אחרי שנים שבהן נדמה היה שיקב רמת הגולן השלים עם מקומו בשוליים של שיח המסעדות, היקב עושה צעד שמבקש לשנות כיוון, עם מהלך מחושב שמכוון אל לב הזירה. "אירוע מסעדנים" (שני הקרוב 16.2.26), שנבחר כיריית הפתיחה לדרך החדשה של היקב וליציאה לעצמאות מלאה בשיווק ובהפצה, הוא פחות חגיגה ויותר מבחן. מבחן ליכולת של אחד המוסדות הגדולים של היין הישראלי להוכיח שהוא עדיין רלוונטי וקשוב, ובעיקר להוכיח שהוא מוכן לעבוד מחדש על האמון של מי שמחליטים מה יימזג לכוסות במסעדות.
בין מוסד ללא רלוונטי
רגע השבר הגיע לפני כעשור, בשנת 2016, והוא לא נולד בכרם אלא במשרד. פיטוריו של ארנון הראל – מנהל השיווק של יקב רמת הגולן, לאחר 20 שנים בתפקיד, על ידי המנכ״לית דאז ענת לוי־רושנסקי בעקבות חילוקי דעות מקצועיים, היו יותר מאשר חילופי תפקידים בצמרת.
הראל היה האיש שידע לדבר מסעדנות, ולבנות מערכת יחסים עמוקה עם מסעדנים וסומליירים בתקופה בה שוק המסעדות נשלט כמעט בלעדית על ידי יקב רמת הגולן. כשהראל יצא מהתמונה, יצאה איתו גם תחושת המחויבות ההדדית. המהלך נתפס בענף כקו שבר כזה, שגרם ללא מעט מסעדנים "לבעוט ביקב" ולאבד אמון (כעונש על הבעיטה האגרסיבית בהראל). מאז, ובעיקר בשנים בהן תרבות היין בישראל הפכה חדה, ביקורתית ומתוחכמת יותר, יקב רמת הגולן חדל להיות בחירה טבעית במסעדות, והפך למותג שמנסה להיזכר מחדש מדוע פעם היה שם מלכתחילה. כעת, עם הפרידה ממשפחת שקד והמעבר לניהול עצמאי של מלאי, שיווק והפצה, נפתח חלון הזדמנויות נדיר, לא רק לתקן, אלא להגדיר מחדש, ואולי אפילו, סוף סוף, להתנצל בפני ארנון הראל.
למה יקב רמת הגולן איבד אחיזה במסעדות?
ראשית, המותג הפך ממרגש לברירת מחדל. יקב רמת הגולן סבל מהצלחה, יותר מדי הצלחה. מותג שהיה פעם “הבחירה הבטוחה” הפך עם השנים ל"בחירה הצפויה", ובמסעדנות, צפוי הוא כמעט תמיד שלילי.
מסעדות שמובילות שיח קולינרי מחפשות ריגוש, גילוי וסיפור, ויין שמוכר לכולם מתקשה לעורר תשוקה. בעיקר, נוכחות יתר בריטייל שחקה את הערך המסעדני. ככל שיינות היקב הפכו זמינים יותר בסופרמרקטים, במבצעים ובמחירים אגרסיביים, כך הם איבדו כוח במסעדות. הפער הפסיכולוגי בין מחיר מדף למחיר מסעדה, הפך לבלתי ניתן לגישור. ברגע שהלקוח מרגיש שהוא “נדפק”, היין לא יימכר גם אם הוא טוב.
הסיבה העיקרית הייתה היעדר מותג ייעודי למסעדות. במשך שנים ארוכות לא נוצרה הבחנה חדה בין יין שמיועד למדף, לבין יין שמיועד לשולחן במסעדה. אותם שמות, אותן תוויות ואותו סיפור. המסעדות לא רוצות את מה שיש לכולם, הן רוצות יינות שנולדו לאוכל, לאינטראקציה, לכוס השנייה והשלישית.
סיבה נוספת ומשמעותית מאוד, היא נתק מתמשך מעולם הסומליירים והשפים. בעשור האחרון הפכו הסומליירים לשחקנים מרכזיים, בוני תפריטים, מעצבי חוויית שתייה ומובילי דעת קהל. רמת הגולן נתפס כיקב “של מערכת”, ופחות כיקב שמנהל דיאלוג אמיתי עם מי שמוזג את היין. בלי קשר רגשי ואינטלקטואלי עם הרצפה, אין תנועה בכוס, והיקב נתקע עם סיפור מותג שנתקע בזמן. “חלוץ היין הישראלי” הוא סיפור חשוב, אבל כזה שמתאים לארכיון. עולם היין עבר לדבר על כרמים ספציפיים, מיקרו-אקלים, קיימות וזהות של יינן, ולא על מוסדות. רמת הגולן המשיך לדבר בשפה מוסדית, בזמן שהשוק חיפש קול אנושי.
דווקא עכשיו, הזדמנות שנולדת מתוך הפרידה ממשפחת שקד והמעבר לניהול עצמאי של שיווק, הפצה ומלאי, אינה רק אתגר תפעולי; היא הזדמנות אסטרטגית נדירה. לראשונה מזה שנים, היקב יכול לשלוט על מי מקבל מה, להחליט איפה כל יין נמכר, ולבנות היררכיה ברורה בין מדף למסעדה. זהו רגע נדיר שבו מותר ואף חייבים לשבור הרגלים, ולהבין שיינות מסעדה אינם נמכרים בריטייל. מותג ייעודי למסעדות בלבד, עם שמות, תוויות ובלנדים שלא קיימים מחוץ לערוץ הזה. שליטה במלאי מאפשרת, סוף סוף, לייצר בלעדיות אמיתית, וזהו המטבע החשוב ביותר במסעדנות. יינות שנבנו לאוכל ולא למדליות, עם פחות עץ חדש, פחות כוח, פחות הצהרה, ויותר חומציות, איזון, רעננות ויכולת ללוות מנות שלמות. יין שגורם ללקוח להזמין עוד כוס, ולא לעצור בכוס אחת. והכי חשוב, שינוי הטון: פחות מוסד, יותר אנושיות. יקב גדול לא חייב להיות קר. דווקא הגודל מאפשר אומץ, ניסיונות, מהדורות קטנות וגם כישלונות. צריך לתת למסעדן סיפור שהוא יהיה גאה לספר, בלעדיות שמבדלת אותו, תחושה שהוא מגלה משהו ולא מוכר אנדרטה.
השורה התחתונה היא שיקב רמת הגולן לא צריך להיות “יותר טוב”, הוא צריך להיות יותר רלוונטי. ידע, כרמים ויכולת ביצוע יש לו כמעט ללא תחרות בישראל. מה שחסר אלה חדות, אומץ וחיבור מחודש לאנשים שמוזגים את היין בפועל.
דווקא עכשיו, בתקופה של מעבר, חוסר ודאות וארגון מחדש, ניצבת בפני יקב רמת הגולן הזדמנות נדירה, אולי אחרונה מסוגה, להפסיק לשמור על המורשת כמו על מוצג במוזיאון, ולהתחיל להשתמש בה ככלי עבודה חי. זה מחייב החלטות לא נוחות, מבט פנימה ולא רק החוצה. במשך שנים בחר היקב לרדוף אחרי מדליות וציונים בתחרויות מעבר לים וממבקרי יין בעלי שם, בזמן שהתעלם במופגן מזירת היין המקומית, ומהשיח הישראלי עצמו (ראו את הביתן בתערוכת סומלייה – כבר מספר שנים אין בעיצוב מילה אחת בעברית). אלא שבניגוד למה שנדמה בצמרות, זה פחות מרגש את הצרכן הישראלי, ובוודאי שלא את עולם המסעדות. אם יקב רמת הגולן מבקש לחזור להיות רלוונטי כאן, הוא חייב להפסיק להתבייש בבית, להבין ש'בסט ואליו' איננו קללה, ש'אשכול הזהב' הוא ביטוי לציונות ייננית במיטבה, ושלהתעלם מתחרויות כמו 'טרה וינו', זה כשל מתמשך.
יקב שמבקש להוביל תרבות, לא יכול לבחור רק את המראות שמחמיאות לו. לפעמים הדרך קדימה מתחילה בהחלטה להיות גאה בדגל שאתה עומד מתחתיו.
26 תגובות
כדי לחדור לשוק המסעדות צריך שינוי משמעותי ביקב, היקבים הקטנים והבינוניים , היבואנים הקטנים והבינוניים לא הולכים לשבת בשקט. רקנאטי, דלתון, טפרברג, צרעה, פלם, קסטל, קלו דה גת ועוד. תהיה מלחמת חורמה .
לא להזמין יין במסעדה לעולם. מחיר גניבה!
להביא בקבוק מהבית
גדי אתה צודק אבל יש עוד נדבך, וזה הפרסונות שנמצאות ביקב, מדובר ביקב מנוון, כל עוד שויקטור שם ושרית סמנכלית השיווק שם אין להם יין שיכול לעניין את הדור החדש , היינות משעממים, השינוי צריך להיות מהשורד ולא קוסמטי, שרית היא לא סמל, היא לא יכולה להיות הדמות של רמת הגולן, אין לה שורשים , היא לא חלק מה DNA של היקב. ולכן יש המנכ"ל החדש שגם הוא לא חלק מהשורשים לא מסוגל לראות ולהבין את זה ורצוי שהוא יקשיב טוב טוב לפני קבלת החלטות
היין של סדרת ירדן ומעלה הוא מהטובים בארץ ביחד עם שאטו גולן וקלו דה גת- איכותי, ניכרת המקצועיות בהכנתו.
אין שום דבר משעמם במוצר איכותי.
שרית סמנכלית השיווק היא עבד כי ימלוך ביקב, כולם יודעים ושותקים . צודק דרור . ולא ברור איך היקב הולך להשקיע משאבים כספיים אדירים לנסות לחדור את שוק המסעדות כשהם רק מקימים עכשיו את כל נושא השיווק וההפצה שעולים מיליונים.
מתנצל מראש אבל הר חרמון אדום +לבן של יקבי רמת הגולן הם יינות הבית על שולחננו זה שנות דור ויותר. לטעמי הם הבחירה האולטימטיבית וגם כמתארחים אנחנו ממש לא מתביישים להניח אותם על שולחן המארחים.
היינות של רמת הגולן ברמה גבוהה אבל יש גבול המחירים מטורפים הם חייבים להוריד מחירים לכל כיס אנשים לא יכולים להרשות לעצמם מחירים של יקבי רמת הגולן ירדן וכל סוגיו תורידו תורידו כי זה עבר כל גבול מה זה זהב רהיט יין להנות לא כל שלוק 50 שקל או 100 לאן הגענו
היקב מוכר את יינותיו והמלאי לא מגיע לסוף העונה ועד הבציר הבא. למה שיוריד מחירים?
אמת ויציב!
כתבת כל כך נכון
כאחד שגדל ביקב, וקידם אותו שנים רבות
אני מעריץ את ויקטור היינו במחלקת העיניים…
אבל בשיווק נעשו טעויות רבות בעשור האחרון
מי יתן שהיקב שהצעיד את הענף קדימה – יחזור להוביל
זה יעשה טוב לחקלאים, לאנשי רמהג היקרים ולענף היין כולו
יקב מפואר עם יינות מעולים ויציבות טעמים מעוררת השתאות. כשאתה לוקח יין של רמת הגולן אתה יודע בדיוק שיש על מי לסמוך ושלא תיפול. סדרת ירדן בעיקר מובילה קו טעמים עמוק שמגיע מענבי איכות מופלאים.
העניין של המסעדות הוא שיווק נטו. כי יש כאן יינן על, יש יינות מדהימים ולא צריכה להיות בעיה להיכנס למסעדות. וצריך גם להכניס כמה יינות במחירים שפויים שההיצע שלהם במסעדות נמוך מדי.
ייתכן שהמהלך הנוכחי של יקב רמת הגולן מעיד על שאפתנות, אך קשה להתעלם מההיסטוריה שמרחפת מעליו כמו סימן שאלה גדול. האם באמת איש לא שם לב לכך שבמשך כל השנים שבהן היקב היה נתון לשליטת היכל היין יחד עם השותפה משפחת שקד — דווקא אז הוא כמעט ונעדר ממפת המסעדות, הרי ניגוד העניינים לא היה נסתר מן העין, למשפחת שקד היה אינטרס ברור לקדם מותגים אחרים שבשליטתם או בייבואם, ובראשם רקנאטי, והדחיפה הזו נשאה פרי באופן מרשים. ודווקא כאן נעוצה הטעות הגדולה של ההנהלות הקודמות — המנכ"לים וסמנכ״לית השיווק שלא השכילה לקרוא את המגרש שבו הם משחקים ולא זיהתה בזמן אמת את יחסי הכוחות שפשעלו נגדם. האירוניה היא שהם עצמם, בהתנהלותם, תרמו לכך שהיקב נשאר מחוץ לזירת המסעדות: הנהלה שיווקית חדה הייתה אמורה לזהות את הסתירה, להרים דגל אדום ולדרוש שינוי כיוון כשהמציאות בשטח כבר זעקה. אבל במקום לצאת החוצה, להקשיב לשוק ולהבין את הדינמיקה, נדמה שהבחירה הייתה להישאר מאחורי דלת המשרד — הרחק מהמקום שבו מתקבלות ההחלטות האמיתיות.
לא להזמין יין במסעדה לעולם. מחיר גניבה!
להביא בקבוק מהבית
יוסי בן אודיס. כמסעדן של אחת המסעדות שהפכה למושד בתל אביב אתה הרי יודע שיינות היקב לא נגישים, יקרים ולא מרגשים כבר אף אחד חוץ מאלה שאוהבים יינות כבדים ומעיקים באוגוסט, אולי הפתרון הכי נכון זה להפוך את יקב הרי גליל למותג המסעדות של יקב רמת הגולן. ( למי לשלוח חשבונית עבור ההצעה שלי )
הניסיון של יקב רמת הגולן להסתער על שוק המסעדות מזכיר קצת מצב שבו תלמיד מצטיין מחליט באמצע החיים שהוא רוצה להיות כוכב רוק, הכישרון שם, הביטחון שם, רק שהקהל עדיין לא קנה כרטיס. במשך שנים היקב שלט ביד רמה במדפים ובקמעונאות, אבל עולם המסעדות הוא חיה אחרת לגמרי: שם לא מתרשמים ממי שמוכר הכי הרבה, אלא ממי שמספר סיפור הכי טוב ליד הסטייק. מסעדנים וסומליירים אוהבים להרגיש שהם גילו משהו שהקהל עוד לא מכיר, ולכן דווקא מותג גדול ומוכר צריך לעבוד כפול כדי להיראות “בחירה מעניינת” ולא “ברירת מחדל”. במילים אחרות — היקב לא נכשל כי הוא חלש, אלא כי הוא מגיע למסיבה הלא נכונה עם החליפה הנכונה. עכשיו השאלה היא לא אם יצליח להיכנס, אלא אם יסכים להחליף אאוטפיט כדי להתאים לאווירה.
היין מעולה והמגוון רחב.
שנים הייתי עולה מדי כמה חודשים ויורד עם כמה קרטונים.
בעיקר "ציונות" ותמיכה כי ליד הבית בשרון לא מעט פעמים המחיר נמוך מהמחיר ביקב למרות הנחת המועדון…
עד שבפעם האחרונה לא רצו לתת לי הנחה על כל הבקבוקים "כי יש כמות מוקצבת"
למעלה משנה לא נסעתי ועברתי ליינות אחרים…
לכול המבקרים צריך ליזכור יקב רמת הגולן שינה את תרבות היין בישראל בזכותו הגענו להשגים בין לאומיים עים מדליות לכול חברה בארץ ובעולם נעשים טעויות הגדולה שלהם היא שהם יודעים לתקן הם מחוברים לשטח ובעזרת שרית וכוורת נכונה הם יגיעו להשגים וימשיכו להיות היקב הטוב בישראל שצריך לפרגן מפרגנים לא מחפשים אשמים
יחיאל אכן ליקב מגיע את כל הזכויות אבל מדובר בחברה פרטית שרוצים למקסם רווחים עבור בעלי הבית ולא באיזה מייזם ציוני , אז לנו כצרכנים יש אופציה והגיע הזמן שהיקב יפנים את זה.
בוקר טוב שירה, הערה שלך במקום אבל ברשותך אני רוצה לקחת את זה לפן של המודל העסקי שעומד מול עיני היקב על מנת למקסם את הרווחים לבעלי השליטה שאומנם הם קיבוצניקים אבל מזמן איבדו את החשיבה הציונית ( לטוב ולרע )
רלוונטיות במבחן המסעדות: המודל הכלכלי מאחורי ההחלטה לכבוש את שוק המסעדות:
נבנה את חישוב נקודת האיזון בצורה רציפה וברורה. נקודת המוצא היא ייצור של 8 מיליון בקבוקים בשנה עם תרומה כוללת של 176 מיליון ₪, כלומר תרומה ממוצעת של 22 ₪ לבקבוק. הרווח התפעולי הנוכחי עומד על 36 מיליון ₪. כעת נניח השקעת רלוונטיות שנתית של 25 מיליון ₪. כדי שהרווח התפעולי לא ייפגע, יש לייצר תרומה נוספת של לפחות 25 מיליון ₪ בשנה.
אם לא מתבצעת העלאת מחיר כלל, והתרומה הממוצעת נשארת 22 ₪ לבקבוק, יש צורך בתוספת מכירות של 25 מיליון חלקי 22 ₪, כלומר כ־1.14 מיליון בקבוקים נוספים. ביחס להיקף ייצור של 8 מיליון בקבוקים מדובר בגידול של כ־14.3% בנפח המכירות. זו נקודת האיזון כאשר מנוע הצמיחה היחיד הוא כמות.
כעת נבחן מצב שבו הרלוונטיות מאפשרת גם העלאת מחיר מתונה. נניח עלייה של 2 ₪ לבקבוק בשוק המקומי בלבד, שבו נמכרים 6.4 מיליון בקבוקים. במקרה כזה מתקבלת תוספת תרומה של 6.4 מיליון כפול 2 ₪, כלומר 12.8 מיליון ₪, כבר מהמחיר בלבד. מתוך 25 מיליון ₪ שיש לכסות, נותרו 12.2 מיליון ₪. אם מחלקים 12.2 מיליון ₪ בתרומה ממוצעת של 22 ₪ לבקבוק, מתקבלת דרישה לתוספת של כ־550 אלף בקבוקים בלבד. ביחס ל־8 מיליון בקבוקים מדובר בגידול של כ־6.9% בנפח.
המסקנה ברורה מספרית: ללא העלאת מחיר נדרש גידול של כ־14% בנפח כדי להצדיק השקעה של 25 מיליון ₪, אך אם הרלוונטיות מייצרת גם Pricing Power של 2 ₪ לבקבוק בשוק המקומי, די בגידול של כ־7% בנפח כדי להגיע לאיזון. השילוב בין Volume growth לבין העלאת מחיר מוריד משמעותית את נקודת האיזון ומקטין את הסיכון הפיננסי של המהלך.
ואם אני אסכם למה בעצם היקב החליט להשקיע בשוק המסעדות אז זה מאוד פשוט, כדי להגדיל את הביקוש והמרווחים בצורה ישירה, שכן ערוץ זה מאפשר Volume growth ועליית מחיר עם תשואה גבוהה יותר מאשר השקעה נוספת באיכות.
חישוב מעניין.
צריך לקחת בחשבון שהשקעת 25 מיליון על שיווק והפצה אמור להגדיל את הרווח התיפעולי .
המרווח שהיה הרווח של שקד עובר ליקב.
לכן התחשיב קצת בעייתי.
בכל מקרה בהצלחה ליקב הכי טוב בישראל.
שלום אוהד, נכון, ההערה שלך מדויקת – ההשקעה ברלוונטיות בשוק המסעדות לא רק דורשת תוספת נפח אלא גם מאפשרת ליקב לקחת חלק מהרווח שהיה קיים אצל המסעדות, מה שמגביר את הרווח התפעולי בפועל. החישוב שהצגנו מתמקד בנקודת איזון בסיסית להמחשה, ולכן הוא שמרני; בפועל ההשפעה על הרווחיות צפויה להיות אפילו גבוהה יותר, במיוחד כשההשקעה מייצרת גם Volume growth וגם Pricing Power.
נקודת השבר האמיתית ביקב רמת הגולן התחילה עם מינויה של ענת רושינסקי-לוי למנכ"לית. היא נכנסה למערכת כאילו היקב שייך לה, ועם שילוב של חוכמה פוליטית ותמרון קיבוצניקים לא מפותחים, הצליחה להטות את ההנהלה לפי רצונה. תחת הנהגתה בוצעו השקעות כושלות ומסוכנות: בשוק הסיני שקרס, במיזם המים שקרס, ובשוק האמריקאי שגם הוא לא סיפק תוצאות.
במקביל, היא חתמה על חוזה עם משפחת שקד – שהקנה להם שליטה מלאה על הפצה ושיווק, עם קופון של 30%. כשהיא סיימה את תפקידה, בעלי המניות לא יכלו להרשות לעצמם להביא מנכ"ל מתחום היין – כל ניסיון כזה היה חושף את הכשלים, המחדלים וההחלטות הבעייתיות של רושינסקי-לוי.
ולכן, יחד איתה מינו מנכ"ל מתחום הקפה – חסר עמוד שידרה, שהפך למטרה להטלת כל מחדליה. אחריו מונה אדם מתחום הכדורגל, שחשב שהוא יכול לבעוט בכל האנשים סביבו, והכוחניות שלו הובילה לכשלון אחר כשלון. כאשר ההנהלה החליטה לא לחדש את החוזה עם משפחת שקד, הוא נבהל מהעומס הצפוי וברח באמצע תפקידו.
היום, המינוי הנוכחי שוב אינו מהענף המקצועי – המהלך הזה משקף את הפחד מהאמת שתתגלה, ומציג שוב את הדפוס: הקיבוצניקים פוחדים ממנכ"ל שיעז לחשוף את מה שנעשה. תוך מספר חודשים נוכל לראות אם המנכ"ל החדש יצליח להבין אם נכנס למיטה חולה מדי, או אם יצליח לנווט את המערכה הפנימית ולזהות מי איתו ומי נגדו. כי, בדרך כלל, הקרובים ביותר לצלחת הם אלה שיהיו נגדו.
לא יודע מאיפה אתה שולף את כצ השטויות שכתבת, ולהתייחס ככה לקחבוצניקים, כלומא חקלאים שבנו חקלאות מפוארת ברנה מידה עולמי, כנגד כל הסיכויים, כולל זמני מלחמה קשים…
דרת אגב..מנכל ה"כדורגל " הוביל מהלכים שהפכו את היקב למאוד רלוונטי בשווקים בילאומיים עם רווחיות לא מבוטלת, ועם מצב שכל מה שמיוצר נגמר לפני העונה הבאה.. אך העולם השתנה ואיתו גם השווקים, מה שהיה לא קיים היום וזה זמן לשינויים.
אז לפני שאתה משתלח האנשים, תלמד על המציאות
התגובה על יקב רמת הגולן מציג תמונה חלקית ומוטה. מינויה של ענת רושינסקי-לוי למנכ"לית לא היה "נקודת שבר", אלא ניסיון להוביל את היקב בשוק גלובלי מורכב, עם סיכונים טבעיים לכל השקעה חדשה – כולל סין, ארה"ב ומיזם המים. לא כל פרויקט שנכשל נחשב לכשלון אישי; חלקם היו ניסיונות אסטרטגיים שנועדו להרחיב את פעילות היקב מעבר לישראל, ומאז הובילו לקווי מוצר חדשים ולמיצוב מותגי היין.
החוזה עם משפחת שקד, שנראה בעין חיצונית כ"הקצאת שליטה", היה צעד עסקי שנועד להבטיח חוסן תפעולי והגעה לשווקים שדורשים מומחיות בשיווק והפצה – דבר שהיקב לא היה מוכן לבצע בעצמו באותה תקופה.
המנכ"לים שבאו אחריה, גם אם לא היו מהענף,– נבחרו מתוך רצון לניסיון ניהולי רחב, וניסיונותיהם להטמיע תהליכים חדשים לא בהכרח נכשלו עקב חוסר מקצועיות אלא לעיתים עקב מורכבות המבנה הארגוני של הקיבוץ והיקב.
הטענה ש"בעלי המניות פוחדים מהאמת" מייצגת פרספקטיבה צינית, אך בפועל מדובר בקונספט שמאזן בין שקיפות, ניהול סיכונים ואסטרטגיה ארוכת טווח. לכל מנהל חדש מגיע זמן להבין את הדינמיקה הפנימית, וזה חלק בלתי נפרד מכל הנהלה בקיבוץ או יזמות עסקית מורכבת. לכן, במקום להציג את הסיפור ככשלון מוחלט או "מיטת חולה", נכון יותר לראות את תקופת רושינסקי-לוי ואת המנכ"לים שאחריה כתקופת ניסוי, למידה והתאמת היקב לאתגרים גלובליים חדשים, עם הישגים שלא תמיד ניכרים בעין החיצונית.
נו באמת "כל אחד והראייה שלו": היקב רמת הגולן הינו שדה ניסויים של המנכ"לים? אוי ואבוי אם זאת הגישה
כמה בירבורים על יין. שכחתם מאיפה באתם? שנים שתיתם יין פטישים וצחקתם עד הבוקר. מספיק עם הפלצנות כמו שנאמר 50 שקל שלוק? השתגעתם .מה קרה לחברה הישראלית נסעתם עד קפריסין ונעשיתם מומחים? יינות מיקבים צרפתים של מאות שנים במקצוע נמכרים במחירים שפויים. למה מה קרה לכם? יין זה מוצר עממי נצרך אצלנו כל יום. לא אזמין יין במסעדה (רווח 500 אחוז בושה וחזירות. מקסימום מביאים בקבוק מההית ו
ועוד משהו קטן.
סומלייר ליינות שלנו? הצחקתם
כל טוב ואל תשכחו שיש אנשים אחרים בארצנו הקטנה מוכת הצרות