יקב בנימינה: ניתנה האמת להיאמר – כשהיא מופיעה לה כבדרך אגב

תביעה שהגישה משפחת שלום נגד משפחת קופרלי, שותפתה במשך עשרות שנים בבעלות על רשת 'חצי חינם' ובחברת הנדל״ן המשותפת, כוללת שורה של טענות חריפות נגד מוטי קופרלי: קיפוח המיעוט, ניהול כוחני, חובות בהיקף של כ־1.2 מיליארד שקל, מינוף חריג, עסקאות שבוצעו לכאורה ללא אישור, ואף טענה לאירוע אלים במהלך ישיבת דירקטוריון.

כל אלה יתבררו בבית המשפט. חשוב להדגיש כי בשלב זה מדובר בכתב תביעה בלבד. טרם הוגש כתב הגנה, טרם נשמעו הראיות, ובית המשפט טרם קבע כל ממצא ביחס לטענות.

אבל מאחורי הסכסוך העסקי הרחב מסתתר גם מבנה תאגידי מורכב, שבו חברות הקמעונאות והנדל״ן של הקבוצה נשענות זו על זו – ובתוך המבנה הזה נכללים גם נכסים ופעילויות שונות, בהם יקב בנימינה. יש להדגיש כי מדובר בנתונים הנטענים בכתב תביעה בלבד, ולא במידע מאומת או בדוחות כספיים של היקב.

מה הטענה בנושא יקב בנימינה?

על פי כתב התביעה, יקב בנימינה, הנמצא בבעלות הקבוצה, הפסיד בשנת 2024 כ־18 מיליון שקל, ולצד זאת חוב בהיקף של כ־200 מיליון שקל. זו אינה כותרת התביעה, ואף לא אחת מטענותיה המרכזיות. ובכל זאת, ייתכן שדווקא כאן מסתתרת אחת החשיפות העסקיות המשמעותיות שנחשפו בשנים האחרונות על יקב ישראלי פרטי.

קטיה קופרלי, המכהנת בתפקיד ניהולי ביקב בנימינה, היא רעייתו של מוטי קופרלי, מבעלי השליטה בקבוצת חצי חינם והנתבע המרכזי בתביעה. על פי כתב התביעה, לקופרלי מיוחסות טענות הנוגעות לניהול ריכוזי של הקבוצה ולשימוש נטען בנכסי חברות הקבוצה במסגרת פעילות נדל״ן משותפת. הטענות מתייחסות למבנה השליטה והניהול בקבוצה המשפחתית כולה, אך הן מוכחשות וטרם התבררו בבית המשפט.

חלון נדיר לעולם שבדרך כלל סגור

בניגוד לחברות ציבוריות, יקבים כמו יקב בנימינה ויקב כרמל אינם מחויבים בפרסום דוחות כספיים לציבור. המשמעות היא שגם אנשי הענף, הספקים, היבואנים, המסעדנים, חובבי היין ואפילו מתחרים, אינם נחשפים בדרך כלל לנתוניהם הפיננסיים.

יקב בנימינה אינו צד להליך המשפטי, אולם הוא חלק ממבנה החברות של קבוצת חצי חינם, אשר לגביו נטענות בתביעה טענות הנוגעות למינוף, ערבויות וחובות בין החברות השונות בקבוצה. לכן, הופעתם של שני מספרים – הפסד של כ־18 מיליון שקל וחוב של כ־200 מיליון שקל, במסגרת כתב התביעה היא אירוע חריג.

אין בכך כדי ללמד שהנתונים מדויקים או מלאים. הם מובאים במסגרת טענות התובעים בלבד, וטרם נבחנו בהליך משפטי. אך אם יתברר כי הם משקפים את המציאות, מדובר בהצצה נדירה למצבו הפיננסי של אחד היקבים הגדולים והבולטים בישראל.

האם חוב של 200 מיליון שקל הוא בהכרח סימן למשבר?

לא. יקבים גדולים הם עסקים עתירי הון. הם מחזיקים כרמים, יקבים, ציוד ייצור יקר, מלאי יין המתיישן במשך שנים, מרכזי מבקרים, ולעיתים גם נכסי מקרקעין. כל אלה ממומנים לא פעם באמצעות אשראי בנקאי. לכן עצם קיומו של חוב אינו מעיד בהכרח על בעיה. השאלה האמיתית היא האם העסק מסוגל לשרת את החוב.

כלומר: האם הפעילות מייצרת תזרים מזומנים חיובי? האם הרווח התפעולי מספיק לתשלום הריבית? מהו הרכב החוב – השקעות ארוכות טווח או אשראי שוטף? מהו שווי הנכסים שמולם ניטל החוב? ומהי עלות המימון בתקופה שבה הריבית בישראל עלתה משמעותית?

על כל שאלות אלה אין כיום תשובה פומבית. לכן יהיה שגוי להסיק שהיקב נמצא במשבר. אבל יהיה נכון לומר שהנתונים, ככל שהם נכונים, מצדיקים שאלות מקצועיות.

הפסד אינו תמיד כישלון

גם הפסד של 18 מיליון שקל אינו מלמד בהכרח על כישלון עסקי. ייתכן שהוא נובע מירידות ערך, מהוצאות מימון, מהשקעות שבוצעו, או מהחלטות אסטרטגיות שתוצאותיהן יתבררו רק בעוד שנים. בענף היין, שבו חלק מהמלאי נשמר לאורך זמן, התמונה החשבונאית אינה תמיד משקפת את איכות הפעילות. אבל כאשר הפסד משמעותי מצטרף לחוב משמעותי, מתחילה להיווצר תמונה שמחייבת בחינה מעמיקה יותר.

הניהול משתנה כשיש חוב גדול

אם אכן מדובר בחוב של כ־200 מיליון שקל, המשמעות היא שכול החלטה מקצועית הופכת גם להחלטה פיננסית. האם להשיק סדרת יינות חדשה? האם להרחיב נטיעות? האם להשקיע בכרמים? האם להגדיל פעילות יצוא? האם להרחיב את מרכז המבקרים? כל אחת מן ההחלטות הללו תלויה גם ביכולת המימון.

לעיתים, תחת עומס חוב, ההחלטה הראשונה אינה "איזה יין נרצה לייצר", אלא "כמה מזומנים אנחנו חייבים לייצר". זהו שינוי מהותי באופן שבו מנהלים יקב.

ומה לגבי המנכ"לית קטיה קופרלי, עם מה היא צריכה להתמודד?

ראשית ההשפעה התדמיתית. עולם היין נשען במידה רבה על אמון. אמון של צרכנים. אמון של מסעדות. אמון של ספקים. אמון של מפיצים. אמון של המערכת הבנקאית.

אין פירוש הדבר שהצרכן יפסיק לקנות את יינות יקב בנימינה בגלל תביעה בין בעלי המניות. מותגים חזקים אינם נופלים מכותרת אחת. אבל בעולם העסקי יש משמעות גדולה גם לאי ודאות. כאשר מתפרסמים נתונים על הפסדים, חובות ומאבק שליטה, עולות מטבע הדברים שאלות:

האם הבעלות תשתנה? האם היקב יימכר? האם יידרש מימוש נכסים? האם תוכניות ההשקעה יימשכו? האם הסכסוך ישפיע על קבלת ההחלטות? בשלב זה אין תשובות לשאלות הללו. אבל עצם קיומן של השאלות הוא כבר אירוע תדמיתי.

האם הסכסוך עלול להשפיע על היקב?

ייתכן שכן. אם בעלי הקבוצה יידרשו לממש נכסים, למחזר חובות או לשנות את מבנה האחזקות, גם יקב בנימינה עלול להיות מושפע – אפילו שאינו צד ישיר להליך. מנגד, ייתכן בהחלט שהיקב ימשיך לפעול כרגיל, ללא כל שינוי, אם הנהלתו תמשיך לנהל את הפעילות העסקית באופן עצמאי והקבוצה תצליח להסדיר את המחלוקות. מוקדם מאוד לקבוע איזה מן התרחישים יתממש.

הסיפור האמיתי

אולי בעוד שנתיים או שלוש יתברר שהתביעה הזו הייתה בעיקר סכסוך בין שותפים. ואולי יתברר שהיא הייתה גם הרגע שבו נחשפה לראשונה תמונת המצב העסקית של אחד היקבים החשובים בישראל. לא משום שמישהו ביקש לספר את סיפורו של יקב בנימינה. אלא משום שהוא הופיע, כמעט במקרה, בין סעיפי כתב התביעה. ולפעמים, כמו שקורה לא אחת גם בעולם היין, דווקא מה שנכתב בשוליים מספר את הסיפור החשוב ביותר.

הערת גילוי נאות: כתבה זו מבוססת על הנתונים והטענות המופיעים בכתב התביעה שהגישה משפחת שלום נגד משפחת קופרלי. נכון למועד כתיבת שורות אלה טרם הוגש כתב הגנה, והטענות טרם התבררו או הוכרעו בבית המשפט. כל ההתייחסות לנתוניו הכספיים של יקב בנימינה מבוססת על הנטען בכתב התביעה בלבד, ואין לראות בכך קביעה עובדתית.

תגובת  קטיה סלבני קופרלי – מנכ"לית יקב בנימינה

"היקב אינו צד להליך התביעה ואינו מעורב בו. אני מדגישה כי פעילות היקב נמשכת כסדרה, תוך המשך ניהול שוטף של הארגון וחיזוק מערך השיווק באמצעות גיוס כוחות חדשים. כמו כן היקב נערך בימים אלה לעונת הבציר הקרובה, כאשר מטרתו המרכזית היא להמשיך לייצר יין איכותי ולהגיש לציבור יינות טובים ואיכותיים, תוך שמירה על רציפות הפעילות וההתמקדות בעשייה המקצועית".