יקבי ברקן – הרבה יותר ממה שחשבתם

"דברים שרואים מכאן לא רואים משם", ובקיצור: לא תמיד הדברים הם כפי שחושבים עליהם.
כמה זה נכון כאשר מדברים על יקבי ברקן. היינו שם לפני מספר ימים, והחוויה, וגם היין, עדיין זורמים בעורקינו.
היינו, כלומר מימי בן-יוסף, איש יין מובהק, מחבר ספרים ושופט בתחרויות בינלאומיות; אמנון פאר, איש קול ישראל ובעל התוכנית "לילה חי מאוד" המשודרת בכל יום חמישי בלילה אחרי חצות ברשת ב', ושנינו, אנשי אכול ושאטו.

קודם כל מדובר ביקב הגדול ביותר בארץ בהיבט הפיזי, המשתרע על שטח גדול במתחם קיבוץ חולדה ואפוף בכרמים, ופשוט מרשים בכל קנה מידה.
מה שיפה זה שעם כל הגודל נשמרו החמימות, האנושיות והלבביות, והיום שלנו ביקב עם שמוליק בוקסר – מנכ"ל משותף ביחד עם יאיר לרנר כאשר לשניהם אחזקות שוות (רוב המניות בידי טמפו, והיתרה בידי הציבור כחברה בורסאית, שבניגוד ליקבים אחרים מדווחת מדי רבעון על תוצאותיה, אי אפשר להסתיר) והייננים של ברקן, היה חוויה אמיתית.
ביחד עם שמוליק אירחו אותנו הייננים: אד זלצברג – יינן ראשי, אבי פלדשטיין – מוביל סיורנו ביקב ויינן יקב סגל ממשפחת ברקן, עירית בוקסר-שנק, יותם שרון, והאגרונומית הפילפלית מיכל אקרמן.

שמוליק לא מתבייש לספר שחוות המיכלים המרשימה בנויה לפי מתכונת חוות מיכלים אותה ראה באוסטרליה, צילם ואמר למהנדסים: תעשו לי כזה. גם את הרעיון למרכז המבקרים שבבנייה ובמרכזו חדר חביות ענק, והאמינו לנו שאתם תנהרו לשם כאשר המקום ייפתח בתוך שנה כנראה, לקח שמוליק מחו"ל. הפעם מאופוס 1 של מונדבי ורוטשילד בעמק הנאפה.

ברקן הנו יקב היושב בתוך כרמיו. ממש ליד הגדר תראו את כרם חולדה: 1,200 דונם גפנים ו- 300 דונם זיתים. זהו הכרם המאוחד הגדול ביותר בארץ, המניב לבדו 2 מיליון בקבוקים.

"כל היקב מאורגן במערך כולל של יקב קונספט. זה מאפשר לנו לייצר את היינות הטובים ביותר מצד אחד, אך מצד שני לספק את יחס איכות/מחיר הטוב ביותר בתחרות על שוק היין הישראלי הכמותי", אומר לנו בוקסר. "יותר ממחצית הענבים של היקב הנם בבעלות מלאה שלנו או בשותפות. זה מאפשר פיקוח מצד אחד, וכלי לתחרות על המדף כבר משלב טרום הייצור".
משמעות העובדה שהכרם צמוד ליקב, היא חיסכון בהובלות (בשונה משאר כרמי ברקן ברחבי הארץ), וחצי שעה אחרי תחילת הבציר מתחילה העבודה תוך יעילות של זמן וכסף.

דרך אגב, אם גם בעיניכם קו המילוי נחשב למרכיב הלא זוהר של תהליך ייצור היין, הרי מסתבר שדווקא בו הרגישות והפגיעות גדולה ביותר, עם יכולת לחמצן או סתם לנדף את היין. לברקן קו מילוי מהיר מאוד – 10,000 בקבוקים בשעה, באיכות אופטימלית, כי מהר בלבד זה לא מספיק טוב, והוא אוטומטי גם מבחינת הכוונון בין בקבוק לבקבוק, והמכונות בקו המילוי מכינות עצמן ליום עבודה, כולל תיאומים וניקיון היחידות. אין ספק שדווקא בהיקף ייצור כה גדול כמו זה של ברקן, יש חשיבות כה גדולה לקו המילוי ולשכלול והיעילות שהמיכון מביא איתו.

ואם חפצי חדשות אתם, קבלו את החדשה הבאה: שמוליק בוקסר מתכנן הקמת יקב בוטיק בתוך ברקן, שייצר בלנד אדום אחד אותו יבחרו הייננים. "יתרון יקב הבוטיק הזה יהיה השימוש בציוד הכי טוב בארץ, והיכולת לבחור את החלקות הטובות ביותר מכל כרם", הוא אומר.

מרכז המבקרים – חלום בהגשמה
כשתגיעו בעתיד הלא רחוק אל מרכז המבקרים המצוי בעיצומה של בנייתו, שיהיה גם מרכז החביות ואשר ביום ביקורנו הגיעו אליו חביות הברנדי הענקיות הראשונות מאזור התעשייה בברקן – המקום בו שכן היקב בעבר והותיר את שמו, תיהנו מיום סיור עם מצגת ביער הרצל הסמוך ובכרמים, מצגת במרכז המבקרים, טעימות וגם מסעדה וחנות מכירות. הסיור יהיה בתשלום, אבל החוויה מובטחת.
במרכז המבקרים יהיו 500 חביות ברנדי מכל הגדלים (חלק בנות 20 שנה ויותר) ו- 7,000 חביות יין שיאורגנו ב- 8-9 קומות של חביות. כשהכול מקורר, מאוורר, ומבוקר מחשב.

במרתף המבנה יהיה אולם אירועים לחברות היי-טק ולחפצים באירועים מכובדים למיניהם, יחד עם חדר VIP. מסתבר שגם זה הועתק בשמחה ממרכז המבקרים של אופוס 1.

לתכנון הפרויקט נבחר האדריכל יהודה שגב בזכות הראייה התיירותית שלו כמתכנן מלונות דן וישרוטל, שתכנן את מרכז המבקרים לקליטה של תכולת אוטובוס: 50 איש באולם בו תוקרן המצגת. מינימום תעבורת אנשים שנתית במקום תהיה 150,000 איש, ובוקסר לא יתנגד אם יגיעו 250,000 מבקרים.

הטעימה הגדולה
יינות לבנים לפתיחה:
סגל שרדונה מרום גליל 2006 – כמעט 100% שרדונה. שהייה בחבית למשך 7 חודשים. עולם חדש עם פרי טוב, חומציות מאוזנת, סגנון קלאסי עם ריחות שרדונה אופייניים. צבעו זהוב עמוק. באף משמש ואפרסק, אגס וגויאבה, שמץ מלון, רמז לקליית חבית. יין חד, פריך, מרענן וחיוני. יש בפה פרי ויש אמנם עץ ברקע, אבל האיזון הנכון נותן לכם שרדונה נחמד מאוד.

ברקן סוביניון בלאן רזרב 2006 – ריחות פרי הקיווי עם נגיעות לימון. מתקתקות מדומה מרעננת וטעימה. דיוק ואיזון, וסיום מעט מריר.

האדומים של סגל:
רכסים דובב 2003 מרלו, לצד רכסים דובב דישון קברנה סוביניון 2003.
המרלו מרוכז ועוצמתי, טוב מאוד. בפתיחה הוא אינו מביא עמו את שלל יכולותיו, אבל ככל שהוא נפתח הוא מעניק חוויה של טעמים.
הקברנה פירותי מאוד, מביא עמו שזיף ותפוח אדום, תות שדה וירקרקות מסוימת. זהו יין של סטייק טוב.

סגל מרלו דובב 2003 רכסים נמכר בארץ ב- 90-100 ₪, ובארה"ב מחירו 44.95 דולר.
סגל קברנה דישון 2003 רכסים נמכר בארץ ב- 60 ₪, ובארה"ב ב- 25 דולר. במבצעי פסח היין נמכר ב- 19.99 דולר – ושם נותנים סנט אחד עודף.
כאן עולה שאלה לגבי ארה"ב והשוק הלא כשר, ושמוליק בוקסר עונה: "יש לנו פעילות שיווקית נרחבת בארה"ב. אנחנו מס' 1 שם. מזמן עברנו את כרמל ורמת הגולן בארה"ב בכמויות".

הסיבוב הבא:
קברנה סוביניון ברקן סופרייר 2003 לצד מרלו 2004 ברקן סופרייר – המרלו עדיין צעיר, מבקש דיקנטר בכדי להיפתח. מעיד על שנים לפניו שישביחו את טעמיו. מביא עמו מתיקות מסוימת, סיגליות, שוקולד מריר וציפורן.
הקברנה מביא עמו שזיף ותות, וניל ולקריץ, קינמון ושוקולד. גוף עשיר ובשרני. זהו קברנה חזק ועוצמתי. יין שגם בעוד כמה שנים ההנאה לשתותו תהיה מרובה.
הסופרייר מבלה פעמים בחביות מעץ חדש: מוצאים את היין מהחביות אחרי 14 חודש, ומכניסים שוב ל- 6-8 חודשים לעץ חדש.

ברקן סופרייר מרלו 2004 עשוי מענבים מכרמים בדובב וקריית ענבים, שניהם מקומות גבוהים, ומיכל האגרונומית אומרת כי המרלו הפך לילד השובב: "חוצפן ועקשן, עושה מה שבא לו בכרם. צריך ללמוד איך לשחק איתו מחדש".
ובאשר לברקן סופרייר קברנה 2003 – מחירו בארץ 160-170 ₪, ובארה"ב נמכר בקבוק ב- 50 דולר.

טעימת חוויה:
סגל קברנה לא מסונן 2001 לצד סגל קברנה לא מסונן 2004 – מדובר בשני יינות גדולים ועוצמתיים שבולעים את העץ. ה- 2001 (100 אחוז קברנה מדישון ודובב) חזק ובועט, פירותי, מעושן ארומטי מאוד. יין מוצק, צבעו כהה עמוק, כמעט שחור. יין שגם בעוד כמה שנים טובות יהיה טוב יותר מאשר עכשיו.
צבעו של ה- 2004 (90 אחוז קברנה מדישון ודובב, 10 אחוז מרלו מדובב) כהה, כמעט שחור דובדבן, מביא עמו שפע פירות יער שחורים, סיגליות, עור, טבק מעושן, פלפל, וניל, עשבוניות, גוף כבד, דחוס, עשיר ומלא. בפה מלאות ומתיקות מדומה, חמיצות מאוזנת וטובה. סיומת ארוכה, מושכת ומהנה. השכיבו אותו לישון ותעירו אותו בעוד נניח 4 שנים. יהיה כייף.
מודל 2002 של הסגל קברנה לא מסונן יוצר רק עבור ארה"ב, והוגדר ע"י הוול סטריט ז'ורנל כיין הכשר הטוב ביותר בעולם.

טעימת חבית
מרלו ברקן 2006 כרם קריית ענבים, 6 חודשי יישון בחבית צרפתית; מול מרלו סגל 2006 מכרם דובב, 10 חודשי יישון בחבית צרפתית.
המרלו של קריית ענבים הביא עמו הרבה פרי, אבל גם הרבה עץ. המרלו של דובב היה מסקרן ומאתגר, ועל מנת להעריך את הפוטנציאל הגלום בשני המרלו הללו צריך לשון טועם מקצועית. אישית, ושוב בשל איזו מתיקות מדומה, נטיית לבי הלכה לכיוון המרלו של קריית ענבים, בעוד חבריי לטעימה נטו לכיוון המרלו של דובב.

טעימת חבית
שיראז 2006 כרם אליעד רמת הגולן (כ- 900 ק"ג לדונם), 7 חודשי חבית בקלייה מאוד מיוחדת; מול שיראז 2006 קריית ענבים (600-700 ק"ג לדונם), 10 חודשי חבית.
חרף העובדה שמדובר על אותו גפנים מקלון של שיראז שניטעו באותו הזמן כבציר שני, מזמנת הטעימה ההשוואתית בין סוגי הקרקע ואזור רמת הגולן מול הרי ירושלים הבדלים.
אישית, השיראז של קריית ענבים דיבר אלי יותר בזכות הפירותיות השופעת, הצבע ואולי המתיקות המדומה שבאה מהפרי העוצמתי. האף נהדר והפוטנציאל גבוה.

טעימת חבית
קברנה סוביניון 2006 כרם עלמה שליד דלתון (מחלקה של 80 דום שכולה קברנה), 12 חודשי יישון בחביות צרפתיות; מול קברנה סוביניון 2006 מכרם דולב, 12 חודשי יישון בחבית מעץ אמריקאי.
שונות מסוימת שבאה לידי ביטוי דרך החביות ודרך הכרמים באה לאף ולפה בטעימה זו. בעוד החבית האמריקאית העניקה גוף בינוני, תיבול מועט ומינרליות; החבית הצרפתית נתנה לטעמי מצג מעניין יותר של פירותיות, גוף, מתיקות מדומה, צבע עמוק ובשל יותר, תיבול, ארומות אנימליות (חייתיות), ואפילו ירקרקות מסוימת. לשני היינות פוטנציאל. שווה להמתין לבאות, מאחר שהיינות בטעימות חבית אלה הם מרכיבי סדרת קברנה אלטיטיוד של ברקן.

טעימת חבית אחרונה, המעניינת והמאתגרת ביותר בסבב הטעימות: שלוש וריאציות על סגל קברנה סוביניון לא מסונן בציר 2005.
השונות היחידה בין היינות, אם כי המאוד דומיננטית, היא החבית. כל הענבים לשלושת היינות מגיעים מחלקות קברנה סוביניון נבחרות בכרם דישון, וכולם התיישנו 24 חודש בחבית.

החבית הראשונה היא חבית אירופאית, שמקורה – ומכאן גם ייחודה – שמור בסוד ביקב. חבית זו מביאה עמה אנימליות (חייתיות), קטורת, זיתים, זעתר, ריח של שרף עץ, עור, בשר ציד, תבלינים, מערה טחובה. ובמילים אחרות: זו חבית פראית, שהיין שנמצא בתוכה חייב ברמת הבסיס להיות "בריון" עוצמתי כמו שקברנה סוביניון איכותי צריך וחייב להיות, עם עמוד שדרה וחוזקות של פרי טעם וצבע.
החבית השנייה היא חבית צרפתית. היא מביאה עמה מבנה, טעמי בצק אפוי או רקיקי קמח יבשים, סיגר, אגוזיות.
החבית השלישית, האמריקאית, מביאה עמה פחות עמוד שדרה; יותר וניל, קוקוס, ציפורן, קינמון, איזו מתיקות מדומה.

אתם בטח שואלים איך היין? ובכן, יינות הקברנה הללו מוכנים לשתייה, וכל אחד מהם יעמוד זקוף בזכות עצמו. אפשר ונכון עתה יהיה להתווכח מה עדיף עליכם יותר. ובכן, זה בהחלט הטעם הפרטי שלכם, וזה בסדר גמור.
אבל אבי פלדשטיין, היינן של סגל, מחפש את המשהו המיוחד ביינות שלו בסדרת הלא מסונן, וכזה יהיה ה- 2005: בלנד שיבוא מתוך שלושה היינות הללו.
כאן ההחלטה היא נטו של אבי היינן, ולא שיקול מסחרי. לא הנחיית מחלקת השיווק או המנכ"ל יקבעו לו איזה יין ואילו כמויות של יין הוא מבקש לקבל בסגל לא מסונן 2005.
את הטיפ הבא קיבלתי מאבי פלדשטיין שלחש לי על האוזן כך: "היין שאני מבקש לעשות צריך להיות יין יותר נזירי, יותר מאופק, יותר עולם ישן, פחות מתחנף".
ואתם כבר תבינו לבד איזה בלנד אבי פלדשטיין יעשה משלוש החביות, והאמינו לי: יש למה לצפות.

שמוליק בוקסר מסכם את מושב הטעימות המדהים שעברנו ביקב: "עד רמת הריזרב, ההחלטה על היינות ביקב היא כלכלית. ברמות מעל, ההחלטה היא ייננית בלבד. ראיתם היום בביקורכם כאן את העוצמה, היכולות והפוטנציאל הגלומים ביקבי ברקן, האמת שזו לא הייתה טעימה רגילה, כי אם מפגש חברים כייפי ומהנה".
והאמינו לנו: כל מילה נכונה.

הארוחה בפרי מגדים
אבל יש לנו קינוח, והרבה יותר מקינוח: ארוחה שלמה אותה סעדנו יחד עם אנשי יקבי ברקן המקסימים במסעדת "פרי מגדים", השוכנת לה ברחוב צדדי במזכרת בתיה הסמוכה ליקב (טוב, כל רחוב במזכרת בתיה הוא רחוב צדדי).
איציק ואסתר וינדרבוים גרים במקום כבר 30 שנה ומנהלים את המסעדה ומבשלים בה כבר שמונה שנים, והאנשים מגיעים במיוחד – כי באקראי לעולם לא תיקלעו למקום.

הסגנון המוצהר צרפתי, אבל אוכל אקלקטי טעים יהיה הגדרה טובה יותר, והוא ליווה היטב את יינות ברקן וסגל שהבאנו עמנו.
כי מה צרפתי ברגל קרושה, שמי שאוהב מאכל זה אהב מאוד. אכלנו גם פרוסות סלמון; סלט שום עם חצילים, טוב – חצילים עם שום; פרוסות שפייק טעים מעשה בית; סלט ירקות; קרפצ'ו מעולה עם ארוגולה וגבינת פרמזן מגורדת; פטה כבד אווז; זוקיני – קישואים מוקרמים עם גבינה בתנור; צלי לחי בקר; שוק אווז; שקדי עגל.
יש גם פירה ואורז – אבל לא נראה שמישהו צריך אותם; ואז מנת מחץ: טחול ממולא; ולפי בקשה מיוחדת: קישקע.
מה שמדהים, מעבר לאוכל הטעים, זה שכל מה שמופיע בתפריט עתיר המנות, אכן ניתן להזמין ולקבל.
תוך כדי הארוחה נחשף הפורט של סגל – פורת, 18% אלכוהול, שמסתבר כי סגל עושה אותו כבר 50 שנה, ואבי פלדשטיין הצטרף לשלשלת ייצורו, כפי שהוא אומר.

והנה כתובת המסעדה:
מסעדת פרי מגדים
רוטשילד 3, מזכרת בתיה
טל. 054-4577770, 08-9349946