עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: יקב קדמא משנה כיוון וזה טוב, רוברט פרקר פורש מביקורות בורדו והקשר הישראלי שלו ושל ביקורותיו, ושאלה סביב כנס היין הישראלי בתל חי – האם נושאי הכנס הם הרלבנטיים באמת?

 

1: יקב קדמא – קצת משנים כיוון ואני אוהב את זה
יקב קדמא נמצא במושב כפר אוריה בין רמלה לבית שמש. הייננית לינה סלוצקין (בתמונה), תחת עינו הבוחנת של ארקדי פפיקיאן,
הקימו בשנת 2010 יקב שעושה יינות בסגנון קצת אחר. את התסיסות הם עושים בכדי חרס גדולים שלינה הביאה מגרוזיה, וזאת על מנת לנסות לייצר יינות בשיטה הגרוזינית המסורתית.
אם לומר את האמת, באופן אישי לא התרגשתי ולא ייחסתי חשיבות רבה וגדולה כל כך לשימוש בכדי החרס, וזאת מכמה סיבות. האחת היא שבגרוזיה קוברים את כדי החרס באדמה, דבר שבקדמא לא נעשה. שנית, בהתבוננות על כדי החרס שהובאו מגרוזיה, נראה שהם היו בסך הכל סוג של כלי קיבול ולא יותר. שריפת פנים הכד הייתה מאוד קלה, ונראה כי הכד לא אטום מספיק.
המחשבה הראשונה שעברה בראשי, הייתה שזה שוב סוג של גימיק, או שוב אני נתקל ביקב בוטיק קטן שבו לוקחים ענבים בעלי ערכים מתאימים, מוסיפים חומצה או סוכר – תלוי מה חסר, מתקנים קצת את הצבע, מוסיפים PH, מכניסים שמרים שמעניקים טעם ליין, דוחפים את הנוזל לחבית עץ ישנה מאוד או חבית בטון או כד חרס, קצת מוסיפים שבבים, קצת מיקרו אוקסיגנציה ומבקבקים.
בטעימות היינות הראשונים שהיקב הוציא – קדמא רזרב 2010, COPIAE 2012, שאנין בלאן חצי יבש – אפשר היה להבין בקו שהיקב מכוון אליו. היינות היו כבדים, עמוסי פרי ועמוסי טעמי עץ, אלכוהול שמשתלט, והיינות היו מאוד בומבסטיים. השאנין בלאן, לעומתם, היה מאוד חנפן ובעל מתיקות גבוהה.
כדי החרס התגלו במערומיהם, ולדעתי הקנו ליין פגמים מסוימים עקב הבעיות שלהם.
בשנתיים האחרונות צורף ליקב יינן צעיר: עודד אורן (בתמונה), שאת השכלתו רכש בניו זילנד. כנראה שזו התקופה בה ירד האסימון ביקב, והוחלט לעדן קצת את היינות, להנגיש אותם לחובבי היין, ולעשות סדר ביקב גם מבחינת חביות וגם מבחינת תפיסה שיקבי בוטיק קצת מתעלמים ממנה בארץ, והיא ההקפדה על ניקיון ביקב. אני לא מדבר על לכלוך אורגני, אלא על הקפדה על שטיפת חביות לפני הכנסת יין, שמירה על קירות היקב מעובשים, אטימות של חביות או מכלי פלסטיק, ופשוט הקפדה על סניטציה על מנת שלא להגיע לבקבוק עם יין מעופש.
אם אפשר להצביע על השינוי ביינות היקב, אז בטעימה השוואתית בין ה-COPIAE 2012 לאחיו מ- 2013, רואים את השינוי באופן מובהק. אם ה- 2012 דחוס ועמוס פרי עם ריחות חווה לא מובנים, ונראה על פניו כי היין נעשה על מנת להיות בומבסטי ואלים; אז ב- COPIAE 2013 מתגלה השינוי בכל הדרו. זהו בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, ותוספת של 10% סנג'ובזה. מדובר בבלנד שמייחסים לו את הכינוי "סופר טוסקני", והשילוב מתבסס על עוצמת זן הקברנה סובניון, המתיקות והעסיסיות של המרלו, והסנג'ובזה מעניק את הריחות המעט כפריים והחמצמצות של הדובדבן.
בפה היין כבר מגובש ושתי, אבל ללא ספק זה יין שצריך עוד זמן בבקבוק על מנת להתבגר קצת. האף מקסים עם ריחות צעירים ומעט מתקתקים, שכל הזמן עובדים ומשחררים עוד ועוד ריחות. עשבי תיבול טריים, מעט קפה ופרי אדום צעיר. בפה הקברנה סוביניון בעל גוף בינוני, החבית כמעט ולא מורגשת, ובפה יש ספקטרום גדול מאוד של פרי הקברנה. המרלו, שהיה צריך להעניק ולאזן עם מתיקות, מעט בעייתי ולא מצליח להתמודד עם תפקידו. יכול להיות שהמרלו נבצר מוקדם מדי, או שהוא נגוע בוירוס וזה מורגש ביין, אבל הטאצ' הזה של הוספת הזן האיטלקי, שבארץ לא ממש יודעים לעבוד איתו, הופכת את היין הזה למשהו אחר.
אם יקב קדמא היה תקוע עד עתה בסוג של שבי מחשבתי, היין הזה אמור לאפשר ליקב להשתחרר, ולהמשיך בשינוי התפיסה בחיפוש אחר דברים מיוחדים ומעניינים.
נכון, מדליות וזכיות בתערוכות זה חשוב, אבל לא פותחים יקב לשם כך. יקב צריך לעשות קודם כל יין נגיש, יין מרתק, עם עשייה נכונה . גימיקים כאלה ואחרים זה טוב ליח"צ, אבל אסור שהם יעמדו בפרונט.
לסיכום: יקב קדמא עובר שינוי מסוים, שאת פירותיו אני רואה מבציר 2013. בלנד מרתק שיכול להיות שמסמן איזה שינוי מבורך ביקב. ייננית עם אסכולה מסוימת יחד עם יינן צעיר, יכולים לעשות כנראה דברים מרתקים. שאפו. 

(צילומים מהיקב: דני בר)

2: רוברט פארקר מזעזע את התעשייה
רוברט פרקר (בתמונה), מייסד ומוביל ה- Wine Advocate במשך עשרות שנים, הודיעה שבוע על פרישה מכתיבה על יינות בורדו והעביר את הכתיבה לכתב היין הבריטי ניל מרטין. רוברט פרקר, הפורש עקב מחלה, נחשב למבקר היין הנקרא ביותר בעולם, ועל פיו יישק דבר.
ייננים רבים ובעלי יקבים רק חיכו לביקורת על היינות שלהם, מה שגרם לתעשייה להיות "מכורה" למספרים, ואלה היו לעתים בעלי חשיבות רבה יותר מאשר היין עצמו. 

פרקר נגע גם בישראל – לא ישירות אלא דרך האיש שלו מארק סקווירס, שהציון הגבוה הראשון שנתן ליקב יתיר הקפיץ את המודעות ליקב, את מחיר 'יער יתיר' המצטיין שלו, והחדיר מוטיבציה בקרב לא מעט ייננים ובעלי יקבים בישראל, שעיקר דעתם נתונה למספר ולמדליה ולא תמיד ליין עצמו, וחבל שכך.
אל דאגה, יהיו גם אצלנו מבקרי יין שימשיכו להעניק ציונים בזעיר אנפין על מנת לדשן את כרסם של ייננים אוהבי רייטינג.
כל זה בלי להמעיט מחשיבותו של פרקר ל/בתעשיית היין העולמית.

קראו הרבה על רוברט פרקר – "האפיפיור יורד מהבמה" מאת יותם שרון ורועי פרץ בבלוג היין עפיצון


3: כנס היין הישראלי השביעי בתל חי – אני רק שאלה
זו השנה השביעית שמכללת תל חי מקיימת מפגש ייננים ואנשי תעשיה בנושאים שונים הקשורים ליין (מפיק היינן ויועץ איתי להט – בתמונה), ועשרות ייננים עולים צפונה על מנת להיפגש בכנס שיתקיים ב- 31.5.16.
אני מלווה את הכנס הזה כבר כמה שנים, ואף פעם לא הבנתי למה לא מנצלים אותו על מנת לפתוח דיונים אמתיים בכל מה שקורה בתעשיית היין. נכון, יש הרצאות מלומדות ומביאים אורחים מחו"ל שנותנים הרצאה בנושא כזה או אחר; לא משהו שאי אפשר לקרוא ברשת או חומר שאפשר לשלוח לכולם במייל.
אני תמיד תוהה מדוע מכללה שיש בה לכאורה חופש אינטלקטואלי ואינה נגועה בפוליטיזציה, לא יכולה להרשות לעצמה קצת לצאת מהמסגרות, ולגעת באמת בבעיות שיש בענף היין.
הנה מה שמציע לנו הכנס:
ערן פיק, יינן צרעה, ירצה על שונות אקלימית בכרמים בישראל.
עמרי רם משאטו לפלר, ירצה על היסטוריה של מצוינות ביקב הזה.
איל דרורי ירצה על שיטת הגיזום המסועפת.
ד'ר פסקל שאטונה ירצה על "מהגפן לבקבוק", ויתמקד בנושא המהפך ביינות גראנד קרו בבורדו ב- 20 השנים האחרונות. בהרצאה השנייה שלו ירצה שאטונה על ברט ועל שליטה בו.
ד'ר מאיר שליסל ירצה על אנליזות יין מתקדמות.
אריאל אריאב ירצה על עולם היין ברשתות החברתיות.
יאיר גרבוז ירצה על היין הישראלי והשפעתו על תיירות פנים.
כאמור, יש כמה הרצאות מרתקות, אבל אני שואל שוב: האם לשם כך מתכנסים?
מדוע אין קבוצות דיון וחשיבה בנושא תעשיית היין הישראלית לאן? מי באמת שולט בתעשיית היין? מדוע היקבים הגדולים לא מסוגלים לעבוד יחד כדי לקדם את היין הישראלי ? מדוע מדינת ישראל מתעלמת לחלוטין מענף זה? מדוע אין לובי בכנסת? מדוע מועצת גפן יין מסורסת?
ועוד אין ספור שאלות שיכולות להשפיע על ענף היין, כשבמקומן מעדיפים להשמיע הרצאות מרתקות ככל שיהיו, שלא בטוח שהן משפיעות על מישהו מהנוכחים.
ממכללת תל חי יוצאים בשנים האחרונות עשרות סטודנטים שלומדים יין. האם לא שווה לחשוף אותם גם למה שקורה או לא קורה בתעשיית היין הישראלית האמתית?