השבוע בענף היין 289: כרמי קסטל בלהבות, האם היקבים ערוכים מנטלית ללקוח החדש? והמלצות מיריד היקבים הביתיים

1: כרמי קסטל בלהבות

הטבע אוהב לתעתע בנו, ולנו אין ממש שליטה עליו. אז כולם מדברים על טרואר, והפעם הטרואר של יקב קסטל. פשוט תוך מספר שעות הושמדו 25 דונם של חלקות איכות של היקב בשריפת הענק שהשתוללה ביום רביעי השבוע בהר הרוח, בסמוך לישובים נווה אילן, מעלה החמישה, ואבו גוש. לאחר מכן התווספה עוד שריפה בהר איתן, והאש התקרבת לקווי הבתים ביד השמונה ואבו גוש, ובמעלה החמישה פונו עד הערב דיירי קו הבתים הראשון של מעלה החמישה.

בעקבות שריפת 25 דונם כרמי קסטל, היקב לא יבצור השנה 20 טון ענבים מהחלקות הללו. כרמים אלה ממוקמים בנחל החמישה ובהר הרוח, והשריפה שהשתוללה והנזק המשני של חומרי מעכבי הבערה פגעו בכרמים שהם יחסית צעירים. לשרדונה מהר הרוח זו הניבה השנייה שלו בסך הכל, הפטי ורדו מהר הרוח היא חלקה אורגנית ראשונה של היקב. המלבק החדש שנשרף, ניטע אחרי שהישן נעקר  בגלל הווירוסים, וכרם הקברנה סוביניון נחשב לחלקה איכותית מאוד.

קשה לאמוד את הנזקים, וברור שמדובר לא רק בכסף, אלא בנטיעה מחדש של הכרמים שיניבו פרי עוד 4 שנים. עד שאלה יתבגרו ויהיו ראויים לטובת יינות קסטל, יידרשו שנים רבות.

לסיקור מצולם נרחב של השריפה הכנסו לדף הפייסבוק של אלי בן זקן – בעלים ויינן יקב קסטל

מימין לשמאל: אהרון עדוי, יוסי גבאי, מרק הריס, יורם באום, עמי בוזגלו, ירון בלחסן, איתמר בלחסן, ראובן וזאנה, איציק כהן, שלמה אזולאי. צילום עמותת גדוד 890 צנחנים

 יין אדום של יקב רמות נפתלי ליחידה אדומה – לוחמי גדוד 890 של הצנחנים

יוזמה משותפת של יקב רמות נפתלי בבעלות איציק כהן, ועמותת לוחמי גדוד 890 של הצנחנים, לייצור סדרת יין חדשה, לכבוד לוחמי הגדוד. מסתבר כי בנוסף ליינות היקב הרגילים, מייצגים ביקב רמות נפתלי גם יינות למותגים אישיים.

יין הצנחנים יוצר בזכות חבר העמותה יוסי גבאי שעובד ביקב, והעלה את הרעיון. התוצאה יין מענבי קברנה סוביניון שגדלו ונבצרו בעמק קדש, ממנו יוצרו 890 בקבוקים כשמו של הגדוד. בשלב זה חולק היין לחברי העמותה. ייתכן ויימכר בעתיד, ומכל מקום מחירו טרם נקבע.

השקת יין 890 התקיימה ביקב בהשתתפות אחדים מלוחמי העבר של הגדוד, ואיתם ירון בלחסן – מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, לשעבר קצין בצנחנים שאחיו איתן בלחסן ז"ל, מפקד סיירת צנחנים, נהרג בלבנון. בנו של ירון, איתמר בלחסן שנכח בהשקה, מסיים בקרוב טירונות וישרת בגדוד 890 של הצנחנים. הרבה כבוד לאנשים באדום.

2: סליחה, אפשר לקבל כאן שירות?

שנת הקורונה אילצה את היקבים להתמקצע בכל תחום מתן השירות – לא רק לחובבי יין מנוסים שהגיעו לטעום יינות והסתפקו בפלטת גבינות במקרה הטוב. היקבים השתכללו והפכו לחצאי מסעדות ומארגני פיקניקים, עם תפריט אוכל ותפריטים משתנים, מלצרים, בריסטות ועוד. גם הקהל כאמור השתנה, והחדשים שהגיעו דורשים אירוח "כיד המלך", כפי שנהוג לקרוא לזה, או לפחות ביקשו "פינוקים".

השאלה הגדולה היא האם היקבים ערוכים לסוג כזה של מערכת יחסים תובענית מהקהל החדש – פיזית ומנטלית? רוב היקבים לא ממש מנוסים בתחום ההסעדה, ומתחלקים לשני סוגים – אלה שנחמדים עם אנשים, ואלה האנטיפתים שבימים כתיקונם רוצים שיניחו להם לנפשם, וייתנו להם לעשות יין. וזהו.

מעקב קצר ברשתות החברתיות מראה כי יש הרבה תלונות על השירות והיחס, מה שמוביל למסקנה שארוכה הדרך להתמקצעות בתחום. הבעיה היא שצריך להפנים שהעסק השתנה – ומהר. לא מדובר רק במכירת יין – כל נושא האוכל הפך למאוד משמעותי וחלק עיקרי ברווחים של היקבים, כי זהו הקטליזטור שמניע אנשים לקנות יין.

כאמור, הרבה תלונות צצות בחודשים האחרונים ברשתות החברתיות. תגובות השרשרת מהירות מאוד, והתלונות מגיעות למאות ואף אלפי אנשים. גם פה פוגשים יקבים שלא מנוסים בעניין, לא יודעים לטפל במשברים כאלה – האם לענות או להתעלם? האם להציע פיצוי? איך מזהים שרלטנים שכל מטרתם לקבל פיצוי? בקיצור, איך לטפל במשבר שיכול להיות קטן ולהתפתח לממדי ענק, כשבסופו של דבר הפגיעה בשמו הטוב של היקב עלולה להיות קשה.

'הלקוח תמיד צודק', זה משפט שכולם מכירים. אבל לפעמים גם בעל היקב צודק, וצריך כלים לטפל במשברים על מנת לא להיקלע לסחרור שיפגע במותג שבניתם במשך שנים.

ליקבים שמעסיקים משרדי יחסי ציבור טובים, יש בדרך כלל גם יכולת לנטר ולפעול מהר ובמקצועיות לטיפול בתלונות שעלולות לגרום לנזק גדול יותר. ליקבים שאין, זו עלולה להיות בעיה. בעל יקב או מנהל מרכז מבקרים, שיש לו יד קלה על המקלדת והוא לא נושם לפני שמגיב או מתייעץ עם בעל מקצוע, עלולה להיות בעיה. אסור לשכוח שאתם עסק שמגלגל מאות אלפי או מיליוני שקלים בשנה; אסור להפקיר את השטח הזה.

הסיפור של יקב אלכסנדר

הפייסבוק מעניק היום לכל  אחד את היכולת להיות מבקר יין ואוכל  – חיובי ובעיקר שלילי, ולא פעם יש לגולשים או לצייצני הסלולר הרבה יותר כוח. חוויה כזו עבר לאחרונה יקב אלכסנדר בבעלות היינן יורם שלום. לקוחה שהגיעה עם בן זוגה לביקור ביקב מישוב רחוק, כדי לחגוג לאחר שתיאמה הגעה, נאלצה על פי דבריה להמתין זמן ממושך כדי לקבל שירות. היא כתבה כי הבטיחו לה שיש אוכל ביקב, ולהפתעתה בפועל הציעו לה רק פלטת גבינות. גם פה היא אומרת כי חיכתה זמן ממושך אפילו לקנקן מים, וזה רק לאחר שהתקשרה ליקב מהנייד שלה בזמן שהיא יושבת, והתלוננה כי אף אחד לא ניגש אליה. היא כתבה שלאחר כמה וכמה תלונות, יצא אליה בעל היקב ופשוט צווח עליה, ואמר לה שיש קבוצה בפנים באירוע סגור, והוא עזב את הקבוצה כדי לשאול מה הבעיה שלה. לטענתה, היא נבהלה מהצעקות והיחס, החלה לבכות, וכל מה שהיא רצתה זה לברוח מהמקום.

דרך אגב, בשיחה איתו השבוע לא הכחיש יורם שלום שאכן המקרה קרה, אך לא ברוח הדברים שתוארו. מכל מקום, הפוסט שהיא העלתה בפייסבוק בקבוצת 'חברים ממליצים על יין' בה יש למעלה מ- 11,000 חברים (לפחות קבוצת יין אחת לא פחות גדולה, סירבה לפרסם את הפוסט), הציף את הדף בעשרות תגובות דומות כנגד היקב וכנגד יקבים אחרים. בקיצור, נפתחה תיבת פנדורה נגד עוד יקבים שאנשים ניצלו את המומנטום לכתוב עליהם. ושוב בקיצור, תעשיית היין ספגה סטירות, וכל זה בגלל לקוחה אחת שנפגעה בצדק או שלא בצדק.

אני ככתב יין קיבלתי כמה טלפונים מאנשים בתעשייה, ששאלו אותי אם ראיתי את הפוסט. ראיתי ועקבתי אחרי התגובות הזועמות על היקב ועל יקבים נוספים. האמת היא שהכתיבה של אותה לקוחה נראתה לי מוגזמת, וחשבתי שאולי מדובר במישהי שמנסה להשיג פיצוי – אנחנו מכירים מספיק כאלה מתחום ההסעדה. אולם לתדהמתי, לאחר כמה שעות הפוסט הורד, ולא היה זכר לו ולתגובות. בירור קצר העלה כי יקב אלכסנדר שלח מכתב התראה דרך עורך דין, ואותה לקוחה נדרשה למחוק את הפוסט, אחרת היא צפויה לתביעה בגין הוצאת דיבה ולשון הרע.

מנהל קהילת היין בדף הפייסבוק  'חברים ממליצים על יין', אחראי כחלק מתפקידו לנטר האשמות ולבדוק אותן. אין לו חסינות, וחלק מתפקידו זה לשמור על החוק. קראו מה כתב עו"ד יורם ליכטנשטיין על אחריות מנהל קבוצה בפייסבוק ללשון הרע.

לא ברור למה מנהל דף הפייסבוק המדובר לא יצר קשר עם בעל היקב על מנת לשמוע את גרסתו, או לעדכן אותו שיש שיח עליו בדף שלו. בעיקר כשמדובר בדף פייסבוק שקורא לעצמו "חברים ממליצים" יש לו אחריות קולקטיבית כשהוא עוסק בהמלצות – לטוב ולרע, על יקבים. מותר לפרסם רשמים, ואפילו רשמים קשים. האחריות היא לשמור על איזון, ולתת לצד השני להגיב. זכותו של בעל יקב להתגונן ולהביע את עמדתו, לתקן את הטעות במידה וצריך, וכמובן להתנצל אם נעשתה טעות. יקבים רבים נמצאים בתחילת דרכם בכל הקשור לאירוח, שהינו נושא זר להם. יהיה טוב אם ההתמקצעות תואץ, ויפה שעה אחת קודם.

תגובתה של כותבת הפוסט (שמה שמור במערכת): "אני סטודנטית. אין לי כסף לתביעות מיותרות".

תגובת עמרי יוסף מדף הפייסבוק 'חברים ממליצים על יין': "אף אחד מהיקב לא פנה אלי". לשאר השאלות בנושא אחריותו הוא לא טרח לענות.

תגובת יורם שלום הבעלים והיינן של יקב אלכסנדר: "לשמחתי כל האירוע תועד במצלמה, ולא היה צל של ספק כי כל טענותיה לא היו במקום. ביקב מבקרים אלפי אנשים, והתקלות הן מועטות כמו בכל מקום שנותן שירות. מעולם לא נתקלתי בחוויה כפי שנתקלתי בה עם אותה כותבת. צר לי, ואני משתדל תמיד לרצות את הלקוחות שמגיעים. לפעמים יש כאלה שמטרתם היא לא ליהנות".

לקראת בציר – לזהות שלושה אשכולות שלושה זנים שני אזורי גידול יקב אחד

אריאל ביר – יינן ביקב ירושלים, צילם וכתב: "הראשון מימין הוא מלך הענבים הבלתי מעורער; זהו הפינוי נואר שילך אל הרוזה שלנו. מתחתיו זן החתולים – סוביניון בלאן, ומשמאל אשכול שלא ניתן להתבלבל בו – זהו הנסיך מעמק הרון, הסירה או השיראז.

היקב הוא יקב ירושלים – אגודה חקלאית, והנה מקורות הענבים: ענבי סוביניון בלאן יגיעו מהכרם של צביקי סטרוק באש קודש, צפי בציר: שבוע שני של יולי לערך. הפינו נואר יגיע מהכרם של ארז בן סעדון בהר ברכה, צפי בציר: תחילת אוגוסט בעז"ה, מיועד לרוזה. ענבי השיראז ייבצרו במשק אחיה שבשילה. זן זה עדיין רחוק מלהחליט, אבל כנראה יגיע בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר. בציר מוצלח חברים – אוטוטו מתחילים.

3: יריד יקבים ביתיים 2021 – לפעמים מתאכזבים לטובה

כשמתבוננים מהצד, וצופים על עשרות יקבי הבוטיק שהיו ביריד היקבים ה- 12 של בית הספר ליין ויקב שורק של ניר שחם, מבינים שדווקא הם הקטנים מובילים את התעשייה הגדולה. אם ציפיתי להיתקל באיזשהו זרם מרכזי (Mainstream) אז התאכזבתי, אבל הפעם לטובה. אני מבין שהם אלה שמציעים לנו את יינות העתיד. ההפתעה הייתה גדולה, כאשר אפשר היה לטעום בכמה יקבים יינות כתומים שהדעות עליהם חלוקות (ראו את דעתו של פרופסור עמוס הדס בהמשך), והטעמים שלהם לא תמיד עוברים חך.

אי אפשר היה להתעלם מיינות הפט-נט  קיצור של Pétillant Naturel  (“תסיסה טבעית” בצרפתית) – יין מבעבע טבעי, שמותסס ספונטנית ומסיים את תהליך התסיסה בתוך הבקבוק. חלק גדול מהיקבים משתתפים ביריד כבר עשור ויפה לראות שהם הפכו למאוד מקצוענים, והיינות שלהם זוכים במדליות ועומדים בסטנדרטים של יינות מהשורה הראשונה. כן, אי אפשר להתעלם גם מיינות שנעשים בצורה חובבנית, ולפעמים אני תוהה אם צריך בכלל לכתוב עליהם, כי בכל מקרה הם לא נמצאים בחנויות היין או מוגשים במסעדות.

ראוי לציין את כמות האורחים הגדולה שפקדו את היריד – ואת ריבוי הצעירות והצעירים שהגיעו גם עם תינוקות – סביר להניח כביטוי לשנת הקורונה שהביאה דור צעיר של שותי יין חדשים רבים ליקבים, והריבוי הטבעי קשור מן הסתם לסגרים שנפלו עלינו. כמובן מחמאות לצוות בית ספר-יקב שורק על הארגון המאוד מקצועי. הנה רשמי הטעימה שלי:

יקב רוגלית

בלאן דה נואר 2020: עשוי מענבי קברנה סוביניון. יין מאוד מאוזן, חמיצות נפלאה, שופע פרי. יין מצוין . מחירו 75 ₪.

סירה 2018: עוצמתי, עשיר ומורכב באופן יוצא דופן בנוף. שאפו. מחירו 80 ₪.

דנא 2017: בלנד של קברנה סוביניון, סירה ומלבק. חמיצות טובה, פרי בשל. יין לאוכל באופן מושלם. מחירו 80 שקלים.

לסיכום: שרון כהן היא ייננית בחסד עליון. מדויקת, מרתקת ומפתיעה תמיד.

יקב בקוש

הסנדלר 2017: רוזה פרחוני, חד כתער. פרי בקדמת הפה, אפטר טייסט  מעט מריר, שמעניק לו ייחוד מאוד מעניין. מחירו 75 ₪.

החייט 2017: מענבי סמיון שאלי בקוש עושה מהם פלאים. יין שופע פרי, ריחות מדהימים. מעולה. מחירו 95 ₪.

לסיכום: אלי בקוש הוא אומן. יקב ביתי שמייצר יינות מדהימים, מיוחדים עם טביעת אצבע מאוד ייחודית.

יקב ארגוב

פטי ורדו 2018: מאוד עוצמתי, מורכב מאוד. יין טוב. מחירו 120 ₪.

כתום 2020: עשוי מענבי פרנץ' קולומבר. חומציות טובה, מרירות קלילה, פרי עוצמתי. מחירו 80 ₪.

לסיכום: אמיר ארגוב כבר שנים מרתק, ואני כבר לא מופתע מהיינות המצוינים שלו.

יקב דני

מוסקט שרדונה ופרנץ' קולומבר 2020: בלנד מאוד מעניין, שופע ופרחוני. יופי. מחירו  80 ₪.

יקב רוזה

כתום אמפורה חרס 2020: קולומבר ו-ויונייה. מאוד מפתיע בעדינותו. ריחות אופייניים, בקצוות ברט, אבל בסך הכול עשייה מאוד מקצועית לז'אנר שנמצא בחיתולים. מחירו 140 ₪.

רוזה 2020: בלנד של ברברה ומרלו עם מעט סנג'ובזה. גם פה עשייה מדויקת של יין מאוזן באופן מרשים. מחירו 110 ₪.

פט נט ויוניה 2020: קשה לתת ביקורת על פי פרמטרים של פגמים ביין, כמתבקש. כאמור נרקם למול עינינו בשנה-שנתיים האחרונות סוג של יין בסגנון אחר, שמאוד מתאים למזג האויר המקצועי. פה לא צריך לחפש את פירות היער, הקפה, ריחות החווה. פה יש נטו טעמי ענבים בוסריים, רעננים, שמעלים חיוך על הפנים. מחירו 90 ₪.

לסיכום: היקב עבר לאחרונה לכפר מנחם, ומשם אני מניח השמיים הם הגבול. אני מלווה את היקב בכתיבה כבר כמה שנים, והתפתחות היינות שלו מדהימה. אם לפני כמה שנים שאלתי את יוחאי מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים, אז הפעם אני מדלג על שאלה זו, כי הם באמת כבר גדולים, עם עשיית יינות משובחים, ייחודיים ומאוד מעניינים. זה הזמן לפרוץ.

יקב כרם ברק

פט נט פרנץ' קולומבר 2020: יין שהוא חגיגה, מאוד פרחוני, חמיצות נפלאה. סוחט את כל נימי הטעם בחלל הפה, ולא משאיר שום מקום לספק. מעולה. מחירו 95 ₪.

פט נט ויונייה שרדונה 2020: השרדונה עושה את העבודה, ומעניק עומק ונפח ליין. תסיסה ובעבוע חזקים יותר מאשר הפט נט פרנץ' קולומבר. מאוד מאוד טעים. מחירו 95 ₪.

ויונייה 2020: טיפול טוב בזן המקרטע הזה. ריחות נקיים, פה מאוד עשיר. יופי של יין. מחירו 100 ₪.

לסיכום: יוסי רוזנברג היינן שובר את הכלים.  הוא עושה מה שבא לו, מעז, שובר כללים. אם ימשיך בקו הזה, צפויים לנו עוד הרבה דברים מרתקים בשנים הבאות.

יקב ויינר

הפתעת הטעימה – רוזה גראנש 2020: אחד מיינות הרוזה המקסימים שטעמתי השנה. מחירו 80 ₪.

מלבק 2016: יין מהליגה של הגדולים, ובעיקר בזן הלא ממש פופולרי בארץ. מאוד מורכב, מדויק, מאוזן. יופי. מחירו 100 ₪.

לסיכום: בשקט שלו ובסיזיפיות של עבודתן, שמעון וינר היינן כבר לא מפתיע אותי. בכל פעם שאני טועם את אחד מהיינות שלו, אני טועם את ההתקדמות והיכולת שלו כיינן. היינות שלו פשוט טובים.

יקב הסמטה

פטיט סירה 2019: צבע סגול שחור, ריחות עזים של פרי בשל. בפה חמיצות וקרירות מדהימים. יין שימשיך להתפתח. מחירו 70 ₪.

קברנה סוביניון 2019: קברנה שופע, מתפרץ, שד קטן בבקבוק. מאוד מעניין. לא בטוח שצריך לחכות איתו, הוא מעניין כמו שהוא. מחירו 70 ₪.

לסיכום: ברי וענת בן עזרא עושים יחד דברים נפלאים ביקב הביתי שלהם. חוץ מיינות ענת מכינה ליקרים מאוד מיוחדים ומאוד מפתיעים, וברי עם טאץ' מאוד מעניין ביינות שלו. קשה שלא לאהוב אותם.

 יקב חיטים

קברנה סוביניון 2017: שופע, מתפרץ, בועט. טעמים שלא מפסיקים להפתיע. וואו אחד גדול. מחירו 100 ₪.

שיראז 2017: ריחות עוצמתיים, מורכבים. פה קריר מרענן, חמיצות טובה. יין שזועק לאוכל. מחירו 100 ₪.

פינוטאז' 2017: הפתעה גמורה. עסיסי מאוד, מרקם רך וקטיפתי. לדעתי הטוב ביותר בפינוטאז'ים הישראלים שיש היום על המדפים בחנויות היין. מחירו 100 ₪.

לסיכום: ביקשתי בטעימה מהיינן עצמון חגג' לבחור עבורי יין אחד לטעום, וכפי שאתם רואים בלי אפילו להרגיש המשכתי לטעום עוד שניים. אני מניח שאם היו עוד סוגים, הייתי נתקע בדוכן שלו. יופי של יינות – פשוט נפלאים.

יקב מואה

שאנין בלאן 2020: הטרואר הייחודי של היקב במושב צופר שבערבה, עם ענבים שמגיעים גם ממצפה רמון, מתפרץ בכל הדרו בפה. סוביניון בלאן שופע, פירותי, לא מהקלילים והמימיים. יופי של יין. מחירו 110 ₪.

סירה 2018: סירה חד כתער. קרירות מאוד מהנה בפה, ריחות נקיים, והחמיצות השולטת מקסימה. מחירו 90 ₪.

לסיכום: יהודה פרידמן היינן לוקח את המדבר ושם אותו בבקבוק. לא לוותר על ביקור וטעימה ביקב בדרך לאילת על כביש 90, או אפילו במיוחד.

יקב צוובנר

לבן 2019: סמיון וסוביניון בלאן. ארומות אפרסקיות של הסמיון מאוד נעימות. הפה שופע, חד, מינרלי. הפרי מתפתח בפה מאוד יפה. יין מעולה. מחירו 135 ₪.

רוזה 2019: עשוי מענבי גרנאש. ריחות נקיים, תה, אפרסק לבן ושקד מריר. בפה חמיצות מאוד מאוזנת, מינרליות מרשימה, מתיקות מינורית כמו שצריך. מחירו 100 ₪.

לסיכום: הכורם (גם ליקבים אחרים) והיינן יוסי צוובנר מפיק יינות מאוד עשירים. סגנון ייחודי ששווה להכיר.

יקב אדם

הייננית אורנה לב כבר מזמן נחשבת לאחת מהייננים הטובים שיש היום בישראל. טביעת האצבע שלה מורגשת בכל בקבוק, והיינות שלה עושים בית ספר לעשרות יקבים מסחריים. תטעמו למשל את זהבה 2020 שעשוי מויונייה עם מעט תיבול מרתק של סירה, ותבינו מה זו גאונות. הקברנה פרנק 2019 תובל מועשר ב- 13% סירה, והבלנד שנוצר הופך את הסירה למשהו אחר לחלוטין, הכי שונה והכי מפתיע – קשה להתעלם. לעומתו, קותי 2019 שגם כן עשוי מסירה, נשאר הפעם זני לחלוטין. היין מביא את הסירה לקיצון, וסוחט עד תום את הריחות והטעמים למשהו מאוד עוצמתי, שמכריח את טועם היין הזה להתמסרות טוטאלית לחוויה הייחודית של סירה קותי.

שני גברים במסיבה ורודה אחת

לני רקנאטי ואורי שקד, בעלי יקב רקנאטי, היו בין הגברים היחידים שנכחו והרימו כוסית באירוע PINK PARTY לו היקב נתן חסות. באירוע התקיימה תצוגת אופנה למען נשים שהחלימו וכאלה שמתמודדות עם סרטן השד, וליקב רקנאטי הייתה במקום עמדה בה נמזגו ונלגמו יינות פרנץ' בלנד, מד בלנד, רוזה גרי דה מרסלאן, מרסאן, ושרדונה גליל עליון. של רקנאטי.

יזמה והפיקה את האירוע יאנה דרום – בעלת רשת חנויות לאביזרים ומוצרי אופנה למתמודדות עם סרטן השד, והדוגמניות בתצוגת האופנה היו מתמודדות ומחלימות מסרטן השד, ביניהן גם מלכת היופי לשעבר מירית גרינברג, אשר עלו על המסלול בליווי אימהותיהן וילדיהן. קבלו שני שמות של מפורסמות שהיו פעילות כאן: את האירוע הנחתה עינת שרוף, והדי.ג'יי הייתה נטלי דדון.

4: כותב מתארח – האם יין כתום-אורגני-ביודינמי הוא היין הלבן החדש? או שמא מהפך וחזרה בתשובה?

הכותב הוא פרופסור עמוס הדס – איש אשכולות (ולא רק של ענבים): בעל תואר דוקטור במדעי הקרקע מהאוניברסיטה העברית בירושלים. רכש מעמד בינלאומי במדעי הקרקע והסביבה, הרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות בחו"ל, פרסם והשתתף בפרסומם של מאמרים ודו"חות מדעיים רבים, ערך והשתתף בעריכת ספרים במדעי הקרקע, ועוד ידו נטויה

כותרת רשימה זו מעלה שאלה הנשאלת באחרונה בדינים בין חובבי יין בערבי שישי או מפגש רעים כל שהוא. נקדים ונאמר כי יינות כתומים הם יינות לבנים המיוצרים בשיטת יינון קדומה, ביקבים מסורתיים (גאורגיה, ארמניה, קפריסין) מזה דורות רבים, ובעת האחרונה גם ביקבים מודרניים בקווקז, אירופה (איטליה, אוסטריה, סלובניה, פורטוגל, צרפת), אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אמריקה (צילה וארגנטינה), צפון אמריקה (ארה"ב) ודרום אפריקה. לנוהים אחר מגמה זו, היינות מכונים בשמות נוספים כמו "יין קדום", "יין טבעי", "אורגני או ביו-דינמי". יש הרואים במגמה זו חיפוש דרך, פיתוח סגנון חדש, מהפך מחשבתי ומעשי בכורמות (חקלאות משמרת בין אקולוגית, אורגני או ביו-דינמית), או מעין "חזרה בתשובה", או שיבה לשיטות ייצור יינות בדרך הקדומה-עתיקה.

מולם ניצבים רבים מאד המזלזלים במגמה זו לצורותיה ומאפייניה. רבים ביניהם מתעבים את היינות הללו ומבטלים אותם לחלוטין, כאילו היו יינות פיגולים שאיכותם אפסית; אולי בשל הטעמים והריחות השונים מהיינות התעשייתיים המוכרים לכולנו כיום. כולנו יחד, צרכנים, בלוגרים, "מביני יין" מטעם עצמם, כתבי יין וטועמי יין מלומדים ומוערכים, עוצבנו, גודלנו וחונכנו למסגרות טעם ריח וסגנונות מודרניים, כאלה המאפיינים יינות המיוצרים כמעט כולם בשיטות מודרניות. לכן אנו מדרגים את מאפייני ואיכותם של היינות הנטעמים על פי סולמות איכות ומאפייני יינות מסוימים המקובלים כיום. כאן אולי המקום והזמן להעיר ולהצביע על שתי האמרות הבאות: "על טעם ועל ריח אין להתווכח"….. "סגנון יין, טיבו ודירוג איכותו משתנה עם אופנות השוק והטעם האישי" (ג'נסיס רובינסוןMW ). נזכיר כי את מרבית היינות שנצרכו עד לפני כמאתיים וחמישים שנה אפשר לכלול בהגדרה כ"יינות כתומים" או הדומים להם. יינות כאלה יוצרו בארץ במרתפי יהודים בישוב הישן, במושבות העלייה הראשונה (טרם בואם של יינני הברון), ובפועל גם כיום ביקבי ירושלים החרדית.

שיטות ייצור "יינות כתומים" כוללות שני מסלולים ראשיים. האחד מתחיל בהפרדת הגרגירים מהשדרות, דריכה והתססת התירוש על הזגים. המסלול השני מורכב יותר, והוא כולל דריכת הענבים על שדרותיהם, והתססתם על הזגים והשדרות. בשני המסלולים מקיימים תסיסה והשרייה ממושכת של מספר ימים, שבועות ועד שנים. מכלי התסיסה משתנים גם הם בין חביות חרס גדולות הקבורות חלקית או עד שפתן בקרקע, ועד חביות טרה-קוטה משוכללות.

ההתססות מבוצעות על שמרי הבר המובאים על זגי הענבים. ביקבים מסורתיים משטר הטמפרטורה בעת ההתססות אינו נשמרת יציב, בעוד שבחביות טרה קוטה מודרניות ניתן לשלוט בטמפרטורות התסיסות. בייצור היינות בדרכים אלו יש המשתמשים בענבים מכרמים בממשק רגיל, ויש מענבים ממשקים אקולוגיים, אורגניים או ביו-דינמיים. בשלושת הממשקים האחרונים הענבים חייבים לעמוד תחת ביקורת גידולם על פי הממשק הייחודי להם. בכל צורות ייצור היין, מוגבלות יכולות הייננים (ממינון נמוך של תוסף זה או אחר עד איסור מוחלט) בכל הקשור בתוספות של חומרים מעכבי חמצון, תיקוני חמיצות, ייצוב ועידון היין, סינון או קיום ממשק מיקרו אוקסידציה ועוד.

את היינות בשיטה זו נוטים לכנות בכינויים הבאים "יינות כפריים, בשרניים, או פירותיים, פרחוניים, מבושמים, ירוקים, עשבוניים", בהתאם לרמות ההבשלה של הענבים או השדרות שמהם יוצרו. לא אחת משתנה עפיצות היין או צבע היין, במיוחד במשך ההשריה על השדרות ורמת ההתעצות של השדרות. מכאן שצבעם, טעמי יינות אלו וניחוחותיהם, עשויים להיות אלה המוכרים לנו ביינות רגילים, ולהם התווספו גם טעמים שונים וריחות חצר חווה, אורוות, טעמי פטריות זרות ועוד. בשיטות אלה השתמשו בעבר וגם כיום, במיוחד ליינות אדומים כמו פינו נואר, גאמייי או סירה, ובלבנים שונים.

במחוזות צרפת בהם קיים השימוש במסלולי ייצור יינות אלו, מקובל לצטט את האמרה כי "ייננות מנוהלת על פי הניסיון ועקרונות חוקי אצבע, ותבונת חישת הפה והאף במקום להישען ולהעזר באורח מלא בעקרונות ומידע מדעי". אולם למרות הגישה "המתירנית" לכאורה, הסיסמה המובילה היא כי "איכות היין תושג ותובטח רק כאשר הענבים והייננים מצויים במיטבם". כאן נחזור, נשוב ונזכיר כי שיטות ייצור יין בחביות חרס והשרייה ממושכת עד מאוד, היו נהוגות בכל רחבי הים השחור והים התיכון במהלך כמה אלפי שנים. ללא ספק, מושגי טעם וריח השתנו במהלך תקופה ארוכה זו. לכן יתכן כי מושגי טעם, ריח ואיכות יינות שנקבעו כ"הלכות מפי ידעני יין" במאות האחרונות, עשויים להשתנות שוב, או להיות מורחבים כדי להכיל סגנונות יין חדשים.

5: מציירים תוויות – הקומיקס של הבן ברק ז"ל מככב על הבקבוקים

רוצים שנפרסם גם תוויות מצוירות של היקב שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

יוסי רוזנברג מיקב כרם ברק, כתב לנו: "הרומן שלנו עם היין התחיל בשנת 2003, בקורס יין שעשינו ביקב שורק. התחלנו את העיסוק ביין כתחביב בו שולבה כל המשפחה – יעל, אני והילדים. לאחר מספר שנות עשיית יין חובבנית ביקב שורק, ולאחר מכן אצל חבר, המשכתי ללימודי יין וכרם במכללת תל חי, ואז כבר החלטתי להפוך את העיסוק בתחום היין לעיסוק קבוע.

בסוף שנת 2009 חלה בננו הבכור ברק במחלה קשה, ונפטר ב-2010 לאחר מחלה סוערת. ברק, שהיה אומן ויוצר רב תחומי, למד בבית הספר לאומנויות תלמה ילין, אהב מאוד קומיקס, והגה ויצר מספר דמויות משלו. בשנת 2011 הבשילה בי סופית ההחלטה לעסוק ביין כעיסוקי העיקרי, וכדי לממש את החלום רכשנו משק במושב בקוע שבמטה יהודה, נטענו כרם יין, והתחלנו לעשות במקום את היינות שלנו.

כשהגיע הזמן לבחור ליקב שם ולוגו, ולעצב לבקבוקים את התוויות, התלבטנו רבות: האם לקרוא ליקב על שם ברק? האם אנחנו בשלים להחצין את האירוע המטלטל והאישי שעברנו, לא כל כך מזמן? שאלנו את עצמנו מה תהיה הדרך הנכונה לעשות זאת. לאחר לבטים רבים, הרגשנו כי שילוב של הדמויות שברק יצר ואהב, יהיה הדרך הנכונה להנציח את זכרו של בננו האהוב. בקו העדין שלו, באומנות שלו, באמירה שלו, כולם דברים שאפיינו אותו כל כך. הדמויות שלו היו הוא במידה רבה, והוא היה הן.

הקומיקס פרי יצירתו שבחרנו לשם כך, נקרא Tails of the Dragon Bunny, ובו מככבת דמותו של ארנב גיבור-על, שהופך ל(ארנב-)דרקון ומציל את חברתו ואת העולם. ברק, שאהב מאוד גיבורי-על, וגדל על סדרות כמו פוקימון, המציא את דמותו של הארנב ואת דמותו שמתפתחת לדרקון. הדמות הזו הייתה מצוירת על שלט דלת החדר שלו ועל תיק הגב, והייתה הדמות האהובה עליו מבין כל הדמויות שהוא המציא.

החלטנו לקרוא ליקב "כרם ברק", וללוגו שלנו בחרנו את אותו הלוגו שברק עצמו עיצב לסדרת הקומיקס שלו. הלוגו הזה הופיע על דף השער של הקומיקס, והדמויות שבחרנו הן הדמויות שעל אותו שער. ליין האדום נבחרה דמותו של הארנב, וליין  הלבן דמותה של חברתו. כמו בקומיקס כך גם בחיים התפתחנו, ובמהלך השנים הוספנו דמויות נוספות ליינות היקב השונים. ליין הדגל של היקב קראנו דרגון באני, והוא קיבל את דמותו של הדרקון, וליינות הכתום והרוזה בחרנו דמויות נוספות מתוך הקומיקס עצמו.

הבחירה שלנו לעצב תוויות עם דמויות קומיקס לא הייתה בחירה טבעית בעולם היין, שבו לרוב התוויות מעוצבות באופן מסורתי. למרות זאת, חשבנו שהדבר דווקא יתאים לאופי העשייה שלנו, שהוא יותר חופשי ומשוחרר ממוסכמות. כך למשל, הבחירות היינניות שלי במהלך השנים, היו לא שגרתיות ופרצו גבולות. התחלנו לעשות יינות כתומים כבר בשנת 2012, ואנחנו מראשוני וממובילי סצנת היין הכתום בישראל. כך גם את הייצור של יינות פרנץ' קולומברד זני, שהתחלנו לעשות אצלנו ביקב גם כן כבר באותה שנה.

תמיכתו ועידודו של איתי להט, שליווה אותנו באותה תקופה, לבחור בקו הזה, חיזקה את החלטתנו, ועל כך אנחנו מודים לו רבות.

יקב כרם ברק, הוא מקום של שמחה ואהבה, מקום של אירוח ומפגש אנושי בלתי אמצעי, מקום של עבודת אדמה ואוכל טוב, מקום של יצירה ואומנות. כל אלה, בנוסף על היותו מקום של יין. אנחנו מארחים מספר רב של אנשים, וכיום אנחנו יכולים לומר ללא כל ספק, שההחלטה שלנו להסכים להחצין את החוויה האישית שלנו,  לעטר את היינות  באיוריו של ברק, ולקרוא ליקב על שמו, התבררה כאבן דרך משמעותית מאוד, שעיצבה חלק חשוב ובלתי נפרד מאופיו של המקום.

אצלנו ביקב מתקיים לעיתים קרובות, בתוך שמחת האירוח, שיח פתוח וכנה עם הבאים, על משברים ועל צמיחה, על צער ועל שמחה, ועל כל מה שהוא כל כך אנושי ומשמעותי להרבה מאוד אנשים. ובהיותו מקום שכזה, הוא גם מהווה במקרים רבים השראה ותקווה עבור אחרים שמתמודדים עם משברים בחייהם. החלטה זו התבררה כמאוד חשובה עבורנו, בהיותה הנצחה מאוד משמעותית של ברק, באופן שגורם שמחה יומיומית להרבה מאוד אנשים. ברק נוכח בעשייה, והוא נמצא מאוד בחיינו על אף היעדרו, והוא מכתר את העשייה כולה בהמון אהבת אדם ואדמה, יצירה, אומנות, תקווה ושמחה, שמלוים אותנו לשמחתנו הרבה ביקב בכל יום ויום".

6: יונתן לבני מבקר – יקב כפר הנוער מאיר שפיה

כיליד חיפה זכרתי תמיד טיולים לפינת חמד לא הרחק מזיכרון יעקב  – כפר הנוער מאיר שפיה. כשחזרתי למקום עשרות שנים מאוחר יותר, עם קבוצת היין "יין ישמח לבב אנוש" בהנהגתה של אורית גלעד, נראה היה כאילו הזמן עצר כאן מלכת, והכפר נשאר פנינת חמד מוריקה מלאת עצים ופרחים, כמו פעם. כפר הנוער מאיר שפיה הוקם בשנת 1891 כמושבת-בת של זיכרון יעקב, על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום. משנת 1957 מנוהל כפר הנוער כשותפות בין מדינת ישראל וארגון נשות הדסה העולמי. ב- 1977 נקלטו בכפר הפליטים הווייטנאמיים שממשלת ישראל בראשות מנחם בגין החליטה לקלוט, בימים שישראל עדיין דאגה לפליטים חסרי בית. היום לומדים במקום כ-600 תלמידים, חלקם בני נוער המגיעים מכל העולם במסגרת "נעל"ה" – נוער עולה לפני ההורים, וחלקם צעירים הנמצאים בכפר במסגרת פנימייה. בית הספר גם קולט ילדים בני העדה האתיופית וילדים מחוננים מהאזור, כשהוא משמש בית ספר על-אזורי ייחודי למדעי החיים והחקלאות.

אנחנו ביקרנו במקום על מנת להתרשם ממגמת היין בכפר וממספר יינות המיוצרים ביקב. רותי ברוכאל (לשעבר בן ישראל), בעבר מנהלת מרכז המבקרים של יקב כרמל בזיכרון, היום אוצרת יין ומדריכת טיולי בוטיק לאיטליה וקפריסין, הצטרפה לכפר הנוער לפני מספר שנים. היא מרכזת כאן את ענף היין, וליוותה אותנו בביקור.

לפני מספר שנים ניטעו כאן גפנים של ענבי יין, והוקם יקב מודרני בו לומדים תלמידי התיכון של הכפר על גפן היין וייצור יין. השנה יסיימו 50 תלמידים את מסלול חמש יחידות לבחינות הבגרות במגמת לימודי חקלאות, בהתמחות בגידול יין וייצורו. כאשר שאלתי אותה על האיסור להגיש יין עד גיל 18 אלא בנוכחותו של האחראי החוקי על הצעיר/ה או בהסכמתו או בחוג המשפחה, זכיתי ממנה לתשובה "השאלה הבאה" (הערת העורך: אנחנו מחכים לתשובת משרד החינוך לשאלה זאת). לצערי לא זכינו לפגוש את הצעירים העוסקים בהכנת היין.

את ייצור היינות מלווה קובי ארנס שהיה יינן ביקב כרמל, והוא מייצר היום יינות מענבים מאזור שפיה. בסוף הטעימה טעמנו מעט מהיין הטוב במפגש, אותו ייצר קובי ארנס: יין בנוסח פורט מחבית אחת ויחידה שטרם נמצאת בשוק, ולכן לא כללתי אותה ביינות ששתינו:

יקב שפיה בעיקריניאן 2017 – שם מקסים שנתנו תלמידי בית הספר ליין המורכב רובו ככולו מענבי קריניאן, זן שמקורו באזור אראגון בספרד, שם משתמשים בו לבלנדים. הקריניאן זכה לשם רע בארץ עקב ניצול לרעה של הענב והפיכתו לזן כמותי ולא איכותי. אסף פז מיקב ויתקין, חלוץ יינות הקריניאן בארץ בעידן המודרני, עושה מהזן פלאים טעימים ביותר. את היין של שפיה שאינו מיועד למכירה, ניתן להגדיר כנחמד.

יקב ארנס גוורצטרמינר 2019 – קובי ארנס הוא גם בעליו של יקב משפחתי קטן באזור בנימינה, המייצר יינות מענבים הגדלים בכרם קטן של משפחתו באזור. היין עשוי מ- 85% ענבי גוורץ ו-15% ענבי פרנץ' קולומבר. יין יבש עם בוקה אופייני לזן. סיומת קצרה. טוב ליום חם כשהוא צונן היטב. המחיר 70 ₪ – VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

שטיינמץ רוזה 2020 – קובי  גזית-שטיינמץ הוא בעל יקב קטן, המייצר יינות אדומים מכרם משפחתי נטוע בעמק שפייה. הרוזה עשוי מענבי גרנאש הגדלים במקום. יין לא מאוזן ולא מעניין. המחיר 80 ₪ – לא VFM.

שטיינמץ נחל דליה 2017 – בלנד של  85% סירה ו- 15% גרנאש. שהה 18 חודשים בחביות ישנות. יין עם בוקה אופייני ליינות סירה. טעם עדין ולא טעם סירה טובה האופייני ליינות מזן זה המיוצרים בארץ. המחיר 80 ₪ – לאVFM .

יקב ארנס פטי ורדו ומורבדר 2015 – בלנד המורכב מ- 80% פטי ורדו ו-20% מורבדר. היין שהה שנה בחביות עץ ישנות כדי שלא להשפיע על טעמי היין. בלנד טעים ולעיס, עם טעמים של פטריות חרוכות. סיומת ארוכה ומורכבת מאוד. בלנד שמראה כי קובי ארנס יודע לעשות יין טוב. טעמנו גם בלנד דומה של שנת 2016 שהיה טוב כמו אחיו הצעיר יותר. המחיר 80 ₪ – VFM.

7: "הסבים שותים" – למה לא תצטרפו אליהם?

איריס לוי צילמה וכתבה: בין התאריכים 9.6-3.7.21 מתקיים פסטיבל האוכל הכפרי הוותיק זו השנה ה- 21 במועצה אזורית מטה יהודה. גם השנה מציע הפסטיבל לאורחיו המטיילים מבחר ענק ומגוון של אוכל ביתי אותנטי מרחבי העולם וטעמים ממטבחי עדות שונות, בבתים פתוחים ובמסעדות מקומיות. כמובן יקבי האזור ישמחו לארח אתכם, להטעים יינות – והעיקר למכור לכם הרבה בקבוקי יין ישראלי.

אי אפשר, וגם ממש לא מומלץ, לעזוב את שפלת יהודה בלי ביקור ביקב או במקום בו ניתן לטעום וגם לקחת הביתה יין טוב. הפעם בחרנו לעצור עצירה אחרונה בחנות קטנה ומטריפה של יין. יש הרבה חנויות יין, אבל כזו עוד לא ביקרתם, ובעלים של חנות יין כל כך ססגוני ומיוחד עוד לא הכרתם – באחריות!

אמיר גוטל היה איש חינוך, שהחליט כי מספיק לו מהחינוך, והוא רוצה ללכת עם האהבה הגדולה שלו – יין. אמיר פתח "מחסן" יינות ומוצרים אזוריים, קטן ומסוגנן. לפתיחת ה"מחסן" מתלווה חזון והוא לשווק מוצרי בוטיק ייחודיים, פריטים המיוצרים בכמות מדודה, כאלה שאין להם חשיפה בחנויות ורשתות הקיימות. הביקור בחנות, בנוסף לטעימה וקנייה של יין, הינו חווית היכרות עם היינות המיוחדים של האזור. בפסטיבל חוגגים ב"הסבים שותים" עם יינות טובים, אוכל חברתי וסיפורים. יתקיימו ערבים מיוחדים בהם יהיו אוכל, יין, והרבה סיפורים.

צור הדסה, הוורד 316. לפרטים נוספים: 054-4874898, בהזמנה ותשלום מראש. פתוח כל השנה מלבד בשבתות, בית שומר כשרות