השבוע בענף היין 167: על מה לא ידברו ביום העיון הארצי לגפן יין? תערוכות יין כשר פריז-תל אביב והקשר לקידום היצוא לארה"ב

השבוע פותחים עם החידה בכותרת שאת התשובה עליה תקבלו בכתבה, ממשיכים עם סיקור תערוכת היין הכשר בפריז וגם מעט על זו של רויאל וצור בתל אביב, ובהקשר זה מי האבא של פרויקט היין הישראלי לארה"ב וזעמו של יעקב ברג מיקב פסגות. נקנח בכספת של וויסקי בפריז

כל המטעימים בטעימת היינות הכשרים בפריז הם בעלי תקן של משגיח כשרות שבין היתר אחראים להגיע ליקבים ברחבי העולם ולדאוג לעשות בהם יין כשר. צילום אלון גונן
עלים נגועים בליפרול 3
מה עם התביעה הייצוגית נגד משרד החקלאות שאחראי על הבאת ווירוס ליפרול 3 לארץ? צילום רמי בר מאור

1: יום העיון הארצי בנושא גפן יין – על מה לא ידברו שם?

זו השנה השלישית שיקיים משרד החקלאות את יום הגפן הארצי – יום שני 4 למרץ 2019, באודיטוריום ע"ש כהן, מנהל המחקר החקלאי, בית דגן. זו כבר השנה השלישית שנראה שמדברים שם על אותו הדבר, ולא באמת מקדישים מחשבה לרעיונות חדשים שקורים בענף, או לפיתוחים חדשים שהעולם מציע לענף היין. אין מילה אחת על יין בכנס הזה, לא על מצב הענף, לא על שיווק, לא על תוספות המים הבלתי חוקיות, על תוספות צבע המאכל וחומרי הטעם ליינות, לא על כמות ענבי קברנה סוביניון שבאמת מגדלים בארץ לעומת הבקבוקים שמשווקים (כן כן, אין מצב שיש כל כך הרבה קברנה סוביניון בארץ, וכמובן כרם בן זמרה האגדי שממשיך לגדול ולגדול). לא מדברים על מחירי היין בארץ, או על מה עושים כדי להגדיל את כמות צריכת היין לנפש.

אם הכינוס מוגדר כיום עיון ארצי בנושא גפן יין, אז לאן נעלמה המילה יין בכנס? צביקה כהן – יו"ר מועצת גפן היין, וצחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן היין, מברכים וזה באמת מרשים. אבל אני רק שאלה: מה עם התביעה הייצוגית נגד משרד החקלאות שאחראי על הבאת הווירוס לארץ? מדוע האנשים שבאופן ישיר אחראים על המחדל של הבאת ליפרול 3, הם אלה שאחראים על הבאת חומר הריבוי החדש? לאן הולך תקציב המחקר השנה, ומה עם המחקרים של שנים קודמות – מדוע הם לא מוצגים? מה עם וירוס הפינו גרי? מדוע הוא לא צף?

נועה מעוז - נציגת מועצת גפן יין בנושא חומר ריבוי. קראו למה זה חשוב כל כך. צילום רוברטה מירוסלאס
נועה מעוז – נציגת מועצת גפן יין בנושא חומר ריבוי. צילום רוברטה מירוסלאס

אז על מה בכל זאת ידברו שם בכנס: הגבלת מעבר זחלני קמחית הגפן בין חלקות כרם – פרופ' צביקה מנדל, מנהל המחקר החקלאי. חומר ריבוי לגפן יין, יוצאים לדרך חדשה – נועה מעוז, מועצת גפן יין. פיתוח ממשק לייצור שתילי גפן באחוזי הצלחה נורמטיביים- – פרופ' דני שטיינברג. השוואת עלויות גידול של כורמי גפן יין שונים – ברכה גל, מנהלת תחום כלכלת הייצור בשה"מ. פיתוח ממשקי הדברת עשביה משולבים בכרם יין – ד"ר רן לאטי מנווה יער, מנהל המחקר החקלאי. השפעת מועד דילול אשכולות בכרם יין על היבול ואיכות היין – ד"ר שיבי דרורי, מו"פ אזורי אריאל. למה ואיזה זנים חדשים לכרם יין? – ד"ר מיכאל שטרים.

כל המטעימים בטעימת היינות הכשרים בפריז הם בעלי תקן של משגיח כשרות. צילום אלון גונן

2: טעימת היינות הכשרים בפריז – ממלכת בוקובזה

אפתח ואומר ש- Dégustations de Vins Cachers (טעימת היינות הכשרים) BOKOBSA SELECTION שהתקיימה השבוע בפריז על ידי המפיץ הגדול בוקובזה, הייתה תערוכת יין מאורגנת לעילא ועילא. מי שהייתה אחראית על העסק היא קלאריס סייבה ((Clarisse SIEVA‏ – יהודייה שומרת מצוות בתוך עולם של גברים חובשי כיפה שחורה עם חיבה לכסף, כי אחרת אי אפשר להסביר את המחירים השערורייתיים ליינות כשרים עם שמות בינלאומיים מפוארים, אבל עם נוזל בינוני במקרה הטוב, כמו:  CHATEAU BARONS EDMOND BENJAMIN ROTHSCHILD Haut-Medoc, CHABLIS PASCAL BOUCHARD, DOMAINE LAFOND TAVEL.

קלאריס סייבה (משמאל) – מארגנת התערוכה בפריז, אתי אדרי מיימוני – מנהלת היצוא של יקב כרמל, ואלון גונן
קלאריס סייבה (משמאל) – מארגנת התערוכה בפריז, אתי אדרי מיימוני – מנהלת היצוא של יקב כרמל, ואלון גונן

בשנים האחרונות אכן יש תופעה גדולה מאוד של עשיית יין כשר ביקבים מובילים בצרפת, ספרד, קליפורניה ועוד. המטרה היא להעניק לציבור החרדי את התחושה שגם לו מגיע לשתות שאטו לאפיט או שמפניה מבית DRAPPIER, או של  BARON DE ROTHSCHILD. אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה: מדובר בסוג של נוזל אחר, עטוף בתווית יוקרתית מרשימה. סוג של חיקוי Louis Vuitton שכולם יודעים שקנינו בסין, עם הבדל אחד: החיקוי הסיני הוא אכן זול, בעוד החיקוי הכשר תחת מותג היצרן המפורסם, יקר באופן שלא מתקבל על הדעת.

את איך זה עובד גיליתי בשיחות עם המטעימים שהיו בדוכנים, שמתברר כי כולם בעלי תקן של "משגיח כשרות", שבין היתר אחראים להגיע ליקבים ברחבי העולם ולדאוג לעשות בהם יין כשר. אין להם כל ידע יינני ולא השכלה מקצועית כזו או אחרת. מה שכן יאמר לזכותם, זה  שהם חדורי אמונה ואמביציה ללמוד את המקצוע תוך כדי תנועה.  הם מגיעים ליקב לתקופת הבציר, ומרגע שהענבים מגיעים ליקב מתחילה עבודתם לתקופה של שבועיים. אחרי התסיסה הם חותמים את החביות או את מכלי הנירוסטה, וזהו – עוזבים את היקב. פעם בתקופה הם מגיעים על מנת לעשות טופינג עם אחד מעובדי היקב הגויים, וכמובן נותנים ליינן לטעום את היין שיגיד להם מה צריך לעשות, או את מה צריך לתקן. בזמן שביקב מטפלים במאות חביות, בודקים, טועמים, מתקנים כל מה וכאשר צריך, החביות הכשרות נותרות מיותמות עד ששוב יגיע המשגיח, אם בכלל. התוצאה בגדול היא יינות שאכן יש בהם חומרי גלם טובים, אבל אי אפשר להשוות אותם לשום יין שמיוצר ביקב האם. אין קשר, אין דמיון, ואין אפשרות לבדוק את המקבילה הלא כשרה של היין הזה, כי פשוט אין מוצר כזה ליקב. ביקבים לא עושים זאת לשם שמיים; הם עושים זאת לטובת הכסף. כנראה שמישהו משלם שם הרבה כסף כדי שביקבים יסכימו שיתרוצצו להם כמה בני תשחורת ויעשו כרצונם.

טעמתי בתערוכה יינות של כמה עשרות יקבים מצרפת, ספרד, פורטוגל, והיו כמה דברים נחמדים ומאוזנים. עד שמגיעים למחירים, ואז הנוזל לא ממש יורד בגרון. מחיר יינות שבארץ משתווים לסדרה האזורית של כרמל הוא 60 יורו, יינות שמשתווים להר חרמון יעלו 80 יורו, יינות שמשתווים לפטיט קסטל 200 יורו. בתערוכה הציגו גם יקבים ישראלים שמשווקים על ידי בוקובזה ברחבי אירופה: יקב קסטל, יקב אלכסנדר, יקבי יתיר וכרמל, יקב Covenant של ג'ף מורגן, יקב תבור (עם יין אחד מבושל שאפשר למצוא רק בארצות הברית), יקב פלם, יקב קלוד סרור, ויקב פסגות.

לסיכום, התחושה שלי היא כי יש כאן עסק כשרות במעטה של השגחה. ביזנס לשם ביזנס. ארגוני הכשרות הללו לא מתנהלים בשקיפות, ולא מפרסמים את הנהלים שלהם. לצרכן הממוצע אין שום מושג מי המשגיחים, מה רמתם, באיזה חומרי גלם כגון שמרים, חומצות וכו' משתמשים, מי בוצר, מי מוביל, מי מלווה אם בכלל את הענבים מהכרם, ועוד שאלות רבות וחשובות מעולם הכשרות. בוואקום של אי-שקיפות והיעדר רגולציה של גוף פרטי, דיסקרטי וללא פרוטוקולים כשרותיים, מדובר באימפריה המגלגלת מיליוני דולרים בשנה, כשבקצוות מוכרים גם יינות ישראלים כשרים. אם היו משקיעים 10% בקידום יינות ישראלים בחו"ל ולא עסוקים בלהכשיר יינות של גויים, ישראל הייתה עוברת מהפכה של ממש. אבל ציונות אינה בראש מעייני חברות ענק אלה. עוסקים בהן בכסף, שיין הוא האמצעי להשגתו, ואם יש ביקוש למדבקות של יקב יוקרתי, מכניסים פנימה נוזל שהמשגיח עשה ביקב זה או באחר. בסופו של דבר, וכמה שזה מצער, השיקולים העסקיים תמיד יגברו על הערכים, במידה ואכן יש ערכים שלא קשורים רק לבורא עולם אלא גם לבני אדם.

1,500 איש טעמו 180 יינות, חלקם לראשונה בישראל, מקרוב ל- 40 יקבים מהעולם. צילום אייל קרן
1,500 איש טעמו 180 יינות, חלקם לראשונה בישראל, מקרוב ל- 40 יקבים מהעולם. צילום אייל קרן

3: טעימת היינות הכשרים בתל אביב – ממלכת רויאל וצור

ראו ערך פריז, וזו אותה גברת בשינוי אדרת. "צור עולם של יין" הינה חברה ליבוא יינות ומשקאות אלכוהוליים לישראל ממגוון מדינות בעולם ביניהן צרפת, קליפורניה, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד, ועוד ארצות, כשכל היינות והמשקאות המיובאים כשרים. צור מייבאת את מרבית היינות מחברת רויאל וויין (Royal Wine) ששייכת לתאגיד המזון הכשר מהגדולים בעולם. ועוסקת ביבוא יינות ייחודיים אותם ניתן להפיק במיטבם מאזורים מסוימים בעולם. כבר שנה שמינית שצור סוכנויות ורויאל מקיימים תערוכה זו שהולכת וגדלה. מאחר שהייתי בפריז, לא ביקרתי בתערוכה הזו השנה, אבל המארגנים מספרים כי לאירוע שהתקיים באולם האירועים טראסק בנמל תל אביב, הגיעו השנה כ- 1,500  שטעמו כ- 180 יינות, חלקם לראשונה בישראל, מקרוב ל- 40 יקבים מהעולם וגם מספר ישראליים שרויאל מפיצה בעולם. זו הפעם הראשונה שלתערוכה הגיעו מחו"ל ייננים שמייצרים סדרות של יינות כשרים במיוחד לקהל היהודי בעולם, וגם מיובאים לישראל.

קראו באתר כתבה נרחבת יותר של יונתן לבני

יעקב ברג – מנכ"ל יקב פסגות וחברת מכירות היין המקוונת פאנקו. צילום איל גוטמן
יעקב ברג – מנכ"ל יקב פסגות וחברת מכירות היין המקוונת פאנקו. צילום איל גוטמן

4: מי יזם את פרויקט קידום היין הישראלי בארה"ב ולמה יעקב ברג מפסגות כועס

רני רוגל מדווח: יום שני השבוע, פלטפורמת האירועים טראסק בנמל תל אביב. פלטפורמה, כי האולם הזה מתאים והופך לכל דבר: חתונה, אירוע לעובדי חברה, והיום בר היין הגדול והמושקע ביותר של צור סוכנויות – הנציגים של רויאל וויין (Royal Wine), שהם הנציגים של היין הישראלי בעולם, ובמקביל היצואנים הגדולים ביותר של יין ישראלי לעולם – עבור היקבים הגדולים וגם קטנים יותר, והיבואנים הגדולים של יין לישראל. הכל כשר כמובן.

יותר מ-1,500 חובבי יין ואנשי הענף הגיעו לאירוע טעימות היין שהתקיים זו השנה השמינית בישראל, חלק מאירוע טעימות היין הכשר KFWE שמתקיימות מדי שנה בשישה מקומות בעולם כאירוע הדגל של רויאל, ובישראל על ידי שותפתה המקומית צור עולם של יין. השקיעו במקום ובעיצוב, השקיעו ביינות, השקיעו באוכל, ולא השקיעו ברמקולים נורמליים למסיבת העיתונאים המקדימה לאירוע ההמוני, כשמי שנפגעו מכך הם האורחים מהיקבים בחו"ל שהיה קשה לשמוע ולהבין אותם. אבל את דבריו של יעקב ברג – מנכ"ל יקב פסגות וחברת מכירות היין המקוונת פאנקו, שמעתי גם שמעתי, בעיקר מפני שהם לא כוונו אל מרבית העיתונאים שהיו במקום ולא הבינו מה ברג רוצה מהם, אלא אל מערכת אכול ושאטו ואל אלון גונן שהיה ביום זה בתערוכת היין הכשר בפריז.

נתן הרצוג – הבעלים של רויאל וויין, ואדיב ברוך – יו"ר מכון היצוא השבוע בתל אביב. צילום אייל קרן
נתן הרצוג – הבעלים של רויאל וויין, ואדיב ברוך – יו"ר מכון היצוא השבוע בתל אביב. צילום אייל קרן

וכה אמר ברג בשצף קצף, ככל שהצלחתי לקלוט. הוא בחר שלא לדבר על היין שלו שהוטעם לעיתונאים (פסגות גוורצטרמינר 2018), ייחס אותו ליינן יעקב אוריה, והתפנה לכסח את העיתונאים. הוא התחיל באזכור נתן הרצוג העומד בראש רויאל – בעלת הבית של האירוע, והלין על כך שלא נותנים להרצוג את הכבוד המגיע לו. "לפני 20 שנה דיברו על יין קידוש ומיץ ענבים מישראל, ותוך 20 שנה רויאל הפכו את תעשיית היין הישראלית למוכרת בעולם", וציין את נכונותם של יקבים גדולים בעולם לייצר גם יין כשר, גם כן בדחיפת הרצוג ורויאל. ברג אמר כי נתן הרצוג ורויאל הם היצואנים הגדולים ביותר של יין ישראלי כשר לעולם, והיבואנים הכי גדולים של יין כשר עם צור. לדבריו, יקב פסגות מדורג במקום 4-5 במכירות יין ישראלי בארה"ב, כש- 70% מ- 400,000 הבקבוקים שהיקב מייצר בשנה מיוצאים הודות להרבה השקעה וכיתות רגליים בארה"ב ושכנוע מסעדות למכור יין ישראלי, ולא רק במסעדות כשרות שהיו טבעיות לכך. "פסגות מוכרים ב- 40 מדינות בארה"ב, 3-4 עם יהודים והשאר לא יהודים, הודות לעבודה גדולה של רויאל וויין".

יינות פסגות בתערוכת היין הכשר השבוע בפריז. צילום אלון גונן
יינות פסגות בתערוכת היין הכשר השבוע בפריז. צילום אלון גונן

אבל במוקד דבריו תקף יעקב ברג את העיתונאים, וספציפית את אכול ושאטו, גם אם לא אמר זאת במפורש לעיתונאים, שחלקם מן הסתם לא הבינו מה הוא רוצה מהם: "מישהו (זה אנחנו) כתב שפרויקט קידום היין הישראלי בארה"ב שייצא לדרך השנה, הוא פרי עבודתו של מכון היצוא. בפועל זה פרויקט של רויאל וויין ששמו צ'ק של מאות אלפי דולרים (600-700 אלף דולר, לא ציין במדויק), וביקשו מממשלת ישראל לשים כסף במקביל. נכון שמכון היצוא הוא המבצע, אבל לא שם כסף. לא פשוט למכור יין ישראלי לאמריקאים. הפוקוס יהיה על מכירות יין ללא יהודים וישראלים בארה"ב, וזה בזכות האנשים של רויאל שהגיעו לכאן היום". בשיחה איתו אחרי מפגש העיתונאים, אישר לי יעקב ברג שכוונתו בדבריו הייתה לאכול ושאטו, אז הנה הבאנו אותם.

תגובת אלון גונן

לגבי פרויקט הפרסום ויחסי הציבור של יינות ישראל בארה"ב והקביעה של ברג כי חברת רויאל השקיעה בין 600 ל- 700 אלף דולר ואנחנו לא נתנו לזה סיקור, והיללנו ופארנו רק את מכון היצוא, לפי בדיקתנו לרגע זה חברת רויאל עדיין לא השקיעה כסף לטובת הפרויקט. אנחנו יודעים שיעקב ברג עמל רבות מאחורי הקלעים והפעיל קשרים במשרדי הממשלה, עם שר החקלאות, על מנת לקדם את הפרויקט, אך חברת רויאל לא ששה לקראתו, וניסתה לטרפד אותו משיקולים עסקיים נטו. לחברה יש חברת יחסי ציבור בבעלותה בארצות הברית, והיקבים שהיא מייצגת שם משלמים לה עבור השירותים. לא היה מקובל על אנשי רויאל שמכון היצוא חיפש חברה אחרת, צעירה ודינמית, שמכירה גם את השוק הלא כשר. רק התערבותו של אדיב ברוך – יו"ר מכון היצוא שישב שעות עם הרצוג, הביאה לסיום המשבר, וניתן אור ירוק ליקבים מצד הרצוג להצטרף לפרויקט. לפני כן היקבים פחדו לעשות את המהלך, כי הם לא רצו להסתכסך עם האיש החזק ביותר בתעשיית היין הישראלית – נתן הרצוג שמגלגל 30 מיליון דולר בשנה ממכירות יינות ישראלים בארצות הברית בלבד. אז מדינת ישראל השקיעה כסף, מכון היצוא השקיע כסף, היקבים השקיעו הרבה כסף, ומצפים שרויאל וויינס תשקיע את הסכום המכובד.

תגובת מכון היצוא  

"מכון היצוא בשיתוף משרד הכלכלה, משרד החקלאות, המועצה לגפן היין והיקבים, מוביל את הפרויקט לקידום יין ישראלי בארה"ב, שיוצא לדרך בסוף חודש זה. תקציב הפרויקט העומד על מיליון דולר בשנה מורכב משני שליש מימון ממשלתי ושליש מימון מהיקבים המשתתפים. מדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית, שנבנה במשך תקופה ארוכה ומצליח עכשיו לצאת לדרך בזכות תמיכת משרד הכלכלה שהכיר בחשיבותו ונרתם על מנת לתקצבו. במאמץ משותף של כל הגופים, הצלחנו לאגד את היקבים לפרויקט חשוב זה, הצפוי לשרת את כלל תעשיית היין בישראל".

כספת הוויסקי בפריז. צילום אלון גונן
כספת הוויסקי בפריז. צילום אלון גונן

5: הבטחה של זהב – בית המקדש נמצא בכלל בפריז

פריז זה לא רק יין, וכשהעיתונאי וחבר טל חוטינר נמצא בעיר האורות, אז שותים בעיקר וויסקי. SMS קטן עם כתובת של בר, ואני מוצא את עצמי ב- Golden Promise – מקום לא יאומן של וויסקי בבית מס' 11 ברחוב Tiquetonne. נכון, גם לנו יש מוזיאון וויסקי בשרונה בתל אביב, אבל פה מדובר בקודש הקודשים, עם כל הגישה הצרפתית הייחודית רק להם.

מדובר בבר וויסקי מוסתר, שעל קירותיו יותר מ- 1,000 סוגי וויסקי שנאספו מרחבי העולם, ומעל 200 סוגים פתוחים לטעימות. הבר מציע גם תפריט קוקטיילים שמשלבים ערבובים מסורתיים לצד כאלה שלרגע נדמה שהגיעו מכוכב אחר, וכמובן שהעניין המולקולרי לא נשכח כאן. הוויסקי היפני, האירי, האמריקני, הסקוטי והטייוואני, מקבלים קוקטיילים ייחודיים רק להם.

עד כאן מדובר בבר שיש בו הרבה וויסקי, נו בסדר. זה עדיין לא הופך אותו למקדש, אז הבר הינו בסך הכל החדר הראשון שאליו מגיעים, כי בכניסה צדדית נסתרת עם דלת כספת, נכנסים לחדר האספנים, טרקלין אם תרצו. פה יש מעל 800 בקבוקי וויסקי, בעיקר סקוטי, וקירות שלמים עמוסים וויסקי יפני. יש שם חדר שלם שמוקדש למזקקת הוויסקי Karuizawa שנסגרה בשנת 2000. עבור כוס וויסקי בטרקלין תשלמו בין 10 € ל- 290 €.

קשה מאוד להעביר את החוויה; ננסה לתת לתמונות לדבר. חובבי הוויסקי שמגיעים לפריז חייבים להגיע לשם, ולהגיד שחוטינר המליץ. דרך אגב, הבעלים של המקום יהודי, אבל מאוד רוצה לשמור על דיסקרטיות.

Golden Promise11 rue Tiquetonne, 75002 Paris (במרתף של בית הסאקה)

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה