השבוע בענף היין 204: בציר 2019 בלי דרמות ותחרות יין בישראל VS ניו יורק

הכותרת בלי דרמות אולי מייצגת את תחושת הייננים, אבל כשקוראים על כך שבאזור מרום הגליל המגיפה של הכרמים הנגועים בווירוס ליפרול 3 גדלה וגם ברמת הגולן בכרם של אלפסי, ברור שהבעיה רחוקה מלהסתיים. קראו גם על העדפת תחרות יין בניו יורק, חמש שאלות לעופר יוכלמן, ומה עושה היום הייננית נסיה וולקוב שעבדה ביקב ברקן

השנה גרגר קטן ואשכולות קטנים מהרגיל – גרנאש נואר בכרם של יקב ויתקין. צילום אסף פז
השנה גרגר קטן ואשכולות קטנים מהרגיל – גרנאש נואר בכרם של יקב ויתקין. צילום אסף פז

1: איך היה הבציר? וואלה שקט ורגוע

זהו, הבציר מאחורינו. נראה כי כל יינן אותו שאלתי השבוע איך היה הבציר השנה, משך בכתפיים למעלה ואמר 'וואלה שקט ורגוע, הכל הלך חלק'. היו מספיק עובדים לבציר הידני, מכונות הבציר לא שקעו בבוץ של הגשם הראשון, הענבים נראו טוב, היו מספיק מנות קור, מספיק שמש, מספיק מים. יש תחושה טובה לגבי 2019, שהיא הולכת להיות שנה של יינות טובים. כמה בצרו השנה אנחנו עדיין לא יודעים, וספק אם נדע. כבר מזמן הפסיקו לספר למועצת גפן יין את האמת (משלמים מס לפי כמות, אז…). היקף היבול היה כנראה, דומה לשנה שעברה: כ- 60 אלף טון ענבי יין.

השבוע ביקרתי במספר יקבים ברמת הגולן, והתסיסות אצל רובם כבר הסתיימו; בטח בלבנים ששוהים להם במכלים או בחביות לייצוב, ומחכים לביקבוק עוד חודשיים שלושה.  כמות הענבים הלבנים מגיעה כבר לכ- 40% מהסך הכל, והיקב הראשון שכבר הוציא יין מבוקבק לשוק הוא היקב הדרומי רמת נגב.

מספר יקבים לא ייצרו יין השנה בגלל עודפי מלאי וקושי במכירת היין, והם העדיפו למכור את הענבים ליקבים אחרים, שבצרו אותם. השנה לא השתתפתי באף בציר – החלטתי לקטוע את המסורת. בשנה שעברה הייתי ביקב תבור וביקב מרגלית בבציר ידני, וביקב כהנוב בבציר מכני. המחשבה על להחזיק אשכול בשל בידיים ולקטום אותו, עוררה בי מחשבות רומנטיות. בחיתוך מזמרה פשוט מסתיימת עבודה של כמעט 9 חודשים בכרם. הרגשתי לא נעים בשביל הייננים שכבר בתחילת הדרך אני מכאיב לאשכול שלהם. מה לעזאזל אני עושה כאן? יכולתי להיות בבית, עם כוס קפה טורקי מבושל על הגז, ואיזה סרט או פרק של סדרה טובה. בשנה שעברה התמכרתי שוב ל "אני קלאודיוס" – תככים, מזימות, עריפת ראשים. כמו אצלנו. וכשישבתי על הבוצרת, לא יכולתי לשאת את המראה של השורות שנעלמות מתחתי ושואבות את הכל – סוג של מחטים גדולות שקוטמות כל דבר בחצי שניה: ענבים, יצורים חיים, מיקרואורגניזמים; הכל נשאב בלי רחמים.

אז בציר 2019 היה בלי דרמות. אני כולי תקווה כי ה'בלי דרמות' יתורגם ליינות משעממים שמתחפשים ליינות נכונים. נחיה ונראה.

2: והייננים מה הם אומרים?

צילום דוד סילברמן dpsimages
אסף פז יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages

אסף פז מיקב ויתקין: בציר 2019 – בציר בלתי נשכח! התחיל מעט מאוחר, בשבועיים הראשונים קצב הקליטה היה איטי מאוד, והחל מהשבוע השלישי קצב קליטות הענבים קפץ בבת אחת מהילוך ראשון להילוך חמישי. הבשלות הענבים התקדמו בקצב שונה ממה שהיינו רגילים בשנים הקודמות, מה שהביא לשינוי דרמטי בסדר קליטת הענבים, וחייב נוכחות כמעט יומיומית בכרמים בטעימת ענבים והחלטה על מועדי הבציר. מבחינת הכמויות והאיכויות: :גודל גרגר קטן ואשכולות קטנים מהרגיל, הביאו כמעט בכל הכרמים שלנו לירידות יבול משמעותיות של 30%-40%. לשמחתנו בכרמים אלה הפיצוי היה איכויות יוצאות דופן: יינות לבנים חדים, מלאי מורכבות ורעננות עם שפע של ניואנסים במגוון הארומות, ויינות אדומים בעלי עוצמות צבע מטורפות, עם איזון נפלא בין הרעננות הטבעית, בשלות הפרי והעצמה הארומטית. כך שבסך הכל נראה שבציר 2019 מראה איכויות נהדרות בצורה יוצאת דופן. גם בנימה אישית זה היה לי בציר יוצא דופן: כשבועיים לפני סיום הבציר נולד לנו בן מקסים – אור פז, כך שגם במסגרת המשפחתית מדובר בבציר נפלא ובלתי נשכח.

צילום דוד סילברמן dpsimages
איתי בן חיים. צילום דוד סילברמן dpsimages

איתי בן חיים מיקב בן חיים: בציר 2019 היה מאוד מורכב ולא מצופה .ראשית התארך מאוד, או יותר נכון איחר מאוד להופיע. גם כמות היבול בכרמים הייתה נמוכה מהמצופה. לצערי, בכל האזור שלנו במרום הגליל המגיפה של הכרמים הנגועים בווירוס ליפרול 3 גדלה, ואנו נערכים לעקירה ושתילה חדשה בכמה אזורים בכרם. נראה לי כי החיפוש אחרי ענבים איכותיים יהפוך בשנים הקרובות למורכב הרבה יותר. יחד עם זאת החלקות הבריאות נתנו פרי בכמות קטנה אך מאוד הומוגני ואיכותי, וכולי ציפייה ליין שיגיע. התסיסות עברו בשלום, ואני מאוד מרוצה מהתוצאה עד כה. לסיכום, למרות שהגדלנו את שטח הכרמים (הסכם עם כרם במנרה), לא גדלנו בנפח הייצור.

ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות

שיבי דרורי מיקב גבעות: אפשר לומר שהבציר התחלק לשניים – הכרמים שהבשילו מוקדם או בזמן הניבו איכות מעולה. כרמים רבים שהבשלתם נתקעה מסיבה לא ברורה למספר שבועות, הניבו איכות בינונית.

ששון בן אהרון. צילום רות שוורקוז

ששון בן אהרון מיקב מוני: בציר 2019 היה מורכב, עם הרבה אתגרים לייננים. הוא לא יהיה מהבולטים של העשור, ובכל זאת אני אופטימי.

יהודה נהר יינן יקב עמק יזרעאל - אלופי הארגמן
יהודה נהר יינן יקב עמק יזרעאל

יהודה נהר מיקב עמק יזרעאל: היבולים היו מצוינים  השנה. לדעתי זה היה בציר מאלה שיצויינו בעתיד כיוצאי דופן באיכותם.

אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה:
אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה:

אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה: "החיים הם כמו קופסת שוקולדים – לעולם אינך יודע מה תקבל" – פורסט גאמפ. נערכנו לטירוף, קיבלנו בציר רגוע שהתנהל בעצלתיים עד אוקטובר, עם איכויות גבוהות. בקיצור היה נהדר כמו שהבטחנו.

ערן פיק בסביבה הטבעית שלו. צילום פאפא רצי
ערן פיק מיקב צרעה. צילום פאפא רצי

ערן פיק מיקב צרעה: בציר 2019 התאפיין ביבול נמוך מהממוצע עקב משקלי אשכולות נמוכים. האיכות באדומים טובה מאוד, במיוחד בזן סירה. בלבנים איכות ממוצעת.

טביעת האצבע הייחודית של דורון: מינימליסטית, מדויקת, עדינה ומלאת ניואנסים
דורון רב הון מיקב ספרה. צילום דוד סילברמן dpsimages

דורון רב הון מיקב ספרה: בציר מאוחר, מאתגר טכנולוגי, מפתיע בתוצאות.

אייל דרורי
אייל דרורי מיקב סוסון ים

אייל דרורי מיקב סוסון ים: השנה התאפיינה בהבשלה פנולית מלאה, שהקדימה את הבשלת הסוכר. ענבים בשלים עם אלכוהול פוטנציאלי של 13% (ממש אירופה). בינתיים עוד אמנם מוקדם, אבל עושה רושם ש- 2019 תניב יינות מעט יותר רזים מבדרך כלל (לא בהכרח במובן הרע) עם מבנה טאני יותר רציני (שנה טובה להתיישנות?). מבחינת פרופיל ארומטי עוד מוקדם, אבל לפי ההבשלה הפנולית בחלק מהכרמים נותר לקוות שיהיו יינות בעלי פרופיל ארומטי מרשים ומורכב.

נהנים בניו יורק - מימין לשמאל לני רקנאטי, מיכל אקרמן, ויקטור שונפלד וגיל שצברג. צילום רן בירון
נהנים בניו יורק – מימין לשמאל לני רקנאטי, מיכל אקרמן, ויקטור שונפלד וגיל שצברג. צילום רן בירון

3: טרהוינו 2019 – הם מפחדים?

TERRAVINO 2019 – 19-21.11.19 במלון כרמים שבקרית ענבים, מיקום עם שם מתאים במיוחד. כן כן, אותה תחרות טעימה עיוורת שיש כמה ייננים שפוחדים שיתפסו אותם במערומיהם ומקפידים לא להשתתף בה. הם יעדיפו לשלוח את היינות שלהם לתחרויות בחו"ל כדוגמת זו שנערכה בשבוע שעבר בניו יורק, ה- New York Wine Experience בארגון מגזין היין האמריקאי Wine Spectator . הם דואגים לשלוח את היין בשקט, ורק אם יזכו במדליה או בציון גבוה הם יעשו מזה מטעמים, הם ישלחו עשרות בקבוקים, ואם אחד יזכה הם יהיו על גג העולם. זה בדיוק מה שעשו גיל שצברג מיקב רקנאטי, ויקטור שונפלד מיקב רמת הגולן, וגם מיכל אקרמן מיקב תבור. כמה סחבקייה, כמה חיוכים וכמה עשרות אלפי דולרים זה עלה לכם בשביל הצילומים שהעלה חברנו רן בירון בדף הפייסבוק שלו.

צילום ולדיסלב גורמיק
צילום ולדיסלב גורמיק

תחרות טרהוינו מאיימת עליהם, מפחידה אותם. הם יתרצו באלף תירוצים למה הם לא מוכנים לשלוח את היינות שלהם למבחן טעימה עיוורת, שמפוקח ומבוקר על פי פרמטרים בינלאומיים. הרי החשיפה הבינלאומית לא מגדילה להם את המכירות. מכון היצוא מראה דווקא נתונים אחרים – שיש ירידה במכירות. השוק העיקרי הוא עדיין כאן בישראל, והיקבים – בעיקר הגדולים, לא מבינים שזו התחרות היחידה שמקדמת יין ישראלי בארץ ובעולם. מדובר בתחרות בינלאומית שנערכת בישראל מדי שנה בפיקוח הארגון הבינלאומי של הגפן והיין(OIV) , ובהשתתפות שופטים מומחי יין מהעולם כשהיינות מתחרים בקטגוריות שונות על מדליות זהב כפול, זהב וכסף. אז כאמור התחרות מתארחת השנה במלון כרמים של רשת ישרוטל, כשערב הגאלה והכרזת הזוכים יתקיים ב- 21 בנובמבר, ובסופו יוענק פרס מפעל חיים לאיש או אשת השנה בתעשיית היין. מעניין מי תהיה או יהיה הזוכה השנה.

אדם אלפסי מיקב הר אודם עם התאום לוקאס ברינגר. צילום טומי מורדו
אדם אלפסי מיקב הר אודם עם התאום לוקאס ברינגר. צילום טומי מורדו

4: יקבים תאומים – ביקור אצילי ברמת הגולן

בשנת 2008 נרקם פרויקט יקבים תאומים גרמניה ישראל, על ידי חברת זג בבעלות רנה וחוחי זלצמן ושותפם יובל שמיר שהקימו את המיזם ומלווים אותו עד היום. המטרה הייתה לקרב בין ייננים מאסכולות שונות על מנת להעשיר את הידע וכן לנסות לרקום יחסי ידידות ביניהם. בפעם האחרונה שנפגשו הייננים היה בברלין לפני במאי 2018 בתערוכת יין משותפת.

השבוע הגיע לביקור בישראל לוקאס ברינגר (Lukas Behringer) מיקב ברינגר המשפחתי שממוקם בבוואריה. היקב מייצר כ- 400,000 בקבוקי יין, רובם יינות ריזלינג ויינות מזנים מקומיים. לפני שנה החליט אביו של לוקאס להעביר את המושכות לבנו בן ה- 24, אשר סיים את לימודי הייננות בגרמניה והשנה זו הפעם הראשונה שהוא היה היינן הראשי של היקב. היקב הישראלי התאום של ברינגר הוא יקב הר אודם, ואדם אלפסי היינן ביקר את לוקאס ביקב לפני כשנה. ביום רביעי האחרון עליתי עם לוקאס לרמת הגולן לפגוש את אדם, ובתוכנית היה סיור בכרמים, טעימות יין, וכמובן החלפת מידע בנושא מחלות, בציר ואמצעים טכנולוגים. משפחת ברינגר וותיקה מאוד בבוואריה, סוג משפחת אצולה. בבעלותם יקב ומאות דונמים של מרעה ויער לסוסים וצבאים. אב המשפחה עדיין עובד ביקב, אבל מתעסק גם בדברים אחרים. אם המשפחה היא גבנית ומייצרת גבינות מקומיות, האחות אחראית על השיווק, והאח הקטן בלימודים ולאחר שיסיים יגיע אל היקב.

הפגישה עם אדם ומשפחת אלפסי היא חוויה בלתי נשכחת. השפה היא יין. אדם מראה ללוקאס אשכול ענבים מחלקה קרובה למסלול נסיעה של משאיות שעוברות בסמוך, והאשכול (בתמונה למעלה) כולו מאובק ובוצי. "כל השורות הן כאלה, אנחנו לא יודעים מה לעשות. מאות קילוגרמים של ענבים משובחים שנפגעים מהאבק והחול שהמשאיות מתיזות", אומר אדם. לוקאס, לעומת זאת, שולף תמונה של ענבי ריזלינג בתסיסה שנהפכו לחומים, ובתמונה הנוספת שצולמה לאחר יומיים הנוזל היה צלול מאין כמוהו. פה איבדתי אותם ובהסבר של לוקאס איך הוא עשה זאת – כל מיני מילים בכימיה של ייננים. אבל התוצאה הייתה טובה, אז הנהנתי בראש שאני מבין. כמה אפשר לדבר על יין? אני חושב בראשי, וכנראה שיש הרבה מה ללמוד אחד מהשני. ההבדל היחיד הוא כמו תמיד מחירי היין ואופן השיווק. רוב התוצרת של יקב ברינגר נמכרת בשוק המקומי האזורי. הגרמנים מאוד לויאליים לאזור שלהם, מבחינתם הריזלינג המקומי הוא הטוב ביותר – והמחיר בהתאם. "אי אפשר לשנות את מחירי היין", אומר לוקאס. "אם אני אעלה את המחיר לבקבוק בחצי יורו יפסיקו לקנות אותי, ולכן המחיר קבוע כבר שנים". רוב היינות נמכרים ברשתות השיווק וביקב.

אדם (מימין) מיכאל וישי אלפסי מיקב הר אודם
אדם (מימין) מיכאל וישי אלפסי מיקב הר אודם

בטעימה היינות שלו מאוד תוקפנים, חמיצות טובה, מינרליות נפלאה, יבשים באמת, ארומות לימוניות. יינות ריזלינג גרמניים אמיתיים עם פוטנציאל התיישנות ארוך. לוקאס לא מבין מה זה יין חצי יבש. הוא מזועזע כשהוא שומע שיינות בלו נאן מככבים בישראל. מדהים לראות את הכנות שיש בין שני הייננים כשהם בוחנים יינות משותפים, חופנים רגבי אדמה ביד ומריחים, טועמים ענב שנשאר על הגפן אחרי הבציר ומנתחים אותו. הסקרנות גוברת כשמסתכלים על נזקי וירוס ליפרול 3, ולוקאס מצלם ומתעד וקובע פגישה עם האגרונום הגרמני שלו לאחר שהוא שלח לו את התמונות.

וירוס ליפרול 3 בכרם יקב הר אודם. צילום אלון גונן
וירוס ליפרול 3 בכרם יקב הר אודם. צילום אלון גונן

אחרי חמש שעות אמרתי לו שצריך לחזור הביתה, לתל אביב. רמת הגולן התישה אותי. בדרך חזרה עוצרים במושב רמות במסעדת מושבוצ, שם הגישו לשלושתנו סטייקים מפרות מקומיות שלא קיבלו אנטיביוטיקה או זרזי גדילה. אדם התאים לכוס ביס כוס יין של היקב (גרמנים שותים בלי תחתית). בדרך חזרה הביתה לוקאס שם במחזוריות אין קץ את בילי ג'ואל עם הפסנתר. ואני טיילתי לי במחשבות בנופי בוואריה ובנופי רמת הגולן שהתחלפו בנופי הגליל ומישור החוף, וחשבתי רק על בירת הגינס שמחכה לי אצל חגית בבר עמירם ברחוב אוסישקין.

אז תודה לאדם אלפסי מיקב הר אודם וללוקאס ברינגר, והנה השיר מוקדש לכם.

 

 עופר יוכלמן. צילום שאול שלום

עופר יוכלמן. צילום שאול שלום

חמש שאלות לעופר יוכלמן – מועדון תרבות ותיירות יין Wine Style

אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת

לפני הכל: הצג את עצמך

אני חובב יין ותיק – כשלושה עשורים של לימוד והיכרות עם תחום היין, בעיקר בארץ, וגם סיורי יין ותערוכות בחו"ל. בשנים אלה ליוויתי מקרוב את התחדשות ענף היין בארץ – תוך היכרות קרובה ואישית עם האנשים שהקימו יקבים בתנופה, או הרנסנס של ענף היין בארץ מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת. עם פרישתי משירות ממושך ומאתגר, הקמתי בשנת 2012 את מועדון הייןWine Style , בדגש על לימוד והיכרות של תרבות ותיירות היין באופן חוויתי ולא בכיתת לימוד אפורה. הדגש הושם על ביקור בכרם, בחדר החביות וביקב בהדרכה אישית של היינן, הכורם, אנשי השיווק וההדרכה. מאות חברים הצטרפו למועדון, ומבקרים בעשרות רבות של יקבים בארץ. כדי להרחיב ידע אני מסייר מעת לעת באזורי יין בעולם, בתערוכות ובכנסים רלוונטיים.

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

לגלות כל פעם מחדש אנשים נפלאים שמחליטים להקים יקב. לכל אחד סיפור מקורי ושונה, אך האהבה ליין ולחוויית הייצור משותפת לכולם.

מה צריך לעשות כדי להעלות צריכת היין בארץ?

זו סוגיה אמיתית שמלווה אותי כל השנים. אין כמובן תשובה אחת או פתרון קסם; מדובר בתהליך ארוך של חינוך לתרבות של שתיית יין בארוחות, באירוע חברתי או סתם בשגרת הערב. ישנם מכשולים לא פשוטים של עלויות ותמחור לא רציונלי במסעדות, שפוגע בשילוב הכיפי של יין שמלווה ארוחה.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

כאן אהיה קצת פחות החלטי. יקבים גדולים משווקים יינות כשרים בחו"ל, ובמחיר תחרותי שהם יכולים לעמוד בו. הניסיון של יקבי בוטיק לייצא (לעיתים בכל מחיר) אינו תמיד מוצדק. צריך להתרכז במכירה ביקב ולעודד תיירות יין ליקבים, כולל תיירים מחו"ל שמאוד מופתעים מאיכות היין בארץ. בנוסף אני ממליץ לכל אחד להצטייד במספר בקבוקי יין בנסיעה לחו"ל ולשתף בהם חברים, מארחים, ויקבים בהם מבקרים – כולנו שגרירים של היין הישראלי.

יש לך חוויה מיוחדת מפעילות המועדון?

לפני מספר שנים לקחתי חלק פעיל ביוזמה מרתקת של יצירת קשר בין יקבים מהארץ ומהונגריה. השגריר ההונגרי בארץ ליווה קבוצה של ייננים ישראלים במפגש עם אזורי יין ויקבים בהונגריה. נוצרו קשרים ראשוניים, שלצערי לא הבשילו לכדי סיור גומלין. מיזם זה בעצם משלב את התחומים בהם אני עוסק – קשר חברי עם מרבית אנשי היין בארץ, ופיתוח תיירות היין.

איזה יין אתה אוהב לשתות?

הזן המועדף עלי בארץ הוא סירה, ששהות סבירה בחבית עושה לו רק טוב. אני נותן ליין להתיישן עוד כמה שנים במרתף, ואז נהנה כפליים. כך היה עם סירה תל פארס 2008 של יקב רמת הגולן – האחרון נשתה כעת. סירה 2014 של יקב סומק שנטעם בימים אלו מבטיח להיות  מצוין, ויורד למנוחה קלה במקרר היין. לחיינו!

נסיה וולקוב. צילום מדף הפייסבוק
נסיה וולקוב. צילום מדף הפייסבוק

פוסט השבוע

מעת לעת נשתדל לאתר פוסט פייסבוק אחד שעשה לנו את זה. הפעם מארחים את נסיה וולקוב, מי שהייתה במשך 6 שנים ייננית ביקב ברקן.

שמי נסיה, אני גרה בגבעתיים ואני ייננית במקצוע. הסובבים אותי תמיד שאלו כיצד הגעתי לזה. אז תאמינו או לא, שגם לי זה לא היה מובן מאליו עד הרגע שראיתי את הסטנד של הפקולטה לייננות באוניברסיטה. זו הייתה שנת 1998, שנת מיתון קשה ברוסיה, ורוב האנשים נאלצו לשרוד במקום לחיות, לכן בקרב הסטודנטים המקצועות הנחשבים היו אלו שיכלו להעניק פרנסה בעתיד, כמו כלכלה, מנהל עסקים, משפטים, רפואה וכו׳, אך משפחתי לא יכלה לעמוד בשכר לימוד הגבוה. כך נאלצתי לפנות לפקולטות הממומנות ופחות פופולריות. היום אני בטוחה שזו הייתה החלטה גורלית: ברגע שהבטתי בסטנד של הפקולטה לייננות, הרגשתי פרפרים בבטן ותחושת האושר שקשה לתאר במילים. החיוך עלה על פניי, ופשוט הבנתי שזה זה ונשאר לי רק להירשם. מאז עברתי דרך ארוכה ומעניינת, והפכתי לייננית מומחית עם ניסיון בינלאומי. את הניסיון המקצועי הראשון קיבלתי בייצור יין מבעבע ביקב Abrau Durso שממוקם בדרום רוסיה. שש שנים חוויתי בתור ייננית ביקב ברקן, הספקתי לעבור בציר אחד ביקב תשבי, ואפילו ביקב רמת הגולן. עד היום אני מודה לאלוהים על בחירתי וההזדמנות שבה זכיתי, לעסוק במה שאני הכי אוהבת בעולם. אז, בשנת 1998, אף אחד לא חשב שהמקצוע הזה יהפוך ליוקרתי, מרתק וגם מפרנס. היום אני מנהלת סטודיו Flavour of life , ומתכבדת להזמינכם אלינו לסדנאות מרתקות אודות סודות היין,  לטעימות יין שבזכותן תוכלו לגלות את היכולות הייחודיות של המוח והאינטואיציה. אני מאמינה שהכל אפשרי!






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה