השבוע בענף היין 113: בוקסר נכנס לזירת איש הענבים והקשר ליקב עמק האלה

שבוע גשום והחדשות זורמות גם הן עם המים שנופלים למעלה ומציפים למטה: באיש הענבים קורים דברים. גם ביקב עמק האלה. יקב טוליפ מחדש ומגוון. קרב חדש בישן בין חנות יין למעדניה שמוכרת יין כבר 70 שנה

איש הענבים בבעלות חדשה – מימין לשמאל שמואל בוקסר, חיים גן, עירית בוקסר-שנק, עמיר שור. צילום מדף הפייסבוק של חיים גן
איש הענבים בבעלות חדשה – מימין לשמאל שמואל בוקסר, חיים גן, עירית בוקסר-שנק, עמיר שור. צילום מדף הפייסבוק של חיים גן

שבוע גשום, אפילו מאוד. אם תשאלו את החקלאים, הם יגידו לכם שזה ממש לא טוב לחקלאות כזה גשם שסוחף את האדמה, שעוקר שורשים ועוד. אם הייתם שואלים אותם לפני שבועיים על האין גשם, אז הם היו אומרים בצורת, אסון, האדמה צמאה, הכל נובל. חקלאים הם גזע  שאף פעם לא מרוצה.

חורף בכרם של בטינה ורמי נעמן ברמות נפתלי. צילום רמי נעמן
חורף בכרם של בטינה ורמי נעמן ברמות נפתלי. צילום רמי נעמן

מי כן מרוצה השבוע? איש הענבים חיים גן עם הידיעה שהעלה בפייסבוק; לא חלילה מסיבת עיתונאים או אפילו ידיעה לעיתונות. לא, רק כמה שורות בפייסבוק. חבל, אבל ברור שנאחל לו בהצלחה. דוד בר אילן כבר חמש שנים ביקב טוליפ, והבחור מנווט, מטיס, ואפילו נחמד כמו דיילת באל על.

יקב עמק האלה. סליחה, הכוונה למנכ"ל יקב עמק האלה, אלון לוי. על הבחור הזה נכתב השיר האלמותי של שלום חנוך "אלה אלה, תגידו לי מה קורה לה. מה הבחור עושה לה". אף אחד לא יודע מה הוא עושה ליקב וביקב. עולם חדש מול עולם ישן בחנות הקטנה והמטריפה ברחוב אלנבי פינת ביאליק, 70 שנים של יין ואלכוהול ומוצרי גורמה שלא תמצאו באף מקום. ( מחית בטטה בקופסת שימורים, בצק אמפנדס מעשה ידי ליאורה, גבינת גאודה עם כיתוב בסינית, קוויאר שחור והמון יין המון. מתחילים.

חיים גן – גילה טפח הסתיר שניים. בהצלחה. צילום איל גוטמן
חיים גן – גילה טפח הסתיר שניים. בהצלחה. צילום איל גוטמן

1: איש הענבים – משפחת בוקסר נכנסת לזירה

הידיעה בפייסבוק של חיים גן גילתה טפח והסתירה שניים. אז אנחנו נכתוב על השניים. איש הענבים הכניס שני שותפים, על מנת להתרחב בענף היין. השותף הראשון הוא עמיר שור – חובב יין שמנהל חברת היי-טק, והשותפה השנייה היא עירית בוקסר-שנק, שהייתה הייננית של יקב ברקן ואחר כך עברה ליקב עמק האלה. עירית תפסיק את עבודתה ביקב עמק האלה מיד אחרי פסח. אביה שמואל בוקסר, מי שמממן את שותפותה של עירית, מסיים את תפקידו ביקב ברקן כסגן יו”ר היקב והאחראי על השיווק בחו”ל, ויכהן כיועץ למתחם איש הענבים במשכן חדש אליו יעבור גוף יין וכל מה שסביבו זה.

מערכת אכול ושאטו מאחלת לצוות החדש של איש הענבים המון הצלחה.

אלון לוי מנכ"ל יקב עמק האלה – לא רוצה שתמונות שלו יתפרסמו. צילום pixabay
אלון לוי מנכ"ל יקב עמק האלה – לא רוצה שתמונות שלו יתפרסמו. צילום pixabay

2: יקב עמק האלה – לאן נעלמו הענבים?

כאמור, עירית בוקסר-שנק הודיעה למנכ"ל היקב אלון לוי על עזיבתה לאחר מספר חודשי עבודה בלבד, ולאחר שיא הספיקה לסיים את בציר 2017. מקורות ביקב סיפרו לי, כי בחודשי הבציר האחרונים מכר מנכ"ל היקב ענבים ליקבים אחרים, על מנת להגדיל את תזרים המזומנים. אולם מכירת הענבים לא הובאה לידיעת אנשי המקצוע, אלא רק לאחר שהדבר נעשה.

נראה כי הניתוק בין מנכ"ל היקב שהגיע מתחום בתי אריזה לתפוזים, לבין אנשי המקצוע שחומרי גלם מבחינתם זה הבסיס לעשיית יין עתידי, גרם לעירית להרים ידיים, והיא לא הייתה מוכנה לקחת חלק בהחלטות פזיזות וחסרות אחריות שמתקבלות ביקב.

אלון לוי חידש כרמים ומוכר את הענבים

לפני שבוע, מבלי לדעת כי הייננית עוזבת, כתבתי שהיא אולי קרש ההצלה האחרון של היקב שעובר כל כך הרבה תהפוכות ושינויים לרעה בשנים האחרונות, ולא מצליח להתאושש. אומנם הבעלים של היקב הוא איש אמיד מאוד, אבל גם הוא לא מוכן להביא כל חודש כסף על מנת לשלם משכורות. אולי הכוונה של המנכ"ל אלון לוי ,היא באמת למכור את כל נכסי היקב ולעשות מה שיקב מונטיפיורי עשה: לקנות בקבוקים מוכנים ופשוט להדביק תוויות יפות. לא צריך ייננים, משגיחי כשרות ועובדי יקב. חיסכון מוחלט. ימים יגידו. בינתיים יש משרת יינן פנויה, ונשאלת השאלה מי מבין הייננים ירצה להכניס את הראש שלו למיטה החולה הזו שהפכה לסרט נע של ייננים מתחלפים.

דוד בר אילן כבר חמש שנים ביקב טוליפ והבחור מנווט, מטיס, ואפילו נחמד כמו דיילת באל על. צילום איל גוטמן
דוד בר אילן כבר חמש שנים ביקב טוליפ והבחור מנווט, מטיס, ואפילו נחמד כמו דיילת באל על. צילום איל גוטמן

3: יקב טוליפ – שינוי בשיטת הסלאמי

חמש שנים מאז שדוד בר אילן היינן קיבל את הפיקוד על ייצור היין ביקב. היה ברור שדברים הולכים להשתנות, ואכן תוך שנתיים הקימו ביקב את חטיבת 'מאיה' עם יועץ היין היווני – היינן פרופ' יאניס פראסקבופולוס, והמומחה לגפן ים תיכונית –  הפרופ' קוסטאס בקיאסטס. יחד עם דוד הם מייצרים יינות בסגנון ישראלי-ים תיכוני, שנועדו ליצור התאמה לאוכל שלנו תוך התחשבות בניחוחות, הטעמים, האקלים, האווירה והתרבות הישראלית על כל גווניה. יקב מאיה הוא גם סוג של מעבדה, בחיפוש אחר זני ענבים חדשים וטיפול בהם על פי טרואר נקודתי.

היה ברור לרועי יצחקי – בעלים ומנכ"ל היקב ולדוד בר אילן, שלקוחות יקב טוליפ שונים לחלוטין מלקוחות יקב מאיה. יינות יקב טוליפ מאופיינים בבומבסטיות עתירת פרי שחור, עץ, אלכוהול, ומחיר שמתחיל בינוני ועולה גבוה. יועץ היין של טוליפ בשנים האחרונות הוא ארקדי פפיקיאן, שהוא זה, שעד לפני הגעתו של בר אילן החליט וקבע ושלט ביד רמה. בשנים האחרונות אני מזהה בטוליפ שינוי; אומנם לא קיצוני, לא מידי, לא בומבסטי, אבל השינוי נעשה במקצועיות רבה, בשיטת הסלאמי, בדחילו ורחימו – אבל נעשה. השבוע הגעתי ליקב לטעום את בציר 2017 שיבוקבק לפני פסח 2018, ובציר זה אף מקבל מיתוג חדש בתווית.

Tulip White Franc 2017 חצי יבש. שכבות עדינות של שוקולד כהה נכנסות לפעולה כשהיין נפתח קצת. שאפו. צילום איל גוטמן
Tulip White Franc 2017 חצי יבש. שכבות עדינות של שוקולד כהה נכנסות לפעולה כשהיין נפתח קצת. שאפו. צילום איל גוטמן

יינות סדרת טוליפ 75 ₪

White Tulip 2017: עשוי מ- 65% ענבי גוורצטרמינר ו- 35% סוביניון בלאן. גם 2106 היה מאותו הבלנד. השינוי ב- 2017 מורגש ונפלא בעיניי. פחות טרופיות, פחות ליצ'י וגויאבה. חמיצות נפלאה יבש מאוד, נקי ומעורר את בלוטות הטעם. ניחוחות עדינים של עלי כותרת של ורדים, פרי עם טעמים של אפרסק לבן  ואשכולית. גימור אינטנסיבי, נועז ומרענן.

Tulip White Franc 2017: קברנה פרנק וסוביניון בלאן. יין חצי יבש, לא כתום ולא רוזה. צבע עדין של סלמון ניחוחות של יין חצי יבש – והוא אכן עם 5 גרם סוכר. העפיצות מעודנת. ריחות וטעמים של אניס עם רקע מינרלי, ארז וטבק, שנתמכים על ידי טאנין גירי. שכבות עדינות של שוקולד כהה נכנסות לפעולה כשהיין נפתח קצת. שאפו.

טוליפ מרלו 2017: במרלו הנפלא הזה יש תיבול קריניאני מקסים. ריחות של אוכמניות ושזיפים שחורים, בקצוות מציץ הטבק. יין נדיב שעוטף את הטאנינים בחיבוק מרופד. בפה טעמי אספלט, אוכמניות וקסיס.

טוליפ קברנה סוביניון 2017: משקף את המגוון של הקברנה מאזור צפון הארץ. באף שכבה תוססת של פירות אדומים ושחורים מתערבבים ברמזים של סגול, עשבי תיבול מיובשים, שוש שחור ופחם. הטעמים מהדהדים את הניחוחות, עם דומדמניות שחורות מקסימות וליקריץ, שנתמכים על ידי טאנינים מוצקים, מאוזנים ללא דופי. חומציות טובה מסייעת לשאת את הפירות העסיסיים של הפרי הכהה.

בהחלט יש לרועי יצחקי ודוד בר אילן על מה להרים כוסית לחיים. צילום דוד סילברמן dpsimages
בהחלט יש לרועי יצחקי ודוד בר אילן על מה להרים כוסית לחיים. צילום דוד סילברמן dpsimages

סדרת אספרו 95 ₪

אספרו לבן 2017: בלנד של פרנץ' קולומבר, ויונייה ושרדונה. 8 חודשי חבית הונגרית,  12% אלכוהול. יין לבן רענן ומרענן זה, מציג טעמים עשירים המזכירים דומדמניות ופרי הדר, בעל חומציות מאוזנת וגימור אלגנטי ארוך. יין ישראלי הכי בורגונדי שטעמתי. משחק יפה מאוד בבלנד ייחודי זה, עם טעמי חבית הונגרית מרשימים לצד יין חד כתער. לאנשים שרוצים משהו קצת אחר.

אספרו אדום 2016: בלנד של סירה – 50%, קברנה פרנק ומרלו. 12 חודשים בחבית. צבע סגול עמוק. ניחוחות אינטנסיביים ואלגנטיים. הקברנה פרנק מביא הערות קלות של אקליפטוס ותימין; הסירה מביא הערות של פירות בשלים, אוכמניות ודובדבנים שחורים; המרלו את הטאנינים הרכים ומגע של שוקולד; החבית את הוניל . ליין הוסיפו מעט קריניאן ומורבדר. גאוני. זה העניק ליין מורכבות והפתעות קטנות שצצות על הלשון בכל טעימה.

סדרת רזרב 109 ₪

סוביניון בלאן 2017: הענבים מכרם דלתון בכיסוי רשת. ניחוחות ריחניים של דומדמניות, שזיפים ירוקים, אפרסק לבן, ורמז של פירות טרופיים. על החך, היין בעל גוף בינוני, עם חומציות תוססת וחדה התומכת בטעמי פרי מבושמים וריחניים, שמשתהים בגימור ארוך ונקי.

שרדונה 2017 (היין עדיין במכל): יין סנסציוני. אפרסק לבן, סלעים מעוכים ותבלינים. גוף בינוני עד מלא, בעל מרקם מעודן ופריך. תפוח ירוק ואבן רטובה, בשילוב טרופיות קלה מאוד  וחומציות. טעמים נוספים שצצים, של אגס ואפרסק לבן, משלימים את המורכבות של היין שיש בו אמירה של טרואר לצד אמירה של יינן. תנו לו עוד שנה שנתיים.

סדרת רזרב 129 ₪

בלנד קברנה פרנק ומרלו 2016: 14 חודשי חבית. יין מאוד מהודק. ליקריץ ומנטה. מאוד אופייני לטרואר של הרי יהודה. יין לאוכל. חשיבה קצת מחוץ לקופסה של היינות הקלאסיים של יקב טוליפ. באף ארומות של וניל ודומדמניות שחורות, פטל חריף, וגרגרי יער מתובלים עם ניחוחות קפה. החך עשיר ומלא, מאוזן היטב. קל לשתות עם גימור ארוך, מתמשך. שאפו.

סירה רזרב 2016: צבע  סגול עמוק. ניחוחות של דובדבן ושזיפים, ושל קקאו מעושן. עקבות של פרי הדר ולימון. היין מחליק עם טעמי דובדבן אדום ואוכמניות, רמזים של וניל קלוי והרבה פלפל שחור. בעל גוף מלא, ללא קצוות קשים.

בלאק טוליפ 2015 מסמן הכי הרבה את השינויים שדוד בר אילן (בתמונה עם רועי יצחקי) שואף להגיע אליהם עם היינות שלו. צילום דוד סילברמן dpsimages
בלאק טוליפ 2015 מסמן הכי הרבה את השינויים שדוד בר אילן (בתמונה עם רועי יצחקי) שואף להגיע אליהם עם היינות שלו. צילום דוד סילברמן dpsimages

קטגוריה בפני עצמו – סוגה עילית

בלאק טוליפ 2015: קברנה פרנק, מרלו, קברנה סוביניון ופטי וורדו. 18 חודשי חבית.  יין פירותי, אקספרסיבי, עם עדינות מעולה ואיזון  מדהים. דובדבנים אדומים מתוקים, שזיפים, עלי כותרת של ורדים. היין עדיין חזק  וסגור, ובפה מורגשים שוקולד כהה, עשן נוזלי, עיפרון עופרת ועלי טבק. בלאק טוליפ 2015 מסמן הכי הרבה את השינויים שדוד בר אילן שואף להגיע אליהם עם היינות שלו. מצד אחד לא לאבד את אוהבי הבומבסטיות, ומצד שני כן להתחשב בטרואר ובעבודה ייננית עדינה ולא אגרסיבית. מחירו 240 .

רחוב אלנבי בימים יפים יותר. צילום מהבלוג Creatives של שי רג'ואן
רחוב אלנבי בימים יפים יותר. צילום מהבלוג Creatives של שי רג'ואן

4: מעדניית לארו – עולם ישן מול עולם חדש

אני תל אביבי דור שלישי. גדלתי במרכז תל אביב והרחובות ביאליק, ברנר, אחד העם, היו מגרש המשחקים שלי. שוק הכרמל היה מרכז הקניות הגדול של ירקות ופירות. מי שרצה דליקטסים הלך לחנויות שהתמחו בהברחות או בקנייה מעובדי נמל חיפה, שהיו מוכרים להם קופסאות שימורים, אלכוהול, וכמובן יינות מהעולם.

חנות קטנה כזו הייתה ברחוב אלנבי פינת ביאליק. 40 מטר של אין ספור בקבוקי יין ואלכוהול, והמון קופסאות שימורים שביניהן אפשר היה למצוא קוויאר שחור, פטריות משומרות, אספרגוסים מוחמצים, ואפילו מולים ברוטב. החנות הזו הייתה מוקד עליה לרגל בימי חמישי ושישי.

השנים חלפו, ואני שכחתי מהחנות הזו שסביבה קמו בנקים וחנויות שונות ומשונות. הייתה זו הפתעה לראות שהחנות עדיין קיימת, כאשר העורך שלי רני רוגל שלח אותי לבדוק בעקבות פוסט בפייסבוק, טענה כי לחנות הזו מתנכלת בעלת הבית ששולטת בבניין בו נמצאת החנות. התברר כי החנות שייכת לזוג מבוגרים, שנמצאים שם כ- 30 שנים בדמי מפתח  ואף שמרו על השם המקורי "מעדניית לארו ", כי הסוכן של כרמל מזרחי בזמנו אמר להם, שאם  ישאירו את השם הם ימשיכו לקבל את ההנחה של 5% כפי שהבעלים הקודמים קיבלו. אז הם השאירו.

שמרו על השם כדי להמשיך לקבל הנחה של 5% מכרמל מזרחי
שמרו על השם כדי להמשיך לקבל הנחה של 5% מכרמל מזרחי

ואכן הזוג ששלתיאל שנמצאים שם, פרשו בפני את מסכת ההתעללויות שהם עוברים מבעלת הנכס שרוצה לקנות מהם את חלקם בחנות בפרוטות אחרי 30 שנים, והיא מצאה קונה פוטנציאלי שמוכן לשלם מיליוני שקלים עבור המקום המרכזי הזה. בתי משפט מעורבים בסיפור, וכל ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט היו לטובת אותו זוג, שהצליח להוכיח שוב ושוב כי הוא נתון למתקפת התנכלויות. הם לא מוכנים לוותר ולא מוכנים לעזוב. "זה מקור הפרנסה היחיד שלנו", הם אומרים, "וזה גם המקום שכל מי שרוצה משהו מיוחד מגיע אלינו". יש שם גבינת גאודה לא מפוסטרת, קוויאר שחור אמיתי, בצק אמפנדס, וכל מיני ליקרים ומשקאות שאי אפשר למצוא באף מקום. לאחרונה התברר לזוג שאלתיאל כי בעלת הבית השכירה חנות צמודה למעדניה שלהם, ונפתחה שם חנות יין שמתחרה במחירים של שאלתיאל. לטענתו הם מורידים את המחירים לאפס, על מנת לפגוע בו כדי שהוא יהיה מחוסר עבודה.

מעדניית "לארו" היא בסך הכל חלל עמוס ודחוס של מאות מוצרים ומותגים. אין עיצוב, אין סדר, אפילו אין מזגן. אבל יש שני אנשים שמחייכים אל כל מי שנכנס אליהם. יש  יינות מכל העולם, ולפעמים אפילו דברים הזויים שלא יהיה לכם מושג מה זה (מחית בטטה בקופסת שימורים, או ריבת חלב שעשויה מריבת חלב ולא מחומרים כימיים). להגיע לשם זה לבוא ולנשום פיסת היסטוריה. תל אביב של פעם שנעלמת בין גורדי השחקים ובין חנויות מפונפנות. פעם היו עצי שקמים בעיר שלי. היום כמעט ואין. אז נכון, יש קידמה ויש תחרות ושוק חופשי, אבל רגע – יש גם נשמה.

מעדניית לארו. אלנבי פינת ביאליק. משפחת שאלתיאל.

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה