fbpx

יינות "טבעיים" – אח רוֹזָה רוֹזָה רוֹזָה

אצל אייל ויוחאי משמעות ייננות טבעית היא שימוש בשמרים טבעיים בלבד לשם תסיסה וללא הוספת שמרים מלאכותיים, תוספת מועטה בלבד של ביסולפיט וכן ללא תיקוני חומצה. צילום יונתן לבני
יקב רוזה הוא יקב בוטיק קטן המייצר כ-4,000 בקבוקי יין בשנה. אייל ויגדרזון ויוחאי שגיא הם שני חברים טובים מגבעת יערים שליד ירושלים שלמדו יחד בקורס ייצור יין של ניר שחם ביקב שורק
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

יקב רוזה הוא יקב בוטיק קטן, המייצר כ- 4,000 בקבוקי יין בשנה. אייל ויגדרזון ויוחאי שגיא, שני חברים טובים מגבעת יערים שליד ירושלים, למדו יחד  בשנת 2012 בקורס ייצור יין של ניר שחם ביקב שורק. בכלל אני מגלה בזמן האחרון, כי  רבים מיקבי הבוטיק החלו בקורסי היין של שחם.

אנשי רוזה: יוחאי שגיא (מימין) ואייל ויגדרזון. צילום יונתן לבני

אחרי שעשו יין במקומות שונים בארץ, נחתו אייל ויוחאי בקיבוץ המופרט כפר מנחם, בשדרות האומנים בין אומני ציור, אדריכלות פנים וחדרי אירוח של קבוצות. שם הם הקימו יקב קטן, בו הם מייצרים את יינותיהם ובימי שישי מקבלים בשמחה חובבי יין, באירוח שכולל טעימת יינות היקב ואוכל כמו  פוקצ'ות, גבינות לבנות ערביות, זיתים, וגם סיניה בשר ומאכלים אחרים; הכול בעיקר מתוך תנור פיצות על גז שממוקם ליד היקב.

" רוֹזָה על שום מה?" שאלתי, "על שם סבתא רבתא של יוחאי וסבתא של אייל, שנשאו אותו שם בלי שהכירו זו את זו". השניים מאמינים במה שנהייה טרנדי בשנים האחרונות אצל ייננים רבים: 'ייננות טבעית'.

מה זו ייננות טבעית ? תלוי את מי שואלים. אצל אייל ויוחאי זה אומר שימוש בשמרים טבעיים בלבד לשם תסיסה, וללא הוספת שמרים מלאכותיים מחו"ל. כמו כן תוספת מועטה בלבד של ביסולפיט לשם שמירה על חמצון היין וניקיונו, וכן ללא תיקוני חומצה. אם החומצה נמוכה, הם מבצעים את התיקון באמצעות בלנד שהם יוצרים כדי להימנע מתוספת חומצה.

ביקב רוזה משתמשים במיכל בטון ובאמפורות חרס בתוספת חביות ישנות. צילום יונתן לבני

אני סבור שקצת קשה לדבר על יינות טבעיים כשאינך שולט במקור הענבים ובדרך הטיפול בהם, מאחר שהענבים ליינות רוזה באים ממקורות  ומאזורים שונים  בארץ, אך המשותף לכל הענבים המגיעים ליקב הוא שהכרמים אינם שייכים להם, ולכן אינם יכולים לשלוט בחומרי הריסוס המשמשים בכרם. בכלל, מניסיון אני סבור שעדיין לא הוכח שטרנד זה עושה משהו מאוד חשוב וטוב ליין עצמו – אבל זו רק דעתי.

אחד החידושים המעניינים ביקב רוזה בכל זאת, הוא השימוש במיכל בטון שאייל מייצר בעצמו ובאמפורות חרס מאקדמיית בצלאל, בתוספת חביות ישנות בהן כל היינות תוססים, נחים וגם מתיישנים. הטעימה נעשתה עם קבוצה קטנה מחברי 'יין ישמח לבב אנוש' של אורית גלעד.

צילום יונתן לבני

ויונייה קולומבר 2020 – ענבי הקולומבר משמשים פעמים רבות לייצור יינות מתוקים, ואילו כאן  מעט הקולומבר משמש לאיזון החמיצות ביין. היין עשוי בעיקר מענבי ויונייה, ותסס במיכל בטון ללא השפעה של עץ. יין עם אחוז סוכר נמוך, ולמרות זאת יש לו סיומת מעט מתוקה וחנפנית. נהניתי מאוד מהיין השונה מרוב יינות הויונייה שמיוצרים בארץ. יין שונה וטעים. המחיר 110 ₪ – ב- 80 ₪ הוא היה VFM (תמורה למחיר).

פט-נט ויונייה 2020 – זהו ללא ספק היין המעניין ביותר ביינות יקב רוזה. ענבי ויונייה מעמק הבכא שברמת הגולן, משם מגיעים ענבים נהדרים בעיקר ליקב רמת הגולן. 'פט-נט' (Pét Nat) הוא קיצור של Pétillant Naturel – 'תסיסה טבעית' בצרפתית, וחלק ממגמת היינות הטבעיים אליהם התייחסתי. בשנים האחרונות מתרבים היקבים שעושים יין בסגנון שמפנואז, בתסיסה טבעית בבקבוק שנסגר בפקק כמו של בקבוקי בירה. היין והושרה ותסס במשך 5 שבועות על הקליפות, ועוד חצי שנה נוספת באמפורה. אוקסידציה ממש מהנה של יין מעט מתוק, שכלא בבקבוק את ריחות התסיסה,  וטעמו אכן טעם שמפניה נחמדה. המחיר 90 ₪ – ממש VFM. לא להחמיץ.

הטאבון של יקב רוזה לאירוחי שישי ביקב. צילום מדף הפייסבוק

רוֹזֵה 2020 – מענבי ברברה, מרלו וסנג'ובזה. בלנד שעשוי ללא מגע בקליפות הענבים האדומות אדומות. כך מתקבל יין שצבעו כמעט לבן מענבים אדומים. יין מעט מחוזר, עם ריחות כפריים וקצת עקצוץ כמו של סודה עדינה. בכל זאת שווה לשתייה כדי להכיר רוֹזֵה הנעשה בצורה ובטעם שונים מהרוֹזֵה-ים אליהם הורגלנו במקומותינו. אהבתי. המחיר 95 ₪ – VFM.

קריניאן 2020 – הייתה לי תחושה שענבי הקריניאן בהם השתמשו לעשיית היין, לא הבשילו דיים. "ההבשלה נתקעה", אישרו לי הייננים. ההתססה וההתיישנות נעשו במיכלי בטון. התוצאה: יין דלוח וממש לא טעים; היין הפחות מוצלח של היקב. טעמנו גם אותו יין מבציר 2016, שהיה טוב בהרבה מהקריניאן הצעיר. הענבים לשני היינות הגיעו מבקעת הנדיב, אך היישון של ה- 2016 נעשה בחביות עץ ישנות, והתוצאה מוכיחה כי ביקב רוזה יודעים לעשות קריניאן טוב, לעומת  הקריניאן 2020 שבלשון המעטה לא מחמיא ליקב. מחירו 90 ₪ – לא VFM.

מרלו 2017 – אם הקברנה סוביניון נחשב ליין מעט גברי, המרלו הוא יין שנחשב מעט נשי. לדעתי מרלו נהדר עושים בארץ בלא מעט יקבים. בדרך כלל מדובר ביין בעל בוקה טוב ונוכחות עדינה. המרלו של יקב רוזה מגיע מהרי יהודה, מכרם באזור הישוב מטע. בוקה לא אופייני לזן וטעם מחוזר. נראה שאילו היו מאזנים אותו בעזרת תיקוני חומצה היו מגיעים ליין טוב, אבל ביין טבעי עסקינן ואסור להוסיף. התוצאה לא מהנה. המחיר 110 ₪ – לא VFM.

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

4 תגובות

  1. מכירה את היינות של רוזה כבר כמה שנים
    אוהבת מאוד. יינות רעננים ומשמחים.
    הפט-נט אכן נהדר.

  2. יונתן לבני:
    ראשית, לא עושים תיקוני חומצה על ידי בלנד, וסבורתני כי הם לא עשו זאת. שווה לבדוק איתם כי מדבריך משתמע שהם עשו כך. תיקוני חומצה עושים על ידי הוספת חומצה ליין.
    שנית, זה שהכרמים אינם שלך אין זה אומר שאינך יכול לשלוט בכורמות ובאופן הטיפול בו. הכל תלוי בהסכמים שלך עם הכורם, האם אתה בעצמך מעבד ודואג לאדמה – קורה גם שהכרמים לא שלך .
    שלישית אתה טוען מנסיונך כי "טרנד זה (יין טבעי) אינו עושה משהוא חשוב וטוב ליין עצמו" ביקב עצמו מייצרים יין בשיטה של "אי התערבות" קרי "טבעית" ואתה עצמך אהבת חלק גדול מהיינות כך שהנך סותר את עצמך…. זה אולי נקרא טרנד בארץ, אבל בחו"ל זו פרקטיקה מקובלת גם ביקבים גדולים ומפורסמים וכמו בכל דבר, צריך לעבוד טוב בכרמים וביקב בשביל לקבל תוצאות טובות.
    רביעית סגנון שמפנואז מתייחס לשיטת התסיסה הקלאסית בשמפניה שהיא תסיסה שניה בבקבוק, לא כפי שמייצרים ביקב. פטנט עושים בצורה אחרת – כנראה שלא הבנת את הההסבר, או שאינך מבין איך עושים פטנט.

כתבו תגובה