השבוע בענף היין 286: האם שנת השמיטה היא קומבינה ושטויות במיץ ענבים? ומכון היצוא מקפיא את ענף היין

השבוע במדור: מה הקשר בין שנת השמיטה לפנגו? במכון היצוא מנהלים מתחלפים וענף היין נזנח, מציירים יקבים – עגור וסומק, מחוויות יקב טוליפ באיחוד האמירויות, מרכלים על תבור, הסומלייה אפי כוץ – עכשיו החנות, יונתן לבני מבקר את המתיישנים של יקב סוסון ים, המגנומים של כהנוב מבציר 2013, ואיזה זן לא אוהבים החוקרים באוניברסיטת אריאל. קריאה מהנה

בתמונה הדמיית המכון לחקר גפן ויין באוניברסיטת אריאל שצפוי לעבור עוד כשנה וחצי לבניין חדש וחדיש של 4 קומות הנבנה עתה בתרומתה של משפחת סמסון. יהיו בו יקב מחקרי מאובזר, קומת מנהלה ושתי קומות של מעבדות וחדרי חוקרים, כולל מעבדת אנליזת יין. קראו עוד בהמשך. צילום ישי נצר

1: מה הקשר בין שנת השמיטה לפנגו? כמה זה עולה ומי ישלם? – תחקיר

שנת השמיטה תשפ"ב תתחיל בספטמבר 2021. לקראת שנת השמיטה ההולכת וקרבה, ועל רקע העובדה שאין תקציב מדינה מאושר, התקיימה לפני כחודש וחצי פגישה דחופה בין הרב הראשי לישראל, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שר האוצר ישראל כץ, שר החקלאות אלון שוסטר, סגן שר האוצר הרב יצחק כהן, מנכ"לי המשרדים וראשי האגפים המקצועיים. הפגישה התקיימה בלשכת הרב, בשל הצורך המיידי לאשר תקציב לתפעול שנת השמיטה; המתעכב בשל העובדה שתקציב המדינה האחרון שאושר היה ב- 2019.

לפי הפרסום האחרון של משרד החקלאות, היקף התקציב הצפוי לצורך התמיכה לחקלאים הינו עד 18 מיליון ₪ לשנה על פי החלוקה הבאה: למשביתים 6 מיליון ₪ לשנה; לכרם היין 5.25 מיליון ₪ לשנה; למשתלות עצי הפרי 6.75 מיליון ₪ לשנה. דרך אגב, התקציב הממשלתי לתמיכה בחקלאים שישמרו על מצוות השמיטה, עומד על 120 מיליון ₪. תעשו אתם את החישוב, ונסו להבין איפה שאר הכסף. ניסינו לקבל תשובות, אבל אלה לא ניתנו לנו, לכן ננסה להבין מפרסומי המשרדים השונים, לאן הולך רוב הכסף.

כחלק מההכנות לשנת השמיטה, שכרו המשרד לשירותי דת, הרבנות הראשית וועדת השמיטה את חברת מילגם, שהינה חברה פרטית שתפקידה להסדיר את ההחתמה על היתר המכירה.  קבוצת מילגם הוקמה בשנת 1983, ומתמחה במתן שירותים מקיפים ומתקדמים לעיריות, גופים מוניציפאליים, תאגידי מים, גופים ממשלתיים, חברות ציבוריות ופרטיות – גם החברה שמביאה לכם את פנגו, גם בעלת מפעל המלט בהרטוב, וגם מתמחה במחשוב ענן דרך חברת אולקלאוד. מי הבעלים? משפחת ויל, ממייסדי אסם.

צילום המכון למצוות התלויות בארץ

בהתאם לנהלי הכשרות, לא ניתן לשווק במהלך שנת השמיטה (המתחילה ב-6.9.21) יבול שלא גדל באחד המסלולים המאושרים ע"י הרבנות הראשית לישראל. כדי לאפשר את המשך התפקוד התקין של המשקים החקלאיים, ולמנוע הצפה של יבול חו"ל, מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים במטרה לאפשר לכל משק חקלאי לעשות את ההתאמות הדרושות, ולהמשיך באחד המסלולים אשר יפורטו כאן.

להתחיל מהגיל הרך: שנת השמיטה על רגל אחת. צילום גן לי ציוד לגני ילדים

הראשון והמוכר לכולם, הוא "היתר מכירה". זהו המסלול הנפוץ בקרב מרבית חקלאי ישראל, ובמסגרתו יפעלו מפקחים פרטיים של חברת מילגם כנציגי הרבנות הראשית לישראל, וידאגו לקיומו של תהליך מכירת הקרקע לאדם שאינו יהודי, על מנת להיכנס למסלול היתר המכירה, יש להשלים את תהליך הרישום ומפגש עם מפקח חברת מילגם לא יאוחר מ-15.8.21.

מסלול נוסף הוא "שמיטת אוצר בית דין". זהו מסלול המופעל באמצעות מספר גופים שיידרשו לקבל את אישור הרבנות הראשית לישראל, ויקבלו תמיכה ממשלתית באמצעות המשרד לשירותי דת (גם כאן המונח "מספר גופים" טומן בחובו אין ספור שאלות, ונכון לרגע זה אף אחד מהמשרדים הרלוונטיים לא הסכים להגיב). הגופים הללו מתוקצבים על ידי המדינה, ולכן יש להניח שמי שמקורב ומקושר מרוויח . יש פתרונות נוספים, כגון זריעה מוקדמת, מצע מנותק ועוד.

לאחרונה נחשפתי לעוד פתרון הלכתי שמאפשר לכל יהודי מאמין לקיים את מצוות השמיטה, והפתעתי הייתה גדולה, כי הוא מומלץ על ידי מרנן ורבנן, גדולי הדור זצוק"ל ושיבדלחט"א, אדמו"רים, גדולי החסידות, וגדולי וחכמי ספרד, רבנים וראשי ישיבות. וכולם מעניקים המלצה וגושפנקא הלכתית "לאגודת שמיטה שע"י". מדובר בחברת שומרי שביעית שהוקמה בשנת תשס"ז (2007) על ידי הרב שמחה מרגליות, ומטרתה אחת ויחידה: לאפשר לכל יהודי בארץ ובחו"ל, לרכוש יחידת קרקע חקלאית פרטית בארץ הקודש במחיר השווה לכל נפש, ולקיים בה את מצוות השמיטה בפועל. הקרקע החקלאית ממוספרת ורשומה בטאבו על שמו של הרוכש על ידי נאמן, ומתקיימים בה כל התנאים ההלכתיים הדרושים לקיום המצווה בהידור.

איך זה עובד?

מצטרפים לאגודה, וממנים אותה לרכוש עבורך קרקע עבורך. לאחר ההצטרפות באתר, מקבלים טפסים להשלמת הרכישה. הטפסים כוללים הסכם נאמנות והודעת נאמנות, ועל המצטרפים למלאם ולהחזירם מלאים. בכך אתם ממנים את אגודת שמיטה כ'נאמן' לרכוש עבורכם ובשליחותכם יחידת קרקע.

חקלאים מטעם אגודת השמיטה מעבדים את הקרקע במהלך השנה השישית, כדי לקיים את "והשביעית תשמטנה ונטשתה" בשנה השביעית.

לקראת שנת השמיטה ממפים את הקרקע ליחידות קרקע מוגדרות, על מנת לאפשר את העברת הבעלות לרוכשים. בערב שנת השמיטה מושלם ההליך הקנייני, וכל יחידת קרקע נרשמת בטאבו על שם כל מצטרף. וכל אחד מהרוכשים מקבל תעודה ואסמכתא בציון חלקו המדויק בקרקע.

לקראת השמיטה מתייצבים שליחי הרבנים בקרקע למעמד הפסקת העבודה ופתיחת השערים לכל דורש, עם תליית שלט המכריז על 'הפקר'.

עם השלמת התהליך זוכים בשתי 'מצוות עשה' מן התורה, בכל רגע ורגע במשך 365 ימות השנה השביעית: מצוות "תשמטנה ונטשתה", ומצוות "ושבתה הארץ". בקיום מצוות יקרות ונדירות אלה, זוכים להתברך בברכת 'וציוויתי את ברכתי' ישירות מפי הגבורה.

בסיום שנת השמיטה, מוכרת האגודה את הקרקע בשליחות הרוכשים.

צילום pixabay

כמה זה עולה?

אמה אחת 89 ₪ לחודש – למשך 12 חודשים 1,068 ₪; ד' אמות בארץ הקודש 149 ₪ – למשך 12 חודשים 1,788 ₪ ; ד' אמות על ד' אמות 299 ₪ לחודש – למשך 12 חודשים 3,588 ₪.

על השאלה האם יש עניין לרכוש קרקע ערב שנת השמיטה כדי להתחייב בשמיטה, ענה שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א בתשובה חדה וברורה "בוודאי". לשאלה האם גם נשים מחויבות בקיום מצוות שמיטה,  ענה כבוד הרב "כן". ולשאלה האם רכישת קרקע לשביעית היא דבר טוב, לא היה ספק בתשובתו: "בטח. 'וציוותי את ברכתי'".

מרן הגאון אב"ד מבריסק למען קרן השביעית של הישובים האגודאים קוממיות וכפר גדעון. ירושלים, תשי"ח. צילום מארכיון הספריה הלאומית

למען הסר ספק מבהירים באגודת השמיטה, כי אין כל קשר בין פעילות 'אגודת שמיטה' המאפשרת לכל יהודי לקיים בעצמו את מצוות השמיטה, לבין פעילותה של 'קרן השביעית' – המעניקה סיוע לחקלאים שומרי שמיטה

בקיצור, הרבה מאוד כסף מעורב בזה, וחלק מתקציב השמיטה עובר דרך חברות פרטיות (למשל מילגם). נשאלת השאלה, האם אין במשרד הדתות ובגופים האמונים על שירותי הדת השונים, מספיק כוח אדם לביצוע העבודה הנדרשת. אציין רק שעל פי נתונים של מרכז מאיר יום, ישנם למעלה מ-20,000 משגיחי כשרות בכל הארץ.

לא שכחתי שהמדור שלנו עוסק ביין. ואם ביין עסקינן, כששואלים ייננים מהיקבים הגדולים, אף לא אחד מהם מתרגש משנת השמיטה, אף על פי שמרבית היקבים מחזיקים בכרמים בחוזים לטווח ארוך או שבכרמים בבעלותם. לפי התשובות שקיבלתי, הם נערכים מבעוד מועד ומייצרים יותר יין שנה לפני. מה גם שרוב היין משנת השמיטה בעייתי בעיקר בחו"ל ולא בארץ, ויש פתרונות לכל גחמה דתית. כך למשל, אוניות עמוסות בבאלקים של מיץ ענבים נוכרי יעשו דרכם לישראל. וכמובן יש קשרים עם כורמים נוצרים או מוסלמים שמוכרים גם הם יבול נוכרי, וכמו בפסח מוצאים מישהו לא יהודי שרוכש את הכרמים תמורת שקל והכל מסתדר. חלק מהכורמים מכניסים שותף גוי, שהשטח נרשם על שמו לתקופת השמיטה.

גם הקרן הקיימת מצטרפת. צילום מאתר קק"ל לצעירים

השמיטה מזמן כבר אינה שמיטה, ולא מיישמים את שנת השמיטה כפי שבאמת הייתה צריכה להיות על פי התורה:  "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ…". (ויקרא כ"ה, א'-ב'). התורה אוסרת מפורשות כל יוזמה, או אקטיביות, הכרוכה ביחסו של עובד האדמה כלפי חלקתו: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ … " (ויקרא כ"ה, ג'-ד').  על פי הציווי התנ"כי, בשנת השמיטה צריך להיעשות צדק חברתי. "ואכלו אביוני עמך", כלומר אין מעמדות, וכל הזכויות הקשורות ביבולים הופכות שוות. אף אחד לא מעבד את הקרקע, וכאשר מבשילה תנובת שדה ופרי, כולם מוזמנים לאכול, גם עניי הכפר.

דבר נוסף הוא "ושבתה הארץ שבת לה". כאן מדגישים את חשיבות השמירה על הקרקע ומתן המנוחה לארץ. יש כאן ניסיון למנוע ניצול וזיהום של הקרקע, ומעבר לציווי האלוהי, כמובן מדובר במנוחת החקלאי. כלומר, אחת לשבע שנים ניתנת לחקלאי האפשרות לשמוט את עיסוקיו הרגילים בשדה ולהתרכז ברוח (כמו המורים בשנת שבתון, למשל). אז בקיצור, שנת השמיטה היא עוד קומבינה בשירות החרדים. לא מנוחה, לא השבתה ובטח לא שמירת הקרקע, בקיצור שטויות במיץ ענבים.

ציור צביה האריס ליבנה ליקב עגור

מציירים יקבים – יקב עגור

הציור, שצויר כדי לעדכן את תווית יין 'שמירה מיוחדת' החדש של יקב עגור שייצא למכירה בשבועות הקרובים, הוא פרי שיתוף פעולה עם צביה האריס ליבנה – אמנית ומורה לציור מצפון רמת הגולן, שכתבה לנו כך: "על מנת להצליח לתאר את קסמו המיוחד של האזור, היה חשוב שהציור ישלב בתוכו את האלמנטים המרכזיים בנוף היקב, ואלו נבחרו בקפידה וברגישות תוך עבודה משותפת. הטכניקה התבססה על רישום וצבעי מים באופן שיוצר משחק בין דיוק לחופש, ועל כן מתכתב היטב עם אופי המקום".

צילום מדף הפייסבוק של יקב עגור

יקב עגור שהוקם בשנת 1999, מייצר כ-30,000 בקבוקים  בשנה מכרמי היקב הסמוכים, הנטועים במושב מטע ובגבעת ישעיהו. יינות היקב: רוסה (רוזה – קברנה פרנק ומורבדר) בלנקה (לבן –  סוביניון בלאן, ויונייה, שנין בלאן, רוסאן), קסם (אדום – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, סירה), לַיָּם (אדום – סירה, מורבדר), שמירה מיוחדת (אדום – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, סירה).

צילום מכון היצוא
השקת פעילות מכון היצוא בארה"ב. היו זמנים… האם הסתיימה ואיננה? צילום מכון היצוא

2: מכון היצוא – ענף היין קפא על שמריו

חילופי גברי במכון היצוא: גלעד פלד הוא מנהל המחלקה החדש (מנהל מחלקת אגרוטק, מזון ומים), וליאור קוניצקי הוא מנהל החטיבה החדש (משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת פיתוח עסקי). במכון היצוא אפילו לא טרחו לעדכן שהיו חילופים בהנהלה הראשית, או להוציא מכתב מה התוכניות שלהם לתחום היין – שני מנהלים חדשים שאכן קפאו על השמרים.

דפנה שטרנפלד, מכון היצוא
דפנה שטרנפלד – כבר לא קשורה ליין במכון היצוא

דפנה שטרנפלד, שהייתה סמנכ"לית ומנהלת חטיבת מוצרי הצריכה במכון היצוא – גם יין, מונתה לסמנכ"ל ומנהלת המכללה ליצוא ולשיווק. גם היא ממרום דרגתה לא טרחה לעדכן, או לפחות לתת לנו צ'אנס להודות לה על שיתוף עבודה במשך שנים שניהלה את העסק; גם כן מראה דבר או חצי דבר על העניין שהיה לה בתפקיד הקודם. התברר לנו במקרה, שגם יערה שמעוני – מנהלת ענף פודטק ויין, אוטוטו כבר לא.

יערה שמעוני - אשת המיליונים שתחלק את תקציב פרויקט קידום היין בארצות הברית. צילום דוד סילברמן d
יערה שמעוני שהייתה אמורה לחלק את מיליון הדולרים – גם היא כנראה בחוץ. צילום דוד סילברמן dpsimages

שנת הקורונה שיתקה את כל נושא היין בעולם. תערוכות בוטלו, היצוא לא נסק, ופה ושם יקבים גדולים הצליחו כל אחד בדרכו להמשיך למכור. בתחילת 2021 הוחלט ע"י ועדת ההיגוי להשהות את הפרויקט הגדול לשיווק יינות ישראלים בארצות הברית עד יוני, בתקווה שהמצב בארה"ב יתבהר יותר. לדברי מכון היצוא, התקציב הוקפא עד שהפעילות בארה"ב תחזור לנורמל. מדובר בפרויקט למיתוג וקידום יין ישראלי בארה"ב בעלות של כמיליון דולר בשנה.  כבר לפני חצי שנה שאלנו מה עושים עם הכסף, והאם נציגי היקבים הביעו דעתם בנושא. צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן יין, מסר שבעקבות הקורונה נעצרה כל הפעילות שתוכננה, ועכשיו כשהחיים בארצות הברית חוזרים למסלול, יצטרכו לחשוב באיזה פעילות להמשיך. בתשובה של צחי דותן טמונה השאלה הגדולה, האם נכון לבזבז את הכסף על השוק האמריקאי השבוי.

תערוכת ProWine בשנחאי – מה תכניות המכון לגבי סין או מזרח אסיה בכלל
תערוכת ProWine בשנחאי – מה תכניות המכון לגבי סין או מזרח אסיה בכלל

ככל שעקבנו אחר מטרת הפרויקט טרום הקורונה, המשכנו לשאול האם באמת יש צורך להשקיע מיליון דולר בשנה לקדם את היין הישראלי בארצות הברית, התשובה שניתנה: הכוונה לשווק גם יקבים לא כשרים, ועל ידי זה לפתוח את השוק לקהל אחר.

השוק האמריקאי ממוצב כבר עשרות שנים, ושווי יצוא היין לארה"ב עומד כיום על כ-27 מיליון דולר – יותר ממחצית יצוא היין הכולל מישראל, שהוא כ-17% מכלל הייצור בארץ. היקבים השולטים הם ברקן, רמת הגולן, כרמל וטפרברג – כולם כשרים כמובן, והקהל ברובו יהודים שומרי מצוות. יש בקצוות כמה מסעדות שהיין הישראלי נמצא בתפריט  שלהן, אבל זה ממש בשוליים. עדיין שוק הקייטרינג הכשר והחנויות הכשרות שולטים. ביד רמה.

נתן הרצוג – הבעלים של רויאל וויין, ואדיב ברוך – יו"ר מכון היצוא באירוע בתל אביב. צילום איל קרן

זאת כאשר האמריקנים צורכים כ-13% מכל היין בעולם, ומייבאים יותר מכל מדינה אחרת בהיקף של יותר מ-6.2 מיליארד דולר בשנה, שהם 17.2% מכלל היבוא העולמי. נכון שאחרי קריאת הנתון הזה אנחנו צריכים להרגיש מגוחכים. אין לנו מספיק יין בארץ על מנת לענות לאיזושהי דרישה של קהל נוסף. מה שקורה, זה שהפנטזיה לכבוש את השוק האמריקאי היא פשוט חסרת ביסוס, ואף אחד לא ממש עשה מחקר שוק בארצות הברית האם יש צורך ביין 'ישראלי' אקזוטי, כשמסביב יש כל כך הרבה מדינות שמוכרות לשוק הלא כשר יינות אקזוטיים במחצית המחיר של היין הישראלי (יוון, גרוזיה, לבנון, ועוד ועוד), וכמובן השוק הספרדי, האיטלקי והצרפתי, ואסור לשכוח את היינות הכשרים שחברת רויאל וצור סוכנויות מלקטות ביקבים לא כשרים שמקימים קווי ייצור כשרים.

ובואו נגיד שיקרה נס, והאמריקאים יזמינו מיליוני בקבוקים נוספים בשנה. מה יהיה עלינו פה בארץ? היבוא יחגוג, היין הישראלי יעלם מהמדפים, אבל לא בטוח שזה יהיה רע. אולי ככה באמת יהיה אפשר להוריד את מחירי היין בארץ, ונעלה את התצרוכת כאשר נשתה יינות יבוא בשליש מחיר. מה אכפת לנו שהאמריקאים ישלמו, ובעיקר הגויים? אבל אסור לשכוח שאם יקרה שוב אסון והכלכלה העולמית שוב תכנס לקטסטרופה, ולו לזמן קצר, לא תהיה דרך חזרה. היבוא יישאר, והיינות הישראלים ימצאו את עצמם מתיישנים במכולות (רק להזכיר שחלק גדול מהיינות ישראלים לא נוטים להתיישן כל כך טוב). לחיים, או CHEERS באמריקאית.

לא לשכוח שיש מיליון דולר בקופה עבור קידום יצוא היין הישראלי

לא סיימנו א: מישהו צריך לתת את הדעת על כדאיות הפרויקט. עברנו שנת קורונה, היא שינתה סידרי עולם, וחייבים לקחת בחשבון את שנת השמיטה שעומדת בפני היקבים, בה היצוא של היין הישראלי ממש מועט. תקימו, ומהר, ועדה על מנת לקבל החלטות. יש מיליון דולר בקופה, שמכון היצוא מחזיק קרוב לחזה. ויפה שעה אחת קודם לפני שזה ייעלם לטובת מיזם אחר שלא קשור.

לא סיימנו ב: היקבים החברים בוועדת ההיגוי, ואמורים להיות בין מקבלי ההחלטות בכל הקשור למיזם ולכסף, הם: ברקן, כרמל, דלתון, רקנאטי, תבור וטוליפ. אף אחד מהם לא ישב בוועדה שהחליטה על דחיית המיזם (בבדיקה טלפונית שערכתי, כולם אישרו לי שהם לא השתתפו בקבלת ההחלטה). אז הנה קיבלתם עכשיו מידע, ויש לכם את האחריות לגבי כל היקבים ששילמו ממיטב כספם להשתתפות במיזם. עליכם לדרוש התכנסות לאלתר על מנת לדון בשנת השמיטה, ולדון מה לעשות עם הכסף. המנהלים החדשים במכון היצוא הם כנראה דור שלא ידע את יוסף, ואני לא בטוח שהם רוצים להכיר. עכשיו זה בידיים שלכם.

ציור אמנון מאור עבור יקב סומק

מציירים יקבים – יקב סומק

אמנון מאור, חברם של הילה וברק דהאן בעלי יקב סומק בזיכרון יעקב, צייר את היקב כמתנה לבעליו. בחיטוט מהיר מצאנו קצת מידע על הצייר, שחברו רון ג'ובינו כתב עליו בפייסבוק: "כמה מילים על אמנון מאור, האישיות עם הניגודיות. הצד הקרבי שבו: לוחם במקצועו, מאמן קרב מגע , יחידות מובחרות : צבא ובמשטרה  בארץ ובעולם. לאמנון שם עולמי – אסטרטגיות לחימה בידיים. הצד ההומני שבו: צייר רגיש , נולד בצפת, מצייר ומאייר בדרך כלל נופים, אנשים ובעלי חיים מתחילת ההתיישבות. לאמנון תערוכות רבות. כדאי לכם לבקר".

הילה וברק בכרם – הסביבה הטבעית. צילום אביב קורט

יקב סומק שמייצר כ- 22,000 בקבוקי יין בשנה, הוקם בשנת 2002 ע"י ברק והילה דהאן במטרה לייצר יין ברמה הגבוהה ביותר מכרמי המשפחה. ברק, דור חמישי לכורמים בזיכרון יעקב, גדל כששורשיו נטועים עמוק במסורת המשפחתית, והאהבה ליין טבועה בו מילדותו. לאחר שהילה סיימה תואר ראשון בחקלאות באוניברסיטה העברית, היא נסעה לאוסטרליה כדי להמשיך להעמיק את הידע היינני והמקצועי של עשיית היין, והשלימה תואר שני בייננות באוניברסיטת אדלייד.

העבודה ביקב מתבצעת בשיתוף פעולה מלא של השניים וילדיהם – ללא הסתייעות בעובדים מבחוץ, בשילוב של מקצוענות לא מתפשרת והנאה בעשייה. כרמי היקב נטועים באזור בקעת הנדיב למרגלות זיכרון יעקב, ואותן חלקות מעובדות על ידי המשפחה מאז 1882. בכרמי היקב נטועים זנים אדומים: קריניאן, קברנה פרנק, סירה, מלבק, גרנאש, מורבדר ופטי ורדו. לבנים: שרדונה, רוסאן, ויונייה, שנין בלאן. הטיפול המיוחד בגפנים, זמירה קפדנית, דילול והשקיה מועטה, מביאים ליבולים נמוכים ולאיכות ענבים גבוהה במיוחד.

יינות טוליפ-מאיה באמירויות. צילום רועי יצחקי

3: יקב טוליפ באיחוד האמירויות – לא הכול וורוד בממלכה העשירה

פתיחת המסחר בצורה חופשית ולא סודית עם שוק איחוד האמירויות הערביות, פתחה למאות חברות ישראליות אפשרות להגיע לקהל יעד חדש ומרתק. מדובר במרכז סחר גלובלי, שמציע אזור סחר חופשי ללא מיסים על הכנסות, עם בירוקרטיה נמוכה וצמיחה של 45% בעשור, מה שמאפשר למדינות אלה להפוך למרכז עסקי ותיירותי משמעותי וחשוב בכל העולם.

דובאי. צילום pixabay

לישראל יש כמובן הרבה דברים להציע שם: חידושים טכנולוגיים בתחום הרפואה, חידושים בתחום של התפלת המים, טכנולוגיות בתחום החקלאות המדברית, טכנולוגיות בתחומי המחשבים והסייבר, וכמובן בטחון ואמצעים טכנולוגים הקשורים בזה. גם תחום החינוך יוכל לרוות שם נחת, מאחר ובאמירויות משקיעים הון עתק בחינוך הילדים.

חותמים על הסכמי יצוא בדובאי. צילום מועצת השומרון

מבחינת מזון ומשקאות, מדובר במדינה מוסלמית שלא תמצאו בה חזיר, ואלכוהול מוגש בעיקר לתיירים – יש רבים כאלה, וכמובן בבתי המלון ומסעדות היוקרה מגישים אלכוהול. מבחינת יינות, עיון בתפריטי היין של בתי המלון היוקרתיים מצביע על אהבתם ליינות בורדו, בורגון, ספרד, איטליה, וכמובן נותנים במה מכובדת ליינות מלבנון. היינות בתפריטים בעיקר הם יינות ממותגים, וכאלה שמותאמים לאנשי עסקים מצליחים – 53% שם מעדיפים מותגים על פני מוצרים שאינם ממותגים, לעומת 42% בעולם.

כמה יין ישראלי ישתו בגורדי השחקים של דובאי? צילום pixabay

כדי לעשות עסקים באמירויות, צריך להבין שבאיחוד האמירויות ישנן כ-20 משפחות עסקיות מובילות המעסיקות אחוז ניכר מכוח העבודה. בעוד חלקן עדיין מנוהלות על ידי דור המייסדים, החלק הארי מנוהל כבר על ידי הדור השני ומעט כבר על ידי הדור השלישי. חשוב להכיר את המשפחות העסקיות המובילות בתחום ההסעדה, האירוח והקמעונות. כשמדובר על עשיית עסקים, צריך לצאת מהראש של עסקים עם אמריקאים, אירופאים, ובטח סינים. הקשר האישי והסטטוס המשפחתי חשובים מאוד לאנשי העסקים המקומיים, גם פה, לצערי, כלכלת איחוד האמירויות מאוד לא שוויונית בקשר לנשים ולעסקים. נכון שזה משתנה לאט לאט, אבל בתחום היין והאלכוהול עוד ארוכה הדרך.

מבחינת מס על אלכוהול: מכירות אלכוהול משמשות גם כמקור הכנסות עיקרי ממס למשפחות השלטון  מכיוון שיש מס יבוא של 50% על כל בקבוק אלכוהול, וכן מס נוסף של 30% בדובאי על קנייה מחנויות משקאות.

הדיוטי פרי של דובאי. לזכות במכונית זה רק אחד הפיתויים

מחירי היין בחנות היין בדובאי בה נמכרים יינות יקב טוליפ, יקרים בהרבה מהמדף בישראל. למשל, מחירו של מארה ווייט הינו  147 דירהם (המטבע המקומי, שווה ערך ל-131 ₪). המחיר בארץ 70 ₪ בממוצע, כך שיקר שם בכ-90% יותר מהמדף הישראלי. המארה נוסטרום נמכר בחנות בדובאי ב- 237 דירהם – שווה ערך ל- 211 ₪  (המחיר בארץ 130 ₪ בממוצע) – כ- 60% יקר יותר מהמדף בישראל. מחיר בקבוק בירה בבר מקומי 40 ₪ לחצי ליטר בירה מקומית, ו- 40 ₪ לשליש בירת יבוא.

על מנת להשוות את יוקר המחייה בין תל אביב לדובאי, להלן כמה נתונים מאוד מפתיעים. המחירים לצרכן בתל אביב יפו גבוהים ב-42.53% לעומת דובאי (ללא שכירות). מחירי הצרכן כולל שכר דירה בתל אביב יפו גבוהים ב- 25.60% לעומת דובאי. מחירי השכירות בתל אביב יפו גבוהים ב -0.43% לעומת דובאי. מחירי תפריטי המסעדות בתל אביב יפו גבוהים ב- 43.64% לעומת דובאי, מחירי המכולת בתל אביב -יפו גבוהים ב- 63.79% לעומת דובאי, כוח הקנייה המקומי בתל אביב -יפו נמוך ב -28.57% בהשוואה לדובאי.

המשפחות השולטות בתחום המזון והקמעונאות:

Khalifa Juma Al Naboodah Group – לקבוצה יש עסקים בתחום הנדל"ן, אירוח, ניהול שירותי מזון, בנייה, הנדסה אזרחית וימית, מלונות, חינוך, דפוס, סחר בציוד, וניהול מתקנים  וייעוץ. מעסיקה בסביבות 10,000 אנשים.

Albwardy Investment – קואופרטיב המורכב מלמעלה מ- 30 חברות בתחום הפצת המזון והקמעונאות.

Ghassan Aboud Group – לקבוצה אינטרסים בתחום הרכב, הלוגיסטיקה, התקשורת, האירוח, הנדל"ן, הקמעונאות וההסעדה.

Al Fahim Group – פעילה בתחומי הרכב, נדל"ן, תעשייה, אירוח ותיירות. הקבוצה בעלים ומפעילה של רשת בתי מלון.

למה לאכול במסעדה? כי יש מגוון גדול של מנות ויש אווירה ואפשר לבוא עם המשפחה או חברים והכי חשוב לא לרחוץ כלים. צילום pixabay
צילום pixabay

מחירי יינות במסעדות:

מחיר ממוצע לסועד ללא היין – 250 ₪. מחירי היינות תורגמו גם כן לשקלים.

מחיר יין בכוסות

Massaya, Sauvignon Blanc, Lebanon 2015 – 90 shekel

Terre del Föhn', Pinot Grigio, Italy 2015 – 125 shekel

Brancott Estate, Sauvignon Blanc, Marlborough, New Zealand 2016 – 115 shekel

Novencento, Malbec, Mendoza, Argentina 2018 – 100 shekel

Château Les Moines, Cabernet Sauvignon, France 2014 – 120 shekel

Torres, 'Sangre de Toro', Carinena, Garnacha, Spain 2014 – 125 shekel

המקור VIVINO

מחיר לבקבוק יין

Lebanon – Bekaa Valley

Massaya, 'Classic Blanc', Blend 2015 – 230 shekel

Château Ksara, Blend 2012 – 400 shekel

Château Kefraya, Blend 2012 – 325 shekel

France – Bordeaux

Château Les Moines, Médoc 2014 – 365 shekel

Château Malescasse, Haut-Médoc 2006 – 480 shekel

Château Perron, Lalande de Pomerol 2011- 595 shekel

La Reserve D’Angludet, Margaux 2012 – 660 shekel

Château du Grand Soussans, Margaux 2013 – 640 shekel

Frank Phélan, Saint-Estèphe 2011 – 710 shekel

Italy – Tuscany

Capanna, 'Rosso del Cerro' 2014 – 380 shekel

Castello di Gabbiano, Chianti Classico Riserva 2011 – 560 shekel

Frescobaldi, 'Nipozzano Riserva', Chianti Rufina 2014 -610 shekel

Capanna, Rosso di Montalcino 2013 – 660 shekel

Castello di Gabbiano, 'Alleanza', Rosso di Toscana 2010 – 850 shekel

Nottola, Vino Nobile di Montepulciano Riserva 2008 – 850 shekel

Capanna, Brunello di Montalcino 2008 – 960 shekel

לסיכום: מודיעין עסקי מתבקש ואף רצוי לפני שמחליטים לחפש שווקים בתחום, או לחשוב שהולכים להתעשר מהר וכמו שאנחנו אוהבים.

תוקם ועדת חקירה: איך נכנס היין של תבור לחדשות 13?

הרכלן ערן סוויסה לא ויתר על פרסום בטוויטר של "ארוחת החג" לה זכו עובדי חדשות 13 בערב שבועות. התגובות לא איחרו לבוא. רבים התייחסו למזון – מראהו ואיכותו לכאורה, ואילו יועץ התקשורת האסטרטגי אבי בניהו הגיע ללב העניין – היין; לא לטיבו אלא למקורו: "והיין של יקב תבור הוא דווקא של משפחת ורטהיים, הבעלים של קשת (ערוץ וחדשות 12)" – וגם של החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה, תבור ועוד).

הסומלייה אפי כוץ מגשים עוד חלום קטן שלו בתחום היין. צילום דוד סילברמן dpsimages

4: אפי כוץ – Don Giuseppe בתל אביב

השבוע נפתחה חנות יין ואלכוהול חדשה ברחוב הארבעה 16 בתל אביב. הסומלייה אפי כוץ לחש לי באוזן בצניעות הכול כך אופיינית לו, שהוא סוף סוף מגשים עוד חלום קטן שלו בתחום היין, ומטרת החנות היא להנגיש לחובבי היין יינות מכל העולם, שיהיו פתוחים לכוסות. זה קונספט שהכרתי בפריז, בו הקירות היו מכוסים ביינות מאוד יקרים שאף פעם לא נפתחים לכוסות. שם בפריז היו פותחים שניים שלושה כאלה ביום, ומציעים אותם לטעימה ב- 120 CC,  במחירים שפויים כך שכל אחד יכול היה לטעום. גם פה ב"דון יוסף" אפי רוצה שאנשים יבואו לשתות יין בחנות שלו, שגם תאפשר לנשנש אוכל קטן שמותאם ליין, בלי הרבה פוזה. הכוונה למינגלינג של אנשים, שמחברת אותם אהבתם ליין טוב, ובעיקר הם אוהבים לדבר על יין.

אני מניח שזה הולך להיות אחד מהברים שכל המידע שקיים בתעשייה יעבור שם, ועוד עם המיקום האסטרטגי שלו המשלב עסקים, ממשלה, וגם ביטחון כד לא לומר צבא. הקירות שם יסמיקו, ולאו דווקא מיינות הרוזה שיש עליהם. זה הולך להיות מרכז העניינים אליו יתנקזו לפני משמרת ובטח שאחרי משמרת מלצרים, סומליירים, טבחים, משווקים, ייננים, ובעצם כל מי שמחובר לענף היין.

אני מניח שיהיו חובבי יין שעלולים להרגיש זרים בחנות בר יין זאת. הם יצטרכו ללמוד את השפה כדי להרגיש שייכים למקום; שפה שאפי ילמד אותם בקלות בזכות המקצוענות שלו, ובעיקר מפני שהוא ירושלמי מלידה. הם נחמדים הירושלמים האלה, לא כמונו התל אביבים. אנחנו נבוא רק כדי להתנשא, ודווקא בגלל זה אני שמח שסומלייה ירושלמי מגיע אלינו לתל אביב.

הגיע הזמן שמישהו באמת יוריד אותנו לקרקע, ידבר בצורה ברורה; מישהו שיתייחס ליינות כאל משקה נגיש ולא כנקטר אלים, שלא יעשה סיפור מיינות שמיוצרים ביהודה ושומרון. אחד שיש לו קשר הדוק עם כל הייננים, ויוכל להפתיע עם מגנומים, יינות מתיישנים וגם יינות בהכנה.

אפי כוץ. צילום דוד סילברמן dpsimages
אפי כוץ. צילום דוד סילברמן dpsimages

הגיע הזמן לבר יין אחר, ואם יש מי שמתאים לעשות את זה, הוא אכן אפי כוץ. אם יורשה לי בנימה אישית, לפני שלוש שנים אירחתי את ויקטור אורבן – ראש ממשלת הונגריה וחובב יין. בלו"ז הצפוף שלו הבאתי אותו למלון ממילא בירושלים, וביקשתי מאפי הסומלייה שם, שילווה את הארוחה של אורבן ביינות ישראלים מכל הארץ. ארוחה שהייתה אמורה להימשך שעה ורבע, התארכה כמעט לשלוש שעות. למחרת בבוקר התקשר אלי שגריר הונגריה בישראל, וביקש להודות לסומלייה אפי כוץ בשם ראש הממשלה, שמסר כי זו הייתה חוויה יוצאת דופן ומרגשת, שדרכה הוא למד להכיר את ישראל בדרך אחרת לחלוטין. השגריר הוסיף משפט שאני לא יכול לשכוח: "אורבן התרשם מהידע של אפי ביין, אבל התרשם עמוקות מהידע בגאוגרפיה, היסטוריה והפילוסופיה שחברו יחד באותו ערב". זה אפי, איש מלא ידע ואהבה ליין ישראלי. זה הולך להיות קיץ מאוד מעניין.

Don Giuseppe – הארבעה 16 תל אביב, 054-4918598

זאב דוניה יקב סוסון ים. צילום יונתן לבני

5: יונתן לבני מבקר – יינות מתיישנים של יקב סוסון ים

לפני מספר שנים השתתפתי בטעימת יינות ישראלים מתיישנים באירוע של וינקספו – תערוכת היין המפורסמת בניו יורק. אחד היקבים הישראלים הגדולים ביותר הציג יינות מתיישנים בני 10-14 שנה. התאכזבתי, כי הרבה מהיינות מתו זה מכבר או היו בתהליכי גסיסה. יש הטוענים כי יינות ישראלים אינם מזדקנים יפה – או בשפה יפה יותר, מתיישנים היטב. אבל יש יוצאים מן הכלל, ובאחד מהם השתתפתי במהלך החג.

יקב סוסון ים במושב בר גיורא שבהרי יהודה, הוא יקב קטן אבל איכותי ביותר במושגי יקבי בוטיק, השוכן בצריף ששימש בעבר לול תרנגולות במושב. כדי לחסוך מקום, שכן השטח קטן, החלו בעליו זאב ואורלי דוניה, לערוך סדר במדפים על מנת ליצור עוד מקום אכסון, ואז גילו אוצר, כך הם חשבו ובצדק.

צפוף לגפנים בכרם וזאב אוהב את זה. צילום יונתן לבני

כל יקב מחזיק בספריה שלו אוסף קטן של יינות עבר – אבל השניים גילו לשמחתם כי יש כ- 50 בקבוקים לכל סוג יין, מעבר לכמות הנדרשת לשם קיום הספרייה. כך נולד הרעיון להזמין אנשים שאוהבים את יינות סוסון ים, לטעימה אישית ולא בקבוצה, של יינות מתיישנים, וזאת במחיר של 120 ₪ עבור ארבעה יינות.

קובעים תור פרטי לטעימה מרשימה של יינות, טועמים ורוכשים. מי שיקנה לא ישלם עבור הטעימה בה נכללים יינות מתיישנים מהשנים  2016 – 2004. לפני הטעימה גם ביקרנו בכרמים של היקב בבר גיורא. דוניה שתל את הגפנים החל משנת 2000 בשיטה שאינה נהוגה בדרך כלל בישראל. הגפנים שלו ניטעו בצפיפות של 1.5 מטר אחד מהשני, במקום 4.5 מטר הנהוגים, וכך בגלל הצפיפות הרבה הגפנים מייצרות פחות ענבים, אך באיכות גבוהה. לדברי זאב, שטח הקליפה – המעטפת של הענב, תמציתי יותר ומוסיף לטעמי התירוש איכות מיוחדת. "אני מגדל את התבלינים של היינות", הוא מסביר. "קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה הם הזנים העיקריים אותם כורמים מגדלים, העגבניות והמלפפונים של היין. אני מגדל גרנאש, סנסו, קונואז, מורבדר, סירה ופטיט סירה – אלו התבלינים של היין. הם כמו הזעפרן של היינות" . ואכן אולי ההסבר תורם לטעמים המיוחדים של יינותיו.

שלושה דורות – רוני ג'יימס ונכדה – סבא אוהב ואהוב בחג השבועות
שלושה דורות: רוני ג'יימס המנוח, מייסד יקב צרעה והגורו הגדול של יקבי יהודה, שזאב דוניה קרא לשנין בלאן לזכרו ולכבודו, עם נכדתו – סבא אוהב ואהוב בחג השבועות

שנין ג'יימס 2012: אילו הייתי טועם את השנין 2012 בטעימה עיוורת, הייתי בטוח שאני שותה שנין בלאן מווברי שבעמק הלואר . כדי להגיע לתסיסה בעמק הלואר צריך לחמם את היקב, אחרת היין לא יתסוס. בארץ צריך לצנן את היקב, והתוצאה היא תמיד שנין שונה. ה- 2012 דומה ביותר לשנין האיכותי ביותר של יקבי הלואר. יין דובשני מבלי להיות מתוק, חד, מורכב וממלא את הפה בטעמי פירות קיץ בשלים. חוויה של יין שנין שהוא מהלבנים האהובים עלי ביותר.

שנין ג'יימס 2014: מענין להיווכח ששנתיים עושות משהו, והיין שונה מזה של ה- 2012 . יין שמוכיח כי הטענה הנפוצה שיינות לבנים אינם מיועדים ליישון אינה נכונה. שתיתי בעבר שנין משנות מלחמת העולם השנייה, ולא האמנתי לטעם החד והטרי כאילו היין הוכן אתמול. כך גם הג'יימס 2014 עם טעמי אגס, תמרים, וחמיצות מאוזנת. שנין יודע להתיישן, ולחובבי הזן צפויה הפתעה.

שנין בלאן 2017: זה אינו יין מתיישן. לא רק זאת, הוא יין בו  לראשונה לא הוספו שמרים מחו"ל, אלא נעשה שימוש בשמרים טבעיים הנמצאים בכרם בר גיורא, ללא תוספת כלשהי של שמרים מצרפת. דוניה טוען, כנראה בצדק, שהתסיסה עם שמרים טבעיים מתאימה יותר כדי שטעמי השנין יהיו אלה של טרואר בר גיורא. הוא מסביר כי השמר הוא התוסף החשוב ביותר ליין לאחר הענב עצמו. יש ייננים  ידועים הטוענים כי בבר גיורא גדלים ענבים מהטובים בארץ, וכנראה לא בכדי. השנין 2017 הוא אכן יין לבן בעל טעמים מיוחדים. אולי מפני שידעתי לפני הטעימה כי מדובר בשמרי בר של בר גיורא, ולא הייתה טעימה עיוורת, חשתי את ריחות הרי יהודה וטעמיו: אלון, מלון וחרוב. שווה לנסות וליהנות כמוני.

צילום יונתן לבני

לנון 2007: הלנון עשוי מ- 85% זינפנדל, והיתר מורבדר ופטיט סירה. הזינפנדל הוא היין שנחשב לזן המזוהה ביותר עם ארה"ב. למיטב ידיעתי, סוסון ים וצפרירים של לורי לנדל, הם היקבים היחידים שמייצרים יין כזה בארץ. יש הסבורים כי אביו הביולוגי של הזינפנדל הינו הפרימיטיבו מאזור פוליה באיטליה, שהובא לארה"ב על ידי מהגרים מאיטליה.

לנון בן 14 השנים הינו יין חי ובועט, שלא נס לחו. בוקה של יין צעיר, למרות שהבקבוק נפתח סמוך לטעימתו. עצום את העיניים ותהיה בטוח שאתה שותה זינפנדל אמריקאי מקליפורניה, או פרימיטיבו של פוליה. טעם קלאסי של הזן. חרף גילו הוא חי ובועט, ומרגיש כאילו נבצר אתמול. אוהבים ג'אז? זה הג'אז של היין, עם סיומת של שוקולד מריר מעט או פולי קפה. בוקה של שרי ותיק, תענוג צרוף.

לנון 2014: קפצנו מספר שנים קדימה. האיכות לא משתנה. היין רק חד יותר ומאוזן לגמרי. ראו מה שכתבתי על היין הקודם, והכפילו פי שניים. לפי הטעמים תוכלו להמתין עוד מספר שנים ולערוך השוואה. לטעמי הוא כל כך איכותי, שלא יינזק כלל מהשנים שיחלפו.

אלול – הקברנה סוביניון של סוסון ים מ-2004 עד 2015. צילום יונתן לבני

אנטואן 2014: אנטואן דה סנט-אכזופרי הוא סופר צרפתי שנעלם בטיסת קרב במלחמת העולם השנייה, שבמהלכה כתב את הנסיך הקטן – אגדה לילדים ולמבוגרים עם רעיונות מעמיקים בנוגע לחיים ולאהבה. דוניה קרא במחווה לבלנד של עמק הרון, הדומה במזג האויר שלו לזה שלנו, על שם הסופר הצרפתי המיוחד והפופולרי עד היום. היין מורכב בעיקר מסירה, קונואז, מורבדר וסנסו. בטעימה עיוורת שדוניה ערך לפני מספר שנים, הושווה האנטואן ליינות שאטו נף דה פאפ המפורסמים והעולים פי כמה מהאנטואן. היין של סוסון ים זכה לא אחת בתחרות עם עמיתיו הצרפתיים. שוב עיצמו עיניים, כסו את הבקבוק, ותהיו בטוחים שאתם שותים את המקור הצרפתי באיכות טובה יותר. כחסיד שאטו נף, וכמי שאוהב כל כך את הסירה, לא יכולתי להפסיק לשתותו. אין מילים.

אנטואן 2005: מי היה מאמין שיין בן 16 שנה יחזיק מעמד כאילו הוא תינוק בן יומו? כך הרגשתי כשטעמתי אותו. יש האומרים שלשתות יינות צרפתיים צעירים מאזור הרון ומבורגון, זו פדופיליה. אם זה נכון, חטאתי, ועוד עם יין שכולו מישראל. סירה במיטבה עם התבלינים הישראלים מבית הגידול של דוניה. שאפו.

בטעימה תוכלו כאמור לטעום ולקנות את האלול – הקברנה סוביניון של סוסון ים מהשנים 2004 עד 2015, וכן שנים אחרות של יינות אנטואן, לנון, מונק, פליני, ובקבוק קאמי מ-2004. הכמויות מוגבלות בין 6-24 בקבוקים, והמחירים נעים בין 170 ₪ עד 300 ₪ לבקבוק. אני פטור הפעם מלציין אם הם VFM (תמורה לכסף – תל"כ). אפשר להזמין טעימה אישית במייל של היקב  [email protected]

מגנום של כהנוב בשריפה – אוד מוצל מאש. צילום אלון גונן

6: על המוקד (תרתי משמע) – המגנומים של כהנוב מבציר 2013

יקב כהנוב: בגדרה זה אבי כהנוב: כורם, יינן, איש אדמה; ערן כהנוב: יינן, מחנך, אדם; מרים כהנוב: ייננית, מנהלת היקב, מנהלת מרכז המבקרים.

אבי ומרים כהנוב. צילום ערן כהנוב

דווקא בימים קשים אלו, הדברים הקטנים הם אלו שנותנים איזו תקווה או משב רוח שמעלה קצת את מצב הרוח. ביקב הזה  המבקרים מקבלים כאלה בכמויות בלתי מוגבלות. גם כשנראה שהמדינה פושטת רגל מבחינה מוסרית ויש ריחות מלחמת אחים באוויר, משפחת כהנוב מזכירה לי שהאדמה זה דבר נצחי ואנשים מתחלפים – לרשעים לא תהיה תקומה ולא תהיה תקווה.

ערן כהנוב והמגנומים. צילום מרים כהנוב

היין ביקב כהנוב הוא אחר, מחוספס, עוצמתי, עשיר מאוד. הפעם מוצאים ביקב את סדרת בקבוקי מגנום 2013. לא רבים זוכרים, אבל באוגוסט 2012 עלה יקב כהנוב בלהבות, ונראה כאילו חרב על המשפחה עולמה. 20,000 בקבוקי יין הושמדו, והנזק היה כבד. אבל מדובר במשפחה ששום דבר לא עוצר אותה, ובציר 2013 טמן בחובו הפתעות, שיוצאות עכשיו לאור בסדרת מגנומים מהבציר שלאחר השריפה.

קברנה סוביניון 2013 מגנום –  1.5 ליטר יין. 40 חודשי חבית. צבע בורדו מבריק. בערסול היין שומני וכבד. סמיך, ריחות נקיים עם המון קפה ושוקולד, בקצוות קינמון ומרווה. הפה מאוד עשיר, עוצמתי, חמיצות נפלאה וקרירות שפותחת את התאבון. מרשים.

אבי כהנוב. צילום מרים כהנוב

מרלו 2013 מגנום – 40 חודשי חבית. צבע אדום עם שוליים בהירים. גם פה היין שומני וזולג מקסים בכוס. אף מעט אלכוהולי שמשתחרר אחרי כמה דקות. בפה חמיצות טובה. מאוזן, פרי בשל וטעמי ריבה איכותית. אפטר טייסט ארוך ומרתק. .

פטי ורדו 2013 מגנום – לא הבנתם מהו פטי ורדו עד שלא טעמתם את כהנוב – מהחלוצים שמבין את הזן הזה, מגדל אותו, ולמד אותו עשרות שנים עד שהחליט לעשותו יין זני. צבע  אדום כהה, ארומות של פטל צעיר, וניל ופקאן. בפה טאנינים עוצמתיים, חמיצות טובה. יין מאוד לעיס, מעט מחוספס, ייחודי ועשיר בטעמים. שאפו  ענקי.

בקבוק המגנום עושה טוב ליינות, מרכך אותם מעט ונותן להם ייחודיות, מה גם כשמניחים מגנום על השולחן לא צריך דקנטר הוא מרשים והופך לשיחת השולחן. 300 ₪ למגנום –  VFM לחלוטין.

המרכז לחקר היין שבהקמה באוניברסיטת אריאל. צילום ישי נצר

7: איזה זן ענבים לא אוהבים החוקרים באוניברסיטת אריאל?

רני רוגל מדווח: בביקור במכון לחקר גפן ויין של מו"פ אזורי מזרח, הממוקם באוניברסיטת אריאל בשומרון, עוברים בין קרוואנים יבילים וקונטיינרים, כשהתקווה מופיעה בשלט המבשר על הקמת בניין חדש וחדיש של 4 קומות, בתרומתה הנדיבה של משפחת סמסון שהבניין יקרא על שמה. יהיו בו יקב מחקרי מאובזר היטב בקומת המרתף, קומה מנהלה, ושתי קומות של מעבדות וחדרי חוקרים, כולל מעבדת אנליזת יין. הבנייה אמורה להסתיים עוד שנה וחצי, ועל פי קצב הבנייה באוניברסיטה, נראה כי יעמדו בלו"ז.

ד"ר ישי נצר בוחן את מערכת הובלת המים בגזע. צילום מרים צחי ז"ל

"הזן שאנחנו שונאים כחוקרים הוא מרלו". כך פתח בחיוך המארח שלי, ד"ר ישי נצר, את שיחתנו באחד המבנים הצנועים של המכון המחקר. הסיבה נעוצה בתגובה החלשה של זן המרלו לשינויים בממשקי ההשקיה. אחר כך, מול המיקרוסקופ במעבדה המאובזרת היטב, המחיש לי ד"ר נצר את הסיבה: המערכת ההידראולית של הובלת המים (עצה) מוגבלת מאוד בזן הזה ביחס לאחרים.  הטבעות השנתיות בגזע צרות יותר, וגם הטרכיאות (צינורות המורכבים מתאים מתים) צרות ורזות מאוד באופן שאפילו אני יכול לראות. עובדה אנטומית זו מסבירה גם את עוצמת הצימוח החלשה המאפיינת את המרלו.

ד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל שפרסם את המחקר במגזין American Journal of Botany. עובד על פלטפורמת השקיה אינטרנטית חינמית לכורמי ישראל. צילום מיוטיוב
ד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל שפרסם את המחקר במגזין American Journal of Botany. עובד על פלטפורמת השקיה אינטרנטית חינמית לכורמי ישראל. צילום מיוטיוב

כשהתאוששתי מיחסי אהבה-שנאה, ד"ר נצר כבר המריא לנושא אחר. הדבר הבא ששמעתי ממנו היה מודל ההשקיה שפותח במכון, המבוסס על המתאם (קורלציה) בין כמות המים שהגפן צורכת לצימוח העלווה ולתנאי האקלים, גודל הגרגרים והטעם – למחיר היין: לדוגמה 50% השקיה (מצריכת המים המקסימלית של הגפן) מתאימה ליין ברמה של 4 בקבוקים ב- 100 שקל, ואילו 20% השקיה מתאימה ליינות שמחירם מעל 70 ₪ – העקה הברוכה שמשביחה יינות. עם זאת, שילוב של השקיה משופרת בתחילת העונה ומעבר להשקיה 'עקתית' בהמשך, מניב שילוב מנצח בין כמות ענבים יחסית גבוה לאיכות יין משופרת. המידע על כך פורסם בשמונה מאמרים מדעיים בינלאומיים בשנה האחרונה, שהייתה פורייה מאוד לחוקרים, והיד עוד נטויה מבטיח לי ישי.

עוד הצהרה מבהירה לי שהיקב המחקרי מרום אריאל של האוניברסיטה, מבצע הכי הרבה תסיסות יין בארץ – עד 260 בשנה, הכל בדמיג'אנים וללא חביות. מדובר בעד 260 יינות שונים, כשהשנה צפויים 100 יינות ביקב – השפעת הקורונה, העדר תקציב מדינה (משרד החקלאות ומשרד המדע) והעדר תקציבי מועצת היין. – אי אפשר להימלט מהכסף, או יותר נכון מהיעדרו.

אחד הפרויקטים המוכרים יותר של מרכז המחקר והפיתוח באריאל, הינו זה של איתור, איסוף וניתוח של זני ענבים ארץ ישראליים קדומים, במטרה להגיע לאפשרות של החייאתם כזני ענבים מודרניים לייצור יין. עד היום איתרו קרוב ל- 90 זנים ייחודיים, על פי הערכתו של ד"ר ישי נצר, 8 מהם יהיו מעניינים מאוד, בין אם עשו מהם יין לפני הרבה מאוד שנים, או כאלה שאפשר לעשות מהם יין מצוין.

ד"ר שיבי דרורי עם רובוט היין של התסיסה. צילום פאפא רצי

לפני שנה איתרו החוקרים זן המפיק יין עם צבע חזק לעומת קברנה סוביניון, וכך גם הטעם – "פוטנציאל אדיר", כפי שאומר ד"ר אלישיב דרורי – מרכז מסלול לימודי היין באוניברסיטת אריאל וחוקר במרכז, ויינן יקב גבעות. זן שממנו כבר מיוצר יין מסחרי, הוא הביטוני – יש לו ארומות מעניינות, ומי ששותים נהנים מהסגנון הקליל של היין, המתאים יותר לקיץ הישראלי, אם כי הצבע שלו חלש יחסית. ואולי בשורה חשובה: החוקרים איתרו זן לבן שנראה כעמיד יחסית בקימחון – הרבה פחות רגיש מהזנים הלבנים הנוכחיים.

עלים נגועים בליפרול 3
עלים נגועים בוירוס ליפרול 3. בימי התנ"ך נקרא ליפרול ג. צילום רמי בר-מאור

אם מדובר בפגעים, מסתבר כי בארצנו נגועת הווירוסים זו הייתה מכה כבר בזמנים הקדומים. אני כבר רואה לנגד עיניי כורם בשומרון של ימי התנ"ך, נושא עיניו לשמיים, מרים ידיו, ומבקש תרופה לליפרול ג'. אם חוזרים למציאות, עיקר העבודה של צוות המעבדה היא ניקוי מווירוסים על מנת שניתן יהיה לשחרר את הזנים לגידול מסחרי – עד היום ניקו  ארבעה זנים, וממשיכים בתהליך של פרויקט ארוך זה.

יין ביתוני אדום החדש של יקב רקנאטי זכאי לתואר מדהים
יין ביתוני אדום של יקב רקנאטי – זן קדום זוכה לתחייה. צילום ישראל פרקר

בסיור במתקני המו"פ הצנועים בהם מתבצעת פעילות חקר הגפן והיין כאן, בו משתתף גם ד"ר שיבי דרורי, אני עושה היכרות עם רובוט יין שמבקר את תהליך התסיסה. הושקע בו כסף מתקציב המדען הראשי ורשות החדשנות, והוא יכלול מעין מעבדה ניידת שמנתחת את הנתונים ותעביר אותם לענן. גוף מסחור פיתוחי אוניברסיטת אריאל מקיים מו"מ למסחור הרובוט.

שתילי גפן מזרעי זנים קדומים. אלה הקטנים גדולים יהיו. צילום פאפא רצי

עוד בתחום החידושים וההפתעות: חבית פטנטית המאפשרת זרימת יין על שטח הפנים שלה, ובכך מקצרת את תהליך יישון היין, ומקטינה את מספר חביות העץ הדרושות ביקב. כאן נמצאים בתהליכים מול יקבי עולם חדש. הבעיה במסחור הפטנט בארץ כמו איטליה, היא היתקעות בכך שהרגולציה לקיאנטו קלאסיקו, למשל, דורשת מספר מינימלי של חודשי יישון בחבית, וקיצור הזמן המושג על ידי חבית האקספרס, לא נאה בעיניי הרגולטור האיטלקי הקשוח. אולי ילהיב אותם יותר הרובוט שמטייל בחבית יין, ואוסף משקעים בלי לנקות את החבית. עוד פטנט ייחודי שפותח בסככת פח, שתוך פחות משנתיים אמור להיות מוחלף בבניין פאר בן 4 קומות, בו ירוכזו כל פעילויות המרכז בתנאים ראויים.

ד"ר בת חן לובין – ביולוגית מולקולרית באוניברסיטת אריאל, עוסקת גם במחקרי יין, ליתר דיוק "שלב הבייבי יין" – 200 תסיסות ומחקרים עם שונויות גדולות ביותר. ליקב יש רק כרם זני ארץ ישראל אחד, ואין מספיק ענבים עבור 50 ליטר מכל אחד שיועברו לתסיסה. הבעיה הייתה והינה – איך אפשר לדגום ולייצר יין מול אתגר שכזה. לכן פיתחו כאן מערכת מיקרו-ויניפיקציה, איתה מייצרים יין תוך שימוש בקילו וחצי ענבים – בצנצנות של ליטר אחד. השאלה היא עד כמה באמת אפשר להשליך מהמערכת על מיקרו-ייצור-בדמיג'אנים, ואולי גם קצת מול יקבים מסחריים. מסתבר שהתוצאות טובות. הכול מתבצע אוטומטית עם שלושה ערבובים ביום, כשהמערכת מאפשרת שמירה על  טמפרטורה קבועה, וגם לבצע מספר חזרות על בדיקות כדי לזהות מה קרה ברמת גפן בודדת, תוך השוואה בטעימה לבקבוק של אותו יין. היתרון הגדול של מערכת כזו היא עלות הייצור הנמוכה של יין ב'ננו ויניפקציה' מול יינות 'מיקרו ויניפקציה', שעלותם מכבידה מאוד על תקציבי המחקר.

ד"ר נצר מסכם לי את הביקור, ואומר כי הדגש במכון הוא על עבודת מחקר מדעית ברמה הגבוהה ביותר המשלבת דיסיפלינות שונות: מחקרי עקת מים יחד עם חישה טרמית מרחפנים, פיסיולוגיה של צמח עם מחקר מעמיק באנטומיה של הצמח, השקיה יחד עם מודלים של למידת מכונה, ארכיאו-בוטניקה יחד עם עיבוד תמונה תלת ממדית. כך שכמעט כל חוקר עובד לפחות עם עוד שלושה ארבעה חוקרים מתחומי ידע שונים. לא משעמם שם.






תגובה אחת

  1. מי שכתב את הכתבה של שטויות במיץ ענבים, מבין אולי בשטויות, ונראה לי שלא מבין את מה שהוא כתב,
    למרות שהוא כתב הכל נכון, ורק הקישורים בין הדברים לא נכונים.
    "קוני הקרקע" זה כדי לעזור לחקלאים שלא עובדים בשמיטה.
    היתר מכירה מאפשר לחקלאי שלא רוצה לשבות שיוכל למכור את תוצרתו.
    ועוד.
    אשמח לדבר אתו.
    ברכות

כתבו תגובה