יריד יקבי בית 2013 ביקב שורק: לחשוב על הביקורת כבר בעשייה

כמדי שנה אירח יקב שורק בשיתוף עם המגזין יין וגורמה, את תלמידי ובוגרי בית ניר שחם, יקב שורקהספר ליין שורק, בעלי היקבים הביתיים, והעניק להם במה לחשוף את יינותיהם (14-15 במרץ 2013).

יקב ביתי מייצר יין להנאה בלבד, ומעטים מאוד היקבים הביתיים שמוכרים בקבוקים לציבור הרחב. אלו יינות שמיוצרים כתחביב או חיידק שקשה מאוד לעזוב אותו, ונטעמים בחוג המשפחה והחברים הקרובים.
עשיית יין ביקב ביתי מאחדת חברים ובני משפחה, שכל אחד ממלא בתהליך תפקיד שקרוב לליבו; אם בהתחברות לכרם ולבציר, אם בעשיית היין באופן פעיל, עיצוב התווית ועוד.
מה שמאחד את כל אותם עושי יין ביתי, הוא האהבה והתשוקה שיש להם בעיניים כאשר הם מדברים על יין.

בשנים האחרונות פתח ניר שחם מיקב שורק לציבור הרחב את הכת הזו של עושי היין, וביריד שנתי מסורתי המתנהל במקצועיות רבה, הוא חושף את הייננים החובבים לציבור הרחב, ומאפשר גם לחובבי יין ולעיתונאי יין לטעום ולהביע דעה.

כאשר מקבלים החלטה כזו, ואני מניח שהדבר נעשה בשיתוף פעולה עם היקבים, זהו עוד שלב בעליית מדרגה בביסוס כוחם של בית הספר ושל יקבי הבוטיק הזעירים.
חשיפתם לציבור מעניקה לגיטימציה לביקורת, ומאפשרת ליקבים לפרוץ מעבר לפרגון ההדדי שכל אחד נותן לשני.
זו הרי לא חוכמה גדולה לתת לחברים או למשפחה לטעום יין, ולקצור מחמאות. מה גם שאני חושב שאותם ייננים חובבים צריכים לקבל ביקורת מקצועית חפה מנחמדות יתר.
ברור לי שעשיית יין ביקב ביתי היא תחביב, ואפילו תחביב יקר, וצריך להיות עדין בביקורת על מנת לא לפגוע בציפור הנפש הזו, שמולידה כל שנה עוד ועוד ייננים ואוהבי יין שנכנסים למעגל המבורך.
אבל מאידך, כאשר בית הספר מחליט לחשוף את היינות לציבור, אז הביקורת חייבת להיות אמיתית – גם אם היא קשה ולא תמיד מפרגנת. לפעמים זה מה שנותן את סטירת הלחי שחלק מהאנשים צרכים על מנת לרדת מהאולימפוס, ולהבין שהם לא מייצרים את נקטר האלים אלא רק יין, ועליהם להשתפר.

יקב זאב: היקב שהכי ריגש
זה יקב שאני מכיר כבר שנים, ובכל שנה הוא מפתיע אותי.
יקב זאב היקב מייצר כ- 1000 בקבוקים בשנה. היינות של היקב אלגנטיים מאוד ומפתיעים באיכות שלהם. היינות בוגרים ובעלי ייחוד.
טעמתי שני יינות הפעם:

אוהלו לבן 2011
יין לבן מזן ויונייה. יין חצי יבש בעל מתיקות נעימה וריחות של פירות טרופיים משובחים.
אולי זה מזל של מתחילים בייצור יין לבן, אבל הוויונייה של זאב הוא יין מהליגה של הגדולים. פשוט נפלא.

עלמה 2011
בלנד אדום של קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופטי ורדו.
הענבים נבצרו בכרמי יוסף (ענבי יקב ברבדו), והיין שהה 12 חודשים בחבית.
זהו יין אדום ארגמני עם שוליים בוהקים, ריחות טובים של פרי בשל, ובפה הטעמים מתפתחים לאט ומעניקים את האפשרות ליהנות מפרי טוב וחזק לצד חמיצות נפלאה ומאוזנת.
אם יקב ברבדו מוכר לכם את הענבים המשובחים הללו, אז אתה, זאב, צריך למכור להם את הייחודיות שלך בעשיית היין מהענבים שלהם. זה ללא ספק יעשה רק טוב ליינות ברבדו.

יקב מבצר עתלית
היקב שהוקם ב- 2006 מייצר כ- 1500 בקבוקים של שלושה סוגי יינות: קריניאן 2011 מענבים שנבצרו בזיכרון יעקב, שיראז 2011 מענבים כפר יובל, ובלנד המבצר 2011 מענבי קברנה סוביניון הדומיננטיים, שיראז ופטי ורדו. את היינות אפשר למצוא בסופר השכונתי בעתלית.

קריניאן 2011
הענבים נבצרו בזיכרון מכרם מאוד בוגר. רבות כבר נאמר על הקריניאן הישראלי, ובדרך כלל הוא מוצג באור שלילי כשמדובר בעשייה תעשייתית שלו ביקבים הגדולים; אולם כאשר יקבי בוטיק עובדים איתו אז הקריניאן הוא יין משובח – יקב סומק ויקב ויתקין מעניקים לנו כל שנה קריניאן מדהים.
כדי להתעסק עם קריניאן צריך הרבה אומץ והבנה. להפתעתי, ביקב מבצר עתלית לקחו את הענבים הללו והעניקו להם חממה טובה ומשובחת. היין מורכב מאוד, בעל טעים קלאסיים של קריניאן עם הריחות הייחודיים והטעמים הדחוסים הנפלאים.
יופי של יין. שאפו.

יקב קיסר ממושב מתן
ביקב מייצרים כ- 1000 בקבוקים בסך הכול. משנת 2013 הענבים יהיו מחלקת המשפחה.

בלנד קיסר 2010
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטיט סירה.
צבע הין אדום חזק, ריחות טובים ונקיים. בפה יש טעמים טובים של פרי. 12.8% אלכוהול שמאפשרים לספקטרום הטעמים לבוא לידי ביטוי, וזה עושה רק טוב ליין.
הוספת הפטיט סירה בבלנד הזה העניקה ייחודיות ליין, ועל זה שאפו.

יקב כרמה ממושב לכיש
היקב מייצר שני בלנדים:
לכישאי – קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק.
פאולינה – מרלו, קברנה פרנק ופטיט ורדו.
צבע היין ארגמן יפה ובוהק. ריחות של פרי בשל ומוצק.
לצערי, בשני היינות שטעמתי יש חוסר איזון. החומציות משתלטת ומעיקה, ולא מאפשרת לפרי לבוא לידי ביטוי.
טעמי החבית באפטר טייסט לא נעימים, ויש הרגשה כי טעמי העץ פגמו באיכות הענב, אולי מפני שזו חבית ישנה, או שטופלה בגופרית יתר.

יקב אריאל מקרית ארבע 
"חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב". זו הברכה שיעקב אבינו בירך את בנו יהודה, שעמיחי אריאל, יינן היקב, מצטט כשהוא מטעים את היינות שלו.
קצת בלבלה אותי הברכה שלו, כי בפעם הנוספת שמוזכרת חכלילות היין בתנ"ך, זה בפן מאוד שלילי: "למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חינם למי חכלִילות עיניים – למאחרים על היין".
אז לפעמים צריך להשאיר את הדת מאחור כשמטעימים יין, ולא צריך להתפלסף יותר מדי בדיבורים.
אם היין שלך טוב הוא טוב, ואם הוא לא טוב – גם אלוהים לא יעזור.

חכלילי מרלו 2009
צבע היין נקי ובוהק. ריחות של פרי צעיר עם אלכוהול שמעט משתלט באף. בפה היין מאוד צעיר ומאוד תוקפני. רמת חמיצות גבוהה, שלא מאפשרת לפרי לבוא לידי ביטוי.
היין עדיין צעיר לדעתי, עם פוטנציאל התיישנות טוב מאוד.

חכלילי מרלו 2007
זה כבר יין מאוד מאוזן, עם טעמי פרי טובים. גם ה- 2007 עושה רושם שהוא צריך עוד כמה שנים בבקבוק על מנת שיגיע לשיא הראוי.
היין אמנם מוכן לשתייה, אבל יהיה משובח מאוד עוד כמה שנים.

יקב ברניקי
היקב מייצר 300 בקבוקים.
ברניקי בלנד 2011
קברנה, מרלו ושיראז. ענבים מכפר קיש ומדלתון. 4 חודשי חבית, 12.5% אלכוהול.
חמיצות מאוד גבוהה משתלטת על הפרי, שלא מצליח להיפתח ולבוא לידי ביטוי – לא באף ולא בפה.

יקב שאטו שני
היקב שממוקם בכיכר המדינה בתל אביב, מייצר 1000 בקבוקים בשנה.
היינן מקבל ענבים מהצפון, מהמרכז ומהדרום, ומחבר ביניהם לפני הביקבוק.
קברנה 2011
צבע טוב. חמיצות גבוהה מיותרת, פרי קטן. היין לא מאוזן.
לדעתי הענבים נבצרו מוקדם מדי, ותיקוני החומצה היו בעייתיים.

יקב AG מראש העין
היקב מייצר 2000 בקבוקים בשנה.
AG פרימיום
בלנד של 80% קברנה סוביניון ו- 20% מרלו. 24 חודשי חבית.
צבע ארגמן עמוק, ריחות טובים של פרי בשל, טעמי פרי ריבתיים, רמת חומציות טובה ואיזון טוב.

יקב בריזמן משפיים
ביקב מייצרים כ- 1000 בקבוקים.
קברנה סוביניון
עשוי מענבים ממושב ספסופה שאודי בריזמן הצליח איכשהו להשיג, ושאפו על כך.
היין מאוד מאוזן ומאוד עשיר בטעמי פרי בשל. רמת חומציות נעימה מאוד ואחוזי אלכוהול מדויקים.

יקב ארגוב: היקב המרשים ביותר והמקצועי ביותר
פטיט סירה 2010
18 חודש בחבית אמריקאית. 14% אלכוהול.
צבע ארגמני נוטה לשחור בוהק ומרשים. ריחות מתוקים של פירות כחולים ושחורים (אוכמניות ופטל), המון תבלינים רטובים.
יין מאוד בשרני ומאוד מרוכז. בפה יש המון טעמים בשלים של פרי משובח, יין מאוזן מאוד ורענן מאוד
יין אלגנטי מרשים. אפטר טייסט משובח.

לסיכום: יש אין ספור יקבים בארץ. לג'אנר יקבי הבית יש האפשרות להיות מיוחדים שף אלון גונןוייחודיים. אלה שמחליטים לעשות את היין על פי הספר ומחברת הכיתה, אולי יעשו יין טוב אבל לא יין מרגש; לא יין ייחודי להם עם טביעת האצבע שאני מצפה מיקב ביתי.
עוד קברנה עוד מרלו יש מספיק. לכם יש את אפשרות התעוזה והמשחק. מי שעושה חבית או שתיים חייב להיות שונה.
הקו או האופנה של רמת חומציות גבוהה ביין לא פסחה גם על היקבים הביתיים, וחבל.
את רוב היינות הללו לא באמת אפשר לשתות, ואין לכם עדיין את מערך יחסי הציבור של רקנאטי, שמוציא לשוק יין עם רמת חומציות גבוהה ועוטף את זה בסיסמאות על כך שחומציות מתאימה לאוכל. יין צריך להיות מאוזן בין בשלות פרי לאלכוהול וחומציות.

עצם העובדה שניר שחם מעניק לכם את האפשרות להטעים את יינותיכם לקהל מקצועי, חייבת להיות אצלכם בזיכרון כאשר אתם עושים את היין.
התינוק הזה שלכם חשוף במערומיו לביקורת כזו או אחרת, גם של חובבי יין וגם של אנשי מקצוע.
ההזדמנות הזו להיות חשופים לביקורת, נותנת לכם את האפשרות לשמוע חוות דעת בגובה העיניים ולא משוחדת כמו זו של בני משפחה וחברים. קחו את הביקורת הזו אתכם ותחשבו עליה.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה