החצר הירוקה והפסטורלית בכפר מונש שבעמק חפר, היא זירת הפעילות הכוללת של יקב מרקוס: כאן תמצאו את מתקני הייצור, צריף הייצור, צריף החביות, צריף מחסון בקבוקי היינות המתיישנים ואלה שנמכרים, צריף אירוח שמתחילת הקורונה ב- 2020 לא נכנס אליו אף אחד. לעומת זאת יש כאן חצר מבקרים פעילה ונעימה שמיד משרה אווירה כפרית. מתרווחים על הכיסאות, נהנים מהכיבוד ומהיינות הנמזגים לטעימה, שותים, מדברים, קונים – מה רע כבילוי שישי קיצי המסמן שעוד מעט יהיה כאן סתיו, או לא – מה שבטוח ששעון החורף יכנס לתוקף בסוף אוקטובר.
הבן אור מרקוס, יינן היקב יחד עם אביו, מספר לנו על היקב ועל האני מאמין שלו: "אנחנו מייצרים חמישה יינות שונים בעונה. היין הכי צעיר שאני מוכר היום הוא מ-2016. כל היינות שלנו מתיישנים לפחות שנתיים בחבית ואחר כך שנה לפחות ביקב. יש לנו למכירה יינות מ- 2013 ואילך, והאמת היא שמבציר 2017 שחררנו רק את הפטי ורדו, כי המלאי שלו אזל". כשטעמתי בהמשך הבנתי למה.
את יקב מרקוס התחילו ההורים אבי ואילנה בשנת 2002 ביקב שורק של ניר שחם, אחרי שאבי ראה בעיתון 'הארץ' מודעה על קורס יין אצל ניר שחם, ושניהם נרשמו, ואז עוד שני קורסים והתחילו לעשות יין למשפחה. ראו שהולך טוב והגדילו את הכמות לשתיים ושלוש 3 חביות. היום יש ליקב מרקוס 15 חביות.
הייצור לא עובר 4,000 בקבוקים בשנה, מכירה רק ביקב, באירועים סגורים לקבוצות ובערבי יינן. זו אינה תוצאה של יד המקרה אלא אסטרטגיה – האבא אבי הוא עורך דין עתיר 40 שנות עבודה בתחום ויינן ביקב, האימא אילנה מובילה את האכלת והשקיית אורחות ואורחי חצר המבקרים, הבן אור בעל תואר שני במנהל עסקים ומומחה לאסטרטגיה ושיווק, עובד היום בעיקר ביקב ושותף בעסק של סיוע רפואי בחו"ל. נטע רעייתו של אור היא סמנכ"לית השיווק של חברת גיוס מימון ההמונים 'הדסטארט'.
כבר כשהיה נער החל אור היינן לעזור ביקב, וכבר 12 שנים שהוא מארח ביקב את הלקוחות וסתם מחפשי בילוי נעים סביב יין. לפני שמונה שנים למד בקורס של עידו לוינסון במט"י, אך כפי שהוא אומר: "היקב הוא בית הספר האמיתי ומקום להתנסות בו, בלי להיות תחת השפעות מהחוץ". בכל אופן, עשיית יינות לבנים הוא למד מיעקב אוריה – "אחד האנשים שאני הכי מעריך בענף".
יקב מרקוס החל את פעילותו עם עשיית יינות זניים. עד 2011 אלה היו קברנה סוביניון ומרלו. היום הזנים הם פטיט סירה מאלון הגליל, פטי ורדו מאזור הר מירון, שיראז עם 3% ויונייה מכרם בן זמרה, ו-ויונייה ממצפה רמון. מ- 2013 היקב מייצר בלנדים, כשאור אומר כי הבלנדים הם בהשראת ביקורים של אביו ביקבים בחו"ל ובארץ, ובעיקר בהשראת החך שלו. כך עושים ביקב מרקוס את הבלנדים לפני חבית – בונים ואז מכניסים לחבית, והבלנד נשאר בה כל השנתיים. "זה לא הימור, אנחנו יודעים מה תהיה התוצאה", דברי האב ובנו. יש כאן מספר בלנדים ים תיכוניים, לא אכנס לפירוט – שווה להגיע לחצר היקב וליהנות משיחה על יין, טעימת יינות, נשנוש גבינות ועוד, ואם אתם מתכננים את מסיבת הרווקות או מפגש בנות שלכם, דעו כי רבות עושות זאת כאן, כי יש משהו ביקב מרקוס שמוציא דברים טובים גם מרשעים כמונו.
קצת שאלות ותשובות: איך היה הבציר השנה? "עד לפני השיראז הכול היה בסדר, ותמיד קיבלנו איכות גבוהה מאותו כרם וכורם. הפעם השיראז לא הצליח להגיע לרמת סוכר, ואף ירד – לא עלה לו הסוכר". התוצאה: חסר להם טון לבלנד של שיראז וקברנה סוביניון.
איך יוצרים ייחוד ליקב בוטיק קטן? "אנחנו יקב גראז'", מתקן אותי אבי. "מעבר לטיב היין, זו החוויה, הישיבה בחצר, עם קהל לקוחות קבוע שגדל בהדרגה. אנחנו מוכרים יינות 2015-2016 גג – השאר מחכים במחסן.
איך זה להיות עם כסף במחסן בדמות הרבה בקבוקי יין? "אין לנו בעיה של כסף", עונה אבי.
דיברתם על טיב היין; איך עושים יין טוב? אור: "כל אחד יכול לעשות יין טוב. אם אתה רוצה לעשות יין מצוין אתה צריך להתאמץ" .
אני חייב לכם משהו מתחילת הכתבה: איך אנשי יקב מרקוס הפרו את המדיניות המונעת בינתיים את מכירתם יינות 2017 – נכון, סיפורו של הפטי ורדו שקשור לסיפור היקב. וכך אומר אור: "2017 היא השנה החמישית של הפטי ורדו הזני שלנו. יין כייפי, מאוד פירותי, חנפני, עם צבע חזק". אני שואל למה בישראל עושים פטי ורדו זני, בעוד בעולם משתמשים בו בעיקר ברמה של 3% עד 5% כתבלין לבלנדים. "רוב האנשים שבאים אלינו נהנים מהחיים, אוהבים יין ואוכל טוב. אני שם לב שהטעמים הפירותיים הבומבסטיים יותר מדברים אליהם. זה 'יין לא חוכמה" שמחירו 130 ₪, חלק מסל המוצרים שלנו, והכיף הוא שאני יכול לעשות הכול. אז התשובה: פתחתי את בקבוקי פטי ורדו 2017 כי הקודמים חוסלו".
טווח המחירים של יינות יקב מרקוס מכפר מונש בעמק חפר: מ- 85 ₪ למרלו 2014, עד 140 ₪ ליינות כמו הפטיט סירה. היוצא מן הכלל: Dark Winter – 185 ₪. הענבים עבורו נבצרו כצימוקים, שהה 3 שנים בחבית – יין מריר, חמצמץ ופירותי.
