אמרו עליהם שהם מנסים להביא את צרפת לרמת הגולן, אמרו שהם מגלומנים, אמרו שהמבנה שהקימו מנוכר למקום. דבר אחד לא יכלו להגיד עליהם: שהם לא יודעים לעשות יין משובח.
"הם" זה שוש ושוקי בר-און – שי – אנשי עסקים מטבעון ולונדון, יצחק וגילת ריבק ממושב אליעד ברמת הגולן, והיינן אורי חץ; האנשים שמאחורי יקב שאטו גולן.
ריבק הוא חקלאי-יזם, שעשה הסבה מגידולים אחרים לכרמים. לאחר שמכר ענבים ליקבים אחרים וראה כי טוב, השתוקק להקים יקב.
ריבק מתגורר מגיל 18 ברמת הגולן, באליעד שהוקמה ע"י שני גרעיני נח"ל. הצעירים חיו במקום כ"מושבוץ" עד 1978 ואז חילקו משקים. בתחילה הוא גידל ירקות, ולאחר מכן תפוחים ושזיפים.
ב- 1996 נטע גפנים, והרעיון של הקמת יקב נולד, לדבריו, מניסיון לשרוד כחקלאי.
שני דברים הובילו את ריבק אל הענבים ואל היקב: יתרון אזורי חקלאי – נוכח הצלחת יקבי רמת הגולן; והעובדה כי זה משהו שאפשר להגיע איתו למוצר מוגמר, ולא להישאר רק עם "חומר גלם".
"זה עסק מושך עם המון הנאה בצדו", הוא אומר.
יש גם משפחולוגיה: ריבק הוא הדוד של אשתו של הבן של שוש, והקשר המשפחתי הוביל אותם לשיחות בחגיגת יומולדת של שוש בכינרת ב- 21 ביוני. "יש לי כרם מעולה ואני רוצה להקים יקב – מה לעשות?", אמר/שאל ריבק, ובלחיצת ידיים הוסכם להקים יקב. במקום לא היה כלום. בשנת 1999 התחילו. יין ראשון של שאטו גולן היה קברנה שיצא כפיילוט של 7,000 בקבוקים.
מי שליוו את ריבק אז היו יאיר ואסף מרגלית, וההתחלה הייתה עם מיכל נירוסטה קטן וקונטיינר קירור.
כשהיין הראשון היה מוכן, אירחו אנשי יקב הסטארט-אפ אנשים רבים שטעמו את היין, נהנו ממנו, ושמעו סיפורים על התוכניות של השותפים. כך התוודעו יותר ויותר אנשים לשאטו גולן – עוד לפני שהיה בעצם יקב.
בשנת 2000 ייצרו השותפים יין מענבי 1999 והרגישו כי הם מתקדמים, אך עדיין לא היה יקב. הם נסעו לסיור בדרום אפריקה עם ארכיטקטית ששוקי הכיר שם בעבר, חזרו והחליטו להקים את מבנה היקב על שטח שומם של בולדרים ואקליפטוסים.
החלטות משמעותיות נוספות: לייצר יין איכותי, ולבנות שאטו שנכנסים בשעריו. זאת תוך חיבור לאמנות ויין. ואכן, הגן מרהיב העין של יקב שאטו גולן שזור באלמנטים פיסוליים שקשורים ליין, אך גם בולטים חיבורים של אירוח אומנים כמו גרבוז, פיצ'חדזה, ליפשיץ ונורית דוד. האיכות בולטת בכל פרט הקשור לשאטו גולן, מהתוויות דרך הקטלוגים, ועד לגינון הקפדני. אירוע הפתיחה של היקב התקיים ב- 2002, עם יינות מבצירי 2000 ו- 2001.
הגן של היקב משמש לאירועים, אפילו לחתונות מיוחדות. בתכנון כפר נופש, ובדרך מרכז מבקרים ומסעדה במתחם שאטו גולן, כאשר אולם ייצור היין משמש גם כחנות למי שמגיעים למקום, ודלת מקושתת כבדה מובילה אל מרתף החביות.
החץ מגיע
ב- 2000 עבד ביקב יינן מבורדו שהגיע מדרום אפריקה, אך זה נתקף געגועים לבורדו וחזר לביתו. במקרה הגיע ליקב במושב אליעד אורי חץ – יינן שלמד באורגון ארה"ב ועשה תואר שני במדעי התסיסה. חץ, הידוע כיינן מוכשר מאוד, הגיע בסוף 2000 ואחראי ליינות הבאים מאז.
בשנה שעברה צורף חץ כשותף ליקב, והוא מנהל את היקב יחד עם ריבק.
הכרמים של שאטו גולן ממוקמים במרחק 3-2 ק"מ מהמושב, על משולש הגבולות ירדן סוריה ישראל באזור הירמוך. כל היין מיוצר מהענבים שלהם, למעט סוביניון בלאן.
אחד הדברים המייחדים את היקב הוא ריבוי הזנים: 13 זנים שונים של ענבים, שחלקם הובאו מחו"ל. "אנחנו יקב שהולך לפינות, עושה ניסיונות ובוחן", מעידה שוש על גישת שאטו גולן.
אורי חץ אומר: "אנחנו מייצרים ענבים, ומהענבים מייצרים יין, מאוד חשוב מאיזה ענבים. אם אין לי שליטה על הענבים, אני לא רוצה להיות יינן – זה בלתי אפשרי".
היום מייצרים בשאטו גולן יינות קברנה, מרלו אליעד (בלנד), קברנה פרנק (מעט בקבוקים), רוזה מקברנה פרנק, וסוביניון בלאן. בסך הכל כ- 60,000 בקבוקים. "זה גובל בשערורייה"", אומר חץ, "כי אני רוצה למצוא דברים מעניינים, ולא יכול להמציא".
בציר ידני ותסיסה ספונטנית
הבציר מתבצע בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר, רוב הזנים נבצרים ידנית, לתוך ארגזים קטנים. אחרי הפרדה מהאשכול מעבירים את הענבים למיכל הנירוסטה.
התסיסות – חלקן ספונטניות בלי שמרים וחלקן עם תוספת שמרים – נגמרות תוך 10 ימים. מתחילים עם 25% סוכר ומסיימים בלי סוכר ועד 14.5% אלכוהול. אחרי החלטת אורי על איזון טנין ואלכוהול, מוציאים את היין הצעיר מהמיכל ומעבירים למכבש-מסחט, ומעבירים יין בלי שדרות וגרעינים למיכל נוסף לשקיעה, ומשם לחביות.
כל היינות שוהים שנה עד שנה וחצי בחביות. כל התהליך נעשה בנפרד עבור כל חלקה – לא מערבבים חלקות וזנים בתקופה זאת, אלא רק בסוף יישון בחביות. רק מענבי קברנה יש לשאטו גולן שבע חלקות שונות, ובסך הכל יותר מ- 20 זנים שמהם עושים שש תוויות: סוביניון בלאן (גפני היין הלבן צעירות מדי. בינתיים עושים מענבי רמת הגולן, ותוך שנתיים-שלוש יעברו בשלבים לענבי הכרם שלהם). רוזה, וארבעה יינות אדומים.
עם הרוזה התחילו שאטו גולן ב- 2004 בייצור כמות קטנה, שהועבר כולה למסעדת "מול ים" בתל אביב, והשנה יש כמות גדולה יותר. "אנחנו רוצים להחדיר את קונספט הרוזה, ואין מקום טוב יותר לכך מאשר מסעדה כמו מול ים", מסביר אורי חץ.
מרתף שאטו גולן מאכלס כ- 250 חביות, רובן אלון צרפתי וחלקן אמריקאי, תוך עירוב יצרנים. "בנושא החביות יש הרבה חיפוש. עוד לא מצאתי את חבית חלומותיי", אומר חץ.
ביקב משתמשים בחביות 5-4 שנים, ואז מוכרים אותן. משך שהיית היין בחביות בין שנה לשנתיים.
אחרי הביקבוק שומרים את היין עוד שנה, במרתף ואז עוברים למכירה. בציר 2003 יצא לשוק – 45,000 בקבוקים, 2004 – 60,000 בקבוקים, וכמות דומה גם ב- 2005.
"ליקב יש פוטנציאל גידול ל- 150,000 בקבוקים, ואילו זה של הכרם בלתי מוגבל", אומר אורי חץ.
שיווק עצמאי
השיווק של שאטו גולן מתבצע באופן עצמאי, עם משווק בת"א וירושלים לחנויות ומסעדות, שיווק – מול אנשי עסקים ולקוחות פרטיים, וכיסוי שיווקי בצפון החלש יותר; "אנמי" כפי ששוש מגדירה אותו. "צפוניים ייסעו לתל אביב ויקנו שם", היא אומרת. מכל מקום, היקב עצמו הוא מוקד מכירות מעולה.
יצוא הוא נושא שמעניין מאוד את יקב שאטו גולן. השאיפה לייצא יותר ממה שמוכרים בארץ.
הפעילות בחו"ל עדיין בחיתוליה. מתבצעת מכירה דרך מפיץ בארה"ב – חברה בת של רמת הגולן, מכירה לאנשים פרטיים שמזמינים מחו"ל, וקשר ישיר עם מסעדות בחו"ל – בארה"ב, הולנד ושוויץ. בלונדון הם כבר מחזיקים מלאי, ושוקי הוא המשווק שם.
"זאטו גולן הוא יין ישראלי, של אנשים ישראליים, עם אידיאולוגיה של ארץ ישראל. שוקי עושה את כל עסקיו בחו"ל – והוא משקיע ביקב בארץ", אומרת שוש.
הפילוסופיה של חץ
אורי חץ למד בארה"ב אורגון, עבד בקליפורניה, שותה בעיקר יינות צרפתיים – וזה גם תמהיל הכיוונים של אורי.
"יש נתונים שאי אפשר לשנות: קרקע, אקלים, ואליהם נוספות תכונות יינות אירופאים כמו עידון ומורכבות", אומר חץ. "ועם זאת, אני לא קובע. חלק נכבד יש לטבע ואי אפשר לכפות עליו. האידיאלים האסתטיים של היין קשורים לטבע, כך שאי אפשר לכפות, כי היין לא יהיה טעים. יש משחק מוחשי וערטילאי ביני לבין הכרם והזנים שבחרתי לשתול, והאזור, ומה הענבים נותנים רוצים.
השילוש: זן, אדמה, אקלים; יוצר חלק גדול מהיין – אפשר לנסות לכוון קצת לכיוון שאני רוצה, אך הגישה היא חיפוש, ולא הנחיה כפויה ומאולצת".
על הענף בארץ: "יש אצלנו הרבה קצוות ומעט אמצע. מצד אחד יין זול לפסח, ומצד שני רומני קונטי. האמצע, שנפוץ באיטליה וצרפת עם יין ששותים בצהרים, כמעט לא קיים. ייקח זמן בארץ להתפתח בנושא זה כתהליך. הדיבורים על הצריכה שגדלה לא נוגעים לקצוות – הצמיחה הגדולה תבוא מהתפתחות האמצע".
יקב שאטו גולן
מושב אליעד רמת הגולן
ביקורים בתיאום מראש בלבד
טל. 04-6600026
[email protected]
www.chateaugolan.com
