השבוע בענף היין 214: הצפון הפרוע – דלתון נגד דלתא, והאם תהיה בעיה עם יינות בציר 2019?

האם בהתכתשות המשפטית בין יקב דלתון ויקב דלתא יש רק עניין של זכויות על שם, לוגו ומיתוג או יותר מכך? האם יינות 2019 הראשונים שיצאו לשוק סתם הקדימו או מדובר בבציר בעייתי? ערן לס שולט בסצנת היין של אילת, למה הפך מותג רוטשילד של כרמל לפרייבט קולקשן? וחמש שאלות לייננית שרון כהן מיקב רוגלית. קריאה מהנה

בתמונה גמלא קברנה סוביניון 1986 הראשון של יקב רמת הגולן ביינות אילת – בית יין קולינרי. קראו עוד על המקום בהמשך. צילום פאפא רצי
בתמונה גמלא קברנה סוביניון 1986 הראשון של יקב רמת הגולן ביינות אילת – בית יין קולינרי. קראו עוד על המקום בהמשך. צילום פאפא רצי

1: יקב דלתון תובע את יקב דלתא – עניין של זכויות מיתוג או משהו עמוק יותר?

השבוע הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב תביעה על ידי יקב דלתון כנגד יקב דלתא. מוכרחים להיכנס לצד המשפטי, אבל נשתדל שלא להלאות אתכם. מי שרוצה לקרוא את כתב התביעה המלא – הנה הוא.

התביעה עוסקת בהפרה לכאורה של סימני מסחר הרשומים על שם דלתון, המשמשים את יקב דלתון כשם העסק, שם היקב שבבעלותו, ומכלול הסימונים הקשורים לסימון היינות מתוצרתו – בעברית דלתון ובלועזית DALTON. לפי יקב דלתון החל יקב דלתא להשתמש בסימן מסחר "דומה עד כדי להטעות" לשלו, ואפילו ביקשו לרשום את הסימן המפר שלו כסימן מסחר על שם דלתא. "לאור הפרת סימני המסחר וגניבת העין מצד הנתבעים, וכן ביצוע עוולות נוספות כנגד התובעת, ומשלא שעו הנתבעים לפניות התובעת, נאלצת היא לפנות לבימ"ש כדי להפסיק את מעשי ההפרה והעוולה על פי חוות הדעת שהם קיבלו מגורמים מקצועיים שונים" נאמר בתביעה.

מימין לשמאל: אלכס ובילי הרוני, מתי ואן הרוני, היינן גיא אשל. צילום דוד סילברמן dpsimages
מימין לשמאל: אלכס ובילי הרוני, מתי ואן הרוני, היינן גיא אשל. צילום דוד סילברמן dpsimages

מסתבר כי בזמן האחרון גילו בדלתון שבדלת משתמשים בסימנים דומים עד כדי הטעייה לסימנים המקוריים של דלתון כשם היקב של הנתבעת (דלתא) ולסימון המוצרים המשווקים על ידו, וכן במסגרת פרסומים שונים, כולל ברשתות חברתיות ואתרי אינטרנט שונים – פירוט העיצובים הגרפיים והטענות לגביהם מככבים בכתב התביעה. ואם אלה נועדו לכאורה להטעייה על פי דלתון, אפילו כתובת האינטרנט של דלתא דומה לזו שלה: Daltonwinery.com לעומת Deltawinery.co.il

הליכי ההתנגדות מתנהלים כעת בפני רשם סימני המסחר, לפני שהוגשה התביעה לבית המשפט ניסו הצדדים להגיע לידי הסדר אולם ללא הצלחה. יקב דלתון מספר גם שהזמין  שני סקרים בלתי תלויים שממצאיהם הוגשו לבית המשפט, אחד לבדיקת מוניטין סימן המסחר דלתון (לפי התביעה: הנשאלים השיבו באופן חד משמעי כי הסימן "דלתון" נהנה ממוניטין רבים), וסקר שני סקר לבחינת הטעייה בין הסימן המקורי "דלתון" לבין הסימן המפר של דלתא (לפי התביעה: הנשאלים העלו כי קיים חשש ממשי להטעיה בין הסימן המפר לבין התובעת וסימניה המקוריים).

צילום ישראל פרקר
צילום ישראל פרקר

מה מבקש יקב דלתון? לקבל צו מניעה קבוע המורה לדלתא ונציגיו להפסיק מיד ולהימנע מכל שימוש בסימן המסחר המפר את סימני המסחר המקוריים או בדומים להם; לקבל צו מניעה קבוע המורה לנתבעים להפסיק מיד מכל שימוש בסימנם המפרים DELTA ו- ואו באות "D "בצורתה המעוצבת הנראית בסימן המפר או בכל צורה אחרת; להסיר כל פרסום הכולל את הסימנים המפרים וכל הוורסיות הדומות או המטעות שלהם, שיש בהם הפרה של הסימנים המקוריים או דומים להם עד כדי להטעות, כולל פרסומים המופיעים בכל סוג של מדיה ובאינטרנט ובתפוצת דואר אלקטרוני; לאסוף  בתוך 14 ימי עבודה מיום מתן פסק הדין את כל המוצרים והחומרים הנושאים את הסימנים המפרים.

כמובן שמעורב כאן גם כסף. אז דלתון מבקש מדלתא פיצוי "בגין מעשי ההפרה והעוולה אשר בוצעו על ידי הנתבעים כלפי התובעת", כשהסכום המבוקש עומד לצרכי אגרה בלבד על 500,000 ₪. במקביל ביקש יקב דלתא מבית המשפט להורות ליקב דלתון להפקיד סכום ערובה בסך 100,000 אלף ₪ לצורך ההוצאות בהליך ההתנגדות, והחלטה שניתנה על ידי סגנית רשם הפטנטים, היא לחייב את יקב דלתון להפקיד 20,000 אלף ₪ לצורך זה.

הדמיה של יקב דלתא
הדמיה של יקב דלתא

עד לסגירת הכתבה לא הגישו ביקב דלתא כתב הגנה, אבל הנה קצת היסטוריה: בעלי יקב דלתא הם מנשה אלגאלי והיינן והבעלים יהודה כמיסה, המוכר לרבים מיקב אור הגנוז. יקב דלתא הוקם בשנת 2017 וייצר 50,000 בקבוקי יין, בשנת 2018 ייצר 60,000, ומבציר 2019 הם יגיעו ל- 100,000 בקבוקי יין, גידול מטאורי, בדיוק אותה שיטה שהייתה ביקב אור הגנוז, וכפי שאומר כמיסה: "בדלתון כנראה חוששים ממני בשל העובדה שהקמתי את אור הגנוז, ובזמן קצר היקב הגיע ל- 600,000  אלף בקבוקים. הם כנראה חושבים שאני מתכנן עוד יקב בסדר גודל הזה…". בהשקה שערך היקב השנה בה חשף את יינותיו, מבקרי היין לא החמיאו ליינות החדשים שלו, ועיקר המחמאות ניתנו לאריזות ולתוויות המעוצבות של הבקבוקים שמשכו את העין.

היין מאוזן, משיי, חושני ומרגש. אפשר היה לשתות אותו מיד עם המזיגה לכוס
צילום דוד סילברמן, dpsimages

וזו של יקב דלתון: נוסד ב־1995 על ידי מתי הרוני ובנו אלכס הרוני, משפחה שהקימה את היקב בגליל מטעמי ציונות. בשנת 2002 הצטרפה לצוות הייננית נעמה סורקין, שבזמן כהונתה היקב הגדיל את כמות הבקבוקים מ- 300,000 בשנה, למיליון בקבוקי יין. לפני מספר שנים תפס את מקומה היינן גיא אשל. הוא ממשיך לייצר מיליון בקבוקי יין בשנה, אבל עם גישה ייננית שונה שמתאימה יותר לאקלים הישראלי ולקהל הרלוונטי. במקביל משקיע היקב מאות אלפי שקלים בשנה על פרסום, מיתוג ויחסי ציבור, לאחרונה החל היקב בתוכנית לבניית מחסן חדש ומשודרג טכנולוגית, שיענה על כמות היין המיוצרת. חברת הכרם החזקה והיציבה היא המשווקת הבלעדית של יינות דלתון משנת 2013, כאשר היינות זכו בלא מעט פרסים ומדליות.

התגובה שהגיעה מיקב דלתון, ואשר נוסחה על ידי עורכי הדין ובלשונם, דומה מאוד לנאמר בכתב התביעה כאן למעלה, אז לא נחזור על הדברים.

תגובת מנשה אלגאלי הבעלים של יקב דלתא

יקב DELTA הוקם בשנת 2017 כדי לבטא את אוצרות הטבע הגלומים בענבי מרום הגליל. כיקב השואף להיות "ה DELTA" של יקבי הבוטיק, הושקע הון רב בציוד טכנולוגי מהמתקדם ביותר בעולם והושקעו מאמצים רבים למתג את היקב, ולשם כך שכרנו את שירותיו של משרד עיצוב היוקרתי ביותר בארץ בתחום היקבים. כמו כן נבחרו בקפידה רבה סוגי הבקבוקים והמארזים המיוחדים בעיצוב משולש. DELTA הינה האות הרביעית באלף-בית היווני, שהוא קונספט אשר מלווה את היקב גם בשמות היינות כגון SIGMA, OMEGA , PAI, ETA וכל זאת על מנת להדגיש את ה- DELTA – ההבדל מיקבים אחרים ובפרט מיקבים מסחריים, גם אם הם בעלי ותק ומוניטין ככל אשר יהיו. לא נכביר במילים על ההבדל המהותי בין יקב מסחרי ליקב בוטיק בכל התחומים, ובפרט בפן התדמיתי. יקב DELTA אינו מעוניין בשום פנים ואופן לעמוד בשורה אחת לצד יקבים מסחריים, וביניהם יקב דלתון. השם "DELTA" שונה לחלוטין מהשם DALTON בכל קנה מידה, וכל טענותיו של יקב דלתון חסרות יסוד ובסיס, בעובדה ובמשפט. יקב דלתון בחר, משום מה, לקרוא ליקב על שם המקום עצמו, מושב דלתון, אשר ידוע בשל ריבוי היקבים המצויים בו, וככל הנראה הגיע למסקנה שגויה שהדבר מעניק לו בלעדיות על המושב עצמו ועל כל שם המתחיל באות D. אין יסוד משפטי לעמדה כזו, וחבל שיקב דלתון ראה לנכון להשחית משאבים של הצדדים ושל מערכות המשפט, בהתדיינויות מיותרת. אין זה מפתיע , שרשם סימני המסחר חייב את דלתון להפקיד ערבות בנקאית בהיקף עשרות אלפי שקלים, כתנאי להמשך ניהול הדיון מול רשם סימני המסחר – תנאי אשר יקב דלתון טרם קיים, למיטב ידיעתנו. יקב DELTA כמובן סומך על מערכת המשפט, על כל ערכאותיה, שזו תדחה את כל טענותיו משוללות היסוד של יקב דלתון.

גיא אשל עם אלכס הרוני
גיא אשל יינן דלתון עם הבעלים אלכס הרוני. צילום דוד סילברמן dpsimages

תגובת אלכס הרוני בעלים ומנכ"ל של יקב דלתון

לגבי הרמזים שנטענו על ידי יקב דלתא כי יקב דלתון נמצא בקשיים, מאחר והם טרם הפקידו את הערובה להוצאות: "ראשית, הריני להבטיח לך שמצבו הפיננסי של היקב יציב ואיתן מאי-פעם. "דלתון" הינו יקב מצליח ורווחי, וגם השנה מסכם בצמיחה בהכנסות ובשורת הרווח. יש בנו אופטימיות רבה לקראת העשור שבפתח. אנו עומדים להציג בקרוב מאוד יינות חדשים ומרגשים, שרק יגבירו את קצב הצמיחה שלנו. אנו בעיצומו של מהלך להרחבת היקב, ובנוסף יש לנו תכניות לבנות בניין חדש ועוד פרויקטים עתידיים. אנו יקב המאמין בתחרות חופשית, אך אנו מרגישים שיקב דלתא עושים שימוש בסימן מסחרי שהינו קניין רוחני שלנו, ולכן פתחנו בהליך משפטי מולם. נושא זה ידון בבית המשפט, בהליך משפטי מסודר. בנוסף, כנראה שמישהו מטעמם מנסה להשתמש בך ככלי ניגוח בנו בנושא זה, ומעביר אליך מידע מוטעה הרחוק מאוד מהמציאות. בהזדמנות זו אני רוצה להזמין אתך לביקור אישי, ולתת לך את ההזדמנות לבוא ולראות מה אנחנו עושים ביקב".

תגובת חברת הכרם מפיצת יינות דלתון

בכל שנה משקיע יקב דלתון מאות אלפי שקלים לשיפור היקב, ורק לאחרונה התקבלה החלטה לבניית מחסן גדול. אנו מכירים את הלקוחות ומכירים את חוסנם הכלכלי. אנו תומכים במהלך המשפטי של יקב דלתון ועומדים לצידם.

יש הרבה מרכזי מבקרים ביקבים אבל סקסופוניסט ופסנתרן אחד - איתי בן-חיים מהיקב ברמת השרון. צילום דוד סילברמן dpsimages
יינן סקסופוניסט ופסנתרן יש אחד – איתי בן-חיים. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: על המוקד – פינה חדשה במדור

בתוך כל היינות שמקבלים ביקורת אצלנו, יהיה יין אחד שיהיה מיוחד ויקבל פסקה משלו. זה יין שצריך לקבל תשומת לב מיוחדת, לא תמיד זה יהיה יין גדול, זה אפילו יכול להיות יין גרוע; כזה שטועמים ויורקים. כשמדובר ביין מומלץ, מדי פעם תרימו גבה ולא תבינו מאיפה הוא נחת עליכם. אבל זה יין בהמלצת המערכת, כזה ששווה לטעום, ואנחנו רוצים לחלוק אותו אתכם כי חשבנו שיש בו משהו מיוחד. אחד כזה שהוא משובח, או אחד כזה שצריך לגנוז לעד. אנחנו נקרא לו 'יין אחד על  המוקד'.

יין אחד על המוקד: סנה טרדישן 2015 של יקב בן חיים

קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק. 13% אלכוהול, 14 חודשי חבית. זהו יין המעבר של איתי בן חיים יינן היקב, רגע לפני שהוא החליט לעדן את היינות מבחינת עץ ואלכוהול. 2015 הייתה לא רק שנת שמיטה, אלא גם סוג של שמיטה מבחינתו של איתי – ההבנה שהיקב צריך להנגיש יינות יותר קלים, אבל יחד עם זאת בעלי פוטנציאל התיישנות טוב. סנה טרדישן 2015 הוא יין עמוק, לעיס, עוצמתי, בן חמש אבל מתנהג כמו ינוקא. שופע פרי וריחות עשבי תיבול טריים. היין כרגע נמצא בשיאו ושווה כל לגימה. מחירו 90-105 שקלים. VFM (תמורה לכסף – תל"כ): אחד היינות הטובים שטעמתי השנה.

 

מרלו 2019 של תשבי. צילום אלון גונן
מרלו 2019 של תשבי. צילום אלון גונן

3: היינות של בציר 2019 – יוסטון אנחנו בבעיה

העשור מאחורינו, וכחלק מסיכומו העלינו את השאלה על שנת הבציר הטובה ביותר. יכול להיות שהשאלה לא הייתה נכונה, והיינו צרכים לשאול מהי שנת הבציר הבעייתית ביותר, כי אני חושב שמצאתי אותה השבוע. יכול להיות שעדיין מוקדם מדי, כי היינות שטעמתי לא משקפים את כל הבציר ואת כל היקבים, ויכול להיות שמדובר ביינות שיקבים חסרי אחריות הוציאו לשוק רק כי השיווק דרש, או שבאמת זו היכולת הייננית של היינן. אני מאוד מקווה שלא מדובר בשנת בציר מאוד לא טובה ליין הישראלי, מהר מאוד נגלה זאת, כי עוד כמה חודשים נוצף ביינות בציר 19.

מוטי טפרברג הבעלים עם הייננים אוליבייה פרתי (משמאל) ודניאל פרידנברג. צילום דוד סילברמן dpsimages
מוטי טפרברג הבעלים עם הייננים אוליבייה פרתי (משמאל) ודניאל פרידנברג. צילום דוד סילברמן dpsimages

ארבעה יקבים מסחריים יצאו לשוק עם יינות בציר 2019 –  טפרברג, תשבי, רקנאטי ופלטר. היינות נמצאים על המדפים ונמכרים כבר למעלה מחודש. מבחינת עשייה ייננית אפשר כמובן ללחוץ על המערכת ולעשות מאמץ מיוחד, בציר מוקדם משהו כמו אמצע יולי אולי נושק ליוני, לייצב, לסנן ולבקבק.  השאלה הנשאלת היא למה? הרי סביר להניח  שאלו לא יינות איכותיים, וסביר להניח שנעשו בחופזה כי השיווק דרש. אם היה מדובר ביקב קטן הייתי מבין, כי ליינן יש שליטה על המכל הקטן, אבל בנפחים גדולים? לא. לא מדובר בסוג של  "בוז'ולה", כי היינות הצעירים של הבוז'ולה מנוצלים היטב כדי למכור מהם כמויות אדירות רק בזכות  תהליך ההשקה והמיתוג והבאז  סביב היין, דבר שהביא ליצירתן של מסיבות ואירועים רבים הקשורים בהשקתו, ועל כן זהו דבר מבורך. אבל פה בישראל יינות 2019 אלה מוצנעים, ויש דממת אלחוט אצל היקבים שהוציאו אותם לשוק, כי הם יודעים שאלו יינות שמי שיושיט יין לקטוף אותם הם אנשים שקונים את היין בגלל המחיר הזול – יקב טפרברג ויקב רקנאטי, בגלל התווית והיחסי ציבור – יקב פלטר, או כאלה שצריכים בעיקר יין לבישול.

מערכת אכול ושאטו מברכת את קובי, ומאחלת לנו יינות טובים ממנו
קובי ארביב (מימין) היינן הראשי של רקנאטי עם גיל שצברג המנכ"ל. צילום בן יוסטר

הזלזול באינטליגנציה של הרוכש, זועק. החיפזון של היקבים עלול להביא בהמשך לנזק ליינות האיכות שלהם, בדיוק כפי שיינות אולמות האירועים הביאו נזק ליקבים שמכרו להם יינות זולים בלתי ראויים לשתייה. המזל הגדול של יקב טפרברג הוא שהייננים אכן משתדלים מאוד עם היינות הללו וכן מושכים עד הרגע האחרון, וגם חומר הגלם מטופל לפחות בעין אחת, והיינות הנוספים שלהם מצליחים להאפיל על המבוכה של היינות הצעירים הללו. יקב רקנאטי עם סדרת "יונתן" – יינות קלילים שיצאו לשוק 4 חודשים אחרי שחומרי הגלם נבצרו ולא התאימו לסדרות הגבוהות. השנה היין הרבה יותר טוב מאשר בשנה שעברה, אבל עדיין זה לא יקב שיכול להרשות לעצמו יין כזה. יקב פלטר עוסק בעיקר במיתוג וביחסי ציבור לקהל שנופל שוב ושוב למלכודת הזו. פה כבר מדובר ביינות גרועים. אין לי מילה אחרת לתאר את מה שטעמתי הפעם.

גולן תשבי – זה כבר מזמן לא רק יקב. צילום דוד סילברמן dpsimages
גולן תשבי – זה כבר מזמן לא רק יקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

אצל תשבי הסיפור שונה. חלק גדול מהיין נמכר במרכז המבקרים לקהל שבוי שלא מתעניין באיכות. אותו קו של עשייה נמשך גם ביינות המתיישנים של היקב. לאורך השנים לא רואים התפתחות ועליית מדרגה באיכויות של חומרי גלם שאמורים להגיע מכרמים בוגרים. לטעמי אין יין אחד שמזוהה עם  טביעת אצבע "תשבית", שאפשר לשים עליו אצבע ולהגיד "יין גדול, רציני, משובח, מעניין". אין יין שמזוהה עם טרואר אזורי, אין אפילו יין זני אחד שמזוהה עם היקב.  מאידך יש מי שקונים את יינות תשבי, כי היקב מייצר כמעט מיליון בקבוקים בשנה. אז אי אפשר להתווכח לגבי גאונות השיווק של היקב שיש בו הכל – מסעדה, מאפייה, שוקולדים איכותיים, בשר מעושן. זה לא משהו שהולך להשתנות, אבל כמו שאמרתי יש קונים, אז שיהיה לבריאות לאנשים הללו ושאפו לגולן תשבי על גאונות שיווקית.

ביקורת יינות 2019 – "תולעת שנמצאת בחזרת לא יודעת משהו יותר מתוק"

לבנים טפרברג 2019. צילום אלון גונן
לבנים טפרברג 2019. צילום אלון גונן

יקב טפרברג

שוב הייננים מצילים קצת את המצב – שיקי ראוכברגר, אוליביה פרתי, דניאל פרידנברג. סדרת VISION מיועדת לסופרים (אושר עד, חצי חינם, רמי לוי, יינות ביתן, פנקו) – יינות צעירים עם איכות ענבים בינונית ומטה. ליקב יש הטכנולוגיה והיכולת לשפר את הטעמים והריחות, ובסך הכל להוציא יינות שאפשר לשתות אותם בצורה כזו או אחרת.

לבן יבש VISION 2019: ריחות מתוקים, פה לימוני, היין לא מאוזן. VFM – להוסיף קרח וסודה.

שיראז VISION 2019: ריחות אופייניים לשיראז, עמוס בטעמי פרי, חמיצות טובה. עבודה ייננית משובחת חרף חומרי הגלם. מסדרת 4 ב- 100. VFM – נו, שיהיה.

קברנה סוביניון VISION 2019: צבע עמוק, ריחות בשלים מאוד. בפה היין עשיר ומלא טעמי פרי, והופתעתי גם למצוא ניחוחות קלויים של  עץ. יין שאם לא הייתי יודע שנבצר רק לפני 4 חודשים, הייתי חושב שהוא בן 3-4 שנים. כאן יכול להיות רק הסבר אחד. את התשובה תקבלו אחרי חצי שעה שהבקבוק פתוח, והכל מתפוגג ונעלם. יין לבישול. VFM לא.

לבנים תשבי 2019. צילום אלון גונן
לבנים תשבי 2019. צילום אלון גונן

יקב תשבי

שרדונה 2019: ליינות אחראי היינן גולן תשבי. ארומות מתוקות ומעט וניליות, פה שטוח, מעיק, לא נקי. מחירו 55 ₪. VFM לא, יין של 20 ₪ גג.

סוביניון בלאן 2019: ארומות עשבוניות שמובילות לציפייה, אבל כגודל הציפייה גודל האכזבה. טעם מתכתי, טעמי פרי שלא קשורים לכלום. מחירו 42 ₪. VFM לא.

מרלו 2019: ארומות טובות, נקיות, דובדבן ומעט שוקולד. הפה חומצי מאוד, קר ומתכתי. מחירו 45 ₪. VFM לא.

קברנה סירה 2019: בליל של טעמים וריחות שלא חיים בהרמוניה אחד עם האחר. מחירו 45 ₪. VFM יין לבישול שייתן צבע לתבשיל ותו לא.

הסדרות הצעירות של רקנאטי. צילום מהאתר
הסדרות הצעירות של רקנאטי. צילום מהאתר

יקב רקנאטי

בשלוש השנים האחרונות, יינות רקנאטי (יינן ראשי קובי ארביב), כולל הרזרב, יוצאים לטעמי מוקדם מדי לשוק. אם לוקחים בחשבון את המגמה שמלווה את היקב בבציר מוקדם ועשייה ייננית שמעדיפה טאנינים קשוחים וירוקים, אז קשה מאוד לאפיין את סדרת יונתן. היין בעל פרופיל ארומטי עשיר, הפה אומנם קליל אבל עמוס בטעמים, ושוב קשה להתעלם מכך שהיין הזה נבצר מאוד מוקדם. ההסבר המקצועי היחיד שאני יכול לעלות בדעתי, זה ריסוס ב- LalVigne שמטרתו לקדם הבשלה פנולית. החומר שמרוסס על הענבים מייצר אצלם יותר מטבוליטים, המשפיעים על הטעמים והריחות.

יונתן שרדונה קולומבר 2019: 12% אלכוהול. ריחות מתוקים, עשירים. פה קליל יחסית, אבל מאוד נעים לשתייה. מחירו 35 ₪. VFM לחלוטין.

יונתן קברנה סוביניון שיראז 2019: 14% אלכוהול. יין דחוס מדי, סגור. שני הסוליסטים (קברנה ושיראז) מאוד לא מתחברים. בטעימה הראשונה חושבים שהיין מאוד מורכב, אבל מהר מאוד היין הופך למעיק. יכול להיות שצריך לחכות איתו עוד חצי שנה בבקבוק. העברתו לדקנטר בטעימה הרגה אותו לחלוטין. מחירו 35 ₪. VFM כן, לא לשתייה כרגע, לבישול יהיה מצוין.

לבנים פלטר 2019. צילום אלון גונן
לבנים פלטר 2019. צילום אלון גונן

יקב פלטר

סוביניון בלאן 2019: יינן היקב הוא טל פלטר. ארומות לחלוטין חסרות אופי של הזן, לא עשבוניות ולא טרופיות. הפה דליל, מימי, מריר. לא ברור לי מה זה הנוזל הזה שבוקבק. מחירו 75 ₪. VFM מאוד יקר לבקבוק מים באיכות נמוכה.

שרדונה 2019: חובבי השרדונה מכל סוג ומכל אזור בעולם, יחשבו שאולי יש אזור נסתר בעולם שמפיק שרדונה אחר בטעמים אחרים וניחוחות אחרים מאלה שמאפיינים את יינות השרדונה המוכרים (צרפת, קליפורניה ועוד), כי פלטר הוציאו לשוק שרדונה בנאלי, לא מרענן, לא טרי, לא פירותי. יש הרבה לא בשרדונה הזה. פשוט לא. מחירו 75 ₪ – VFM לחלוטין לא.

וכמה הערות לסיום: יקב כרמל – יינות סדרת סלקטד וסדרת PC נמצאים על המדפים, טרם הספקתי לטעום. יקב רקנאטי – סדרת יסמין נמצאת על המדפים, טרם הספקתי לטעום. יינות יקב פלטר נטעמו בטעימה ראשונית על ידי ואחר כך בטעימה עיוורת של 3 אורחים, כאשר פה אחד הגיעו לאותה הערכה של היין. על פי דף טעימה של תחרות טרהוינו האחרונה, הציון היה מתחת ל- 70.

ערן לס עם לקוחה. צילום פאפא רצי
ערן לס עם לקוחה. צילום פאפא רצי

4: ערן לס יוצר באילת תרבות יין

רני רוגל מדווח: בכל יום שישי שמח באזור התעשייה של אילת, כשאנשי יינות אילת – בית יין קולינרי (הבורסקאי 17, א.ת. אילת) מקבלים ביינות ובנשנושים את האילתים שכבר הפכו את ההשתתפות באירועי יום שישי למנהג, וגם מגיעים יודעי עניין ויין שמגיעים מהצפון לסופ"ש בעיר הדרומית. מי שעומד כאן מאחורי שלל פעילויות, הוא ערן לס, יליד קיבוץ ניר אליהו שעבר בילדותו עם המשפחה לדימונה שבנגב בעקבות ראש הממשלה אז, דוד בן גוריון, שקרא ליישב את הנגב.  עד הצבא הוא לא נחשף כלל ליין. היה חבר גרעין נח"ל שהקים את קיבוץ אורטל ברמת הגולן, עזב את הנח"ל, סיים קורס קצינים וחתם קבע, כשכל הזמן שמר על קשר עם אורטל. כשהשתחרר עבר לקיבוץ, התחתן, ושם נולד לו ולדולי רעייתו הבן הבכור אדם, היום בן 37, 'מיוחד' כפי שמגדיר אותו ערן – על הרצף האוטיסטי ואומן מחונן, שיוצר ומוכר ציורים ועבודות אחרות לצד עבודתו  ביינות אילת, ולו אח ואחות 'רגילים'.

אדם לס – אמנות בבית היין. צילום פאפא רצי
אדם לס – אמנות בבית היין. צילום פאפא רצי

נחזור להיסטוריה: ערן עזב את אורטל, למד ברופין ובטכניון הנדסת מים וקרקע, אך לא עסק בנושא ועבד מספר שנים בפליינג קרגו. ב- 1992 נכנס עם שותף לתחום משחקי הוידאו עם אולמות משחק בבתי מלון במשך כשבע שנים, ואז הגיע ערן לצומת בחיים: שגב ירבעם, מנכ"ל יקב רמת הגולן השני (אחרי שמשון ולנר המייסד), היה ונשאר חבר קיבוץ אורטל וחבר של ערן, שאמר הוא רוצה להפיץ את היקב באילת. דווקא בגלל החברות לא רצה שגב לתת לערן את ההפצה, וכששלום בלייר נכנס לתפקיד מנכ"ל היקב ב- 1999 נפתחה ההזדמנות. ערן נפגש עם בלייר וקיבל את ההפצה באילת בבלעדיות, כשמ- 2016 הוא המפיץ הבלעדי בעיר הדרומית של 'היכל היין' – שותפות ההפצה של יקב רמת הגולן עם משפחת שקד. משבוע שביליתי באילת לפני שנה, הם עושים עבודה מדהימה במסעדות באילת. "אם לא אגור באילת אגור בגולן – אולי אני איש של קצוות", אומר ערן. "אני מחובר לאנשים ולנוף של הגולן, ומעבר לזה ליקב רמת הגולן יש סטנדרטים מקצועיים גבוהים. יש המעקב הכי מפותח על הכרמים שעובדים איתם, וניטור נתונים בכל ההיבטים".

חדר הטעימות והסדנאות. צילום פאפא רצי
חדר הטעימות והסדנאות. צילום פאפא רצי

"יצרנו את מפגשי שישי החופשי, כשבכל יום שישי יש נושא אחר", מספר ערן, למשל: "שתי קלאסיקות מתיישנות: ירדן קברנה סוביניון 2012 ושמוליק קראוס; גם קלאסיקה מתיישנת" (כמו בשירו אחרי עשרים שנה שאת המילים שלו כתב יענקלה רוטבליט: עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם, שמור כמו יין, יין טוב), וגם חי באילת בשנות השישים עם ג'וזי כץ, שישי חופשי אחר היה 'נולד בארה"ב'- שירים של ברוס ספרינגסטין עם יינות אמריקאים סביב 4 ביולי. בכל יום שישי מגיעים 150-200 איש מסקרנות ובעיקר כי טוב להם". בנוסף ליינות הנפתחים ונמזגים יש כאן תפריט טאפאסים בהשראת ברצלונה, על בסיס חומרי הגלם שהם מפיצים והרחבות נוספות. זו סצנת יין מאוד שמחה. אנחנו יצרנים של תרבות סביב היין", אומר לס.

יצירה של אדם לס. צילום פאפא רצי
יצירה של אדם לס. צילום פאפא רצי

בשבוע הראשון של דצמבר הוא ארגן את שבוע היין של אילת עם שפע פעילויות, סדנאות וטעימות. השיא היה ביום שישי, כאשר 1,300 אישה ואיש הגיעו למסיבת הרחוב שחתמה את שבוע היין של אילת. העירייה סגרה חלק מרחוב הבורסקאי לטובת חגיגת יין זו, בה השתתפו 20 יקבים גדולים וקטנים מרחבי הארץ. "רק מי שהיה שם היה יכול לחוש את הקסם שהיה בפנים, אנשים אמרו שהיה יותר מוצלח מאשר פסטיבל הג'אז. ברביעי בערב קיימנו ערב סומלייה בו התארחו חמישה סומליירים ממסעדות אילת. הם נוידו בין מסעדות בעיר ונוצר VIBE כשכל מסעדה הגישה מנה מותאמת ליין, מה שהעלה את צריכת היין. בסיום הערב השווינו את קניית היין בין המסעדות, והסומלייה ש'מכר' הכי הרבה יין עמד לקבל במקום 1,500 שקלים. אמרתי להם כי הזוכה יכול לקחת את הכסף או לקבל בכסף הזה מגנום שמחירו 1,500 שקל, לפתוח אותו ולחלוק את הבקבוק עם חמישה הסומליירים. במידה והזוכה יפתח את הבקבוק אני אפתח ואמזוג מגנום שני שגם מחירו 1,500 שקל. כולם אמרו לפתוח את שני הבקבוקים, ושתינו שני בקבוקים מטורפים שמחירם 3,000 שקל. מבחינה מקצועית זה היה שיא בשבוע היין של אילת".

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

ערן ואנשיו פעילים גם בתחום המזון כנציגי 'ריסטרטו' – מובילי התחום האיטלקי בארץ, וגם חברת 'מזרח ומערב'. מעבר לזה יש את חנות היין – הפנים של בית היין הקולינרי של ערן, ויש הרבה תוכניות קדימה. אחת מהן נקראת YA-INN – מלון היין הראשון באילת, שיוקם באזור התעשייה ממש במקום בו שוכנים החנות וחדר הטעימות. "בהיבט התיירותי אנחנו באילת תחת איום מתמיד מצד עקבה ומצרים – יותר זול שם, מלונות לא פחות טובים. אבל בחופש כל בן אדם שותה יותר, ופה אנו יכולים לפתח תרבות יין, וזה יתרון יחסי מול הארצות המוסלמיות השכנות לנו. אם נצליח לעשות להכניס שתיית יין כחלק מה- DNA, נצליח לייצר יתרון יחסי מובהק."

עד היום על הבקבוקים הכיתוב על הברון רוטשילד. צילום פאפא רצי
עד היום על הבקבוקים הכיתוב על הברון רוטשילד. צילום פאפא רצי

5: איך הפך מותג רוטשילד של כרמל מזרחי לפרייבט קולקשן?

רני רוגל מדווח: אולי ביקורו הסודי בארץ של הברון אריק דה רוטשילד, הזכיר לאשת היין הוותיקה כרמי לבנשטיין נשכחות. "רוטשילד היה מותג של כרמל מזרחי – סדרת יינות שברבות הימים הפכה לפרייבט קולקשן, שהיינות בה היו קברנה סוביניון, שרדונה  ומרלו. התחלתי לעבוד ביקב ב- 1983. ב- 1987, כשהייתי מנהלת מכירות ארצית, חשבתי שליקב יש נכס הנקרא 'רוטשילד' – מייסד היקב, והצעתי להוציא לשוק סדרה עם תמונה גדולה של הברון, ובה יינות מתיישנים איכותיים, אותם יצר היינן הראשי פרדי שטילר ובהמשך הצטרף אליו ישראל פלם. הסדרה נמכרה בהצלחה רבה בארץ, ואז המנכ"ל אברהם בן משה החליט לייצא את היינות, תחילה לארה"ב ואנגליה – השם רוטשילד בהחלט מכר שם את היין. אז הוא החליט לייצא לצרפת, וברגע שהיינות הגיעו לשם הוציאה משפחת רוטשילד  צו מניעה, ביקשה לעצור את ההפצה, הגישה תביעה כספית על מאות אלפי דולרים, וגם ביקשה להפסיק לקרוא ליין 'רוטשילד' בכל מקום.

כרמל מזרחי רוטשילד 1986 ב-15,000 ₪. צילום homeless
כרמל מזרחי רוטשילד 1986 ב-15,000 ₪. צילום homeless

הייתה אמורה להתקיים פגישה עם עורכי הדין הצרפתיים, ובן משה היה אמור לטוס ולהשתתף בפגישה. סמוך למועד הפגישה הוא חצה מעבר חציה ברעננה ונפגע מכלי רכב, נפצע ולא יכול לטוס. בן משה העביר לי את המשימה, וצירף אלי את פסח גרופר – אז יו"ר אגודת הכורמים – 'אם יהיה צורך להחליט גרופר יסייע לך', הוא אמר. טסנו לפגישה בפריז. אחרי דיון ארוך החליטו בני המשפחה לבטל את הקנס, אבל עמדו על כך שהשם רוטשילד יוסר מהבקבוקים. הסכמתי לוותר על השם אבל לא על התמונה של מייסד היקב על תווית היינות, וכיתוב באנגלית 'הברון רוטשילד המנוח' ושנת לידתו  ומותו. התווית לא השתנתה, רק  השם נעלם וליינות פרייבט קולקשן – השם החדש, הייתה הצלחה גדולה".

סוף דבר: ב- 28.12.19 הוצע באתר homeless למכירה בקבוק כרמל מזרחי רוטשילד קברנה סוביניון 1986 מקורי פרי יצירתו של היינן הראשי האגדי דאז פרדי שטילר. תמורת 15,000 ₪. מעניין אם ייקנה ומי ישלם סכום זה. לפי אתר מייסופרמרקט, מחיר בקבוק פרייבט קולקשן ברשתות השיווק נע בין 33.30 ₪ עד 44.90 ₪. חתיכת הבדל לעומת הרוטשילד…

שרון כהן יקב רוגלית. צילום יעל נח
שרון כהן יקב רוגלית. צילום יעל נח

חמש שאלות לשרון כהן ייננית יקב רוגלית

אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת

לפני הכל הציגי את עצמך

שמי שרון כהן, נשואה + 3, ייננית ובעלים של יקב רוגלית שנמצא במושב נווה מיכאל בעמק האלה. הגעתי מתחום רפואת השיניים. ב- 2009 הגעתי למושב. רכשנו נחלה ונחשפנו לעולם היין המרתק. ב- 2012 התחלתי ליצר יין מענבים של כרם במושב, ובהדרגה נטענו 33 דונם של כרמים מזנים מלבק, פטי וורדו, קברנה סוביניון, מרלו ועוד.

בשנת 2015 התחלתי ללמוד ייננות ביקב שורק בית ספר ליין, בתוכנית דו-שנתית והתמחות של שנתיים בעבודה ביקב שורק. בסיום הלימודים השתלבתי בצוות של יקב שורק עם היינן ניר שחם.

ממה את הכי נהנית בעולם היין?

ההיסטוריה מלמדת שבעולם היין אין קיצורי דרך. זה מתחיל מחקלאות בכרמים בהקפדה על איכות הענבים, ונמשך ביצירת יין בתהליך ארוך מרגש ומרתק, כשבסופו של תהליך היצירה לא היינו משנים בה דבר ונהנים ממנה כמו שהיא. בנוסף נהנית מהעשייה המשפחתית והחברתית שמחברת אותנו לאדמה ולארץ.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

אנחנו לא אנשי שיווק, אבל החזון של היקב שלנו הוא נגישות – נגישות היין לכל שכבות החברה, שכל ארוחה תהיה מלווה ביין, והבנה שיין הוא מוצר בריאותי ולא רק תרבות.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

אני חושבת שהיין הישראלי הוא יין עם אופי מיוחד משלו, ואין צורך להשוות אותו ליינות אחרים בעולם. אבל השתתפות בכנסים ובאירועי יין בין לאומיים בחסות המדינה, תגדיל את החשיפה ליין הישראלי בעולם.

לדוגמה, מועצה מטה יהודה שהגדירה את אזור המועצה כאזור יין בינלאומי (אפלסיון), ובכך מקדמת את היקבים ואת תיירות היין במפה העולמית.

איזה יין שלך את הכי אוהבת לשתות?

כל יין הוא יצירה בפני עצמה. ישנו המלבק 100% זני, פרותי  ומורכב. עוד יין מפטי וורדו ופטיט סירה 2017 הינו בלנד מיוחד ולא שגרתי, והרוזה 2019 – יין קיצי, פרותי ורענן, שמשלב בין שני זנים – קברנה סוביניון ושירז; נשיק אותו בעוד חודש.

איזה יין של יקב אחר את אוהבת לשתות?

אני אוהבת לשתות ולהתנסות ביינות של יקבי בוטיק קטנים. אני עובדת ביקב שורק ונחשפת ליצרני יין קטנים ומיוחדים. יקב זאזא – פטי וורדו 2017 מצוין לטעמי. יקב אדם – זהבה 2018, בלנד של ויונייה וסירה. ויקב נוסף באזור עמק האלה – ספרה של דורון רב הון, שמייצר רק יינות לבנים מצוינים.

 






5 תגובות

  1. שלום
    חבל שדווקא אתה אלון גונן שידוע בתעוזתו המקצועית להתנגח גם ביקבים ובעלי יקבים עם יכולות השפעה גדולות בוחר להטות את הכתבה ולהטמיע בה מידע שגוי לחלוטין ולהיכנע למול יקב דלתון שמנסה בדריסת רגל גסה ומכוערת ובחוסר תום לב למנוע מיקב חדש שהתחיל את דרכו ביושר להבדיל מיקב דלתון אשר את ההיסטוריה על הקמתו כולם מכירים.
    אבקש לציין שאכן יקב דלתון יזם פגישה שתוכנה היה חד משמעי וחד צדדי הם דרשו שנפסיק את הפעילות של היקב באופן מיידי ולאחר יום אחד קיבלנו תביעה .
    אבקש לציין עובדה חשובה שהחלטת להשמיט ואותה ידעת וקיבלת מיקב דלתא.
    רשם השמות המסחריים לא חושב שיש דמיון מטעה בין דלתון לדלתא ואכן השם והסימנים נרשמו כחוק.
    אנחנו מאמינים שבזמן הקרוב יקב דלתון יבינו שאי אפשר לבנות על הריסות של שכנים והזמן יעשה את שלו ונמשיך להיות שכנים טובים שעוזרים ונעזרים אחד בשני כפי שהיה לפני התביעה.

    • לצערי בקריאה חוזרת לא ניתן לשלב את תגובתך כפי שהיא בגוף הכתבה עצמה. אין בעיה עם ההתייחסות אל אלון, אך כן משפט המתייחס לנסיבות הקמתו של יקב דלתון, שאני כעורך לא מוכן שיהיה בגוף הכתבה. אם אתה רוצה שאפרסם, שלח טקסט ללא גידופים אל [email protected]

  2. עניין דומה היה בין 'יקב דישון' ל'יקב ברקן', כשברקן רצתה להשתמש בשם דישון, אך בסופו של דבר יקב דישון 'ניצח' וקיבל את הבלעדיות בשימוש בשם המסחרי עם החיה המקראית דישון , מי שרוצה לראות שיחפש 'מאגר סימני מסחר' בחיפוש ירשום 'דישון' יקיש על ברקן ויראה את כל התיק שהתנהל.

  3. שלום וברכה
    חס ושלום לא זו דרכינו לגדף .
    בסה"כ הכתבה משקפת כביכול את יקב דלתא כגזלני סימני מסחר וחסרי תום לב כאשר במציאות הדברים הפוכים .
    בקשר לאלון גונן אדרבא אני אישית מאוד מעריך אותו ואת דרכו כמבקר רק אני מרגיש שהנפח וההצגה של יקב דלתון הצליחו להערים על יכולת השיפוטית שלו .
    עם זאת מוטב שלא תפרסם את תגובתי בגוף הכתבה משום שאתה מרגיש שיש אי נעימות בתגובה וזה דיינו כדי לא לפרסם….
    על כל פנים אנחנו מזמינים אתכם להגיע ליקב על חשבונינו ולהתרשם בעצמכם מהיקב מהיינות ומהנוף הגלילי המקסים ותשפטו ללא אמצעי .
    תודה רבה
    שמח על קיומכם
    יהודה

כתבו תגובה