השבוע בענף היין 68: רשמים מתערוכת סומלייה, יינות בולטים ויקב תבור מחדש

1: זה בקצרה הסומלייה שהיה

תערוכת סומלייה של סטודיו בן עמי, פתחה את שנת 2017 בצורה נפלאה. מפגן כוח אדיר של יקבים מרחבי הארץ, גדולים וקטנים. חלק מהיקבים ניצלו את המקום להשיק יינות חדשים, יקבים שזו פעם ראשונה שהשתתפו, הבינו את הפוטנציאל והעוצמה שיש למפגש מקצועי שכזה. היקבים רמת הגולן, בנימינה, תבור (ראו בהמשך), דלתון, רקנאטי, ירושלים, עמק האלה, תשבי, לצד עשרות יקבים קטנים יותר הטעימו יינות, וזו הייתה יריית הפתיחה לקראת חג הפסח שבו אחוז המכירות השנתי הוא הגבוה ביותר. בלטו בהיעדרם (גם כן טריק שיווקי…) היקבים טפרברג, ברקן, וכרמל – שם זה נראה כחלק מהירידה בשנה האחרונה ועוד אקט בקבלת ההחלטות המוזרה לכאורה של היקב, אבל איך אומרים אצלנו בעדה: "נו, שוין".

החדשה המסעירה של השבוע הייתה התפטרותה של עירית בוקסר-שנק מתפקידה כייננית יקב ברקן – אם טרם קראתם, אז ראו כאן, ואם זה לא מספיק: יקב אורטל מרמת הגולן הודיע כי הוא בארגון מחדש. לא ברורה לנו המשמעות של ארגון מחדש זה. מה שברור זה שהיינן אילן זעפרני ואשת השיווק שרון איפלח כבר לא ביקב, ובשוק מדברים על זה שנשאר שם הרבה יין שטרם נמכר – הרבה מאוד.  לא נמשיך השבוע בניחושון על מי ינהל את יקב רמת הגולן אחרי ענת לוי, רק נספר שבתערוכה קיבלנו הרבה תלונות מאנשים ששאלו למה לא ציינו את שמם כמועמדים.

2: רגעים קטנים בתערוכה – יינות שאהבתי

יקב מצודה – סדרת סטף, סדרת רזיאל וסדרת הר איתן – יינן יוסי אייזיקוביץ

קברנה סוביניון 2013 סדרת סטף – הסדרה הרגועה של היקב. צבע אדום יפה, ריחות נקיים של פירות אדומים צעירים, בפה שולט הדובדבן, מעט עשבי תיבול וקפה בסיומת. המחיר 100 ₪.  VFM (תל"כ – תמורה לכסף) כן.

קברנה סוביניון 2013 סדרת רזיאל – 18 חודשי חבית. זהו יין שובר קופות. ענבים בנויים לתלפיות, עור, שזיפים עסיסיים, אוכמניות, ציפורן בקצוות. היין מתובל בהמון פלפל שחור, גוף מובנה, קלאסי. טעמים ארוכים שנשארים לאורך זמן בפה. אחד הקברנה סוביניון הטובים שיש היום בארץ. המחיר 140 ₪. VFM כן.

בלנד הר איתן 2012 – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, פטי וורדו ושיראז, לו אחראי היועץ-יינן אילן אביטבול. 24 חודשי חבית. יין בעל גוף מלא וחזק, מאוד אינטנסיבי, זפת, ליקריץ שחור, עם נגיעות של קוקוס. ארומטית מזמין ומפתיע, עם אין ספור מורכבות ומבנה. יין מהליגה של הגדולים. המחיר 350 ₪. VFM במחיר זה? כן.

יקב דלתון – יינן גיא אשל

שיראז 2016 – יין צעיר נפלא. ניחוחות של רימונים, פירות שחורים צעירים, עשבי תיבול תבלינים חריפים, רמזים של מנטה, וניל. למרות צעירותו היין כבר איפשהו בין משיי וקטיפתי, בעל גוף בינוני, עשיר בטעמי שיראז עם סיומת ארוכה. צריך עוד קצת זמן לאזן את הטאנינים שלו, למרות שבטעימה עכשיו היין מאוד מהנה ומעלה חיוך על הפנים. שאפו.

יקב אשקר – יינן נמי אשקר

היקב הממוקם בכפר יסיף, מייצר מספר סוגי יין. בסך הכל 17,000 בקבוקים.

מרלו 2015 – ענבים מאבן מנחם. ניחוחות עדינים  של טוסט, סיגליות דומדמניות, פטל שחור בשל. בפה היין חריף. מעט מתעתע בתחילה עם הארומות המלטפות שבו, אולם לאחר מספר ערסולים מגיעה התוקפנות של הפירות העסיסיים, שממלאים את הפה בחוויות של אין ספור טעמי מרלו מצוין. יין מרתק ועשיר. שאפו (למטעימים לא היה המחיר).

סוביניון בלאן 2016 – סוביניון בלאן מעניין פריך ומענג. מינרליות מדויקת, פירותיות אשר נוטה יותר לתוך טעמי האגוזים והפירות המלוחים (אשכולית בוסרית, פומלה). טעמי מלון כתום שצצים באפטר טייסט, מעניקים מתיקות מעודנת נפלאה. סוביניון בלאן עשוי נכון. יופי של יין (למטעימים לא היה המחיר).

יקב רמת הגולן – יינן ראשי ויקטור שונפלד

פטי וורדו 2013 – יין עם כמות גדולה של רעננות, תות ופטל כהים באף, שלאחריהם ללא כל אזהרה, הפלפל וטעם המנטה הייחודי נשלף, ולאחריו ריחות הבשר המעושן שממלאים את החך, לצד אוכמניות עם חמיצות השזיף, והטאנינים המוצקים עושים נפלא בפה. פטי וורדו זני מושלם (למטעימים לא היה המחיר).

משפחת שקד עם הפאוסטינו גראן רזרב 1 Faustino בציר 2004

היין הושק בתערוכה לקראת חודש פאוסטינו בישראל. מדובר ביין שהכי מזוהה עם אזור ריוחה הספרדי. הגראן רזרב של פאוסטינו מיוצר רק בשנות בציר איכותיות, ויוצא למכירה רק כאשר לדעת הצוות המקצועי של  היקב, היין מוכן לשתייה. ניחוחות אדומים עם מעט ירקרקות של עשבי תיבול רטובים. טאנינים טובים ועדינים. בפה יש שילוב של טעמים אדומים הנוטים לפטל, דומדמניות תות. תה, ניחוחות טבק, והציפורן עוקצת בסיום הטעמים האדמתיים. ריוחה קלאסית במיטבה. המחיר 159 ₪ – VFM. שאפו על המחיר. יופי.

שי פינגר הגיב: תבור ללא ספק היקב המפתיע של התערוכה. אכזבה מהלבנים הישראלים לעומת היבוא. נציין את יקב כרמיזן עם לבנים קלילים איכותיים ב- 50 ₪ (הערת המערכת: שאלה אם יין מהרשות הפלשתינאית זה יבוא, אבל לא ניכנס לפוליטיקה). לגבי היין של מצודה: 350 ₪ זה VFM? אולי איזה ברולו 2010 במחיר של 60 יורו או Domain de Chevalier 2010 ב- 85 יורו?

אמנון פינגר הגיב: שלושת היינות החדשים של יקב תבור מהווים שינוי קו ביקב. עשייה נהדרת והצלחה בשלושת היינות, אינם דבר של מה בכך. היינות של שאטו גולן טובים מאוד. עשייה נהדרת. בקשר למחירים: קצת בעיה. קברנה פרנק של נעמן 2009 נהדר. נקווה שה- 2014 ילך בעקבותיו.

ישראל פרקר הגיב: שוב ידיעה חדשה שאלון גונן גילה לי. צוות יקב אורטל מתחלף. מה? לי לפחות זה יהיה מעתה יקב אחר, מפני שבשבילי השניים, אילן ושרון, היו בעצם היקב. אולי איתי להט שיעץ להם עד כה, ייקח מעתה את המושכות בידיו. כיף לקרוא גם שלא רק אני חושב שהיין בלנד הר איתן 2012 של היקב הדי חדש, מצודה, הוא מצוין. אהבתי כל לגימה ממנו. אבל, למען האמת אני אישית לא הייתי משלם 350 ₪ עבור בקבוק יין מיקב חדש. אבל זה אני.

רחל גרא הגיבה: המחיר (350 ₪) מופקע, לחלוטין. מצטערת. זו דעתי. ולטעמי בלבד.

הערת העורך רני רוגל: טעמת בתערוכה את מצודה הר איתן. יין טוב. מצטרף לדעת אלה שחושבים שהמחיר מוגזם.

3: רגעים קטנים בתערוכה – הצעירים של כפר הנוער שפיה

מעבר ליין, למפגשים, ולניסיון לנתח למה תעשיית היין תקועה, פגשתי בתערוכה למספר דקות חבורת אוהבי יין שמתייחסים ליין כאל אומנות. אלה נערים ונערות מכפר הנוער שפיה, שלומדים לבגרות ונבחנים על כל נושא ענף גפן היין (בליווי הסומליירית רותי בן ישראל). סיפרתי להם קצת על מצב הענף ועל תפקידו של מבקר היין. אני לא יודע מה הם לקחו איתם ממה שאמרתי, אבל אני לקחתי מהם את האהבה שיש להם לענף, את התקווה שהם רואים, ואת הניצוצות בעיניים כשהם מדברים על יין. תודה לכם.

המורה שלהם, רותי בן ישראל, הגיבה כך: תודה רבה לך אלון על הסבלנות, ועל שהתייחסת אליהם ברצינות שכזו, בגובה העיניים, ויחד עם זאת, לא חסכת לומר ולספר להם את האמיתות שלך. אין לי ספק שהפגישה איתך והדברים שנאמרו, יישארו איתם לעד. אני מקווה ומניחה שעוד נראה את החבר'ה האלו מסתובבים ומובילים בתעשיית היין שלנו (מקווה שתהיה להם עבודה פה גם אם הם לא דתיים…).

4: יקב תבור – לא נחים לרגע

בשבוע שעבר השיק יקב תבור שני יינות חדשים: מרסלן (Marselan)  מבציר 2013, וטנאט (Tannat) – גם כן מבציר 2013; משני זני ענבים פחות מוכרים ופחות נגישים לציבור חובבי היין. אני אוהב את מה שקורה בשנים האחרונות ביקב תבור. לצד היינות המסורתיים יש תחושה שהיקב הזה לא נח לרגע, ומנסה ללקט דברים מעניינים שייתנו ריגושים לענף המנמנם.

עבודה סיזיפית בכרמים בהובלת האגרונומית מיכל אקרמן, תוך ניצול משאבי הטבע ללא התערבויות נחוצות בכימיקלים, זרימה עם הטבע בכל הקשור להשקיה טבעית, וניצול מעופפים וחרקים על מנת להיעזר בהם להיאבק במזיקים ובווירוסים. מה שהכי בלט לעין בהשקה זאת של יקב תבור, זו ההרמוניה בה הצוות עובד. מה שנראה על פניו כמאופק יוצר סערה שמייצרת יינות מרתקים.

מרסלן 2013 – מעט קברנה סוביניון ומעט גרנאש מתבלים את היין הזני הזה. הצבע אדום בוהק עם גווני סגול. באף מתפרצים ריחות של קוצים, טאפנד זיתים נקי ומרתק. החך מלא חיים עם רעננות מקסימה, טאנינים שמחזיקים יפה את הגוף, וגימור נקי ועסיסי. יופי של יין. המחיר 120 ₪ – VFM ללא ספק.

טנאט 2013 – זן חדש שהובא ארצה על ידי יקב תבור לפני מספר שנים, ולאחר התבססות הכרם הוחלט להשיק ממנו השנה יין זני.מקור הטנאט בחבל הבאסקים, על גבול צרפת-ספרד למרגלות הפירנאים. יינות הטנאט המפורסמים של צרפת יוצרו בכפר קטן בשם מדירן. במאה ה- 19 הובא הזן לאורוגוואי, שם הוא נחשב היום לזן הלאומי – מה שתמיד מחזיר לשאלה איפה הזן הלאומי שלנו (לא, לא ארגמן).

טנאט 2013 הינו יין שרירי. באף מתפרצים ריחות של דובדבן שחור, קאסיס וצימוקים. הפה רווי ומאוד קטיפתי, עם תחושה לאקטית שמתחרה בטאנינים עוצמתיים. בפה טעמי וניל, שזיפים, עשבי תיבול ושוקולד. הופתעתי למצוא גם טעם עגבניות בשלות עוצמתיות. באפטר טייסט עולה תה שחור בכל הדרו. זה לא יין קל. עוצמות שמתפרצות עם כל ערסול, נותנות תחושה שהיין לא רוצה להירגע. לאחר דקות ארוכות בכוס הטאנינים הופכים ללעיסים, חומצות מדהימות בוקעות ממנו, ואז מובן ייעודה של יצירה זאת: אוכל, יין לאוכל, הכי יין לאוכל.

לסיכום: יין שונה בנוף הישראלי, מרתק בעיניי, שונה ומעניק עוד ספקטרום של טעמים למי שרגיל לחוות את הקברנה והמרלו והזנים המוכרים יותר. זה לא יין לכל אחד. חובבי המלבק ימצאו ביין הזה כמה תכונות זהות, אבל עם הרבה יותר עוצמות. יקב תבור שיחק אותה, ובגדול. המחיר 120 ₪. VFM לחלוטין.

5: יבואן אלכוהול חדש: ג'וליאן 6 – הכלב והחתולים

רני רוגל מדווח: את יעקב בר-חיים אני מכיר שנים רבות. תחילה הוא היה מנהל המחשוב של רשות הנמלים ולאחר מכן סמנכ"ל מערכות מידע של אורבוטק. ידעתי שיעקב הוא חובב יין רציני ביותר, יש לו חדר יין ובו 1,500 בקבוקים וידע רב בתחום, כפי שהיה לו בכל נושא בו עסק.

לא ידעתי שחיבתו והידע שלו מתרחבים גם לתחומי אלכוהול אחרים מעבר ליין. עם פרישתו מתפקידו באורבוטק, הקים בר-חיים את "ג'וליאן 6" (ג'וליאן – הכלב של יעקב, 6 – מספר החתולים של רעייתו תלמה) – חברת יבוא והפצה שנועדה, כפי שהוא אומר, "להביא את המשקאות הכי טובים". הוא פעל בשיטת האלימינציה: "וויסקי – יש  הרבה יבואנים; אין צורך בעוד אחד. יין – כנ"ל, כולל יבואנים קטנים שמביאים יינות פנטסטיים. לא צריך עוד אחד. מה נשאר? המשקאות קוניאק, ארמניאק וקלבדוס". כאנשים יסודיים, יעקב ותלמה, שגדלה בבריסל, קראו הרבה בנושא, התייעצו, השתמשו בידע, ונסעו לשלושת אזורי המשקאות בצרפת, לאחר שקבעו פגישות, שבעקבותיהן  גם הזמינו וקיבלו כ- 300 בקבוקים שחלקם כבר נמכרו בשקט – מגוון מהודק וסלקטיבי.

יעקב בר-חיים מתכוון לשווק את הקוניאק, ארמניאק וקלבדוס שלו (לא כשרים) – עבורם קיבל אישורי מכון התקנים, דרך אתר האינטרנט אותו הקים ובהזמנות טלפוניות. יעלה גם דף פייסבוק שיישען על האתר ויכלול פוסטים של עדכונים. פעמיים בשנה יעקב ייסע אל הספקים ויזמין סחורה. נראה שהוא תכנן וחשב על הכל, או כמעט הכל. איך המחירים? "הרוב בתחום מאות השקלים". קלבדוס: מתחיל מ- 95 ₪ ("מצוין", אומר בר-חיים), ומגיע עד 1500 ו- 3200 ₪, קוניאק: 500 עד 3600 ₪, ארמניאק: 95 עד 890 ₪. כאן תמצאו את המחירון המלא. עכשיו נותר רק למכור.