השבוע בענף היין 191: סיכול ממוקד עם תרגילים בסחיטה (לא של ענבים) וחליבה

הכתבה היקבים על הכוונת בשבוע שעבר פתחה פצע כואב ושחררה את הניצרה. השבוע ממשיכים וזה אמור לעניין את כולם. יש גם יקב דרימיה, יינות כתומים וקינאה בתערוכת האלכוהול והקוקטיילים. לא קל לאחל קריאה נעימה. מנסים

כן אנחנו יודעים. זו לא מתאימה להיות התמונה הראשית. יודעים מה? השבוע הכי מתאימה
כן אנחנו יודעים. זו לא מתאימה להיות התמונה הראשית. יודעים מה? השבוע הכי מתאימה

1: נראה אותם מתמודדים עם סמוטריץ'

הכותרת היקבים על הכוונת של המדור בשבוע שעבר (השבוע בענף היין 190), הייתה עדינה. מיד לאחר פרסום הכתבה קיבלנו עשרות תגובות נזעמות של בעלי יקבים, שרובם ביקשו להישאר בעילום שם מפחד הרשויות ומהפקחים, שהתחילו לפשוט עליהם ולחלק קנסות מטורפים ואף קנסות רטרואקטיביים. דמיינו לעצמכם שאתם באמצע סיור והרצאה לקבוצת תיירים שבאו להכיר את תעשיית היין, ושני פקחים חמורי סבר נכנסים עם צו שמקנה להם כניסה וחיפוש במקום. אותם פקחים מסתובבים כבתוך שלהם ומצלמים ומתעדים, וכאחרון העבריינים מודיעים לכם מול התיירים המומים, שאתם פורעי חוק. אלו הם פקחי היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, שנשלחים בהוראת שר האוצר משה כחלון האחראי על גוף זה.

הנה תיעוד של מקרה, ואני מצטט בלי לחשוף את בעל היקב: "יום ראשון בבוקר, דפיקה בדלת. נכנס פקח שמראה צו שמאשר לסרוק את המקום. חצי שעה לאחר מכן הוא מסכם: 650,000 ש"ח שומה, ועוד 150,000 ש"ח קנס, לתשלום תוך 14 ימי עבודה". היקב שיושב בנחלה עונה לנוהל 1316 (נוהל יוצא חלציו של אותו משרד שנותן את הקנס), ומייצר 7,000 בקבוקים בשנה. את רובם הוא מוכר בחצר היקב. מעסיק משגיח, מעסיק עובד נוסף לאורך השנה, ובכל יום שישי או חג מהווה מקור פרנסה לעוד ספקים וידיים עובדות. הלב נחמץ כששומעים את בעל היקב מעבר לקו הטלפון, שאומר "הם לא ישברו אותי", אבל בקולו נשמע השבר.

אילנית צמח בכנס היין הישראלי 2018. צילום ישראל פרקר
אילנית צמח בכנס היין הישראלי 2018. צילום ישראל פרקר

פניתי לקבל את תגובתה של אילנית צמח שעוסקת בפיתוח עסקי ושיווקי ליקבים ותיירות חקלאית, ומי שעמלה בשנתיים האחרונות לאגד את יקבי הבוטיק, ויחד בכוחות משותפים הצליחו להביא את הרשויות לקבוע נהלים והסכמי הסדרה לטובת רישוי יקבי בוטיק. גם קולה היה שבור: "קיבלתי ארבע שיחות כאלה בשבוע אחד. שני יקבים, שתי מסעדות, ופניות ממשיכות להגיע אלי; עד עכשיו ספרתי חמש עשרה. אצל כולם חוזר אותו הסיפור. במדינה שמעודדת פיתוח תיירותי ורוצה להביא את התייר החמישה מיליון, כשמשרד התיירות משקיע במיתוג ופיתוח בכל דרך אפשרית, היית מצפה שתיירות יין וקולינריה יהיו מחובקים, נישאים על כפיים על ידי משרד האוצר.  במציאות שלנו, הכול הפוך. המדינה מנהלת מלחמת חורמה בעסקים שבלעדיהם לא יצמח כלום, ובוודאי שלא יתממש החזון של מדינת תיירות".

שאלתי את אילנית, למה לדעתה המדינה מתנכלת: "ישראל 2019 היא מדינה יפה, מתקדמת, מתפתחת, ויחד עם זאת כל כך קשה לחיות כאן, בפרט אם אתה בעל עסק קטן, ועוד יותר אם אתה חקלאי או בעל עסק קטן במרחב הכפרי. העובדה שכל רצונך להתפרנס בכבוד או להזדקן בכבוד מתוצרת שייצרת במו ידיך, כבר הופכת אותך לעבריין. יש לנו שר אוצר שמצהיר על עצמו בפרסומי חוצות ענקיים שהוא הוא השר החברתי היחיד שקם לנו מאז קום המדינה, אולם כנראה שבחודשיים האחרונים, עם בוא החום, שר האוצר שלנו חש מועקה עקב הגרעון התקציבי, ובחר לצאת במסע צייד רחב היקף. הוא משסה את הפקחים שלו במועצות-עיריות-כפרים בהם פועלים עסקים קטנים ובינוניים, ומבקש להכות ללא רחם. קנסות על סך 350,000 ש"ח ומעלה, צווי סגירה לעסקים, והתראות לפני הגעת השופל. בריונות לשמה".

שאלתי את אילנית במי משסה המדינה את פקחיה: "בחקלאים, בעסקים המעוניינים להקים עסק עם רישיון בחצר ביתם או בנחלה, ונמצאים עם הרשויות בהליך שמבזבז את כספם וזמנם של אותם יזמים, שגם מבטלים את זמנם בין פקידים, וגם צריכים לשלם הוצאות עורך דין על מנת לנסות לבטל את הקנסות המוטלים עליהם. עד כאן משרד האוצר. שנדבר על משרד החקלאות, הגוף הגדול שאמור להגן על החקלאים? או שנדלג ישר למשרד הבריאות? ואולי ללשכת השמאי הממשלתי או למשרד להגנת הסביבה? אולי נדון בהם פעם אחרת, אבל המציאות הקשה ידועה, הרי כולם מתמודדים עם המשרדים האלה בכל יום, כל השנה".

לשתות יין הם אוהבים. צילום אקטואליק
לשתות יין הם אוהבים. צילום אקטואליק

מה עושים במצב כזה? "לפני כשנתיים נקראתי לדגל לסייע מול הרשויות, כאשר יקבי הבוטיק עברו ללא ידיעתם לפעול תחת סמכותו של משרד הבריאות. במאי 2017 הועלה בקריאה ראשונה חוק בריאות המזון החדש, ששינה את משחק יקבי הבוטיק באופן דרמטי עד בלתי אפשרי לקיום. באותה עת יקבים בודדים ידעו על החוק, ויותר מכך – יקבים בודדים התייחסו לתוכנו. מודה שאפילו אני הגעתי לקרוא אותו רק לאחר שאתה פרסמת את החוק באתר אכול ושאטו, כאן במדור זה. החלטנו לעשות מעשה, ויזמנו כנס חירום. יוסי בן אודיס נרתם ותרם את ה"טרקלין" לטובת ההתכנסות הראשונה. הכנס זכה להיענות מועטה. הגיעו אליו יקבים שקראו והבינו את משמעות החוק, וביניהם עיתונאים ואנשי שיווק שהבינו את גודל הצרה הממשמשת ובאה. התגבשנו, אלי שירן, ורד  סעדון ודני יניב, והחתמנו באותו שבוע  80 יקבים,  שכולם ביקשו דבר אחד – שיהיה היגיון בחוק החדש. אני אף הגעתי לישיבת ועדת הכנסת לענייני עבודה, רווחה ובריאות שהתקיימה ב- 22 במאי 2017 – שישה ימים לאחר פרסום צו הגנה על בריאות הציבור, שהוא בעצם חוק בריאות המזון החדש. בוועדה השתתפו נציגי משרד האוצר ומשרד הבריאות, אשר העלו את דרישתם להעביר את החוק, אך ביקשו ארכה להכניסו לתוקף כי טרם הצליחו לקבל את כל הנתונים ממשרד הכלכלה. כשהגיע תורי לדבר היו הנוכחים באולם המומים. ח"כ אלי אלאלוף היושב בראש הוועדה, שאל מדוע לא התייעצו עם יקבי הבוטיק לפני שחוקקו חוק דרקוני שכזה. התשובה: "לא הייתה נציגות ליקבי הבוטיק עד לפני שבוע. מבחינתנו המייצג שלהם הוא מועצת הגפן והיין, אשר שותפים פעילים לתהליך". ח"כ אלאלוף הבין מהר מאוד את הקושי, ושלח את כולם לעשות שיעורי בית. חלפו שנתיים של דחיות ושינויים. היו מלחמות קשות לאורך הדרך בין משרד החקלאות, מועצת הגפן, משרד הבריאות, משרד האוצר, לבין אותו גוף שיצרנו אד הוק כדי לבטל את רוע הגזרה. יצרנו קשר עם הרגולטור הראשי במשרד ראש הממשלה, נפגשנו עם מנכ"ל משרד התיירות, והפעלנו כל גורם שיכול היה לסייע לנו יקבי הבוטיק. חלפו שנתיים ויצאו קווים מנחים חדשים של משרד הבריאות, המותאמים ליקבי בוטיק ולא למפעלי מזון. לפני כחודשיים התבשרנו שהשומות פחתו באופן משמעותי, ומשרד החקלאות מינה פרוייקטורים שילוו יקבים בדרכם לתהליך הסדרה.

רוצים לשפוך את הכוס עם כל היקב. צילום דוד סילברמן dpsimages
רוצים לשפוך את הכוס עם כל היקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

לכאורה, הכל בא על מקומו בשלום. לא באמת. בשבוע שעבר כתבת במדורך השבועי על היקבים ויתקין, ברבדו וכהנוב. כמותם יש עוד עשרות יקבים ברחבי הארץ שמתמודדים עם הקושי שנוצר, ובעיקר עם הדיסוננס הגדול שנוצר בין יקב שזהותו חקלאית-תיירותית, וחלק גדול מהנרטיב שלו הינו סביב סיפור רומנטי בלב הכרמים. הרשויות הוציאו ממנו את הלב, את חדוות היצירה והאירוח, ועל הדרך את הכלכליות. במדינות העולם חקלאות היא ברכה.  המדינה משקיעה, מסבסדת, מעודדת, מקדמת, ואפילו נלחמת על הפחתת מכסי יבוא למדינות עימן היא פועלת בכדי לעודד ייצוא מקומי (ראו טראמפ והפחתת מכסים על גבינות ויין).

שאלתי את אילנית מה היא מציעה ליקבים שפונים אליה: "כל בעל יקב חייב לקחת אחריות על גורלו, ולהבין שגורלו נמצא בידיהם של הקולגות שלו, לא פחות מאשר בידי הרשויות. אני מציעה לכל אותם בעלי יקבים ועסקים הטומנים ראשם בחול, לחדול להשקיע את כספם בעורכי דין, מאכערים ואחרים, ולהתחיל לפעול יחד. בעלי יקבי הבוטיק, מקטן ועד גדול, פועלים ללא ייצוג מקצועי, מהלכים מבולבלים בין מסדרונות הסטטוריה והבירוקרטיה, ומקווים שהכל יסתדר. בכל יום בוחר יקב אחר להילחם את המלחמה הקטנה שלו לבד, מתוך חשש שהרשויות יתנכלו לו, מתוך חשש שהחברים יתרחקו, או כל סיבה אחרת. חברים, אם לא תעבדו יחד, לא תרימו צעקה משותפת כאילו אתם נלחמים על הבית שלכם,  ימשיכו להיסגר עסקים – העסקים שלכם".

מה צריך לעשות תכלס, והאם לא הגיע הזמן להילחם באמת על הפרנסה ועל הבית? "זה הזמן להתאחד, לבנות חומה חזקה שלא ניתן יהיה לפרק אותה. לא פקח משרד האוצר ולא פקח משרד הבריאות. חשוב לזכור שאנחנו בעד רגולציה, אנחנו בעד איכות, ואנחנו גם מוכנים לשלם מיסים. אבל האם אנחנו מוכנים להיקרא "עבריינים" כי אנו מתפרנסים מהתוצרת שלנו? האם זה הגיוני שמכסי הייבוא ימשיכו לרדת ואנו נישאר עם המלאי? האם באמת זה משנה למשרדי הממשלה איפה היקב יושב, כל זמן שהוא לא גונב חלקת אדמה שאינה שייכת לו ומוכן לשלם את הסדרת הייעוד שלה? והאם לא הגיע הזמן שהמדינה תתגאה בנו, אותם חקלאים אנשי אהבת הארץ המעוניינים להתפרנס בכבוד מעמל יומם ולא להיות לנטל על המדינה".

אמרתי לאילנית שעברו שנתיים מהפגישה הראשונה של פורום יקבי הבוטיק, ושאלתי מה הלאה? "מזה שנתיים מתגבשת לה קבוצת יקבי הבוטיק מכל רחבי הארץ כגוף וולנטרי לחלוטין. הקבוצה יכולה להיות גדולה יותר, ומתוך כך בעלת יכולת השפעה רבה יותר אם נאפשר לכך לקרות באופן רשמי, בלי תירוצים ובלי להסתתר. הקבוצה תיהנה מכוח הביחד. ייצוג הולם ושוטף, מעורבות בתהליכים המתגבשים במשרדי הממשלה, שיווק משותף, פתיחת שווקים חדשים, רכש משותף ויחסי ציבור שישאירו את יקבי הבוטיק על סדר היום הציבורי, אם באמצעות מדורי הכלכלה ואם באמצעות מדורי הלייף הסטייל, הכשרות מקצועיות וימי עיון, בניית חזון ותוכנית עבודה ליקבי הבוטיק בקונסטלציות השונות. להיות חבר בעמותת יקבי הבוטיק, משמעותו הסכמה ולקיחת אחריות על גורלנו. על מנת שניתן יהיה להקים עמותה באופן פורמלי, אנו מבקשים להגיע למינימום 150 חברים, כדי שניתן יהיה לחלק את הוצאותיה (באמצעות דמי חבר שנתיים) בין מספר רב של יקבים. צפי הקמת העמותה באופן רשמי – דצמבר 2019".

תגובת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י)

רשות מקרקעי ישראל מקדמת פעילות נלווית לחקלאות על כל גווניה, לרבות יקבים, כדי לאפשר שימושים יעילים ומגוונים גם במגזר הכפרי. החלטת מועצת מקרקעי ישראל, אשר קודמה בזמנו בצוותא עם משרד החקלאות, לשימושים נלווים בנחלה קובעת כללים להקמת יקב (משפחתי/בוטיק, בהבחנה מיקב תעשייתי). בהמשך להחלטה גובש נוהל מסודר על פיו פועלת הרשות. במהלך השנים האחרונות פנו מספר בעלי יקבים, חלקם קיימים, וביקשו להסדיר את פעילותם. רמ״י מאפשרת הסדרה ו/או הקמת יקבים בהתאם לכללים שנקבעו. בהחלט יתכן ויש שלא ניתן לאשר בקשות במתכונת המבוקשת כאשר היא חורגת (במיקום, בשטח, בהעדר אישור תכנוני ועוד) מהכללים. בנוסף, במסגרת עריכת העסקה נדרשים מי שהפעילו יקבים ללא עסקה לשלם בגין שימושי העבר, וזאת כמתחייב על פי דין.

צילום ישראל פרקר

תגובת המועצה האזורית מטה יהודה

בעשרים השנים האחרונות צמחה תעשיית היין במטה יהודה, והפכה לשם דבר בארץ ובחו"ל. נושא ההסדרה הסטטוטורית של יקבי הבוטיק מעסיק אותנו רבות, ואנו עושים כל אשר ביכולתנו על מנת להסדיר את הנושא. לאחרונה אישרנו את תוכנית המתאר למבנים חקלאים ותיירות כפרית למטה יהודה, המהווה מסד סטטוטורי להסדרת היקבים במשקים, כמו גם מיזמים חקלאיים תיירותיים אחרים. בשלב זה, עיקר הבעיה טמון ברשות מקרקעי ישראל שמטילה שומות גבוהות על יקבים, מצב שמקשה על בעלי היקבים לסיים את ההסדרה. המועצה יזמה פגישות עם השמאי הממשלתי, כולל סיורים ביקבים, בבקשה לשקול מחדש את המדיניות בנושא השומות ליקבים. המועצה רואה בפרויקטים הללו חשיבות עליונה, ותמשיך לתמוך וללוות את בעלי היקבים כדי שענף יקבי הבוטיק החשוב והייחודי יוכל להמשיך להתקיים ולהוות עוגן כלכלי. אנו פונים שוב לרשות מקרקעי ישראל ולנציגים בוועדות השונות, כולל חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, לראות בתחום היין בישראל נושא בעל חשיבות אסטרטגית לכלכלה הישראלית, ולעשות כל שביכולתם כדי לתמוך בענף מתפתח זה.

אחרית דבר: הכול פוליטיקה, ברמה הכי נבזית שיש. ניצול אנשים טובים שאין להם לובי בכנסת או כוח פוליטי ממפלגה כזו או אחרת. נראה את השר כחלון שולח פקחים ליקבים ביהודה ושומרון, נראה אותו מתמודד עם סמוטריץ', נראה את כחלון מתעסק עם הלובי החרדי בכנסת ואם הוא יעז לגעת באיזשהו יקב בבעלות חרדית.  השר שמצהיר על עצמו הכי חברתי שיש והוא מגן על החלשים, מתגלה ככוחני ואיש קר שחקלאות לא מעניינת אותו. היקבים שמושכים תיירות יין ומציגים בפני התיירים את התעשייה הנפלאה הזו, מהווים עבורו פרה חולבת שאפשר לסחוט אותם עד ריסוק. בתגובת רשות מקרקעי ישראל, זרועו החולבת של שר האוצר, מתגלה האמת במערומיה. מצד אחד הם טוענים שהם בעד ההסדרה ותומכים בה, ומצד שני שולחים פקחים על מנת לאיים ולדרוס. נראה את הרשות מגיעה לכפרים הבדואים, נראה אותם מגיעים לתת דו"חות במגזר הערבי בגליל – שם אין חוק, אין דין ואין דיין. נראה אותם מנסים לעשות עיקולים בכפרי הדרוזים. מגזרי המיעוטים משיבים להם מלחמה; הם לא מכופפים את הראש, הם לא מפנים את הלחי השנייה.

יש אצלנו משרדי ממשלה שיד ימין שלהם לא יודעת מה היד הימנית הנוספת עושה. כולם מבטיחים, אבל אף אחד לא באמת רוצה לעשות משהו בנידון. מבחינת שר האוצר ושר הבריאות, אין כל עניין בעוד כמה אלפי מפרנסים או בתעשייה שמקדמת תיירות, או אפילו סתם תחביב ראוי של אנשים. אף יקב לא מרוויח ומתעשר בארץ. האנשים שעושים יין אוהבים את האדמה, אוהבים לארח משפחות, תיירים, קבוצות, כשנושאי השיחה הם חקלאות ויין, שמלווה את ישראל מאז הקמתה ואת הדת היהודית מאז ראשיתה. יין זה דבר כל כך דבר פשוט; מיץ ענבים שנסחט לבקבוק על ידי אנשים מלאי תשוקה, ותראו מהצד השני כמה אנשים רעים מנסים לפגוע בתעשייה הזו, אנשים בלי טיפת הבנה ובלי טיפת כבוד לחקלאות ולאדם הפשוט.

עידן בר אולפן הגיב

חשוב מאוד אלון שאתה מעלה את סוגיית הסדרת יקבי הבוטיק על סדר היום, ושאינך מרפה ממנו. לטעמי אין כיום נושא חשוב יותר שעל ענף היין הישראלי לדון ולעסוק בו בימים אלו. אני מסכים לחלוטין עם אילנית צמח, שבלא התאגדות מסיבית של יקבי הבוטיק, שיתוף פעולה והעלאת הנושא על סדר היום הציבורי, ולא רק כאן ובאתרי יין אחרים, עם כל הכבוד והחשיבות שאנו חובבי היין נוהגים לייחס להם.

כן, רגולציה אינה מילת גנאי, ובארצנו הקטנטונת היא לעתים אף מחויבת המציאות, וכך גם בענף היין, שלא מעט אי סדר שולט בו. ואולם הרגולציה הופכת בהחלט למילת גנאי, כאשר הרגולטור פועל באופן מנותק לחלוטין מן המציאות, ואינו מבין שהוא כורת את הענף שעליו הוא וכולנו יושבים. מרבית יקבי הבוטיק שלנו מפרנסים בקושי את בעליהם, ואצל לא מעט מהם מדובר בלא יותר מאשר תחביב, בלא כל רווח לצידו. דרישות תשלום של מאות אלפי שקלים על מנת להסדיר יקבים כאלו, פירושן אחד – תליית מנעול חיצוני על דלת היקב, ובסופו של יום חיסול כמעט מוחלט של יקבי הבוטיק הישראלים, וזו לא מליצה!

האירוניה היא שמצד אחד משרד התיירות וגופים נוספים מנסים ופועלים לקדם תיירות חקלאית, מכשיר שהפך בעשורים האחרונים למאיץ כלכלי עולמי ולחבל הצלה של המרחב הכפרי, ומן הצד האחר, משרדי ממשלה אחרים גודעים את אותם ענפים האמורים להוות גורם מרכזי מאותה תיירות חקלאית. רשות מקרקעי ישראל ומוסדות רגולטוריים אחרים ידעו בעבר לשנות את החלטותיהם ולהגמישן, כאשר הפרטים העומדים בצד השני של אותן החלטות היו בעלי כוח רב מספיק על מנת להשפיע ולשנות. בסופו של דבר מדובר רק בכסף. למרבה הצער, לא זה הוא מצבם של יקבי הבוטיק הישראלים. לאלו אין גב, אין לובי, וקולם אינו נשמע ולא ישמע, עד אשר יהיה מאוחר מדי. הגיע הזמן לקום, להתעורר, להתאחד ולהשמיע קול צעקה רמה, אשר תהדהד לא רק אצל ההארד-קור של ציבור צרכני היין. גם אם התעוררות והתאגדות כזו תצריך הוצאות מסוימות, ולא גדולות, הרי שהחיסכון בעלויות עתידיות שהיא יכולה לייצר, יהיה גבוה לאין שיעור. ידידיי בעלי יקבי הבוטיק וחבריי בענף היין בכלל, זה הזמן לפעול, לא יהיה זמן אחר!

צילום דוד סילברמן dpsimages

צילום דוד סילברמן dpsimages

אפשר גם אחרת

הצלם דוד סילברמן שלח לנו את התמונה מיקב Sommos החדש יחסית בספרד, בו סיור מודרך עם טעימות יינות עולה רק 10 יורו. הם מקבלים עשרות אלפי מבקרים בשנה.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

הסטייק המדהים ביקב Piedra Infinita של משפחת Zuccardi במנדוזה שבארגנטינה. תמורת 100 ₪ מקבלים סיור מודרך ביקב וארוחה נהדרת של שלוש מנות, עם טעימת יין חופשית מותאמת לכל מנה.

אלעד מובשוביץ יקב דרימיה
אלעד מובשוביץ יקב דרימיה

2: ההפתעה של יקב דרימיה

היה די מוזר לקבל הזמנה למסיבת עיתונאים באבו גוש, מיקב שיושב בסוסיא – במעוז ילדי הגבעות ביהודה ושומרון. אלעד מובשוביץ היינן והבעלים נולד בסוסיא, ועסק בחקלאות כל חייו. את השכלתו הייננית המעשית רכש ביקב יתיר אצל היינן ערן גולדווסר. יצא לי לכתוב על היינות של אלעד מספר פעמים, ובמהלך השנים האחרונות הוא לא הפסיק להפתיע; לא אותי אלא את עצמו.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

כאחד שמגדל ענבים בצורה ביודינמית, עם הקשבה מקסימלית לקרקע ולסביבה, הוא חי טוב עם חיות הבר ועם המזיקים שנמצאים בטבע. על פי דבריו לכולם יש מקום, וברגע שלא מתערבים ולא משנים את האיזון, הטבע מספיק חכם וחזק לשמור על עצמו. אז אולי בעצם להחליט לעשות את מסיבת העיתונאים הראשונה במרכז הינם לסובלנות חברתית שיושב באבו גוש, זה חלק מפילוסופיית החיים שלו. הטבע מפגיש בין אנשים שונים ותרבויות שונות, וצריך ללמוד להכיר אותם ואז לנסות לחיות יחד. מרכז הינם הוא מקום קסום ויפה. חלל של בית ערבי משופץ משמש כחדר לימוד למי שרוצה ללמד וללמוד, שיעורים בגמרא, בפילוסופיה, בתרבות ערבית ועוד, מתקיימים במקום הזה. לפני הטעימה קיבלנו כמה מילים על מקומו של היין בתרבות הערבית, ולמה יש איסור לשתות אותו. אני רוצה להתחיל דווקא ביין משנת בציר 2012, שטעמנו כיין סיפריה של היקב, שאזל מהמדפים.

ספר 2012 – 75% קברנה סוביניון 25% פטי וורדו. הטעות היחידה שאלעד עשה עם היין הזה: הוא שיחרר אותו לשוק בזמן הלא נכון. מדובר עדיין ביין שלא מוכן לשתייה, ינוקא, עוצמתי, טאני, עם פרי נקי וחף מפגמים. שילוב של שני זני ענבים שחוברו יחד בדיוק מדהים. יין מהליגה של הגדולים, שעתידו עוד היה לפניו.

ספר 2014 – גם ה-2014 עוד לא מוכן לשתייה. הוא נמצא במסלול של ה- 2012, ויהיה בשיאו עוד כמה שנים טובות. מחירו 160 ₪ –  VFM  (תמורה לכסף – תל"כ). למחפשי יינות עתידיים מדובר במציאה של ממש.

ספר 2016 – יין נגיש מאוד, מוכן לשתייה, רגוע וחמאתי. 160 ₪ – יופי של מחיר ליופי של יין.

קברנה סוביניון 2014 – קברנה עוצמתי. פרי בשל, חמיצות טובה ומאוזנת, אלכוהול מעט תוקף. היין מאוד מהנה בפה, אבל צריך עוד שנה שנתיים על מנת להתאזן. 100 ₪ – VFM. מחיר מדהים.

קברנה סוביניון 2016 – היין מוכן לשתייה ומאוזן להפליא. טעמים בשלים של פרי טוב ונקי, לצד ארומות עוצמתיות. יין לאוכל, יופי של יין.

שיראז 2015 – עולם חדש במיטבו. מורכב, עסיסי, מפתיע. שאפו. מחירו 100 ₪.

סהר 2015 – 80% מרלו 15% קברנה סוביניון 5% קריניאן. יין עוצמתי, בשל, עפיצות מדויקת. מרלו משובח עם תיבולים מדויקים של קריניאן שמורגש היטב באפטר טייסט, והקברנה שמעניק עמוד שידרה למתיקות המרלו. גם כאן יין משובח. מחירו 100 ₪.

סוביניון בלאן 2017 – אף נקי, בפה חדות ומינרליות טובה מאוד. מחירו 80 ₪ – VFM  לחלוטין. זה יין שלא צריך לשתות אותו קר מאוד, זאת כדי לאפשר לארומות של הענבים לצאת ולבוא לידי ביטוי.

לסיכום: אלעד הוא יינן טוב. אם היה לו משרד יחסי ציבור כמו שיש לאלה המככבים במסעדות בתל אביב, הוא היה עוקף אותם בלי בעיה. הוא צנוע, הוא חי עם עצמו ועם הסביבה בסימביוזה מושלמת. הפילוסופיה שלו לגבי אמא אדמה, היא שלא צריך להיות אובססיביים, ולתת לטבע לעשות את שלו כי בסופו של דבר הכרם יודע לשמור על עצמו. האדם אלעד מובשוביץ שהתחנך על ברכי גוש אמונים, יודע גם לחיות טוב עם שכניו, ומנסה להכיר וללמוד – והעיקר להיות קשוב ופתוח. כי בסך הכול 'מלחמות כבר לא קורות בחורף כי אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא', כפי שכתבה סי היימן בשירה 'גיבור גדול'. אכן גיבור גדול היינן הזה.

3: יינות כתומים

אתחיל בגילוי נאות. אני לא אוהב. אני לא אוהב את הטעם, אני לא אוהב את הריח, ויותר מזה אני לא אוהב שעושים מהם עניין כאילו היו נקטר האלים ורק יחידי סגולה מבינים אותם – ענבים לבנים שמותססים על קליפתם עד שמקבלים גוון נחושת כתמתם. הבעיה הנוספת שיש לי איתם, היא שצריך להסביר אותם. בלי הסבר כנראה אי אפשר ליהנות מהם. קשה לומר עליהם טעים לא טעים, קשה לומר איזה אוכל מתאים להם – אם בכלל. לדעתי מדובר בטרנד משובש, שממאן לעזוב כפי שטרנדים עוזבים אחרי תקופה כזו או אחרת. טרנד תל אביבי, בועתי, מתנשא. אם חברי החמישייה הקאמרית היו איתנו היום, הם היו עושים מהכתום הזה מערכון.

יעקב אוריה ויינותיו הלבנים בערב מיוחד שהתקיים במתחם wework בדרום תל אביב. מתפלל? מטיף? בתמונות מערב זה עיניו עצומות. צילום נהדר של דוד סילברמן dpsimages
יעקב אוריה. דוד סילברמן dpsimages

לי קשה להבין את היין הזה, וטעמתי את היינות הכתומים של יעקב אוריה. אוריה הוא יינן שהנגיש לנו יינות לבנים משובחים בתקופה שהיינות הלבנים היו נחותים. הוא פרץ עם יינות לבנים עוצמתיים, ולזכותו יאמר שהוא אבי המהפכה הלבנה. אני מסרב להכיר בו כאבי המהפכה הכתומה. היין הכתום זה שיבוש, זה לשתות יין ולעשן סיגאר בו זמנית. רקנאטי ייחצנו לנו את היינות הקדומים עם ענבי מאכל, יעקב אוריה עושה אותו דבר עם היינות הכתומים. היבואנים של הכתומים לארץ, שגם אצלם טעמתי, מביאים את הכתומים הכי נחשבים בעולם, ומה שמרתק בהם זה המחיר שצריך לשלם עבור כוס יין. עבור בקבוק אני כבר צריך לקחת משכנתא או לסרסר את גופי. כשאומן לוקח בד קנבס גדול ומשפריץ עליו נתזי צבע עם המברשת, יהיו כאלה שיגידו שמדובר בגאונות, אבל יהיה אחד כזה שיצעק: המלך הוא ערום.

ציור של פיט מונדריאן - אוסף צורות וצבעים?
ציור של פיט מונדריאן – אוסף צורות וצבעים?

אלכס מונגייט הגיב

לגבי היינות הכתומים של יעקב אוריה, יינות קשים לשתייה, אבל אי אפשר להגיד שהמלך הוא ערום. נכון שעיקרו של יין זה טעים או לא טעים, אבל בכל זאת יש גם צד אומנותי. כמו שרובם יגידו על תמונות של פיט מונדריאן או קנדינסקי שזה אוסף צורות וצבעים, גם כך ביין. ההסבר של יעקב שכתומים זה פרי שלם לעומת לבנים כחצי פרי, בגלל קליפות שנזרקות, הוא הסבר מחשבתו ליצירה. וביינות כתומים יש תמצית של הזן. אחרי שתייה איטית של כתומים אפשר לאפיין את הזן. אישית לא הולך אחר מותגים, אבל פה רואה את האומנות והיא מתקבלת על הדעת.

חיים גן בפסטיבל האלכוהול והקוקטיילים. צילום פפארצי
חיים גן בפסטיבל האלכוהול והקוקטיילים. צילום פפארצי

4: תערוכת האלכוהול 2019 – מספר מילים ומסקנה אחת

התערוכה השנתית שמאגדת בתוכה מאות מותגי אלכוהול ומאות סוגי קוקטיילים. חיים גן איש הענבים הפיק במרינה בהרצליה. אלפי אנשים הגיעו – צעירים, שמחים, קלילים, יפים ומלאי אנרגיה. הם באו כדי ליהנות, לחוות, להיפגש, להכיר דברים חדשים, ובעיקר לנסות ולטעום דברים חדשים.

מסקנה: ענף היין צריך לקנא. ענף היין צריך לשאוף לשם, להסתכל על הקהל הזה ולהביא אותו אלינו. להנגיש את היין ולדבר על היין בשפה שכולם מבינים. אפשר לעשות את זה. צריך מטרה, צריך יחסי ציבור משותפים, להפסיק עם הפרסומות המשעממות של רעש חליצת פקק השען או זוג אוהבים בשקיעה. צריך קצת לצאת מהקופסה. מי ירים את הכפפה? אולי חיים גן, כי מהמנכ"לים אני כבר לא מצפה לכלום. הם עסוקים בלשרוד את הקדנציה שלהם ולנצל כמה שיותר נסיעות לחו"ל במסגרת התפקיד. אל תתפלאו שהתפקיד הבא אחרי ניהול יקב גדול הוא ניהול דיור מוגן.

מוזמנים להתיידד עם ערוץ הטלגרם שלנו: אכול ושאטו – foodis.co.il

 

 

 






תגובה אחת

  1. חשוב מאוד אלון שאתה מעלה את סוגיית הסדרת יקבי הבוטיק על סדר היום ושאינך מרפה ממנו. לטעמי אין כיום נושא חשוב יותר שעל ענף היין הישראלי לדון ולעסוק בו בימים אלו. אני מסכים לחלוטין עם אילנית צמח, שבלא התאגדות מסיבית של יקבי הבוטיק, שיתוף פעולה והעלאת הנושא על סדר היום הציבורי, ולא רק כאן ובאתרי יין אחרים, עם כל הכבוד והחשיבות שאנו חובבי היין נוהגים לייחס להם. כן, רגולציה אינה מילת גנאי ובארצנו הקטנטונת היא לעתים אף מחויבת המציאות, וכך גם בענף היין, שלא מעט אי סדר שולט בו. ואולם הרגולציה הופכת בהחלט למילת גנאי, כאשר הרגולטור פועל באופן מנותק לחלוטין מן המציאות ואינו מבין שהוא כורת את הענף שעליו הוא וכולנו יושבים. מרבית יקבי הבוטיק שלנו מפרנסים בקושי את בעליהם ואצל לא מעט מהם מדובר בלא יותר מאשר תחביב, בלא כל רווח לצידו. דרישות תשלום של מאות אלפי שקלים על מנת להסדיר יקבים כאלו, פירושה אחת – תליית מנעול חיצוני על דלת היקב ובסופו של יום, חיסול כמעט מוחלט של יקבי הבוטיק הישראלים, וזו לא מליצה! האירוניה היא שמצד אחד משרד התיירות וגופים נוספים מנסים ופועלים לקדם תיירות חקלאית, מכשיר שהפך בעשורים האחרונים למאיץ כלכלי עולמי ולחבל הצלה של המרחב הכפרי, ומן הצד האחר, משרדי ממשלה אחרים גודעים את אותם ענפים האמורים להוות גורם מרכזי מאותה תיירות חקלאית. רשות מקרקעי ישראל ומוסדות רגולטורים אחרים ידעו בעבר לשנות את החלטותיהם ולהגמישן, כאשר הפרטים העומדים בצד השני של אותן החלטות היו בעלי כוח רב מספיק על מנת להשפיע ולשנות. בסופו של דבר מדובר רק בכסף. למרבה הצער, לא זה הוא מצבם של יקבי הבוטיק הישראלים. לאלו אין גב, אין לובי וקולם אינו נשמע ולא ישמע, עד אשר יהיה מאוחר מדי. הגיע הזמן לקום, להתעורר, להתאחד ולהשמיע קול צעקה רמה, אשר תהדהד לא רק אצל ההארד-קור של ציבור צרכני היין. גם אם התעוררות והתאגדות כזו תצריך הוצאות מסוימות, ולא גדולות, הרי שהחיסכון בעלויות עתידיות שהיא יכולה לייצר, יהיה גבוה לאין שיעור. ידידיי בעלי יקבי הבוטיק וחבריי בענף היין בכלל, זה הזמן לפעול, לא יהיה זמן אחר!

כתבו תגובה