תרבות היין אינה מתחילה בבקבוק – אלא בהתנהגות: שפת גוף, מחווה, והיחס שבין אדם לנוזל שבכוסו. ביום נעים, בין שולחן עץ מחוספס לשולחן לבן ומגוהץ, אותם פרטים קטנים קובעים את הטון: האם מדובר בשתייה – או בטקס.
המפית הלבנה, אותה שכבת בד שלכאורה נועדה לנימוס, היא הכלי הראשון בטקס: מנגבת טיפת יין מצוואר הבקבוק, מייצבת את האחיזה, ומונעת את אותו רגע מביך שבו יין נוחת על המפה. במסעדות רציניות זו חתימה – שפה שקטה בין מוזג היין לבין מי שמבין. הסדר מוכר. טעימה ראשונה למזמין – לא מחווה אלא בקרה. פגם, ריח שעם או חמצון אינם מקום לנימוס. רק לאחר אישור קצר, היין נפתח לשולחן.
אבל כאן מתחילה הבעיה
כי בין טקס להבנה נוצר לא פעם פער. בצרפת זה היררכיה, באיטליה זה כבוד, במקומות אחרים זה פשוט סדר ישיבה. בישראל – תערובת גמישה של הכול. עד כאן הכול הגיוני. אלא שבנקודה מסוימת, הטקס מפסיק לשרת את היין – ומתחיל לשרת את עצמו.
בטברנה אין יומרה: היין נמזג, הכוס מלאה, והחיים קודמים לפרוטוקול. במסעדת פאר, לעומת זאת, הזמן מאט עד כדי כמעט עצירה. מוזג היין – לעיתים הסומלייה, שולט בכל תנועה, כל זווית, כל הפסקה. זו יכולה להיות אומנות. זו יכולה גם להפוך למופע.
וכשזה קורה, הגבול נחצה
כך נולד “סומלייה המים” – דמות אמיתית לגמרי, שמגיש מים מינרליים כאילו היו יין גדול, עם הסברים על מקור, מינרליות ו׳סיומת׳. לא מדובר בבדיחה, אלא במציאות שבה השפה התנתקה מהחומר. כשהמים זוכים לניתוח כמו יין, עולה שאלה פשוטה: האם אנחנו עדיין טועמים – או רק משתתפים בטקס? התגובה הטבעית היא לצחוק. אבל גם הזלזול הוא טעות. כי בין ההפרזה לבין הפשטות, מתקיים מרחב עדין שבו נוצרת תרבות אמיתית.
הקולנוע, מצידו, נופל מהצד השני. שם אין עודף טקס – אלא חוסר הבנה. גם דמויות של מיליונרים מחזיקים כוס יין כאילו הייתה ספל קפה, עוטפים את הקערה בכף היד, מחממים את היין בלי מחשבה. במציאות, מי שמבין אוחז נמוך ברגלית, לעיתים כמעט בקצה, בתנועה שקטה, לא מתאמצת – כזו שלא מבקשת להרשים כי אין לה צורך בכך.
כאן בדיוק עובר הקו
לא כמה היין יקר, לא כמה המילים מורכבות, אלא כמה ההתנהגות מדויקת. לא למלא יותר מדי, לא למהר, לא להעמיס תנועה. לתת לרגע להתקיים. בסופו של דבר, יין הוא מבחן של פרופורציה. מי שהופך אותו להצגה – מאבד אותו. מי שמתעלם ממנו – מפספס אותו. ומי שמבין את הקודים, אבל לא נכנע להם – שותה נכון. ובין טברנה למסעדת פאר, לפעמים כל ההבדל הוא לא בכוס – אלא באדם שמחזיק אותה.
הכותב: צביקה אמיתי מ'נחמת שותים' – מועדון צרכני יין ונגוסיאנטים בחביות פרטיות. 052-2636850
