1: הנה עברה לה שנת 2018
לי באופן אישי הייתה שנה נפלאה. ענף היין הישראלי סיפק לי אין ספור סקופים, ממש אפשר לעשות תכנית ריאליטי על מה שקורה ביקבים הגדולים והקטנים. מזימות, תככים, ייננים שנשארים לרגע ועוברים, אנשי שיווק שנעלמים, מנכ"לי יקבים שאין להם מושג מי נגד מי, תערוכות יין, מדליות. אבל בסופו של דבר, ביין עסקינן, ואכן היו הרבה יינות נהדרים השנה. היין הישראלי הופך יותר ויותר נגיש, פחות אלכוהול, פחות עץ, יותר נשמה ויותר טביעות אצבע של ייננים.
הקוורטט של הרי יהודה מתגלה כגוף מרשים, עם חוסן של אנשים חפים מאינטריגות, ובעלי הבנה עמוקה בנוגע למה שצריך להיות כאן. מועצת גפן יין שלוקחת אחריות ומנסה להציל את הענף ממשתלות חסרות אחריות, ואולי אולי יש עוד סיכוי לקבל פה כרמים ללא וירוס. מכון יצוא שיצא במהלך לקידום יין ישראלי כשר ולא כשר בארצות הברית, וכנראה ששנת 2019 תהיה הרת גורל להחלטה זו. פרויקט יקבים תאומים בהובלת זג יינות, חברה בבעלות רנה וחוחי זלצמן, שמקיים פגישות ואירועים שנתיים מרתקים בארץ ובגרמניה. סיורי יין מגובשים ממשיכים להתעצם, ולא רק הקבוצה הוותיקה והאיכותית של רן ואופירה בירון. יש גם מועדון Wine Style – תרבות ותיירות של עופר יוכלמן, שחבריו מבקרים ביקבים בארץ ובעולם ומקדמים את הענף.
תחרות טרה וינו הבינלאומית 2018 העניקה במה מכובדה למאות יינות מקומיים. מי שהקשיב לנאום של חיים גן באירוע הכתרת הזוכים, לא יכול היה שלא להפנים את המשפטים הבאים: "אני רוצה לשלוח מכאן אזהרה לתעשייה היקרה שלנו. במידה ולא נחכים ונקדם תקינה ורגולציה, התעשייה תמשיך לדדות, תמשיך להתקשות לשכנע בארץ ובחו"ל כי יינותיה מיוצרים בסטנדרטים בינלאומיים, ובעיקר תמשיך לנפח בלון שעתידו להתפוצץ ולרסק חלק מהיקבים. שימו בצד את הפוליטיקה הישראלית שמטביעה אותנו בכל מהדורת חדשות, שימו בצד את האינטריגות והצורך הכל כך ישראלי להראות – אני החזק!, ופעלו יחד לקיומה של תעשייה המצעידה את יינותיה קדימה, ולא כזו הדורכת במקום".
בחודש ינואר יתקיים המפגש השנתי של כל ענף היין הישראלי – סומלייה 2019 בהיכל התרבות בתל אביב, תחת המעטפת של אבי בן עמי. זו תהיה יריית הפתיחה של השנה החדשה. מי שלא יהיה שם, לא באמת קיים. מערכת אכול ושאטו תמשיך בשנה הקרובה לעדכן, לחקור, להוציא לאור כל מה שיפה בתעשייה הזו, אבל חרטנו על דגלנו 'ללא מורא וללא משוא פנים', והכתבות שלנו מדברות בעד עצמן. 2019 בפתח. לכו לעשות לנו יין טוב, הרי זו כל המטרה. לחיים.
2: היפים של ענף היין 2018
יינן השנה: ערן פיק מיקב צרעה
האיש עם טביעת אצבע ייחודית של ייננות עילית. עם חוכמת שיווק ומיתוג שהובילה יקב מהשורה השלישית להיות היקב המוביל בישראל.
יינן השנה מהיקבים הקטנים: אהרון ג'לח מיקב אפק (AG)
כי הוא צנוע, כי הוא יודע לעשות יין, כי הוא אוהב להעניק חוויות לחובבי יין בביתו יחד עם רעייתו חלי. יינות נפלאים ומרתקים שעושים בית ספר לכמה מהייננים שנחשבים מהשורה הראשונה בארץ.
יועץ השנה: ד"ר ארקדי פפיקיאן
כנראה שאין תחליף לאיש האנרגטי הזה. מה שהוא עושה ביקב הר אודם זה מדהים. עם כל הקשיים, החוקים, הווירוסים והבעיות שיש בתעשייה הזו, ארקדי פפיקיאן הוא אי של יציבות.
אשת השיווק של השנה: נבט ניצן מיקב עמק האלה
רבות כתבנו השנה על יקב עמק האלה, ואלה לא היו דברים מחמיאים. יקב שמגייס ייננים וכעבור מספר חודשים מחליף אותם, יקב שהמנכ"ל שלו קיבל יקב עם פוטנציאל מדהים, כזה שהיה צריך להיות יקב הבוטיק מהמובילים בענף, ותוך זמן קצר הצליח למוטט אותו מבחינה תדמיתית. הדבר היחיד והיציב שעדיין נותר ביקב עמק האלה, זו המקצוענות והאהבה הבלתי מובנת של נבט ניצן ליקב הזה. מנהלת שיווק בתנאים לא תנאים, בלי יחסי ציבור, בלי תקציב, בלי אפשרות לדעת מה צופן העתיד מבחינת החלטות שנשלפות מהמותן, ובתוך כל זה עדיין מצליחה להיות נוכחת בחנויות היין, ברשתות השיווק, לעשות אירועי התרמה, מפגשים ביקב, הדרכות, ולייצר בעצם יש מאיין. אז איך היא עושה את זה: אופטימיות, גישה חיובית ושמחת חיים, ועוד תיבול קטן שנקרא תשוקה ליין. זה עושה את ההבדל בין איש שיווק טוב בענף היין (ראו ערך איש השיווק של שנה שעברה מיקב טפרברג, רועי הראל), לבין איש שיווק מעולה ועם נשמה ליין, וזו היא נבט ניצן.
איש השנה שלנו בענף היין הישראלי 2018: מקס הרצברג
מקס הרצברג הוא איש מדע, איש אדמה, איש יין, ובשנת 2018 הפך גם ללוחם. הרצברג הוא פרופסור לביולוגיה מולקולרית, שבשנת 2008 התחיל לייצר יין מגפנים שנטע סביב ביתו במושב סתריה. הוא מסתובב תמיד עם חיוך, עם נעלי עבודה גבוהות, עם שלייקס שמחזיק ג'ינס משופשף, ולרגע חיפשתי את הפרות מסביב, כי אולי הגיעה שעת החליבה של קיבוצניק רפתן. אבל לא, מקס לא סוחט עטיני פרות, אלא סוחט אשכולות ענבים עסיסיים, שמהם הוא מייצר כ- 7,000 בקבוקי יין מ- 10 הדונם המטופחים שלו, בהם גדלים ענבי קברנה סוביניון, מרלו ומלבק.
מבחינת מקס, גידול גפן זה ביולוגיה, והתהליך של ייצור היין עד לבקבוקו זה מיקרוביולוגיה. עד כאן המדע, וכל אחד יכול בקלי קלות לעשות יין. אבל התבלינים ביינות של מקס הם לא ביולוגיה ובטח לא מיקרוביולוגיה. אלה שנותיו הרבות בצרפת, כשכבר כילד נאלץ לברוח עם משפחתו מהכובש הנאצי, והוא מצא את עצמו מסתובב בין כפרים שונים. הם אכלו ושתו מכל מה שהמקומיים ייצרו – גבינות, ארנבות, עופות, יין. הזיכרון החקוק הזה כנראה מלווה אותו עד היום.
בשנים האחרונות אני נוהג להגיע ליקב הקטן של מקס כדי לשתות יין. לא לטעום יין, פשוט בא לשתות כוס יין בלי הרבה ניתוחים, דיבורים והבנה בזעיר אנפין. הסלון בביתו מזכיר בית צרפתי כפרי, עם אח גדולה, ריח לחם שאוטוטו ייצא מהתנור, ספרייה ענקית של ספרי דת וספרי פילוסופיה ומדע אלה לצד אלה, ומקס אחד שנראה לי מאוד מודאג בפגישה האחרונה.
"הם מנסים להרוג אותנו". ככה בשקט משפט קצר אחד, שמקרין על כל ענף היין הישראלי ובעיקר על יקבי הבוטיק הקטנים, שלא ממש מתפרנסים ממכירת יין, אלא יותר נהנים לארח חובבי יין ולתת קצת צבע לתעשייה אפורה. "אנשי המינהל הבירוקרטים לא מבינים דבר וחצי דבר, ועוד יותר גרוע, גם לא רוצים להבין. כסף, כסף, כסף. רק זה מה שמנחה אותם. אבל, הם לא יודעים עם מי יש להם עסק", אומר מקס. "בנפשי אני לוחם בנפשי, ואני נלחם לא רק בשבילי, אלא למען הדורות הבאים, כדי שהם יוכלו ליהנות ממה שאני משאיר להם: מסורת, אהבה לאדמה ולמולדת". אז מקס רץ בין משרד למשרד, בין פקיד לפקיד, עוד טופס, עוד המחאה, עוד מאכער שגוזר קופון, ועושה רושם שהמלחמה לא נגמרת. אבל לא פקידים קטנים ומדיניות כוחנית של מדינה שאוכלת יושביה, יפילו את החלום של מקס הרצברג. הוא ינצח למען הדור הבא. המשפט הכי שגור מפיו של מקס הוא "גם זה יעבור".
כן, כמו מאיר אריאל שכתב ושר "עברנו את פרעה נעבור גם את זה", אז מקס, גם המלחמה הזו תעבור, ואתה תנצח כרגיל. אתה מדור המנצחים, שלא מוכנים להיכנע לזוטות ולאנשים קטנים. אתה הוא מלח הארץ, שבזכות אנשים כמוך לארץ הזו אולי יש סיכוי. איש השנה שלנו לשנת 2018 הוא מקס הרצברג מיקב הרצברג. שווה ביקור, לגימה ושיחת עידוד אם אתם אוהבים יין טוב ואנשים טובים.
3: מעקב כתבות מובילות השנה באכול ושאטו
אכן יש עניין רב בביקורות יין שעוסקות בעפיצות ובאחוזי אלכוהול וכל מיני טעמי פירות יער, כי גם אני וגם העורך מאוד אוהבים פירות יער, בייחוד כשאנחנו מסתובבים לנו ביערות מוריקי-עד שופעי שיחי דומדמניות ופירות סגולים. ככה כמו הנזל וגרטל, יד ביד, אנחנו ממלאים פינו בפרי הארץ העסיסי. נו, לא באמת יד ביד. אז בין ביקורות היין אנחנו עורכים כתבות תחקיר שמנסות להביא לחובבי היין את מה שקורה בתוך היקבים, האנשים שמשפיעים, האנשים ששולטים, עוולות, וגם כמובן דברים טובים שיש בתעשייה. מן הסתם הדברים העסיסיים להם יש קהל קוראים רב יותר.
אז השנה הוצאנו לאור את וירוס פינו גרי, שמתחרה בהצלחה רבה בווירוס הליפרול 3 שעדיין אין לו פתרון, יקב מונטיפיורי כיכב השנה די הרבה, ולא מפני שיש לנו מניות שם – להיפך, בעלי המניות ביקב הם אלה שסיפקו את הכותרות. היו גם המים של יקב רמת הגולן ושל ענת לוי, מועצת גפן היין ומשרד החקלאות שמנסה למצוא פתרונות לסגירת חוות הגידול יזרעם, שאינה מורשית לספק שתילי גפן בגלל מחדל הליפרול 3, ומה קורה במכון היצוא עם הניסיון לכבוש את ארצות הברית. מתחילים:
O.Vine no alcohol wine water
4: יקב רמת הגולן
"מים עומדים מאבדים את טוהרם" – ציטוט של לאונרדו דה וינצ'י. מיזם המים שענת לוי, לשעבר מנכ"לית היקב, מובילה השיק השנה בארצות הברית מים בטעמי יין בשיטת חליטה ומיצוי קליפות הענבים. נכון להיום אין עדיין פטנט על השיטה. מילוי ראשון של בקבוקים התבצע ביקב הרי גליל, ונשלח לטעימות של מובילי דעת קהל וחברות שיווק בארצות הברית. נכון להיום היקב במשא ומתן עם חברת שיווק, כאשר כל האופציות פתוחות, החל מייצור המוצר בישראל ושליחתו לארצות הברית או ייצור המוצר שם. וכמובן מה שכולם מפללים לו, זה פשוט למכור את הנוסחה ולעשות אקזיט נחמד. ימים יגידו.
5: יקב הרי גליל
כנראה שהגמל לא רואה את הדבשת שלו. אייל פרנקו עזב את יקב הרי גליל אחרי שמונה שנים בתפקיד מנהל השיווק. במכתב מרגש שפרסם אייל לפני מספר ימים בעמוד הפייסבוק שלו, הוא מודה לכל העובדים והמנהלים על שנות עשייה רבות. תודה מיוחדת הועברה גם לענת לוי – על האמון, על הגיבוי והחופש המקצועי. בנוסף מגולל פרנקו את המהלכים של היקב, כגון: "קידמנו אסטרטגיה מעוררת השראה, החלפנו תוויות ולוגו, והעזנו לשנות ולקדם איפה שאחרים קפאו במקום: יין מהחבית, הופעות קונצרט בציר עם מיטב האמנים, תחרות אלופי הפויקה".
אבל יכול להיות שיש גם דברים נוספים שמתרחשים ביקב הרי גליל, ולאו דווקא מתחת לרדאר. בחודשים האחרונים עובר היקב תהפוכות, וכפי שכבר כתבתי לפני חצי שנה, בין יתר הדברים שיצילו את היקב, זה שילוב כוחות בלוגיסטיקה, הפצה, כספים, אפילו מכירות. תפקידו של מנהל שיווק הוא להתוות קו שיווקי-תדמיתי-פרסומי-יחצני, ולהוציא אותם לפועל שיווקית. לצערנו, נראה שפרנקו לא קרא שוק. הוא דקלם משפטי מפתח של ענת לוי. אחרת אי אפשר להבין שנכון ליום עזיבתו היקב בקשיים תדמיתיים רציניים ביותר, ואינו ממותג במקום שראוי לו. ההתעסקות עם המיתוג החדש הייתה תחרות עם יקב האם רמת הגולן. יינות שהתחרו אלה באלה, ולא היו מזוהים תדמיתית כיקב שיש לו DNA משלו. לא נתנו ליינן להביע את עצמו, וחייבו אותו לייצר יינות זולים, שכאמור מתחרים עם יינות רמת הגולן.
גם לא השכילו ביקב הרי גליל להפוך את המותג הזה ליקב פרמיום, בדיוק כפי שעשו כרמל עם יקב יתיר, או בנימינה עם המערה. צריך רק לטעום את יינות הפרמיום של מיכה ועדיה, ולהבין שיש להם אוצר ביד. גם הסינגלים שהוציא ועדיה טובים, מדובר אבל בחיקוי של רמת הגולן. סינגלים לא היו האג'נדה של הרי גליל אף פעם, בעיקר כאלה שמשווקים תחת פילוסופיה של ויקטור שונפילד ולא של הרי גליל. הכי פשוט זה הכי נכון, אבל העדיפו להתעסק עם פויקה ועם קיימות. יכלו לקחת את חומר הגלם הנפלא והכישרון של היינן, ולהציג כל שנה יין הפתעה גבוה ואיכותי, אבל לא.
בימים אלה מתבצעים מהלכים לאחד את שיווק הרי גליל עם רמת הגולן. מי שיוביל את המהלך ויהיה מנהל שיווק-על של שני היקבים, הוא יואב דור – מי שמינואר 2016 הינו סמנכ"ל השיווק של יקב רמת הגולן. הקידום יעניק לדור כוח רב, וכמובן טייטל נחשק, שלא יסתכם רק כ"סמנכ"ל שיווק", אלא מי שיצטרך להבין, ומהר, מה עובר על השוק המקומי, ולהבין שיש ירידה משמעותית במכירת יינות של היקבים הבינוניים והגדולים בשוק המסעדות ואף בחנויות היין; מהלך שהחל עם כניסת מוצרי הפרמיום של היקבים לשופרסל, ודרישה גדולה מאוד של שוק המסעדות והברים ליינות שונים ומיוחדים, שמתאימים לקהל שמשתנה. חוסר תשומת הלב לכך הוא זה שהכניס חזק לשוק המסעדות, את יקב שבו, יקב שאטו גולן, יקב פלטר ואחרים. השוק משתנה דרמטית, ואנשי שיווק שאמורים להיות מעולים, היו חייבים להבין זאת.
אם ישכילו ברמת הגולן להבין שיש להם אוצר בידיים – ימים יגידו. כרגע נעשים הרבה שינויים בכל אגף השיווק של יקב רמת הגולן בגלל איחוד הכוחות, וגם כאן ימים יגידו אם המהלך היה נכון, כי בלי DNA של יקב הרי גליל אין לו שום סיכוי, גם אם יצמידו למנהל שיווק-העל תואר סגן אלוהים.
6: וירוסים
את וירוס הליפרול 3 כולם כבר מכירים, וכולם חסרי עצות ואפשרות להתמודד אתו. חוות יזרעם, מי ששלטה במשך שנים במכירת שתילי גפן לכורמים, קיבלה צו סגירה בשנת 2018, ולא מורשית לעשות זאת. הבהלה וההיסטריה במצב החרום שנגרם, הביאו את מועצת גפן יין לעשות מעשה, ונכון להיום שערי מדינת ישראל נפתחו ליבוא אישי תחת פיקוח וקרנטינה מבוקרת. היבוא הראשון עבר בדיקה ונמצא נקי מווירוס ליפרול, אבל הוא הציף וירוס נוסף שגם איתו לא כל כך יודעים איך להתמודד – וירוס הפינו גרי. וירוס זה קיים כמעט בכל כרם, ולאגרונומים אין ממש מידע על ההשלכות או הנזקים שלו. החומר ריבוי הראשוני שהגיע השנה לארץ על ידי מועצת גפן יין, נמצא נגוע בווירוס פינו גרי, ובשירותים להגנת הצומח החליטו לפסול את כל מה שהביאו. במועצה ובשירותים להגנת הצומח לוקחים ברצינות רבה את הווירוס הזה, ולומדים אותו על ידי מיפוי בכל שטחי הכרמים בארץ.
7: יקב ברקן: כתם שחור שיתנוסס לזמן רב
יקב ברקן, על מנהליו ובכיריו שתקו, הוא היקב עם הכתם השחור, שלכלך ופגע ב- 2018 בענף היין הישראלי, והצליח להעלות את הכיעור שיש במדינת ישראל בגלל השפלת עובדיו המסורים ממוצא אתיופי. הסערה הציבורית הגדולה פרצה בגלל החלטת הנהלת טמפו-ברקן, שהיהודים האתיופיים שעובדים בקווי המילוי של היין לא יורשו לגעת ביינות המיוצרים ביקב. זאת בגלל דרישת בד"ץ העדה החרדית, שהודיע להנהלת טמפו כי האתיופים לא מספיק יהודים טובים בשבילם. ואכן הציבור אמר את דברו, ויקב ברקן סבל מירידה בתדמית ונכתש חודשים רבים ברשתות החברתיות, ואף סבל מירידה במכירות בחודשים שלאחר הפרסום. הכתם כנראה יישאר עוד זמן רב, ואני מניח שהאסוציאציה הראשונה שתהיה לרבים לעוד שנים, תהיה הפגיעה בעובדי היקב החלשים, שלא קיבלו תמיכה ועזרה מהנהלות טמפו וברקן.
8: יקב כרם מונטיפיורי
כתב תביעה הוגש בימים האחרונים בבית המשפט מחוזי תל אביב, נגד ארנון גבע – מנכ"ל ובעל השליטה ביקב מונטיפיורי, על ידי שותפיו העסקיים המופיעים ברשם החברות. מדובר בכתב תביעה המפרט לכאורה עבירות מרמה וזיופים, שנעשו על ידי גבע על מנת להציג מצג שווא בעניין רווחיות מונטיפיורי. חובות כבדים רובצים על הבעלים, כולל מיליוני שקלים ליקב מוני שממנו נרכשו היינות המבוקבקים, וכן ספקים ועובדים שנתנו שירותים לארנון גבע. במהלך השנה כתבנו על כך, ומבחינת קוראי המדור שום דבר אינו חדש במהלכים המוזכרים בכתב האישום. אלא שהפעם נכנסו לתמונה השותפים של היקב, והם בעלי השפעה ומלווים על ידי צוות משפטנים חזק. בשבועות האחרונים ניסה ארנון גבע למצוא משווקים למונטיפיורי, ופרסמנו כי חברת טמפו הייתה על הכוונת. התברר כי בשבועות האחרונים התנהל משא ומתן עם חברת יורו סטנדרט, ומעניין יהיה לדעת עכשיו איך ייגמר העסק הזה לאחר הגשת כתב התביעה. מקורות שמעורבים בעניין מסרו לי, כי לא מן הנמנע שהפרשה הגיאו-פוליטית הזו, תישאר רק במישור האזרחי.
קראו גם את הכתבה בכלכליסט – הקרב על הענב: שגריר ארה"ב, יקב מונטיפיורי ומצגי השווא
9: סיכום בציר 2018 – נקודת המבט של מיכל אקרמן אגרונומית יקב תבור
"אבל יהיה טוב, הכול יחלוף, בסוף יש סוף". במשפט זה של חנוך לוין מתוך המחזה 'הרטיטי את ליבי', מסתכמת תמצית העונה הזו. עונה שהחלה מוקדם ביותר באופן מפתיע, אם כי בעקבות החורף החם שקדם לעונה והמחסור הגדול במשקעים, זה היה מעט צפוי. הלבלוב הוקדם, ובעקבותיו הפריחה נכנסה לחודש אפריל, שהיה קר מהרגיל וגרם לחוסר אחידות נוראי על גבי בדי הגפן. במהלך חודש מאי נשבר שיא שלילי של טמפרטורות בשבת אחת ארורה (מעל 40 מעלות), ובאזורי הגידול החמים יותר הורגשה ממש שריפה של האשכולות.
"אבל יהיה טוב, הכול יחלוף, בסוף יש סוף", כך חשבתי בליבי, ואז הגיעו הגשמים בסוף מאי – 70 מ"מ גשם בתוך יומיים. מרגע זה, אמרתי, אין יותר סיכוי לשלוט על גידול הגפן. אבל אז, באורח פלא, הגיעו חודשי יוני, יולי ואוגוסט שהיו פשוט נוחים. טמפרטורות חמות ביום, אך לילות נעימים ברוב חלקי הארץ הביאו לשינוי צבע אידיאלי, הבשלה איטית וטובה, וצבירת טעמים נהדרים בגרגרי הענבים. הבציר עבר ללא שום הפתעות. כל חלקה נבצרה בעיתוי האידיאלי עבורה. היקב עבד כמו מכונה משומנת היטב, ללא חריקות, ללא עצירות, והיין זרם במורד הצינורות לעבר המכלים והחביות.
הבציר אצלנו ביקב החל ב- 10.7.18, והסתיים בתרועת ניצחון בדיוק ביום כיפור 17.9. הספקנו לתקוע בשופר. קצת מספרים: היקב קלט השנה 1,700 טון ענבים – 900 טון ענבים אדומים ו- 800 טון לבנים. 300 טון ענבים נבצרו באופן ידני, על ידי מגוון עצום של ידיים עובדות – דרוזים, בדואים, פלשתינים, תאילנדים, פיליפינים, אוונגליסטים, תלמידי ישיבה, בנות היוגב (תכנית הזורעים), נערי השומר החדש, וילדי גן מלכיה. נבצרו ביקב 12 זנים אדומים שונים ו-9 זנים לבנים. בתום קליטת הענבים נוצרו ביקב כ- 120 יינות שונים, שעם הזמן יהפכו ל- 30 יינות גמורים בסדרות השונות. כל יין יעבור בין 40-50 בדיקות מעבדה שונות עד שיהפוך למוצר מוגמר.
חלוקת תארים: היציבים של הבציר –חלקות הסוביניון בלאן והקברנה סוביניון, המפתיעים – כל חלקות השירז והסירה של היקב, המאכזבים – חלק מחלקות המרלו, כוכבי הבציר – סירה מתל פארס, טנאט מתל שיפון, הפתעת העונה – פטיט סירה מסירין.
שנת ניסיונות: השנה ביצענו בכרמים וביקב, כמות ניסיונות עצומה, שמחלקם, כמובן, נוציא יינות ייחודיים בעתיד ומחלקם למדנו והשכלנו. הניסיונות עסקו בדילולים בעיתויים שונים ובעוצמה משתנה, הורדת עלים מהגפן וחשיפת האשכולות בעוצמות שונות, זמירות בעיתויים שונים. הכנסנו לכרמים שתי תחנות ניטור ומדידה מהטובות ביותר בעולם בעזרת שיתופי פעולה עם חברות שונות, ובעיקר ערכנו מאות בדיקות הן על הענבים והן על היינות במכשור חדיש שהוכנס למעבדה שלנו ובשיתוף פעולה עם המעבדה בתל-חי.
אם לסכם, זו הייתה שנה שהחלה בזיג זג, התיישרה, ובסוף עלתה בכל הכוח מעלה. או כמו שחנוך לוין סיכם את המחזה 'הרטיטי את ליבי': "נזכור את זה בימים שיבואו, היה לנו אוהו אחד גדול!". ומה לעתיד מבחינת היין: אנו מתעתדים להוציא יינות כרם יחידני נוספים, לאור איכויות יוצאות דופן מחלקות מסוימות. זנים חדשים יכנסו ליקב כבר בבציר הבא, כמו שאנין בלאן ומלבק. בעקבות הצלחת Winemaker Selection שיוצרו עבור מרכז המבקרים, בוקבק כבר היין של 2015 – ותסלחו על האנגלית – WOW. והפתעות נוספות ומרגשות נמצאות כבר בקנה.
10: סיכום בציר מנקודת מבט של יינן: יותם שרון
אביב גשום באופן חריג, הביא להתמודדות קשה יחסית עם כשותית. פה ושם היו כורמים שנפגעו די קשה ונשארו עם עלווה מדולדלת, מה שפגע בהבשלה. הקיץ היה מתון למדי, ובלטה הבשלה מהירה מאוד בלבנים ובאדומים המקדימים יותר. הבציר הקדים בשלושה שבועות בכרמים מסוימים. בהמשך העונה הפערים נסגרו, והבציר הסתיים בתזמון סביר. סך הכל האיכויות טובות, לתחושתי יותר באדומים מאשר בלבנים. מבחינת כמויות, היו שדיווחו על ירידה. אישית פחות ראיתי את זה. מבחינת איכות באדומים, בהחלט יש למה לצפות. בהשוואה לבצירים קודמים בעשור זה, אני חושב שעדיין ישמר יתרון ל- 2014, אבל עדיין מוקדם לקבוע.
עוד נושא שראוי להתייחסות: המעמד הבינלאומי של ישראל כיצרנית יין מעניינת, ולא רק לשוק הכשר, בהחלט התחזק השנה. הרבה תודות לעבודה נכונה של מכון הייצוא, וכן של הקוורטט, שבהחלט מצליח למשוך תשומת לב עולמית למה שנעשה בישראל ולא רק ביקבי הקוורטט. נדמה לי שלאזורים בעלי אישיות-התמחות מובחנת (למשל קריניאן באזור אלונה-בנימינה), יש פוטנציאל למשוך תשומת לב כזו יותר מאשר לקידום גנרי, וזאת מגמה שכדאי לחזק.
אילנית צמח הגיבה
מקצועי, מעניין, ובעיקר נכון. כל אדם שנבחר כאן לאיש השנה ראוי מאוד. נבט ניצן היא מקור לגאווה בענף היין. בעלת יכולת התמדה, מסירות, סבלנות ואהבה. מגיע לך. מקס, גם הוא חבר טוב, עקשן ורודף צדק. אנשים טובים יש בענף היין שלנו. מאחלת לנו שהטוב הזה לא ייגמר לעולם.
