השבוע בענף היין 231: מפת האפלסיון ויינות לחג הפועלים ולשבוע העצמאות

השבוע פורסמה מפת האפלסיון של ארגון IPEVO – מה אומר עליה אלון גונן ומה אומר פרופסור עמוס הדס על הארגון? ראיון וירטואלי עם ערן פיק מיקב צרעה. בעל הבית השתגע עם המון ביקורות קצרות על יינות מתאימים ל-1 במאי ולשבוע העצמאות באיש הענבים. גם תמונות מכרמים והזיכרונות של רמי נעמן. ואף מילה על יקב טורא. קריאה מהנה
מפת אזורי היין של ארץ ישראל - המפה מוגנת בזכויות יוצרים ושייכת לארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין ©
מפת אזורי היין של ארץ ישראל – המפה מוגנת בזכויות יוצרים ושייכת לארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין ©

1: מפת האפלסיון של ישראל

השבוע פורסמה מפה של ה-IPEVO, הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין – עמותה שמאגדת כ- 50 ייננים ומגדלים משל תעשיית היין הישראלית. הארגון פועל מ- 2012, וב- 2019 הפך לעמותה. בין מטרותיו לעודד, לטפח ולקדם מצוינות בגידול ענבי יין וייצור יין בישראל, לקדם את מותג היין הישראלי בארץ ובעולם, לקדם את תרבות היין בישראל, לעסוק בנושאי רגולציה של תעשיית היין הישראלית, ולשתף פעולה עם ארגוני תעשיית יין אחרים בארץ ובעולם.

כיוזמה שתשים אותו על המפה, יזם ה-IPEVO את מפת אזורי היין של ארץ ישראל – מן הסתם צעד בדרך לאפלסיוניזציה, אותה כבר ניסו בארץ בעבר ולא צלחו. לשם כך הקימה העמותה ועדה שכללה מספר חברים מיקבים שונים באזורים שונים בארץ, והיא לוותה ע״י גיאוגרף ואנשי מקצוע שונים. אנשי העמותה מבהירים כי  שרטוט המפה הוא לצורך הסברה בלבד של אזורי היין השונים של ארץ ישראל. אין לה תוקף משפטי והיא לא מחייבת, ולא באה במקום מפות אחרות שאושרו על ידי המדינה מבחינה חוקית.

המפה מגדירה 15 אזורי יין שונים מדרום עד צפון, כאשר החלוקה לאזורים מבוססת על הבדלים בטופוגרפיה, אקלים והקרקעות הייחודיות של כל אזור. אנשי ה-IPEVO מציינים נקודות הקשורות לחלוקה בין אזורים צמודים: אזור הגולן –  הגולן התחתון מתחיל מקו הגובה 300 מטר, הקו המפריד בין הגולן התחתון והגולן העליון הוא קו הגובה 500 מטר, הגבול בין הגליל המזרחי והגליל המערבי שורטט על בסיס קו פרשת המים של אזור הגליל. שני האזורים מתחילים מקו גובה 300 מטר, ויש להם מאפייני קרקע ואקלים שונים. הגבול בין הרי יהודה וגבעות יהודה נקבע על קו הגובה 400 מטר, אזור נגב יהודה מתחיל מקו הגובה 500 מטר.

יהיה קשה לברוח מדיון פוליטי בכל סוגיית אזורי היין של ישראל. הרומנטיקה של פתיחת בקבוק יין לא קיימת, והיא הופכת למלחמה של ממש. יגיע ניצול ציני של פוליטיקאים, ומשיחיים משני הצדדים יבעירו את השטח. זו לא מפה – זו עלולה להיות תיבת פנדורה, האם יש פה חשיבה מחוץ לקופסה או הזיה? מה שהפתיע אותי במפה היה חלוקת האזור הצפוני והמרכז של ישראל. גם פה נדרש אומץ רב: גולן וגליל והשרון וזיכרון יעקב שעדיין מוגדרים כאזור השומרון. כאן המפה עושה סדר בעניינים. הגולן שידע יפה מאוד לעשות שימוש במילה 'גליל' על מנת להימנע מחרמות ה- BDS, יצטרך להתמודד מעתה עם אותם טיעונים של אחיו מיהודה ושומרון (תאורטית כמובן). אי אפשר להתעלם מהעובדה שתיחום קווי גבול בראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת יצר את העם הפלסטיני, ולכן מתוך גישה דטרמיניסטית יש צורך בהפרדה מוחלטת באמצעות ריכוז כל היהודים במדינת ישראל וריכוז כל הפלסטינים במדינה משלהם, ואז יהיה אפשר לסמן את האפלסיון הישראלי. יש לקחת בחשבון ששטחים שנכבשו על ידנו יועברו על פי הסכמים להיות חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. אז גוש עציון, הר ברכה ועוד יהיו "ישראל" ותבוא גאולה לישראל – הכול תאורטי כמובן. במצב הפוליטי השורר בארץ משנת 1967 – ולא משנה אם השמאל שלט או הימין שולט, אין סיכוי רב לאשרור המפה הזו על ידי שני הצדדים.

תגובת ארגון IPEVO

המפה היא מפת טרואר. השיקולים בשרטוט הגבולות של אזורי היין היו שיקולים של טופוגרפיה, הרכב קרקעות ואקלים. הן כארגון והן המפה שמייצגת את הארגון – אנחנו לא מתעסקים בשיקולים פוליטיים והגדרות של גבולות כאשר באים לבחון בצורה מקצועית ועניינית את נושא אזורי היין של ארץ ישראל.

מטרת המפה היא להיות כלי הסברתי שמתאר בצורה מדויקת ככל האפשר את תמונת המצב של הכרמים ואזורי היין נכון לשנת 2019.

באשר לנושא הסימון האזורי ומפה רשמית של אזורי היין שתהיה חלק מהחוקים והתקנות של מדינת ישראל – הדרך עוד ארוכה, ואנחנו כארגון נעשה את מיטב יכולתנו לעזור וליצור מפה נכונה, מקצועית, מדויקת, שמביאה לידי ביטוי את כלל השיקולים והמגבלות – וכל זאת לאור המטרה שהיא קידום תעשיית היין הישראלית קדימה באשר היא. תעשיית היין הישראלית כוללת יקבים ואנשי מקצוע מכל המינים, הדתות, המוצא, הדעות הפוליטיות והעדפה של זני ענבים. נעשה הכול בשביל לשמור את היין מחוץ לשיח הפוליטי.

 

מפת יקבי יהודה נכון לדצמבר 2018. צילום ישראל פרקר

תגובת עידן בר אולפן – מי שטיפל מול משרד המשפטים בהענקת סימון מסחרי ליקבי מטה יהודה

בניגוד לרובן ככולן של המדינות יצרניות היין בעולם, הרי שמזה עשרות בשנים שמדינת ישראל כסמכות, אינה פועלת פעולה ממשית (פרט למינוי ועדות אחת לכמה שנים בלא ליישם את מסקנותיהן), על מנת להגדיר את אזורי היין שלנו ולתת להם הכרה רשמית מכוח חוק. במצב דברים זה נאלצים גופים פרטיים ומוסדיים אחרים למיניהם, לנסות ולמלא את החלל, בניסיון לקדם את ענף היין שלנו, על מנת שמבחינה זו נהיה ככלל העמים, ולשים את היין הישראלי על המפה, תרתי משמע.

יוזמות מסוג זה, כמו למשל של IPEVO או של המועצה האזורית מטה יהודה ומועדון יקבי יהודה, ראויים לכל ברכה. עם זאת, מכיוון שמדובר ביוזמות פרטיות, המונעות מן הסתם גם מאג'נדות שונות, רק טבעי הדבר שיתעוררו ויכוחים ומחלוקות, בעיקר באשר למקום שבו יסומנו הקווים. אני למשל מוצא הגיון רב בהוצאתו של אזור הגולן מ"תחפושת" הגליל בה היה נתון עד היום, ובאמירה הברורה לפיה מדובר באזור גידול נפרד, עם מאפיינים משלו, שראוי שנדבר עליו באופן ייחודי, על אף ה"רגישות" לכאורה או שלא לכאורה.

מכל מקום, עד אשר נצליח לגרום לשלטונות לטפל ברצינות בהגדרת אזורי היין, יש לדעתי לשמוח ולברך על כל מעורבות פרטית לקידום הנושא. רק פעולות כאלה יכולות לקדם בסופו של דבר גם פעולה ממשלתית. אל לנו לשכוח שלא מעורבות ממשלתית היא שהביאה את ענף היין הישראלי למקום המכובד שבו הוא נמצא כיום, אלא יוזמה פרטית, שכל שיכולה הייתה לקוות לו, הוא שהממשל לא יפריע יותר מדי.

אין זה אומר כמובן שכולנו נסכים על הכול, אבל גם באם וכאשר תהיה מפה רשמית עדכנית בעתיד, ספק בעיני אם כל פרטיה יהיו מוסכמים על כולם. אציע לכולנו לשמור על ראש פתוח בהקשר זה, ושננסה להביט בדברים מנקודת המבט של ענף היין וצרכיו, במגמה לקרב זו לזו את דעותינו השונות באשר לגבולות אזורי היין של ישראל, ולא להרחיקן.

אביב בכרם – יקב בר-מאור

"כדי להישאר שפוי בסגר הקורונה, צריך לצאת החוצה". כך כתב הצלם דוד סילברמן ונסע לגבעת נילי אל כרם הסוביניון בלאן של היינן רמי בר-מאור, שבתמונה לוגם יין סוביניון בלאן 2019 מהכרם. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: ומה יש לפרופסור עמוס הדס לומר על IPEVO?

מקרא כותרת הידיעה כי הוקם איגוד מקצועי ישראלי לייצור וגידול יין, עורר בי רגשות מעורבים. אף שהגעתי לגיל גבורות, אודה כי זיכרוני עדיין אינו מתעתע בי. לכן, קריאת הידיעה העלתה זיכרונות על איגוד דומה שהוקם לפני כ- 16 שנים  (15. 1.2004) בשם "פורום יינני ישראל", אשר יועד לאגד כאיגוד מקצועי את כל העוסקים בענף היין ויצרני היין דאז. כראש האיגוד נבחר י. פלם מכרמל מזרחי, לידו שימשו כחברי ועד: א. צ'ילג, ס. פלגרין, א. רוזנבאום, ד"ר א. פפיקיאן וכותב שורות אלה.

מפת אזורי היין של ישראל. האם תעבור מימי עיון ודיונים אל השטח?
גם זו הייתה הצעה למפת אזורי גידול גפן יין

המטרות שהוצבו  לאיגוד האיגוד כללו: קידום וטיפוח המיומנות ורמת הידע וההשכלה של יינני ישראל; ארגון כנסים לצורכי הדרכה והשתלמות מקצועית, הבאת מומחים להדרכת ייננים וליבון בעיות מיוחדות או חידושים בייננות, פרסום ניתוחים של מגמות וגישות חדשות בייצור יינות, שיפורם ומכירתם; עזרה בקדום מכירות וטיפוח תרבות היין ונוהגי הצריכה של יינות ישראל באמצעות חינוך, הדגמה, יעוץ והדרכה ישירה לקהל; עזרה בארגון תחרויות טעימה של יינות ישראלים, יעוץ בפרסום המלצות על יינות בתקשורת הכתובה והמשודרת.

המחשבה הייתה שהקמת הפורום כאיגוד וולונטרי, תאפשר קידום מטרות אלה ואחרות עליהן יוחלט בהמשך. האיגוד פעל כשלוש שנים. נמנו עליו יותר מ- 150 חברים שנכחו בכנסים אליהם הובאו מומחים מהארץ ומחו"ל. הוכללו בו יקבים בהנהלת חרדים, במסגרתו החלה פעילות לקידום הוראת מקצועות היין בפקולטה לחקלאות ברחובות, פתיחת קורס טועמים בהדרכת מומחי חו"ל ליצירת גוף לסיווג איכויות ודירוג יינות הארץ ופעולות אחרות.

האיגוד הוחרם על ידי מספר מנהלי יקבים מובילים, בטענה כי חברים בו "ייננים חסרי דיפלומה". דעיכת פעילות האיגוד נבעה משינוי מבנה ביקבים שונים וקשיים בארגון תמיכה כספית לפעולתו. לאור חסרון איגוד כזה, עצם הקמת העמותה החדשה מעוררת שמחה מחד, ומאידך גם מעלה מספר שאלות כלליות: האם יינות טובים הם נחלת יצירתם של ייננים "בעלי דיפלומות"? מדוע לא יכללו כל הייננים בארץ כדי למלא אחר המטרה המוצהרת של האיגוד החדש ל"קידום מצוינות בגידול ענבי יין וייצור יין בישראל"? המטרה לעיסוק בענייני רגולציה של פעילויות בענף נראית מנוסחת שלא כשורה ומוטב היה להסתפק במעורבות ושתדלנות כמנוף השפעה על גורמי שלטון ופיקוח בכל הדיונים הקשורים ברגולציה של הענף. הדרישה להסמכה אקדמית מביאה לכך שמספר חברי הארגון כיום מצטמצם ל- 50 חברים, וחבל.

מפת השבטים כמפת אזורי היין שלנו? מענה לכל הנטיות הפוליטיות
מפת השבטים כמפת אזורי היין שלנו? מענה לכל הנטיות הפוליטיות

להלן כמה משאלות שהועלו בשעתן על ידי חברי "פורום יינני ישראל" דאז, שרובם היו אוטודידקטים, ביניהם בעלי יקבים יידועי שם אז וגם היום. נראה לי שיש לשקול משאלות אלה ולהכלילן בין מטרות הארגון החדש:

הקמת מכון יין עצמאי ובלתי תלוי לקידום איכות היין בישראל (יכלול מעבדה שעבור מחירים שווים לכל נפש יבדקו יינות יבוא ואלה המיוצרים בארץ).

קידום מחקר לזיהוי זנים המתאימים לאזורי הארץ השונים, כמו גם "פתיחת הארץ" ומתן רשות לייבא זני גפן יין מכול מקור שהוא, ולאו דווקא מדייויס שבקליפורניה.

קידום הפעילות לזיהוי ותיחום אזורי גפן היין ייחודיים בישראל, באם לפי הגישה האירופאית (על בסיס Terroir – Appellation) או על פי הגישה הנהוגה בארה"ב (American Viticultural Area – AVA).

הקמת שני פורומים מקבילים, האחד ליקבים הגדולים והשני ליקבים קטנים ויקבי הבוטיק (אלה שמעל ל- 20,000 בקבוקים יהיו יקבים גדולים).

חיפוש פתרונות לחשיפה ושיווק יינות יקבי הבוטיק תוך ניצול ריכוז יקבי הבוטיק במסגרת הפורום.

איסוף והפצת מידע על שווקים. קידום הדרכה, השכלה גבוהה וייעוץ לייננים החברים באיגוד. חתירה להסמכת ייננים חסרי הסמכה, ופתיחת בית ספר גבוה לייננות בארץ (אוניברסיטאות קיימות, שלוחות אוניברסיטאות חו"ל, האוניברסיטה הפתוחה, או מכללות מקומיות).

לקדם ולהדגיש את "חופש היצירה והביטוי" של הייננים ביינותיהם, מבלי להכתיב או לכפות את שיטת "אימות המקום" (Appellation) בטרם עת.

קביעת גוף בוחן לדירוג וסיווג איכויות יינות הארץ. ארגון סיורים מקצועיים בארץ ובחו"ל לייננים, וחשיפתם לשיטות ייצור ויישון יינות חדשות ולסגנונות יין מקומיים או חדשים.

קידום דיונים לגיבוש נושאי פעילות חדשים לטיפוח הייננות בישראל, תוך הכנת מפרטים לפרויקטים ייחודיים בנושאי תקינה, הדרכה, או יישום ידע מחו"ל והתאמתו לתנאי הארץ לצורכי פיתוח הייננות בישראל.

איסוף מידע הקשור בגפן היין וייצור יינות ועדכונו, ממקורות תעשייתיים ומוסדות מחקר בארץ ומחו"ל. ארגון מפגשים מקצועיים לסיכום עונות לליבון נושאים דחופים עונתיים.

במסמך הצגת הארגון החדש לא ברורה עמדת הארגון לגבי מפת אזורי היין הקיימת ברשומות החוק בארץ. האם באו להמיר את הקיים? האם היא הצעה חדשה לתיחום מחדש או שמא הצהרה על האזורים, שתוחמו על ידי גיאוגרף וחברי הארגון כאזורי היין אשר יסומנו על תוויות יינות היקבים החברים בארגון?

מה עמדת הארגון לגבי מחקר במשרד החקלאות, או לחילופין למעמד מחקר ופיקוח מועצת הגפן ומעמדה? אכן רבות השאלות להן אין תשובה ברורה במסמך שפורסם במרשתת.

כותב שורות אלה רואה בהקמת הארגון תחילת דרך, והצהרותיו כפעיית תינוק של גן טרום חובה. את החובות והלקחים ילמדו חבריו לכשירחיבו ויתקלו במסגרות שלטון, חוק וסדר. מכל מקום נאחל להם התחלה טובה והצלחה בפועלם הראשוני כאיגוד מקצועי.

אביב בכרם – יקב ויתקין

אסף פז יינן יקב ויתקין מספר: זהו כרם שנין בלאן צעיר בן חמש, שאנו מגדלים בצפון הארץ ומשולב במסע ישראלי הלבן החל מהבציר האחרון. הטרקטור עוסק בקילטור האדמה והפיכתה במטרה לאוורר, לסלק עשבים פולשים ולהטמין אותם בקרקע, ובכך להפוך אותם לזבל ירוק שמשפר את איכות האדמה. בנוסף יוצר הקילטור שכבת בידוד ששומרת על לחות בעומק הקרקע, מה שעוזר לנו למעט בהשקיה.
ערן פיק יקב צרעה. צילום רן בירון

3: ראיון וירטואלי עם יינן: ערן פיק

כמה שאלות שהופנו לערן פיק – יינן ומנכ"ל יקב צרעה, וחזרו עם אנקדוטות שהתפתחו לסיג ושיח בעיקר עם הספרים והסרטים שלו.

ספר לימי קורונה? סיימתי לא מזמן את בן גוריון דמותו של מנהיג – אניטה שפירא.

שאטו שבאל בלאן 1947 שזכה לדירוג A קלאס בדירוג היינות של סנט אמיליון, רשם מחיר שיא לבקבוק אחד במכירה פומבית. בקבוק הבורדו היה בבעלות אספן שוויצרי אלמוני, ונמכר במכירה פומבית של כריסטי'ס בז'נבה תמורת 304,580 דולר.

שאלתי את ערן: מה גרם לאותו יין להגיע למעמדו? תשובתו: "יש יין דקיק ויין שמן, יין כהה ויין בהיר, עם טעם מאופק ועם טעם נועז יותר. העולם הזה מלא להפליא בטעמים שיוצרים מגוון אינסופי. השאיפה לאלגנטיות היא זו שמובילה, לספק חלומות כמו מלאכת תפירה מדויקת, וצריך להתפלל לאלת הפרסום כדי שתסייע לגורל לעמוד לצידנו". (1947 סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה – אליזבת אוסברניק).

ואין שום קשר לדעתך ש- 1947 היא השנה בה נולד רוברט פרקר, מי שמכונה פרקליט היין ובעצם נחשב למבקר היין המשפיע ביותר בעולם, הראשון, המורה דרך, המיילד, הבן גוריון שלנו? הוא מהנהן בראש, ובטח חושב על המנהיגים שפרשו בשיא – גם פרקר וגם בן גוריון, והבעיה שהם לא השכילו להוריש דור של מנהיגים בסדר גודלם.

וצודק ערן. במשפט מהספר 'בן גוריון – דמותו של מנהיג'  מאת פרופ' אניטה שפירא, מתחבאת השורה: "כיום לא יכול לצמוח מנהיג, הורגים אותם כשהם קטנים".

האם הקורונה תשפיע על הטרואר? "קורונה לא תשפיע על האדמה או על האקלים. אבל היא כן תשפיע על האדם. נהיה קצת שונים. עדיין לא ברור באיזה מובן".

סרט שראית שמתאר את ענף היין? "הסיפור שאינו נגמר – מתאר מלחמה מול הלא כלום. סרט שני 'שלישיית בלוויל' – סרט אנימציה ללא מלל. סאטירה על החברה הצרפתית והאמריקאית".

יין מנחם לימים אבודים? "חבית 80 של יקב יתיר.

ערן פיק מיקב צרעה בחלקת המאובנים בכרם שורש. הכי טובה של היקב. צילום פאפא רצי
ערן פיק מיקב צרעה בחלקת המאובנים בכרם שורש. הכי טובה של היקב. צילום פאפא רצי

אני חוזר לשאלה על השפעת הקורונה ולתשובתו של ערן פיק: "היא תשפיע על האדם. נהיה קצת שונים. עדיין לא ברור באיזה מובן". כי העולם משתקם על פני בִּיצה טובענית של שִכחה. ובמשפט הזה הוא מחזיר אותי שוב ל- 1947. אני לוחש לעצמי Je maintiendrai (אני אחזיק מעמד – המוטו של ההולנדים). אבל הקורונה זו מלחמה, אני לוחץ ושואל, ופיק מפריח בועת חשיבה שמעבירה אותי לסרט שלו "הסיפור שאינו נגמר" שמתאר מלחמה מול הלא כלום, ואני חושב לעצמי שרק לפני מספר שבועות הוא דיבר על דוקטרינת Shock and Awe – "השתלטות מהירה" סרטו של רוב ריינר מ- 2017, אז מה פתאום סיפור ועוד כזה שלא נגמר? אבל אצל ערן כמו אצל ערן הכל מתחבר רק צריך לשים לב לפרטים הקטנים ושוב 1947 מכה בי ללא רחם. בסיפור שלא נגמר משחק  ג'רלד מק'רני האגדי, וגם הוא גם יליד 1947 ואם כבר אל הלא כלום, אז בתפקידו הקטן והבלתי נשכח בסרט 'מסיבת ההלוויה שלי' הוא משחק את הכומר גאס הורטון.

אני מוציא פותחן יין שיש לי במקרה בכיס, ואיתו אני עושה חור בבועה שלו  – I REST MY CASE. אבל ערן פיק לא מוותר; הוא יודע לאטום חביות דולפות אז מה זו בועה בשבילו. בסדר, אני נכנע. הנה ארבע משאלות: טימבוקטו,  אקפולקו, סינגפור או הונולולו, – תבחר. אז תעצום עיניים, הוא מבקש, תספור עד 80 חביות ותטעם: בלנד יומיומי של יקב יתיר, קל לשתייה, נגיש וחמצמץ בסגנון קוט דה רון. שימו באוזניות את שלישיית בלוויל 

אביב בכרם הביתי של יקב נעמן

צילום רמי נעמן

רמי נעמן מיקב נעמן ברמות נפתלי מספר: בשנת 2001, עם המעבר מרמת השרון לרמות נפתלי, הדבר הראשון שעשינו – עוד לפני תכנון ובניית הבית, היה שתילת הכרם הביתי בחצר הבית. הכרם כולל כ-220 גפנים מארבעה זנים: קברנה סוביניון, מרלו, פטי וורדו, ושורה אחת של סירה. כפי שבטינה אמרה לי, ברגע ששתלתי את השתיל הראשון – נשתלתי יחד איתו. וכך הפך התחביב לעיסוק, והעיסוק למקצוע. לפני כן עשינו ביחד קורס ייננים ביקב שורק, ותוך כדי גידול ועיצוב הכרם למדתי ייננות בקורס CELLAR MASTER בתל-חי. הבציר הראשון היה ב-2004, וכבר הבציר השני ב-2005 הניב מדליית זהב ראשונה לקברנה סוביניון בתחרות טרה-וינו. ב-2005 שתלתי את הכרם הגדול של זני בורדו (12 דונם) בהר יחמור – עמק המכנסיים; סעיף של עמק קדש.

צילום רמי נעמן

מאז 2008 הכרם הביתי משמש בעיקר לרוזה פינק פלויד, ובכל שנה שנייה לפורטוני (יין בסגנון פורט), כאשר לצורך עצירת התסיסה אני מזקק מהכרם הביתי אלכוהול ענבים (חלק אני שותה בעוונותיי… והשאר לפורטוני). את הוורדים (כלאי תה) על שלל צבעיהם שתלתי עם הכרם, ואת ניחוחם ניתן להריח עד למרפסת הבית. בין הוורדים נמצא גם ורד הנקרא "בטינה" שלא יכולנו בלעדיו.

צילום רמי נעמן

יש אין ספור אגדות לגבי תפקיד הוורדים בכרם: החל בלואי ה-14 ששתל בדרך לוורסאי ורדים בקצות השורה כדי שרעייתו תתעסק בוורדים בזמן שהוא יתעסק עם…, וכלה בכך שהוורדים מעידים על נגיעות הכרם בקימחון – זה נכון חלקית. אמנם גם הוורדים חשופות לקימחון, אך זה לא אותו הקימחון שתוקף את הכרם. בכל מקרה, זה נראה נפלא, ומריח עוד יותר נפלא.

צילום pixabay

5: יינות הפועלים ל-1 במאי

הקריאה "פועלי כל הארצות – התאחדו!" חתמה את המניפסט הקומוניסטי שחיברו קרל מרקס ופרידריך אנגלס ב- 1848. היא  מבטאת את תפיסתם ולפיה הזיקה בין הפועלים בכל העולם חזקה מההשתייכות הלאומית או הדתית. כבר שנים הופך התאריך 1 במאי לשם נרדף להפגנות כנגד השולטים. איגודי העובדים וסטודנטים מנצלים את חג הפועלים כדי למחות על רפורמות, ולא פעם ההפגנות הללו הופכות לאלימות. בצרפת הפגינו כנגד עליית מחירי הביצים, באנגליה כנגד הארכת גיל יציאה לפנסיה. הם מפגינים שם על דברים מהותיים, רציניים, לא כמו אצלנו שחיתות, הפרת אמונים, גניבת קולות ועוד שהשולטים מבצעים בנו. משום מה הם מצליחים לשנות את ההחלטות – אנחנו לא ממש. אנחנו עדיין מאמינים לאנשים שבחרנו בהם שהם יעשו את העבודה מבפנים טוב יותר, ורק המשפט של שולמית אלוני ז"ל מהדהד בראשי: "רק תולעים משפיעות מבפנים". למזלנו אין תולעים ביין, אז יינות הפועלים – ככה קראנו לפרק זה.

האם יש יין שמיועד לאגף המשרתים, כאנקדוטה למבעבע הוורוד של יקב רמת הגולן שחביב על הגבירה המורמת מעם? מה המקבילה שלו על מדפי רשתות השיווק והקצרין ואלכסנדר הגדול והיתיר והגרנד וין, ומה המקבילה של צרעה לדורותיו? יצאנו לבדוק.

כרם שעל של יקב כרמל. צילום דרור דותן

יקב כרמל: על המדפים תמצאו את Selected מוסקטו – יין מבעבע, קליל ומתקתק, בעל אחוז אלכוהול נמוך, מאוד מזכיר את הפנטזיה של שנות ה- 90.מחירו 30 ₪. שתי כוסות ממנו לא תזכרו כלום ולא תזקירו כלום. בדוק.

יקב רמת הגולן: מוסקטו עם 6% אלכוהול, לחובבי בירת השנדי של שנות ה- 80. מחירו 35 ₪ שיכניסו אתכם למנהרת הזמן.

יקב תבור: רוזה ברברה סדרת אדמה. מחירו 55 ₪. הכי שווה עם נקניקיות, אבל לפחות שיהיו נקניקיות שוות.

יקב ברקן: שרדונה מסדרת קלאסיק בציר 2019. מפתיע באיכותו בהתחשב במחיר של פחות מ- 50 ₪.

יקב ויתקין: מסע ישראלי אדום. בלנד מרוכז בטעמים של עוד. מחירו 69 ₪.

יקב הרי גליל:  ויונייה 2019. ארומטי, פרחוני, אחד מהמשובחים. מחירו 60 ₪.

יקב יזרעאל. צילום דוד סילברמן dpsimages
יקב יזרעאל. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב בנימינה: קברנה רזרב 2017 וגם המרלו רזרב, שניהם נמכרים עכשיו בסביבות 45 ₪, ואכן תמורה משובחת. שימו אותו בטעימה עיוורת מול כאלה שתג המחיר שלהם 100 פלוס, ותרימו גבה.

יקב נטע: אדום 2016 – בלנד של  50% מרלו,  20% סירה, 15% פטי וורדו, 15% פטיט סירה. מחירו 60 ₪ .

יקב עמק יזרעאל:  נהלל 2017 – סדרת מחווה להתיישבות היהודית בעמק יזרעאל. זנים: גרנאש, סירה, קריניאן. מחירו 67 ₪, והגבעתרון עפים עליו.

יקב פסגות: סיני 2018 – בלנד מקברנה סוביניון ושיראז. מדויק, עוצמתי. יופי של יין. מחירו 61 ₪.

יקב רקנאטי: קברנה סוביניון רזרב כרם לבנון 2015 – רגע לפני שהוא הופך למשהו אחר שווה לטעום אותו. מחירו 80 ₪.

יקב וורטמן: שמבור 2014 – 38% קברנה סוביניון, 38% קריניאן, 14% מרלו, 10% קברנה פרנק. הכי ים תיכוני, הכי מתאים לאוכל והכי מחיר מדהים. 64 ₪.

יקב טוליפ: קברנה סוביניון 2019 – עם נגיעות של קריניאן ו-ויונייה. יין שאפשר לקרוא לו בלון ניסוי, ואכן אם ימשיכו בקו של הבלנד הזה עם יותר תשומת לב בחומר הגלם, יכול להיות שמדובר בסוג של בלאק. מחירו 58 ₪.

גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא
גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא

יקב לוריא: בלנד בורדו ספיישל אדישן – נעשה ונמכר בחנויות היין של דרך היין ורק לחברי מועדון. 1+1 לחברי מועדון רק 99.99 ₪ (50 ₪ לבקבוק בקניית שניים. מדובר בפינוק אמיתי של חברי מועדון דרך היין שאפו). באותו מקום תוכלו לקבל את גמלא השמורה סוביניון בלאן של יקב רמת הגולן ב- 50 ₪ לחברי מועדון. מחיר מדהים ליין מדהים.

דומיין נטופה: שנין בלאן 2018 – 51 ₪ של אושר בבקבוק.

יקב גבעות: גוורצטרמינר 2017 – עשיר מאוד בארומות של פרי טרופי, פה מתובל ומדויק. מחירו 72 ₪.

יקב עמק האלה: אוור רד קברנה מרלו – בלנד מאזור הגידול של עמק האלה. יין מאוד נעים ומאוד ארצי – 31 ₪. אוור רד לבן –  בלנד מקומי עשיר בארומה לימוניות, דשא קצוץ, אשכולית – 31 ₪. מדובר במחיר של בעל הבית השתגע.

עמיחי לוריא יינן יקב שילה
עמיחי לוריא יינן יקב שילה. צילום שחר כהן

יקב קדש ברנע:  נגב – בלנד של  50% קברנה סוביניון מכרם ניצנה, 30% שיראז ו- 20% קברנה פרנק מכרם חלוצה. גם ניצנה גם חלוצה, אפשר להתחיל לרקוד הורה. מחירו 51 ₪ – וואלה ריקוד מטורף.

יקב שילה: ברברה שור 2015 – 100% ברברה עם חמיצות מופלאה, פרי עשיר ומחיר של 74 ₪. איך תרגמה נעמי שמר את ז'אק פרוור: "נא זכרי ברברה, גשם עז ניתך על ברסט". ואכן גשם של ברכה יש ביין הזה.

יקב אדיר: בן זימרה שיראז 2018 – עשיר בפרי שחור דחוס ומרוכז, טבק וסיגארים, תבלינים יבשים. מחירו 76 ₪. שימו אותו מול כל ה- 150 ₪ שאתם קונים בגלל המיתוג, ותבינו שאפשר אחרת.

יקב הר ברכה: ג'וזף מרלו 2017 – בלנד של 85% מרלו, 10% קברנה סוביניון, 5% פטי וורדו. יין מדויק, עשיר בריחות וטעמים נפלאים, עמוק ומורכב. מחירו 64 ₪. יופי של יין בקלות הייתם מאמינים אם על התווית היה רשום גרנד רזרב.

לסיכום: בסופו של יום כולנו תוקעים שוארמה בפיתה, ואת הלובסטר משאירים שמישהו אחר יזמין וישלם עלינו. ככה גם ביין – נשאיר את המותגים היקרים לאצולת המאה ונהנה מיינות טובים במחירים שפויים.

אודליה בנאי הגיבה

מרקס ואנגלס קראו לפועלים להתאחד, אבל רק בכינוס האינטרנציונל ב- 1889 נקבע שהאחד במאי הוא חג הפועלים. למה האחד במאי? כי ב- 1.5.1886 התקיימה בשיקאגו אחת ההפגנות הגדולות שארגנו ארגוני העובדים בארה"ב. ההפגנה התפתחה למהומות היימרקט, ונהרגו בהן כ- 60 מפגינים ו- 7 שוטרים. מאז הפך הדגל האדום שמסמל את דם הפועלים, לסמל הסוציאליזם. חג שמח!

מד"א – תודה ליקבים התורמים

לכל בקבוק יין שנתרם לאלפי עובדי מד"א ומאות רופאים ברחבי הארץ,  צורף כרטיס תודה זה עם שמות עשרות היקבים שתרמו. צילום דוברות מד"א

6: איש הענבים חוגג עצמאות בבית החדש

הנה הגיע שבוע טעימת העצמאות המסורתית של איש הענבים, החל מהיום שישי 15 עד 7.5.20. המקום החדש של איש הענבים גדול ומרווח, חללים חללים. אז הפעם קצת שונה וקצת מוגבל בזמן, אבל רשימת היינות מרשימה, לא בטוח שתוכלו לטעום את הכול, אבל יש כמה אסור לוותר עליהם וכמה שכן. יש הרבה מגנומים בטעימה הזו, והרבה מאוד של יקבים נחשבים. הם הולכים על בטוח כי המגנום נשמר טוב יותר, ואם לא – אז עצם העובדה שזה מגנום מרטיטה לאנשים את החך. מתחילים:

יקב אלכסנדר: אלכסנדר הגדול קברנה סוביניון 1999 – יין בן 21 שנים. אני בספק אם הוא חי.

יקב אפק: שרדונה רזרב שרדונה 2018 – תעשו V. אין ברירה כי כולם מהללים.

יקב בן חיים: קברנה סוביניון  רזרב2017 – דווקא הוא ולא הגרנד.

יקב ברבדו שוכן בינות כרמים וגידולים חקלאיים אחרים באזור הישוב כרמי יוסף ליד תל גזר העתיקה במורדות שפלת יהודה. צילום יונתן לבני
כרם של יקב ברבדו. צילום יונתן לבני

יקב ברבדו: שיראז 2018 – שונה בנוף השיראזי.

יקב גת שומרון: 24K ויונייה 2012: תשאירו אותו לסוף, הוא מדהים.

יקב דוכתא: קברנה סוביניון 2013 – יין מדויק, שווה כל לגימה.

יקב דרימיה: סהר 2016 – כל מה שיוצא מהיקב הזה שווה זהב. לא לפספס.

האבא מיכאל והבן אדם אלפסי מיקב הר אודם
האבא מיכאל והבן אדם אלפסי מיקב הר אודם

יקב הר אודם: אלפסי 2009 דאבל מגנום – מעניין מעניין ביותר.

יקב וילה וילהלמה: טיימלס 2006 – אתם הולכים להיות מופתעים, ובגדול. טיימלס 2007 – לא לפספס.

יקב ויתקין: קברנה פרנק 2008 -הכי פרנק שקיים.

יקב טוליפ: בלאק טוליפ 2017 –  טוב, זו לא חוכמה עם כזה יין עוצמתי. סופר פרימיום 2013 – שווה להשוות בין שתי אסכולות יינניות.

יקב יתיר: מש"ק 2006 – יופי של יין.

תמונת העשור: שני פורצי הדרך - אלי בן זקן מיקב קסטל ויאיר מרגלית מיקב מרגלית. כל אחד מהם בדרכו ועל פי פילוסופיית העולם שלו העניק לענף את היסודות המוצקים; עמודי הבטון שעליהם נשענת תעשיית היין הישראלית. צילום רן בירון
שני פורצי הדרך – אלי בן זקן מיקב קסטל ויאיר מרגלית מיקב מרגלית.  צילום רן בירון

יקב כישור: סירה 2017 -סירה בתולי שהולך להיות גדול.

יקב כרמל:  קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1979 – אהההה, אולי כן ואולי לא. ויניארדס שני 2014 – יין מרתק.

יקב מרגלית: קברנה סוביניון 1996 מגנום – הגודל כנראה כן יקבע אם הוא שרד.

יקב סריג: GSM 2018 – יינן מוכשר עם יינות מדויקים.

יקב עמק האלה: אסטייט מרלו 2013 – יין שעבר 4 ייננים. בטח הבלבול עשה לו משהו.

יקב פייב סטונס: ויניארדס נוביליטי 215a לבן 2018 – יין להתחיל איתו את הטעימה.

אבי פלדשטיין – השותפים רואים בו מדען גאון חסר מעצורים. צילום דוד סילברמן dpsimages
אבי פלדשטיין . צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב פלדשטיין: סייפא 2014 – אומנם קרא לו סייפא, אבל הוא הריישא של פלדשטיין אחרי כל הלא מסוננים הגאוניים.

יקב צוובנר: 35.40.2 2015 – נקודת ציון לא רעה ליין טוב מאוד.

יקב צרעה: שורש 2018 – לא מוכן לשתייה, אבל אם ימזגו לכם תשתו.

יקב קדמא: בלאן דה נואר 2019 – יש פה משהו אחר, שונה ומרתק. קופייה 2017 – לינה הייננית יודעת שהוא הטוב ביותר שלה.

יקב קלו דה גת: סיקרא סירה 2011: ה- 2013 לא החזיק מעמד, אולי זה כן.

יקב קסטל: פטיט קסטל 2014 מגנום – הוא יעשה את העבודה ויוציא  את הרעש של ההתלהבות שלכם.

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן ויעל גיא מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות. צילום דוד סילברמן dpsimages
ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן ויעל גיא מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן: ירדן פינו נואר 2005 – היחידי שמזכיר פינו אמיתי, אחריו לא היו יותר. שווה. ירדן קברנה סוביניון 1991 מגנום – גם אם הוא חום וחומצי, סביר להניח שנתלהב.

יקב שטרן: קברנה סובניון רזרב 2016 – יופי של יין.

יקב שמחון: קברנה סוביניון 2016 מגנום – ואני כבר חשבתי שראיתי הכול. אכן שיגעון הגדלות במיטבו.

יקב תשבי: יונתן תשבי קברנה סוביניון 1999 –  יין מפעם. שווה לבדוק.

משק יין הנס שטרנבך: נחל חכליל 2015 – הכי נגיש והכי מדהים שנעשה ביקב.

 

5 תגובות

  1. בניגוד לרובן ככולן של המדינות יצרניות היין בעולם, הרי שמזה עשרות בשנים שמדינת ישראל כסמכות, אינה פועלת פעולה ממשית (פרט למינוי ועדות אחת לכמה שנים בלא ליישם את מסקנותיהן), על מנת להגדיר את אזורי היין שלנו ולתת להם הכרה רשמית מכוח חוק.

    במצב דברים זה, נאלצים גופים פרטיים
    ומוסדיים אחרים למיניהם, לנסות ולמלא את החלל, בנסיון לקדם את ענף היין שלנו, על מנת שמבחינה זו, נהיה ככלל העמים, ולשים את העין הישראלי על המפה, תרתי משמע.

    יוזמות מסוג זה, כמו למשל של IPEVO או של המועצה האזורית מטה יהודה ומועדון יקבי יהודה, ראויים לכל ברכה. עם זאת, מכיוון שמדובר ביוזמות פרטיות, המונעות מן הסתם גם מאג'נדות שונות, רק טבעי הדבר שיתעוררו ויכוחים ומחלוקות, בעיקר באשר למקום שבו יסומנו הקווים. אני למשל מוצא הגיון רב בהוצאתו של אזור הגולן מ"תחפושת" הגליל שבו היה נתון עד היום ובאמירה הברורה לפיה מדובר באזור גידול נפרד, עם מאפיינים משלו, שראוי שנדבר עליו באופן ייחודי, על אף ה"רגישות", לכאורה או שלא לכאורה.

    מכל מקום, עד אשר נצליח לגרום לשלטונות לטפל ברצינות בהגדרת אזורי היין, יש לדעתי לשמוח ולברך על כל מעורבות פרטית לקידום הנושא. רק פעולות כאלו יכולות לקדם בסופו של דבר גם פעולה ממשלתית. אל לנו לשכוח שלא מעורבות ממשלתית היא שהביאה את ענף היין הישראלי למקום המכובד שבו הוא נמצא כיום, אלא יוזמה פרטית, שכל שיכולה היתה לקוות לו, הוא שהממשל לא יפריע יותר מדי.

    אין זה אומר כמובן שכולנו נסכים על הכל, אבל גם באם וכאשר תהיה מפה רשמית עדכנית בעתיד, ספק בעיני אם כל פרטיה יהיו מוסכמים על כולם.

    אציע לכולנו לשמור על ראש פתוח בהקשר זה ושננסה להביט בדברים מנקודת המבט של ענף היין וצרכיו, במגמה לקרב זו לזו את דעותינו השונות באשר לגבולות אזורי היין של ישראל, ולא להרחיקן.

  2. מילה מרשימה "אפלסיון", אבל לפני שממסדים את "האפלסיון" לא שווה לטפל בתוויות ה- "רזרב" בעשרות בקבוקי יינות הסופרמרקט?

  3. בדרך כלל בתקופה של יום העצמאות מדברים כאן על תחרות אשכול הזהב. השנה אין אפילו תאריך אפילו לא באתר סומלייה. אם למישהו יש מידע, אשמח לשמוע.

  4. מרקס ואנגלס קראו לפועלים להתאחד, אבל רק בכינוס האינטרנציונל ב- 1889 נקבע שהאחד במאי הוא חג הפועלים.
    למה האחד במאי? כי ב- 1/5/1886 התקיימה בשיקגו אחת ההפגנות הגדולות שארגנו ארגוני העובדים בארה"ב. ההפגנה התפתחה למהומות היימרקט ונהרגו בהן כ- 60 מפגינים ו- 7 שוטרים. מאז, הדגל האדום שמסמל את דם הפועלים, הפך לסמל הסוציאליזם.
    חג שמח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר