השבוע בענף היין 137: עובדי יקב רמת הגולן מצטרפים להסתדרות

זה היה שבוע לוהט באמת בענף: וירוס חדש בארצנו, עובדי יקב רמת הגולן מתאגדים בהסתדרות, עמותת הייננים – אוטוטו זה מגיע, ביקב תבור בוצרים בתנופה, יקב כישור ורשת יין בעיר נפרדים

הכורמים של יקב תבור עבדו כל השנה קשה מאוד על פי הוראות נוקשות של אגרונומית היקב מיכל אקרמן. צילום אלון גונן
הכורמים של יקב תבור עבדו כל השנה קשה מאוד על פי הוראות נוקשות של אגרונומית היקב מיכל אקרמן. צילום אלון גונן

1: בלעדי לנו וחם מיקב רמת הגולן (לא, המים החדשים לא יצננו את זה)

עובדי יקב רמת הגולן, ומדובר ביותר מ- 100 עובדות ועובדים, החליטו להקים וועד עובדים בחסות ההסתדרות בראשות ניסנקורן, והגישו בקשה להתארגנות על מנת לחתום על הסכם קיבוצי. למערכת אכול ושאטו נודע שההתארגנות קרמה עור וגידים דווקא מהעובדים הזוטרים, שמן הסתם לא חתומים על חוזים אישיים. יאיר שפירא, מנכ"ל יקב רמת הגולן, נמצא בימים אלה בארצות הברית, וכשיחזור יהיה מעניין לראות איך הוא ינהל את העניין הזה. מיותר לציין כי החוק נמצא לצד העובדים, ובכל מקרה התארגנות עובדים במקום עבודה עם אווירה משפחתית, עשויה גם לייעל את המערכת ולתת לעובדים הרגשת ביטחון בכל הקשור לעתיד שלהם. המהלך גם יכול לתת כוח לעובדים ביקבים גדולים אחרים, להתארגן על מנת להבטיח את זכויותיהם

זכות ההתארגנות במקום העבודה, היא בעלת מעמד של זכות יסוד במשפט הישראלי, ומעוגנת בסעיף 33 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, לפיו נקבע כי לכל עובד זכות לפעול להתארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים. כן נקבע כי עובד לא יפוטר בשל פעילות בארגון העובדים או לטובת הקמתו של ארגון עובדים. זכות ההתארגנות מכילה בתוכה שלוש זכויות משנה: הזכות להקים ארגון עובדים ולמנות לו וועד יציג (כאשר מנגד עומדת הזכות שלא להתאגד), הזכות לנהל משא ומתן לגיבוש הסכם קיבוצי בין העובדים למעסיק, והזכות לשבות – המהווה את "נשקם" של העובדים במשא ומתן זה. למעשה, התכלית החשובה ביותר היא יצירת ההסכם הקיבוצי, מתוך הנחה שקבוצת עובדים מאורגנת תצליח לייצר לעצמה תנאים טובים יותר מאשר כל עובד בנפרד. בית המשפט פסק שזכות ההתארגנות הינה זכות יסוד, בעיקר במקום עבודה שעדיין אינו מאורגן, כך שנאסר על מעסיק לפרסם גילוי דעת המבקש מהעובדים לא להצטרף להתארגנות, ובאופן כללי יש איסור גורף על הנהלות להתערב בהתארגנות העובדים.

השאלה היא, מה גורם לעובדים ביקב רמת הגולן להגיע להחלטה כזו אחרי עשרות שנים? התחושות בדרג הזוטר ובדרג הביניים בשנים האחרונות מאוד קשות, וביקב מדברים על אובדן תחושת המשפחתיות, אובדן גאוות היחידה, ההרגשה שכל אחד לעצמו, עדר ללא רועה ואובדן הדרך. כאשר רואים את המכתבים ששולחים המנכ"לים לשעבר על מהלכים שלדעתם עלולים לפגוע ביקב, כאשר זעקת הבזבוז מאותם לשעברים נשמעת אחרי מהלכים כושלים שנעשו בשנים האחרונות; אז לאותם מקבלי שכר של עובד ייצור, לעובדים שלא נהנים מפינוקים ומהטבות, יש תחושה שמקום העבודה שלהם – ואולי הבית שהם היו רגילים אליו, מתחיל להתערער. המנהיגות, החוכמה, השיתופיות והאמתית שהיו ביקב בזמן ירבעם שגב, שמשון וולנר ושלום בלייר כבר לא קיימות יותר. גם העובדים מבינים שהרבה דברים משתנים, והיקב נכנס להרפתקאות מבלי שהם צד בעניין.

כאשר מחתימים עובדים על סודיות וממדרים אותם, יש להם תחושה של חשש, ושלא סומכים עליהם. אותם עובדים שהיו רגילים לפתיחות ולשיתוף, אלו העובדים שהביאו את היקב למצב שהוא נמצא בו כיום – היקב מס' 1. רק הם, לא אף אחד אחר. זה מתחיל בעובד הזוטר שמנקה את הצינורות ומגרז את המכונות, זה ממשיך בעובדי החנות המסורים שנותנים שירות מתוך תחושת שליחות ואהבה למוצר שהיקב מספק. אלו הם הייננים מאחורי הקלעים, עובדי השיווק, אפילו נהג המשאית שגאה ללבוש את חולצת הטריקו ועליה הסמל של יקב רמת הגולן. הם אלו שעכשיו מנסים להתאגד על מנת לא להיפגע מכל מיני מהלכים שיביאו את ההנהלה לחתוך בבשר החי. זה הזמן של ההנהלה לבדוק את עצמה ולראות מה קורה בבית, וזה זמן המבחן של יאיר שפירא, המנכ"ל החדש שתולים בו תקוות רבות וגדולות.

עד מועד הפרסום לא התקבלה תגובת הנהלת יקב רמת הגולן לידיעה. לכשתגיע נפרסם אותה במלואה.

ניר חן הגיב

זכיתי לעבוד ביקב רמת הגולן בשכר באמת מגוחך לעומת מה שמשלמים ביקבים באזור המרכז.  עדיין, זה בית הספר ליין הכי טוב בארץ שאני מכיר. היחס והרצינות מצד כל העובדים במערכת פשוט מדהימים. מגיע לעובדים שם, שנותנים את הלב והנשמה בשביל היין, להתאגד ולדרוש הטבות בתנאים, לפחות כמו חבריהם ביקבים במרכז הארץ.

2: וירוס חדש בתעשיית היין – GPGV

חדש ומזיק בעולם וכבר פוגשים בו בישראל: וירוס גנום פינו גרי – Grapevine Pinot Gris Virus (GPGV). הסימפטומים ניתנים לזיהוי בעיקר באביב, כאשר עלים חדשים מתחילים לצמוח, וכוללים דפורמציה של עלים, צמיחה מעוקמת, פרי באיכות נמוכה, הסתעפות לא תקינה של הגפן, וירידה בתשואה של הפרי. ה- GPGV הוכר על ידי הסוכנות הלאומית להגנת הצומח של איטליה בפברואר 2014,  ProMEDMail פרסם את הכתבה הראשונה על קיומו של הווירוס. לאחר הגעתו לאזורים שונים באיטליה, נמצא כי הנגיף מתפשט ברחבי אירופה, ונמצא בספרד, צרפת ואף יוון בשנת 2015. הנגיף זוהה בקליפורניה, ובשנת  2016 הוא אותר בכרמים סיניים במחוזות ליאונינג, בייג'ין וג'ג'יאנג. ההתפרצות האחרונה של הנגיף התרחשה באוסטרליה באוגוסט 2017.

פרופ' עבד גרה
פרופ' עבד גרה

מי שהחלה לחקור את הווירוס בארץ הייתה תרצה זהבי –  מדריכה מחוזית ורפרנטית בכירה (הגנת הצומח ממשרד החקלאות), ומסקנותיה הביאו להתכנסות וועדה שכללה את פרופ' עבד גרה – מנהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, האגרונומים של היקבים הגדולים, ואנשי המקצוע של משרד החקלאות. הוועדה דנה על ההשלכות העלולות להיווצר במידה ושתילים או חומר ריבוי נגוע בווירוס הזה יגיע לישראל, כחלק ממדיניות משרד החקלאות לאפשר הבאת חומר ריבוי באופן ישיר לארץ בגלל וירוס הליפרול 3.

כל חברי הוועדה (מלבד אורן שלייף – מנהל המחלקה החקלאית ביקב כרמל), היו תמימי דעים כי מדובר בווירוס שאין עליו הרבה מידע, ואף אחד לא באמת יודע כמה הוא עלול לפגוע בגפנים בישראל. האגרונומים של היקבים דיווחו כי הסימפטומים של הווירוס נמצאים כבר כמה שנים בכרמים שלהם, אולם עד עתה הם לא ייחסו לו חשיבות מרובה. המידע שהביאה תרצה זהבי הוא זה שהוציא אותם לשטח, והם החלו לדגום ולעקוב מקרוב אחר התופעות ואופי ההתפשטות שלו, שמזכירות מאוד את אלה של ליפרול 3 (טרקטורים שנוסעים בשטח, מכונות קטיף, כלים, בעלי חיים, והכי אלימה היא הכנימה הקמחית).

כאמור, בהעדר מידע  ומחקרים בינלאומיים, והחשש הרב כי בעצם אין שום תשובה כימית, ביולוגית, או אפילו תכניות עבודה ומיגור מסודרות; המסקנה הייתה שאי לאפשר להביא חומר ריבוי או שתילים החשודים שהם נושאים את הווירוס. היחיד יצא כנגד החלטה זו היה ליאור שלייף מיקב כרמל, שאותו לא עניין הווירוס אלא עניין אותו שאין לו שתילים וחומר ריבוי לשתילה.

חברי הוועדה היו המומים מקו החשיבה של נציג יקב כרמל, שבאמתחתו עשרות כורמים עם אלפי דונמים של גפני יין,  האמורים להיות מוחלפים בשנים הקרובות בשתילים חדשים נקיים מליפרול 3, ועצם דרישתו לא להתייחס לווירוס החדש תמוהה ביותר, ועלולה לגרום לקטסטרופה אצל הכורמים של כרמל. אנשי משרד הגנת הצומח המואשמים (תביעה ייצוגית מוגשת בגין כך) בחוסר תשומת לב שבכך אפשרו לליפרול 3 להגיע לארץ, לא יכולים להרשות לעצמם לעשות שוב טעות כזו גדולה, ופרופסור עבד גרא קבע באופן נחרץ כי לא תינתן אפשרות להכניס לארץ חומר ריבוי נגוע בוירוס הפינו גרי. עד שלא יהיו מחקרים מסודרים ועד שלא ילמדו את הנושא, אין על מה לדבר. נקודה.

תגובת יקב כרמל

בעשור האחרון יקבי כרמל מובילים את המאבק בספקי חומר ריבוי נגוע בווירוס הגפן, הכולל הקמת ועדה מקצועית במסגרת מועצת גפן היין, שתפקידה יהיה לפתור את בעיה חומר הריבוי הנגוע בווירוס במדינת ישראל. במסגרת הוועדה התקיימו דיונים בנוגע לווירוס מסוג "פינו גריס", שעד כה על פי בדיקות לא התגלה כווירוס הפוגע בחומר הגלם, לרבות איכות הענבים ו/או משפיע על היין, וזאת בניגוד לווירוסים אחרים, לרבות "ליפרול 3 . ראוי לציין שמרבית היקבים בארץ (וגם בעולם) מפיקים יינות מצוינים מכרמים נקיים מווירוס הליפרול, אך כנראה נגועים בווירוס הפינו גריס. לסיכום, כיקב מוביל אנו נמשיך לחקור ולבדוק את השפעת הווירוס על הכרמים ולשמור על איכות ייצור היין, ובמקביל לדחוף, לשתף, ולפעול להשגת פתרונות לחומר הריבוי, מתוך אחריות לצורכי הענף כולו.

3: בציר 2018 ביקב תבור – הכל תחת שליטה

אז הבציר הוקדם השנה, וכולם מחייכים כי זה אומר שסוף הבציר לא ייפול על חגי תשרי, כי אז אין שליטה על הבציר. ההוא שם למעלה קובע לפי מדיניות אחרת, ולא לפי רמות הסוכר בענבים. אבל החיוך על פני האגרונומים והייננים גדול. המשפט ששמעתי הכי הרבה בשבוע האחרון היה "זו יופי של שנה", ועל פי מה שרואים בשטח, באמת חומר הגלם רק מחכה להפוך ליין, והתקווה היא שהמשפט 'אלוהים נותן את חומרי הגלם והשטן מביא את הייננים' יפסח עליהם (האמת שאומרים את זה על טבחים, אבל יינן זה סוג של), והייננים לא יתערבו יותר מדי ולא יקלקלו. הכורמים של יקב תבור עבדו כל השנה קשה מאוד על פי הוראות נוקשות של אגרונומית היקב מיכל אקרמן, ועכשיו כל שנותר זה לבצור, לסחוט, להתסיס, להכניס לחביות את מה שצריך, לבקבק וזהו.

לשמוע זה דבר אחד, ומראה עיניים זה משהו שונה לגמרי. שש בבוקר, ואני כבר בחלקת הסוביניון בלאן בת 40 שנים שנמצאת שתי דקות נסיעה מהיקב. החלקה בכרם יוסף היא הראשונה שבוצרים. 650-750 קילו לדונם. מזג אוויר נפלא, והבריזה מהצפון עושה רק טוב לפועלות שפשטו על הכרם עם מזמרה ביד, ודולבים שממלאים אותם רק עד החצי כדי לא לפוצץ אשכולות. אריה סלע הכורם עם כוס קפה של פועלים, לא מבין מה עושה פה התל אביבי. אבל מהר מאוד אנחנו מוצאים שיחה משותפת על מיכל אקרמן ששיגעה אותו כל השנה, ולמה היא עדיין לא פה, הוא רוטן. היא בדרך, אומרים לו כולם, היא בדרך. היא בודקת  שביקב מכינים את מכונת המיון ואת הגז שיקרר את הענבים הסחוטים. אני טועם חופן ענבי סוביניון בלאן מכל מיני שורות. נפלא, בעיקר החרצן המריר שהולך לעשות טוב ליין הזה בעוד כמה חודשים.

אורן סלע, מנכ"ל היקב, מגיע ומוציא מתיק קטן רחפן חכם שעולה לאוויר ומתחיל לצלם את העשייה. בשמונה בבוקר המשאית נוסעת ליקב, שם מחכה אורי נדבך, רץ ממקום למקום, בודק צינורות, נוגע באשכולות הענבים, ואומר בסיפוק שהם קרים כמו שצריך. ואז תוך שעה כל העסק עובר למכונת המיון. ידיים זריזות בודקות שאין מסתננים ורקבונות, אבל העבודה שלהם מאוד קלה. הבוצרים עשו יופי של עבודה. זהו, השאר זה מכני, עובר בצינורות נכנס לפרס ולחביות הנירוסטה. אני עובר לחדר טעימות.

צילום מאתר היקב
צילום מאתר היקב

סוביניון בלאן 2016  סדרת אדמה מכרם יוסף – האף שופע ניחוחות של עשבי תיבול טריים ודומדמניות שחורות. הפה מינרלי מאוד. פירות הדר, אגסים והמון ג'ינג'ר. היין מציע שפע של טעמים, חמאתיות ועסיסיות. יין לעיס, כל כך פשוט להגדיר אותו במילה אחת: יין.

רוזה ברברה 2017 – גם פה היין השתנה בחודשים האחרונים. ריחות וטעמי התותית נעלמו, ובאף יש המון אווריריות. ריחות אפרסק ומנדרינה. בפה דובדבן חמוץ, מרירות מקסימה באפטר טייסט. יין שפותח את התיאבון, בעיקר בגלל החומציות בו.

ויונייה 2016 – יין מפתה. פיוס בין עולמות חדשים וישנים. יין עם ריחות נעימים של אפרסק לבן טרי. בפה היין מאוד קרמי עם טעמי תפוח גרנד סמית, ובקצוות מעט טרופיות ושעוות דבורים, מעט פלפל ולחם אפוי. בעל גוף בינוני, אבל עם עמוד שדרה חסון, ואפילו אכזרי בחומציות שהוא משחרר, עם טעמי אבן ומרקם חמאתי שומני נפלא בעיניי. זה לא יין לכל אחד, אבל כל אחד חייב לטעום אותו.

רוסאן 2017 – זה יין שלפני כמה חודשים היה עמוס בריחות גויאבה. ההפתעה הייתה מדהימה: הגויאבה פשוט נעלמה, ואולי אם מתאמצים אפשר למצוא אותה בקצוות. צבע צהוב בהיר עם ירקרקות. האף  דיסקרטי, עם תווים של עלי כותרות, וורדים ופירות הדר. בפה היין עם עושר טעמים מרשים ביותר. אבקת ג'ינג'ר, קינמון, פלפל לבן. הגימור מאוזן להפליא בין מליחות ומינרליות. יין עם אנרגיות מטורפות.

מרסלאן 2014 כרם רבדים – יין בעל גוף בינוני עם טאנינים משובחים. צבע טוב, עם מאפיינים של דובדבנים וקאסיס. זה יין שנעשה למסעדות בלבד, ואכן מדובר ביין עוצמתי, מתובל מאוד. סוג של שד בבקבוק, שצריך להירגע עם דקנטר או שעתיים ללא פקק. יין שזועק לאוכל עם הרבה טעמים, ואפילו טעמים מעושנים.

WINEMAKARES SELECTION 2013 – בלנד של פטיט סירה 50%, מרסלאן 25%, וקברנה סוביניון 25%. יין שנמכר רק במרכז המבקרים של היקב, עשוי משלושה זנים סוליסטים, שצרכים לחיות אחד עם השני והשלישי בבקבוק. אם לא היו מראים לי את יקב הבוטיק שמסתתר מאחורי מכלי הענק של יקב תבור, לא הייתי יכול להאמין שהיין הזה נעשה שם. אז מאחורה ככה מסתתרים להם 7 או 8 מכלי נירוסטה קטנים שנחשבים לצעקה האחרונה, מערכת קירור, ומערכת סינון ושאר ציוד שיש אולי גם בחדרי ניתוח. זה ציוד שמאפשר ליינן לשחק משחקים ולערוך ניסויים בזעיר אנפין, ציוד שיכול להשלים את הניסויים שנעשים בכרמים כל השנה על ידי מיכל אקרמן והכורמים שלה, והבלנד הזה טומן בחובו יין אגרונומי.

צבע סגול עשיר בכוס. ניחוחות של אוכמניות אפויות, שזיפים ופטל בשל פרצו מן הכוס. על החך טעמים מתוקים של ווניל ועור, משולבים בפטל שחור ושוקולד. יין מאוד מתובל, קטיפתי וצפוף. טאנינים גמישים שמובילים לגימור ארוך. מאבק כוחות אימתני בין שלושת הזנים שרוצים להביע ולשלוט. יין משוגע. אי אפשר שלא להתאהב בו.

לסיכום תחילת בציר 2018 ביקב תבור:  איך אמר ז'ורז' ברסנס: "הפחד הגדול שלי הוא שאנשים יפסיקו להיות מיוחדים. מתוך לחץ חברתי הם יתחילו להיות דומים יותר ויותר אחד לשני. בעיני, אין דבר נורא מזה". אז יצאתי מתל אביב בארבע לפנות בוקר, וחזרתי בארבע אחר הצהריים עמוס חוויות, ריחות וטעמים, עם חוכמה של איש אדמה, חוכמה של אשת אדמה, ויינן אחד שמחבר את הכל לנוזל שהעלה לי חיוך גדול על הפנים.

מימין לשמאל: גולן פלם, דורון רב הון, אלי בן זקן, ערן פיק. צילום מדף הפייסבוק
קוורטט היינים. אולי גרעין שיהפוך לעמותה שלמה. מימין לשמאל: גולן פלם, דורון רב הון, אלי בן זקן, ערן פיק. צילום מדף הפייסבוק

4: עמותת הייננים – הגיע הזמן

בימים אלה עומלים על הסעיפים האחרונים ובניית התקנון של עמותת הייננים בישראל. סוף סוף מתגבש לו גוף מקצועי, שבעצם החליט שהגיע הזמן שיספרו אותו וישמעו את דעתו בכל מה שקשור לענף גפן היין בישראל. אם עד עכשיו התקבלו החלטות שקשורות לענף בכל פורום שהוא, בעיקר במשרדי הממשלה, וייננים לא לקחו חלק בזה, אז העמותה קמה על מנת שמעתה ואילך לא תתקבל שום החלטה ללא ייצוג אנשי המקצוע, שהם יחליטו מי אלו יהיו, ולא בעלי יקבים או אינטרסנטים אחרים. כעמותה רשומה יוכלו החברים הרשומים לקבל מימון ציבורי ומענקים במסגרת תקציב המדינה, ומרשויות מקומיות, קבלת תרומות למחקר ולמלגות ועוד.

מיסוד קליקת הייננים לא יהיה פשוט, כי הרי מדובר בהרבה אינטריגות ואמוציות, וליקוט החברים לעמותה צריך להיות על פי קריטריונים מאוד איכותיים, שלא כל בוגר קורס יין שרואה בייצור היין תחביב, יוכל להתקבל באופן אוטומטי כחבר. צריך ניסיון, צריך לעבוד בתחום. אני מניח שגם על זה עמלים כרגע האבות המייסדים, על מנת להבטיח את רצינות העמותה. ואולי יהיו לחבורה הזו מספיק כוח ורצון לשנות את הענף, ולשפר את מעמדו בארץ ובעולם.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

5: יקב כישור וחנויות יין בעיר – כבר לא

לאחר שנה וחצי של פעילות משותפת של יקב כישור וחנויות יין בעיר, הוחלט על פירוק השותפות ברוח טובה. יקב כישור מייצר כ- 55,000 בקבוקי יין בשנה בכפר כישורית, המיועד לאנשים בעלי צרכים מיוחדים שמנהלים חיי קהילה ועובדים בענפים היצרניים בכפר. היקב הינו אחד הענפים המרכזיים בכפר, וחברי כישורית שותפים מלאים לתהליך הפקת היין, מטפחים ומטפלים בכרמים, בוצרים את הענבים, מבקבקים, מפיצים ללקוחות, ויוצרים הלכה למעשה, בליווי והדרכה של צוות יועצים מומחים ועובדי הכפר. המנהל המקצועי של היקב הוא היינן והכורם ריצ'ארד דיוויס. איתי להט הוא היינן המלווה והיועץ של היקב.

בחודש נובמבר 2011 היה אמור יקב כרמל להתחיל לייבא ולשווק אלכוהול תחת השם "משקאות הברון", והפעילות אמורה הייתה להיעשות באמצעות כניסה לשותפות עם רשת יין בעיר. נכון להיום העסקה לא קרמה עור וגידים, ולא ידוע למה. מותג יין בעיר היה מעורב בשנתיים האחרונות בשערוריית פרסום, בעיקר כשתמונות של נשים או המשפט "כמה חגגו עליה לפני החתונה", הסעירו את הרשת. ארגוני נשים קראו להחרים את החנויות ואת המוצרים, ורק לאחר לחץ הוסרה הפרסומת הדוחה.






5 תגובות

  1. הקוורטט , אחת היוזמות המקצועיות והנכונות שיכולות לסלול דרך לעתיד רציני של הענף. הייננים הם הגורם שיכול להרים וגם להפיל את הענף ומשום כך אחריות גדולה מוטלת עליהם. הקושי הוא חוסר ההתאגדות של הענף שפעם אחר פעם יורה לעצמו ברגליים. ראה חוק בריאות המזון, חוק איסור פרסום אלכוהול,היטל רשות המיסים על יין לאחר ששנים לא התייחסו ליין כאל אלכוהול, ראה חוסר בשתילים לענבי יין, טעויות בהרכבות של קנות שיובאו ואינן מתאימות בארץ, הוירוס שמחק מאות דונמים של כרם, וגם הוירוס החדש שצויין כאן בכתבה של אלון. לכל אלה נוסיף נסיונות לא מלבבים של יצוא משותף, יוזמות שיווק משותפות שנפלו על ענייני "לי יש גדול יותר, אז מגיע לי" ואפילו היכולת להגדיר את שוק היין הישראלי על המדף כיין ישראלי ולא "כשר". לסיכום, אולי זהו האור בקצה המנהרה שייתן פייט רציני למועצת הגפן ולכל אלו שמשחקים בענף כאילו זה צעצוע ולא תעשייה שלימה שמפרנסת עשרות אלפי משפחות ותורמת לכלכלה של מדינה, זאת רק ימים יגידו. בהצלחה למובילי הדרך.

  2. תגובת יקב כרמל המלאה: בעשור האחרון יקבי כרמל מובילים את המאבק בספקי חומר ריבוי נגוע בוירוס הגפן, הכולל הקמת ועדה מקצועית במסגרת מועצת גפן היין שתפקידה יהיה לפתור את בעיה חומר הריבוי הנגוע בוירוס במדינת ישראל.
    במסגרת הועדה התקיימו דיונים בנוגע לוירוס מסוג "פינו גריס" שעד כה על פי בדיקות לא התגלה כוירוס הפוגע בחומר הגלם לרבות איכות הענבים ו\או משפיע על היין וזאת בניגוד לוירוסים אחרים לרבות "ליפרול 3 ".
    ראוי לציין שמרבית היקבים בארץ (וגם בעולם) מפיקים יינות מצוינים מכרמים נקיים מוירוס הליפרול אך כנראה נגועים בוירוס הפינו גריס.
    לסיכום כיקב מוביל אנו נמשיך לחקור ולבדוק את השפעת הוירוס על הכרמים ולשמור על איכות ייצור היין ובמקביל לדחוף, לשתף, ולפעול להשגת פתרונות לחומר הריבוי מתוך אחריות לצורכי הענף כולו

  3. לעניות דעתי התאגדות העובדים ביקב רמה"ג היא חדשות רעות ואף מדאיגות לענף.
    הגם שכמובן יש לעובדים זכות יסוד להתאגד כפי שהוסבר בכתבה, חוששני שנתחיל במחול שדים של איומי השבתה / השבתה בדרישות שונות בערב בציר. והשבת בעונה זו היא קטלנית לענף.
    בנוסף אם לא עובדי היקב בחסות ההסתדרות ישבתו אזי יש להסתדרות נוהג שנוי במחלוקת להשבית את המשק סביב החגים והמשמעות לענף היין לא פחות מקטלנית
    שיהיה בהצלחה.

  4. תמוהה ביותר תגובת יקבי כרמל. מי שלא זיהה בזמן את הליפרול 3 וגם כשזיהה לא השכיל להבין את המשמעות ואת פוטנציאל הנזק, מוכן לקחת סיכון כל כך גדול היום. האם זה כיוון שאת נזקי הטעות משלמים הכורמים ולא היקב?

כתבו תגובה