השבוע בענף היין 219: שבוע של טעימות ולקראת טעימות, והצדעה למבקר יין פורש

הפעם על טעימות יין שהיו באירוע השנתי של צור סוכנויות וביקב של עידו לוינסון, ואלה שיהיו בתערוכת סומלייה בהיכל התרבות. גם פרידה זמנית (כך מקווים) מביקורות היין של איתי גלייטמן וחמש שאלות לניר חן מהיקב האקדמי באוניברסיטת אריאל. קריאה מהנה

יש בייקון כשר ושרימפס כשר אז אין זה פלא שיינות מאזורי יין ידועים בעולם זוכים לגרסאות כשרות. קראו הרשמים מאירוע צור סוכנויות. צילום דוד סילברמן dpsimages
יש בייקון כשר ושרימפס כשר אז אין זה פלא שיינות מאזורי יין ידועים בעולם זוכים לגרסאות כשרות. קראו הרשמים מאירוע צור סוכנויות. צילום דוד סילברמן dpsimages
ההזדמנות לפגוש את היקבים, היבואנים והייננים. להכיר יקבים חדשים ולטעום יינות מהארץ ומהעולם מתוך מאות מותגי יין שיוצגו בתערוכה. צילום דוד סילברמן dpsimages
ההזדמנות לפגוש את היקבים, היבואנים והייננים. להכיר יקבים חדשים ולטעום יינות מהארץ ומהעולם מתוך מאות מותגי יין שיוצגו בתערוכה. צילום דוד סילברמן dpsimages

1: סומלייה 2020 – השבוע זה קורה

היכל התרבות תל אביב, שני-שלישי 10-11.2.2020 – תערוכת סומלייה 2020 בארגון אבי בן עמי והצוות שלו. אז כל המי ומי יהיו שם, המון יקבים, המון יין, ייננים, סומליירים, בעלי יקבים. הרבה עוצמה של אנשי תעשיית היין הישראלית שמתקבצים ליומיים של תצוגת תכלית מרשימה. החכמים יידעו לנצל אותה עד תום. כשקיבלתי את רשימת היינות שהיקבים יטעימו, החלטתי לבחור יין אחד, גג שניים, מכל יקב שאותו אני חייב לטעום; אחד כזה שאתן לו את מירב תשומת הלב ועליו אכתוב ביקורת ליום שאחרי. לא אוכל לטעום את כל היקבים והיינות שמוצגים, אבל אשתדל לפחות לפסוח על הלא טובים – וכן יש גם כאלה. אז ברשימה שלפניכם אלה יינות שילוו אותי ביום הראשון בטעימה, ואשתדל לחזור אליהם בעוד תקופה לראות מה עלה בגורלם.

ורד בן סעדון מיקב טורא – אלגנטיות בפעולה. צילום איל גוטמן
ורד בן סעדון מיקב טורא. צילום איל גוטמן

על מה לא לפסוח

יקב רמת הגולן: פטי וורדו 2016, ירדן פינו גרי.

יקב תבור: יטעים שני בלנדים (אדום ולבן), שניהם עדיין ללא תווית וללא שם. מרתק בעיניי שיקב עושה טעימה עיוורת לקהל מקצועי.

יקב רקנאטי: פטיט סירה כרם עמק יזרעאל 2017

יקב בן חיים: טרום השקה של קברנה רזרב 2017 – בציר היובל של היקב

יקב ירושלים: פטיט סירה רזרב סינגל ויניארד 2017, רוזה, פינו נואר  2019 – גם כן ללא תווית עדיין.

יקב טורא: רוזה 19 מענבי מרלו וקברנה פרנק (ורד טוענת שכולם מחכים לו. וגם לגודו ולשלום, ורד)

. משפחת קדם מיקב אסף. צילום מאתר האינטרנט

יקב גבעות: גופנה קברנה פרנק רזרב 2017

יקב אסף: ארבע עונות 2017, ולא לוותר על קיסריה

יקב ברבדו: קופאז' 2017, סוביניון בלאן 2019

יקב נטע: נטע לבן 2019

יקב גוש עציון: פינו גרי 2019

יקב שירן: טריאדה 2018  – בלנד של שרדונה, סמיון וויונייה, לצד טריאדה 2019; מעניין יהיה לטעום את השינויים והתבגרות היקב

יקב כישור: משגב סירה 2017 – השקה

יקב קווננט: פינו נואר 2017 מנאפה

יקב סוסון ים: WILD שאנין, ושני יינות סירה להשוואה – PURE ו- WILD

יקב וורטמן מציע בלנד של 60% פטי וורדו, 30% מלבק, 10% קברנה סוביניון, מכרמים נבחרים בעמק שפיה
חי וורטמן מיקב וורטמן. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב וורטמן: סמיון 2018 – האם זה הולך להיות הסמיון שיחזיר עטרה ליושנה?

יקב שאטו רמו: קברנה סוביניון 2016

יקב אורטל: געש 2017 – קברנה סוביניון, סירה וקברנה פרנק, של הייננית נעמה סורסקי

יקב שטרן: פטי וורדו 2017

יקב רמות נפתלי: רוזה 2019 מענבי נביולו

יקב נעמן: פטי וורדו גראנד רזרב 2016

יקב שאטו גולן: גשם ורוד 2019 – גרנאש וסירה

יקב צפרירים: רוזה 2019 קברנה פרנק

זאבי סימון יינן היקב המשפחתי
זאבי סימון יינן היקב המשפחתי. צילום איל גוטמן

יקב סימון: קברנה סוביניון רזרב 2017

יקב פסגות: מלבק 2018

יקב שילה: קברנה פרנק מסדרת סוד

יקב אלכסנדר: רוזה GSM 2019

יקב הרצברג: השקת ווילג' 2016 – קברנה סוביניון, מלבק ומרלו; השקת רוזה 2019 – בלנד מלבק ושיראז

יקב אדיר: a לבן 2015 ו-  a אדום 2016 – שווים במיוחד

יקב יזרעאל: מגידו 2017 קברנה סוביניון

יקב מוני: דלילה 2016 – קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו. יקב ששווה להתעכב על עוד כמה דברים אצלו

יקב לוריא: רוזה 2019 מזנים איטלקיים – סנג'ובזה, ברברה ופינו גרי.

צל"ש לשחר זיו – סומלייה ובעל הבלוג "לא מסונן" שמרכז  11 יקבים קטנים לתצוגה מרשימה אחת. צילום מתערוכה קודמת דוד סילברמן dpsimages

ביתן "אוצרות יין" 2020

יקב כרמיזן: כוכב בית לחם- דבוקי 2019, כוכב בית לחם – חמדאני ג'נדאלי

יקב סריג: GSM 2018

יקב אחת: שנין בלאן 2018

יקב מואה: שיראז 2017

יקב אופיר: פטיט סירה קריניאן 2018

יקב שמחון: גוורצטרמינר 2019

יקב קדמא: לירה 2015, גראנד רזרב 2016

אריאל ביהודה: קברנה פרנק מרלו 2017

יקב אדם: רוסאן ויונייה 2019, GSM 2018 – גרנאש סירה מלבק

כרם ברק: כתום 2018

יקב א. בופה: שני יינות מבעבעים מענבי גבעת ישעיהו

ככה זה כשמצלמים מול תאורה. בכל זאת תמונת משפחת שקד עם אלון גונן בתערוכה
משפחת שקד עם אלון גונן בתערוכת Prowein 2019. תמיד מגיעים מעונבים ומחולפים

מתחם שקד

המון אושר יש בדוכן שלהם, אבל היין עם התווית הכי מדליקה  הוא פורטה 6 אדום של יקב וידיגאל מפורטוגל – יין מזנים לא נפוצים בארץ: אראגונס, קסטלאו וטוריגה נסיונאל.

מתחם יורוסטנדארט

שאטו טנאק לבן – בלנד סוביניון בלאן, מוסקדל וסמיון. גיל הכרמים 25-30 שנה. יין בעל מבע זהוב לימוני. לא לפספס גם פלור דה טנאק אדום – בלנד של מרלו, קברנה סוביניון ומלבק. גיל הכרמים בין 10-25 שנה.

נתן הרצוג (מימין) שעומד בראש קונצרן היין ROYAL WINES והרב שמטפל בכל הכשרויות שלהם באיטליה. צילום דוד סילברמן dpsimages
נתן הרצוג (מימין) שעומד בראש קונצרן היין ROYAL WINES והרב שמטפל בכל הכשרויות שלהם באיטליה. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: צור – עולם של יין כשר מהעולם ומישראל

כמדי שנה חשפה השבוע חברת צור בתל אביב את ארסנל היינות הכשרים שהיא משווקת, במסגרת אירועים גדולים שמתקיימים בין היתר בפריז, לונדון, ניו יורק מיאמי ולוס אנג'לס. "צור סוכנויות" מייבאת את רוב היינות מחברת ROYAL WINE השייכת לתאגיד המזון הכשר מהגדולים בעולם. יקבים בעלי שמות גדולים מצרפת, קליפורניה, ניו זילנד ועוד, מייצרים עבורה תחת פיקוח של משגיחי כשרות יינות כשרים למהדרין. כבכל שנה עורכים תצוגה מרשימה של היינות, ובטעימת עיתונאים היו מטעימים אותנו בדרך כלל ביינות שמתומחרים במאות ואלפי שקלים. הפעם החליטו, ובחוכמה רבה, להטעים את העיתונאים יינות שמבחינתם הם  VFM, הנותנים את התמורה המרבית לכסף. ואכן היו שם כמה פנינים בדמות יינות מצוינים, וכמה הפתעות שלא מביישות שום יין "לא כשר" מאותו יקב.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

לחשוב שיין טוב מקליפורניה או יין משאבלי מגיעים ללקוח הסופי ב- 40 שקלים, אחרי שעברו כמה ידיים שגזרו קופון בדרך, רק מעלה מחשבה לגבי יינות ישראלים שלנו, שעולים פי ארבעה והם באותה רמה של היין הזה. כאמור טעימת VFM מרשימה ומאוד מקצועית. הייננים עצמם הציגו את היינות, ונראה שגם הם חושבים שהכשרות לא פגעה באיכות היין, ומבחינתם הם גאים במוצר שלהם.

Koenig Cremant d'Alsace NV – קוניג קרמנט אלזס צרפתי, יין קרמנט תוסס בסגנון מסורתי, עשוי מענבי פינו בלאן ושרדונה,  12% אלכוהול. ארומטי, חמאתי, מעט מעושן. יהיה נחמד לחובבי היינות המעט מתקתקים. מחירו 110 ₪.

Champagne Baron De Rothschild NVשמפניה ברוט לבנה ברון דה רוטשילד: 60% שרדונה, 40% פינו נואר. 12% אלכוהול. מהליגה של השמפניות הטובות. אגוזית, פריכה מאוד, חמאתית ושופעת טעמים, יופי של יין. מחירה 400 ₪.

2018 Bartenura Pinot Grigio ברטנורא פינו גריג’יו 2018 מאיטליה – 100% פינו גריג'יו,  12% אלכוהול. ריחות נקיים של אגס ומעט דבש, צלול, יין חד וקריספי. אפטר טייסט מעט מתקתק, פינו גרי בלי הרבה משחקים. יין מסקרן. מחירו 60 ₪.

Les Marronniers Chablis 2018 המדהים ושני הייננים שעשו אותו. צילום דוד סילברמן dpsimages
Les Marronniers Chablis 2018 המדהים ושני הייננים שעשו אותו. צילום דוד סילברמן dpsimages

Les Marronniers Chablis 2018לה מרונייה שאבלי 2018. 100% שרדונה, 13% אלכוהול. אף פרחוני, חד, נקי. פה שופע תירוש טרי וטעים. יין מינרלי מאוד, אגוזי לוז, מעט זסט של תפוז, אפטר טייסט של שקד מריר. יין מקסים, מפתיע ומאוד מיוחד. שאפו. מחירו 130 ₪.

2018 Roubine La Vie en Rose – רובין לה וי אן רוז 2018. רוזה מאזור פרובנס. עשוי 50% גרנאש, 40% סינסו, 10% סירה. 13% אלכוהול. אף שופע פרחים ואדמה, הפה מעודן יותר. לוקח לו זמן להיפתח ולשחרר טעמים, אחרי רבע שעה בכוס פרובנס מתגלה בכל הדרה. יין קיצי טוב. מחירו 100 ₪.

2016 Baron Herzog Alef – ברון הרצוג אלף 2016 מקליפורניה. עשוי מענבי מרלו וקברנה סוביניון. 13.5% אלכוהול. ין קליפורני מאוד בסיסי, בלי הרבה מניירות. לחובבי הפרי הדחוס והמתיקות המדומה. מחירו 40 ₪.

2018 Chateau Les Riganes – שאטו לה ריגאן 2018 בורדו. 60% מרלו, 30% קברנה פרנק, 10% קברנה סוביניון. 13% אלכוהול. יין בורדו למתחילים. שופע פרי טוב, חמיצות מאוזנת, סיומת טובה. בורדו קלאסי שמוגש בכל ביסטרו טוב. שווה היכרות. מחירו 60 ₪.

יקב יזרעאל: יין שמתפתח בהדרגה גם באף וגם בפה. צילום דוד סילברמן dpsimages
יקב יזרעאל: יין שמתפתח בהדרגה גם באף וגם בפה. צילום דוד סילברמן dpsimages

Terra di Seta Chianti Classico 2017 – טרה די סטה קיאנטי קלאסיקו 2017, יין אורגני מטוסקנה שבאיטליה. 95% סנג'ובזה, 5% קברנה סוביניון. 15% אלכוהול. יין טוסקני נפלא. אף פרחוני , פה דובדבני, חריף, ספייסי. יין טוב ומפתיע. מחירו 70 ₪.

יקב יזרעאל מגידו 2017 – עשוי מענבי שיראז וקברנה סוביניון מהגליל העליון. 14% אלכוהול. יין שמתפתח בהדרגה גם באף וגם בפה. מעט מעושן, טעמי פירות אדומים מורכבים, המון פלפל שחור ועפיצות שיושבת טוב בחלל הפה. יין שצריך עוד זמן בבקבוק וימשיך להתפתח. מחירו 100 ₪.

יקב פסגות מלבק 2018 – 100% מלבק, 13.5% אלכוהול. יעקב אוריה היינן משחק יפה עם הזן הצרפתי-ארגנטינאי הזה, ובחוכמה מתעלם ממה שציפיתי להרגיש והוביל אותי בערמומיות לזן מלבקי שאולי קצת התייהד. אף בשל, דובדבן, שזיף מיובש ופטל שחור, מעט עשבי תיבול יבשים כתושים, הטבק שופע. יופי של יין שמעלה חיוך על הפנים. מחירו 100 ₪.

היינן דוד כהן עם אלוי הרנזה ריוחה רזרבה 2010 המצוין של היקב המשפחתי. צילום דוד סילברמן dpsimages
היינן דוד כהן עם אלוי הרנזה ריוחה רזרבה 2010 המצוין של היקב המשפחתי. צילום דוד סילברמן dpsimages

Château De Parsac 2016 – שאטו דה פרסק 2016 מסנט אמיליון בצרפת. 70% מרלו, 30% קברנה פרנק, 13% אלכוהול. יין מורכב מאוד, שופע, ניחוחות וטעמים נקיים וחדים של פרי בשל, המון שוקולד. יופי של יין.  מחירו 100 ₪.

2016 Château Saint Corbian St Estèpheשאטו סנט קורביאן 2016. הרכב זנים: 50% מרלו, 50% קברנה סוביניון, 14% אלכוהול. גם פה בורדו קלאסי מהליגה הטובה. שופע טעמים וריחות, עדין ומאופק, ורוצה עוד הרבה זמן בבקבוק. מחירו 180 ₪.

Elvi Herenza Rioja Reserva 2010 – אלוי הרנזה ריוחה רזרבה 2010 ספרדי, 100% ענבי טמפרניו, 14% אלכוהול. לדעתי אחד היינות הטובים שחברת צור מביאה. מדובר במשפחה יהודית – אנה אלטה ומויזס כהן והבן דוד, בעלי הכרמים והיקב. אולי בגלל זה היינות שלהם מטופלים במהלך כל השנה, ולא רק כשהמשגיחים נמצאים. ריוחה במיטבה. יין בעל צבע עמוק, אף שופע פירות אדומים שחורים בשלים. הפה עוצמתי, דובדבנים ופירות יער. יין מבריק. כאמור, לדעתי הטוב ביותר בטעימה. שאפו. מחירו 200 ₪.

עידו לוינסון. צילום דניאל לילה
עידו לוינסון גראז' דה פאפא. צילום דניאל לילה

3: טעימת יינות לוינסון: אדם במשימה

לילה, פתח תקווה, אזור תעשייה. קצת גבינות, קצת נקניקים, שלושה בקבוקי יין על השולחן, המון חביות מסביב. היקב הפרטי של עידו לוינסון – גראז' דה פאפא, והתחושה של I'm a man on a mission – זה שלי, ויש לי משימה.

צילום אלון גונן
צילום אלון גונן

שרדונה 2019 – ינוקא במיטבו. הבציר ה- 19 של לוינסון מציע באף שרדונה מעט לימוני, חמאה, טוסט, מרשמלו חרוך, וגם ניחוחות בוטניים. בפה טעמי אגוז ואגס, כשכל זה עטוף במבנה דמוי שאבלי של נמרצות ורעננות. מחירו 150 ₪ – VFM לחלוטין.

אדום 2018 – 90% סירה, 10% פטיט סירה.  לא הסתרתי את חוסר הנחת שלי מהיינות של לוינסון בשנים האחרונות. הייתי במיעוט, הייתה לי ביקורת עניינית כי חיפשתי משהו אחר. אדום 2018 הוא יין שאפשר לומר עליו שסוף סוף יש כאן טביעת אצבע ייננית. לא עוד לוינסון שגדל בצל רקנאטי, לא לוינסון שמחויב בברקן לאנשי השיווק והכשרות – סירה מדהימה עם נגיעת תיבול שעושה את ההבדל.

בטעימה: האף שולח ארומות של  שזיפים בהירים ופרי אדום, עור, עשבי תיבול מיובשים, תבלינים, מינרליות בשיאה. החומציות בפה מובילה לטעמים נקיים של פירות צעירים, מעט נושכת. הטאנינים מתובלים, אפטר טייסט ארוך ומענג. מחירו 165 ₪ – יין צעיר וטוב שהשנים בבקבוק ייטיבו איתו, אבל אין מה לחכות. VFM לחלוטין.

אשכולות שלמים 2018 – 100% פטיט סירה. ניחוחות של שזיף שחור בוסרי, עקצוצים של מרווה, מעט אניס וטימין כתוש. הפה עבה, בשרני, טעמי אדמה, אפטר טייסט של תירוש עם טאנינים רכים. יין נדיב בעושרו, וגם פה טביעת אצבע מרשימה שמייחדת את הפטיט סירה הזה מהשאר. מחירו 250 ₪ – VFM כן.

לסיכום: מעטים הייננים בארץ שאפשר להעיד שיש ליין שלהם טביעת אצבע ייחודית. המילייה אומנם גדל כל בציר ובציר, אבל עדיין קטן, וטביעת האצבע כאן היא לגמרי של עידו. אדם במשימה.

איתי גלייטמן עם קובי ארביב מרקנאטי. ראוי שימצא מקום לכתוב בו. צילום דוד סילברמן dpsimages
איתי גלייטמן עם קובי ארביב מרקנאטי. צילום דוד סילברמן dpsimages

4: CODA לאיתי גלייטמן

השבוע התבשרנו כי איתי גלייטמן החליט להפסיק לכתוב באופן סדיר על יין, והוא סוגר את האתר Itay Gleitman Wine Review; אתר שכוונתו הייתה לשמש כבית ישראלי מקצועי, מכבד ואמין, לתכנים העוסקים ביין. זאת לאחר שעיתון הארץ החליט להוריד את מדור היין במוסף 'גלריה', בו מדי שבוע משנת 2013 עד 2018 כתב איתי ביקורות יין וכתבות בענייני יין ישראלי, ואף יין מתוצרת חוץ.

מעטים מאוד המקרים שאני כותב על קולגה וגם הפעם הייתה לנו התלבטות במערכת, עד שהשבוע במסיבת העיתונאים השנתית של חברת היבוא 'צור', עלה לדוכן להטעים את יינותיו יהודה נהר, יינן יקב עמק יזרעאל, ולפני שסיפר על היין שלו פשוט פנה אלינו, ובאופן ספונטני ביקש להודות לנו על כך שאנחנו מלווים את הענף הזה; כל שבוע כתבה, איסוף חומרים, נסיעות ליקבים, הגעה להשקה. אף אחד מאיתנו לא מתפרנס מזה, הכול על חשבון הזמן הפרטי, ולא תאמינו לי – אנחנו לא מקבלים מאות בקבוקי יין חינם. באותו רגע החלטתי כן להקדיש לגלייטמן כמה מילים כ-  coda (קטע המביא פרק ביצירה לכלל סיום – ויקיפדיה). ראשית, תודה רבה. תודה על כתיבה אינטליגנטית, תודה על רמת מוסר עילאית, על שנים של ניסיון לשנות משהו בענף היין, על היכולת להיות קשוב ולתת מדי פעם עצה או הבהרה.

איתי גלייטמן
איתי גלייטמן

איתי כתב לי כך: "האמת שלמרות מה שכולם חושבים, ההחלטה שלי לא קשורה לאתר. הצלחתי להרים אתר בתשלום וזה הישג. העניין הוא יותר אישי, מעין תחושת מיצוי שלי מבחינת כתיבה ורצון לעשות עוד דברים. פשוט נגמר הדלק לכתוב". השבוע הודיע מעצב האופנה ז'אן פול גוטייה שהוא  פורש אחרי 50 שנה. הוצאתי מהארון איזה סוודר שקיבלתי ממנו מתנה לפני 20 שנים כשגרתי בפריז, הסתכלתי היטב על אותו סוודר בורדו שלא עולה עלי היום לצערי, וחשבתי על המילה 'פורש' ועל מה שאני מאחל לאיתי גלייטמן: צא, תנוח, תנשום אוויר כמה שצריך, ומקווה שתחזור.

אסיים במילותיך שלך:  "אם אני מסתכל על מה שקורה בעולם, רוב מבקרי היין היום הם גם כתבי יין. מבקר היין הקלאסי, שעובד רק על ביקורת ומייצר בסיס נתונים רחב – זה קיים עדיין, אבל לדעתי זה הולך ונעלם, כי אנשים מחפשים יותר חוויה, רגש. בגלל זה אני מנסה לחפש את הזווית האנושית, הסיפורית, שלפעמים לא קשורה ליין".

ניר חן - יינן ומנהל יקב מרום אריאל. צילום חגי ברזל - יד ימינו של ניר חן ביקב
ניר חן – יינן ומנהל יקב מרום אריאל. צילום חגי ברזל – יד ימינו של ניר חן ביקב

5: חמש שאלות לניר חן מיקב מרום אריאל

אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת

לפני הכול: הצג את עצמך

ניר חן, יינן ומנהל של יקב מרום אריאל, היקב האקדמי באוניברסיטת אריאל בשומרון. בעבר עבדתי ביקב בזלת הגולן וביקב רמת הגולן, ולמדתי לימודי יין באוהלו. בחמש שנים האחרונות אחראי על למעלה מ- 200 תסיסות בבציר של כ- 60 זנים  שונים; מנפחים של חצי קילו ועד שני טון, ומכמה אזורים בארץ מהנגב ועד הגליל. זכיתי שקהל היעד שלי  מורכב  בעיקר מייננים ויינניות, אשר פעם בחודש מגיעים בהתנדבות וטועמים בצורה מקצועית את תוצרי היקב, וזה המקום להודות להם על כך.

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

מהתהליך המורכב של הכנת היין  בתקופת הבציר, כשהארומות באוויר וצריך להקשיב לכל תסיסה, ללמוד ולהבין אותה. אני ממשיל את זה לרופא שצריך לראות הרבה מטופלים, להחליט איזה טיפול להעניק לכל אחד. בסופו של התהליך אני  נהנה מאוד  מהרגע בו אנשים שותים את היין ונהנים, ואז אתה מבין שכל העבודה הקשה הייתה שווה בשביל הרגע המדויק והמיוחד הזה.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

לעניות דעתי יש שינוי והתקדמות בתחום. אם בעבר ראינו את אותם פרצופים בפסטיבלי יין וכדומה, כיום יש הרבה יותר התעניינות בתחום מצד צעירים שבאים וטועמים ומנסים יינות חדשים, וכן מספר גדול של אפשרויות לימוד יין בארץ – דבר שלא היה בעבר ומראה על מגמה עולה בקרב הצעירים. לאט לאט גם נעבור את החמישה ליטרים ונשתה יין סתם כך בארוחה רגילה. לוקח זמן לבנות תרבות  יין, וגם שיהפוך למצרך בסיסי. עם זאת כדאי  לעשות שיתוף פעולה של יקבים באותו אזור כדי ליצור אירועי תרבות שונים ביקבים ופסטיבל אזורי דוגמת מטה יהודה, וככה למשוך את קהל היעד באזור  להכרת עולם היין הקרוב אליו, ובהמשך להוקרת התחום ושתיית יין. צריך להנגיש את היין גם מבחינת מחיר, וגם לדבר יין בגובה העיניים. יש כאן חבר'ה צעירים שאוהבים שמדברים איתם פשוט, ברור ומובן. דבר חשוב נוסף הוא להדגיש את הצד הבריאותי של היין,  שיכול לתרום לבריאות בשתייה יומיומית לאורך זמן, לצד ההנאה המרובה מהמשקה עצמו.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

קטונתי לייעץ בנושא זה, אך לדעתי יש להדגיש את הצד ההיסטורי של יין בארץ ישראל, שכבר לפני 2000 שנה ויותר נעשה יין באזור זה, לצד הדגשת האיכות של היינות הישראלים שהשתפרה מאוד, וקוטפים כבר כמה שנים פרסים וציונים מעולים בעולם. כמובן ששיתוף פעולה של היקבים המייצאים לחו"ל, שגם יכול להוזיל עלויות, וגם ידברו באותו קו על יין איכותי עם שורשים היסטוריים עמוקים במחיר הוגן.

איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?

באדום פטיט סירה מהנגב (מצפה רמון, רמת נגב). התאהבתי בזן הזה, שכל שנה יוצאים ממנו משני האזורים יינות גדולים מורכבים ומעניינים. בלבן שנין בלאן ופינו גרי, גם הם מהנגב. פשוט יינות מקסימים  שממלאים את כל הפה בנוזל שמימי  שמענג אותך.

איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?

אני אוהב הרבה יינות של הרבה יקבים, אבל אם לבחור אז בלבנים אני אוהב לשתות סוביניון בלאן של יקב אהרונוף מענבים שגדלו בגליל. החבית והעץ במידה מעולה ולא משתלטת על הפרי, חומציות טובה וארומה פרחונית. יין מאוזן שכיף גדול לשתות אותו. באדומים סירה מתל פארס של יקב סקוריה  – סירה מתובלת אך מאוזנת ונעימה, שתמיד מזכירה לי את רמת הגולן ואת איכות היינות של חבל הארץ הנפלא הזה.






2 תגובות

  1. הצטערתי לשמוע שאיתי גלייטמן פורש.. חבל מאוד.. נקווה שעוד כמה חודשים או שנים יקבל שוב דלק לכתוב ולבקר.. בינתים בהצלחה בכל אשר יילך..
    .e.g

  2. שני דברים על הפרק:
    א) האם מבקר יין הוא לא מושג מיושן ואנכרוניסיטי – לכל טועם/מת יין יש את פקעיות הטעם שלו והוא/היא קובעים אם היין טעים להם…
    מי צריך את כל 'כנופיית' כתבי היין ש'מבלבלים' את הראש על עפיצות וכו' ומה שעובר להם בין האזניים זה: 'מתי אקבל את האתנן' הבא…עובדה היא שבטעימות עיוורות תמיד!!! היינות לכאורה הזולים והפחות מוערכים זוכים להערכה הגבוהה ביותר…
    ב) אישוש לדברים אלו ניתן לקבל מהעובדה ש'תא כתבי היין' הוקם ותוך זמן די קצר…נעלם!!!
    פשוט רבים ממקבלי ה'אתנן' לא היו מוכנים לישר קו עם התנאים המחמירים…גם לא הכותבים וגם לא הייקבים/ משווקים…

    ולסיום, נשמח לדיון רציני, מכובד ומכבד בהקשר לדברים שנאמרו…

כתבו תגובה