השבוע בענף היין 70: הקטסטרופה נמשכת ועכשיו אין גם שתילים חדשים

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת: השבוע המחסור האקוטי בשתילי גפנים, מה קרה לביתן ישראל ב-ProWein 2017, אחוות יקבים ישראלים בקליפורניה, ד"ר רקנאטי בד"ר שקשוקה

חומרי הריבוי שהגיעו מצרפת עד 2008 היו נגועים בווירוס קימוט העלים
חומרי הריבוי שהגיעו מצרפת עד 2008 היו נגועים בווירוס קימוט העלים

1: הקטסטרופה נמשכת ועכשיו אין גם שתילים חדשים

כורמי גפני היין הם כרגע האנשים הכי מתוסכלים בענף. מאות דונמים של כרמי יין נעקרים בכל רחבי הארץ בגלל הווירוס ליפרול 3 (Leafroll), ובמקום הגפנים שנעקרות כמעט אין מה לשתול. חברת יזרעם פרסמה את רשימת זני גפן היין שעומדים לרשות החקלאים, והתדהמה הייתה גדולה: אין מה לשתול, יש מחסור עצום בזנים שלכאורה נקיים מווירוסים במשתלה, אף על פי שאף אחד לא יכול לדעת מה יוליד יום. מחסור בקברנה פרנק, שרדונה, פטי וורדו, פטיט סירה – ואם כבר יש משהו, מדובר בקלונים שהייננים לא ממש מעוניינים בהם. הקטסטרופה לא התחילה עכשיו. היא פשוט גודעת את הענף, ולמשרד החקלאות ולאגף השירותים להגנת הצומח במשרד, פשוט אין פתרונות. בינואר 2014 פרסמנו את הכתבה “המחדל הגדול בענף גפן יין: וירוס העלים“, ושנה לאחר מכן כתבה נוספת: “מגה פיגועים בענף היין: וירוס ופטרייה“.

כרם האם בחוות יזרעם
כרם האם בחוות יזרעם

משתלת יזרעם היא היחידה בארץ שמותר לה להביא מחו”ל חומרי ריבוי לענף גפן יין. הקטסטרופה הגיעה לארץ בעשור האחרון, לאחר שלא נעשתה בחו”ל הבדיקה הנכונה בחו”ל  משרד החקלאות,  וחומרי הריבוי שהגיעו מצרפת עד 2008 היו נגועים בווירוס קימוט העלים. לאחר שהבינו כי המצב בכרמים פשוט בנקודת אל חזור וצריך לעקור את רוב הכרמים, ואין בחוות יזרעם שתילים נקיים, הוחלט  בשנת 2008 במשרד החקלאות על צעד יוצא דופן: לאפשר לשתלנים ולכורמים להביא באופן פרטי חומר ריבוי מחו”ל, ולא לקנות את החומר המקומי (יקב רמת הגולן, בהובלת היינן הראשי ויקטור שונפלד, זיהה את הפוטנציאל ואת הקטסטרופה שהולכת להיות, ופשוט הקים משתלה סטרילית פרטית, עם קלונים וחומרי ריבוי שהיקב בדק והביא ארצה).

חומרי הריבוי שהגיעו מצרפת עד 2008 היו נגועים בווירוס קימוט העלים
חומרי הריבוי שהגיעו מצרפת עד 2008 היו נגועים בווירוס קימוט העלים

ב- 2009 חידשה יזרעם את הכרם בו מגדלים את חומר הריבוי, ובחלקות חדשות נשתלו צמחי-אם שמקורם אוניברסיטת דיוויס קליפורניה, לאחר שנבחנו ונבדקו לניקיון מוחלט מווירוסים. בכרם הושקעו כל הידע והניסיון שהצטברו בחברה במהלך השנים, תוך שמירה על פיטו-סניטציה מוחלטת, ולדעת רבים מאנשי המקצוע הוא ברמה הגבוהה ביותר. אבל במהלך השנים התברר כי גם ביחס מה שחשבו לנקי, הווירוס התפתח בכרמים של החקלאים, והתוצאה היום מאוד דומה למה שהיה לפני 2008.

ליפרול גם בניו זילנד. צרת רבים ממש לא נחמה
ליפרול גם בניו זילנד. צרת רבים ממש לא נחמה

אם לפני עשור הטילו את האשמה על חוות יזרעם, היום ברור שהאשמה לא רק שלה, אלא בעיקר של אנשי המקצוע של משרד החקלאות. יזרעם היא מונופול בתחום הבאת חומרי הריבוי מחו”ל, אבל זה סוג מונופול שבכפייה. אף אחד אחר לא רוצה ולא מסוגל כלכלית לעשות זאת. רק יקב רמת הגולן התמיד והקפיד, והקים משתלה עם חומר ריבוי נקי תחת קרנטינה עם רשתות צפופות מאוד, כאשר הגפן לא גדלה על הקרקע אלא על שולחנות בהדליה. ההסכם של רמת הגולן עם הצרפתים, מהם קנו את חומר הריבוי, אומר שכמשתלה יכול היקב למכור רק שתילים ולא חומר ריבוי. מחיר השתילים מאוד גבוה, ולא תמיד מוכן רמת הגולן למכור, או שאין להם מספיק שתילים של זנים נבחרים.

מועצת גפן יין בראשות צחי דותן מנסה למצוא פתרון לכורמים, הייננים והשתלנים
מועצת גפן יין בראשות צחי דותן מנסה למצוא פתרון לכורמים, הייננים והשתלנים. צילום ברוך לגזיאל

מועצת גפן יין בראשות צחי דותן מלווה את הנושא בשנים האחרונות, ומנסה למצוא פתרון לכורמים, הייננים והשתלנים. בשה”מ (שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות) מנסים למצוא פתרון לנושא הווירוס ולחוסר בשתילים, אולם עד כה ללא שום פתרון שיטפל בווירוס או ידאג לחומר ריבוי נקי. מועצת גפן יין יכולה להציע שני פתרונות: בשלב ראשון הקמת חוות ריבוי והסרת המונופל מעל יזרעם. אולי יהיה שווה גם להחיות את אגודת הכורמים במתכונת כזו או אחרת, אחרי שזו חוסלה על ידי יקב כרמל. זה פתרון שמצריך מחשבה ותכנון, ובעיקר ביצים. הפתרון השני הוא לשכנע את משרד החקלאות לפתוח את הפקק הזה שאוסר להביא חומר ריבוי בצורה סדירה וחופשית כפי שעשו ב- 2008, כמובן תחת פיקוח קפדני, בדיקות מדוקדקות כדי שלא יביאו מחלות שלא מוכרות בארץ, שעלולות להדביק לא רק גפנים.

פרופסור עבד גרא
פרופסור עבד גרא, צילום אדם גרא

שה”מ כמובן מתנגדים ועומדים על הרגליים האחוריות כבר שנים על מנת למנוע פעולה כזו, אבל המנהל החדש של השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, פרופסור עבד גרא, מבין שכלו כל הקצים וכנראה שאין מנוס וברירה: צריך לעשות מעשה אמיץ על מנת להציל את ענף גפן יין מחיסול תוך שנים לא רבות. המתנגדים להבאת חומר הריבוי מחו”ל, שבאמת ובתמים דואגים לשאר הצומח בישראל, סובלים מהטראומה מכך שכולם יודעים שהם הם האשמים האמיתיים בהבאת הווירוסים, וברור שקשה להם להודות בטעות. לכן הם מרגישים צורך להגן על עצמם עד כדי אי-הבנה שהם הורגים לחלוטין את הענף. הגיע הזמן להרפות ולהגיד: אוקיי, מה שהיה היה. בואו יחד נציל את הענף. פרופסור גרא ידוע כאדם אמיץ ובעל יכולת ניתוח ארוך טווח, ואחד שמכיר את הנפשות הפועלות ויודע גם להזיז אותן הצידה אם צריך. השירותים להגנת הצומח זה לא רק מקום עבודה של מי שעובד שם; יש לגוף זה אחריות למאות ואלפי עובדים שעוסקים בענף גפן יין. הגיע הזמן לפעול ולנהל את היחידה ולהובילה קדימה לטובת החקלאים והצרכנים, ויפה שעה אחת קודם.

2:  ProWein 2017 – מי יהיו שם מישראל ובעיקר מי לא

לפני שנתיים סילקו את מכון היצוא, לפני שנה סילקו את “זג יינות”, והשנה סילקו גם את שאר היקבים. השתלטות עוינת – והפעם ה-BDS  לא אשמים. הנה הסיפור: תערוכת היין השנתית בדיסלדורף (19 עד 21 במרץ 2017), נחשבת לחשובה ביותר באירופה. אלפי יקבים ממדינות בכל העולם, מגיעים כל שנה להציג את היינות שלהם בפני עשרות אלפי מבקרים מקצועיים, להם מיועדת התערוכה. לשלושה ימים אלה מגיעים מכל העולם סומליירים, בעלי מסעדות, בעלי חנויות יין, מסעדנים ועיתונאים. התקשורת העולמית מקדישה שעות רבות לסיקור התערוכה, ומסיבות העיתונאים מפגישות בין יקבים עלומי שם עם העולם הגדול. החגיגה בעיר דיסלדורף מטורפת במשך שלושת ימי התערוכה, ובכל מקום בעיר מריחים יין. לצד ארצות הברית, אוסטרליה, צרפת, איטליה וספרד, מוצאים את יוון, קפריסין, ארצות הבלקן, גרוזיה, לבנון, מצרים, ומדינות שלא חשבתי שעושים בהן יין. כל מדינה עם הדוכן המעוצב שלה, וכל יקב מנסה לאתר לקוחות פוטנציאלים.

היו זמנים: יינות כרמל, רמת הגולן, טפרברג, רקנאטי, הרי גליל, תבור ויתיר ב-ProWein 2015
היו זמנים: יינות כרמל, רמת הגולן, טפרברג, רקנאטי, הרי גליל, תבור ויתיר ב-ProWein 2015

עד לפני שלוש שנים, מכון היצוא הישראלי הוא זה שתמך ואירגן את הביתן הרשמי של ישראל, ובשנים האחרונות היה בתערוכה ייצוג רב בביתן, עם יקבים כמו רמת הגולן, רקנאטי, טפרברג, כרמל, ירושלים, ציון, ויתקין, בזלת הגולן, גבעות ועוד. זו הייתה חגיגה ישראלית במלוא הדרה. הפרגון ההדדי בדוכן היה מקסים, והייתה תחושה של גאווה. במקביל למכון היצוא, מי שהעניקו את המטריה המקצועית ואת יחסי הציבור, וכן את הקשר המסחרי בגרמניה היו רנה וחוחי זלצמן  מחברת “זג יינות”, שפועלים לקדם באירופה יינות של יקבים ישראלים שהם מייצגים, בדגש על גרמניה. הם אלה שמספר שנים קודם לכניסת מכון היצוא יזמו וארגנו את השתתפות היקבים הישראלים ב-ProWein. פעולה אחרת שלהם הייתה הקמת בריתות בין יקבים תאומים: יקב ישראלי ויקב גרמני חותמים על ברית אחים תאומים, ומשתפים פעולה בכל הקשור להחלפת מידע ומכירות יין משותפות. רעיון מקסים שתפס תאוצה ופתח צוהר לקשרים האישיים שנרקמו בין בעלי היקבים.

יעל גיא, רמת הגולן: ועדת קבלה
יעל גיא, רמת הגולן: ועדת קבלה

לפני שלוש שנים ביקשו היקבים הישראלים להתנתק ממכון היצוא, ומי שהובילה את המהלך הייתה יעל גיא – אחראית היצוא של יקב רמת הגולן. הסיבה הייתה דרישתה  שלביתן הישראלי תהיה ועדת קבלה, שתקבל לביתן רק יקבים שעומדים בקריטריונים מסוימים. מאחר והדבר נגד את עקרונות השוויוניות להם מחויב מכון היצוא, הודיע המכון ליקבים שביקשו זאת שלא תהיה ועדת קבלה לביתן, וכל יקב שירצה יוכל להשתתף בו. בעקבות זאת בחרו היקבים לא להשתתף בביתן לאומי, אלא להקים ביתן ישראלי באופן עצמאי. ואכן כך היה. מכון היצוא התבקש לפנות את המקום, והיקבים וויתרו על עזרת מכון היצוא והקימו את הדוכן בכוחות עצמם.

אלפי יקבים מכל העולם ועשרות אלפי מבקרים מקצועיים, להם מיועדת התערוכה
אלפי יקבים מכל העולם ועשרות אלפי מבקרים מקצועיים, להם מיועדת התערוכה

אפשר לומר שהשנה לא יהיה ממש ביתן ישראלי או לאומי בתערוכה. למה שיהיה שם ראוי לקרוא “הביתן של משפחת שקד” – חברת ההפצה של יקב רמת הגולן ויקב רקנאטי. יקבים שהשתתפו בתערוכה בשנים האחרונות ולא משתתפים היום, מדברים על סוג של תרגיל שעשו להם במהלך שלוש-ארבע השנים האחרונות, שכל תכליתו היה להדיר ולסלק את היקבים “הבעייתיים” – סוג של השתלטות של יקב (חברה) גדול שבולע את הקטנים. נתח השוק האירופאי קטן, ויקב רמת הגולן מתמודד בעיקר נגד יקב ברקן שמציג בתערוכה בנפרד בביתן של המפיץ הגרמני שלו. היקבים הבינוניים והקטנים שהצטרפו, פשוט הפריעו לסוליסטיות שרמת הגולן רצה לעצמו.

ביקור יקבים תאומים ישראל-גרמניה ברמת הגולן 2015
ביקור יקבים תאומים ישראל-גרמניה ברמת הגולן 2015

לאחר שמכון היצוא סולק, הגיע התור של זג יינות, ובשנה שעברה הם התבקשו לא לקחת חלק. הסיבה הוגדרה כתקציבית – זה יוזיל עלויות וכך ניתן יהיה לעשות עם הכסף שנחסך דברים אחרים. לכך התווספה תחושה בשטח ש”זג” מקדמים רק את האינטרסים של היקבים שהם מוכרים בגרמניה. נכון לעכשיו אין ביתן ישראלי בתערוכת ProWein בדיסלדורף – יש ביתן של שני יקבים. המצב שנוצר די מבזה מבחינה לאומית, ודי מכאיב מבחינת היקבים. חוחי ורנה זלצמן לא נטשו את פרויקט היקבים התאומים ומאמינים שכך אפשר לקדם יינות ישראלים באירופה. השנה הם סיפקו אלטרנטיבה ליקבים שלא מגיעים לתערוכה, והזמינו מספר יקבים להשתתף בתחילת חודש מרץ בטעימת יינות ישראליים בשטוטגארט, ב-Rheingau Gourmet & Wein Festival. את הטעימה המקצועית של יינות מהיקבים בזלת הגולן, סומק, מרגלית, טוליפ ומאיה, תנחה רומנה אשנספרגר, ה-Master of Wine (MW) שהינה אחת משתי נשים בלבד הנושאות תואר זה בגרמניה. בנוסף, בארוחת הגאלה שתתקיים ב-2.3 ישתתפו נציגי היקבים, ויגישו את יינותיהם לצד המנות שמבשל השף הישראלי גל בן משה ממסעדת גלאס בברלין.

תגובת היקבים (השמות שמורים במערכת)

מכון היצוא נתן תקציב ליקבים רק ב-2008. לאחר מכן לקח מכון היצוא כסף מהיקבים עבור הנציגים שלו, והיקבים שילמו עבור הטיסות והמלונות של הנציגים. אם מכון היצוא היה רוצה לקדם את תעשיית היין הישראלית, הוא היה מארגן תקציבים ולא מבקש וסוחט מהיקבים מימון לעובדיו. מכון היצוא מעדיף לנסוע למזרח הרחוק ולארצות הברית מסיבותיו הוא.

תגובת זג יינות

המון תודות על האזכור והפרגון לגבי פועלה ותרומתה של זג יינות בכתבה על תערוכת פרוויין 2017. נקווה שהכתבה תגרום לשינוי לקראת התערוכה בשנה הבאה.

 

מימין לשמאל: ערן גולדווסר - יתיר, ויקטור שונפלד - רמת הגולן, מיכל אקרמן - תבור

מימין לשמאל: ערן גולדווסר – יתיר, ויקטור שונפלד – רמת הגולן, מיכל אקרמן – תבור

3: שיתוף פעולה בין יקבים להעלאת מודעות ליינות ישראל

יקב רמת הגולן, יקב יתיר ויקב תבור – לא, זו לא התחלה של בדיחה. ככה דיווחה בפוסט בפייסבוק האגרונומית מיכל אקרמן מיקב תבור, על מהלך של שלושה יקבים לקדם את תעשיית היין הישראלית בשלושה קמפוסים בקליפורניה. את הסיור והפגישות עם הסטודנטים תיאם ארגון יהודי-אמריקאי, שרוצה לקדם את ישראל ואת היינות מישראל דווקא מהצד היותר נעים והיותר יפה שלנו. לא שטחים כבושים, לא הסכסוך הערבי הישראלי; פשוט להעניק לסטודנטים שלומדים יין וחקלאות, פרטים על יינות ישראל בצורה אקדמית בלבד, ללא פוליטיקה. ויקטור שונפלד – יינן ראשי של רמת הגולן, ערן גולדווסר – יינן יקב יתיר, והאגרונומית של יקב תבור – מיכל אקרמן, נסעו “לשמוע ולהשמיע, ללמוד וללמד, לתת ולקבל, ובשורה התחתונה לייצג את תעשיית היין המצליחה בישראל”.

כאשר רואים ושומעים על שיתופי פעולה כאלה, הלב מתמלא בגאווה
כאשר רואים ושומעים על שיתופי פעולה כאלה, הלב מתמלא בגאווה

לא פשוט בימים אלה להיות ישראלי בעולם, בעיקר באירופה. ארצות הברית עדיין שומרת לנו חסד נעורים, ושם גם השוק הכי גדול שקונה מאתנו יין. לצערנו (ואולי לשמחתנו), מה שלא עושים משרד החוץ ומשרד ההסברה – עושים גופים פרטיים. לתעשיית היין הישראלית יש הרבה בעיות, אבל כאשר רואים ושומעים על שיתופי פעולה כאלה, הלב מתמלא בגאווה על שהאנשים שנמצאים בתעשייה באמת ובתמים אוהבים אותה. שאפו. ולחיי היין הישראלי.

היו שלושה, עכשיו שניים: הייננים גיל שצברג וקובי ארביב
היו שלושה, עכשיו שניים: הייננים גיל שצברג וקובי ארביב, צילום אלי פרכטר

4: יקב רקנאטי – מיין ים תיכוני אני מצפה שיהיה משופע בפנינים אבל שלא יחסר בו חצץ

ההגדרה של יינות ים תיכוניים קצת בעייתית, כי לא בטוח מה זה באמת רוצה להביע. אם אלו יינות שנוצרו באגם הים התיכון – אז זה עובד. אם אלו יינות שמתאימים לאוכל ים תיכוני  טורקיה, יוון, ספרד, צרפת, בוכרה, מרוקו ישראל ועוד) – אז גם זה עובד, אין בעיה.  בשביל זה לא צריך הגדרה וקולולו ודרבוקות. מבחינתי, יינות ים תיכוניים בכלל לא קשורים לאוכל. יינות ים תיכון צריכים להתאים לאקלים בו אני שותה את היין. אם בישראל יש שמונה חודשי אוגוסט בשנה, אני רוצה ליהנות מיין שייתן לי הרגשת קרירות, יין שלא יעיק עלי, שלא אותקף בחומציות ייתרה ובעץ מסיבי, שהאלכוהול יהיה מאוזן; יין שאוכל ליהנות ממנו בכל שעות היום. אני רוצה יין מאוזן. יין ים תיכוני שיעלה על השולחן כשאני אוכל סטייק נוטף שומן, או חומוס עם שלולית שמן זית מתובל במרכזו.

יין ים תיכוני יהיה גם עגול ופירותי, עם עוצמות פרי בשל של מזג אוויר חם, יין שיתפתח בכוס ויעניק לי את הבריזה הטבעית שלו. מיין ים תיכוני אני מצפה שיהיה משופע בפנינים, אבל שלא יחסר בו חצץ. יקב רקנאטי בחר להשיק את היינות שלו אותם הוא מגדיר כים תיכוניים בד”ר שקשוקה ביפו – כדי לקשר בין האוכל של בינו גבסו ליינות שהוטעמו. מזל שהטעימה קדמה לאוכל שהוגש שם. את היינות הטעימו הייננים גיל שצברג וקובי ארביב, והם נושאים גם את חתימתו של היינן עידו לוינסון – היום בברקן.

רוזה עם עדינות של יין לבן
רוזה עם עדינות של יין לבן, צילום אלי פרכטר

גרי דה מרסלאן 2016

רוזה עם עדינות של יין לבן. ארומות מאוד נעימות של דובדבן בהיר, עשבי תיבול טריים ומעט מרירות של שקדים ירוקים. בפה הטעמים מדויקים בקלילות שלהם, אך יחד עם זאת יש תחושה של יין שמעניק עוצמה – אמנם מוסווית – של פרי שופע. המחיר 109 ₪. 80-90 ₪ היו נותנים VFM (תל”כ – תמורה לכסף).

הים תיכוניים של ד"ר רקנאטי בד"ר שקשוקה
הים תיכוניים של ד”ר רקנאטי בד”ר שקשוקה, צילום ישראל פרקר

פטיט סירה רזרב 2015

היין די צעיר וזקוק לקצת זמן כדי להשלים חוסרים, אבל גם עכשיו עדיין יש לו הרבה מה להציע. ריח עץ עדין וחלק, עם תבלינים רטובים ויבשים משולבים בניחוחות של פירות שחורים. בחך היין מאוד משעשע. מדי פעם הוא זורק כמה דובדבנים ופטל שחורים ורציניים, ואז נרגע וזורק ווניליות עדינה, קצת כמון ועגבנייה ירוקה. משחק מקסים של טעמים של יין צעיר שעושה המון מאמץ להתגבש בפה. מי שמסוגל לחוות זאת ימצא ביין הזה עושר ואושר. המחיר 119 ₪ – VFM. יין מקסים לעכשיו ולעוד.

מה לשתות עם המפרום שלי?
מה לשתות עם המפרום שלי? צילום ישראל פרקר

סירה רזרב 2015

יין זה מרשים בכל החזיתות. ארומות של פרחי לילך יבשים, שוקולד מריר ורמזים של נענע יבשה. החך  מעודן ורך עם תות עסיסי, נגיעות של פלפל שחור, תימין ואדמת יער רטובה. טאנינים מלוטשים עם מנה הגונה של חומציות, שהופכת את היין הזה למצרך בסיסי עבור סטייקים עסיסיים. היין נרגע לאחר כחצי שעה כשהוא פתוח, אבל אני באופן אישי מעדיף אותו אגרסיבי. ככה הוא שונה בנוף של הסירות בארץ. המחיר 119 ₪ – VFM . יין משובח.

כל הקודם זוכה כנראה. יין מדהים
כל הקודם זוכה כנראה. יין מדהים. צילום ישראל פרקר

קריניאן פרא רזרב 2015

זהו יין אינטנסיבי עם ניחוחות של חווה, בשר צרוב, לצד ארומטיות של שזיפים שחורים. בחך המון פרי אדום, כמעט ריבתי. מדי פעם עולים טעמים של אגוזי לוז קלויים וצנובר. ליין מרקם לעיס ומשתהה. טאנינים מתוחים לצד גוף מלא.  המחיר 149 ₪ –  VFM . נעשו ממנו 6,000 בקבוקים. כל הקודם זוכה כנראה. יין מדהים.

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה