השבוע בענף היין 271: יקב כרמא נשרף, ותם עידן הדקנטר

השבוע מתחילים בנושא בוער: יקב כרמא נשרף, שתי נשים ממוקדות מטרה: רימה אולברה (אואזיס), לורי לנדר (צפרירים), הסקנדל של בישול עם יין קצרין, דקנטר – לא צריך, יונתן לבני מבקר – יקב עגור ויקב בנימינה, יקב טוליפ בקמפיין שהיקבים הגדולים היו צריכים לממן, ופינה חדשה: הרשת החברתית – ערוץ היין. קריאה מהנה.

הכינרת והשמש הכתומה שאסור להחמיץ אותה צולמו במתחם האירוח עדיקה שבמעלה גמלא. בכוס סמיון 2019 של יקב וורטמן החיפאי שגם כן נהנה מצבעי השקיעה. צילום שלי פארי – יוצרת תוכן ובלוגרית @shellypeeri

מספר השבוע

מספר הנפטרים מתחילת מגפת הקורונה: 5,001

נכון לחצות בין חמישי לשישי 5.2.21. מקור: משרד הבריאות

לכאורה המספר אינו קשור ליין, אבל כמובן כן קשור. כמה מהם אהבו יין ושתו יין? וגם אם לא, מספרם עצום ורב

כולנו חייבים לחשוב על כך. לכו גם אתם להתחסן

 

צילום יקב כרמא העולה בלהבות גלית רביב באינסטגרם

 1: יקב כרמא נשרף כליל

שלשום בערב פקד אסון כבד את יקב כרמא השוכן במושב תירוש בין קריית מלאכי לבית שמש בחבל עדולם השייך למועצה אזורית מטה יהודה. ברגע אחד עלה כול היקב בלהבות על כל תכולתו – חביות, בקבוקי יין, ציוד, חלום ומפעל חיים מאוד ייחודי.

גלית רביב ייננית יקב כרמא

שוחחתי עם ייננית היקב גלית ארביב, שסיפרה בכאב גדול כי היא קיבלה התראת שריפה לנייד, אבל עד שכוחות כיבוי אש הגיעו למקום לא נותר דבר. לשאלתי האם יודעים מה קרה, התשובה הייתה שמשטרת ישראל חוקרת אפשרות למעשה על רקע פלילי.

יקב כרמא שהוקם ב- 2012, הוא מיזם משותף לאגודת ברכת הארץ ולקבוצת יהודים פילנתרופים מהעולם, שבחרו לשתף פעולה בהקמת יקב בוטיק שמייצר כ- 8,000 בקבוקי יין בשנה. פרויקט 'ברכת הארץ' נועד לאפשר ליהודי התפוצות לקיים את כל המצוות התלויות בארץ, על ידי רכישת יחידת קרקע של 250 מ"ר בארץ ישראל, עליה מגדלים את כל שבעת המינים, ושכירת חקלאים ואנשי מקצוע אשר יגדלו עבורם את כל שבעת המינים, וכך יזכו לקיום כל המצוות התלויות בארץ.

צילום גלית רביב יקב כרמא

יוזם הרעיון הוא הרב יינון רביב – ראש ישיבת פנמה, רב ומורה בעיר בית שמש, גלית ארביב היא הייננית של היקב – צעירה שהתאהבה בעולם היין, ורצונה הוא להנגיש עולם זה לדור הצעיר. ניר שחם הוא היועץ של היקב, במהלך השנים האחרונות זכה יקב כרמא במספר לא קטן של מדליות ופרסים בתחרויות טרה וינו.

אנחנו מאחלים לגלית ולכל מיזם כרמא שיקום מהיר וחזרה לקארמה הטובה

הנה אביב קרב ובא

צילום זאב דוניה

פריחת השקדייה מבשרת את האביב המתקרב בכרם הפטיט סירה וזינפנדל של יקב סוסון ים בבר גיורא שבהרי ירושלים

רימה אולברה ובעלה אלון ובמן – אהבתם ליין. צילום מדף הפייסבוק

 2: על המוקד – שתי נשים ממוקדות מטרה

רימה אולברה מסעדת אואזיס: מזיגה איטית

רימה אולברה מבשלת כבר עשרות שנים, היא השפית הכי טובה בארץ, הכי ממוקדת מטרה לגבי פילוסופיית האוכל שלה, טריות, תחכום, הבנה מקסימלית של חומרי הגלם. ויותר מכל: אין אצלה אופנות, יש התמדה, עבודה סיזיפית, והיא אוהבת את הלקוחות שלה. הישיבה באואזיס שבמונטיפיורי 17 תל אביב (ברור, כשיתאפשר), היא טיסה ליעד לא ידוע, אבל בידיעה שהקברניטה תפתיע ותוביל את הלקוח למחוזות אקזוטיים נפלאים.

במהלך שנת הקורונה הראשונה הציעה אואזיס ללקוחות המסורים שלה אופציות של משלוחים וארוחות מובנות בבית הלקוח. השבוע החליטה רימה לעלות שלב, להציע גם את בר היין המדהים שהיא גיבשה אצלה במהלך השנים, ולצרף בקבוקי יין של 300 סי.סי שיבוקבקו במסעדה וישולבו בארוחות שנשלחות. המגוון גדול ומרתק. מכשיר ה- CORAVIN מצויד במחט ארוכה שננעצת בבקבוק, ודרכו אפשר למזוג את כמות היין הרצויה. המחט שנשלפת בעצם לא מאפשרת לחמצן להיכנס לבקבוק וככה לקלקל אותו. בדרך זו הנוזל שנשאר בבקבוק יכול להחזיק מעמד חודשים. הרעיון של רימה אולברה מאפשר ללקוחות לקבל בקבוק שמכיל שתי כוסות יין, ובעצם לא צריך לקנות בקבוק שלם שעלול לא להיגמר, או עבור חברים שנפגשים אפשר לבקבק יין על פי טעמם האישי.

לורי לנדר יקב צפרירים. צילום דוד סילברמן dpsimages
לורי לנדר יקב צפרירים. צילום דוד סילברמן dpsimages

לורי לנדר יקב צפרירים: תבקבקי בפקודה

לורי לנדר מיקב צפרירים מייסרת אותי כמה פעמים בשנה. כשכולם משיקים את היינות הלבנים שלהם או את הרוזה, כפי קורה בחודשים אלה, היא אומרת לי שהיא לא בטוחה שהיא צריכה, והיא 'לא בטוחה, ויכול להיות שזה לא ייצא לי כמו בשנה שעברה'. אני שומע את הריטואל הזה כבר כמה שנים, וגם השנה אותו סיפור. נו לורי, מה עם הרוזה? או: השאנין בלאן יצא כבר? והיא שותקת ומתחילה לנשום בכבדות, ואני מבין שהנה עוד פעם היא לא בטוחה ולא יודעת.

לורי, קדימה הסתערי על הביקבוק. צילום שייקה לנדר

אז נסעתי ליקב והפתעתי אותה ודרשתי לטעום והיא לא רצתה, ושייקה היינן שהוא גם בעלה הלך והביא, וטעמנו. רוזה מקברנה פרנק מינרלי, חומצי להפליא, מתיקות קלילה שנפתחת לאט לאט, אפטר טייסט של שקדים לבנים טריים, פותחים את התאבון ברגע. טעמנו גם פרנץ' קולומבר 2020 – ירקרק וגם פה היין חד כתער, פרחוני, מתיקות קלילה, 12% אלכוהול, טעמים שנשארים בפה לאורך זמן. יופי של יין יצא. לורי הבטיחה שבפסח היינות יהיו מבוקבקים. אין הרבה מהרוזה ומהלבן, אז מי שמקורב שיבקש שישמרו לו כבר עכשיו. לפי ההתלהבות של החיילים שנכנסו במקרה ליקב, באמת לא יישאר הרבה מהיין.  איך אמר שקד שטעם: לורי, תבקבקי בפקודה!

בקבוק הקצרין נמזג לפויקה. צילום מחדשות 13

 3: יין ואוכל – זה סקנדל!

אי אפשר היה להתעלם השבוע מעשרות התגובות לכתבה ששודרה בחדשות 13, בה חובב אוכל בישל סיר פויקה בגינת ביתו, כאשר הוא השתמש בחצי בקבוק יין קצרין של יקב רמת הגולן ( 400-600 שקלים לבקבוק). זעקות השבר והבושה והבוז כלפי אותו בשלן פויקה, אותן השמיעו אחדים מהמגיבים, הזכירו לי את המשפט של מולייר במחזה טרטיף: "כול מה שפה קורה פשוט בלתי נסבל. זו לא התנהלות של בית – זה סקנדל! אני יוצאת מפה, מאוד לא מרוצה; דיברתי – זה נכנס לאוזן – ויצא! פה אין כבוד לכלום".  אלוהים, חשבתי לעצמי, אז האיש שם חצי בקבוק קצרין בתבשיל, וההוא טס במחלקה ראשונה ומשלם 6,000 דולרים ואני מטר מאחוריו רק ב- 200 דולר. נו אז מה, חשבתי לעצמי, או שהאיש לא מבין ביין וקיבל את הבקבוק מתנה ואמר יאללה צריך להשתמש לפני שיתקלקל – היין כבר בן 8 שנים; או שלאיש יש מלאי של עשרות בקבוקי קצרין, ורבאק, אשתו צעקה לו: משה, תפנה את המדפים בארון או שאני זורקת. אז האיש שם חצי בקבוק יין של קצרין בפויקה. SO WHAT. איך יצאה הפויקה, זה מה שאני רוצה לדעת, מה אכפת לי היין?  ואני בכלל לא חובב אוכל שמתבשל שעות בסיר, ועוד פויקה בשטח שתמיד נכנס פנימה אבק, וגרגרי החול חורקים בשיניים. ותמיד יש מישהו שמקבל כוויה מהסיר הלוהט, ואז לך תמצא אלוורה בשטח.

הפילוסופיה של היקב היא שרק בשנים יוצאות דופן מייצרים קצרין
הפילוסופיה של היקב היא שרק בשנים יוצאות דופן מייצרים קצרין. צילום דוד סילברמן dpsimages

קצרין בפויקה, תכלס למה לא. מה אם זה היה, למשל, לובסטר או איזה פילה בקר של שרולה משובח, או איזה נתח קובה משויש של פרה יפנית שעשו לה עיסוי לפני השחיטה? האם זה היה מכשיר או מאשר את השימוש בקצרין? מעניין. בסך הכול מה יש ביין שמתחבר לתבשיל, או מה עושה הנוזל לתבשיל הבשר? קודם כל הוא צובע אותו, תלוי בחוזק הצבע – בהיר, עמוק, ארגמני, שחור וכו'. הדבר השני רמת החומציות שתשפיע על טעמי הבשר, ובעיקר על הרוטב. אלכוהול, צר לי לאכזב, לא עושה כלום. כי ברגע שהנוזל מגיע לרתיחה, אדי האלכוהול נעלמים. טאנינים? אם תבשלו תנין אולי הם יתחברו. אין השפעה. ובסוף, והכי חשוב, אלו הם טעמי הנוזל כאן  נכנסים למשוואה כל מה שמרגישים ביין כששותים אותו, סוג הפרי – דובדבנים, שזיפים, פירות יער, טעמי ריבה או טעמים קלים יותר, קפה, וניל ועוד.

יאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן – שנתיים ביקב עם ויקטור שונפלד היינן הראשי – יותר מ-28 שנים ביקב. צילום דוד סילברמן dpsimages
יאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן עם ויקטור שונפלד היינן הראשי. צילום דוד סילברמן dpsimages

גם ארומות היין לא ישפיעו, כי כאמור הן יתאדו. גם סמיכות הנוזל לא רלוונטית, כי מה שיגרום לסמיכות התבשיל אלה הם רמת השומן שיש בבשר, והעמילן שיופרש מהירקות (תפוחי אדמה, לפת, שורשים ועוד). גם רמת הסוכר ביין רלוונטית, ובעיקר כאשר החום גבוה מאוד והיין יכול להיחרך בקלות יותר, או להפוך לקרמל שיהיה מאוד מריר. בסופו של דבר צריך להתייחס ליין כאל עוד תבלין שמוסיפים לתבשיל. צריך לדאוג ליחסים של נוזלים אחרים שמוסיפים לתבשיל או מופרשים מהירקות, כמו  מים או ציר כזה או אחר.

סוג היין לא רלוונטי, צריך לטעום קודם לראות שהיין לא מקולקל או הפך לחומץ. קורקיות, דרך אגב, לא רלוונטית, ואפשר להשתמש ביין קורקי – זה לא משפיע. אז סיר הפויקה שבושל ביין קצרין הוא ללא ספק לא VFM (תמואה לכסף – תל"כ), אבל לאותו בשלן המונח MVFM (מאוד VFM) לחלוטין כן. והאמת, אני מקנא בו. תכלס למה לא, כולה קצרין, כולה יין, ואיך אמר מורי ורבי: אל תשכחו שיין זה בסך הכול מיץ ענבים שתסס (תכלס מקולקל). תשתו קצרין, תבשלו עם קצרין, מה זה משנה. "הבה ניהנה מן החיים כל עוד אנו יכולים" – גם זה של מולייר (גם הוא באצילים).

צילום pikabay

4: תם עידן הדקנטר

דקנטר הוא כלי שנועד לחדרר יין; המונח בעברית הוא "משפה". היום אפשר למצוא כלי זכוכית המשמשים כדקנטר בצורות שונות, החל מכלי זכוכית פשוט שמזכיר כלי בו משתמשים בבית חולים, ועד לכלים מעוצבים כמו ברבור, בעובי זכוכית דק מאוד ובצבעים מרהיבים. אלו כלים שבעצם נראים כמו תכשיט יוקרתי, ובעיקר מונחים על המזנון על מנת שהאורחים יתפעלו מהם. לא בטוח שייעשה בהם שימוש כלשהו.

MOUNT NYSSA WINE DECANTER

מעט מאוד יינות צרכים בכלל חדרור ברמת דקנטר. הסומליירים נוטים היום למזוג ישירות לכוס, ולבקש להמתין מספר דקות על מנת שהיין ייפתח. יינות מתיישנים, שרבים חושבים כי הם חייבים חדרור, נוטים דווקא להתחמצן מהר מאוד בתוך דקנטר. גם פה ההמלצה היא לפתוח את הבקבוק לפני השתייה, ולהמתין בסבלנות המהירות מהשטן במקרים של יינות מתיישנים, וחוץ מקצת קריאות התפעלות של האורחים ולהרגיש קצת חשובים, רוב הסיכוי שהיין שתמזגו לדקנטר כאמור יאבד מהר מאוד את החיות שלו. דווקא יינות צעירים נמרצים, אוהבים וצריכים דקנטר, בו הם נרגעים מאוד ויותר נוחים לשתייה. צריך לזכור שההגשה של יינות צעירים בכד חרס או זכוכית (קראף) מאוד פופולארית בצרפת, ספרד, איטליה, יוון או גרוזיה-גאורגיה. אלו מדינות שיותר אוהבות לשתות יין ופחות לשחק עם אביזרי יין, ולא בכדי.

לא נוותר על דקנטר וויסקי זה MARINES GLOBE DECANTER US MARINE CORP GIFT

אז הנה ההכרזה כי תם עידן הדקנטר. להיכן שאני מוזמן, אני משום מה תמיד רואה בבתיהם של חובבי יין את הכלי המעוצב הזה תקוע כאמור על המזנון, ותמיד, אבל תמיד, יש עוד שניים-שלושה בארון. ביום ההולדת האחרון שלי קיבלתי ארבעה דקנטרים שהתווספו לחמישה שכבר קיבלתי בשנים קודמות, ואז ירד לי האסימון: הכלי הזה כל כך מיותר והוא הפך פשוט למעיק. זוכרים את הבונבוניירות של פעם, שעברו כמתנה בין החברים? זה בדיוק מה שקורה עם הדקנטרים, והבעיה שאי אפשר גם להשתמש בהם אפילו כוואזה לפרחים, או להכניס למדיח. אז תם עידן, ומאחר ויש לי יום הולדת בסוף החודש אני מבקש או אפילו דורש: לא רוצה ולא צריך בשום אופן דקנטר.

שלמה בר אבא (מימין) וגידי גוב במערכון פייזר. צילום מסך מזהו זה – כאן 11

ואם בדקנטר עסקינן, אז קצת נימוסים והליכות – ככה לא אוחזים כוס יין

גידי ובר אבא, ככה לא אוחזים כוס יין – שימו לב: כשאתם מניחים את האצבעות שלכם, מקמו אותן על החלק התחתון של הגבעול. האצבע האמצעית צריכה לנוח על הגבעול מעט מעל הבסיס. רק שלוש אצבעות אלה יהיו במגע ישיר עם גבעול הגביע. שתי האצבעות הנותרות צריכות לנוח באופן טבעי על גבי הבסיס. זו הדרך הסטנדרטית להחזיק כוס יין. החזקתו בצורה כזו תביא ליציבות מספקת, ובו-זמנית תרחיק את הידיים מהגביע. זה לא נגמר כאן, אז המשיכו ללמוד ב- Vikicell.

אבל המערכון מצחיק אז מוזמנים לצפות בו

בקבוקי הטעימה של יקב עגור. צילום מהיקב

5: יונתן לבני טועם בזום – יקב עגור

אני כנראה אחד הבודדים שאוהב את הזום שמככב במפגשים מסוגים שונים מאז החלה מגפת הקורונה לפני כשנה – כן, כבר כמעט שנה אנחנו בשיט הזה. הזום מאפשר להיות בכל מקום, בכל זמן, להיראות כאילו אתה מקשיב גם כשאינך עושה זאת, ולחסוך זמן נסיעה, מחיר חניה – אם מוצאים, זמן התחככות, ועד כהנה וכהנה יתרונות. הטרנד החדש בטעימת יינות אף הוא מתבצע בעזרת הזום. היקבים שולחים הביתה בקבוקים קטנים עם העתקי התוויות של הבקבוק הגדול, או שולחים את הבקבוק עצמו. הטעימה נעשית בזום עם היינן או בעל היקב, או שניהם.

שוקי ישוב מיקב עגור. צילום דוד סילברמן dpsimages
שוקי ישוב יינן יקב עגור. צילום דוד סילברמן dpsimages

לפני שבוע השתתפתי בטעימת זום של יקב עגור השוכן במושב עגור שבמטה יהודה, ומייצר כ- 70,000 בקבוקים בשנה. לאחרונה הצטרף ליקב כבעלים ומנכ"ל אלעד כץ, מי שהיה מנכ"ל יקב קסטל ביד השמונה. אלעד הוא שכן קרוב של שוקי ישוב המזוהה כל כך עם יקב עגור וממשיך להיות שותף ביקב באחוזים קטנים יותר. אלעד מתגורר בישוב לוזית, לא רחוק מעגור, והוא הנחה את טעימת הזום.

בלנקה 2020 – למה בלנקה? כי 'בלנקה' הוא 'לבן' בספרדית למרות שהזנים ביין אינם ספרדים. הבלנקה הוא בלנד של סוביניון בלאן ויונייה ושנין בלאן. הענבים באים מהאזור, רובם מוואדי מטע וואדי פוקין, והשנין בלאן מנחל חכליל באזור הרי יהודה. ליין בוקה מרענן של פרחים ופירות הדר, שמקורם בענבי הסוביניון והשנין. יין בטעם לימוני, מינרלי עם סיומת מעט מתוקה וחומציות עדינה. מאוד מהנה. מחירו 92 ₪ – 80 ₪ היה יותר VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

בקבוקי יקב עגור בגודל מלא. צילום מהיקב

רוסה 2020 –  אותה שאלה כמו לבלנקה יש לי לשם 'רוסה' – יין רוזה מבלנד של ענבי קברנה פרנק ומורבדר. התירוש עבר תסיסה אלכוהולית ומלולקטית בחביות ישנות. יש לו טעם לוואי קצת מעצבן. לא כוס הרוזה שלי; טעמתי טובים יותר מהרי יהודה. מחירו 90 ₪. VFM לא.

קסם 2019 – יין שאינו מיוצר בכל שנה. בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. היין שהה 8 חודשים בחביות ישנות. ריחות של פרחים ועשבי תיבול. גוף בינוני ולא מכביד. נהדר ליום חם או לארוחה לא כבדה. למרות שמדובר בזנים חמים, רק 12.5% אלכוהול כמו בלבנים. מציע לפתוח אותו ולחדרר לפני השתייה. מחירו 88 ₪. VFM כן.

חדר הטעימות המשופץ והמזמין כל כך של יקב עגור. רק שיאפשרו כבר להגיע. צילום מהיקב

לים 2016 –  יין שהיקב מייצר כבר משנת 2010. בלנד של סירה ומורבדר, זנים שהתאקלמו טוב באגן הים התיכון. צבע ארגמן עמוק, פרי חמצמץ. למרות שהוא יין אדום מומלץ לצננו מעט בטרם השתייה. טעם לוואי קצת שונה בתחילת הטעימה, שהלך ונעלם בהמשך. מחירו  110₪.  95₪ מתאים יותר על מנת שיהיהVFM .

שמירה מיוחדת 2016 –ספיישל רזרב או רזרב מתורגם ביקב עגור ל'שמירה מיוחדת' שנמשכת שנתיים בחביות. אהבתי את השם. מזכיר קצת מצה שמורה. בשם, לא בטעם. היין מורכב מ- 45% קברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה, ומעט מאוד פטי ורדו. באתר היקב לא מוזכר הפטי ורדו. יש קוראים שלא אוהבים שאני קובע כי זה בלנד אופייני לאזור בורדו בצרפת, או במילים אחרות בלנד בורדולזי.  יין עם גוף מלא, אבל עדיין שומר על קלילות מסוימת למרות זאת. כאמור, היין שהה שנתיים בחביות שחלקן חדשות וחלקן ישנות. טעמי פרי שחור, ושוקי ישוב מדבר על טעמי זיתים שחורים ביין. הסיומת מאוד ארוכה. מחירו 143 ₪. לדעתי 120 ₪ היה מאוד VFM.

סדרת אבני החושן של יקב בנימינה
סדרת אבני החושן של יקב בנימינה

6: יונתן לבני מבקר – יקב בנימינה

יקב בנימינה הוציא לאחרונה לשוק שני יינות חדשים-ישנים אותם טעמתי לפני מספר ימים. היינות משתייכים לשתי סדרות איכות של היקב: סדרת חושן – על שם אבני החושן שהיו לכהן הגדול בימי בית המקדש על האפוד, ורזרב – הנחשבת לסדרת הדגל של היקב.

אבני חושן אודם 2016  – היקב מצהיר כי כפי שנבחרו אבני החושן של הכהן הגדול בקפידה, כך נבחרו בקפידה ענבי היין המשמשים את היין ממנו נעשה החושן של בנימינה. היין מורכב מ- 95% ענבי סירה ו- 5% ויונייה מהגליל העליון והרי יהודה. הסירה הופכת יותר ויותר פופולרית באזורים חמים בעולם, וההתחממות הגלובלית מביאה לכך שבהרבה ארצות בעולם מגדלים סירה או שיראז, שהם אותם ענבים במקומות שונים. ענבי הסירה הותססו יחד עם כמות קטנה של ענבי הזן הלבן ויונייה, על מנת לתת ליין מעט עדינות. בטעימה זהו יין סירה אופייני עם גוף לא מלא וחומציות עדינה. יין רענן לא גדול, אבל עדין. ביקב טוענים שהוא יתיישן ויהיה במיטבו בעוד 5-8 שנים. אני לא אוהב להמתין. שתיתי סירה טובים ממנו בארץ, אבל בהתחשב במחירו 79 ₪ הוא בהחלט VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

יונתן שוטס. צילום מאשה סקילי
יונתן שוטס היינן הראשי של יקב בנימינה. צילום מאשה סקילי

רזרב מרלו 2017 – 100% ענבי מרלו מהגליל העליון, מכרם בעל קרקע בזלתית וטרה רוסה, ואקלים קר בלילה וחם ביום. היין עבר תסיסה מלולקטית והתבגר בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי, 25% מהן חדשות שנתנו ליין טעם קצת חזק יותר. זהו יין בשל, מאופק ומאוד ידידותי. יש לו צבע כהה וטעמים עדינים אופייניים למרלו.  טעמי פטל, שזיף ותבלנים. גימור ארוך כמו שצריך. היין שנחשב לטוב בעולם ומיוצר בבורדו, שאטו פטרוס, עשוי כולו מזן מרלו. רבים מייחסים לו תכונות נשיות וקוראים לו "יין נשי". אני אוהב נשים ואוהב את המרלו, ולדעתי המרלו הזה של בנימינה הוא מהמרלו-ים הטובים ששתיתי בארץ לאחרונה. מחירו 59 ₪, ויין דגל של יקב במחיר זה הוא ממש מציאה. מאוד מאוד VFM. אהבתי.

קמפיין יקב טוליפ. צילום רן הלל

7: יקב טוליפ – כבוד לתעשיית היין הישראלית בקמפיין רשת

רני רוגל מדווח: בימים אלה רץ ברחבי הרשת קמפיין בשם Buy Local ביוזמת יקב טוליפ, ובו סרטון קצר שמציג בעלי מקצוע שונים ורבים בתעשיית היין, העומדים מאחורי כל בקבוק יין שמיוצר בישראל. לוטן ויסמן, מנהלת השיווק והייצוא של יקב טוליפ, אומרת כי הרעיון הוא העלאת המודעות לכמות האנשים העומדים מאחורי בקבוק יין אחד, ובתוך כך להמחיש עד כמה הקורונה משפיעה על משפחות כה רבות בתחום המסעדנות, החקלאות והיין, ולא רק על עובדי הייצור ביקב למשל. הקמפיין פורסם בפייסבוק ובאינסטגרם, זכה לקידום ברשתות החברתיות, והתוצאה היא חשיפה לכ- 60,000 אנשים – בהחלט מכובד.

תמונה מהקמפיין של טוליפ

בסרטון הקמפיין (צלם ועורך: גל מנקס) מוצגים אלה לצד אלה בשרשרת היין הישראלית כורמים, עובדי ייצור, מפיצים, מלצרים, מסעדנים, יבואני החביות ופקקי השעם, מפעלי התוויות, וחברי 'כפר תקווה' הנמנים על עובדי היקב. מה שיפה זה שהקמפיין קורא לגולשים לקנות ממגוון יצרני היין המקומיים-ישראליים  – לא בהכרח מיינות יקב טוליפ אלא משלל היקבים, המסעדות וחנויות היין, ובכך לתמוך בתעשיית היין והמסעדנות הישראלית כולה. כמובן שיקב אחד לא יכול לשים על כתפיו צעד כזה בהיקף גדול יותר. היינו מצפים שהתאגדות החירום המשותפת של היקבים הישראליים – שלא הוקמה ולא פועלת, הייתה לוקחת על עצמה השקעה לחשיפה בטלוויזיה לא ל- 60,000 אלא ל- 600,000 ויותר. אבל טוליפ לקח את המשימה על עצמו.

חברי 'כפר תקווה' נמנים על עובדי היקב. צילום מסרטון הקמפיין

לא רק זה: במסגרת הקמפיין מתחייבים בטוליפ לתרום לאיגוד המסעדנים 10% מכל רכישה שתתבצע באתר היקב  בהזנת קוד קופון "מקומי", לשם תמיכה במסעדנים ועובדיהם בתקופה קשה זו. זאת, כהוקרה על פועלם והיותם חלק בלתי נפרד מתעשיית היין הישראלית החווה משבר גדול בעקבות מגפת הקורונה. "חברנו לאיגוד המסעדנים על מנת לעזור להם כמה שיותר להחזיק את הראש מעל המים בתקופה קשה זו, שכן הם חלק מאותם אנשים שגורמים לגלגל הזה של ייצור יין בישראל להמשיך להתגלגל", אומרת עוד לוטן ויסמן, ורועי יצחקי, מנכ"ל ובעלים של יקב טוליפ ויקב מאיה מוסיף בנימה אישית: "הקורונה הובילה למשברים רבים. לי היה חשוב שהעובדים, הספקים, ולא פחות חשוב הלקוחות, לא ייפגעו בעקבות המשבר. שאפו ליקב טוליפ.

8: הרשת החברתית

פינה חדשה בה נציג קבוצות פייסבוק לתחום היין. מעוניינים להשתתף ולהציג את עצמכם ואת הקבוצה שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

בשנים האחרונות אנו צופים בפריחה של קבוצות יין ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק. חלק מהקבוצות מונות אלפי חברים (ואף יותר). הן עוסקות בקידום יין מקומי וחלקן גם או רק ביינות מהעולם, נותנות במה לחוויות והמלצות של חברי הקבוצה, וחלקן גם עוסקות ביצירת מבצעים ובקניית יין מרוכזת לטובות חברי הקבוצה.

השבוע אנו מציגים קבוצת יין בת פחות משנה אך תוססת, בה יש קרוב ל- 4,000 חברים:

אמיר שמואלי עם אלי בן זקן מיקב קסטל. צילום מאמיר

אמיר שמואלי – ערוץ היין Wine Channel

כרטיס ביקור: אני בן 42. התחלתי לאהוב יין עקב עבודה בתחום המסעדות ונדלקתי. ביקרתי פעמים רבות באזורי יין שונים באירופה, בעיקר צרפת וספרד, שתיתי אלפי סוגי יין וכנראה גם יותר. למדתי בעיקר בצורה עצמאית, והשתתפתי בגמר האחרון של תחרות פרס ירדן – סיימתי אי שם בעשירייה הראשונה.

למה עוד קבוצת פייסבוק ובמה היא שונה מאחרות בתחום: את הקבוצה הקמתי בתחילת משבר הקורונה. מצאתי את עצמי עם זמן פנוי, וחשבתי לנכון שיש מקום לעוד קבוצת יין איכותית שתספק מידע, חדשות והמלצות אודות יקבים ויינות מרחבי העולם. השוני לעומת לשאר הקבוצות הוא באיכות התוכן העולה לקבוצה. אני מעלה די הרבה תוכן, הן בצורת סרטונים והן בצורת מאמרים, על אזורי ומדינות יין, תרבות יין, וכן על יקבים ויינות מכל רחבי העולם. כמו כן אני ועוד חברים בקבוצה מפרסמים המלצות ורשמים על יינות שאנו שותים וחושבים שיהיה לחברי הקבוצה עניין לגביהם.

אמיר שמואלי ערוץ היין

הרכב חברי הקבוצה: הקבוצה מורכבת מאוהבי יין וכן מאנשים בתעשיית היין בישראל, כגון ייננים, אנשי שיווק ומכירות, יבואני יין וסומליירים.

תוכניות לעתיד: להמשיך ולספק לחברי הקבוצה תוכן איכותי אודות עולם היין, לצרף עוד ועוד אוהבי יין, ולהמשיך לתת במה חמה לכתיבת יין איכותית של חברי הקבוצה. בשלב הזה הקבוצה  אינפורמטיבית, ולקראת אפריל 21 אני מתכנן להקים מועדון חברים לטובת חברי הקבוצה.

איך מצטרפים: מאוד פשוט. כותבים בפייסבוק בשורת החיפוש 'ערוץ היין', נכנסים לקבוצה ולוחצים על הצטרפות. בכל מקרה הנה הלינק.

אם לא הספקת לקרוא את הגיליון הקודם שלנו 'השבוע בענף היין 270' – הנה הזדמנות נוספת

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה