמים.
וולף בלאס, שרדונה-פינו נואר, רד לייבל
קודורניו, רוונטוס סלקסיון, NV – חביב על רבים מהטועמים.
פיפר היידסיק, שמפניה ברוט, NV – שמפניה חביבה על רבים מהטועמים.
לנסון, שמפניה ברוט רוזה, NV – שמפניה חביבה על רבים מהטועמים.
מדיצ’י הרמטה, למברוסקו DOC, “קונצ’רטו”
גי סאז’ה, סנסר, 2006 – אכזבה מול רמת הציפייה.
ז’וזף דרוהין, שבלי, 2006 – אכזבה מול רמת הציפייה.
ליאון באייר, ריזלינג רזרב, 2006
ליאון באייר, גוורצטרמינר, 2007 – הפתעה מטעה. הגוורצטרמינר הפגין אף ארומטי עם ציפייה למתיקות שדומה ליין קינוח מפתה, אבל בפה הגיעה מרירות עם יובש ופה שאכזב אין ספק שאילו גוורצטרמינר זה היה לפחות חצי יבש, הוא היה לבטח הולם יותר את החך.

יינות מארגנטינה, צרפת, ודרום אפריקה
נווארו קוריאס, קברנה-מרלו-מלבק, 2004
טרפיצ’ה, מלבק, ברוקל, 2006
טרפיצ’ה, קברנה סוביניון, ברוקל, 2004
לה בונר, קברנה סוביניון, 2004 – אהבתי מאוד את היין. אף מעניין ופה שלא מאכזב.
גי סאז’ה, סומור שמפיני, 2007 – היין היה חמצמץ מדי לטעמי, אבל בהחלט נותן מצג אופייני ונכון של הזן.
קבוצת ז’אן מישל קאז אסטייט, ל’אוסטל קאז ליווינייר, 2004
ז’וזף דרוהין, נואי סן ז’ורז’, 2006 – אהבתי מאוד את היין והוא ערב לחכי.
מ. שפוטייה, קוט רוטי, 2005
מ. שפוטייה, קרוז הרמיטאז’, לס מייסוניירס, 2006
מ. שפוטייה, הרמיטאז’ לה סיזראן, 2005
מ. שפוטייה, שטונפ דו פאפ, לה ברנרדין, 2005
קבוצת לישין, שאטו דה למארק, 2003
קבוצת לישין, שאטו לארוק, 2001
קבוצת ז’אן מישל קאז אסטייט, שאטו קורדיאן באג’, 2001

יינות מאיטליה ואוסטרליה
צ’יטרה, קרוסו, 2005
פקנינו, דולצ’טו די דוליאני, סאן לואיג’י, 2007
פקנינו, דוליאני, סירי דיירמו, 2006
פקנינו, ברברה ד’אלבה, קוואס, 2006
פקנינו, ברולו, לה קוסטה, 2004 – יין מצוין ומעניין
סרטורי, רגולו, 2000 –
סרטורי, סלטארי אמרונה, 2003 – האמרונה של סלטארי טוב, אבל נופל מהאמרונה של טומאסי או טדסקי
ריקסולי, קיאנטי קלסיקו, ברוליו, 2003
ריקסולי, קיאנטי קלסיקו, קסטלו די ברוליו , 2004
פטוריה די ברבי, ברונלו די מונטלצ’ינו, 2001 – יופי של יין
ריקסולי, קסלפרו , 2001 – יופי של יין
סולטראם, שיראז, ממרה ברוק , 2005 – יין מעניין עם מאפיינים אוסטרלים ברורים, כמו גוון יין ועומק
וולף בלאס, קברנה סוביניון, גריי לייבל, 2003 – אהבתי את ה- 2003 יותר מהשיראז 2006. הוא היה עגול ומאוזן
וולף בלאס, שיראז, גולד לייבל , 2006 – ה- 2006 נמצא בתחילת הדרך, ובעוד כמה שנים יפגין יכולת אחרת של השתבחות ובגרות

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה