כריסטוף תומס מיקב ג'וזף דרוהין: כרמי בורגון – היהלום היקר בעולם

היקב שהוקם בשנת 1880 על ידי ג'וזף דרוהין נמצא בבעלות המשפחתית כבר ארבעה דורות ומייצר בשנה כ- 3 מיליון בקבוקים של 135 יינות שונים

כריסטוף תומס מיקב ג'וזף דרוהין (במרכז) עם טופז הורביץ מנהל קטגוריית יין ואלכוהול (הסקוטית) בישרקו, ויערה ניסן מנהלת שיווק ישרקו. צילום פאפא רצי
כריסטוף תומס מיקב ג'וזף דרוהין (במרכז) עם טופז הורביץ מנהל קטגוריית יין ואלכוהול (הסקוטית) בישרקו, ויערה ניסן מנהלת שיווק ישרקו. צילום פאפא רצי

 לא כל יום יוצא לי להיפגש עם מנהל בכיר בתעשיית היין העולמית, ודווקא כזה המגיע מהצד העסקי של התעשייה. לאחרונה פגשתי את כריסטוף תומס (Christophe Thomas), מנהל היצוא (Commercial Export Director) של יקב ג'וזף דרוהין (Joseph Drouhin) מבורגון, שהגיע לפגישות עבודה עם אנשי היבואן ישרקו (הסקוטית). בראיון השתתפו גם טופז הורביץ – מנהל קטגוריית יין ואלכוהול (הסקוטית) בישרקו, ויערה ניסן – מנהלת השיווק של ישרקו. תומס, יליד העיר דיז'ון, פעיל בתעשיית היין כבר 24 שנים, עם ניסיון של עבודה בשלושה יקבים שונים, ביניהם שאפוטייה היוקרתי (Maison M. Chapoutier) שבקוט דו רון. כבר 12 שנים הוא ביקב ג'וזף דרוהין, לאחר שבשנת 2007 הוצע לו לחזור למחוז ילדותו והוא שמח לעשות זאת.

היקב שהוקם בשנת 1880 על ידי ג'וזף דרוהין, כמובן, נמצא בבעלות המשפחתית כבר ארבעה דורות ומייצר בשנה כ- 3 מיליון בקבוקים של 135 יינות שונים. האבא רוברט בן 85, והיום מובילים את היקב צאצאיו, ארבעה אחים ואחות אחת, ורוניק – ייננית שהתחילה ביקב של המשפחה באורגון ארה"ב, חזרה בשנת 2004 לבורגון, ונוסעת בין שני היקבים. פרדריק בן 51 הוא מנכ"ל היקב, לורן מתגורר בניו יורק ואחראי למכירות צפון אמריקה. בראש הדור החמישי עומדת בת שלומדת ועובדת חלקית ביקב, ועשויה להיות זו שתוביל אותו בהמשך. כיום, פיליפ דרוהין – הבכור והגבוה במשפחה, כפי שמציין תומס, שכפי שרואים בתמונה בולט אף הוא בשטח, הוא מנהל בכיר ואיש הכרמים; מי שהביא ליקב שיטות ביו אורגניות בסוף שנות ה- 80, וב- 1996 הפך היקב לאורגני במלואו. דרוהין נחשב לאחד מהיקבים המצליחים ביותר בבורגון.

"אנחנו לא מהיקבים הגדולים ביותר בצרפת, אלא בגודל בינוני". לא מהגדולים, אבל עם הערכה עצמית גבוהה, ונראה שבצדק. כשהוא מתייחס ל- 3 מיליון הבקבוקים שהיקב מייצר בשנה, אומר כריסטוף תומס כי ג'וזף דרוהין הינו מותג בורגון הגדול ביותר. בצרפת הם מוכרים רק למסעדות ולחנויות יין – לא לסופרמרקטים. כל המסעדות בעלות 3 כוכבי מישלן הן לקוחות שלהם, פרט לאחת  (שאיבדה כוכב בדירוג אחרון – מעין צדק פואטי), ויין שלהם הוגש לנשיא סין בביקור האחרון שלו בצרפת – מונראשה לבן שמחירו 2,000 אירו.

משפחת דרוהין
משפחת דרוהין

אורגני וביודינמי – ההבדל

לפי כריסטוף תומס, יש שתי דרכים אורגניות: הקלאסית, והאורגנית ביודינמית. באורגנית יש דשנים וחומרי ריסוס אורגניים. לעומת זאת, ביקב דרוהין לא משתמשים בכלל בדשנים וחומרי ריסוס. היתרון לגפנים: השורשים עמוקים יותר מאשר בשיטה האורגנית ובשיטה הרגילה. "כשמדשנים, השורשים מקבלים אוכל מהשטח ולא מעמיקים", הוא אומר. אנחנו גורמים להם לחדור. אנחנו לא משתמשים בריסוס להריגת בקטריות, שיש להן חשיבות רבה מאוד בהחדרת חומרים לגרגרים ולשורשים. אנחנו יכולים ליהנות יותר ממאפייני הקרקע – הטרואר, מושג בו נעשה שימוש לקוי כשחושבים שטרואר זה רק המיקום. אצלנו אין פילטר בין הגפן לקרקע. זה ביטוי אמיתי של הגידול הביודינמי".

גודל חלקות בורגון והקשר לירושה

בביקור שלי בבורגון נוכחתי בבעיית החלקות ההולכות וקטנות עקב פיצולי כרמים ואפילו שורות, בגלל נושא ההורשה של חלקות שכבר הינן קטנות, והצורך להחליף ולאחד כדי לזכות בכרם בגודל סביר. שאלתי על כך את כריסטוף תומס, שמסביר: "לנו יש בבורגון 80 הקטר כרמים (הקטר שווה ל- 10 דונם, לפיכך מדובר ב- 800 דונם כרמים בבורגון), ובאורגון שבארה"ב – 120 הקטר (1,200 דונם). גודל ממוצע של נחלה בבורגון הוא 6 הקטר, ואכן יש בעיית כרמים וחלקות בגלל ההורשה.  אם אין צוואה, צריך להוריש בחלקים שווים. אם יש צוואה אפשר להוריש לאחד או אחת כרמים, לאחר הבית וכו'. הכוונה לחלק באופן שווה ככל שניתן בעייתית לאנשים רבים. לא כל בן רוצה לרשת כרם, ואם יורשים אחרים לא רוצים להיכנס לנושא כרמים ויין, זה קל יותר – יקב אחר בבורגון, על כרמיו, נמכר בסכומים עצומים".

היהלום היקר ביותר

מסתבר שמחיר הקרקע יכול להגיע ל- 75 מיליון אירו להקטר. "אצלנו ביקב המחזור הוא 40 מיליון אירו בשנה, וכאמור יש לנו 80 הקטר. כדי להבין את בעיית המחירים: גוצ'י ולואי  ויטון קונים כרמים, גם יקב מקליפורניה קנה. לא תמיד הרוכשים עוסקים ביין – זה היהלום היקר ביותר בעולם", אומר כריסטוף תומס. "זה משנה את בורגון, כי משנה את הרוח שלה – אצלנו האנשים איכרים, לעומת אריסטוקרטים בבורדו. עכשיו הסכומים הגבוהים ביותר הם של הכרמים בבורגון. זה מעורר עניין מכל העולם, ויכול שנות את פני בורגון בתוך 10-20 שנה אם ימשכו השקעות זרות או של גופים צרפתיים גדולים. אם חוקי הירושה והמס לא ישונו, תהיה קטסטרופה".

בני הדור הרביעי של משפחת דרוהין
בני הדור הרביעי של משפחת דרוהין

מזג האויר ועליות מחירים

לפי תומס, כיום בורגון במומנטום הולך וגדל, הביקוש גובר והמחירים עולים. "אנחנו לא תלויים בציונים או בעיתונאים כמו היקבים בבורדו. המחירים שלנו הם לפי הזמינות – בבציר בעייתי  היין מתייקר", הוא אומר. "בשבע השנים האחרונות היו לפחות חמישה בצירים שנפגעו ממזג האויר. בשנים 2013 ו- 2016 נפגע יותר מ- 40 אחוז מהיבול, ואז חייבים לשלם יותר למגדלים, לתמוך בהם ולפצות אותם על ירידת היבול".  מסתבר גם כי הצלחת בורגון יוצרת הרבה לחץ, ויקבים גונבים מגדלי ענבים אחד מהאחר. "מה לעשות, צריך להמשיך לייצר יינות" אומר תומס.

מה שותים הצעירים – ומה המבוגרים

"צעירים בגיל 18-30 שותים יותר אלכוהול חזק מאשר יין", מודה תומס. "בירות קראפט אופנתית עכשיו. זו מגמה שהתחילה באוסטרליה ומאתגרת את היצרנים הגדולים שקונים יצרני בירה קטנים כדי למכור לצעירים. מגמה אחרת היא לא לשתות אלכוהול בכלל, אבל עדיין יש שותי יין שמעוניינים להכיר עולם זה. מדובר בתמהיל של קהלים שונים. לנו חשובים מאוד הצעירים כקהל הקונים של מחר, וכי אנחנו יודעים שמחירי יינות בורגון מונעים מכירתם לצעירים חסרי כסף. יינות בורגון מוגבלים – לא לכולם, אלא לאנשים שמעריכים יין.  בני חמישים עוברים מיינות בורדו לבורגון – עדינים יותר, לא טאניניים וחובטים בפנים. בכל מקרה הצעירים חשובים להמשכיות קהל השותים, בעיקר עם הפינו נואר. זה יין שאם רוצים פינו נואר בורגון אמיתי, שלנו אינו הכי זול אבל איכותי.

תערוכת ProWine בשנחאי – מה תכניות המכון לגבי סין או מזרח אסיה בכלל
תערוכת ProWine בשנחאי – סין השוק הגדול ביותר באסיה

יעדי היצוא של ג'וזף דרוהיון

"התחלנו לייצא ליפן ב- 1964 – היינו מהראשונים שנכנסו לשם", אומר כריסטוף תומס. "סין היא השוק הגדול ביותר שלנו באסיה, עם גידול דו ספרתי בשש השנים האחרונות. מחפשים שם בעיקר יינות גרנד קרו, ואנשים שיש להם כסף מחפשים יינות בורגון, ברמה של יין מסוים מכרם מסוים. הם מחפשים בכל מקום בעולם ומשלמים הרבה כסף. הרבה כסף מעורב בכך. אנחנו לא רוצים את זה, אבל חייבים להתמודד עם התופעה של הקצאת גרנד קרו בין הארצות בעולם, כך שיהיה זמין גם בארצות קטנות ולא רק בסין, יפן, ארה"ב, בריטניה. אנחנו מחלקים את הכמויות".

הנוכחות בישראל ופעילות הסקוטית-ישרקו

"אנחנו נמצאים כבר קרוב לשלושים שנה בישראל, מהתחלה עם החברה הסקוטית של דני ליאור, ובשנים האחרונות עם חברת ישרקו שקנתה את פעילות הסקוטית. אני שמח לציין שבשנה האחרונה קפצה הפעילות שלנו בישראל בגדול. ישראלים מגלים יותר עניין ביינות בורגון לבנים מענבי  שרדונה, ופינו נואר. הבוז'ולה נשאר יציב. שרדונה מבורגון הוא הלהיט הנמכר ביותר בעולם, ולצדו הפינו נואר. הפינו נואר יקר בממוצע, והשרדונה מתייקר – מה שמצביע על עניין ביינות איכות. זו מגמה עולמית, וגם ישראלים קונים יותר ויותר".

"בחמש-שש השנים האחרונות הסקוטית ישרקו שמים דגש על בניית המותג והגעה למסעדות ולחנויות. המפתח להצלחה הוא השותף שעובדים איתו. אם השותף אמין, משתף פעולה ומוצא הדרך לשוק, הוא מחזק את המותג, וזה מצוין שישרקו הסקוטית מתמקדים באיכות היין. תמיד יש זול יותר, אבל זה לא טוב לתדמית – חשוב להיות קשורים לאיכות. ההוכחה היא שבמשברים שהיו בתעשיית היין, יקב ג'וזף דרוהין לא כשל כשאחרים הפסידו. העשירים עדיין עשירים וקונים. ברמות".

טופז הורביץ מנהל קטגוריית יין ואלכוהול (הסקוטית) בישרקו, מוסיף בהקשר זה: "אני עובד עם יקב ג'וזף דרוהין משנת 1998. בשלוש-ארבע השנים האחרונות יש בישראל תהליך דרמטי של מעבר מיינות אדומים ללבנים, ואנשים מעריכים יינות לבנים יקרים ומוכנים לשלם יותר כדי לקבל יינות איכות לבנים כמו שרדונה מבורגונדי".

צילום Wine School of Philadelphia
צילום Wine School of Philadelphia

 

עצות לקידום יצוא היין הישראלי לעולם

לא יכולתי להתאפק ולא לנצל את ההזדמנות כדי לשמוע ממי שיודע דבר או שניים על יצוא יין, איך ניתן לקדם יצוא יין ישראלי לעולם הגדול. בתשובה לשאלה מה הוא יכול לתרום לקידום יצוא יינות ישראליים בזכות הידע והניסיון שלו כמנהל יצוא וותיק ומנוסה ביקב שמייצר כ- 3 מיליון בקבוקי יין בשנה, אור כריסטוף תומס: "כבר שנים רבות יש יינות איכות ישראליים, עבורי, יצוא ומכירות יין מתבססים על קשרים אישיים. כשמשקיעים זמן באנשים בעולם ונפגשים עם מסעדות ויבואנים, נוצרים קשרים והצעת ערך, ולכל מוצר איכות יש שוק. זה עניין של זמן והשקעה בקשרים אישיים, וישראלים טובים בכך ויכולים להצליח. יש לכם טרוארים ומיקומים מגוונים, יש אצלכם ענבים טובים, ואת כל מה שנדרש כדי להצליח. זה רק עניין של זמן והשקעה בקידום ישראל. צריך לרתום לכך את שגרירויות ישראל בעולם, כפי שספרד ואיטליה עושות כל כך טוב לקידום יינותיהן בעולם".

על השאלה האם עדיף לקדם את יצוא היין הישראלי תחת מותג- Israel Wine  או לחכות לאחרית הימים, כלומר לזמן בו תאושר אזוריות – אפלסיון, ויינות יקבים באזורים השונים ימותגו בהתאם, תשובתו חד משמעית: "אפלסיון זה סיפור, וזה איפיון של אזור אחד מול אחרים, כשהאדמה היא העוגן. אם יגידוIsrael Wine , הקונים הפוטנציאליים יחשבו שיש בישראל רק אזור קרקע – טרואר אחד. חשוב למתג ולבדל כדי להצליח לשכנע למה, לדוגמא, רמת הגולן היא אזור טוב יותר מאחרים. העניין הוא לא יין מישראל אלא יין מאזור זה או אחר. לאנשים שאוהבים איכות – זה חשוב יותר".

כמובן שניתן לחלוק על כריסטוף תומס, אבל גם להעריך את הניסיון שלו כמי שיודע כי סיפור מוכר יין – במקרה של יקב ג'וזף דרוהין הסיפור הוא בעלות משפחתית של ארבעה דורות והחמישי בדרך לניהול, והכורמות הביו דינמית ללא ריסוסים כלל שמאפיינת את היקב, ומשמשת כדגל המתנוסס מעל פעילות השיווק והמכירות שלו.

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה